תקנות התכנון והבנייה (רישוי בנייה) (תיקון מס' ...), התשפ"ה-2024
מוצע להוסיף סעיף המבהיר כי מתן היתר בנייה בהיעדר הסכמות קנייניות נתון לשיקול הדעת של רשות הרישוי, ובהתאם לכך היא רשאית לעשות כן, בכפוף לקיום ההליכים הקבועים בתקנה 36, ואינה חייבת לבחון את ההסכמות הקנייניות הנדרשות למימוש ההיתר לפי דיני המקרקעין או להמתין להכרעה במחלוקות קנייניות. בהמשך לכך, מוצע כי רשות רישוי המחליטה לתת היתר בהיעדר הסכמות קנייניות, תוסיף הבהרה בהחלטתה ובהיתר הבנייה לפיה מדובר בהחלטה תכנונית, שאין בה כדי לגרוע מיתר הוראות הדין, לרבות חוק המקרקעין.
טיוטת תקנות מטעם משרד....:
|
|
|
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 145 ו-265 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן-החוק), ולאחר התייעצות עם המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, אני מתקין תקנות אלה: |
|
הוספת סעיף 36(ז) |
בתקנות התכנון והבנייה (רישוי בנייה), התשע"ו-2016, אחרי סעיף 36(ו) יבוא: |
|
|
|
(ז) |
רשות רישוי רשאית לאשר בקשה להיתר, אף אם לא ניתנה הסכמת בעלי הזכויות במקרקעין לפי חוק המקרקעין, בכפוף להתקיימות התנאים המפורטים בתקנה זו. ההחלטה לאשר את הבקשה להיתר, וההיתר יכללו הודעה לפיה ההיתר אושר לפי פרק ה' לחוק ואין במתן ההיתר כדי לגרוע מהוראות כל דין ובכלל זה מהוראות חוק המקרקעין, ולמען הסר ספק מובהר בזאת כי ביצוע עבודה לפי ההיתר כפוף להוראות כל דין ובכלל זה חוק המקרקעין. |
___ ב________ התש_______ (___ ב________ ____20)
[תאריך עברי] ([תאריך לועזי])
(חמ _____-3)
משה ארבל
שר הפנים
סעיף 145 לחוק התכנון והבנייה קובע את הכלל לפיו היתר בנייה יינתן אם הוא תואם את התכניות, ההנחיות המרחביות, והוראות אחרות לפי חוק התכנון והבנייה. תקנה 36 לתקנות התכנון והבנייה (רישוי בנייה), התשע"ו-2016 קובעת הוראות בנוגע להסכמות ולהודעות הנדרשות בנוגע לבעלי הזכויות במקרקעין כתנאי להגשת בקשה להיתר. תקנה זו קובעת כי לא תוגש בקשה להיתר אלא אם כן ניתנה הסכמתם של כל בעלי הזכויות במקרקעין, ואם לא ניתנה הסכמתו של מי מבעלי הזכויות במקרקעין, ישלח לו מבקש ההיתר הודעה בדבר הגשת הבקשה להיתר.
מהוראות אלה עולה, וכפי שנקבע גם בפסיקה לאורך שנים, כי סמכות מוסדות התכנון מתמקדת בדיון בשאלות תכנוניות, ואין הם מוסמכים לדון בשאלות קנייניות. זאת מאחר שמוסדות התכנון אינם מוסמכים בדין וגם אין מומחיותם בשאלות קניין (ראו: עע"מ 2832/09 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גבעתיים נ' בני אליעזר בע"מ (פורסם בנבו, 09.01.2011)).
בהמשך לכך, ובהתייחס לשאלה כיצד על מוסדות התכנון לנהוג במצב בו בקשה להיתר מוגשת ללא הסכמתם של כל בעלי הזכויות במקרקעין, נקבע בפסיקה כי למוסדות התכנון נתון שיקול דעת להחליט האם להחליט בבקשה להיתר בנייה לגופה חרף קיומה של המחלוקת הקניינית או לעכב את הדיון בבקשה להיתר בנייה עד להכרעה בה (ראו למשל: בג"צ 879/89 בנייני ט.ל.מ חברה לבניין בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חולון (פורסם בנבו), בג"צ 1578/90 הלן אייזן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה (פורסם בנבו, 24.10.1990), עע"מ 2832/09 הוועדה המקומית לתכנון ובניה גבעתיים נ' בני אליעזר בע"מ (פורסם בנבו, 09.01.2011)).
נוכח חוסר הבהירות בנושא זה, אשר בא לידי ביטוי בין היתר בחוסר עקביות בהחלטות של ועדות הערר המחוזיות ושל ועדות מקומיות, מוצע להוסיף סעיף המבהיר כי מתן היתר בנייה בהיעדר הסכמות קנייניות נתון לשיקול הדעת של רשות הרישוי, ובהתאם לכך היא רשאית לעשות כן, בכפוף לקיום ההליכים הקבועים בתקנה 36, ואינה חייבת לבחון את ההסכמות הקנייניות הנדרשות למימוש ההיתר לפי דיני המקרקעין או להמתין להכרעה במחלוקות קנייניות. בהמשך לכך, מוצע כי רשות רישוי המחליטה לתת היתר בהיעדר הסכמות קנייניות, תוסיף הבהרה בהחלטתה ובהיתר הבנייה לפיה מדובר בהחלטה תכנונית, שאין בה כדי לגרוע מיתר הוראות הדין, לרבות חוק המקרקעין.