טיוטת תקנות

 

א. שם התקנות המוצעות

תקנות הטיס (רישיונות לעובדי טיס) (תיקון), התשפ"ד-2024 [לעניין שקילת הרשעה בעבירה פלילית לצורך מתן רישיון, הגדר או תעודת איש צוות]

 

 

ב. מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן

קביעת הסדר חדש לגבי העבירות והנסיבות המצדיקות אי-מתן רישיון עובד טיס, הגדר ברישיון כאמור או תעודת איש צוות, תוך צמצום, מיקוד והבהרת ההסדר הקיים - ובכלל זה: התמקדות בכתבי אישום ובהרשעות סופיות ובעבירות בעלות זיקה ישירה לבטיחות התעופה האזרחית או לעניין הציבורי בבטיחות התעופה האזרחית - וזאת בדרך של החלפת תקנה 12 לתקנות הטיס (רישיונות לעובדי טיס), התשמ"א-1981.

 

 

ג. להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות:

 

טיוטת תקנות מטעם משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - רשות התעופה האזרחית

טיוטת תקנות הטיס (רישיונות לעובדי טיס) (תיקון), התשפ"ד-2024

 

___ ב________ התשפ"ד (___ ב________ 2024)

 (חמ 1299- 3 - ת1)

_______________________

מירי רגב

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים

 

דברי הסבר

כללי

תקנה 12 לתקנות הטיס (רישיונות לעובדי טיס), התשמ"א-1981 (להלן - התקנות העיקריות), שעניינה "אישור היעדר הרשעות פליליות", קובעת כך:

12.(א)  לא יינתן רישיון לאיש צוות אויר, רישיון מפקח על תנועה אווירית, רישיון קצין מבצעי אוויר, רישיון טייס מתלמד או תעודת איש צוות אלא אם המציא מבקש הרישיון או התעודה לרשות הרישוי אישור על היעדר הרשעות פליליות, או אם הורשע בעבירה פלילית מסוג העבירות המנויות בחלק א' לתוספת השישית - חלפו מספר שנים מיום מתן גזר הדין כמפורט להלן:

(1) בעבירה מסוג פשע - חמש שנים;

(2) בעבירה מסוג עוון - שלוש שנים;

(3) בעבירה מסוג חטא - שנה אחת.

(ב)  הרשעה בעבירה פלילית מסוג העבירות המנויות בחלק ב' לתוספת הששית לא תיחשב כעבירה פלילית לענין תקנה זו.

(ג) רשות הרישוי רשאית לקצר את התקופה הקבועה בתקנת משנה (א) עד כדי מחציתה, אם הוכח להנחת דעתה כי התקיים אחד מאלה:

(1) המבקש לא הורשע בעבירה פלילית בתקופת הזמן שקדמה לביצוע העבירה ושאורכה הוא לפחות פעמיים מאורך התקופה הנזכרת בפיסקאות (1), (2) או (3), לפי העניין, לתקנת משנה (א); או

(2) נתקיימו נסיבות מיוחדות שיירשמו על ידי רשות הרישוי בתיקו האישי של המבקש, המצדיקות את קיצור התקופה כאמור.

(ד)  היו משפטים או חקירות פליליות תלויים ועומדים נגד מבקש רישיון, כאמור בתקנת משנה (א), או מבקש תעודת איש צוות, תהא רשות הרישוי רשאית שלא ליתן את הרישיון או תעודת איש הצוות המבוקשים לאחר שהתייעצה בעניין עם ראש מחלקת חקירות ותביעות במטה הארצי במשטרת ישראל.

ההסדר בתקנה 12 לתקנות העיקריות מציע איזון מסוים בין העניין הציבורי בהגנת הציבור מפני עבריינים, בדרך של הרחקתם מפעילות בתחום התעופה האזרחית המאוסדר, לבין הפגיעה בזכויות המבקשים לעסוק בתחום התעופה האזרחית, כגון חופש העיסוק שלהם או כבודם. זאת, בין היתר, בשים לב לצורך לאזן בין הצורך בהרחקת העבריין מהתחום המאוסדר, לבין הרצון לאפשר את "תקנת השבים" ולמנוע תחוש של "ענישה כפולה".

גורמי המקצוע ברת"א הגיעו למסקנה כי ההסדר הקיים היום בתקנה 12 לתקנות העיקריות אינו מתאים לעמדת רת"א העדכנית לעניין זה, הן מטעמים מקצועיים והן מטעמים ציבוריים.

כך, בכל הנוגע לעניינו של מי ש: "היו משפטים או חקירות פליליות תלויים ועומדים" נגדו, התגבשה שגרת עבודה, לפיה ההתייעצות עם משטרת ישראל מיצתה עצמה בפועל בכך שמשטרת ישראל העבירה לרת"א מידע בדבר הליכים תלויים ועומדים נגד מבקש הרישיון, אולם מבלי לחוות את דעתה בדבר ההצדקה שלא לתת לו רישיון בשל כאלה. הדבר הוביל לכך שבפועל נדרשה רת"א - שהיא גוף מאסדר, שעניינו הוא בטיחות התעופה האזרחית - להפעיל את שיקול דעתה על בסיס ידע, ניסיון ומומחיות שאין לה, וזאת על דרך הכלל ולגבי שורה ארוכה של מבקשי רישיונות, במטרה לקבוע האם הם "ראויים" לקבל רישיון עובד טיס.

