תזכיר חוק

 

א. שם החוק המוצע

חוק עובדים זרים (תיקון מספר ____) (פיקדון לעובדים זרים), התשפ"ד-2023

 

ב. מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים

על יסוד הוראות פרק ד' לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991[1] (להלן: "החוק"), נקבעה בתקנות עובדים זרים (פיקדון לעובדים זרים), התשע"ו-2016[2] (להלן: "התקנות") חובתם של מעסיקי עובדים זרים בענפי הבניין, הטכנולוגיה הייחודית, מוסדות הסיעוד, המלונאות והתעשייה, וכן חובתן של חברות סיעוד, להפקיד פיקדון חודשי בגין כל עובד זר המועסק על ידם, אל חשבון בנק ייעודי המנוהל על ידי רשות האוכלוסין וההגירה, בהתאם לתקנות עובדים זרים (פיקדון בחשבון הבנק), התשס"ח-2008[3].

הפיקדון מהווה הפרשה על חשבון המעסיק, בנוסף לשכרו של העובד הזר, וסכום הפיקדון הוא סכום מרכיב הפיצויים ומרכיב תגמולי המעסיק שעליו לשלם בגין העסקת העובד הזר לפי דיני העבודה החלים בישראל.

כמו כן, בהתאם לסעיף 1יא(ו) לחוק, אם נקבעו בהסכם קיבוצי או בצו הרחבה כמשמעותם בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957[4], הוראות בדבר תשלומים סוציאליים שעל המעסיק או העובד הזר לשלם לקרן פנסיה, לתכנית חיסכון אחרת, לקופת תגמולים או לתשלום פיצויי פיטורים, על המעסיק להעביר אל חשבון הפיקדון, ואליו בלבד, את התשלום הסוציאלי שהוא חב בו, והכל בשיעורים שנקבעו בהסכם הקיבוצי או בצו ההרחבה כאמור, והוראות ההסכם הקיבוצי או צו ההרחבה לעניין זה לא תחולנה.

סעיף 1יא(ד) לחוק עובדים זרים קובע, כי העובד הזר יהא זכאי לקבל את כספי הפיקדון ששולמו בעדו, בתוספת הרווחים שנצברו עליהם, ובניכוי עמלות חשבון הבנק ומס כדין, בתנאי שעזב את ישראל, שלא לצורך יציאה זמנית, עד תום התקופה שבה הורשה לשהות בישראל לפי הוראות חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952[5].

עוד נקבע בסעיף 1יא(ז)(3א) לחוק כי שר הפנים, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת העבודה של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות בדבר סוגי מקרים ותנאים שבהתקיימם יהיה עובד זר רשאי לקבל חלק מכספי הפיקדון ביום עזיבתו את ישראל או במועד מאוחר מזה, אף אם עזב את ישראל לאחר תום התקופה שבה הורשה לשהות בה לפי הוראות חוק הכניסה לישראל, ובלבד שעזב כאמור בטרם חלפו שישה חודשים מתום התקופה האמורה; מכספים שעובד זר יקבל לפי הוראות פסקה זו ינוכו הוצאות הרחקה החלות על העובד הזר לפי הוראות הפרק הרביעי לחוק הכניסה לישראל ויועברו לאוצר המדינה.

בהתאם להוראות סעיף 1יא(ז)(3א) לחוק, נקבע בתקנה 8 לתקנות הסדר ניכויים מכספי הפיקדון וכן נקבעו הוראות לעניין הפחתת תקופת השיהוי שתיזקף לחובתו של העובד הזר, אם יימצא כי הנסיבות מצדיקות זאת. הסדר הניכויים מעוגן בתקנה 8(א) הקובעת מנגנון שבו בשל שיהוי ביציאה מישראל של העובד הזר, מבוצע ניכוי בשיעור הולך וגדל מכספי הפיקדון של העובד הזר, וזאת בהתאם למשך תקופת השיהוי ביציאה מישראל, כך שככל שהעובד הזר מוסיף לשהות בישראל שלא כדין, גדל שיעור הניכוי מכספי הפיקדון שלו: מעל חודש ועד חודשיים – 15% ניכוי; מעל חודשיים ועד שלושה חודשים – 25%; מעל שלושה חודשים ועד ארבעה חודשים – 34% ניכוי, מעל ארבעה חודשים ועד חמישה חודשים – 50% ניכוי; ומעל חמישה חודשים ועד שישה חודשים 65% ניכוי. כאשר העובד הזר שוהה שלא כדין מעל שישה חודשים, מבוצע ניכוי בשיעור 100% מכספי הפיקדון שלו.

לצד זאת, נקבעה בתקנה 8(ב) אפשרותו של עובד זר להגיש לרשות האוכלוסין וההגירה בקשה בכתב להפחתת תקופת השיהוי ביציאה מישראל הנזקפת לחובתו, ובמסגרתה לשכנע כי נבצר ממנו לצאת מישראל במועד, או שלא יצא במועד בתום לב ובשל טעות לו.

הסדר הפיקדון נועד להגשים מספר תכליות עיקריות: ראשית, מתן נקודת פתיחה ראויה להתחלת חייהם של העובדים הזרים מחוץ לישראל לאחר יציאתם, הודות לקבלת הסכומים שהפקיד המעסיק על חשבון תשלומים סוציאליים, שנצברו בחשבונות הפיקדון שלהם; שנית, יצירת תמריץ כלכלי חיובי לעובד הזר לצאת מישראל במועד, על מנת להימנע מניכוי מכספי הפיקדון שנצברו לזכותו, ובכך למנוע את השתקעותו בישראל שלא כדין; שלישית, צמצום הפערים בעלויות ההעסקה שבין עובדים זרים לעומת עובדים ישראליים על מנת להגן על תעסוקת אזרחי ותושבי ישראל בשוק העבודה בישראל.

בשנת 2019 הוגשו לבג"צ עתירות על ידי עובדים זרים שמכספי הפיקדון שלהם בוצע ניכוי בהתאם לחוק ולתקנות. עתירות אלו נדונו במאוחד, וביום כ"ג בתמוז התשפ"ג (12.07.2023) ניתן פסק דינו של בג"צ בתיק 6942/19 מיכאיל צ'באנו נ' שר הפנים[6] בהרכב מורחב של שבעה שופטים (להלן: "פסיקת בג"צ"), בו נקבע כי מנגנון הניכוי שמכוחו ניתן לשלול מן העובד הזר תשלומים סוציאליים שהופקדו עבורו, כאשר העובד הזר לא יוצא מישראל במועד, פוגע באופן בלתי מידתי בזכותו החוקתית של העובד הזר לקניין, ועל כן יש להורות על בטלותו.

