תזכיר חוק

 

שם החוק המוצע

חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס' 12), התשפ"ד-2024

 

 

מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים

חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו-2016 קובע הסדרים רגולטוריים בכלל המקצועות והשירותים בתחום הרכב, שמטרתם להגביר את המקצועיות, לעודד את התחרות ולהגן על הצרכנים של שירותים ומקצועות אלה, והכל תוך שמירה על הבטיחות ועל הסביבה.

כיום, כעבור למעלה משש שנים מכניסתו לתוקף, בחינת התנהלות הענף מעלה שיש צורך בשינויים בהסדרים מסוימים שנקבעו בו כדי להשיג את יעדיו, הכל כמפורט בלשון החוק המוצע ומוסבר בהרחבה בדברי ההסבר.

 

להלן נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר

הצעת חוק לתיקון חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב(תיקון מס' 12), התשפ"ג-2023

 

 

 

דברי הסבר

 

כללי          חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו- 2016 (להלן – החוק), עוסק באסדרה של מגוון רחב של שירותים ומקצועות בענף הרכב, וביניהם יבוא רכב וסחר ברכב, יבוא וסחר במוצרי תעבורה, מוסכים ומנהליהם המקצועיים ועוד, וכן קבועים בו אמצעי פיקוח ואכיפה על העוסקים בהם, לשם הבטחת עמידתם בדרישות הרגולטוריות שנקבעו לפי החוק. החוק נכנס לתוקף באוקטובר 2016, והניסיון שנצבר מהפעלתו מחייב עדכונים ושינויים הוראות הרגולטוריות, כמו גם בסמכויות האכיפה, הכל כפי שיפורט להלן.

 

סעיף 1      מוצע לתקן את ההגדרות בסעיף 2, בהתאמה לתיקונים שיפורטו בהמשך.

מוצע להוסיף הגדרה של "מוצר תעבורה מחודש יצרן" כמוצר תעבורה משומש שחודש על ידי אחד מאלה: יצרן הרכב במדינת חוץ, מי שיצרן הרכב כאמור הסמיך לחדשו כאמור, או בעל רישיון לייצור מוצרי תעבורה שייצר את המוצר. קיימים מקרים רבים בהם יצרן הרכב מספק  ליבואן מוצרי תעבורה מסוימים מחודשים ולא חדשים ומדובר על מוצרי תעבורה שאיכותם היא לפי דרישות יצרן הרכב. יוער כי עד כניסת החוק לתוקף מוצר מסוג זה נתפס כמוצר תעבורה חדש ללא מגבלות החלות על מוצר תעבורה משומש.

בחוק קיים שימוש במונחים "מכונה ניידת" ו"מספר שלדה" ומוצע להבהיר כי הגדרתם בחוק תהיה כאמור בתקנות התעבורה.

עם כניסת החוק ויישומו נמצא כי זה אינו נותן מענה הולם לתחום המכונות הניידות ("צמ"ה"). כך למשל המציאות בשטח הוכיחה שיבואן זעיר כהגדרתו בחוק המורשה לייבא עד 20 כלי רכב אינו יכול להיות יבואן זעיר של כלים אלה, איפיון כלי כמשומש או חדש ביחס למכונה ניידת שונה נמדדת, בניגוד לרכב אחר, על פי מספר שעות מנוע ולא מספר קילומטרים, שרותי תחזוקה ניתנים באופן שונה, ההון עצמי הנדרש  שונה, ועוד. כך גם לגבי כלי רכב אחרים הפטורים  מרישוי, שמרבית הוראות החוק אינן נוגעות להם. לאור האמור מוצע להחריג את המכונות הניידות ואת כלי הרכב הפטורים מרישוי מההגדרה של "רכב" ובכך לפטור אותם מהוראות החוק בכללותן, ולהסדיר אותם באופן ייעודי ומותאם למאפייני כלים אלה.