לעניין זה יצוין כי סעיף 38(א)(6) לחוק הטיס מאפשר למנהל להגביל רישיון, להתלותו, לבטלו או לסרב לחדשו אם: "בעל הרישיון הורשע בעבירה, שלדעת המנהל, מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה, אין הוא ראוי להחזיק ברישיון",. בכך הוא, לכאורה, מפקיד את אותו שיקול דעת "ערכי" שיש להפעיל לפי תקנה 12 לתקנות העיקריות בידיו של המנהל, מה שמעורר לכאורה את אותו קושי שהועלה לגבי אופן יישום תקנה 12 לתקנות העיקריות. אלא שסעיף זה שונה מההסדר הקבוע היום בתקנה 12 לתקנות העיקריות, בין היתר בכך שהוא חל לגבי בעל רישיון ולא לגבי כל מבקש רישיון, בכך שהוא מתייחס רק למי שהורשע בעבירה ולא גם למי שחשוד או נאשם בעבירה ובכך שהמבחן שהוא קובע מבחן מקנה למנהל שיקול דעת רחב, התלוי בנסיבות המקרה המסוים, כמקובל באסדרת תחומים נוספים (ראו, למשל, בסעיף 14א לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996; 24(4) לחוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים, התשע"ג-2012; 16א(1) לחוק המהנדסים והאדריכלים, התשי"ח-1958 ועוד). כך, אף שגם לפי סעיף 38(א)(6) לחוק הטיס מפעיל המנהל, בעצמו, שיקול דעת "ערכי" - ולראייה הוראות סעיף 38(ו) לחוק הטיס, לפיו: "על אף האמור בסעיף 8(ב) לחוק רשות התעופה האזרחית, המנהל אינו רשאי לאצול את סמכותו לפי סעיף קטן (א)(6) ו-(7)" - הרי שזה מופעל בנסיבות ובהיקף שונים מאלה הנדרשים לפי תקנה 12(ד) לתקנות העיקריות בנוסחה הנוכחי.

כמו-כן, תקנה 12 לתקנות העיקריות חלה היום לגבי שורה ארוכה של עבירות מסוגים שונים, ובכלל זה חטאים ועוונות. עמדת רת"א היא כי נכון לצמצם מאוד את היכולת להגביל אדם מקבלת רישיון, הגדר או תעודת איש צוות, שהם תנאי לעיסוק בתחום התעופה האזרחית, ובכך להגביל את חופש התנועה ואת חופש העיסוק שלו בשל עבירה שעבר, בוודאי כל עוד אין קשר ישיר בין העבירה, מהותה ונסיבותיה, לבין ההפעלה הבטוחה של כלי טיס או העיסוק בתור עובד טיס.

עוד יצוין כי בתקנה 12 לתקנות העיקריות בנוסחה הנוכחית עוד כמה בעיות. כך, למשל, פירוט העבירות בה ארכאי, אינו שלם ואינו עדכני (למשל, מפנה לחוקים שכבר אינם קיימים ואינו כולל חוקים אחרים השייכים לעניין או חדשים, כגון פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973); התקנה עצמה נוקטת בלשון כללית למדי של "היעדר הרשעות פליליות", אולם קוצבת את תקופות אי מתן הרישיון רק לגבי עבירות המפורטות בתוספת השישית, ואלה בעיקר עבירות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 ולא עבירות פליליות שקיימות לפי חיקוקים אחרים, כך שלגבי האחרונות אין למעשה קציבה של התקופה לאי-מתן הרישיון, וזו נעשית היום בדרך של היקש מהתוספת השישית; ספק אם תקנת משנה (ד), העוסקת במשפטים או חקירות פליליות תלויים ועומדים נגד מבקש רישיון (קרי, טרם הרשעה ואף טרם הגשת כתב אישום), משקפת כהלכה את המשקל שיש לתת לחזקת החפות; תהליך קיום ההתייעצות עם משטרת ישראל, ארוך ולרוב נמשך מספר חודשים, וכתוצאה מכך מתארך תהליך קבלת הרישיון - מה שמהווה הכבדה מנהלית על בעלי העניין.

משכך, עמדת רת"א היא כי בחלוף הזמן מאז נקבעה התקנה לראשונה, ובשים לב לשינויים שחלו בתחום התעופה האזרחית, במשפט ובחברה, יש מקום להחליף את התקנה הקיימת בחדשה, שתשקף את עמדתה העדכנית של רת"א.

הסמכות לקבוע את התקנות

תקנה 12 נקבעה בתקנות העיקריות עת פורסמו בראשונה, בשנת התשמ"א (1981) (ראו, ק"ת התשמ"א, בעמ' 510). ההוראות האמורות נקבעו לפי חוק הטיס, 1927, שהוחלף בחוק הטיס, התשע"א-2011 (להלן - החוק). בסעיף 197(א) לאחרון, שעניינו: "שמירת תוקף", נקבע כי: "תקנות שהותקנו לפי חוק הטיס, 1927 (בסעיף קטן זה – התקנות הקיימות), יעמדו בתוקפן כנוסחן ערב יום התחילה כאילו הותקנו לפי הסעיפים בחוק זה שבהם נתונה סמכות התקנת תקנות באותם עניינים, לרבות לעניין פרקים ט' ו-י', והכל זולת אם נקבעו בחוק זה הוראות במקומן בעניינים שהוסדרו בתקנה מהתקנות הקיימות, או אם לא הוקנתה בחוק זה סמכות לקבוע הוראות בעניינים המוסדרים בתקנות הקיימות, וכל עוד התקנות הקיימות לא שונו או בוטלו לפי חוק זה".

