תזכיר חוק חקירת אוכלוסיות מיוחדות (תיקוני חקיקה), התשפ"ד -  2024

 

א. שם החוק המוצע

חוק חקירת אוכלוסיות מיוחדות (תיקוני חקיקה), ה'תשפ"ד - 2024

 

 

ב. מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים

הצעת חוק זו היא פרי יוזמתו של שר המשפטים ובהלימה להמלצות הביניים של הוועדה הציבורית למניעת הרשעות שווא ותיקונן בראשותו של כב' השופט בדימוס יורם דנציגר (להלן: "ועדת דנציגר" או "הוועדה"),  כמפורט בדו"ח הביניים השלישי שלה בנושא "הודאות שווא בחקירה". הדו"ח הוגש לשר המשפטים ביום 25.01.24.

מטרת החוק לאפשר נוכחות סניגור בחקירת קטינים או אנשים עם מוגבלות נפשית הנחקרים במשטרה כחשודים, וכן אנשים עם מוגבלות שכלית באותם מקרים שבהם הם נחקרים במשטרה כחשודים. זאת, מכיוון שמדובר באוכלוסיות המועדות יותר להודאות בעבירות שלא ביצעו, לפי מחקרים שונים כמפורט בדברי ההסבר, ועל מנת לצמצם את החשש מהודאות שווא ולסייע במימוש זכותם להליך הוגן.

 

 

ג. השפעת החוק המוצע על קבוצות אוכלוסייה מסוימות

החוק המוצע מקנה זכות לנוכחות סניגור בחקירה פלילית לקטינים הנחקרים במשטרה כחשודים ולאנשים עם מוגבלות שכלית ונפשית הנחקרים במשטרה כחשודים, נוכח החשש המוגבר מהודאות שווא על ידי קבוצות אלו ובמטרה לצמצם את החשש האמור.

 

החוק המוצע לא חל על חקירות ילדים הנחקרים בידי מערך חוקרי הילדים במשרד הרווחה או על אנשים עם מוגבלות שכלית הנחקרים בידי חוקרים מיוחדים במשרד הרווחה.

 

 

ד. השפעת תזכיר החוק המוצע על התקציב ועל התקן המנהלי של המשרד היוזם, משרדים אחרים ורשויות אחרות.

לתזכיר החוק השפעה על תקציב משטרת ישראל, הסניגוריה הציבורית ומשרד המשפטים.

נבקש מהמשרדים להעביר הערכות תקציביות עד למועד הדיון בוועדת שרים לענייני חקיקה.

 

ה. להלן נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר

תזכיר חוק מטעם משרד המשפטים:

תזכיר חוק חקירות אוכלוסיות מיוחדות (תיקוני חקיקה)(הוראת שעה), התשפ"ד - 2024

 

 

 דברי הסבר 

חלק כללי

קטינים ואנשים עם מוגבלויות מסוימות הן שתי אוכלוסיות מועדות יותר להודאות שווא בחקירה. התלות, האמון בגורם המוסמך, חוסר היכולת להבין תרגילי חקירה וחוסר היכולת להבין את ההשלכות העתידיות ולקחת סיכונים מאפיינים רבים מהנמנים עם קבוצות אלו. משכך, נדרש הסדר נוסף שיבטיח את זכותם להליך הוגן בהליך הפלילי כבר בשלב החקירה.

 

המצב החוקי היום מקנה לקטינים זכות לנוכחות הורה או קרוב אחר בחקירה (סעיף 9ח לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971 (להלן – חוק הנוער), כמו גם זכות להיוועצות עם עורך דין והגבלה על שעות החקירה (סעיפים 9ט  ו- 9י לחוק הנוער). בנוסף, קטינים עד גיל 14 החשודים בעבירות מסוימות נחקרים על ידי חוקר ילדים שהוא עובד סוציאלי שעבר הכשרה מיוחדת לחקירות ילדים, וזאת בהתאם לסעיף 4 לחוק לתיקון דיני ראיות (הגנת ילדים), התשט"ו -1955 (להלן – חוק הגנת ילדים).