בהתאמה להוצאת "מכונה ניידת" מהגדרת "רכב", מוצע לתקן גם את הגדרת "סוג רכב" שמתייחסת ל"טרקטור" ומכונה ניידת", כך שתוציא מגדרה את המכונה הניידת, אשר סיווגה המשני לפי תקנה 271א לתקנות התעבורה הוא 3T.

 

סעיף 2      מוצע לתקן את סעיף 3(ב) לחוק  כך שהמנהל יהיה מוסמך לקבוע ברישיון למתן שירות רכב, בין יתר התנאים, גם תנאים והגבלות שמטרתם לקדם את התחרות בענף הרכב, שהיא אחת ממטרות החוק; לפי המוצע, כאשר יש כשל תחרותי, ניתן יהיה להגביל את בעל הרישיון בצורה שתאפשר תחרות רבה יותר באותו ענף. כך למשל, במהלך יישום הוראות החוק בין היתר בתחום מוצרי התעבורה, עלה חשש שקיים תיאום מחירים שמתעצם נוכח קיומן של מערכות מידע שמספקות פירוט מחירים למוצרי התעבורה הנמכרים בארץ. דוגמה נוספת היא מניעת יבוא של תוצר רכב דו גלגלי, על ידי יבואן של רכב דו גלגלי שכבר חולש על יותר מ 50% משוק כלי הרכב הדו גלגליים.

כיוון שסעיף 3(ב) לחוק אינו כולל הסמכה להטיל תנאים והגבלות שיעודדו תחרות מוצע להוסיף סמכות כאמור.

 

 

סעיף 3      מוצע לתקן את סעיף 7 לחוק כך שרישיון ליבואן רכב זעיר יינתן לשש שנים במקום שנתיים כפי שקובע החוק כיום, בדומה לשאר רישיונות לפי חוק זה , וזאת במטרה להקל את פעילותם ולהבטיח להם אופק פעילות באופן שיגביר את הכדאיות הכלכלית של העיסוק.

 

סעיף 4      מוצע לתקן את סעיף 8 לחוק כך שיורחבו העילות בגינן יהיה המנהל רשאי שלא ליתן רישיון או לחדשו. על פי נוסח החוק הקיים, המנהל רשאי לסרב לתת רישיון לפי החוק למי שעומד בתנאים המנויים בחוק לקבלתו, רק למי שהתקיים בו האמור בסעיף 8, שעניינו בעבירות פליליות או משמעתיות. מוצע להסמיך את המנהל שלא לתת רישיון גם במצב בו המבקש הוא מי שניתן לגביו צו פירוק (ככל שעלה בידו להוכיח עמידה בדרישות ההון העצמי), שהממונה על התחרות קבע כי היה צד להסדר כובל או שניצל את מעמדו המונופוליסטי לרעה או שמתקיימות בו נסיבות המעידות על חשש לניגוד עניינים. עילות אלה הן עילות שמקימות סמכות לפי סעיף 10 לחוק לבטל, להתלות או להגביל את הרישיון, ונכון שיהיו עילות לסירוב מתן הרישיון לכתחילה.

 

סעיף 5      סעיף 9 לחוק מאפשר לשר לקבוע תקנות פטור מעמידה בתנאים לקבלת רישיון לפי החוק בנסיבות המנויות בסעיף זה. עם זאת, קיימות נסיבות נוספות בהן המנהל סבור מקצועית כי יש מקום לתת פטור פרטני למבקש רישיון או לבעל רישיון, מטעמי בטיחות, התאמה להתפתחויות טכנולוגיות או קידום התחרות.

הצורך למתן פתרונות נקודתיים, מתעורר בדרך כלל ביחס לגורמים חדשים המבקשים להיכנס לשוק ולהגביר את התחרות בו, אשר מסיבות שונות, אינם מסוגלים לקיים את כלל הדרישות שנקבעו בחוק, בעוד שההסדר הנוכחי הקבוע עניינו קביעת הסדרי פטור גורפים, החלים על כלל השוק.

