הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' ===) (מסירת מידע לזיהוי נפטר), התשפ"ד-2023
ביום כ"ב בתשרי התשפ"ד (7 באוקטובר 2023) החלה מתקפת טרור רצחנית מרצועת עזה שבמסגרתה חדרו מאות מחבלים ליישובים בדרום הארץ מהיבשה, מהאוויר ומהים ותקפו באכזריות אזרחים וחיילים. במתקפת הטרור האכזרית רצחו מחבלים כ-1,400 אזרחים וחיילים, פצעו אלפים וחטפו מאות אזרחים נוספים לשטח רצועת עזה. כמו כן, עד ליום זה, ישנם אזרחים המוגדרים כנעדרים. נוכח האירועים החמורים, הוכרז מצב מיוחד בעורף וממשלת ישראל החליטה על נקיטת פעולות צבאיות משמעותיות בהתאם לסעיף 40 לחוק יסוד: הממשלה. פעולות אלו מכונות "חרבות ברזל".
על העבודה הרגישה והמורכבת של זיהוי חללי המלחמה הרבים אחראים הצבא ומשטרת ישראל, מכוח חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), תשנ"ו-1996, בסיוע המכון הלאומי לרפואה משפטית (להלן, "המכון"), הפועל תחת משרד הבריאות. תפקידו של הצוות המקצועי במכון כולל ביצוע בדיקות קליניות ופורנזיות מסוגים שונים, המהוות חלק מבירור רפואי שמטרתו קביעת זהותם של נפטרים אלמונים, באופן מדעי וגילוי סיבת המוות של נפטרים. לצורך מילוי תפקידים אלה, נדרשים מומחי המכון לקבל רשומות רפואיות מממוסדות רפואיים - בלעדיהן לא ניתן, על פי רוב, להתחיל בביצוע נתיחה שלאחר המוות או להשלים את הליך הזיהוי המדעי או את חוות הדעת בדבר סיבת המוות. בנוסף, בהתאם לסעיף 8 לפקודת בריאות העם, 1940, גם רופאי לשכת בריאות מחוזית או רופאים שהוסמכו לכך על ידי המנהל, נדרשים במסגרת מילוי הודעת הפטירה לקבוע את סיבת המוות במצבים בהם לא נקבעה סיבת המוות על ידי רופא אחר (למשל כאשר הפטירה נקבעת על ידי פרמדיק או רופא בשטח, שאין בפניו מידע על הרקע הרפואי של הנפטר). קבלת המידע הרפואי אודות המנוח מאפשרת לרופא בלשכת הבריאות המחוזית או רופא שהוסמך לכך, לקבוע את סיבת המוות, ככל שניתן, גם בהסתמך על המידע הרפואי שעשוי להיות רלוונטי לצורך קביעה זו, כגון קיומן של מחלות רקע, אשפוזים אחרונים, תרופות, רגישויות מיוחדות וכדומה.
מטרתו של תיקון זה, להבהיר ולעגן את הפרשנות המשפטית לפיה פעולות אלה של זיהוי מדעי של נפטרים אלמונים ושל קביעת סיבת המוות של נפטרים, הן חלק מפעולות "טיפול רפואי". פרשנות זו היא הבסיס להעברת מידע רפואי בהתאם לסעיף 20(א)(3) לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 (להלן, "החוק"), לרופאי המכון ולרופאים בלשכות הבריאות המחוזיות. מתן אפשרות להעברת המידע הרפואי באופן ישיר לרופאי המכון ולרופאי לשכות הבריאות, לצורך ביצוע תפקידם, חלף שימוש באמצעים אחרים הכוללים הסתייעות במשטרת ישראל והוצאת צווים שיפוטיים - מאפשרת לייעל ולזרז את הליך זיהוי נפטרים אלמונים ואת הליך קביעת סיבת המוות ומאפשרת הבאתם לקבורה של נפטרים בהקדם האפשרי. החשיבות של העברת מידע רפואי לרופאי המכון ורפאי לשכות הבריאות, אודות מנוחים שנבדקים על ידם, קיימת הן בעיתות שגרה, וביתר שאת באירועים חירום כדוגמת אירועי ה – 7 באוקטובר, וכן באירועי חירום נוספים כגון אסונות אזרחיים, אסונות טבע ועוד.
