טיוטת תקנות

 

א. שם התקנות המוצעות

תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (היתר כללי למתן שירותי בזק) (תיקון מס' 3), התשפ"ד-2024.

 

 

ב. מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן

התקנות המוצעות נועדו להחליף את תקנה 67 לתקנות התקשורת (בזק ושידורים) (היתר כללי למתן שירותי בזק) התשפ"ג-2022 שעניינה "איסור מתן שירות פרימיום", ולקבוע תנאים בהם ספק מורשה רשאי יהיה לגבות תשלום בעד שירות פרימיום הניתן על ידו או על ידי אדם אחר.

 

 

ג. להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות:

 

טיוטת תקנות מטעם משרד התקשורת:

טיוטת תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (היתר כללי למתן שירותי בזק) (תיקון מס' 3), התשפ"ד-2024

 

 

___ ב________ התשפ"ד

(___ ב________ 2024)

(חמ 3-6457)

 

__________________

שלמה קרעי

שר התקשורת

 

דברי הסבר

 

תקנה 67 לתקנות התקשורת (בזק ושידורים) (היתר כללי למתן שירותי בזק), התשפ"ג-2022 ("תקנות ההיתר הכללי") קובעת כי:

"(א) ספק מורשה לא יספק שירות פרימיום.

  (ב) ספק מורשה לא יגבה תשלום בעד שירות פרימיום שמספק אדם אחר.".

"שירות פרימיום" מוגדר בתקנה 1 לתקנות ההיתר הכללי כשירות שמתקיימים בו כל אלה:

"שירות שמתקיימים בו כל אלה:

(1)   הוא שירות של אספקת תוכן, באמצעות שירות טלפוניה;

(2)  התשלום בעד השירות נגבה על ידי הספק המורשה בהתאם להיקף השימוש בשירות הטלפוניה שבאמצעותו הוא ניתן;"

כיום, בהתאם לתקנה 67(א) לתקנות ההיתר הכללי, ספק מורשה אינו רשאי לספק שירות פרימיום, ובהתאם לתקנה 67(ב) ספק מורשה אינו רשאי לגבות תשלום בעד שירות פרימיום שמספק אדם אחר. ומכאן, כי ספק תוכן המעוניין לגבות מלקוחותיו את התמורה בעד שירות פרימיום אינו יוכל לעשות זאת באמצעות הספק המורשה.

בתקנה 78(ג) לתקנות ההיתר הכללי נקבעה הוראת מעבר ביחס למי שהיה בידו רישיון שניתן לפי סעיף 4 כנוסחו ערב תיקון 76 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 ("בעלי הרישיונות"), לפיה הוראות תקנה 67 לא יחולו עליהם עד ליום כ"ג באדר א' התשפ"ד (3 במרץ 2024), ואילו עד למועד זה, יפעלו לפי ההוראות לעניין אספקת שירות פרימיום כפי שנקבעו ברישיונותיהם[3]. 

 

ההסדרים ברישיונות מבחינים כיום בין "שירות פרימיום" שבעדו נגבה תשלום גבוה יחסית והוא כפוף לאסדרה הדוקה, לבין "שירות פרימיום בתעריף רגיל" שלגביו נקבעה אסדרה מקלה יותר מכיוון שביחס לשירותים אלה, החשש מהטעיית הצרכנים הוא מוגבל.

התקנות המוצעות נועדו להחליף את תקנה 67 לתקנות ההיתר הכללי שעניינה "איסור מתן שירות פרימיום" ולקבוע תנאים בהם ספק מורשה רשאי יהיה לגבות תשלום בעד שירות פרימיום הניתן על ידו או על ידי אדם אחר.

 

לתקנה 1

מוצע להחליף את תקנה 67 לתקנות ההיתר הכללי שעניינה "איסור מתן שירות פרימיום", ולקבוע כי ספק מורשה רשאי יהיה לגבות תשלום בעד שירות פרימיום הניתן על ידו או על ידי אדם אחר במקרים בהם התעריף שבו הוא ניתן הוא כזה שבכפוף אליו פוחת משמעותית החשש מהטעיה של ציבור הצרכנים. על כן, מוצע  לקבוע כי ספק מורשה רשאי יהיה לגבות בעד שירות פרימיום, שמסופק על ידו או על ידי אדם אחר, בהינתן התקיימותם של מספר תנאים מצטברים כלהלן:

(א) השירות ניתן באמצעות התקשרות ליעד נייח;

(ב)  התשלום שגובה הספק המורשה לא יעלה על אלה:

(1) התשלום הנמוך ביותר שהוא גובה מהמנוי בעד שיחה ליעד נייח בהתאם להסכם התקשרות שלפיו קיים תשלום לכל יחידת זמן קבועה או בהתאם להסכם התקשרות לפיו קיים תשלום לפי חבילת שירותים.

(2) ככל שמדובר בשיחה שחורגת מההיקף הנקוב בחבילת שירותים בהתאם לפסקה (1)- התשלום הנמוך ביותר שהוא גובה מהמנוי בעד שיחה ליעד נייח בחריגה מהיקף או משימוש נקוב.

יובהר כי כיום מרבית המנויים קשורים בהסכם עם ספק מורשה  לקבלת חבילת שירות הכוללת דקות שיחה, כמות הודעות SMS ונפח גלישה מסויים לשימוש בסיסי ("חבילת שירותים") בתשלום מסוים, כאשר בהסכם קבוע גם תשלום עבור חריגה של המנוי מהרף המירבי שנקבע עבור כל אחר ממרכיבי החבילה. בהתאם למוצע, ספק מורשה רשאי יהיה לגבות בעד שירות פרימיום, שמסופק על ידו או על ידי אדם אחר, תשלום שהוא "רגיל" במהותו. מדובר בתשלום אשר לא יעלה על התשלום הנמוך ביותר שהוא גובה מהמנוי בעד שיחה ליעד נייח, בהתאם להסכם התקשרות שלפיו קיים תשלום לכל יחידת זמן קבועה, או בהתאם להסכם התקשרות לפיו קיים תשלום לפי חבילת שירותים (כדוגמת הסכמים לפיהם מספר דקות שיחה נקובות כלול בחבילה ללא תשלום נוסף) לרבות בהתאם להסכמי Pre-Paid.

הסדר זה נועד למנוע מצב לפיו התשלום בעד שירות פרימיום הוא מוגדל, ולכן מטעה מנויים שסבורים כי מדובר בשיחה רגילה. כך גם במקרים בהם יוגדר בהסכם ההתקשרות כי שיחות מסוגים שונים יהיו בתשלומים שונים (מתכונת שהיתה נפוצה בעיקר בעבר) – ספק מורשה רשאי לגבות תשלום בעד שירות פרימיום הניתן על ידו או על ידי אדם אחר, רק אם התשלום הנגבה על ידו לא יעלה על התשלום הנמוך ביותר שנגבה במסגרת ההסכם כאמור. מכאן, שירות פרימיום לפי תקנות אלו לא יובדל בתעריף משיחות רגילות והחיוב בגינו יעשה במסגרת חבילת השירותים, לרבות בהתאם להסכמי Pre-Paid.

בנוסף לאמור, מוצע לקבוע כי ספק מורשה רשאי לגבות תשלום בעד שירות פרימיום הניתן על ידו או על ידי אדם אחר, במקרה שמדובר בשיחה שבמועד קיומה חרגה מההיקף הנקוב בחבילת שירותים כאמור (כלומר, שיחה החורגת מהיקף דקות השיחה שנקצב), רק אם התשלום שנגבה על ידו לא יעלה על התשלום הנמוך ביותר שספק מורשה גובה מהמנוי בעד שיחה ליעד נייח בחריגה מההיקף או משימוש נקוב.  

במצב כזה, מנקודת ראותו של המנוי ומכיוון שעבורו מדובר בשיחה שגרתית, שאינה כרוכה בתעריף מוגבר, לא נוצרת הטעיה כלפיו והוא משלם בכל עת את התשלום הנמוך ביותר בעד דקת שיחה ללא תלות ביעד השיחה.

יובהר כי אסדרה זו אדישה להסדרי משנה מסחריים בין הספק המורשה לבין גורמים המעניקים את שירותי התוכן, כדוגמת הסכמי השתתפת ברווחים (Revenue Sharing) ובלבד שהתשלום הנגבה מהמנוי עומד בתנאים דלעיל.

התיקון המוצע נועד להבטיח שלא ייגבה על ידי ספק מורשה תשלום נוסף בעד שירות פרימיום מעבר לתשלום בעד חבילת שירותים אותה רכש המנוי וזאת ככל שאין חריגה ממנה (בכפוף לאופן החיוב בעד שירות פרימיום במסגרת חריגה כאמור לעיל), וכי תשלומים בעד שירות פרימיום לא ייקבעו בהתאם לשיחה למספרים "מיוחדים", כגון "מספר טלפון בתבנית שירות טלפון מיוחד" ו- "מספר טלפון לשירות", כהגדתם בתכנית המספור שנקבעה לפי סעיף 5א לחוק התקשורת, הן במסגרת חבילת שירותים והן במסגרת חריגה ממנה.

 

לתקנה 2

בהתאם להוראות סעיף 24(ג) לחוק עקרונות האסדרה, תשפ"ב-2021, מוצע לקבוע כי האסדרה לעניין שירותי פרימיום תיבחן בתום 5 שנים ממועד תחילתה.