מוצע אפוא להסמיך את המנהל למתן פטורים פרטניים לשם למתן פתרונות מידיים, במקרים שמצדיקים זאת, לפי שיקול דעתו המקצועי, וזאת לתקופה קצובה של שלוש שנים, הניתנת להארכה לתקופות נוספות שלא יעלו על 3 שנים בסך הכל. תקופה זו תאפשר לבחון את השפעת הפטור  על המטרות שהוזכרו ופתרונות נוספים, ולעגנם בחקיקה באופן שקוף ורוחבי מבלי לבלום את החדשנות בתחום ובענף.

 

סעיף 6      סעיף 10(א) לחוק קובע את סמכותו של המנהל לבטל, להגביל, לסרב לחדש או להתלות רישיון אם התקיימה עילה מן העילות המנויות בו. יחד עם זאת, סמכות זו מוגבלת בסעיף 10(ב) בכך שלגבי חלק מן העילות, המנהל מחויב להמציא לבעל הרישיון התראה על ההפרה, לאפשר לבעל הרישיון לתקן את המעשה או המחדל המפרים, ואם עשה כן, המנהל איננו רשאי להפעיל את הסמכויות לפי סעיף זה. התוצאה היא מציאות רווחת של "אחטא ואשוב": מבוצעות הפרות, הן מתוקנות לאחר ההתראה, ומרגע שההליך המנהלי מסתיים בלא סנקציה, ההפרה חוזרת לקדמותה וחוזר חלילה.

לפיכך מוצע להוסיף סעיף קטן (ב1) ולקבוע כי אם מדובר בהפרה חוזרת כשבקודמות לה לא הופעלה סנקציה עקב תיקון ההפרה, תעמוד למנהל הסמכות לפי סעיף קטן (א) חרף תיקון ההפרה; לעניין זה, הפרה חוזרת תהיה הפרה שלישית או יותר.

 

סעיף 7      סעיף 16 לחוק מסמיך את המנהל לדרוש מגוון רחב של נתונים מאת בעל הרישיון, וקובע כי המטרה לשמה ניתן לבקש את הנתונים היא לשם ביצוע ההוראות לפי החוק. מוצע להרחיב את ההסמכה באופן המנהל יהיה מוסמך לבקש את הנתונים גם לשם קידום מטרות החוק המפורטות בסעיף 1 לחוק,  וביניהן הבטחת רמה מקצועית של נותני שירותים בענף הרכב, הגנה על הבטיחות וקידום התחרות בענף.

 

סעיף 8   אף כי מוצע, בסעיף 2, לצמצם את ההגדרה "רכב" לצורך החוק בכללותו, הרי שלעניין ייצור רכב, יש להשאיר את ההגדרה רחבה. כיום קיים בישראל ייצור בהיקף רחב של ציוד מכאני הנדסי שכולל בין היתר ייצור של מלגזות, במות הרמה, מחפרים ומחפרונים וכלים נוספים. מדובר על למעלה מ – 800 יצרני צמ"ה המייצרים מדי שנה בין כ 7,000 ל 10,000 כלים. לעניין רכב הפטור מרישום ורישוי, המספרים אינם ידועים כיוון שאין רישום של כלים אלה, יחד עם זאת, החל ב-1. באוגוסט 2024 תהיה חובה לרשום אופניים עם מנוע עזר וגלגינועים, ובהקשר זה חשוב כי ייכנסו תחת הגדרה של רכב לנושא של ייצור מקומי. 

לפי החוק הקיים, לצורך ייצור מקומי של הכלים, ישנן דרישות בהם על היצרנים וכן על תכניות הייצור לעמוד. פרק הייצור בנוי באופן שהדרישות יהיו מותאמות לסוגי הייצור השונים ולכן אין צורך לקבוע תנאים ודרישות ייחודיות לכלים אלה.

 

סעיפים 9 ו-13  סעיף 31(א) לחוק מונה את הגורמים שיכולים לקבל רישיון יבוא רכב מאת הרשות המוסמכת ליבוא לפי פקודת היבוא והיצוא [נוסח חדש], התשל"ט-1979. מוצע למחוק את פסקה (7) שעניינה במייבא סוגים של מכונות ניידות, שכן מוצע לקבוע הסדר חדש ליבואם של כלי רכב מסוג זה, כפי שיפורט להלן ובהתאם, מוצע לתקן את ההפניה לסעיף 31(א), הכלולה בסעיף 36 לחוק.

