טיוטת תקנות

 

א. שם התקנות המוצעות

תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - כניסה לשטח חקלאי), התשפ"ד-2024

 

ב. מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן

מטרת התקנות לתת מענה אכיפתי יעיל ומרתיע יותר בעבירות של פשיעה חקלאית. פשיעה חקלאית גורמת לנזקים רבים לחקלאים ולחקלאות בכללותה. באופן כמעט מנוגד, עבירות הסגת הגבול והפלישה כמעט ולא מדווחות למשטרת ישראל. אחת הסיבות לדיווח החסר בעבירות אלה הוא שמדובר בעבירות קלות יחסית, במדרג ענישה נמוך מאד, כאשר החקלאי יודע שככל הנראה העבריין לא יוענש בחומרה גם אם ייתפס ויואשם, ובכל מקרה לא יינתן פיצוי על הנזק שנגרם. הכלי של קנס מנהלי עשוי להיות כלי אפקטיבי בצמצום עבירות אלו לאור העובדה שניתן להשתמש בו גם ללא ניהול הליך פלילי ארוך שבסיומו העבריינים לא ייענשו או ייענשו בצורה מקלה מאד ללא פגיעה משמעותית בכיסם.

 

 

 

ג. להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות:

 

טיוטת תקנות מטעם משרד המשפטים:

טיוטת תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - כניסה לשטח חקלאי), התשפ"ד-2024

 

 

___ ב________ התשפ"ד

(___ ב________  2024)

 (חמ _____-3)

 

__________________

יריב לוין

שר המשפטים

דברי הסבר

 

פשיעה חקלאית הפכה למכת מדינה שגורמת לנזקים רבים לחקלאים ולחקלאות בכללותה. הפשיעה החקלאית היא פשיעה המכוונת לפגיעה בענפי החקלאות השונים באמצעות גניבה של בעלי חיים או תוצרת חקלאית; גניבת ציוד חקלאי; פגיעה בבעלי חיים; הסגת גבול והשתלטות על שטחי מרעה; הצתות; גרימת נזק לציוד, לתשתיות ולשטחים חקלאיים. הפשיעה החקלאית היא פשיעה הגורמת לפגיעה בענפי החקלאות השונים, ולפי מחקר שבוצע במשרד לביטחון לאומי בחודשים יוני-יולי 2022 עולה שהנזק הכלכלי השנתי הממוצע הנגרם ממנה מוערך בכ-1.5 מיליארד ש"ח לשנה[2].

 

במסגרת המחקר נערך סקר בקרב 725 משקים חקלאיים שהצביע על כך שעיקר העבירות החקלאיות מהן סובלים החקלאים הן גניבת תוצרת חקלאית, הסגת גבול לשטח חקלאי וגניבת ציוד חקלאי ו/או אמצעי ייצור חקלאיים. מעט אחריהן נמצאות עבירות ההשחתה (של ציוד או אמצעי ייצור חקלאיים), גניבת כלי רכב חקלאיים ופלישת עדרי בקר או צאן לשטחים חקלאיים.

 

בפילוח לפי עבירות, כמעט מחצית מהחקלאים דיווחו שנפגעו מעבירות של הסגת גבול וגניבת תוצרת חקלאית (כ- 44% מהחקלאים), וכרבע מהחקלאים נפגעו מעבירה של פלישת עדרי בקר וצאן לשטחים החקלאיים שלהם (כ- 23% מהחקלאים).

 

עבירות הסגת הגבול והפלישה כמעט ולא מדווחות למשטרת ישראל. רק כ-27% מהחקלאים דיווחו על עבירת הסגת גבול ורק 24% דיווחו על עבירת הפלישה. אחת הסיבות לדיווח החסר בעבירות אלה הוא שמדובר בעבירות קלות יחסית, שהענישה בשלהן אינה חמורה והסיכוי לפיצויים נמוך.

 

עוד הצביע הסקר על כך שרוב החקלאים סבורים שהכלי של קנסות מנהליים יכול להיות יעיל ביותר, לצד כלים כמו החמרת הענישה והגברת הנוכחות והנראות המשטרתית, לאור העובדה שניתן להשתמש בו גם ללא ניהול הליך פלילי ארוך שבסיומו העבריינים לא ייענשו או ייענשו בצורה מקלה מאד ללא פגיעה משמעותית בכיסם.

