תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – תעבורה – הסעת נוסעים), ה'תשפ"ד - 2024
מטרת התקנות לאפשר אכיפה מהירה ויעילה יותר של עבירות תעבורה מסוימות, ליצור הרתעה ולהותיר את ההליך הפלילי בהליך שיורי למקרים החמורים. כיום, כלל האכיפה של משרד התחבורה מבוצעת באמצעות ניהול חקירות פליליות, הגשת כתבי אישום וניהול הליך פלילי מלא. ביחס לחלק מהעבירות אין הצדקה להמשיך לאכוף באמצעות הגשת כתבי אישום והכתמת המבצעים אותם כעבריינים, אלא באמצעות הגדרתן כעבירות מנהליות מכוח חוק העבירות המנהליות כמוצע בתקנות אלו.
|
|
|
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 1 ו-2 לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985[1] (להלן – החוק), בהסכמת שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
עבירה מינהלית |
1. |
עבירה על הוראה מהוראות תקנות התעבורה, התשכ"א-1961[2] (להלן – תקנות התעבורה), כמפורט בטור א' שבתוספת, היא עבירה מינהלית. |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
קנס מינהלי קצוב |
2. |
(א) לעבירה מינהלית כאמור בתקנה 1, יהיה קנס מינהלי קצוב כקבוע לצדה בטור ב' בתוספת. |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|
|
(ב) הקנס המינהלי הקצוב לעבירה מינהלית חוזרת כמשמעותה בסעיף 2(ג) לחוק, יהיה כפל הקנס האמור בתקנת משנה (א). |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|
|
תוספת |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|
|
(תקנות 1 ו-2) |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
תחילה |
3. |
תחילתן של תקנות אלה 30 ימים מיום פרסומן. |
___ ב________ ה'תשפ"ד
(___ ב________ 2024)
(חמ _____-3)
יריב לוין
שר המשפטים
דברי הסבר
משרד התחבורה והבטיחות בדרכים אמון על אכיפת עבירות המצויות בחלק ה' ו-ו' בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), באמצעות אגף החקירות ברשות לתחבורה ציבורית המורכב מחוקרים המוסמכים מכוח פקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות) לערוך חקירות פליליות, וכן באמצעות רשות התביעה של משרד התחבורה (יחידת התביעות הארצית) שהינה בעלת הסמכה מטעם היועץ המשפטי לממשלה ביחס לעבירות אלו.
כיום, כלל האכיפה של משרד התחבורה ביחס לעבירות המצויות בחלקים ה'-ו' לתקנות התעבורה מבוצעת באמצעות ניהול חקירות פליליות, הגשת כתבי אישום וניהול הליך פלילי מלא, ולעתים - הרשעה בפלילים.
אופי העבירות, כמו גם זיהויין הפשוט אינם מצדיקים להמשיך לאכוף אותן באמצעות ניהול ההליך הפלילי גרידא, אלא באמצעות הגדרתן כעבירות מנהליות מכוח חוק העבירות המנהליות. אכיפת העבירות באמצעות הטלת קנסות מנהליים קצובים תאפשר אכיפה מהירה ויעילה יותר, תיצור הרתעה מביצוע העבירות וכן תותיר את ההליך הפלילי כהליך שיורי המתאים למקרים חמורים ומתאימים בנסיבות כל עניין לגופו.
הפיכתן של העבירות האמורות לעבירות קנס מנהלי קצוב עומדת גם בקווים המנחים שנקבעו בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 4.3041 (60.004) "נוהל והנחיות להפעלת חוק העבירות המנהליות , התשמ"ו-1985" מבחינת בהירות יסודות העבירה, הצדקה במרבית המקרים להסתפקות בקנס וכיוצא באלה.
תקנה 84א לתקנות התעבורה - הסעה בשכר שלא כדין
מדובר בהסעות המבוצעות על ידי כלי רכב שאינם מורשים לבצע הסעות בשכר, תוך שימוש ברכב שאינו מורשה לבצע הסעה בשכר, קרי, אין מדובר ברכב המיועד להסעה של ציבור נוסעים. ברוב המוחלט של המקרים, ביצוע העבירה מתגלה באמצעות פעילות פיקוח יזומה של משרד התחבורה.
מאחר ומדובר בכלי רכב שאינם מורשים לביצוע הסעות בשכר, אין כיסוי ביטוחי לנסיעות אלו ומשכך, במקרה של תאונת דרכים, מלבד הפוטנציאל לסיכון בטיחותי של משתמשי הדרך, התאונה אינה מכוסה בכיסוי ביטוחי ואף לא בביטוח חובה.
זאת ועוד, עבירה זו גם מבוצעת על פי רוב על ידי נהג שאינו מורשה בעל רישיון נהיגה ציבורי, אלא מורשה לנהוג ברכב פרטי בלבד. נהג בעל רישיון נהיגה ציבורי עובר הכשרה, קורסים תקופתיים ומודע לסטנדרטים המצופים ממנו הקבועים בדין - אופן הנהיגה, יחס לנוסעים וכיוצא באלה. לעומת זאת, במקרי הפרה של נהגים המבצעים נסיעות בשכר שלא כדין, אין כל בקרה על הנהגים או על כלי הרכב.
ביצוע העבירה טומן בחובו גזילת פרנסה מנהגים ציבוריים שומרי חוק ולכן מהווה גם עבירה כלכלית.
כפי שציין בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפסק דינו בעפ"ת 10-09-23 מדינת ישראל נ' עראפת אבו גודה:
"התופעה של הסעת נוסעים בשכר יתכן ויש עמה חומרה בתחומים נוספים והיא "בת דודה" של עבירות מס, עבירות של נהיגה ללא ביטוח חובה (מתאים להסעת נוסעים בשכר), עבירות של אי דיווח לביטוח לאומי על העסקת עובד ועבירות נוספות על חוקי המגן במשפט העבודה."
כאשר עבירת הסעת נוסעים בשכר מבוצעת על ידי תאגיד, מוצע להטיל קנס בשיעור גבוה יותר, שכן ההנחה היא שהתאגיד מבצע את העבירה באופן מוסדר וכעסק, ופוטנציאל הנזק הינו רב וגדול יותר.
תקנה 498 לתקנות התעבורה - הסעה במונית ללא רישיון או בניגוד לתנאי הרישיון
וזו לשון התקנה:
"לא יסיע אדם נוסע במונית ולא יניח בעל מונית לאחר להסיע בה אלא לפי רשיון הסעה שניתן עליה ובהתאם לתנאיו".
עבירה זו מכוונת כלפי נהגים המבצעים נסיעות ב"מונית מיוחדת" או ב"מונית שירות" כהגדרתן בתקנות התעבורה ללא רישיון או בניגוד לתנאי הרישיון. כך למשל, קו שירות המבצע נסיעה שלא במסלול הנסיעה שלו תוך הסעת נוסעים, מבצע עבירה וסוטה מתנאי הרישיון שניתן לו על ידי הרשות.
תקנה 498א לתקנות התעבורה - הפעלת זוטובוס
וזו לשון התקנה:
"לא יפעיל אדם זוטובוס אלא אם כן בידו רשיון לנסיעות שירות".
תקנה זו חלה הן על נהג המסיע נוסעים בזוטובוס ללא רישיון לנסיעות שירות, והן לגורם המפעיל את קו השירות, אולם אינו בהכרח הנהג בזוטובוס.
זוטובוס הוא רכב המיועד למספר רב של נוסעים, ולכן הסעה בכלי רכב זה מחייבת רישיון בדומה להסעה בתחבורה ציבורית. בדומה להסעה בתחבורה ציבורית ללא רשיון לנסיעות שירות, גם הסעה בזוטובוס ללא רישיון לנסיעות שירות מהווה עבירה, שכן זו טומנת בחובה פגיעה פוטנציאלית בבטחון הנוסעים לצד פגיעה ברגולציה ובסדרי התחבורה הציבורית המונהגים על ידו ברחבי הארץ.
תקנות 500(א)(1); 500(א)(2); 500(ב) - התקנת לוחית זיהוי
עניינן של עבירות אלו סימון המונית בסימני היכר וזיהוי הכוללים את מספר הרשיון להפעלת המונית, שם בעל המונית ושם נהג המונית.
מטרת החיוב לאפשר לציבור הנוסעים לזהות את הנהג ובעל המונית, על מנת שנהג מונית לא יתחמק מהדין ככל שביצע עבירות.
מוצע כי ייקבעו לעבירות אלו קנסות בסכומים נמוכים באופן יחסי המשקפים את חומרת ההפרה מחד גיסא, ואת חשיבות ההקפדה על סימון המונית מאידך גיסא.
תקנה 501(ג) - צירוף נוסע
וזו לשון התקנה:
"לא יסיע נהג המונית בנסיעה מיוחדת נוסע נוסף על מזמין הנסיעה והנלווים אליו, זולת אם ביקש זאת המזמין."
"נסיעה מיוחדת" מוגדרת בתקנה 485 לתקנות התעבורה כך: "נסיעה במונית שעומדת כולה לרשות מזמין הנסיעה".
כאשר נוסע מבצע נסיעה במונית מיוחדת ("ספיישל") היא כולה נתונה לרשותו, ונהג המונית אינו רשאי להעלות על המונית נוסע אחר זולת הנוסע, אלא בהסכמת המזמין. כאשר נהג המונית מעלה לנסיעה נוסע נוסף ללא אישור המזמין (הנוסע הקיים במונית), הוא מבצע עבירה כלכלית, שכן הוא גובה מחיר גבוה מהמחיר המפוקח. בנוסף, הוא מבצע עבירה נוספת של אי הפעלת מונה, שכן הנהג אינו מפעיל את המונה לכל אחד מהנוסעים, וכן מפר את נוחות הנוסע המתבקשת מעצם הזמנת הנסיעה כנסיעה מיוחדת במונית.
עבירות מסוג זה אינן בדרך כלל העבירות היחידות בהן מוגש כתב אישום, אלא אחת מבין עבירות נוספות.
על כן, לא נקבע מתחם ענישה מיוחד לעבירה זו, אלא במצטבר למספר עבירות המבוצעות במונית יחד.
תקנה 502 – הסעה של יותר ממספר הנוסעים שנקבע ברישיון הרכב
וזו לשון התקנה –
"לא יסיע נהג המונית יותר ממספר הנוסעים שנקבע ברשיון הרכב, ואולם רשאי נהג המונית להסיע שני ילדים, שטרם מלאו להם חמש שנים, בנוסף על הנוסעים שמותר להסיע במונית לפי רשיונה, ובלבד שלא יסיע יותר מנוסע אחד במושב שליד הנהג."
עבירה זו נפוצה בעיקר בהסעות במוניות שירות, בהן לעתים נהג המונית מעלה מספר רב יותר של נוסעים מהמותר ברישיון הרכב. מדובר בראש ובראשונה בעבירה הטומנת בחובה סכנה בטיחותית לנוסעים ברכב. כמו כן מדובר בעבירה כלכלית, שכן נהג המונית או בעל רישיון הקו גובים מחיר גבוה יותר מהמחיר המירבי שניתן לגבות עבור הנסיעה במונית.
תקנה 505ב(א) - אי התייצבות לבירור בפני הרשות
וזו לשון התקנה –
"בעל רשיון או מי שהמונית בשליטתו, שהוזמן כאמור, חייב להתייצב במקום ובמועד הנקובים בהזמנה אלא אם כן נתן לרשות, לפני המועד הקבוע, סיבה סבירה לאי יכולתו להתייצב."
עבירה זו עניינה אי התייצבות של בעל רישיון מונית, או מי שהמונית בשליטתו, בפני הרשות לשם בירור כל ענין הנוגע להפעלתה של המונית ולנסיבות הפעלתה (מכוח תקנה 505א לתקנות התעבורה).
אי ההתייצבות מונעת את אפשרות משרד התחבורה לקיים פיקוח ובקרה על השימוש במוניות, על העבירות המבוצעות בה לכאורה ועל מתן השירות לציבור הנוסעים.
תקנה 507(א) - הסעה במונית אשר אינה מסומנת בסימני היכר
וזו לשון התקנה –
"לא יסיע אדם נוסע במונית ולא יפעילה אלא אם כן היא מסומנת בסימני היכר כמפורט בתוספת הרביעית, או כפי שקבעה רשות הרישוי בהודעה ברשומות."
עבירות אלו עניינן סימון המונית בסימני היכר וזיהוי - קופסה על גג המונית, מדבקה על כל אחת משתי הדלתות הקדמיות של המונית מצדה החיצוני וכיו"ב.
מאחר ולא מדובר בעבירות המצדיקות ניהולו של הליך פלילי, אך ראוי לאכוף את קיומן של התקנות למען הסדר הציבורי - שציבור הנוסעים יוכל לזהות את המונית, שנהג מונית לא יתחמק מהדין ויבצע עבירות תוך שיסתיר את זהותו מפני הנוסע וכיב' - מוצע כי ייקבעו לעבירות אלו קנס מינהלי. עוד מוצע כי קנסות אלו יהיו בסכומים נמוכים באופן יחסי.
תקנה 509(א) - עבירת הסעת נוסע במונית שלא מותקן בה מונה
וזו לשון התקנה:
"לא יסיע אדם נוסע במונית אלא אם כן הותקן בה מונה והמונה מופעל בה בהתאם לתקנות אלה."
תקנה 509(ב) - מיקום המונה
וזו לשון התקנה:
"לא יתקין אדם מונה, ולא יפעיל אדם מונית או יסיע בה נוסע, אלא אם כן המונה הותקן במרכז לוח השעונים של הרכב, באופן שלא יסתיר לנהג את שדה הראייה, וצג המונה יהיה גלוי לעיני הנוסעים במונית מכל מושביה במהלך כל הנסיעה."
תקנה 509א(א) לתקנות – עבירות במפתח המונה
וזו לשון התקנה:
"(א) לא ייצור אדם מפתח, לא יתקין בו תוכנה ולא ישנה תוכנה שהותקנה בו אלא אם כן הוסמך לכך בידי הרשות.
(ב) במפתח תותקן תוכנה הכוללת, בין השאר, פרטים אלה:
(1) שמו ומספר זהותו של נהג המונית שבה מותקן המונה ושלו ניתן המפתח;
(3) פרטים נוספים כפי שתורה הרשות."
מטרת התקנות שלעיל לאפשר את פיקוחו של הנוסע ושל משרד התחבורה על תקינות הנסיעה, מחירה והפרטים הקשורים אליה ואשר באים לידי ביטוי בסליל החשבוניות של המונה.
וזו לשון התקנה:
"בנסיעה מיוחדת, הנוהג במונית יפעיל את המונה עם העמדתה לרשות הנוסע, ויפסיק את הפעלתו בסיום הנסיעה".
בכל נסיעה מיוחדת, הנהג חייב להפעיל מונה. המונה הוא האמצעי היחיד לקביעת שכר ההסעה.
משלא מפעיל נהג המונית את המונה, הדבר פוגע באוכלוסיית הנוסעים והמשתמשים בשירות המוניות. למעשה, הפרת החובה הקבועה בחוק יוצרת מצב של אי ודאות ופתח למרמה כלפי ציבור הנוסעים.
הדבר נועד אף להגנה על נהג המונית עצמו, שכן המונה משקף את מחיר הנסיעה שעליו לקבל בפועל.
תקנה 512 לתקנות התעבורה – אי גביית שכר הסעה לפי מונה
וזו לשון התקנה:
"לא ידרוש אדם ולא יגבה ולא ירשה לאחר לדרוש או לגבות –
(1) שכר הסעה יותר מכפי שיראה המונה בסיום הנסיעה;
(2א) בנסיעה לפי הסכם כאמור בתקנה 510(ב)(2) – שכר הסעה העולה על הקבוע בהסכם;
(3) כל תשלום אחר שאיננו קבוע בשכר ההסעה."
מדובר בעבירה שעניינה גביית תוספת שכר הסעה שאינה קבועה בדין. התוספות המותרות לגבייה כשכר הסעה קבועות בסעיפים 2 עד 11 לצו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי נסיעה במוניות)(מס' 2), התשפ"ב – 2022.
צו העבירות המינהליות (שינוי התוספת הראשונה לחוק), התשפ"ד - 2024
מוצע להוסיף את פקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן – פקודת התעבורה) לתוספת הראשונה לחוק העבירות המינהליות, כדי שיהיה ניתן לקבוע כי הוראות שונות בתקנות התעבורה, ה'תשכ"א – 1961 שהותקנו מכוח פקודת התעבורה הן עבירות מינהליות.
טיוטת צו מטעם משרד המשפטים:
|
בתוקף סמכותי לפי סעיף 4 לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985[3] (להלן - החוק), בהסכמת שרת התחבורה והבטיחות בדרכים ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מצווה לאמור: |
||
|
|
|
|
|
שינוי התוספת הראשונה |
1. |
בתוספת הראשונה לחוק, בסופה, בטור א' יבוא "פקודת התעבורה [נוסח חדש]" ומולו בטור ב' יבוא "תקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי – תעבורה - הסעת נוסעים), ה'תשפ"ד - 2024." |
___ ב________ התשפ"ד __________________
(___ ב________ 2024) יריב לוין שר המשפטים
(חמ _____-3)
דברי הסבר
מוצע להוסיף את פקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן – פקודת התעבורה) לתוספת הראשונה לחוק העבירות המינהליות, כדי שיהיה ניתן לקבוע כי עבירה על הוראה מהוראות תקנות התעבורה, ה'תשכ"א – 1961 תהיה עבירה מינהלית.