תזכיר חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון מס'...), התשפ"ד-2024
חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח), התשנ"ד-1994[1] (להלן - החוק) ביקש להסדיר את ענף מכוני הכושר וזאת על מנת להבטיח את ביטחונם של קהל המתאמנים הרחב (בגירים וקטינים) לצד קביעת חובות שונות באשר לאופן הקמתם והפעלתם של המכונים. לאורך השנים בוצעו מספר תיקוני חקיקה אשר נועדו להקל על חלק מהדרישות שבחוק וזאת בהסתמך על עמדתם של גורמי המקצוע במשרד התרבות והספורט (להלן - המשרד) ולאור צרכים שעלו בקרב ציבור בעלי המכונים וקהל המתאמנים.
כמו כן, בשנים שלאחר מגפת הקורנה הוחלט במשרד על בחינת האסדרה בענף במטרה להכריע בשאלה האם קיים עוד צורך באסדרה הקבועה בחוק, זאת לאור העובדה כי במדינות רבות בעולם פעילותם של מכוני כושר כלל אינה מוסדרת בחקיקה. שאלות בהקשר זה התעוררו גם נוכח קיומם של מיתקני ספורט רבים, חלקם חיצוניים, ובהם כאלה הכוללים מכשירים הדומים למכשירים המצויים במכוני כושר, שלגביהם אין כל אסדרה או חובה לנוכחותו של מדריך מוסמך.
הפעילות במכוני הכושר היא פעילות עממית בעלת היבטים חברתיים ובריאותיים חשובים. כיום פועלים בישראל כ-2,000 מכוני כושר פרטיים בגדלים שונים. למכונים קהל לקוחות המורכב ברובו מרוכשי מנויים, ובעלי המכונים עושים מאמצים רבים כדי לשמרם בעיקר באמצעות מתן הדרכה מקצועית ואספקת מכשרים חדישים ממוחשבים ובעלי יכולת מעקב אחרי מתאמנים. במכוני הכושר המובילים וברשתות הגדולות ישנה דרישה מקצועית גבוהה מהמדריכים העובדים בהם מתוך הבנה שזוהי הדרך המיטבית לגייס לקוחות ולשמרם לאורך זמן.
במסגרת תהליך גיבוש החקיקה הדרושה ערך המשרד שולחנות עגולים עם אנשי רפואת ספורט, בעלי ומנהלי מכוני כושר וקאנטרי קלאב, מדריכי כושר גופני, נציגי המועצה לשלום הילד, נציגי ציבור (מתאמנים במכונים), נציגי מוסדות הכשרת מדריכי כושר, נציגי אקדמיה, יזמים בתחום מכוני הכושר וכושר גופני. בדיון בשולחנות העגולים וכן במסגרת הערות ציבור כתובות שהועברו למשרד במסגרת הליך בחינת הרגולציה, עלו שתי טענות מרכזיות. ראשית, הובהר כי קיים קושי של ממש בגיוס כוח אדם איכותי למכוני הכושר וכי חובת נוכחות מדריך מוסמך המתחייבת מהחוק ללא כל אבחנה, לאורך כל שעות היום ובלי קשר לכמות המתאמנים בפועל, מקשה מאוד על הישרדותם הכלכלית של מכוני הכושר. שנית, הובהר כי נוכחות של מדריך הכרחית בעיקר ביחס למתאמנים חדשים ללא ניסיון ולקטינים. ואולם, באשר למתאמנים חוזרים שהם בגירים, נטען כי הצורך במדריך אינו מהותי ואין הכרח בדרישה זו באופן קבוע.
יצוין כי במהלך גיבוש עמדת גורמי המקצוע במשרד נשקלה תחילה האפשרות להמליץ על ביטולו של החוק ועל הותרת שאלת הצורך במדריך כושר לכוחות השוק. זאת, הן בשים לב לכך שכמצוין לעיל, במדינות שונות בעולם אין חובה רגולטורית בעניין; הן כיוון שקיימות פעילויות ספורט מרובות, שנראה כי אין בהן מידת סיכון פחותה מאשר בחדרי כושר, ואשר אין הוראה המחייבת בקיומו של מדריך כל אימת שמקיימים אותן (למשל, מתקנים כושר ציבוריים ועוד), והן בשים לב למדיניות הממשלה בדבר הפחתת הרגולציה והורדת חסמים. יחד עם זאת, ונוכח החששות שהועלו במהלך ההליכים שפורטו לעיל, במיוחד בכל הנוגע לפגיעה האפשרית בקטינים, נמצא כי יש לנקוט בפתרון מאוזן יותר, אשר בצדק הפחתה משמעותית של הרגולציה נותן מענה גם לחשש המתקיים בנוגע לקטינים. על כן, מוצע במסגרת ההצעה הנוכחית להותיר את חובת קיומו של מדריך כושר בכל אימת שקטינים מתאמנים בחדר כושר, אך לא לקבוע הוראה דומה בכל הנוגע למתאמנים בגירים. כך, תועבר שאלת קיומו של מדריך כושר בכל הנוגע למתאמנים בגירים, למערך יחסי השירות המתקיים בין בעלי מכוני הכושר, והמתאמנים. ההנחה היא שעם ביטול חובת נוכחות המדריך ביחס לאימון בגירים יחל תהליך שבו השוק יסדיר את עצמו על פי דרישות הגורמים העיקריים הפועלים בתחום: בעלי מכוני הכושר, הלקוחות, והמדריכים, ויאפשר תחרות טבעית בשוק מכוני הכושר כדי לשמר את רמת השירות, איכותה ואת רמת הבטיחות, תוך הכתבת הדרך המקצועית בענף.