עוד נקבע בפסיקת בג"צ כי אמנם תכלית מנגנון הניכוי ויצירת התמריץ לעובד הזר לצאת מישראל בתום תקופת שהייתו כדין בישראל, היא תכלית ראויה, אולם לא הוצגה ולו דוגמה אחת למדינה אחרת שבה עובדים זרים עשויים לאבד את כספי הפנסיה שלהם אם יצאו מהמדינה באיחור, וכי מדובר במנגנון לשלילת זכויות סוציאליות שהינו יוצא דופן גם בדין הישראלי.

בנוסף צוין כי ההסדר חושף את העובד לאפשרות שיאבד את כל התשלומים הסוציאליים שהופקדו עבורו במשך מספר שנות עבודה בישראל, וזאת אך בשל שיהוי של מספר חודשים ביציאה מישראל, וכן כי בהשוואה לעובדים זרים מסתננים, שנכנסו לישראל שלא כדין, קיים מנגנון ניכויים אשר חושף לכל היותר 33% מכספי הפיקדון לאפשרות של ניכוי.

עם זאת, נקבע כי מן הראוי לאפשר לכנסת ולשרים הרלוונטיים שהות של שישה חודשים לגבש הסדר חלופי שייתן מענה לקשיים הקיימים בהסדר הנוכחי, שכן ביטול מנגנון הניכוי פוגע בהשגת התכלית הראויה של עידוד יציאת העובד הזר מישראל במועד, ובשים לב לכך שלא נפל פגם בעצם קיומו של מנגנון הניכוי, אלא בהוראותיו הספציפיות הנוגעות לחשיפת כלל כספי הפיקדון לניכוי. כן נקבע כי ככל שלא יגובש הסדר חלופי כאמור בתום שישה חודשים, יבוטל מספר סעיפים בחוק ובתקנות המעגנים את הסדר הניכויים הקיים, והכספים שנוכו מכוחו יושבו לעובדים הזרים הזכאים להם.

בעקבות פסיקת בג"צ, ובשים לב לקביעותיו בנוגע לתכליתו הראויה של מנגנון הניכוי מכספי הפיקדון מצד אחד, ובנוגע לפגיעה הגלומה באובדן סך כל כספי הפיקדון בשל שהייה שלא כדין במשך תקופה של מספר חודשים, מוצע לתקן את החוק על מנת לקבוע הסדר חלופי לניכוי מכספי הפיקדון, אשר יקבע כי 25% מכספי הפיקדון ישולמו לעובד בכפוף ליציאתו מישראל, וזאת גם במקרה של שיהוי ביציאה מישראל.

אשר ליתרת 75% הנותרים בחשבון הפיקדון, אלה ישולמו לעובד בכפוף ליציאתו מישראל במועד, ואילו ככל שישתהה ביציאתו מישראל במשך תקופה של עד שנים עשר חודשים, יבוצע ניכוי מכספי הפיקדון בשיעור שייקבע בהתאם למשך השיהוי ביציאה:

 

כך, השילוב בין הפחתת חלקם של הכספים אשר מהם ניתן לבצע ניכויים ל-75% (במקום 100%), והארכת משך תקופת השהייה שלא כדין אשר בגינה ניתן לבצע ניכוי מלא מסך של 75% מכספי הפיקדון לשנים עשר חודשים, במקום שישה חודשים, יוצר מנגנון ניכויים מאוזן אשר מצד אחד מביא להגשמת התכלית של עידוד יציאת העובד הזר מישראל במועד, אשר הוכרה בפסיקת בג"צ כתכלית ראויה, ומצד שני פוחתת עוצמת הפגיעה בקניינו של העובד הזר.

כאן המקום לציין כי אמנם בפסיקת בג"צ נערכה השוואה למנגנון הניכויים מכספי הפיקדון של עובדים זרים מסתננים, שחל ביחס ל-33% בלבד מכספי הפיקדון, אולם מנגנון זה, הקבוע בסעיף 1יא4 לחוק, נקבע מלכתחילה ביחס ל-33% מכספי הפיקדון בלבד, כאשר הסדר הפיקדון המקורי כפי שנקבע בסעיף 1יא1 לחוק, היה מורכב פיקדון מ"חלק העובד", שהיווה ניכוי בשיעור 20% משכרו, ו"חלק המעסיק" המהווה הפרשה על חשבון המעסיק בשיעור 16% משכר העובד.

בהתאם לכך, בהצעת חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים ועובדים זרים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ה-2014[7], אשר במסגרתו תוקן החוק בתיקון מספר 18[8], החלוקה המקורית בין שיעור הכספים שניתן לנכות מהם בגין שהייה שלא כדין לבין שיעור הכספים שלא ניתן לנכות מהם, היתה לכ-55% (כשיעורו של חלק העובד בסך ההפקדות – 20% מתוך 36%) שלא ניתן לנכות מהם, וכ-45% (כשיעורו של חלק המעסיק בסך ההפקדות – 16% מתוך 36%) שניתן לנכות מהם.  יחד עם זאת, בדברי ההסבר להצעת החוק[9] הוצע להעלות את השיעור שאינו נתון לניכויים ב- 10% נוספים, כדי להוסיף תשואה ולמנוע הפסדים, בהיעדר ריבית, מהכספים שמקורם בחלק העובד, ולבסוף נקבע בחוק שיעור של 67% שאינו נתון לניכויים ושיעור של 33% שניתן לנכות הימנו כמפורט לעיל.

ביום כ"ט בניסן התש"ף (23.04.2020) ניתן פסק דינו של בג"צ בתיק 2293/17 אסתר צגיי גרסגהר נ' כנסת[10] (להלן: "עניין גרסגהר") בהרכב מורחב של שבעה שופטים, אשר ביטל את הניכוי של חלק העובד שבוצע משכרו של העובד, משנמצא כי אינו חוקתי בשל פגיעתו הבלתי מידתי בזכות לקניין. לצד זאת, נדחתה העתירה בנוגע לסעד של ביטול מנגנון הניכוי בגין שהייה שלא כדין, תוך שנקבע כי "ככל שרכיב הניכוי המינהלי פוגע בזכות לקניין, הרי שפגיעה זו עומדת בתנאי פסקת ההגבלה, באשר היא נועדה לתכלית ראויה והיא מקיימת את כל שלושת מבחני המשנה של תנאי המידתיות", זאת בין השאר לאור ביטול חלק העובד, באופן שהניכוי בשיעור 33% חל עתה על הפרשות המעסיק בלבד.  שכן בעקבות פסק דין זה, כיום מקורם של כלל כספי הפיקדון של עובדים מסתננים הוא בהפרשות המעסיק בלבד, ללא בניכויים משכר העובדים המסתננים, כך שהניכוי בגין שהייה שלא כדין אפשרי רק ביחס ל-33% מהפרשות המעסיק, זאת בניגוד לתכלית המקורית של קביעת הניכוי רק ביחס ל-33% מכספי הפיקדון, על מנת שלא לנכות בגין שהייה שלא כדין מהכספים שמקורם בחלק העובד, שבוטל.

יחד עם זאת, נראה כי יש הבדלים משמעותיים בין עובדים מסתננים לבין עובדים זרים שנכנסו כדין לעבודה בישראל, אשר בעטיים אין מקום להחיל את מנגנון הניכויים שאושר בפסק הדין בעניין גרסגהר לגבי עובדים מסתננים, גם על כספי פיקדון של עובדים זרים שנכנסו כדין לישראל.

ראשית, בפסיקת בג"צ לא נקבע כי יש להשוות בין שני ההסדרים, אלא רק הוזכר הסדר הניכויים שאושר בעניין גרסגהר, בעוד ששיקול הדעת לקביעת הסדר חלופי לגבי עובדים זרים נותר בידי השרים והכנסת. שנית, משך תקופת השיהוי ביציאה מישראל אשר ממנו נגזר שיעור הניכוי מכספי הפיקדון של עובד מסתנן קצר יותר ממשך תקופת השיהוי בהסדר החלופי המוצע כעת לגבי עובד זר (ששה חודשים לעומת שנים עשר חודשים, כפי שמוצע כעת). שלישית, עובד זר שנכנס לישראל כדין לצורך עבודה כדין בישראל, מלכתחילה מיודע אודות חובותיו וזכויותיו כעובד זר בישראל, ומקבל על עצמו את מערכת ההוראות והכללים החלים על עובד זר בישראל, לרבות הסבר אודות הסדר הפיקדון ומנגנון הניכויים הימנו כתוצאה משהייה שלא כדין בישראל. רביעית, מספר העובדים הזרים השוהים ומועסקים כדין בישראל כיום גבוה משמעותית ממספר המסתננים השוהים בישראל, וככלל אין מניעה ליציאתם של העובדים הזרים מישראל, כך שהבטחת יציאתם של העובדים הזרים הרבים שכניסתם מותרת על ידי המדינה מדי שנה, מחייבת קביעת הסדר שירתיע באופן משמעותי יותר מפני שהייה בלתי חוקית בתום תקופה השהייה המותרת. בנסיבות אלו, ראוי לקבוע לגבי עובדים זרים הסדר פיקדון שונה מן ההסדר שנקבע לגבי עובדים מסתננים, ואין הכרח להחיל עליהם הסדר אחיד וזהה.

עוד מוצע לקבוע בחוק, במקום ההוראה הקיימת כיום בתקנה 8(ב) לתקנות, את האפשרות הניתנת לעובד זר להגיש בקשה להפחתת תקופת השיהוי ביציאה מישראל הנזקפת לחובתו, בנסיבות בהן נבצר ממנו לצאת מישראל במועד, או שלא יצא מישראל במועד בתום לב ושל טעות שלו. כן מוצע לקבוע כי העובד רשאי להגיש בקשה כאמור עד שלוש שנים מתום התקופה לשהייה בישראל החלה לגביו, וכי על החלטת עובד משרד הפנים שהוסמך כממונה לעניין פרק ד' לחוק, ניתן להגיש ערר בהתאם להוראות רשות האוכלוסין וההגירה.

בנוסף, מוצע לקבוע בחוק, את ההוראה הקיימת כיום בתקנה 8(ה) לתקנות, לפיה מעסיק שהפקיד כספי פיקדון עבור עובד זר, ייראה כמי שעמד בחובת הפקדת הפיקדון, אף אם נוכו כספים מכספי הפיקדון של העובד הזר בגין שהייה שלא כדין בישראל. זאת, על מנת לתת ודאות למעסיק לגבי מילוי חובתו החוקית לפי פרק ד' לחוק, גם בנסיבות של ניכוי מכספי הפיקדון בנסיבות שאינן תלויות בו, אלא בעובד הזר שלא יצא מישראל במועד ובשל כך בוצע ניכוי מכספי הפיקדון שהמעסיק הפקיד עבורו.

כמו כן מוצע לקבוע בחוק כי כספי פיקדון שלא הוצאו מחשבון הבנק על ידי עובד זר, לרבות עובד זר מסתנן, לפי הוראות פרק זה, ובכלל זה סכומים שנוכו בשל שיהוי ביציאה מישראל, וחלפו שלוש שנים מתום התקופה לשהייה בישראל החלה לגבי העובד שבעדו שולם הפיקדון, ולגבי עובד שהיה זכאי לכספי הפיקדון, כולם או חלקם, אך לא קיבל אותם – חלפו שבע שנים מיום יציאתו מישראל, יועברו על ידי רשות האוכלוסין וההגירה, באמצעות הגוף המנהל את חשבון הבנק, למשרד הבריאות לשם הקצאתם למטרת בריאותם של עובדים זרים, ובכלל זה קטינים זרים חסרי מעמד בישראל. זאת תוך ביטול ההוראות הקבועות כיום בסעיף ז(2) לחוק ובתקנה 11 לתקנות לגבי כספי פיקדון של עובדים זרים, וכן בסעיף 1יא8 לגבי כספי פיקדון של עובדים מסתננים. התיקון המוצע נועד לכיסוי עלותם של טיפולים רפואיים שניתנים לעובדים זרים, בנסיבות שבהן העובדים אינם מבוטחים בביטוח רפואי לפי סעיף 1ד לחוק, או במצבים שאינם מכוסים במסגרת הביטוח שמסדיר המעסיק לפי צו עובדים זרים (סל שירותי בריאות לעובד), תשס"א-2001[11] (להלן: "צו עובדים זרים" או "הצו"), וכן לסבסוד טיפולים רפואיים לקטינים חסרי מעמד בישראל. יובהר כי צו עובדים זרים קובע כי הביטוח מסתיים עם הגעה למצב בריאותי שמשמעותו אובדן כושר עבודה (למעט תקופה קצרה יחסית המוגדרת בצו בה ניתנים שירותים דחופים עד לייצוב המצב והטסה למדינת המוצא). בנוסף, בתקופות של אי העסקה ממושכת אין כלל ביטוח, וכן במעבר בין מעסיקים שאינו מתרחש בפרק הזמן הקבוע בצו, העובדים מאבדים את הרצף הביטוחי, ובהתאם - אינם מבוטחים לעיתים תכופות, ולכשיועסקו שוב יוחרג להם מצב רפואי קודם עם המעבר לפוליסה חדשה. על כן כאשר הם מגיעים למצב בו נדרש טיפול בבית החולים המחייב את בית החולים לתתו ללא התניה מראש, נוצרים חובות אבודים משמעותיים לבתי החולים, שכן מנתונים שנמסרו על ידי בתי החולים עולה שההוצאה הציבורית על שירותי בריאות הניתנים לזרים ולמסתננים עומדת על למעלה מ-200 מיליון רק לשנים 2020-2022; ומאז 2016 מגיעה ההוצאה כדי חצי מיליארד ₪.

עוד יצוין כי סעיף 1יא8 לחוק קובע כי כספי פיקדון שלא הוצאו על ידי עובד מסתנן, לרבות כספים שנוכו מפיקדונו בשל שיהוי בעזיבה לאחר תום התקופה לשהייה בישראל, ניתן לעשות שימוש בתום שנתיים מתום התקופה לשהייה בישראל, למטרת רווחתם ובריאותם של מסתננים השוהים במרכז שהייה לפי פרק ד' לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954.[12] אולם מרכז השהייה האמור, המוכר כ"מתקן חולות", הוקם מתוקף חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ד-2013,[13] ונסגר ביום 15.03.2018 עם פקיעת תוקפה של הוראת השעה. לפיכך הקצאת כספי פיקדון שלא הוצאו על ידי מסתננים, למטרת רווחתם ובריאותם של מסתננים השוהים במרכז השהייה, ממילא אינה רלוונטית עוד ויש צורך בקביעת שימוש אחר לכספים אלה.

לצורך ביצוע ההתאמות הנדרשות במערכת הממוחשבת של רשות האוכלוסין וההגירה ליישום התיקון המוצע לחוק, מוצע לקבוע כי תחילת תוקפו של חוק זה מ-1 לחודש שבתום שלושה חודשים מיום פרסומו.

כמו כן, מוצע לקבוע הוראת מעבר המחילה את הוראותיו של חוק זה על בקשה של עובד זר לקבלת כספי הפיקדון וכן על בקשה של עובד זר להפחתת תקופת השיהוי שתיזקף לחובתו, שהוגשו בתקופה שמתום ששה חודשים מפסיקת בג"צ (א' בשבט התשפ"ד, 11 בינואר 2024) ועד ערב תחילתו של חוק זה.

 

ג.  השפעת החוק המוצע על קבוצות אוכלוסייה מסוימות

החוק המוצע קובע הסדר חלופי של מנגנון ניכויים מ-75% מכספי הפיקדון שנצברו בחשבונות הפיקדון של עובדים זרים שלא יצאו מישראל במועד והוסיפו לשהות בה שלא כדין.

בנוסף, החוק המוצע כולל הוראה בדבר השימוש בכספי פיקדון של עובדים זרים ומסתננים שלא הוצאו על ידם, והקצאתם למטרות בריאות של עובדים זרים כהגדרתם בסעיף 1 לחוק, ובכלל זה קטינים זרים חסרי מעמד בישראל.

 

ד. השפעת תזכיר החוק המוצע על התקציב ועל התקן המנהלי של המשרד היוזם, משרדים אחרים ורשויות אחרות

אין השפעה

 

להלן נוסח החוק המוצע:

תזכיר חוק מטעם משרד הפנים:

תזכיר חוק עובדים זרים (תיקון מספר ____) (פיקדון לעובדים זרים), התשפ"ד-2023

 

 

דברי הסבר

רקע

על יסוד הוראות פרק ד' לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991[15] (להלן: "החוק"), נקבעה בתקנות עובדים זרים (פיקדון לעובדים זרים), התשע"ו-2016[16] (להלן: "התקנות") חובתם של מעסיקי עובדים זרים בענפי הבניין, הטכנולוגיה הייחודית, מוסדות הסיעוד, המלונאות והתעשייה, וכן חובתן של חברות סיעוד, להפקיד פיקדון חודשי בגין כל עובד זר המועסק על ידם, אל חשבון בנק ייעודי המנוהל על ידי רשות האוכלוסין וההגירה, בהתאם לתקנות עובדים זרים (פיקדון בחשבון הבנק), התשס"ח-2008[17].

הפיקדון מהווה הפרשה על חשבון המעסיק, בנוסף לשכרו של העובד הזר, וסכום הפיקדון הוא סכום מרכיב הפיצויים ומרכיב תגמולי המעסיק שעליו לשלם בגין העסקת העובד הזר לפי דיני העבודה החלים בישראל.

כמו כן, בהתאם לסעיף 1יא(ו) לחוק, אם נקבעו בהסכם קיבוצי או בצו הרחבה כמשמעותם בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957[18], הוראות בדבר תשלומים סוציאליים שעל המעסיק או העובד הזר לשלם לקרן פנסיה, לתכנית חיסכון אחרת, לקופת תגמולים או לתשלום פיצויי פיטורים, על המעסיק להעביר אל חשבון הפיקדון, ואליו בלבד, את התשלום הסוציאלי שהוא חב בו, והכל בשיעורים שנקבעו בהסכם הקיבוצי או בצו ההרחבה כאמור, והוראות ההסכם הקיבוצי או צו ההרחבה לעניין זה לא תחולנה.

סעיף 1יא(ד) לחוק עובדים זרים קובע, כי העובד הזר יהא זכאי לקבל את כספי הפיקדון ששולמו בעדו, בתוספת הרווחים שנצברו עליהם, ובניכוי עמלות חשבון הבנק ומס כדין, בתנאי שעזב את ישראל, שלא לצורך יציאה זמנית, עד תום התקופה שבה הורשה לשהות בישראל לפי הוראות חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952[19].

עוד נקבע בסעיף 1יא(ז)(3א) לחוק כי שר הפנים, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת העבודה של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות בדבר סוגי מקרים ותנאים שבהתקיימם יהיה עובד זר רשאי לקבל חלק מכספי הפיקדון ביום עזיבתו את ישראל או במועד מאוחר מזה, אף אם עזב את ישראל לאחר תום התקופה שבה הורשה לשהות בה לפי הוראות חוק הכניסה לישראל, ובלבד שעזב כאמור בטרם חלפו שישה חודשים מתום התקופה האמורה; מכספים שעובד זר יקבל לפי הוראות פסקה זו ינוכו הוצאות הרחקה החלות על העובד הזר לפי הוראות הפרק הרביעי לחוק הכניסה לישראל ויועברו לאוצר המדינה.

בהתאם להוראות סעיף 1יא(ז)(3א) לחוק, נקבע בתקנה 8 לתקנות הסדר ניכויים מכספי הפיקדון וכן נקבעו הוראות לעניין הפחתת תקופת השיהוי שתיזקף לחובתו של העובד הזר, אם יימצא כי הנסיבות מצדיקות זאת. הסדר הניכויים מעוגן בתקנה 8(א) הקובעת מנגנון שבו בשל שיהוי ביציאה מישראל של העובד הזר, מבוצע ניכוי בשיעור הולך וגדל מכספי הפיקדון של העובד הזר, וזאת בהתאם למשך תקופת השיהוי ביציאה מישראל, כך שככל שהעובד הזר מוסיף לשהות בישראל שלא כדין, גדל שיעור הניכוי מכספי הפיקדון שלו: מעל חודש ועד חודשיים – 15% ניכוי; מעל חודשיים ועד שלושה חודשים – 25%; מעל שלושה חודשים ועד ארבעה חודשים – 34% ניכוי, מעל ארבעה חודשים ועד חמישה חודשים – 50% ניכוי; ומעל חמישה חודשים ועד שישה חודשים 65% ניכוי. כאשר העובד הזר שוהה שלא כדין מעל שישה חודשים, מבוצע ניכוי בשיעור 100% מכספי הפיקדון שלו.

לצד זאת, נקבעה בתקנה 8(ב) אפשרותו של עובד זר להגיש לרשות האוכלוסין וההגירה בקשה בכתב להפחתת תקופת השיהוי ביציאה מישראל הנזקפת לחובתו, ובמסגרתה לשכנע כי נבצר ממנו לצאת מישראל במועד, או שלא יצא במועד בתום לב ובשל טעות לו.

הסדר הפיקדון נועד להגשים מספר תכליות עיקריות: ראשית, מתן נקודת פתיחה ראויה להתחלת חייהם של העובדים הזרים מחוץ לישראל לאחר יציאתם, הודות לקבלת הסכומים שהפקיד המעסיק על חשבון תשלומים סוציאליים, שנצברו בחשבונות הפיקדון שלהם; שנית, יצירת תמריץ כלכלי חיובי לעובד הזר לצאת מישראל במועד, על מנת להימנע מניכוי מכספי הפיקדון שנצברו לזכותו, ובכך למנוע את השתקעותו בישראל שלא כדין; שלישית, צמצום הפערים בעלויות ההעסקה שבין עובדים זרים לעומת עובדים ישראליים על מנת להגן על תעסוקת אזרחי ותושבי ישראל בשוק העבודה בישראל.

בשנת 2019 הוגשו לבג"צ עתירות על ידי עובדים זרים שמכספי הפיקדון שלהם בוצע ניכוי בהתאם לחוק ולתקנות. עתירות אלו נדונו במאוחד, וביום כ"ג בתמוז התשפ"ג (12.07.2023) ניתן פסק דינו של בג"צ בתיק 6942/19 מיכאיל צ'באנו נ' שר הפנים[20] בהרכב מורחב של שבעה שופטים (להלן: "פסיקת בג"צ"), בו נקבע כי מנגנון הניכוי שמכוחו ניתן לשלול מן העובד הזר תשלומים סוציאליים שהופקדו עבורו, כאשר העובד הזר לא יוצא מישראל במועד, פוגע באופן בלתי מידתי בזכותו החוקתית של העובד הזר לקניין, ועל כן יש להורות על בטלותו.

עוד נקבע בפסיקת בג"צ כי אמנם תכלית מנגנון הניכוי ויצירת התמריץ לעובד הזר לצאת מישראל בתום תקופת שהייתו כדין בישראל, היא תכלית ראויה, אולם לא הוצגה ולו דוגמה אחת למדינה אחרת שבה עובדים זרים עשויים לאבד את כספי הפנסיה שלהם אם יצאו מהמדינה באיחור, וכי מדובר במנגנון לשלילת זכויות סוציאליות שהינו יוצא דופן גם בדין הישראלי.

בנוסף צוין כי ההסדר חושף את העובד לאפשרות שיאבד את כל התשלומים הסוציאליים שהופקדו עבורו במשך מספר שנות עבודה בישראל, וזאת אך בשל שיהוי של מספר חודשים ביציאה מישראל, וכן כי בהשוואה לעובדים זרים מסתננים, שנכנסו לישראל שלא כדין, קיים מנגנון ניכויים אשר חושף לכל היותר 33% מכספי הפיקדון לאפשרות של ניכוי.

עם זאת, נקבע כי מן הראוי לאפשר לכנסת ולשרים הרלוונטיים שהות של שישה חודשים לגבש הסדר חלופי שייתן מענה לקשיים הקיימים בהסדר הנוכחי, שכן ביטול מנגנון הניכוי פוגע בהשגת התכלית הראויה של עידוד יציאת העובד הזר מישראל במועד, ובשים לב לכך שלא נפל פגם בעצם קיומו של מנגנון הניכוי, אלא בהוראותיו הספציפיות הנוגעות לחשיפת כלל כספי הפיקדון לניכוי. כן נקבע כי ככל שלא יגובש הסדר חלופי כאמור בתום שישה חודשים, יבוטל מספר סעיפים בחוק ובתקנות המעגנים את הסדר הניכויים הקיים, והכספים שנוכו מכוחו יושבו לעובדים הזרים הזכאים להם.

בעקבות פסיקת בג"צ, ובשים לב לקביעותיו בנוגע לתכליתו הראויה של מנגנון הניכוי מכספי הפיקדון מצד אחד, ובנוגע לפגיעה הגלומה באובדן סך כל כספי הפיקדון בשל שהייה שלא כדין במשך תקופה של מספר חודשים, מוצע לתקן את החוק על מנת לקבוע הסדר חלופי לניכוי מכספי הפיקדון, אשר יקבע כי 25% מכספי הפיקדון ישולמו לעובד בכפוף ליציאתו מישראל, וזאת גם במקרה של שיהוי ביציאה מישראל.