בהתאמה, ובשים לב למצב החוק ששרר עת נקבעו התקנות העיקריות בראשונה, הרי שאילו הייתה התקנה נקבעת היום לפי החוק, הרי שהיא הייתה מותקנת לפי סעיפים 3(ב) ו- 168 לחוק.

כך, סעיף 3(ב) לחוק קובע כך:

"השר, באישור הוועדה, רשאי לקבוע תנאים למתן רישיון עובד טיס או הגדר, ובכלל זה הוראות בעניינים אלה...

 (3) תנאים המביאים בחשבון את עברו הפלילי של המבקש".

סעיף 47(1) לחוק קובע כי:

"השר רשאי לקבוע הוראות לעניין רישיונות, בין השאר בעניינים אלה:

(1)  תנאים לקבלת רישיון המפורטים בפרק זה וכן תנאים נוספים לקבלת רישיון; תקנות לפי פסקה זו הקובעות תנאים המביאים בחשבון את עברו הפלילי של המבקש או ביטול, הגבלה או התליה קודמים של רישיון שניתן למבקש, טעונות אישור של הוועדה..."

בתיקון המוצע מבוקש לקבוע תנאים המביאים בחשבון את עברו הפלילי של מבקש הרישיון.

סעיף 168 לחוק מסמיך את שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, באופן כללי: "...להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו...".

 לפיכך, מבוקש לקבוע את התיקון המוצע לפי הסעיפים האמורים לחוק.

התיקון המוצע הוא פרי הצעת רת"א, אשר יזמה אותו, ניסחה אותו, קיימה לגביו את דוח ה- RIA ואת השיח עם ציבור בעלי העניין. משכך מתקיים לגבי התיקון סעיף 168(ב) לחוק, לפיו: "לא יתקין השר תקנות לפי חוק זה אלא לפי הצעת הרשות או בהתייעצות עמה".

בשים לב למהות התיקון ולהסמכות בחוק, הרי שהתיקון טעון את אישורה של ועדת הכלכלה של הכנסת.

לפי סעיף 15 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981: "סמכה להתקין תקנות או ליתן הוראת מינהל - משמעה גם הסמכה לתקנן, לשנותן, להתלותן או לבטלן בדרך שהותקנו התקנות או ניתנה ההוראה".

לפיכך, כשם שאילו היו ההוראות לעניין הבאה בחשבון של עברו הפלילי של מבקש רישיון היו נקבעות היום לפי הסעיפים האמורים, כך שינוין וביטולן צריך להיעשות "בדרך שהותקנו", ובכלל זה לעניין אישור וועדת הכלכלה של הכנסת.

לתקנה 1 לתיקון המוצע, שעניינה: "החלפת תקנה 12"

בשים לב להיקף ומהות השינויים המוצעים, כפי שיפורטו להלן, ולמעשה לכינונו של הסדר חדש, מבוקש להחליף את התקנה בשלמותה. 

עמדת רת"א היא כי בנסיבות המתאימות קיימת הצדקה לכך כי מי שהוגש נגדו כתב אישום או שהורשע בעבירה פלילית יהיה מנוע מלקבל רישיון עובד טיס, הגדר שבו או תעודת איש צוות, וזאת לנוכח העובדה שתחום התעופה האזרחית הוא תחום מאוסדר בשל רגישותו והעניין הציבורי בקיומו, בדגש על הצורך להבטיח את בטיחות התעופה האזרחית. עם זאת, רת"א סבורה כי ההסדר הקיים היום רחב מדי, ויש לעדכנו ולהתאימו לאותן עבירות פליליות שיש להן זיקה לליבת בטיחות התעופה האזרחית.

בהיעדר סטנדרטים מתאימים בנספח 1 לאמנה, בחנה רת"א את ההסדרים הקיימים בגופי האסדרה המובילים בעולם בהקשר זה, ומצאה לנכון ליישם הסדר דומה בעיקריו להסדר בפ.א.ר 61.15 שעניינו "Offenses involving alcohol or drugs", תוך הוספת עבירות מהקשרים אחרים שיש להם זיקה עניינית לבטיחות התעופה האזרחית.  

כך, מבוקש לקבוע את העיקרון הכללי לפיו מבקש רישיון עובד טיס, הגדר שבו או תעודת איש צוות, ימציא לרשות הרישוי אישור על היעדר הרשעות פליליות. בכך מבוקש לקבוע בבירור כי קבוצת הנמענים של ההוראה היא לא רק מי שמבקש רישיון עובד טיס או תעודת איש צוות, אלא גם מי שמבקש להוסיף הגדר לרישיון עובד טיס שבידיו, זאת בדומה לקיים בפ.א.ר. ובמטרה להבהיר את הדין הקיים היום (לתקנה 12(א) לתקנות העיקריות המוצעת).