 

סעיף 10    סעיף 32 לחוק קובע את התנאים בהם יבואנים מסחריים רשאי לקבל רישיון יבוא רכב. חלק מהתנאים הקבועים בסעיף זה עניינם התאמתו של הרכב לגביו מבוקש רישיון היבוא, לרישום בישראל, לפי פקודת התעבורה. בין התנאים הקבועים לפי פקודת התעבורה לרישום רכב, קבוע פרק זמן שחלף ממועד ייצור הרכב, שאורכו משתנה בהתאם לסוג הרכב. בהתאם, מוצע להוסיף תנאי נוסף לקבלת רישיון יבוא והוא שנותרו חודשיים לפחות עד למועד האחרון שבו הרכב ניתן לרישום בישראל, על מנת למנוע מצב שמיובאים כלי רכב שאינם ניתנים לרישום ויש להוציאם מן הארץ, תוך שנגרם נזק לכל המעורבים.

 

סעיף 11    כאמור לגבי סעיף 9 לעיל, סעיף 31(א)(7) לחוק קובע אפשרות למתן רישיון ייבוא רכב שלא על ידי יבואן מסחרי ושלא במסגרת ייבוא אישי לרכב מסוג גרור או נתמך; טרקטור למעט טרקטור משא; ומכונה ניידת למעט עגורן נייד. על אף קביעת האפשרות לייבוא כאמור, הליך הייבוא לא הוסדר. כך למשל, לא נקבעה תקופה שבה תוגבל העברת הבעלות ברכבים שייובאו לפי סעיף זה. גם האפשרות להסתייעות במתווך בייבוא אישי לא הוסדרה בסעיף. לפיכך, מוצע להסדיר את היבוא של כלי רכב אלה למעט מכונות ניידות  כיבוא אישי, באופן מותאם במסגרת תיקונו של  סעיף 33 לחוק, ולעניין מכונה ניידת, בהסדר ייחודי כפי שיפורט בסעיף 14 להלן.

מוצע, להגביל את ייבוא כלי הרכב האמורים לעוסקים בלבד, שכן מדובר ברכבים המיועדים לעבודה, כך שיוכלו לייבא אותם לשימוש עסקי-עצמי בלבד.

כן מוצע לאפשר ייבוא עסקי-עצמי של עגורנים ניידים, וזאת במטרה להקל על המצוקה של ייבוא כלים אלה לישראל בשוק, שכן מדובר בכלים בעלי חשיבות מיוחדת למשק בשעת חירום. כיום כלים אלה מיובאים על ידי מספר מצומצם של יבואנים ישירים, והתיקון אמור לפתוח את הענף לתחרות ולהוריד את מחירי הכלים ובכך להשפיע גם על מחירי העבודות שנעשות על ידי כלים אלה (בנייה, תשתיות ועוד).

בנוסף, מוצע להוסיף לאפשרות ליבוא לשימוש אישי עצמי גם את סוגי הרכב הבאים: רכב מסוג  M2 (רכב נוסעים שמשקלו הכולל המותר עד 5000 ק"ג)  ורכב מסוג N2  שמשקלו הכולל המותר עד 5,500 ק"ג. לעניין רכב מסוג N2, תחת קטגוריה זו נכנסים רכבים מסחריים במשקל 3,500 ק"ג טון עד 12,000 ק"ג, כאשר הכוונה לאפשר בייבוא אישי יבוא רכבים המכונים PICK UP מעל 3.500 ק"ג ועד 5,500  ק"ג המיוצרים באופן מוגמר ולא בשלבים, שכן אין בהם שוני כלשהו מרכבי PICK UP  עד 3.5 טון.  תהליך יבואם רכבים מסחריים המיוצרים בשלבים מחייב המצאת מסמכים ואישורים ותעודות בדיקה לשלבי הייצור השונים, ואינו מתאים ביבוא אישי.