 

הסדרים דומים קיימים גם לגבי אנשים עם מוגבלות שכלית ונפשית בחוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו – 2005 (להלן – חוק הליכי חקירה והעדה). כך, למעט בחקירות דחופות (כאשר הדבר נדרש באופן מידי כדי למנוע את סיכול החקירה או את שיבושה ובמקרים נוספים), אנשים עם מוגבלות שכלית החשודים בכל העבירות ייחקרו על ידי חוקרים מיוחדים (סעיף 3 לחוק הליכי חקירה והעדה), ואנשים עם מוגבלות נפשית יהיו זכאים למלווה מטעמם בחקירה (סעיף 16 לחוק הליכי חקירה והעדה). זאת, בנוסף לחובת התיעוד שחלה על חקירות אלו (סעיף 17 לחוק).

 

באשר לתיעוד של חקירות קטינים הרי שכיום חל חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), ה'תשס"ב –  2002 (להלן - חוק חקירת חשודים) אשר קובע שעבירות שהעונש המרבי שנקבע להן הוא מאסר עד עשר שנים או יותר יתועדו בתיעוד חזותי בכפוף לחריגים (סעיף 7 לחוק).

   

החוק המוצע נועד לתת מענה נוסף ומשלים עבור אוכלוסיות שהחוקים שלעיל לא נותנים להם מענה, ולהקנות זכות לנוכחות עורך דין בחקירה של קטינים ושל אנשים עם מוגבלות שכלית ונפשית הנחקרים כחשודים ואינם זכאים להיחקר על ידי חוקרי ילדים או חוקרים מיוחדים. המלצות ברוח הצעה זו הוצגו  בדוח הביניים השלישי של הוועדה הציבורית למניעת הרשעות שווא ותיקונן בראשותו של כב' השופט בדימוס יורם דנציגר (להלן: "ועדת דנציגר" או "הוועדה") אשר הוגש לשר המשפטים ביום 25.1.24.

 

ועדת דנציגר הוקמה על ידי שרת המשפטים לשעבר, הגב' איילת שקד, ביום 17.6.18. כאמור, הוועדה הגישה ביום 25.01.24 לשר המשפטים את דו"ח הביניים השלישי שלה אשר עוסק בגורמי הסיכון המרכזיים להודאות שווא בחקירות משטרה, לרבות גורמים חוץ-מערכתיים, הנובעים ממאפיינים אישיים ואישיותיים של החשוד, וגורמים מערכתיים הנובעים מאופן ניהול החקירה.

 

ועדת דנציגר המליצה בדעת רוב מחבריה כי ככל שמדובר בחשודים המצויים בסיכון מוגבר למסירת הודאת שווא, קרי, קטינים ואנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית, יש לאפשר לאותם חשודים להיות מלווים בידי סנגור במהלך חקירתם. המלצתה של הועדה באה על רקע מחקרים המעלים כי "נטייתם של צעירים, וקטינים במיוחד, להודות בעבירה שלא ביצעו ולהפנים אשם בגין מעשה שלא ביצעו, היא גדולה, וזאת בפרט כאשר נעשה כלפיהם שימוש בראיות כוזבות". וזאת מאחר ש-"רמת הבגרות" בקרב קטינים, לרבות בני נוער, היא כזו המקשה עליהם לנהוג בשיקול דעת בחדר החקירות. זאת, בשל צייתנותם המוגברת לבעלי סמכות, נטייתם לאמון-יתר ושאיפתם לרצות את המבוגר העומד מולם. כל אלו, לצד יכולתם המוגבלת של קטינים להבין את ההשלכות ארוכות הטווח של מעשיהם" וכן מהטעם ש"קטינים מועדים יותר למניפולציות תחושתיות מהסוג המופעל בחדר החקירות, כגון מניפולציות רגשיות, הבטחות שווא, ובפרט שימוש במידע כוזב". (עמ' 31 לדוח הביניים).