עוד מבוקש לקבוע כי רשות הרישוי לא תיתן רישיון, הגדר או תעודת איש צוות למבקשם, למי שהוגש נגדו כתב אישום וזה תלוי ועומד או למי הורשע באחת מהעבירות שיפורטו להלן, אלא לאחר שחלפה שנה מהיום בו הפכה הרשעתו בעבירה כאמור לסופית. ההסדר המוצע לעניין זה מקל משמעותית על הקיים בתקנה 12 לתקנות העיקריות בנוסחה הנוכחי, הן בכך שרשימת העבירות המצדיקות אי-מתן רישיון, הגדר או תעודת איש צוות צומצמה משמעותית (הן מבחינת מספרן והן מבחינת מהותן) והן בכך שתקופת המניעות מקבלת רישיון הועמדה על תקופה של שנה אחת בלבד, חלף פרקי הזמן של שנה עד חמש שנים, בהתאם לעבירה בה הורשע המבקש.

לעניין זה מבוקש לקבוע כי המניעות תהיה לתקופה של שנה מהיום בה הפכה הרשעתו של המבקש לסופית (קרי, חלוף פרק הזמן המוקצה לערעור על ההרשעה או מיצוי הליכי הערעור לפי דין).. 

בכל הנוגע לעבירות שהגשת כתב אישום בגינן או הרשעה בהן יוצרת מניעוּת מקבלת רישיון, הגדר או תעודת איש צוות, ההסדר המוצע מתמקד בעבירות מסוימות שיש להן זיקה ישירה להיבטים מהותיים של בטיחות התעופה האזרחית דווקא או שיש בהן חומרה יתירה, כאשר הדגש הוא על התנהגות פסולה בניגוד לחוק הטיס או על התנהגות פסולה בניגוד לדינים אחרים, שקיים יסוד סביר לחשש מפני "זליגתה" לתחום התעופה האזרחית.

כך, למשל, סעיף 142 לחוק, שעניינו: "עונשין", קובע שורה ארוכה של עבירות פליליות לפי החוק, כאשר הוא מדרג אותן, לפי חומרתן, לכאלה שדינן שנה מאסר, שלוש שנות מאסר וחמש שנות מאסר.

מבין כלל העבירות לפי חוק הטיס, מבוקש לקבוע את העבירות הבאות בתור כאלה שהרשעה סופית בהן יוצרת מניעות מקבלת רישיון, כך:

א.  מי שביצע פעולה הטעונה רישוי לפי החוק, בלי רישיון לכך - עבירה בניגוד לסעיף 142(ב)(1) לחוק, שדינה שלוש שנות מאסר. הטעם לכך ברור: מי שעשה פעולה הטענה רישיון לפי חוק הטיס בלי רישיון, כבר מעיד בכך על המסוכנות הטבועה בו, ולכן מוצדק למנוע ממנו קבלת רישיון, הגדר או תעודת איש צוות לתקופה של שנה;

ב. עובד טיס שרישיונו הותלה או בוטל ועשה שימוש ברישיון מאותו סוג שניתן לו מאת רשות המוסמכת לכך במדינה חברה - עבירה בניגוד לסעיף 142(ב)(4) לחוק, שדינה שלוש שנות מאסר. אף כאן הטעם ברור: אדם שרישיונו לפי החוק הותלה או בוטל, והמשיך לפעול בתחום התעופה האזרחית תוך ניצול רישיון זר מקביל שיש לו, מעיד על עצמו כמי שמסרב להרחיק עצמו מהפעילות המאוסדרת אף שרישיונו לפי החוק הותלה או בוטל, והוא אף מנצל לרעה את העובדה שיש לו גם רישיון מקביל שנתנה לו מדינה חברה - שכלל אינה מודעת לכך שרישיונו הישראלי הותלה או בוטל - כדי להמשיך לפעול בתחום המאוסדר, כאילו לא נפל כל פגם בהתנהלותו המקצועית;

ג.  מי שהפעיל כלי טיס, כלי רחיפה או מיתקן עזר לטיסה, בניגוד להוראות לפי חוק זה, באופן שיש בו כדי לגרום סכנה לחיי אדם - עבירה בניגוד לסעיף 142(ב)(7) לחוק, שדינה שלוש שנות מאסר. מהות העבירה וההרשעה הסופית בה מדברות בעד עצמן; כך, מי שהפעיל כלי טיס או כלי רחיפה בניגוד להוראות לפי החוק וסיכן אגב כך חיי אדם, אך מובן הוא כי יש להרחיקו מעיסוק בתחום המאוסדר;

ד. עובד טיס, איש צוות, מפעיל כלי רחיפה שבידו רישיון הדרכה או הפעלה מסחרית לפי סעיף 87, או מפעיל כלי רחיפה מסוג שהפעלתו טעונה רישיון לפי סעיף 88, ששתה משקה משכר בעת מילוי תפקידו או מילא את תפקידו כשהוא נתון תחת השפעת אלכוהול, או לאחר ששתה משקה משכר וטרם חלף פרק הזמן שקבע השר, או כאשר מצוי בגופו סם מסוכן או תוצר חילוף חומרים של סם מסוכן - עבירה בניגוד לסעיף 142(ג)(2) לחוק, שדינה חמש שנות מאסר. אף כאן, המסוכנות טבועה בעבירה עצמה. אדם המשמש בתפקיד מאוסדר כאשר הוא במצב תודעתי וגופני שמקשים עליו ואף מונעים ממנו מלמלא את תפקידו המאוסדר בצורה בטוחה, מהווה סכנה חמורה ומשמעותית לבטיחות התעופה האזרחית.  

כל אחת מהעבירות האלה, הקבועות בחוק עצמו, מגלמת מסוכנות טבועה שקשורה באופן הדוק וישיר לבטיחות התעופה האזרחית, וממילא הגשת כתב אישום בהן, ובוודאי הרשעה סופית בהן מצדיקות את הרחקת מבקשת הרישיון, ההגדר או תעודת איש צוות לתקופה של שנה מהתחום המאוסדר (לתקנה 12(ב)(1) לתקנות העיקריות המוצעת).