אשר ליתרת 75% הנותרים בחשבון הפיקדון, אלה ישולמו לעובד בכפוף ליציאתו מישראל במועד, ואילו ככל שישתהה ביציאתו מישראל במשך תקופה של עד שנים עשר חודשים, יבוצע ניכוי מכספי הפיקדון בשיעור שייקבע בהתאם למשך השיהוי ביציאה:

 

כך, השילוב בין הפחתת חלקם של הכספים אשר מהם ניתן לבצע ניכויים ל-75% (במקום 100%), והארכת משך תקופת השהייה שלא כדין אשר בגינה ניתן לבצע ניכוי מלא מסך של 75% מכספי הפיקדון לשנים עשר חודשים, במקום שישה חודשים, יוצר מנגנון ניכויים מאוזן אשר מצד אחד מביא להגשמת התכלית של עידוד יציאת העובד הזר מישראל במועד, אשר הוכרה בפסיקת בג"צ כתכלית ראויה, ומצד שני פוחתת עוצמת הפגיעה בקניינו של העובד הזר.

כאן המקום לציין כי אמנם בפסיקת בג"צ נערכה השוואה למנגנון הניכויים מכספי הפיקדון של עובדים זרים מסתננים, שחל ביחס ל-33% בלבד מכספי הפיקדון, אולם מנגנון זה, הקבוע בסעיף 1יא4 לחוק, נקבע מלכתחילה ביחס ל-33% מכספי הפיקדון בלבד, כאשר הסדר הפיקדון המקורי כפי שנקבע בסעיף 1יא1 לחוק, היה מורכב פיקדון מ"חלק העובד", שהיווה ניכוי בשיעור 20% משכרו, ו"חלק המעסיק" המהווה הפרשה על חשבון המעסיק בשיעור 16% משכר העובד.

בהתאם לכך, בהצעת חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים ועובדים זרים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ה-2014[21], אשר במסגרתו תוקן החוק בתיקון מספר 18[22], החלוקה המקורית בין שיעור הכספים שניתן לנכות מהם בגין שהייה שלא כדין לבין שיעור הכספים שלא ניתן לנכות מהם, היתה לכ-55% (כשיעורו של חלק העובד בסך ההפקדות – 20% מתוך 36%) שלא ניתן לנכות מהם, וכ-45% (כשיעורו של חלק המעסיק בסך ההפקדות – 16% מתוך 36%) שניתן לנכות מהם.  יחד עם זאת, בדברי ההסבר להצעת החוק[23] הוצע להעלות את השיעור שאינו נתון לניכויים ב- 10% נוספים, כדי להוסיף תשואה ולמנוע הפסדים, בהיעדר ריבית, מהכספים שמקורם בחלק העובד, ולבסוף נקבע בחוק שיעור של 67% שאינו נתון לניכויים ושיעור של 33% שניתן לנכות הימנו כמפורט לעיל.

ביום כ"ט בניסן התש"ף (23.04.2020) ניתן פסק דינו של בג"צ בתיק 2293/17 אסתר צגיי גרסגהר נ' כנסת[24] (להלן: "עניין גרסגהר") בהרכב מורחב של שבעה שופטים, אשר ביטל את הניכוי של חלק העובד שבוצע משכרו של העובד, משנמצא כי אינו חוקתי בשל פגיעתו הבלתי מידתי בזכות לקניין. לצד זאת, נדחתה העתירה בנוגע לסעד של ביטול מנגנון הניכוי בגין שהייה שלא כדין, תוך שנקבע כי "ככל שרכיב הניכוי המינהלי פוגע בזכות לקניין, הרי שפגיעה זו עומדת בתנאי פסקת ההגבלה, באשר היא נועדה לתכלית ראויה והיא מקיימת את כל שלושת מבחני המשנה של תנאי המידתיות", זאת בין השאר לאור ביטול חלק העובד, באופן שהניכוי בשיעור 33% חל עתה על הפרשות המעסיק בלבד.  שכן בעקבות פסק דין זה, כיום מקורם של כלל כספי הפיקדון של עובדים מסתננים הוא בהפרשות המעסיק בלבד, ללא בניכויים משכר העובדים המסתננים, כך שהניכוי בגין שהייה שלא כדין אפשרי רק ביחס ל-33% מהפרשות המעסיק, זאת בניגוד לתכלית המקורית של קביעת הניכוי רק ביחס ל-33% מכספי הפיקדון, על מנת שלא לנכות בגין שהייה שלא כדין מהכספים שמקורם בחלק העובד, שבוטל.

יחד עם זאת, נראה כי יש הבדלים משמעותיים בין עובדים מסתננים לבין עובדים זרים שנכנסו כדין לעבודה בישראל, אשר בעטיים אין מקום להחיל את מנגנון הניכויים שאושר בפסק הדין בעניין גרסגהר לגבי עובדים מסתננים, גם על כספי פיקדון של עובדים זרים שנכנסו כדין לישראל.

ראשית, בפסיקת בג"צ לא נקבע כי יש להשוות בין שני ההסדרים, אלא רק הוזכר הסדר הניכויים שאושר בעניין גרסגהר, בעוד ששיקול הדעת לקביעת הסדר חלופי לגבי עובדים זרים נותר בידי השרים והכנסת. שנית, משך תקופת השיהוי ביציאה מישראל אשר ממנו נגזר שיעור הניכוי מכספי הפיקדון של עובד מסתנן קצר יותר ממשך תקופת השיהוי בהסדר החלופי המוצע כעת לגבי עובד זר (ששה חודשים לעומת שנים עשר חודשים, כפי שמוצע כעת). שלישית, עובד זר שנכנס לישראל כדין לצורך עבודה כדין בישראל, מלכתחילה מיודע אודות חובותיו וזכויותיו כעובד זר בישראל, ומקבל על עצמו את מערכת ההוראות והכללים החלים על עובד זר בישראל, לרבות הסבר אודות הסדר הפיקדון ומנגנון הניכויים הימנו כתוצאה משהייה שלא כדין בישראל. רביעית, מספר העובדים הזרים השוהים ומועסקים כדין בישראל כיום גבוה משמעותית ממספר המסתננים השוהים בישראל, וככלל אין מניעה ליציאתם של העובדים הזרים מישראל, כך שהבטחת יציאתם של העובדים הזרים הרבים שכניסתם מותרת על ידי המדינה מדי שנה, מחייבת קביעת הסדר שירתיע באופן משמעותי יותר מפני שהייה בלתי חוקית בתום תקופה השהייה המותרת. בנסיבות אלו, ראוי לקבוע לגבי עובדים זרים הסדר פיקדון שונה מן ההסדר שנקבע לגבי עובדים מסתננים, ואין הכרח להחיל עליהם הסדר אחיד וזהה.

