חוק העונשין (תיקון מס' 140 – הוראת שעה)(תיקון), התשפ"ה-2024
חוק העונשין (תיקון מס' 140 – הוראת שעה), התשפ"ב-2021 (להלן: "הוראת השעה") קבע עונש מזערי של רבע מהעונש המירבי על עבירות נשק מסוימות, לפי סעיף 144 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"): החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) רישה, רכישת, נשיאת או הובלת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישה, סחר בנשק, לפי סעיף 144(ב2) ומכירה או מסירת נשק, לפי סעיף 144(ב3) רישה לחוק. עוד קבעה ההוראה כי אחת לשנה ידווחו השר לביטחון פנים ושר המשפטים לוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת על הטיפול בעבירות לפי סעיף 144 לחוק העונשין: מספר כתבי האישום בעבירות לפי סעיף 144 בשנה החולפת, על מספר התיקים שהסתיימו בהסדרי טיעון לרבות לעניין העונש, מספר החקירות שנפתחו ומספר הכרעות הדין ומידת הענישה בגזרי הדין. הוראת השעה נקבעה לתקופה של שלוש שנים, שתגיע לסיומה בתאריך-07.12.2024.
בשנה האחרונה חלה עליה מדאיגה בעבירות הנשק בישראל. עליה זו באה לידי ביטוי בתפיסות נשק, באירועי ירי מנשק חם וזריקת רימונים ובאירועים של רצח באמצעות אמל"ח. חלק ממגמה זו נובע מזליגת כלי נשק מרשות צה"ל לארגוני פשיעה בעקבות מלחמת "חרבות ברזל". מנתונים שהתקבלו עד כה מדיווחים לוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת עולה כי בתקופת הוראת השעה חלה עליה מתמדת בכמות התיקים בעבירות נשק. לאחר חקיקת הוראת השעה מסתמנת עליה בענישה בעבירות אמל"ח. ברובם המוחלט של תיקי הנשק מוטל עונש מאסר לתקופות משמעותיות. כן עולה מפסיקת בתי המשפט בכל הערכאות כי בתי המשפט מחמירים בענישה, כך הן לגבי תיקים שלגביהם חלה הוראת השעה והן לגבי תיקים שקדמו להוראת השעה.
כעולה מהפסיקה, רוב התיקים שנדנו בתקופת הוראת השעה התייחסו למקרים שקדמו לה, וטרם נבחנה השפעתה על תיקים שלגביהם חלה הוראת השעה. בנסיבות אלו, נדרש פרק זמן נוסף על מנת לבחון את השפעת הוראת השעה על הענישה ועל צמצום התופעה. לפיכך, מוצע להאריך את הוראת השעה לתקופה נוספת, של שנתיים, במהלכן ניתן יהיה לראות תוצאות ענישה בתיקים שהחקיקה החדשה חלה לגביהם. במהלך תקופה זו הממשלה תבצע עבודת מטה לבחינת יעילותה של הוראת השעה והשפעתה על התופעה.
תזכיר חוק מטעם משרד המשפטים:
|
|
|
|
|
הארכת הוראת השעה |
1. |
בחוק העונשין (תיקון מס' 140 – הוראת שעה), התשפ"ב-2021[1] (להלן – החוק העיקרי) בסעיף 1 במקום "בתקופה של שלוש שנים מיום פרסומו" יבוא "בתקופה של חמש שנים מיום פרסומו". |
דברי הסבר
כללי
ביום 08.12.21 נכנס לתוקף חוק העונשין (תיקון מס' 140- הוראת שעה), התשפ"ב-2021 (להלן: "הוראת השעה") הקובע עונש מזערי של רבע העונש המירבי על עבירות נשק מסוימות, לפי סעיף 144 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") לתקופה של שלוש שנים: החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) רישה, רכישת, נשיאת או הובלת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישה, סחר בנשק, לפי סעיף 144(ב2) ומכירה או מסירת נשק, לפי סעיף 144(ב3) רישה. נוסף לאמור, קובעת הוראת השעה חובות דיווח שנתיות על השר לביטחון פנים ושר המשפטים לוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת אודות הטיפול בעבירות לפי סעיף 144 לחוק העונשין. על הדיווח לכלול: מספר כתבי האישום בעבירות לפי סעיף 144 לחוק העונשין בשנה החולפת; מספר התיקים שהסתיימו בהסדרי טיעון לרבות בעניין העונש; מספר החקירות שנפתחו ומספר הכרעות הדין ומידת הענישה בגזרי הדין. כאמור, הוראת השעה נקבעה לתקופה של שלוש שנים, אשר תגיע לסיומה בתאריך- 07.12.24.