בנוסף, ישנן עבירות שונות שטבועה בהן מסוכנות מהותית, המצדיקה את מניעת כניסתו של מי שהוגש נגדו כתב אישום באחת מהן, לעולם התעופה האזרחית, קל וחומר אם הורשע בעבירה כאמור.

רשימה מייצגת של עבירות כאמור קיימת בסעיף 187(ז) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, תחת שתי הגדרות: "עבירת אלימות" ו- "עבירת אלימות שגרמה למותו של אדם" (ראו רשימת העבירות בהמשך דברי ההסבר) (לתקנה 12(ב)(2) לתקנות העיקריות המוצעת).    

הוא הדין לגבי הגשת כתב אישום או הרשעה בעבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן - פקודת הסמים המסוכנים). בפקודת הסמים המסוכנים מנויות עבירות שונות, שמשקפות את המסוכנות שיש בפעולות שונות בסמים מסוכנים (איסור ייצור, הכנה והפקה (סע' 6 לפקודת הסמים המסוכנים); איסור החזקה ושימוש (סע' 7 לפקודת הסמים המסוכנים ועוד). מסוכנות זו יורדת לשורש יכולתו של אדם לשמש בתפקיד עובד טיס או איש צוות, ולכן הרשעה סופית בהן מצדיקה אף היא את הרחקת מבקש הרישיון, ההגדר או תעודת איש צוות לתקופה של שנה מהתחום המאוסדר (לתקנה 12(ב)(3) לתקנות העיקריות המוצעת).

כך הוא גם לגבי הגשת כתב אישום או הרשעה בעבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], לפיה: "העובר אחת העבירות האלה, דינו - מאסר שנתיים או קנס... הוא שיכור בהיותו נוהג רכב, או בהיותו ממונה על הרכב, בדרך או במקום ציבורי; לענין זה, "שיכור" ו"ממונה על הרכב" - כהגדרתם בסעיף 64ב...". אף כאן, הזיקה הישירה שבין הפעלת כלי רכב במצב של שיכרות לבין הפעלת כלי טיס במצב של שיכרות מצדיקה את הקביעה לפיה מי שהורשע בעבירה כאמור יהיה מנוע לתקופה של שנה מקבלת רישיון, הגדר או תעודת איש צוות(לתקנה 12(ב)(4) לתקנות העיקריות המוצעת).

יצוין כי לעניין זה רת"א מצאה לנכון, בדומה לדין האמריקאי, לשים את הדגש על עבירות הכרוכות באלכוהול וסמים, תוך הפנייה לעבירות המקבילות לפי הדין הישראלי, כמפורט בפ.א.ר 61.15:

"(a) A conviction for the violation of any Federal or State statute relating to the growing, processing, manufacture, sale, disposition, possession, transportation, or importation of narcotic drugs, marijuana, or depressant or stimulant drugs or substances is grounds for:

(1) Denial of an application for any certificate, rating, or authorization issued under this part for a period of up to 1 year after the date of final conviction…"

(לתקנה 1 המוצעת)

לתקנה 2 לתיקון המוצע, שעניינה: "ביטול התוספת השישית"

התוספת השישית לתקנות העיקריות מוזכרת בתקנה 12(א) ובתקנה 12(ה) לתקנות העיקריות בנוסחה הנוכחי. 

עם החלפת תקנה 12 לתקנות העיקריות בנוסחה הנוכחי, ממילא אין עוד צורך בתוספת השישית - בה מפורטות עבירות שונות שיש או שאין להביא בחשבון לעניין התקנה האמורה - שנועדה לשרת את ההסדר הקיים, וממילא מבוקש לבטלה (לתקנה 2 המוצעת). 

לתקנה 3 לתיקון המוצע, שעניינה: "תחילה"

מבוקש כי התקנות יחלו 30 ימים מיום פרסומן. 

ההסדר המוצע מקל מאוד ביחס למצב המשפטי הקיים, בין היתר בכך שהוא מאפשר אי-מתן רישיון או תעודת איש צוות רק במקרה של הרשעה בפסק-דין סופי (ולא במקרה של הרשעה "סתם" כפי שקיים לפי תקנה 12(א) לתקנות העיקריות בנוסחן הנוכחי, ובוודאי שלא במקרה של חקירה או הגשת כתב אישום, כפי שקיים לפי תקנה 12(ד) לתקנות העיקריות בנוסחן הנוכחי), ורק לגבי מספר מוגדר של הרשעות בעבירת בעלות חומרה גדולה יחסית, מצד אחד, וזיקה ישירה למדי לתעופה האזרחית, מצד שני (לתקנה 3 המוצעת).

 

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------

"עבירת אלימות" - עבירה לפי סעיפים 201, 202, 203, 203ב, 214(ב1), 305, 327, 329, 333, 335, 336 סיפה, 367, 368ב, 368ג, 369, 370, 371, 372, 374, 374א, 375א, 376, 376ב, 377א, 382(א), 402, 403, 404, 427 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בסעיף זה – חוק העונשין);

201. המביא אדם לידי מעשה זנות עם אדם אחר, דינו - מאסר חמש שנים.

202. המביא אדם לידי עיסוק בזנות, דינו - מאסר שבע שנים.

