חוק התכנון והבניה (תיקון מס' __), התשפ"ה-2024
מטרת החוק המוצע היא לקבוע סמכויות תכנון לוועדות המקומיות, בנושאים בהם צומצמה הסמכות בעקבות תיקונים קודמים לחוק. לאור שינוי וצמצום משטר ההקלות בתיקונים 134 ו-155 לחוק התכנון והבניה, מוצע לתקן את פסקה (9) בסעיף 62א(א) לחוק התכנון והבנייה, ולקבוע כי תהיה סמכות לוועדה המקומית לאשר בתכנית כל עניין שניתן היה להתירו בהקלה טרם התיקונים האמורים. בנוסף, ובהמשך להסדרים שנקבעו בתיקון 143 לחוק, שהרחיבו את סמכויות הוועדה המקומית לאשר תכנית לגבי מבנה המצוי במגרש המיועד למגורים, אך יצרו מספר מצומצם של מצבים שבהם צומצמה סמכות הוועדה המקומית בעניין זה, מוצע לתקן את פסקת משנה (16)(א) בסעיף 62א(א) לחוק התכנון והבנייה, ולקבוע כי תהיה סמכות לוועדה המקומית להגדיל את השטח הכולל המותר לבנייה במגרש המיועד למגורים, בדומה לסמכות שהיתה טרם תיקון 143 לחוק, תוך הרחבה מסוימת לעניין בנייה רוויה.
תזכיר חוק מטעם משרד הפנים:
|
|
|
|
|
|
תיקון סעיף 62א |
1. |
בסעיף 62א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה–1965[1], בסעיף משנה (א) - |
|
|
|
|
(א) |
בפסקה (9) במקום המילים "כל ענין שניתן לבקשו כהקלה לפי סעיף 147, בכפוף להוראות סעיף 151" יבוא: "כל ענין שניתן לבקשו כהקלה לפי סעיפים 147, 147ב ו-151, או כל ענין שניתן היה לבקשו כהקלה לפי סעיפים 147(א) ו-151 כנוסחם ערב יום התחילה של סעיף 60 לחוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב חוק התכנית הכלכלית 2021 ו–2022) התשפ"ב-2021 (להלן – יום התחילה), בכפוף להוראות שנקבעו לפי סעיף 151(ב), והכל כנוסחם ערב יום התחילה, ובלבד שתכנית לפי פסקה זו תוגש עד 1.1.2028" |
|
|
|
(ב) |
בפסקה (16), בסוף פסקת משנה (א) יבוא: "(1א) במגרש המיועד למגורים בבנייה רוויה לפי תכנית שאישרה הוועדה המחוזית, שאין בו מבנה הטעון חיזוק כהגדרתו בסעיף 70א, ושלא חלה לגביו פסקה 13(ב) –בשיעור שלא יעלה על 25% משטח המגרש או בשטח שלא יעלה על 750 מ"ר, לפי הקטן; ובמגרש המיועד למגורים בבנייה שאינה בנייה רוויה בשיעור שלא יעלה על 7% משטח המגרש כאמור או בשטח שלא יעלה על 50 מ"ר, לפי הגדול, ובכל מקרה בשטח שלא יעלה על 175 מ"ר;" |
|
|
|
(ג) |
בסעיף קטן (ו1), בפסקה (1) אחרי המילים "לפי פסקאות (13א), (13ב), (13ג)" יבוא: "(16)". |
דברי הסבר
לסעיף קטן (א) - לאור שינוי וצמצום משטר ההקלות כפי שנקבע בתיקונים 134[2] ו-155[3] לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן – החוק), ובתקנות התכנון והבנייה (הקלה, שימוש חורג וסטייה מתוכנית), תשפ"ג-2023[4], למעשה פסקה (9) בסעיף 62א(א) – שקובעת שכל מה שניתן להתיר בהקלה ניתן לקדם בתכנית בסמכות מקומית – תהפוך כמעט לאות מתה.
בשל כך שלא הייתה כוונה לצמצם את סמכויות התכנון של ועדה מקומית המנויות בסעיף 62א(א) לחוק, נדרש לתקן את פסקה (9) הנזכרת, ולקבוע בה, שכל עניין שניתן היה להתיר בהקלה, לפי המשטר הקודם (סעיפים 147(א) ו-151(ב) ותקנות התכנון והבניה (סטיה ניכרת מתכנית), תשס"ב-2002[5] – כנוסחם ערב תיקון 134 לחוק), ניתן להסדירו בתכנית בסמכות ועדה מקומית לפי פסקה (9) בסעיף 62א(א), ובלבד שהתכנית לפי פסקה זו תוגש עד ליום 01.01.2028.
לסעיף קטן (ב) – בתיקון 143[6] לחוק, נוספה פסקה (13ב) בסעיף 62א(א), שהרחיבה את סמכויות הוועדה המקומית לגבי מבנה המצוי במגרש המיועד למגורים שאין בו מבנה הטעון חיזוק. תיקון 143 לחוק נחקק לאחר תיקון 139[7] לחוק, שבמסגרתו נוספו פסקאות (21)-(24) בסעיף 62א(א), שהרחיבו את סמכויות הוועדה המקומית לגבי מבנה הטעון חיזוק. בהתאם, בתיקון 143 לחוק, תוקנה פסקה (16) שם, כך שהוראותיה כבר לא חלות על מגרש המיועד למגורים.
עם זאת, ההסדרים שנקבעו בתיקון 143 לחוק, יצרו מספר מצומצם של מצבים שבהם הלכה למעשה צומצמה סמכות הוועדה המקומית. כך למשל לעניין התנאי שנקבע בפסקה (13ב) הנזכרת בדבר חלוף 5 שנים לפחות מהמועד שבו אישרה הוועדה המחוזית את התכנית האחרונה במגרש (ובתכניות להתחדשות עירונית – 10 שנים), או לעניין האפשרות להכשיר בניה לא חוקית.
לפיכך מוצע לתקן את פסקת משנה (16)(א) הנזכרת ולהוסיף בה את פסקת משנה (1א) המוצעת, כך שעל מגרש בתחום רשות עירונית – שאין בו מבנה הטעון חיזוק (שכן על מגרש שיש בו מבנה הטעון חיזוק, חל סימן ד'1 לחוק), וכן שפסקה (13ב) הנזכרת לא חלה לגביו – תחול על אותו מגרש פסקת המשנה המוצעת לפיה, תינתן לוועדה המקומית סמכות להגדיל את השטח הכולל המותר לבנייה במגרש כאמור, בבנייה רוויה בשיעור שלא יעלה על 25% משטח המגרש או בשטח שלא יעלה על 750 מ"ר, לפי הקטן; ובבנייה שאינה בנייה רוויה בשיעור שלא יעלה על 7% משטח המגרש כאמור או בשטח שלא יעלה על 50 מ"ר, לפי הגדול, ובכל מקרה בשטח שלא יעלה על 175 מ"ר .
לסעיף קטן (ג) – מוצע להסדיר את היחס בין תכנית לפי פסקה (16) לבין תכנית כוללת להתחדשות עירונית, כך שתכנית לפי הפסקה האמורה לא תוכל לסתור תכנית כוללת להתחדשות עירונית. יצוין כי בנוגע ליחס לתכנית כוללנית, הרי שבסעיף קטן (ד) כבר מוסדר שתכנית לפי פסקה (16) לא יכולה לסתור תכנית כוללנית.