בשנה האחרונה חלה עליה מדאיגה במספר עבירות החזקת הנשק שלא כדין ומספר העבירות הקשורות לעבירה זו. חלק ממגמה זו נובע מזליגת כלי נשק צה"ליים לארגוני פשיעה בעקבות מלחמת "חרבות ברזל". בהתאם לכך נרשמה עלייה גם במספר תיקי האלימות שבהם היה שימוש בנשק ובמספר הקורבנות בנפש. זאת נוסף לנזק הישיר של עבירות נשק, הזמינות הבלתי נסבלת של נשק, וכן השימוש הנרחב בנשק ובאמצעי לחימה והימצאותם בחברה האזרחית, אשר פוגעים בתחושת הביטחון של הציבור ותורמים לעליית הביקוש לנשק בלתי חוקי. לא פעם בתי המשפט הגדירו את האמור כ-"מכת מדינה" שהצורך להילחם בה על מנת להגן על הציבור, מצריך מענה הולם והטלת עונשי מאסר משמעותיים (ראו ע"פ 2251/21 אבו עראר נ' מדינת ישראל , פסקה 25 (15.12.21); ע"פ 6235/22 מדינת ישראל נ' חסארמה (21.06.23))
מנתונים שהתקבלו עד כה מדיווחים לוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת עולה כי בתקופת הוראת השעה חלה עליה מתמדת בכמות התיקים בעבירות נשק, הן בעבירות עליהן חלה הוראת השעה והן בעבירות נשק אחרות. עם זאת, מהנתונים עולה כי כמות כתבי האישום ירדה במידה מסוימת, כאשר רוב רובם של התיקים נסגר בעילות של עבריין לא נודע או חוסר ראיות. לאחר חקיקת הוראת השעה מסתמנת עלייה בענישה בעבירות אמל"ח. ברובם המוחלט של תיקי הנשק מוטל עונש מאסר לתקופות משמעותיות. כן עולה מפסיקת בתי המשפט בכל הערכאות כי בתי המשפט מחמירים בענישה, כך הן לגבי תיקים שלגביהם חלה הוראת השעה והן לגבי תיקים שקדמו להוראת השעה. כך למשל בע"פ 4456/21 מדינת ישראל נ' אבו עבסה (23.01.22), בית משפט העליון הזכיר את הוראת השעה כאינדיקציה לצורך להחמיר בענישה בעבירות נשק, קיבל את ערעור המדינה והחמיר בענישה בנוגע לנאשמים שביצעו את העבירה לפני הוראת השעה וכתב בין היתר את הדברים הבאים: "אנו רואים: חומרתה של תופעת ההחזקה והשימוש בנשק בלתי חוקי הובילה גם את המחוקק לפעול בצעד נוסף המכוון להחמרת הענישה, וזאת בצירוף למדיניות המחמירה שננקטה ממילא על ידי בתי המשפט בערכאות השונות" (ראו גם ע"פ 2482/22 מדינת ישראל נ' קדורה(14.04.22); 6865/22 מדינת ישראל נ' ג'בארין (17.01.23); 6235/22 מדינת ישראל נ' חסארמה (21.06.23)). בע"פ 5170/23 קובס נ' מדינת ישראל (22.10.23) קיבל בית המשפט העליון את ערעור המדינה והטיל על כל אחד מהנאשמים 24 חודשים מאסר בפועל בנוסף לעונש שנגזר עליהם. גם הערכאות הדיונות נתנו ביטוי עונשי לצורך בהחמרה בעקבות הוראת השעה, ואף צוין מפורשות כי יש לתת משקל מועט לרף הענישה שקדם להוראת השעה (ראו ת"פ 6832-11-23 מדינת ישראל נ' חמוד ואח' (20.06.24); ת"פ 20216-02-22 מדינת ישראל נ' גול (14.10.24) (גזר דין של ביהמ"ש השלום בירושלים), ת"פ 29947-07-23 מדינת ישראל נ' עליאן (עציר) ואח' (16.06.24) (גזר דין של ביהמ"ש המחוזי בחיפה)).