 

 

סעיף 12    מוצע לתקן את סעיף 35 לחוק, להתיר מכירה של מעונוע (קרוון ממונע) שיובא ביבוא אישי, גם בטרם חלפה שנה מיבואו, ובלי שהקונה יתחייב לטפל בכל תקלת בטיחות סדרתית. הסעיף מתוקן בהתאם לאישור מכירת רכב כאמור המעוגן בסעיף 33(ג) המוצע.

 

 

סעיף 14 סעיף 37 לחוק מחיל את רוב הוראות החוק על מכונות ניידות ועל סוגי רכב אחרים הפטורים מרישוי, אולם ישנן הוראות רבות נוספות שאינן מתאימות לכלים אלה. בהתאם, מוצע להחליף את סעיף 37 בהסדר ייעודי.

וזה לשון סעיף 37 הקיים:

"רישיון ייבוא רכב מסוג מכונה ניידת יכול שיינתן לפי סעיף 32 או 33, ואולם לא יחולו לגביו הוראות סעיף 32(5) עד (7) או סעיף 33(ב)(3), לפי העניין, בכפוף לתנאים שקבע השר לעניין מועד ייצורו."

לפי המוצע, על יבוא מכונות ניידות יחולו רק הדרישות החלות על יבואן מסחרי לפי סעיף 32 לחוק, לעניין כשרות לרישום בישראל, הנאה במקור אנרגיה מאושר בישראל, הדגם מתאים לאקלים הישראלי, ומועד הייצור תואם את התקנות שקבע השר לעניין זה. על יבוא כלים אחרים הפטורים מרישוי ורישום כגון רכב תפעולי, יחולו ההוראות החלות על יבואן מסחרי לעניין עמידת הדגם בהוראות כל דין והתאמה לאקלים הישראלי בלבד, והיבואן יידרש להיות בעל רישיון סחר במוצרי תעבורה.

המייבא כלי רכב לפי סעיף זה, יהיה רשאי לשווקם אף בלי רישיון משווק רכב.

מייבא מכונה ניידת או רכב תפעולי, דינו יהיה כדין יבואן ישיר לעניין מתן שירותי תחזוקה, אספקת מוצרי תעבורה, מתן אחריות היצרן וטיפול בתקלת בטיחות סדרתית. כן יהיה דינו כדין משווק רכב לעניין חובת הסכם בכתב מסירת תעודת אחריות והפרדה בין עסקה למכירת הכלי עם אחריות היצרן, להרחבת האחריות בתשלום נוסף.

 

סעיף 15    סעיף 41 לחוק מסדיר את התנאים למתן רישיון יבואן מסחרי. בין היתר מבקש רישיון צריך להציג התחייבויות מסוימות של יצרן הרכב ולתת התחייבויות מקבילות מטעמו, שעניינן בשירות ותחזוקה של כלי הרכב מתוצרתו של אותו יצרן. מוצע להוסיף להתחייבויות היצרן והיבואן כאחד שיתחייבו כי לא יתערבו בתהליך קבלת רישיון יבואן מסחרי על ידי אחר ולא יסכלו יבוא רכב על ידי יבואן רכב אחר. זאת לאור תלונות שהתקבלו אצל המנהל בדבר סיכול של יבוא רכב בידי יבואן מסחרי שאינו יבואן ישיר או על ידי יצרן הרכב במדינת חוץ, כגון בפגיעה באפשרות להשטת הרכב לישראל (סיכום עם חברות השטה לא להשיט) או בפניה לסוכנים ואיסור מכירת הרכב ועוד. הגבלות אלה על ההתערבות ביבוא על ידי יבואנים אחרים נועדה לעודד את התחרות ולאפשר מכירת אותו תוצר על ידי יותר מיבואן מסחרי אחד.

 

סעיף 16    בשוק הרכב מתרחבת המגמה ליבוא מרכבי רכב לרכב המיוצר בשלבים (כמשמעותו בתקנות התעבורה) מיצרני מרכבי רכב ("יצרני שלב 2"), העונים להגדרה הקיימת בחוק "של יצרן רכב במדינת חוץ". כתוצאה, יבואן מסחרי של מרכבים המייבא אותם מיצרן עונה להגדרת של "יבואן ישיר" ומחויב לעמוד בדרישות שחלות על יבואן ישיר לפי סעיף 41(א) לחוק ולספק את השירותים לפי התחייבויות של יצרני הרכב, התחייבויות שמעצם היותם של היצרנים האמורים יצרני מרכב בלבד הם לא יכולים לעמוד בהן. הגדרת היבואנים הללו כיבואנים עקיפים לפי סעיף 41(ב) לחוק לא מתאימה אף היא, כיוון שיצרן שלב 2 לא יוכל לעמוד בדרישות בהן נדרש לעמוד הסוכן הראשי. לכן מוצע להסדיר את העניין של יבוא מיצרני שלב 2 במסגרת הסדרה נפרדת.

לאור זאת, מוצע להוסיף לחוק את סעיף 42א, שיסדיר יבוא של מרכבי רכב. לצורך זה, מוצע להגדיר "יצרן מרכבי רכב במדינת חוץ" כמי שמייצר את המרכב ברכב שמיוצר בשלבים שמסמכי התקינה על שמו.

 מוצע לקבוע את התנאים לקבלת רישיון יבואן עקיף ליבוא עקיף מאת יצרן מרכבי רכב במדינת חוץ, ואת הדרישות והחובות בהם יצטרך לעמוד, בהתאמה למאפייני יבוא מרכבים.

 

סעיף 17    סעיף 54(א) לחוק מסדיר את המקרים החריגים בהם רשאי יבואן מסחרי להכתיב למוסך או להנחותו בדבר ספק מוצרי התעבורה בהם ישתמש מוסך בעת מתן שירותי תחזוקה: בתיקונים במסגרת אחריות או בתיקון תקלת בטיחותית סדרתית. המשותף לאלה הוא שבהם היבואן המסחרי הוא שמשלם את עלות התיקון במסגרת חובותיו כיבואן מסחרי.

בנוסחו הנוכחי סעיף זה איננו תואם את סעיף 59 לחוק המקנה סמכות לשר להסדיר בתקנות מצבים נוספים בהם יבואן מסחרי רשאי להתנות תנאים מסוג זה בהתקשרויות עם מוסכי שירות מטעמו, ולפיכך מוצע להוסיף לסעיף זה את המקרים בהם השר התיר בתקנות לפי סעיף 59(ב) להנחות מוסכים בעניינים כאמור.

 

סעיף 18           סעיף 80 לחוק מחייב משווק רכב למסור לכל גורם מטפל ברכב מידע כמוגדר בחוק, מידע שקיבל מאת יצרן הרכב הנדרש לשם טיפול ותחזוקה ברכב, וזאת על מנת לאפשר תחרות מול מוסכי השירות של היבואן הישיר על מתן שירותי טיפול ותחזוקה וכן על מנת להכשיר אנשי מקצוע לכך במוסדות לימוד.

עוד מוצע להרחיב את הגדרת "מוסד לימוד" בהתאמה למציאות הנוהגת, לפיה המנהל מאשר מוסדות לימוד להכשרת מקצועית בטיפול ותחזוקה של רכב, ולא רק משרד הכלכלה והתעשייה.

 

סעיף 19    סעיף 100 לחוק קובע את האישורים על עמידה בתקנים שיש להציג לעניין דגם של מוצר תעבורה, על מנת לקבל שניתן יהיה לתת רישיון לייצורו בארץ; דרישה זו חלה על רשימה של מוצרי תעבורה שנכללו בצו לפי סעיף 97 לחוק. מוצע להוסיף לאישורים האמורים בסעיף האמור, גם אישור ממעבדה מוכרת על עמידה בתקן הקנדי.

 

סעיף 20    סעיף 108 לחוק מחריג טרקטורים מסמכות השר להסדיר יבוא של מוצרי תעבורה, בתקנות התעבורה טרקטור מסוג T3 מוגדר כמכונה ניידת. מפירוש סעיף 108 הקיים ניתן לקבוע דרישות חובה למוצרי תעבורה לכל טרקטור משא, טרקטורון או רכב שטח, אך לא ניתן לקבוע דרישות למכונה ניידת כיוון שטרקטור הוחרג מהסעיף האמור . מוצע לתקן זאת, כיוון שקיימות בפועל דרישות למלגזות.

 

סעיף 21    סעיף 125 לחוק, בין השאר מחייב בעל רישיון לסחר במוצרי תעבורה לפרסם באתר אינטרנט מידע על מוצרי התעבורה שהוא משווק כפי שנקבע בחוק ובתקנות מכוחו. על מנת לקדם את השקיפות בתחום, מוצע לחייב אותו גם למסור את המידע לכל מבקש בפורמט דיגיטלי הניתן לעריכה, לצורך פיתוחם של מאגרי נתונים פתוחים לציבור ואפליקציות נוחות, שיאפשרו השוואה בין בעלי רישיונות סחר שונים. כדי למנוע מצב שבו סוחרים אלו ידרשו תמורת המידע מחיר מופרז שבפועל יסכל את שקיפות המידע, מוצע להחיל על ההסדר המוצע את המנגנון הקבוע בסעיף 52 לחוק המאפשר לשר, בהסכמת עובד משרד האוצר שנקבע לכך, לתת הוראות בדבר המחיר שישולם תמורת המידע.

 

סעיף 22    סעיף 131 לחוק קובע כי בעל רישיון להפעלת מוסך חייב להציע ללקוח יותר מסוג אחד של מוצרי תעבורה – מקורי, חליפי או משופץ, ולהסביר לו מה ההבדל. מוצע לקבוע שהצעה זו תינתן בכתב ושעל בעל הרישיון לשמור את ההצעות למשך שנה, וזאת בין היתר לצורך בקרה.

כן מוצע להוסיף להגדרת סוגי מוצרי תעבורה שיוכל בעל מוסך להציע ללקוח, גם מוצר תעבורה משומש ומוצר תעבורה מחודש יצרן, על מנת להרחיב את האפשרויות שיעמדו בפני הלקוח.

עוד קובע סעיף 131 מהו "מאמץ סביר" לאיתור יותר מסוג אחד של מוצר, ומחייב את בעל הרישיון להפעלת מוסך לחפשם במספר דרכים: פרסומים לפי סעיף 125 לחוק, מוסכי השירות של יבואן מסחרי של אותו תוצר, ישירות אצל סוחרי מוצרי תעבורה, וכן בדרכים נוספות או חלופיות שהשר יקבע בתקנות. במקביל להרחבת סוגי המוצרים שניתן להציע לקוח, מוצע להקל את הנטל לאתרם ולצמצם את החובה לחיפוש לאחת מן הדרכים המנויות לעיל.

 

סעיף 23    סעיף 136 לחוק  קובע את התנאים לקבלת רישיון למקצוע מנהל מקצועי של מוסך, ולעניין מבקשי רישיון כאמור שהם מהנדסים, הנדסאים, טכנאים ועוד אין דרישות סף מלבד רישום שלהם במדור שקבע השר. עם זאת, הרקע המקצועי שלהם לא תמיד מתאים למקצוע זה,  ולכן נדרשת השלמה של קורס מנהל מקצועי. מוצע לקבוע כי מהנדסים, הנדסאים וטכנאים ימציאו תעודות מקצועיות בהתאם למקצוע בו מבוקש הרישיון. בנוסף, מהנדס, הנדסאי או טכנאי נדרשים להכשרה מקצועית על מנת להעשיר את הידע שלהם בתחום, כתנאי לקבלת רישיון מנהל מקצועי.  לדוגמא, בתכנית הלימודים שלהם לא עוברים הכשרות בתחום צמיגים, פחחות, אופנועים, טרקטורים, ולכן נדרשת הוספה זו לחוק.