 

עוד עולה מדו"ח הוועדה כי "מחקרים רבים מצביעים על קושי של קטינים בהבנת האזהרה המושמעת בתחילת החקירה." ו-"מחקרים אחרים הצביעו על כך שגם נחקרים קטינים המבינים היטב את לשונה של האזהרה, מתקשים בהבנת הרלוונטיות שלה לסיטואציה. למשל, הגם שהם מבינים כי יש להם זכות להיוועץ בסנגור, אין הם מכירים את תפקידו של הסנגור ואין הם מבינים כיצד יהיה בכך כדי לסייע להם." (עמ' 32 לדוח הביניים). כתוצאה מכך, קטינים נוטים לוותר על זכויותיהם כנחקרים.

 

מחקרים שנערכו בארה"ב ובאנגליה אף הראו כי "נוכחותו של מלווה מבוגר איננה מקטינה את אחוז הנחקרים הקטינים המוותרים על זכויותיהם, וזאת ככל הנראה מאחר שהמלווים נוטים לנקוט בעמדה פסיבית או לעודד את הקטינים לשתף פעולה עם החקירה. לאור זאת, מומחים רבים ממליצים כי נחקרים קטינים ילוו בחקירה באופן קבוע על ידי סנגור  – עמדה שאומצה בשנת 2013 על ידי האגודה האקדמית לפסיכיאטריה של הילד בארצות הברית." (עמ' 32-33 לדוח הביניים).

 

באופן דומה, מחקרים מעלים כי גם חשודים עם מוגבלות שכלית או נפשית זוכים לייצוג יתר בקרב מורשעי השווא (ראו בעמ' 34 לדוח הביניים ובה"ש 246 בעמ' זה). זאת, בין היתר, מהטעם שאנשים עם מוגבלות שכלית מתקשים להבין את האזהרה, מושפעים משאלות מנחות ומתגובות מצד החוקר, ואילו אנשים עם מוגבלות נפשית בעלי רגישות גבוהה לסוגסטיות, שאיפה לרצות דמויות בעלות סמכות ומתקשים בהתמודדות עם סיטואציות מלחיצות או עם ההבנה באשר לחומרת מצבם (עמ' 35-34 לדוח הביניים).

 

הסדרים המאפשרים נוכחות של סנגור בחקירה במתכונת זו או אחרת אומצו במדינות רבות. כך, על פי הנכתב בדוח הביניים (עמ' 61): "באיטליה, אנגליה, ארצות הברית, בלגיה, דנמרק, הולנד, סלובניה, צרפת ושוויץ זכאי כל חשוד לליווי של סנגור בחקירתו למעט במקרים חריגים. חלק מהמדינות, כמו צרפת והולנד, אף אימצו הסדרים מיוחדים בנוגע לחשודים פגיעים (למשל, חשודים עם מוגבלות), שלפיהם במקרים מסוימים תתחייב, ולא רק תתאפשר, נוכחות של סנגור בחקירה.... בניו זילנד ובקנדה קובע החוק כי חשודים קטינים זכאים לנוכחות סנגור בעת מסירת אמרה במשטרה."

 

על רקע המלצות הוועדה, גובשה, לבקשת שר המשפטים ובהתאם להנחיות מנכ"ל משרד המשפטים, הצעת החוק הנוכחית שעיקריה תיקון חוק הנוער ותיקון חוק הליכי חקירה והעדה, וזאת על מנת לאפשר נוכחות סניגור בחקירת חשודים המשתייכים לשלוש האוכלוסיות הבאות - קטינים, אנשים עם מוגבלות שכלית ואנשים עם מוגבלות נפשית.

 

הצעת החוק מחריגה חקירות הנערכות על ידי חוקרי ילדים בהתאם לחוק הגנת ילדים, וכן חקירות של אנשים עם מוגבלות שכלית הנערכות על ידי חוקרים מיוחדים בהתאם לחוק הליכי חקירה והעדה. זאת נוכח מאפייניהן הייחודיים של חקירות אלה הנערכות על ידי עובדים סוציאליים שהוכשרו לשם כך.  

 

בנוסף, החוק אינו חל על חקירות משולבות של המשטרה ושירות הבטחון הכללי ואינו חל על חקירות שבהן הוחלט על מניעת פגישה של עצור עם עורך דין בשל  קיומה של אחת העילות המפורטות בסעיף 35 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכות אכיפה – מעצרים), ה'תשנ"ו – 1996 (להלן – חוק המעצרים). זאת בשל המאפיינים הייחודיים של חקירת עבירות בטחון והחשש לפגיעה בביטחון המדינה.

 

בשל העובדה שמדובר בהצעת חוק משמעותית, המשנה במידה רבה את אופייה של החקירה הפלילית המוכרת במדינת ישראל ועשויות להיות לה השלכות רוחב המחייבות בחינה ושינויים עתידיים, הוחלט לחוקקה כהוראת שעה לתקופה של חמש שנים עם אפשרות להארכה, זאת תוך ליוויה במחקר שיוכל לבחון את השפעתה.

 

רקע משפטי וסקירת החקיקה הקיימת

חוק חקירת חשודים אינו קובע זכות לנוכחות סניגור בחקירה. עם השנים הכירו בפסיקה בזכותו של חשוד לנוכחות סניגור במסדר זיהוי חי[3] ובמסדר זיהוי תמונות[4] וכן בזכותו של חשוד להיוועץ בסנגור לפני החקירה[5].

 

בשנת 1994 הוקמה על ידי שר המשפטים דאז, פרופ' דוד ליבאי, "הוועדה לעניין הרשעה על סמך הודאה בלבד ולעניין העילות למשפט חוזר". בראש הוועדה מונה לעמוד השופט אליעזר גולדברג. מטרת הוועדה הייתה לצמצם את תופעת הודאות השווא ומיעוט המשפטים החוזרים.

 

ועדת גולדברג המליצה "לפתוח את דלתותיהם של חדרי החקירה לעורכי-דין כבר מן השלב הראשון של החקירה (ובכלל זה שלב התשאול), לאחר שהובא לתחנת משטרה, כשהחקירה אינה מתועדת בהסרטת וידאו". זאת, לבקשת החשוד וכאשר לעורך הדין אין אפשרות להתערב במהלך החקירה ולייעץ לחשוד תוך כדי החקירה. שינוי זה לעמדתה של הוועדה נועד "להרתיע חוקרים מפני מעשים אסורים, להבטיח את אמון הציבור בשלב זה של אכיפת החוק, ולחזק את יכולתו של בית המשפט לקבוע ממצאים מבוססים"[6]. הנושא עלה מאז בהקשרים שונים אך לא הגיע לכדי חקיקה.

 

ההסדר המוצע

כאמור ההסדר המוצע כעת הוא תולדת המלצת ועדת דנציגר ובו מוצע לקבוע את זכותם של קטינים ואנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית הנחקרים כחשודים לנוכחות סניגור בחקירתם במשטרה, ואת חובת המשטרה ליידע חשודים מקבוצות אלו לפני תחילת החקירה על זכות זו. ויתור על הזכות צריך להיות מתועד. ככל שהחשוד מבקש לממש את זכותו יש להמתין זמן סביר עד לבואו של עורך הדין בכפוף לסייגים של חשש מסיכול חקירה או פגיעה ממשית בביטחונו של אדם, ביטחון הציבור או ביטחון המדינה.