תזכיר חוק מטעם משרד התרבות והספורט:
|
|
|
|
||
|
תיקון סעיף 3 |
1. |
בחוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח), התשנ"ד-1994[2] בסעיף 3 – |
||
|
|
|
(1) במקום סעיף קטן (א) יבוא: |
||
|
|
|
|
"(א) בפעם הראשונה שמתאמן מגיע למכון כושר לשם אימון, יהיה נוכח במקום מדריך; באותו מעמד, המדריך – |
|
|
|
|
|
|
(1) יציע למתאמן תכנית אימון המותאמת עבורו באופן אישי; |
|
|
|
|
|
(2) ידריך את המתאמן לגבי כללי הבטיחות החלים על אימון במכון כושר ולגבי דרכי ההפעלה של המכשירים."; |
|
|
|
(2) אחרי סעיף קטן (א) יבוא: |
||
|
|
|
|
"(א1) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מכון כושר המצוי בבניין מגורים, במקום עבודה או בבית מלון, ובלבד שאינו פתוח לציבור הרחב בתשלום או בלא תשלום; בסעיף זה "בית מלון" – לרבות פנסיון, בית מרגוע, בית אירוח וכל מקום כיוצא באלה שבו מספקים או מציעים לספק, בתמורה, שירותי לינה לתשעה אנשים או יותר בעת ובעונה אחת". |
|
דברי הסבר
כללי
חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח), התשנ"ד-1994 (להלן - החוק) ביקש להסדיר את ענף מכוני הכושר וזאת על מנת להבטיח את ביטחונם של קהל המתאמנים הרחב (בגירים וקטינים) לצד קביעת חובות שונות באשר לאופן הקמתם והפעלתם של המכונים. לאורך השנים בוצעו מספר תיקוני חקיקה אשר נועדו להקל על חלק מהדרישות שבחוק וזאת בהסתמך על עמדתם של גורמי המקצוע במשרד התרבות והספורט (להלן - המשרד) ולאור צרכים שעלו בקרב ציבור בעלי המכונים וקהל המתאמנים.
במסגרת תהליך החקיקה ערך המשרד שולחנות עגולים עם אנשי רפואת ספורט, בעלי ומנהלי מכוני כושר וקאנטרי קלאב, מדריכי כושר גופני, נציגי המועצה לשלום הילד, נציגי ציבור (מתאמנים במכונים), נציגי מוסדות הכשרת מדריכי כושר, נציגי אקדמיה, יזמים בתחום מכוני הכושר וכושר גופני. במסגרת הדיון בשולחנות העגולים וכן במסגרת הערות ציבור כתובות שהועברו למשרד במסגרת הליך בחינת הרגולציה, עלו שתי טענות מרכזיות. ראשית, הובהר כי קיים קושי של ממש בגיוס כוח אדם איכותי למכוני הכושר וכי חובת נוכחות מדריך מוסמך המתחייבת מהחוק ללא כל אבחנה, לאורך כל שעות היום ובלי קשר לכמות המתאמנים בפועל, מקשה מאוד על הישרדותם הכלכלית של מכוני הכושר. שנית, הובהר כי נוכחות של מדריך הכרחית בעיקר ביחס למתאמנים חדשים ללא ניסיון ולקטינים. ואולם, באשר למתאמנים חוזרים שהם בגירים, נטען כי הצורך במדריך אינו מהותי ואין הכרח בדרישה זו באופן קבוע.
לכן, מוצע לבטל את חובת נוכחות המדריך במכון הכושר בכל עת שבו נמצאים מתאמנים בגירים, ולצד זאת להותיר את חובת נוכחות המדריך בכל עת שמתאמנים במכון קטינים. בנוסף, מוצע לקבוע חובה שלפיה בפעם הראשונה שבה מתאמן מגיע למכון הכושר תחול חובת נוכחות של מדריך, והוא יציע למתאמן תכנית אימון אישית וכן ידריך אותו ביחס לכללי הבטיחות החלים על אימון במכון כושר. מוצע כי דרישות אלה לא יחולו על מכון כושר המצוי בבניין מגורים, במקום עבודה או בבית מלון, ובלבד שהוא אינו פתוח לציבור הרחב.
לסעיף 1(1) מוצע לבטל בסעיף 3(א) לחוק את חובת נוכחות המדריך בכל עת שבו נמצאים מתאמנים בגירים ובמקום זאת לקבוע חובה באשר למתאמנים חדשים, כך שבפעם הראשונה שבה מתאמן מגיע למכון הכושר לשם אימון, תחול חובת נוכחות של מדריך אשר יציע למתאמן תכנית אימון אישית וכן ידריך אותו ביחס לכללי הבטיחות החלים על אימון במכון הכושר. יובהר, כי התיקון המוצע אינו משנה את החובה הקיימת בסעיף 3(ב) לחוק ביחס לנוכחות מדריך לאימון קטינים בכל זמן שבו מתאמנים קטינים במכון הכושר.
לסעיף 1(2) מוצע לקבוע כי הוראות סעיף קטן (א) המוצע לא יחולו על מכוני כושר המצויים במקום עבודה, בבניין מגורים או בבית מלון, ובלבד שאינם פתוחים לציבור הרחב. החרגה זו מבוססת על הפטור הקבוע גם כיום לפי תקנות מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (פטור מנוכחות מדריך בחדר כושר), התשע"ג-2013 ושלפיו אין חובת נוכחות של מדריך במקומות אלה. זאת, בין השאר, נוכח ההבנה כי מדובר במקומות שבהם מתאמנים לרוב מתאמנים בעלי ניסיון שאינם זקוקים להנחיה והדרכה ייעודית.