דברי הסבר

 

סעיף 112 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 קובע כי נפגע עבודה עשוי (בתנאים מסוימים) להיות זכאי בנוסף לקצבת נפגעי עבודה לקצבה מיוחדת להחזקתו האישית. תנאי הזכאות לקצבה המיוחדת עוגנו בתקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקיצבה מיוחדת לנכים), תשכ"ה-1965 (להלן: "התקנות").

 

תכליתה של קצבת נכות מעבודה היא להבטיח את הכנסתו של העובד (שכיר או עצמאי) לפני הפגיעה בעבודה על מנת לשמר את הכנסותיו או חלילה הכנסות של המשפחה במקרה של מוות. הקצבה מבוססת על הכנסותיו של נפגע העבודה טרם הפגיעה ואינה מופחתת אף אם לנפגע יש הכנסות מעבודה לאחר פגיעתו.

 

בנוסף, ישנה קצבה נוספת מיוחדת בעיקר למי שנכותו שנקבעה היא 75% ומעלה. תכליתה של הקצבה מיוחדת היא לסייע בהחזקה האישית של נכה העבודה למי שנזקק לעזרת הזולת בביצוע פעולות היום יום או להשגחת הזולת (בדומה לקצבת שר"מ המשולמת לנכים כלליים).

 

הקצבה המיוחדת, מחולקת לארבע רמות בהתאם למידת ההיזקקות של הנכה בעזרת הזולת, ושיעורה משתנה בהתאם ומתווסף לגמלה הבסיסית המבוססת על שכר עבודתו כאמור.

 

התקנות האמורות הותקנו לפני יותר משלושה עשורים, ועלה צורך להתאימן למציאות בת זמננו. התיקון המוצע מבקש להרחיב את מעגל הזכאים, כך שתקבע זכאות לקצבה מיוחדת לנפגע הנמצא בהליכי שיקום מקצועי, טיפול רפואי או שיבה למעגל העבודה.

יצוין כי בניגוד למועד התקנת התקנות, כיום לרוב האנשים ישנו רכב בבעלותם, כך שהם לא זקוקים להסעה ע"י אחר וזאת אף אם אינם יכולים לעשות שימוש בתחבורה ציבורית.

 

משכך מוצע להחליף מחד את עילת ההזקקות להסעות שאינן בתחבורה ציבורית, ומאידך תקבע תוספת קצבה בשיעור 10% אשר תיתן מענה (ותמרוץ) לנכי העבודה, לרבות לנכים הנוהגים בעצמם, הנזקקים לנסיעות לצורך עבודה, לימודים ושיקום מקצועי.

 

המדובר בתיקון המרחיב את פוטנציאל הזכאים ואת העילות לקבלת התוספת שיחול על כלל נכי העבודה ברמות הקצבה מיוחדת א' עד ג' העובדים, או שהינם בשיקום מקצועי או רפואי (המדובר בכ 4500 נפגעי עבודה).