עוד מוצעים מספר כללים באשר לאופן התנהלותו של עורך הדין במהלך החקירה וביניהם איסור התערבות, איסור הקלטה ואיסור תיעוד, לצד מתן אפשרות לעורך הדין לכתוב הערות על אופן התנהלות החקירה אשר יתויקו בתיק החקירה. הפרת כללים על ידי עורך דין מהווה עילה לעצור את החקירה ובמקרים מסוימים אף מקנה סמכות לממונה על החקירות בתחנה להוציא את עורך הדין מחדר החקירות.

 

 

השפעת ההסדר על זכויות קטינים

לפי סעיף 1 לחוק מוצע לתקן את חוק הנוער ולהוסיף סעיף הקובע את זכותו של קטין שהוא חשוד לנוכחות עורך דין בחקירה. על מנת להבטיח את מימוש הזכות נקבע כי ויתור על הזכות צריך להיות מתועד באמצעות תיעוד חזותי או קולי. עוד מוצע לקבוע, כפי שיפורט מטה, את הנסיבות שבהן ניתן יהיה להתחיל בחקירה ללא עורך דין, את החובות המוטלות על עורך דין הנוכח בחקירה ואת הנסיבות שבהן ניתן להוציא עורך דין מחקירה. עוד מוצע לקבוע כי הסדר זה לא יחול על קטינים הנחקרים על ידי חוקרי ילדים בהתאם לחוק הגנת ילדים.

 

סעיף 1

מוצע לתקן את חוק הנוער ולהוסיף אחרי סעיף 9ח, שעניינו "נוכחות הורה או קרוב אחר בחקירת קטין חשוד", את סעיף 9ח1 שכותרתו "נוכחות עורך דין בחקירה" ובו יפורט ההסדר.

 

סעיף קטן (א) (סעיף 8(ד) וסעיף 16א(א) לחוק הליכי חקירה והעדה)

מוצע לקבוע כי קטין שהוזמן לחקירה יהיה זכאי שעורך דין יהיה נוכח בחקירתו. ויתור על זכות זו תהא בתיעוד חזותי או קולי.

 

סעיף קטן (ב) (סעיף 16א(ב) לחוק הליכי חקירה והעדה)

מוצע לקבוע שהחוקר יידע את הקטין על זכותו לבקש שעורך דין יהיה נוכח במהלך החקירה. עוד מוצע שכאשר הקטין מבקש לממש את זכותו לעורך דין, ימסור החוקר הודעה באופן מידי לעורך דין, וככל שהקטין זכאי לייצוג עפ"י חוק הסניגוריה הציבורית, תועבר הודעה ללשכת הסניגוריה הציבורית.

 

סעיף קטן (ג) (סעיף 16א(ג) לחוק הליכי חקירה והעדה)

מוצע לקבוע שהחקירה תעוכב עד להגעת עורך הדין או הסניגור מטעם הסניגוריה הציבורית.

 

סעיף קטן (ד) (סעיף 16א(ד) לחוק הליכי חקירה והעדה)