כעולה מהפסיקה, רוב התיקים שנדנו בתקופת הוראת השעה התייחסו למקרים שקדמו לה, וטרם נבחנה השפעתה על תיקים שלגביהם חלה הוראת השעה. בנסיבות אלו, נדרש פרק זמן נוסף על מנת לבחון את השפעת הוראת השעה על הענישה ועל צמצום התופעה. לפיכך, מוצע להאריך את הוראת השעה לתקופה נוספת, של שנתיים, במהלכן ניתן יהיה לראות את תוצאות הענישה בתיקים שהחקיקה החדשה חלה לגביהם. במהלך תקופה זו הממשלה תבצע עבודת מטה לבחינת יעילותה של הוראת השעה והשפעתה על התופעה.
חשוב לציין כי החמרת הענישה, לבדה, לא תוביל לצמצום התופעה החמורה של עבירות הנשק. על מנת להילחם בתופעה וליצור הרתעה הולמת יש צורך לאמץ כלים נוספים שיגדילו את סיכוי העבריין להיתפס, ויתאימו את מדרג הענישה לחומרת ההתנהגות. במסגרת צוות בין משרדי לבחינת עבירות הנשק נבחנו תיקוני חקיקה שהוראת השעה מהווה נדבך משלים להם, ויופצו להערות הציבור על ידי משרד המשפטים בתקופה הקרובה. בנוסף, יצוין כי ככלל השימוש בענישה מזערית הוא חריג, שנועד למקרי קצה בהם נוצר צורך ליצור שינוי מהיר בדפוסי ענישה ואין די במדיניות תביעה על מנת ליצור שינוי כאמור. אולם נוכח התפשטות ההתחמשות של קבוצות גדולות באוכלוסייה בנשק בלתי חוקי, ייחודיות התופעה והשלכותיה החמורות, ובפרט המחיר שהיא גובה בחיי אדם, עולה הצורך לעשות שימוש בכלי חריג זה לעניין עבירות נשק.
סעיף 1
מוצע להאריך את תקופת הוראת השעה עד מועד 07.12.26, קרי בשנתיים נוספות. כך שאדם שהורשע בעבירות הנשק המנויות, עונשו לא יפחת מרבע העונש המרבי הקבוע לצד העבירה, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו, כך שהעונש לא יהיה בהעדר טעמים מיוחדים כולו על- תנאי. כך שסך הכל הוראת השעה תעמוד על 5 שנים. זאת לשם בחינה מקיפה, על כמות מקרים רחבה דיו, להסקת מסקנות בעניין השלכות העונש המזערי על המלחמה בתופעת הנשק המסלימה בחברה, במיוחד לאחר זליגת הנשק במהלך מלחמת "חרבות ברזל". יצוין כי הארכת הוראת השעה חלה גם על חובת הדיווח השנתית של השר לביטחון לאומי ושר המשפטים אודות הטיפול בעבירות נשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין.