טיוטת תקנות

 

א. שם התקנות המוצעות

תקנות הטלגרף האלחוטי (אגרות לגבי תעודת הפעלה באוויר), התשפ"ד-2023

 

 

ב. מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן

לצורך קבלת תעודת הפעלה באוויר לפי תקנות הטלגרף האלחוטי (רישיונות, תעודות ואגרות), התשמ"ז-1987 (להלן - תקנות הטלגרף האלחוטי) על מבקש התעודה לעבור מבחן שנערך לו מטעם רשות התעופה האזרחית.

במצב הדברים החוקי הקיים היום, מבקש התעודה לא חייב בתשלום אגרה עבור המבחן או עבור עיון חוזר במבחן, וזאת חרף ההוצאות הכרוכות בביצוע המבחן בידי רת"א, כך שעלות הדבר "מתגלגלת" על כלל משלמי המסים במקום על מבקש התעודה עצמו.

מטרת התקנות המוצעות היא לקבוע את האגרה שעל מבקש תעודה כאמור לשלם עבור מבחן לקבלתה ועבור עיון חוזר במבחן.

 

ג. להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות:

 

תקנות מטעם משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - רשות התעופה האזרחית:

תקנות הטלגרף האלחוטי (תשלום בעד תעודת הפעלה באוויר), התשפ"ד-2023

 

___ ב________ התשפ"ד (___ ב________ 2023)

)חמ 3-6504)

 

__________________

מירי רגב

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים

דברי הסבר

כללי

מרבית כלי הטיס נדרשים להיות מצוידים ב"תחנה בכלי טיס" ("תחנת אלחוט בכלי טיס, לרבות תחנת הטסה של כלי טיס מוטס מרחוק, שהמכשירים האלחוטיים הכלולים בה משדרים או קולטים בתחום התדרים המשמש לתעופה אזרחית, בלבד" לפי סעיף 4ח(א) פקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (להלן - הפקודה)), אשר הרישיונות להקמתה ותחזוקתה ולהפעלתה ניתנים לפי הוראות הפקודה.

ככלל, מדובר בשני סוגי רישיונות - האחד ניתן למפעיל האווירי של כלי הטיס, והוא ניתן לעצם הקמתה והחזקתה של התחנה בכלי הטיס, והשני רישיון אישי (לאיש צוות אוויר) להפעיל את מכשיר הטלגרף האלחוטי, המכונה בעגה המקצועית המקובלת "תעודת RT" (כלומר "רדיו-טלפון"), ובתקנות הטלגרף האלחוטי (רישיונות, תעודות ואגרות), תשמ"ז-1987 (להלן - תקנות הטלגרף האלחוטי) בתור "תעודת הפעלה... באוויר" (ראו בתקנה 14(1)(ב) לתקנות הטלגרף האלחוטי וכן את ההתייחסות בהמשך).

עד אפריל 2018 הפקודה הסמיכה את הממשלה לתת רישיונות אלה, בקבעה בסעיף 5(א):

"לא יקים אדם ולא יקיים תחנת טלגרף אלחוטי, ולא יתקין ולא יפעיל ולא יקיים מכשיר לטלגרף אלחוטי, בכל מקום בישראל או בכלי שיט או בכלי טיס הרשומים בישראל, אלא לפי רישיון מאת הממשלה."[4]

לעניין הרישיון להפעלה ואחזקה של תחנה בכלי טיס, הסמיכה הממשלה את שר התחבורה והבטיחות בדרכים לבצע מטלה זאת, אשר בתורו מינה את מפקחי רשות התעופה האזרחית לביצוע התפקיד.

לעומת זאת, האחריות למתן תעודות הפעלה באוויר, "אישיות", לאנשי צוות אוויר, להפעלת התחנות בכלי הטיס, הוטלה על משרד התקשורת.

בהתאם, בתקנות הטלגרף האלחוטי נקבעו ההסדרים למתן כלל הרישיונות והתעודות לפי פקודת הטלגרף האלחוטי. בחלק ג' לתקנות העיקריות נקבעו הסדרים למתן "תעודות" (קרי, רישיונות אישיים להפעלת תחנות אלחוט) כאשר בתקנה 14(ב) נקבעו סוגי "תעודות הפעלה באוויר" אלה:

"(ב)    באויר –

1.       כשירות ברדיו-טלפון, דרגה מוגבלת;

2.       כשירות ברדיו-טלפון, דרגה מוגבלת – לפיקוח על תנועה אווירית בלבד;

3.       כשירות ברדיו-טלפון, דרגה מוגבלת – לשירות קרקע בלבד;

4.       כשירות ברדיו-טלפון, דרגה מוגבלת – תעופה ספורטיבית."