 

חוק העבירות המנהליות, תשמ"ו-1985 קובע כי שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות שיוטל קנס מנהלי בגין עבירה שנקבעה באחד מהחוקים המנויים בתוספת הראשונה לחוק, שאינה עבירת פשע (היינו שעונשה אינו עולה על שלוש שנות מאסר).

 

כלי הקנסות המנהליים הוא כלי יעיל ואפקטיבי בכל הנוגע לעבירות שאינן חמורות ושכיחותן תדירה, שכן לרוב בעבירות אלה לא מופעלים כלי האכיפה הפליליים, לא מוגשים כתבי אישום ולחילופין עונשי המאסר המתבקשים בעבירות אלה, וממילא גם אלה הנגזרים, אינם משמעותיים.

 

מוצע לקבוע כי עבירות של כניסה לשטח חקלאי לפי סעיף 494 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), כפי שיפורט להלן, ייקבעו כעבירות מנהליות, וזאת לאור ממצאי המחקר והסקר שנערכו כאמור לעיל ולאור פניות מחקלאים רבים המצביעים כי מחד עבירות אלו הן שכיחות ביותר, ומאידך, לרוב הנזק שנגרם בגינן נמוך יחסית, כך שהחקלאים לא מוצאים טעם להתלונן וממילא לא מתקיימת מדיניות אכיפה ותביעה אפקטיבית בעבירות אלה. הכלי של קנס מנהלי בעבירות אלו עשוי להיות כלי אפקטיבי ומרתיע יותר, ולסייע בצמצומן.

 

סעיף 494 לחוק העונשין קובע:

"(א)  העושה אחת מאלה, ואין בידו להוכיח הרשאה או הצדק כדין, דינו – מאסר שישה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2):

(1) נכנס לגן, או לקרקע זרועה או מוכנה לזריעה או שיש בה קמה או עשב שנזרע למרעה, או שוהה            בגן או בקרקע כאמור;

(2) גורם שחיה תיכנס לגן או לקרקע כאמור בפסקה (1) או לקרקע שהיתה מעובדת תוך שנים-עשר החדשים שקדמו לכניסה, או שתשהה שם, או מניח שחיה שלו או שברשותו תיכנס או תשהה כאמור.

(ב)  בהמה שנכנסה לקרקע מוכנה לגידולים או שיש בה גידולים, וגרמה נזק לקרקע, לגידולים או לדבר מוכן לצרכי גידולים, או שנכנסה לשטח המוחזק למרעה, ורעתה בו - בעל הבהמה או המחזיק בה, דינו – מאסר שלושה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2), זולת אם הוכיח להנחת דעתו של בית המשפט שנקט אמצעים סבירים למניעת כניסתה כאמור".

 

עבירה זו דומה במהותה לעבירת הסגת הגבול, מהעבירות השכיחות שבפשיעה החקלאית, ומנוסחת כך שהיא יכולה להתקיים גם ללא כוונה פלילית לבצעה, ולכן היא מתאימה לאכיפה מנהלית.

 

בעבר העונשים בעבירה זו היו קלים יותר. על עבירה לפי ס"ק (א) היה קבוע עונש של שלושה חודשי מאסר בלבד, ועל עבירה לפי ס"ק (ב) העונש היה מאסר חודש ימים בלבד. בשנת 2014 תוקן סעיף 494 (במסגרת תיקון מס' 117 לחוק העונשין) והענישה בגין עבירות לפי סעיף 494 הוחמרה כאמור לעיל. בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב שלנוכח "הקלות הרבה שבפלישה לשטח חקלאי, הרווח שבצידה והסיכוי הנמוך להיתפס ולעמוד לדין בשל כך, הפלישה עשויה להיתפס כסיכון משתלם. לפיכך, כדי לסייע למיגור התופעה, להגן על ענף החקלאות ולבטא את החומרה שרואה המחוקק בעבירה זו, מוצע להחמיר את העונש הקבוע בצדה ולשנות את דרגת העבירה שבסעיף קטן (א) מחטא לעוון"^[3]. בנוסף, סכום הקנס היה קרוב לכפל הקנס שניתן היה להטיל בגין עבירות אלה לפני התיקון.