מוצע לקבוע חריגים לכלל המחייב נוכחות עורך דין בחקירה אשר מי שמוסמך להורות על קיומם בהחלטה מנומקת בכתב הוא הקצין הממונה על החקירות בתחנה. החריג הראשון המאפשר קיומה של חקירה ללא נוכחות עורך דין הוא כשיש יסוד סביר לחשש שהמתנה עלולה לסכל את החקירה או לסכל את מעצרם של חשודים נוספים בקשר לאותו אירוע בו נחקר הקטין או שתמנע גילוי ראייה או תפיסת חפץ הקשור לעבירה שהקטין חשוד בביצועה או שקיים חשש לפגיעה ממשית בביטחונו של אדם, ביטחון הציבור או ביטחון המדינה וכל עוד מתקיימת אחת הנסיבות הללו. זאת נוכח ההבנה שנוכחותו של סניגור בחקירות חשודים מקרב האוכלוסיות האמורות אינן בגדר זכות מוחלטת וישנם מצבים חריגים בהם צרכי החקירה מחייבים חקירה מיידית ולא יאפשרו המתנה להגעה של עורך דין, בדומה לפסיקה אשר הכירה במצבים בהם ניתן לדחות זכות של עצור להיוועץ בעורך דין  (כך למשל פרשת אסף שי[7], בפסקה 14 לפסק דינה של הנשיאה ביניש (כתוארה אז)). החריג השני הוא לאחר שהחוקר המתין זמן סביר עד להגעתו של עורך הדין והמתנה נוספת לעורך הדין תעכב את החקירה באופן בלתי סביר בנסיבות העניין מהמועד שבו הוזמן. יחד עם זאת, אם הגיע עורך הדין, יוכל להיכנס לחקירה, וזו תמשיך מהנקודה בה הפסיקה. זאת, מתוך הבנה שהמתנה ממושכת עלולה אף להאריך את שהותו של החשוד בתחנה או את מעצרו (למשל חשוד עצור שיש לחקור אותו בטרם הארכת מעצרו או בטרם החלטה על מעצר).

 

סעיף קטן (ה) (סעיף 16א(ה) לחוק הליכי חקירה והעדה)

מוצע לקבוע כי בנסיבות שבהן עורך הדין מייצג מספר חשודים רשאי הקצין הממונה על החקירות בתחנה שלא לאפשר לעורך הדין להיכנס ליותר מחקירה אחת אם עולה חשש לשיבוש חקירה. ההחלטה תהיה מנומקת ובכתב. במקרה זה יתאפשר לקטין להזמין עורך דין אחר והחקירה תתעכב לפרק זמן סביר עד להגעתו של עורך הדין.

 

סעיפים קטנים (ו) – (ז) (סעיפים 16א (ו) ו – (ז) לחוק הליכי חקירה והעדה)

מוצע לקבוע את כללי ההתנהגות שיחולו על עורך דין במהלך חקירה של חשוד. לפי כללים אלו יחול איסור על עורך דין להתערב, להקליט ולתעד את מהלך החקירה. לצד זאת, מוצע לאפשר לעורך הדין לכתוב הערות במהלך החקירה, אשר נוגעות לאופן התנהלות החקירה בלבד. הערות שייכתבו יימסרו לממונה על החקירות בתחנה בסיום החקירה ויתויקו על ידו בתיק החקירה. 

כמו כן, מוצע שעורך הדין יוכל לבקש מהחוקר לעצור את החקירה אם סבר שהחקירה מתנהלת באופן הפוגע בזכותו של הקטין כקטין חשוד לפי הוראות כל דין, לרבות נסיבות בהן סבור הסניגור כי מצבו הגופני או הנפשי אינו מאפשר את המשך חקירתו של הקטין. במקרה זה יעדכן החוקר את הקצין הממונה על החקירות בתחנה.

יצוין כי במדינות שונות בעולם הונהגו כללים שונים בדבר אפשרותו של הסניגור להתערב בחקירה ונקבעו כללים בדבר המותר והאסור לעורך הדין לבצע במהלך החקירה. נוכח תקדימיות הצעת החוק, אשר משנה במידה רבה את התנהלות החקירה של משטרת ישראל, הצעת החוק בחרה במודל של "סניגור סביל", אשר כאמור אינו יכול להתערב במהלך החקירה, למעט אם סבר כי החקירה פוגעת בזכותו של הנחקר להליך הוגן. הצעת חוק זו מוצעת כהוראת שעה שתלווה במחקר ממנו ניתן יהיה לבחון את מודל הנוכחות המוצע.