סוג תעודות ההפעלה המנויות בפסקאות (1) ו- (4) לעיל מהווה למעשה רישיון להפעלת "תחנה בכלי טיס".[5]

באפריל 2018 נכנס לתוקפו תיקון שנערך לפקודה במסגרת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח-2018 (להלן - חוק ההסדרים)^[6].

במסגרת זאת, הסמכות למתן רישיונות לתחנה בכלי טיס - הן רישיון לעצם הקמתה ואחזקתה של תחנת טלגרף אלחוטי בכלי הטיס, והן הרישוי האישי של אנשי צוות האוויר להפעלת התחנה - הוענקה למנהל רת"א, סמכויות הפיקוח בהקשר זה הוענקו למפקחי רת"א, ואילו הסמכויות לקבוע תקנות בהקשר זה הוענקו לשר התחבורה והבטיחות בדרכים.

כך, סעיף 4ח לפקודה, שכותרתו "תחנה בכלי טיס" קובע:

"4ח. (א)    בסעיף זה, "תחנה בכלי טיס" – תחנת אלחוט בכלי טיס, לרבות תחנת הטסה של כלי טיס מוטס מרחוק, שהמכשירים האלחוטיים הכלולים בה משדרים או קולטים בתחום התדרים המשמש לתעופה אזרחית, בלבד.

        (ב) על אף הוראות סימן זה, רישיון לעניין הקמה, החזקה והפעלה של תחנה בכלי טיס יינתן בידי מנהל רשות התעופה האזרחית, ובלבד שלא ייתן רישיון כאמור לגבי תחנה הכוללת מכשיר אלחוטי שלא ניתן לגביו אישור סוג כהגדרתו בסעיף 4ג(א)(1); רישיון לתחנה בכלי טיס יראו אותו כרישיון להחזקה ולהפעלה של כל המכשירים האלחוטיים הכלולים בתחנה בכלי הטיס, המפורטים ברישיון.

        (ג) לעניין רישיונות לתחנה בכלי טיס –

(1)  הסמכויות הנתונות למנהל לפי סימן זה, למעט סמכות המנהל לתת אישור סוג לפי סעיף 4ג(א)(1), יהיו נתונות למנהל רשות התעופה האזרחית, ויחולו הוראות סעיף 12א(ב) לעניין אצילת סמכויות;

(2)  הסמכויות הנתונות לשר לפי סימן זה יהיו נתונות לשר התחבורה והבטיחות בדרכים, בהתייעצות עם השר, ואולם לא יותקנו תקנות לעניין רישיונות כאמור אלא לפי הצעת רשות התעופה האזרחית או בהתייעצות עמה."

כהשלמה לכך, בסעיף 6ד לפקודה (סעיף ההגדרות לעניין סימן העיצומים הכספיים) מנהל רת"א הוגדר כ"מנהל" לעניין רישיון לתחנה בכלי טיס; משמע, הוא הגורם המוסמך להטיל עיצומים בהקשר להפרות הפקודה של לגבי "תחנה בכלי טיס". לצד זאת, בסעיף 6יא לפקודה, הסמכות לתקן את התוספת לפקודה (עילות להפחתת עיצום כספי) בהקשר של תחנה בכלי טיס הוענקו לשר התחבורה והבטיחות בדרכים, במקום לשר התקשורת.

בדומה, לפי פרק ט' לפקודה (פיקוח) נקבע כי הפיקוח על ציות להוראות לפי הפקודה בהקשר של תחנה בכלי טיס מסור למפקחי רת"א שמונו לכך על ידי מנהל רת"א, ונקבע כי הם יעשו שימוש בסמכויות הפיקוח הנתונות להם לפי סעיף 96 לחוק הטיס, התשע"א-2011.

אם כן, תיקון הפקודה העביר את האחריות למתן תעודות הפעלה באוויר/לגבי תחנה בכלי טיס לרת"א. עם זאת, לא נקבעה מעולם אגרה בעד השירות הזה, לא עת ניתן בידי משרד התקשורת ולא בעת העברתו לאחריות רת"א, וכך יצא כי השירות האמור ניתן לבעלי העניין המסוימים מתוך התקציב הכללי של המשרדים הממשלתיים השייכים לעניין, וזאת בשעה שאין כל הצדקה עניינית לדבר, בוודאי כאשר מדובר בציבור בעלי עניין מוגדר ובשירות המחייב את רת"א להשקעת משאבים כפי שיפורט להלן.

לפיכך מבוקש לקבוע אגרה בעד השירות כאמור.