203. (א)  נעברה עבירה לפי סעיפים 201 או 202 תוך ניצול יחסי מרות, תלות, חינוך או השגחה, או תוך ניצול מצוקה כלכלית או נפשית של האדם שהובא לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות, דינו של עובר העבירה - מאסר עשר שנים.

(ב)  נעברה עבירה לפי סעיפים 201 או 202 באחת מנסיבות אלה, דינו של עובר העבירה - מאסר שש עשרה שנים:

(1) תוך שימוש בכוח, או הפעלת אמצעי לחץ אחרים, או תוך איום באחד מאלה, ואחת היא אם נעשו אלה כלפי האדם שהובא לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות, או כלפי אדם אחר;

(2) תוך ניצול מצב המונע את התנגדותו של האדם שהובא לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות, או תוך ניצול היותו חולה נפש או לקוי בשכלו;

(3) בהסכמה שהושגה במרמה, של האדם שהובא לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות.

203ב. (א) נעברה עבירה לפי סעיפים 199, 201, 202 או 203 בקטין שמלאו לו ארבע עשרה שנים, דינו של עובר העבירה –

(1) אם נקבע לעבירה מאסר חמש שנים – מאסר שבע שנים;

(2) אם נקבע לעבירה מאסר שבע שנים – מאסר עשר שנים;

(3) אם נקבע לעבירה מאסר עשר שנים – מאסר חמש עשרה שנים;

(4) אם נקבע לעבירה מאסר שש עשרה שנים – מאסר עשרים שנה.

 214 (ב1) המשתמש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה, או המשתמש בקטין בהצגת תועבה, דינו – מאסר שבע שנים.

305. העושה אחת מאלה, דינו - מאסר עשרים שנים:

(1) מנסה שלא כדין לגרום למותו של אדם;

(2) עושה שלא כדין מעשה, או נמנע שלא כדין מעשות מעשה שמחובתו לעשותו, בכוונה לגרום למותו של אדם, והמעשה או המחדל עלולים מטבעם לסכן חיי אדם.

327. השולל מאדם או מנסה לשלול ממנו את כושר התנגדותו, באמצעים שיש בהם סכנה לחיי אדם או לבריאותו, או שיש בהם כדי לפגוע בפכחונו, בכוונה לבצע פשע או עוון או להקל על ביצועם או להקל על בריחתו של עבריין לאחר ביצועם או לאחר נסיון לבצעם, דינו – מאסר עשרים שנים.

329. (א)  העושה אחת מאלה בכוונה להטיל באדם נכות או מום, או לגרום לו חבלה חמורה, או להתנגד למעצר או לעיכוב כדין, שלו או של זולתו, או למנוע מעצר או עיכוב כאמור, דינו – מאסר עשרים שנים:

(1) פוצע אדם או גורם לו חבלה חמורה, שלא כדין;

 (2) מנסה שלא כדין לפגוע באדם בקליע, בסכין, באבן או בנשק מסוכן או פוגעני אחר;

(3) גורם שלא כדין להתפוצצותו של חומר נפיץ;

(4) שולח או מוסר לאדם חומר נפיץ או כל דבר מסוכן או מזיק אחר או גורם לאדם שיקבל כל חומר או דבר כאמור;

(5) מניח, בכל מקום שהוא, חומר מרסק או נפיץ או נוזל משתך;

(6) זורק על אדם חומר או נוזל כאמור בפסקה (5), או משתמש בהם על גופו בדרך אחרת.

(ב)  העובר עבירה לפי סעיף קטן (א) כלפי בן משפחתו, לא יפחת עונשו מחמישית העונש המרבי שנקבע לעבירה, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו; בסעיף קטן זה, "בן משפחתו" – כהגדרתו בסעיף 382(ב).

333. החובל בחברו חבלה חמורה שלא כדין, דינו – מאסר שבע שנים.

335. (א)  נעברה עבירה לפי סעיפים 333 או 334 –

(1) כשהעבריין נושא נשק חם או קר, דינו – כפל העונש הקבוע לעבירה;

(2) כשהיו נוכחים שניים או יותר שחברו יחד לביצוע המעשה בידי אחד או אחדים מהם, דינו של כל אחד מהם – כפל העונש הקבוע לעבירה.

336. הגורם שלא כדין שיפעילו על אדם או שאדם יקח רעל או דבר מזיק אחר, בכוונה לפגוע בו או בזולתו או להרגיזם, דינו – מאסר שלוש שנים; סיכן בכך את חיי האדם או גרם לו בכך חבלה חמורה, דינו – מאסר ארבע-עשרה שנים.

367. המוציא או מעכב במרמה, בכוח או בפיתויים קטין שלא מלאו לו ארבע עשרה שנים, או מקבלו או מסתירו ביודעין שהוא הוצא או עוכב כאמור, הכל בכוונה לשלול את החזקת הקטין מהורו, מאפוטרופסו או ממי שחייב לפי הדין לטפל בו או להשגיח עליו ולקחתה לעצמו או לאחר, דינו - מאסר שבע שנים, והוא אם לא הוכיח שיש לו תביעה בתום לב לזכות ההחזקה כאמור.

368ב. (א) התוקף קטין או חסר ישע וגורם לו חבלה של ממש, דינו - מאסר חמש שנים; היה התוקף אחראי על הקטין או על חסר הישע, דינו - מאסר שבע שנים.