עוד מוצע לקבוע בחוק, במקום ההוראה הקיימת כיום בתקנה 8(ב) לתקנות, את האפשרות הניתנת לעובד זר להגיש בקשה להפחתת תקופת השיהוי ביציאה מישראל הנזקפת לחובתו, בנסיבות בהן נבצר ממנו לצאת מישראל במועד, או שלא יצא מישראל במועד בתום לב ושל טעות שלו. כן מוצע לקבוע כי העובד רשאי להגיש בקשה כאמור עד שלוש שנים מתום התקופה לשהייה בישראל החלה לגביו, וכי על החלטת עובד משרד הפנים שהוסמך כממונה לעניין פרק ד' לחוק, ניתן להגיש ערר בהתאם להוראות רשות האוכלוסין וההגירה.

בנוסף, מוצע לקבוע בחוק, את ההוראה הקיימת כיום בתקנה 8(ה) לתקנות, לפיה מעסיק שהפקיד כספי פיקדון עבור עובד זר, ייראה כמי שעמד בחובת הפקדת הפיקדון, אף אם נוכו כספים מכספי הפיקדון של העובד הזר בגין שהייה שלא כדין בישראל. זאת, על מנת לתת ודאות למעסיק לגבי מילוי חובתו החוקית לפי פרק ד' לחוק, גם בנסיבות של ניכוי מכספי הפיקדון בנסיבות שאינן תלויות בו, אלא בעובד הזר שלא יצא מישראל במועד ובשל כך בוצע ניכוי מכספי הפיקדון שהמעסיק הפקיד עבורו.

כמו כן מוצע לקבוע בחוק כי כספי פיקדון שלא הוצאו מחשבון הבנק על ידי עובד זר, לרבות עובד זר מסתנן, לפי הוראות פרק זה, ובכלל זה סכומים שנוכו בשל שיהוי ביציאה מישראל, וחלפו שלוש שנים מתום התקופה לשהייה בישראל החלה לגבי העובד שבעדו שולם הפיקדון, ולגבי עובד שהיה זכאי לכספי הפיקדון, כולם או חלקם, אך לא קיבל אותם – חלפו שבע שנים מיום יציאתו מישראל, יועברו על ידי רשות האוכלוסין וההגירה, באמצעות הגוף המנהל את חשבון הבנק, למשרד הבריאות לשם הקצאתם למטרת בריאותם של עובדים זרים, ובכלל זה קטינים זרים חסרי מעמד בישראל. זאת תוך ביטול ההוראות הקבועות כיום בסעיף ז(2) לחוק ובתקנה 11 לתקנות לגבי כספי פיקדון של עובדים זרים, וכן בסעיף 1יא8 לגבי כספי פיקדון של עובדים מסתננים. התיקון המוצע נועד לכיסוי עלותם של טיפולים רפואיים שניתנים לעובדים זרים, בנסיבות שבהן העובדים אינם מבוטחים בביטוח רפואי לפי סעיף 1ד לחוק, או במצבים שאינם מכוסים במסגרת הביטוח שמסדיר המעסיק לפי צו עובדים זרים (סל שירותי בריאות לעובד), תשס"א-2001[25] (להלן: "צו עובדים זרים" או "הצו"), וכן לסבסוד טיפולים רפואיים לקטינים חסרי מעמד בישראל. יובהר כי צו עובדים זרים קובע כי הביטוח מסתיים עם הגעה למצב בריאותי שמשמעותו אובדן כושר עבודה (למעט תקופה קצרה יחסית המוגדרת בצו בה ניתנים שירותים דחופים עד לייצוב המצב והטסה למדינת המוצא). בנוסף, בתקופות של אי העסקה ממושכת אין כלל ביטוח, וכן במעבר בין מעסיקים שאינו מתרחש בפרק הזמן הקבוע בצו, העובדים מאבדים את הרצף הביטוחי, ובהתאם - אינם מבוטחים לעיתים תכופות, ולכשיועסקו שוב יוחרג להם מצב רפואי קודם עם המעבר לפוליסה חדשה. על כן כאשר הם מגיעים למצב בו נדרש טיפול בבית החולים המחייב את בית החולים לתתו ללא התניה מראש, נוצרים חובות אבודים משמעותיים לבתי החולים, שכן מנתונים שנמסרו על ידי בתי החולים עולה שההוצאה הציבורית על שירותי בריאות הניתנים לזרים ולמסתננים עומדת על למעלה מ-200 מיליון רק לשנים 2020-2022; ומאז 2016 מגיעה ההוצאה כדי חצי מיליארד ₪.

עוד יצוין כי סעיף 1יא8 לחוק קובע כי כספי פיקדון שלא הוצאו על ידי עובד מסתנן, לרבות כספים שנוכו מפיקדונו בשל שיהוי בעזיבה לאחר תום התקופה לשהייה בישראל, ניתן לעשות שימוש בתום שנתיים מתום התקופה לשהייה בישראל, למטרת רווחתם ובריאותם של מסתננים השוהים במרכז שהייה לפי פרק ד' לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954.[26] אולם מרכז השהייה האמור, המוכר כ"מתקן חולות", הוקם מתוקף חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ד-2013,[27] ונסגר ביום 15.03.2018 עם פקיעת תוקפה של הוראת השעה. לפיכך הקצאת כספי פיקדון שלא הוצאו על ידי מסתננים, למטרת רווחתם ובריאותם של מסתננים השוהים במרכז השהייה, ממילא אינה רלוונטית עוד ויש צורך בקביעת שימוש אחר לכספים אלה.

לצורך ביצוע ההתאמות הנדרשות במערכת הממוחשבת של רשות האוכלוסין וההגירה ליישום התיקון המוצע לחוק, מוצע לקבוע כי תחילת תוקפו של חוק זה מ-1 לחודש שבתום שלושה חודשים מיום פרסומו.

כמו כן, מוצע לקבוע הוראת מעבר המחילה את הוראותיו של חוק זה על בקשה של עובד זר לקבלת כספי הפיקדון וכן על בקשה של עובד זר להפחתת תקופת השיהוי שתיזקף לחובתו, שהוגשו בתקופה שמתום ששה חודשים מפסיקת בג"צ (א' בשבט התשפ"ד, 11 בינואר 2024) ועד ערב תחילתו של חוק זה.

סעיף 1

בעקבות פסיקת בג"צ, מוצע להוסיף לחוק את סעיף 1יא(ד1) הקובע הסדר חלופי של זכאות לכספי פיקדון, גם במקרה של יציאת עובד זר מישראל לאחר תום התקופה לשהייה בישראל החלה לגביו, כך שהעובד הזר יהיה זכאי לקבל 25% מסך כל הכספים שנצברו לזכותו בחשבון הפיקדון, בתוספת הרווחים, בניכוי דמי ניהול של הקרן או בניכוי עמלות בשל ניהול חשבון הבנק, לפי העניין, ובניכוי מס כדין על הרווחים בשל 25% מכספי הפיקדון, ובלבד שעזב את ישראל שלא לצורך יציאה זמנית.