תזכיר חוק מטעם משרד הבריאות:
|
תיקון חוק זכויות החולה |
1. |
בחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996[1], בסעיף 20(א)(3), בסופו יבוא - |
|
|
|
|
"לעניין זה, "טיפול במטופל" לרבות זיהוי גופה או חלק ממנה וקביעת סיבת מוות על ידי רופא מהמרכז הלאומי לרפואה משפטית, וכן על ידי רופא לשכת בריאות מחוזית, או רופא שהמנהל הסמיך בכתב, כמשמעותם בסעיף 8(ב) לפקודת בריאות העם, 1940[2];". |
דברי הסבר
ביום כ"ב בתשרי התשפ"ד (7 באוקטובר 2023) החלה מתקפת טרור רצחנית מרצועת עזה שבמסגרתה חדרו מאות מחבלים ליישובים בדרום הארץ מהיבשה, מהאוויר ומהים ותקפו באכזריות אזרחים וחיילים. במתקפת הטרור האכזרית רצחו מחבלים כ-1,400 אזרחים וחיילים, פצעו אלפים וחטפו מאות אזרחים נוספים לשטח רצועת עזה. כמו כן, עד ליום זה, ישנם אזרחים המוגדרים כנעדרים. נוכח האירועים החמורים, הוכרז מצב מיוחד בעורף וממשלת ישראל החליטה על נקיטת פעולות צבאיות משמעותיות בהתאם לסעיף 40 לחוק יסוד: הממשלה. פעולות אלו מכונות "חרבות ברזל".
על העבודה הרגישה והמורכבת של זיהוי חללי המלחמה הרבים אחראים הצבא ומשטרת ישראל, מכוח חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), תשנ"ו-1996, בסיוע המכון הלאומי לרפואה משפטית (להלן, "המכון"), הפועל תחת משרד הבריאות. תפקידו של הצוות המקצועי במכון כולל ביצוע בדיקות קליניות ופורנזיות מסוגים שונים, המהוות חלק מבירור רפואי שמטרתו קביעת זהותם של נפטרים אלמונים, באופן מדעי וגילוי סיבת המוות של נפטרים. לצורך מילוי תפקידים אלה, נדרשים מומחי המכון לקבל רשומות רפואיות מממוסדות רפואיים - בלעדיהן לא ניתן, על פי רוב, להתחיל בביצוע נתיחה שלאחר המוות או להשלים את הליך הזיהוי המדעי או את חוות הדעת בדבר סיבת המוות. בנוסף, בהתאם לסעיף 8 לפקודת בריאות העם, 1940, גם רופאי לשכת בריאות מחוזית או רופאים שהוסמכו לכך על ידי המנהל, נדרשים במסגרת מילוי הודעת הפטירה לקבוע את סיבת המוות במצבים בהם לא נקבעה סיבת המוות על ידי רופא אחר (למשל כאשר הפטירה נקבעת על ידי פרמדיק או רופא בשטח, שאין בפניו מידע על הרקע הרפואי של הנפטר). קבלת המידע הרפואי אודות המנוח מאפשרת לרופא בלשכת הבריאות המחוזית או רופא שהוסמך לכך, לקבוע את סיבת המוות, ככל שניתן, גם בהסתמך על המידע הרפואי שעשוי להיות רלוונטי לצורך קביעה זו, כגון קיומן של מחלות רקע, אשפוזים אחרונים, תרופות, רגישויות מיוחדות וכדומה.
מטרתו של תיקון זה, להבהיר ולעגן את הפרשנות המשפטית לפיה פעולות אלה של זיהוי מדעי של נפטרים אלמונים ושל קביעת סיבת המוות של נפטרים, הן חלק מפעולות "טיפול רפואי". פרשנות זו היא הבסיס להעברת מידע רפואי בהתאם לסעיף 20(א)(3) לחוק העיקרי, לרופאי המכון ולרופאים בלשכות הבריאות המחוזיות. מתן אפשרות להעברת המידע הרפואי באופן ישיר לרופאי המכון ולרופאי לשכות הבריאות, לצורך ביצוע תפקידם, חלף שימוש באמצעים אחרים הכוללים הסתייעות במשטרת ישראל והוצאת צווים שיפוטיים - מאפשרת לייעל ולזרז את הליך זיהוי נפטרים אלמונים ואת הליך קביעת סיבת המוות ומאפשרת הבאתם לקבורה של נפטרים בהקדם האפשרי. החשיבות של העברת מידע רפואי לרופאי המכון ורפאי לשכות הבריאות, אודות מנוחים שנבדקים על ידם, קיימת הן בעיתות שגרה, וביתר שאת באירועים חירום כדוגמת אירועי ה – 7 באוקטובר, וכן באירועי חירום נוספים כגון אסונות אזרחיים, אסונות טבע ועוד.