(ב)  נעברה עבירה לפי סעיף קטן (א) ונגרמה לקטין או לחסר הישע חבלה חמורה, דינו של התוקף - מאסר שבע שנים, ואם היה התוקף אחראי על הקטין או חסר הישע, דינו - מאסר תשע שנים.

(ג) לענין סעיף זה, "חבלה" - בין גופנית בין נפשית.

368ג. העושה בקטין או בחסר ישע מעשה התעללות גופנית, נפשית או מינית, דינו – מאסר שבע שנים; היה העושה אחראי על קטין או חסר ישע, דינו – מאסר תשע שנים.

369. הכופה אדם בכוח או באיומים או מפתהו באמצעי תרמית ללכת מן המקום שהוא נמצא בו, הרי זו חטיפה, ודינו - מאסר עשר שנים.

370. המוציא אדם אל מעבר לגבולות המדינה שבה שוהה אותו אדם בלי הסכמתו שלו עצמו או של המורשה כחוק להסכים בשבילו, דינו - מאסר עשר שנים.

371. החוטף אדם בכוונה שייכלא שלא כחוק, דינו - מאסר עשרים שנים.

372. החוטף אדם כדי לרצחו או כדי להעמידו בסכנת רצח, או חוטף אדם כדי לסחוט או לאיים, דינו - מאסר עשרים שנים.

374. החוטף אדם כדי שיהיה נתון לחבלה חמורה והחוטף אדם בידיעה שהנחטף יהיה נתון במצב כאמור, דינם - מאסר עשרים שנים.

374א. החוטף אדם לשם מטרה מהמטרות המנויות בסעיף 377א(א) או כדי להעמידו בכך באחת מהסכנות המנויות באותו סעיף, דינו – מאסר עשרים שנים.

375א. (א) המחזיק אדם בתנאי עבדות לצורכי עבודה או שירותים לרבות שירותי מין, דינו – מאסר שש עשרה שנים.

  (ב)  נעברה עבירה לפי סעיף קטן (א) בקטין, דינו של עובר העבירה – מאסר עשרים שנים.

  (ג) בסימן זה, "עבדות" – מצב שבו מופעלות כלפי אדם סמכויות המופעלות ככלל כלפי קניינו של אדם; לענין זה, יראו שליטה ממשית בחייו של אדם או שלילת חירותו כהפעלת סמכויות כאמור.

376. הכופה שלא כדין אדם לעבוד, תוך שימוש בכוח או באמצעי לחץ אחר או תוך איום באחד מאלה, או בהסכמה שהושגה בתרמית, והכל בין בתמורה ובין שלא בתמורה – דינו מאסר שבע שנים.

376ב. (א) הגורם לאדם לעזוב את המדינה שבה הוא מתגורר לשם העסקתו בזנות או החזקתו בתנאי עבדות, דינו – מאסר עשר שנים.

  (ב)  נעברה עבירה לפי סעיף קטן (א) בקטין, דינו של עובר העבירה – מאסר חמש עשרה שנים.

377א. (א) הסוחר באדם לשם אחד מאלה או הסוחר באדם ומעמידו בכך בסכנה לאחד מאלה, דינו – מאסר שש עשרה שנים:

(1) נטילת איבר מאיברי גופו;

(2) הולדת ילד ונטילתו;

(3) הבאתו לידי עבדות;

(4) הבאתו לידי עבודת כפיה;

(5) הבאתו לידי מעשה זנות;

(6) הבאתו לידי השתתפות בפרסום תועבה או בהצגת תועבה;

(7) ביצוע עבירת מין בו.

  (ב)  נעברה עבירה לפי סעיף קטן (א) בקטין, דינו של עובר העבירה – מאסר עשרים שנים.

  (ג) המתווך לסחר באדם כאמור בסעיף קטן (א), בין בתמורה ובין שלא בתמורה, דינו כדין הסוחר באותו אדם.

  (ד)  בסעיף זה, "סחר באדם" – מכירה או קניה של אדם או עשיית עסקה אחרת באדם, בין בתמורה ובין שלא בתמורה.

382. (א)  נעברה עבירה לפי סעיפים 379 או 380 כשהיו נוכחים שניים או יותר שחברו יחד לביצוע המעשה בידי אחד או אחדים מהם, דינו של כל אחד מהם - כפל העונש הקבוע לעבירה.

[379. התוקף שלא כדין את חברו, דינו - מאסר שנתיים, והוא אם לא נקבע בחוק זה עונש אחר לעבירה זו מחמת נסיבותיה.

380. התוקף חברו וגורם לו בכך חבלה של ממש, דינו - מאסר שלוש שנים.]

402. (א)  הגונב דבר, ובשעת מעשה או בתכוף לפניו או לאחריו מבצע או מאיים לבצע מעשה אלימות באדם או בנכס כדי להשיג את הדבר הנגנב או לעכבו אצלו או כדי למנוע התנגדות לגניבת הדבר או להתגבר עליה, הרי זה שוד, ודינו של השודד - מאסר ארבע-עשרה שנים.

(ב)  היה השודד מזויין בנשק או במכשיר שיש בהם כדי לסכן או לפגוע, או שהיה בחבורה, או שבשעת השוד או בתכוף לפניו או לאחריו הוא פצע אדם, הכהו או השתמש באלימות אחרת כלפי גופו, דינו - מאסר עשרים שנים.

403. התוקף אדם לשם שוד, דינו - מאסר שבע שנים; ואם נעברה העבירה בנסיבות כאמור בסעיף 402(ב), דינו - מאסר עשרים שנים.