עוד מוצע לקבוע כי את יתרת הכספים שנצברו לזכותו בחשבון הפיקדון (75%) יהיה העובד הזר זכאי לקבל אם עזב ישראל לא יאוחר משנים עשר חודשים מתום התקופה לשהייה בישראל החלה לגביו, בתוספת הרווחים ובניכוי הוצאות הרחקה, וכן ניכוי בגין שהייה שלא כדין בישראל בשיעור הולך וגדל שנקבע בתוספת השלישית בהתאם למשך השיהוי ביציאה מישראל, ולבסוף ניכוי מס.

נוסף על כך, מוצע לקבוע כי בתוך שלוש שנים מתום התקופה לשהייה בישראל החלה לגביו, רשאי העובד הזר להגיש בקשה בכתב על מנת לשכנע כי נבצר ממנו לעזוב את ישראל עד תום התקופה לשהייה בישראל החלה לגביו, או כי בתום לב ובשל טעות של העובד הזר הוא לא עזב את ישראל עד תום התקופה האמורה, וכי בשל כך לא יהיה זה צודק לזקוף לחובתו את תקופת השיהוי, כולה או חלקה. בהתאם לכך, כאשר העובד הזר הרים את נטל השכנוע כאמור, רשאי הממונה, או עובד משרד הפנים שהוסמך כממונה לעניין פרק ד' לחוק, להחליט על הפחתת תקופת השיהוי שתיזקף לחובתו של העובד הזר, אולם הגשת בקשה כאמור לא תמנע את הרחקתו של העובד הזר ולא תעכבה. כמו כן, על החלטת עובד משרד הפנים שהוסמך כממונה לעניין פרק ד' לחוק, ניתן להגיש ערר בהתאם להוראות רשות האוכלוסין וההגירה.

על מנת לתת ודאות למעסיק לגבי מילוי חובתו החוקית לפי פרק ד' לחוק, גם בנסיבות של ניכוי מכספי הפיקדון בנסיבות שאינן תלויות בו, אלא בעובד הזר שלא יצא מישראל במועד ובשל כך בוצע ניכוי מכספי הפיקדון שהמעסיק הפקיד עבורו, מוצע לקבוע בחוק את ההוראה הקיימת כיום בתקנה 8(ה) לתקנות, לפיה מעסיק שהפקיד כספי פיקדון עבור עובד זר, ייראה כמי שעמד בחובת הפקדת הפיקדון, אף אם בוצע ניכוי מן הכספים שנצברו בחשבון הפיקדון של העובד הזר בגין שהייה שלא כדין בישראל.

אשר לכספים שלא הוצאו מחשבון הפיקדון על ידי עובד זר, לרבות עובד זר מסתנן, ובכלל זה סכומים שנוכו בשל שיהוי ביציאה מישראל, וחלפו שלוש שנים מתום התקופה לשהייה בישראל החלה לגבי העובד שעבורו הופקד הפיקדון, ולגבי עובד שהיה זכאי לכספי הפיקדון, כולם או חלקם, אך לא קיבל אותם – חלפו שבע שנים מיום יציאתו מישראל, מוצע לקבוע כי כספים אלה יועברו על ידי רשות האוכלוסין וההגירה, באמצעות הגוף המנהל את חשבון הבנק, למשרד הבריאות לשם הקצאתם למטרת בריאותם של עובדים זרים, ובכלל זה קטינים זרים חסרי מעמד בישראל. זאת תוך ביטול ההוראות הקבועות כיום בסעיף ז(2) לחוק ובתקנה 11 לתקנות לגבי כספי פיקדון של עובדים זרים, וכן בסעיף 1יא8 לגבי כספי פיקדון של עובדים מסתננים.

סעיף 2

מוצע לבטל את סעיף 1יא8 לחוק הקובע כי בכספי פיקדון שלא הוצאו על ידי עובד מסתנן, לרבות כספים שנוכו מפיקדונו בשל שיהוי בעזיבה לאחר תום התקופה לשהייה בישראל, ניתן לעשות שימוש בתום שנתיים מתום התקופה לשהייה בישראל, למטרת רווחתם ובריאותם של מסתננים השוהים במרכז שהייה. שכן מרכז השהייה האמור נסגר ביום 15.03.2018, ולפיכך הקצאת הכספים למטרת רווחתם ובריאותם של מסתננים השוהים במרכז השהייה, ממילא אינה רלוונטית עוד, מה גם שהוצע לעיל ייעוד אחר להקצאת הכספים, בדרך של העברתם למשרד הבריאות למטרת בריאותם של עובדים זרים כהגדרתם בסעיף 1 לחוק, ובכלל זה קטינים זרים חסרי מעמד בישראל.

סעיף 3

מוצע לקבוע כי שר הפנים, בהסכמת שר האוצר, לאחר התייעצות עם השר ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, יהיה לשנות בצו את התוספת השלישית לחוק, שבה נקבעו שיעורי הניכוי מכספי הפיקדון בגין שיהוי ביציאה מישראל שאינה עולה על שנים עשר חודשים.

סעיף 4

מוצע להוסיף לחוק תוספת שלישית שבה ייקבעו שיעורי הניכוי ההולך וגדל מ-75% מכספי הפיקדון שהעובד הזר יהיה זכאי לקבל אם עזב ישראל לא יאוחר משנים עשר חודשים מתום התקופה לשהייה בישראל החלה לגביו, כאשר שיעור הניכוי נקבע בהתאם למשך השיהוי ביציאתו של העובד הזר מישראל.

סעיף 5

מוצע לקבוע כי תחילת תוקפו של חוק זה מ-1 לחודש שבתום שלושה חודשים מיום פרסומו, על מנת לאפשר לרשות האוכלוסין וההגירה לבצע את ההתאמות הנדרשות במערכת הממוחשבת שלה, לצורך יישום התיקון המוצע לחוק.

סעיף 6

מוצע לקבוע הוראת מעבר המחילה את הוראותיו של חוק זה על בקשה של עובד זר לקבלת כספי הפיקדון וכן על בקשה של עובד זר להפחתת תקופת השיהוי שתיזקף לחובתו, שהוגשו בתקופה שמתום ששה חודשים מפסיקת בג"צ (א' בשבט התשפ"ד, 11 בינואר 2024) ועד ערב תחילתו של חוק זה.