סעיף 1 חוק זכויות החולה הוא החוק המכתיב את כללי הפעולה במערכת הבריאות בהיבטים של שמירה על זכויות המטופל ובפרט ביחס לאוטונומיה שלו, כבודו ופרטיותו. החוק קובע מספר זכויות בסיסיות ומאזן בין זכויות מסוימות לבין אילוצים וצרכים שונים. זכות המטופל הקבועה בס' 5 לחוק, לקבל טיפול רפואי נאות מן הבחינה המקצועית, מחייבת את מערכת הבריאות, בין היתר, להציג למטפל מידע רפואי מלא ככל שניתן אודות המטופל, בנקודת הטיפול, לצורך הטיפול בו. הזכות להבטחת המשך טיפול נאות במעבר ממוסד רפואי אחד לאחר (ס' 8) אף היא יכולה להתממש באמצעות יצירת מנגנון המאפשר הצגת המידע למטפלים. מנגד, חלה חובה לשמור על פרטיות המטופל (ס' 10) ועל הסודיות הרפואית שלו (ס' 19).
סעיף 20(א) לחוק קובע שורה של חריגים לחובת שמירת הסודיות, שבהתקיימם מטפל או מוסד רפואי רשאים למסור מידע אודות מטופל לגורם אחר. החריג המוסדר בסעיף 20(א)(3), קובע כי העברת המידע כאמור מותרת כאשר "מסירת המידע הרפואי היא למטפל אחר לצורך טיפול במטופל".
מוצע להבהיר בסיפא של סעיף קטן זה, כי "טיפול במטופל" לעניין הסעיף האמור, כולל גם זיהוי של גופה, או חלק ממנה, וקביעת סיבת מוות על ידי רופא מהמרכז הלאומי לרפואה משפטית, וכן על ידי רופא לשכת בריאות מחוזית או רופא שהמנהל הסמיך בכתב, כמשמעותם בסעיף 8(ב) לפקודת בריאות העם.
על אף שבדרך כלל, המשמעות המילולית של המונח "טיפול רפואי" מתייחסת לטיפול בחולה חי, ולא באדם שכבר נפטר, ההגדרה ל"טיפול רפואי" בחוק איננה הגדה סגורה, והיא עשויה לכלול פעולות טיפול נוספות על אלה המנויות בה, ככל שהן עולה בקנה אחד עם תכליות החוק. הפעולות שנעשות על ידי הרופאים הקובעים את סיבת המוות או את זהות הנפטר אינן שונות באופן מהותי מטיפול רפואי גרידא – מדובר בגורמים מטפלים (כהגדרת "מטפל" בחוק), ובביצוע פעולות קליניות המשיקות ומקבילות לפעולות של טיפול רפואי באדם חי – בירור היסטוריה רפואית, קביעת אבחנה, והסקת מסקנות. בחלק מהמקרים קביעת הזהות המתבצעת אל מול מידע רפואי ממהלך חייו של אדם, כגון צילומי רנטגן, ניתוחים שעבר, צילומי שיניים ובדיקות רפואיות שונות שביצע בחייו. הנגשת המידע הרפואי אודות הנפטרים לרופאים כאמור, עונה לפיכך לתכלית של שמירה על רצף טיפולי – והיא נדרשת לצורך קבלת ההחלטה המקצועית הנכונה ביותר בנוגע לזיהוי המנוח או לקביעת סיבת מותו. בנוסף לכך, ועל אף שסעיף 20(א)(3) אינו כפוף לקבלת הסכמת המטופל, ניתן להניח חזקת הסכמה של אדם לכך שהמידע הרפואי אודותיו יימסר לגורם רפואי מתאים - במטרה לזהות אותו לצורך הבאתו לקבורה, או לקבוע את סיבת מותו באופן שישלים את כלל מהלכי הטיפול הרפואי בו בחייו.