 

סעיפים קטנים (ח) ו- (ט) (סעיפים (ח) ו –(ט) לחוק הליכי חקירה והעדה)

מוצע לקבוע הוראות בנסיבות של הפרת הכללים על ידי עורך הדין: עצירת החקירה על ידי החוקר (תוך דיווח על החריגה לממונה על החקירות בתחנה); הוצאת עורך הדין מהחקירה על ידי הממונה על החקירות בתחנה אם מצא כי עורך הדין התערב בחקירה באופן שפוגע באפשרות לחקור את הקטין או בטובת החקירה.  החלטת הממונה על החקירות בתחנה תהיה מנומקת ובכתב.

 

סעיף קטן (י) (סעיף 16א(י) לחוק הליכי חקירה והעדה)

מוצע לקבוע כי במקרה שהוצא עורך דין מחקירה יוכל הקטין להזמין עורך דין אחר מטעמו, ויש להמתין זמן סביר עד להגעתו של עורך הדין החלופי.

 

סעיפים קטנים (יא) – (יב) (סעיפים 16א(יא) ו-(יב) לחוק הליכי חקירה והעדה)

מוצע לקבוע כי הוראות חוק זה באות להוסיף על הוראת החוק וכן שיחולו הוראות חוק הסניגוריה הציבורית והוראת חוק סדר הדין הפלילי לעניין הזכאות לייצוג על ידי הסניגוריה הציבורית.

 

סעיפים קטנים (יג) ו – (יד) (סעיפים 16א(יג)  לחוק הליכי חקירה והעדה)

מוצע להחריג את תחולת ההסדר מסוגים שונים של חקירות.

בסעיף קטן (יג) מוצע לקבוע כי החוק לא יחול על חקירות ילדים כמשמעותם בחוק הגנת ילדים, זאת נוכח האופי השונה של חקירה זו הנערכת על ידי חוקר ילדים, שהוא עובד סוציאלי בהכשרתו, הממונה בהתאם לחוק הגנת ילדים. מדובר בחקירה הנערכת שלא בתחנת משטרה, על פי פרוטוקול ייעודי שנבנה לשם כך ומותאם לגילו של הקטין. מכל הטעמים המפורטים בקצרה לעיל, עולה כי החשש ממסירת הודאת שווא בחקירה מסוג זה נמוכה בהרבה מהחשש ממסירת הודאת שווא על ידי קטין בחקירה הנערכת על ידי חוקרי משטרה, ומנגד נוכחות סניגור בחקירה זו עלול לפגום במהלך החקירה.  

בסעיף קטן (יד) מוצע לקבוע כי החוק לא יחול על חקירות משולבות של המשטרה ושל שירות הבטחון הכללי וכן בחקירות שבהן הוחלט על מניעת מפגש עם עורך דין בשל קיומה של אחת העילות המפורטות בסעיף 35 לחוק המעצרים. הרציונל להחרגה הקיימת לחקירות הללו בסעיף 17 לחוק חקירת חשודים (בכל הנוגע לתיעוד חזותי וקולי של עבירות בטחון) יפה אף להחרגה המוצעת בחוק זה לעניין נוכחות סניגור בחקירות אלו. ההתמודדות עם עבירות ביטחוניות ופעולות טרור היא בעלת מאפיינים ייחודיים לפעילות זו. כך,  למשל, וכפי שנכתב בדברי ההסבר לתיקון מס' 8 לחוק חקירת חשודים (חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים)(תיקון מס' 8), ה'תשע"ז – 2016) חלק ניכר מהנחקרים בעבירות ביטחון הם חברים בארגוני טרור מסודרים, בעלי היסטוריה ארגונית ומכוונים אידיאולוגית. פעמים רבות נחקרים בעבירות ביטחון עוברים פעולות הכנה מאורגנת על ידי ארגון הטרור, המכוון אותם להתמודד עם פעולות החקירה ותחבולותיה. יכולותיהם המודיעיניות של ארגוני הטרור הולכות ומשתכללות ככל שגדלה כמות המידע והתיעוד שאליהם הם נחשפים. כשם שתיעוד חזותי וקולי של חקירות ביטחוניות עשוי לסייע לאותם ארגונים להפיק לקחים באופן מידי מהמתרחש בחקירה, ובכך לחזק את היערכותם לקראת חקירות נוספות ולגרום לסיכול פעולות חקירה עתידיות, כך גם נוכחות סניגור בחקירות הללו עשויה לחשוף שיטות פעולה, אם בשיטוי או במודע. נוסף על כך, נוכחות הסניגור בעבירות ביטחון עשויה להרתיע נחקרים מפני מסירת מידע, בשל החשש כי שיתוף הפעולה עם הרשות החוקרת יתגלה לחבריהם ולארגון הטרור באופן גלוי וברור. לטעמים אלה מצטרף אינטרס השמירה על חיסיון מקורות המידע, שיטות הפעולה וזהותם של חוקרי שירות הביטחון הכללי, סודיות המעוגנת בחוק שירות הביטחון הכללי, התשס"ב-2002. כך גם ברור שמקום שבו הוחלט על מניעת פגישה של החשוד עם עורך דין בשל אחת העילות המפורטות בסעיף 35 לחוק המעצרים, לא ניתן לאפשר נוכחות סניגור בחקירה זו.