404. הדורש מאדם דבר ערך בכוונה לגנבו, תוך שימוש באיומים או בכוח, דינו - מאסר חמש שנים; נעברה העבירה כשהעבריין נושא נשק חם או קר, דינו - מאסר עשר שנים.

427. (א)  המשתמש שלא כדין בכוח כדי להניע אדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו - מאסר שבע שנים; הביא השימוש בכוח לידי עשיית המעשה או המחדל, דינו - מאסר תשע שנים.

(ב)  לענין סעיף זה, דין המאכיל או המשקה סמים או משקאות משכרים כדין המשתמש בכוח.

 

"עבירת אלימות שגרמה למותו של אדם" - עבירה לפי סעיפים 300, 301א, 301ב, 301ג ו-302 לחוק העונשין;

300. (א)  הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם, דינו – מאסר עולם.

 (ב)  מי שהורשע ברצח לפי סעיף 2(ו) לחוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם, תש"י-1950, דינו – מיתה.

301א. (א) הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם באחת מהנסיבות המפורטות להלן, דינו – מאסר עולם ועונש זה בלבד:

(1) המעשה נעשה לאחר תכנון או לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית;

(2) המעשה נעשה במטרה לאפשר ביצוע עבירה אחרת או להקל את ביצועה, או במטרה להסתיר את ביצועה של עבירה אחרת, או לאפשר הימלטות מן הדין לאחר ביצוע העבירה האחרת; לעניין זה, "עבירה אחרת" – עבירה שעונשה שבע שנות מאסר או יותר;

(3) הקורבן היה עד במשפט פלילי או היה צפוי למסור עדות במשפט פלילי או שופט במשפט פלילי והמעשה נעשה במטרה למנוע או להכשיל חקירה או הליך משפטי;

(4) המעשה נעשה מתוך מניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור, כאמור בסעיף 144ו;

(5) המעשה נעשה כפעולה עונשית במטרה להטיל מרות או מורא ולכפות אורחות התנהגות על ציבור;

(6) הקורבן הוא בן זוגו והמעשה נעשה לאחר התעללות שיטתית או מתמשכת בו, גופנית או נפשית;

(7) המעשה נעשה באכזריות מיוחדת, או תוך התעללות גופנית או נפשית בקורבן;

(8) הקורבן הוא חסר ישע, קטין שטרם מלאו לו 14 שנים או קטין שעובר העבירה אחראי עליו; בפסקה זו, "חסר ישע" – כהגדרתו בסעיף 368א, ו"אחראי" – אחראי על קטין או חסר ישע" כהגדרתו בסעיף האמור;

(9) המעשה בוצע תוך יצירת סכנה ממשית לחייו של אדם אחר נוסף על הקורבן;

(10)  המעשה הוא מעשה טרור כהגדרתו בחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016;

(11)  המעשה בוצע במסגרת פעילותו של ארגון פשיעה או ארגון טרור ולשם קידום מטרות אותו ארגון; בפסקה זו –

"ארגון פשיעה" – כהגדרתו בחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003;

"ארגון טרור" – ארגון טרור כהגדרתו בחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016, וכן ארגון טרור מוכרז כהגדרתו בחוק האמור.

(ב)  על אף הוראות סעיף קטן (א), התקיימה נסיבה מחמירה כאמור באותו סעיף קטן, אך מצא בית המשפט, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן המעשה אינו מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד, רשאי הוא להרשיע את הנאשם בעבירה לפי סעיף 300.

301ב. (א) על אף האמור בסעיפים 300 ו-301א, הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם והמעשה נעשה כשהנאשם היה נתון במצב של מצוקה נפשית קשה, עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו, בידי מי שהנאשם גרם למותו, דינו – מאסר חמש עשרה שנים.

(ב)  על אף האמור בסעיפים 300 ו-301א, הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם באחת מהנסיבות המפורטות להלן, דינו – מאסר עשרים שנים:

(1) המעשה בוצע בתכוף לאחר התגרות כלפי הנאשם ובתגובה לאותה התגרות, ובלבד שמתקיימים שניים אלה:

(א) בעקבות ההתגרות הנאשם התקשה במידה ניכרת לשלוט בעצמו;

(ב) יש בקושי האמור בפסקת משנה (א) כדי למתן את אשמתו של הנאשם, בשים לב למכלול נסיבות העניין;

(2) המעשה נעשה במצב שבו, בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי בכושרו השכלי, הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת, אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש כאמור בסעיף 34ח –

(א) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או

(ב) להימנע מעשיית המעשה;

(3) המעשה נעשה במצב שבו מעשהו של הנאשם חרג במידה מועטה מתחולת סייג לאחריות לפי סעיפים 34י, 34יא או 34יב, ויש בנסיבות העניין כדי למתן את אשמתו.

(ג) על אף האמור בסעיפים 300 ו-301א, מי שגרם למותו של אדם ורואים אותו כמי שעשה את המעשה באדישות לפי סעיפים 34א(א)(1), 34ט(ב) או 34יד(ב) רישה, דינו – מאסר עשרים שנים.

301ג. הגורם למותו של אדם בקלות דעת, דינו – מאסר שתים עשרה שנים.

302. המביא אדם לידי התאבדות, בשידול או בעצה, או מסייע אדם להתאבד, דינו - מאסר עשרים שנים.