התיקון המוצע פטור מחובת ביצוע הליך הערכת השפעת רגולציה ("RIA"), היות שמבוקש בו להטיל אגרה.

הסמכות לקבוע את התקנות

סעיף 4ג(ב)(7) לפקודה מסמיך את השר:

"(ב)לקבוע תנאים למתן רישיון או לחידושו, בין השאר כדי לאפשר ניצול יעיל של תדרי הרדיו ולמנוע שיבוש או הפרעה לפעולתם של מכשירים אלחוטיים הפועלים כדין, ובכלל זה...

(7) לעניין רישיון לעיסוק בהפעלת תחנת אלחוט מסוג שקבע השר - הוראות לעניין הכשרה, מיומנות, ידע וניסיון מקצועי הנדרשים לשם קבלת הרישיון או חידושו, ובכלל זה בחינות שעל המבקש לעמוד בהן ותשלום בעבורן; תקנות לעניין תשלום כאמור יותקנו באישור וועדת הכלכלה של הכנסת"

סעיף 4ח(ג)(2) לפקודה קובע כי: "הסמכויות הנתונות לשר לפי סימן זה [סימן ג'] יהיו נתונות לשר התחבורה והבטיחות בדרכים, בהתייעצות עם השר [שר התקשורת], ואולם לא יותקנו תקנות לעניין רישיונות כאמור אלא לפי הצעת רשות התעופה האזרחית או בהתייעצות עמה".

סעיף 39ב לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, קובע כי: "הטלת מסים, אגרות ותשלומי חובה אחרים המשתלמים לאוצר המדינה ושינוי שיעוריהם טעונים אישורו של שר האוצר, בנוסף לאישורים הדרושים לפי כל דין אחר".

לאור האמור, קביעת תקנות בהן תיקבע אגרה בעד הגשת בקשה לבחינה שעניינה מבחן ידע מקצועי ומיומנות מקצועית לשם קבלת תעודת הפעלה באוויר/להפעלת תחנה בכלי טיס, ובקשה לעיון חוזר בתוצאות מבחן כאמור, תיעשה על ידי שר התחבורה והבטיחות בדרכים, על פי הצעת רת"א, בהתייעצות עם שר התקשורת, באישור שר האוצר ובאישורה של וועדת הכלכלה של הכנסת.

לתקנה 1 המוצעת, שעניינה: "אגרות לגבי תעודת הפעלה באוויר"

מוצע לקבוע תשלום אגרה בעד בחינה של ידיעה מקצועית וכושר ביצוע, הנדרשים לקבלת תעודת הפעלה באוויר (ראו תקנה 13(6) לתקנות העיקריות), שתשולם בעת הגשת הבקשה להיבחן, וכן אגרה בעד בקשה לעיון חוזר בתוצאות בחינה כאמור, שתשולם עם הגשת הבקשה לעיון חוזר.

לכן, מוצע לקבוע את האגרה שעל מבקש להיבחן בבחינת ידע מקצועי ומיומנות מקצועית לשלם (בסך של 340 ₪), את האגרה שעל מי שמבקש עיון חוזר בתוצאות בחינה כאמור לשלם (בסך של 296 ₪) וכן את האגרה בעד הנפקת תעודת ההפעלה באוויר (בסך 180 ₪, בדומה לזו הנגבית לפי תקנה 36 לתקנות הטיס (אגרות רישום, רישוי ותיעוד), תש"ע-2009 בעד "כפל תעודה").

שיעור האגרה שמוצע לקבוע בעד בקשות כאמור - הן עבור הבקשה להיבחן לשם קבלת תעודת הפעלה באוויר והן עבור הבקשה לעיון חוזר בתוצאות מבחן כאמור - מגלם את העלויות והתשומות להן תידרש רת"א במתן השירות; כלומר, לפי העלות המשולמת עבור עריכת מבחן לנבחן בודד לזכיין שעורך מטעם רת"א את הבחינות, בתוספת עלות משוערת לגילום המשאבים הדרושים לרת"א לטובת פיקוח, מעקב ובקרה על עבודת הזכיין ובכלל זה על אופן הפעלת מערך המבחנים על ידו, על מנת להבטיח שמירה על טוהר המבחנים ושתוצאותיהם משקפות נאמנה את רמת הידע המקצועי של הנבחן.

לתקנה 2 המוצעת, שעניינה: "תחילה"

מבוקש לקבוע כי תקנות אלו יחולו בחלף 15 ימים מיום פרסומן, שכן הן אינן דורשות היערכות נוספת מהציבור, מלבד תשלום האגרה כאמור.