 

סעיף קטן (טו) (סעיף 16א(טו) לחוק הליכי חקירה והעדה)

מוצע לקבוע כי לשם בחינת השלכות ההסדר יערך על ידי שר המשפטים והשר לביטחון לאומי מחקר, אשר ממצאיו יוגשו לוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת בצירוף המלצות לקראת תום תקופת הוראת השעה.  מכיוון שמדובר בהסדר משמעותי, המשנה במידה רבה את צורת החקירה של גורמי אכיפת החוק  יש חשיבות רבה בליווי הוראת השעה במחקר מלווה שיוכל לבחון את השלכות ההסדר על החקירות ולסייע לדייק את ההסדר המוצע בהמשך.

 

סעיף 2

מוצע לתקן את חוק הליכי חקירה והעדה ולהחיל את ההסדר כאמור גם על חקירת אנשים עם מוגבלות שכלית ואנשים עם מוגבלות נפשית הנחקרים כחשודים במשטרה.

מוצע להחיל את החוק על אנשים עם מוגבלות שכלית באותם מקרים שבהם הם אינם נחקרים בידי חוקרים מיוחדים במשרד הרווחה אלא בידי המשטרה. זאת, באופן שבסעיף 8 יוסף סעיף קטן (ד) הקובע את זכותו של אדם עם מוגבלות שכלית לנוכחות סניגור בחקירה לפי סעיף 4 לחוק ובכפוף להסדר שנקבע בסעיף 16א לחוק.

לגבי אנשים עם מוגבלות נפשית, מוצע להחיל את התיקון על כל חקירה של אדם הנחקר כחשוד, וזאת כחריג לסעיף 2(א) לחוק הקובע ש"הוראות חוק זה יחולו, לפי העניין, על חקירה והעדה של אדם עם מוגבלות שכלית או אדם עם מוגבלות נפשית, לגבי עבירה כאמור בתוספת" (סעיף דומה קיים כבר בחוק ביחס לאנשים עם מוגבלות שכלית – סעיף 2(ב)(1) לחוק) באופן שבסימן ב' לחוק זה שכותרתו "חקירת אנשים עם מוגבלות נפשית" יבוא לאחר סעיף 16 סעיף 16א ובו יפורט ההסדר כאמור לעיל.  

 

סעיף 3

מוצע לקבוע ששר המשפטים רשאי בצו להאריך את הוראת השעה לתקופות שלא יעלו על שנתיים בכל פעם.

 

סעיף 4

מוצע לקבוע שתחילתו של חוק זה יהיה חצי שנה מיום חקיקתו וזאת לצורך היערכות כלל הגורמים ליישומו של החוק.