עם זאת, השר יהיה רשאי לקבוע תנאים בהם מהנדס, הנדסאי או טכנאי יהיו פטורים מדרישות אלה.

 

סעיף 24    בסעיף 137  לחוק נקבעה חובות הבחינות לרישיון למנהלים מקצועיים של מוסכים והפטורים מהם. מוצע להרחיב את הסמכות למתן פטור לא רק למהנדסים והנדסאים אלא גם לטכנאים, סמכות שנשמטה מהחוק בטעות.

 

סעיף 25    סעיף 145 לחוק מורה על הקמת מועצה מייעצת לעניין מנהלים מקצועיים של מוסכים בת 7 חברים, והרכבו איננו כולל נציגי ארגון עובדים ארצי. ארגון העובדים כאמור חבר בוועדות מקצוע לפי סעיף 50 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959, המופקדות על ההכשרות לשם קבלת תעודות המקצוע הנדרשות לשם מתן רישיון למנהלים מקצועיים של מוסכים, ובהתאם נכון לשתפם במועצה המייעצת המופקדת, בין היתר, על גיבוש תכניות הלימודים ותוכניות הבחינות למנהלים מקצועיים של מוסכים.

 

סעיפים 26 ו-31            מי שנותן שירות לרכב בלי רישיון כלל חשוף לעיצום כספי ובמקרים מסוימים גם להעמדה לדין, לפי פרקים י"א וי"ב לחוק. מי שנותן את השירות תוך הפרת תנאי הרישיון או תנאי החוק, עומד בפני אפשרות שרישיונו יישלל, לפי סעיף 10 לחוק. עם זאת, אין בכל אלה כדי למנוע את המשך מתן השירות על ידו שלא כדין.

לפיכך מוצע להוסיף לחוק סמכות למנהל להוציא צו הפסקה מנהלי לפעילותו של עסק הנותן שירות לרכב בלי רישיון הוא תוך הפרה מהותית של הוראות החוק או תנאי הרישיון באופן המסכן את הציבור, לתקופה קצובה. כן מוצע להסמיך את בית המשפט לתת צו הפסקה שיפוטי, לבקשת המנהל.

 

סעיף 27    לאור תיקון ההגדרה של "רכב" והחרגת כלים הפטורים מרישום ורישוי מהגדרה זו, מוצע כי סכום העיצום הכספי לעניין כלים אלה יוסדר בנפרד משאר היבואנים לעניין זה.

 

סעיף 28    סעיף 197 לחוק קובע כי סמכויות המנהל לעניין הטלת עיצומים כספיים והפחתם, אינן ניתנות לאצילה. עם זאת, טיפול על ידי אדם אחד בכמות העיצומים הכספיים המוטלים ונדונים לפי החוק, איננה ריאלית.  על פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה יש סד זמנים שצריך לעמוד בו בטיפול בעיצומים כספיים וכאשר כל ההחלטות מוטלות על אדם אחד, קיים חשש של אי עמידה בזמנים, שתוצאתה סיכול האכיפה. לאור זאת, מוצע להתיר למנהל לאצול את סמכותו זו.

 

סעיף 29    מוצע להוסיף לרשימת ההפרות שבסעיף 198 לחוק, שניתן להטיל בגינן עיצום כספי בשיעור של 100%, עוד מספר הפרות, שהמשותף להן הוא העדר רישיון מתאים או הפרה של תנאי הרישיון או תנאים לנתינתו. יודגש כי הפרות אלה קיימות בחוק והשמטו מסעיף זה בטעות.

 

סעיף 30 מוצע להוסיף לרשימת ההפרות שבסעיף 201 לחוק, שניתן להטיל בגינן עיצום כספי בשיעור של 25%, הפרה לעניין תנאים להתקשרות עם מוסך בניגוד להוראות סעיף 58 לחוק. הסעיף קיים וההפרה הושמטה בטעות מנוסח החוק.