 

דא עקא שהחמרת הענישה לא הביאה, ככל הנראה, לשינוי מיוחל בשכיחות העבירות לפי סעיף 494, ולכן קביעת עבירות אלה כעבירות שניתן יהיה לאכוף גם בדרך מנהלית, במקרים המתאימים לכך, יש בה כדי להפוך את האכיפה ליעילה יותר, באופן שיביא להרתעה מוגברת ביחס לעבירות אלה ולצמצום היקפן באופן שיקל על החקלאים.

 

לעניין סעיף 494(א)(1) מוצע לקבוע קנסות מנהליים בגין שתי נסיבות שונות של העבירה – כאשר האדם נכנס לשטח החקלאי באופן רגלי מוצע להטיל קנס מנהלי בגובה 1,500 ₪ וככל שמדובר בעבירה חוזרת – 2,500 ₪.

לעומת זאת, כאשר הכניסה לשטח החקלאי נעשית בדרך של נהיגה בכלי רכב, באופן שעלול להביא לגרימת נזק גדול יותר, מוצע להטיל קנס מנהלי בגובה 2,500 ₪, וככל שמדובר בעבירה חוזרת – 3,500 ₪.

 

לעניין סעיף 494(א)(2) מוצע להטיל קנס מנהלי בגובה 1,000 ₪ בגין כל חיה שעובר העבירה גרם לכניסתה לשטח החקלאי, וככל שמדובר בעבירה חוזרת – 1,500 ₪ בגין כל חיה שנגרמה כניסתה כאמור. זאת, מהטעם שגרימת כניסתה של חיה לשטח חקלאי (ובפרט אם מדובר בכניסת עדר) יש בה להביא לכדי נזק הדומה בחומרתו והיקפו לכניסה עם כלי רכב. כמו כן, כאשר החשוד נכנס לשטח חקלאי רכוב על גבי חיה, הרי שמדובר בגרימת כניסתה של חיה לשטח חקלאי ולכן במקרה זה מוצע להטיל את הקנס לפי ס"ק (א)(2).

 

לעניין סעיף 494(ב) הרי שמדובר בעבירה הדומה בנסיבותיה לעבירה "איסור הובלת בקר ללא היתר" לפי סעיף 19 לתקנות מחלות בעלי חיים (רישום, סימון והובלה של בקר), תשל"ו- 1976 (להלן – תקנות מחלות בע"ח), שבגינה נקבע קנס מנהלי בגובה 500 ₪ לכל ראש בקר, בהתאם לקבוע בפרט 24 לתקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי – מחלות בעלי חיים), תשס"ה-2005. בהתאם, מוצע להטיל בעבירה לפי סעיף 494(ב), קנס מנהלי בגובה 500 ₪ בגין כל בהמה שנכנסה לקרקע או לשטח כאמור, ובמקרה של עבירה חוזרת על ידי בהמותיו של אותם בעלים או מחזיק – קנס מנהלי בגובה 1,000 ₪ בגין כל בהמה.

 

במקרה בו הוטל קנס מנהלי לפי סעיף 494(ב) כאמור לעיל, ולאחר מכן התברר כי העבירה נעברה גם לפי סעיף 19 לתקנות מחלות בע"ח, לא יוטל הקנס בגין תקנות מחלות בע"ח.  

 

טיוטת צו

 

א. שם הצו המוצע

צו העבירות המינהליות (שינוי התוספת הראשונה לחוק), התשפ"ד - 2024

 

 

ב. מטרת הצו המוצע והצורך בו

מוצע להוסיף את חוק העונשין, ה'תשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין) לתוספת הראשונה לחוק העבירות המינהליות, כדי שיהיה ניתן לקבוע כי עבירות לפי סעיף 494 לחוק העונשין הן עבירות מינהליות.

 

 

ג.  להלן נוסח טיוטת הצו המוצע:

 

טיוטת צו מטעם משרד המשפטים:

צו העבירות המינהליות (שינוי התוספת הראשונה לחוק), ה'תשפ"ד-2024

 

 

 

___ ב________ התשפ"ד                                                                 __________________

(___ ב________ 2024)                                                                                    יריב לוין                                                                                                                                                                      שר המשפטים                   

 

(חמ _____-3)

 

דברי הסבר

 

מוצע להוסיף את חוק העונשין, ה'תשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין) לתוספת הראשונה לחוק העבירות המינהליות, כדי שיהיה ניתן לקבוע כי עבירה לפי סעיף 494 לחוק העונשין תהיה עבירה מינהלית.