חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 26)(סיוע משפטי לניצולי שואה), התשפ"ד-2023
חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972 (להלן – "החוק" או "חוק הסיוע המשפטי") והתקנות מכוחו קובעים באילו עניינים ובאיזה היקף יינתן סיוע משפטי, למי שידו אינו משגת וזאת בכפוף למבחן סיכוי משפטי. כמו כן, בתוספת לחוק נקבעו מספר עניינים בהם יינתן סיוע משפטי בהיקף שנקבע בו, אף ללא בחינת הזכאות הכלכלית או הסיכוי המשפטי, או שניהם יחד, בהתאם לקבוע בכל פרט מהפרטים המפורטים שם.
מטרת החוק המוצע היא הרחבת הסיוע המשפטי הניתן היום לניצולי שואה, כפי שיפורט להלן.
כיום לפי פרט 6 בתוספת לחוק, ניתן סיוע משפטי לניצולי שואה ללא מבחן זכאות כלכלית רק בעניינים הנוגעים בעניין זכויותיו לקבלת תגמולים כניצול שואה ולהליכים הנובעים מהם.
בתיקון זה מוצע לקבוע כי ניצולי שואה אשר מקבלים קצבה או מענק לפי אחד או יותר מהחוקים המנויים בפרט 6 לתוספת, או קצבה או מענק ממדינה אחרת עקב נרדפותם בתקופת מלחמת העולם השנייה, יהיו זכאים לסיוע משפטי בתחומים נוספים אשר ניתן בהם סיוע משפטי ללא בחינת זכאות כלכלית.
תיקון זה נועד לסייע ולהקל על אוכלוסיית ניצולי השואה במיצוי זכויותיהם על פי דין בכל העניינים בהם נותן הסיוע המשפטי מענה, גם ללא מבחן זכאות כלכלית.
בישראל חיים כיום כ-147,199 ניצולי שואה ונפגעי התנכלויות אנטישמיות בתקופת השואה. גילם הממוצע עומד על 87.5 שנים, 462 מהם חצו את גיל 100[1]. מאורעות השואה והטראומה המלווה את חייהם של ניצולי השואה מהווים לעתים קרובות חסם בפני יכולתם למצות את זכויותיהם במובן הרחב ובפני נגישותם לערכאות, ומעלים לפיכך צורך להעניק להם ייצוג משפטי ללא מבחני זכאות כלכלית, על מנת להבטיח להם נגישות לצדק וחיים בכבוד.
הצעת חוק זו אינה משנה את הזכויות המהותיות של ניצולי שואה לתגמולים ולסיוע משפטי בנושא זה, אלא מרחיבה את הזכאות לסיוע משפטי בקרב אוכלוסייה זו לכלל הנושאים בהם ניתן סיוע משפטי.
תזכיר חוק מטעם משרד המשפטים:
|
|
|
|
|
הוספת פרט 6א לתוספת לחוק |
1. |
בחוק הסיוע המשפטי, התשל"ג-1973[2] , בתוספת הראשונה, אחרי פרט 6 יבוא: |
|
|
|
"6א. (א) לאדם המקבל קצבה או מענק ממדינת ישראל לפי אחד או יותר מהחוקים המפורטים בפרט 6(ב)(1) עד (4) או לפי חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה, התש"ס-2000 [3] או לפי החלטה בדבר מענק שנתי כהגדרתה בחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957[4]– וסעיף 3 לא יחול; |
|
|
|
(ב) לאדם המקבל קצבה או מענק ממדינה אחרת עקב נרדפותו בתקופת מלחמת העולם השנייה – וסעיף 3 לא יחול." |
דברי הסבר
סעיף 1- בהצעת חוק זו מוצע לקבוע כי סיוע משפטי יינתן ללא בדיקת זכאות כלכלית לאדם המקבל קצבה או מענק ממדינת ישראל לפי הוראות החוקים המנויים להלן: חוק נכי המלחמה בנאצים, התשי"ד-1954; חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957; פרק א' לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2001) (תיקון, ביטול והתליה של חקיקה שמקורת בהצעות חוק פרטיות), התשס"א-2001; חוק הטבות לניצולי שואה, התשס"ז-2007, המפורטים בפרט 6 לתוספת הראשונה לחוק זה; חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה, התש"ס-2000. עוד מוצע כי סיוע כאמור יינתן גם לאדם המקבל קצבה או מענק ממדינה אחרת עקב נרדפותו בתקופת מלחמת העולם השנייה, לאחר העברת מסמכים המעידים קבלת קצבה או מענק כאמור.
התיקון נועד לסייע לניצולי שואה במיצוי זכויותיהם, באמצעות קבלת ייעוץ וייצוג משפטי בכלל העניינים בהם ניתן שירות על ידי הסיוע המשפטי על פי תקנות סיוע המשפטי, התשל"ג-1973, וזאת ללא הנטל הנדרש בהוכחת מצב כלכלי.
בישראל חיים כיום כ-147,199 ניצולי שואה ונפגעי התנכלויות אנטישמיות בתקופת השואה, גילם הממוצע עומד על 87.5 שנים, 462 חצו את גיל 100.
מאורעות השואה והטראומה המלווה את חייהם של ניצולי השואה מהווים לעתים קרובות חסם בפני יכולתם למצות את זכויותיהם במובן הרחב ובפני נגישותם לערכאות, ומעלים לפיכך צורך להעניק להם ייצוג משפטי ללא מבחני זכאות כלכלית, על מנת להבטיח להם נגישות לצדק וחיים בכבוד.
כפי שמצוין בדוח מבקר המדינה לשנת 2007:
"רשויות המדינה חייבות לנהוג ברוחב לב, באנושיות ובפתיחות ולפעול בנפש חפצה, מתוך רצון להקל את סבלם של ניצולי השואה. הדעת אינה סובלת שחסמים בירוקרטיים יעכבו את הטיפול בניצולים אלו, שעברו שבעת מדורי גיהנום בשואה הנוראה שהתחוללה לעם היהודי באירופה ובארצות נוספות. חובה ראשונה במעלה עלינו, כמדינה וכחברה, לדאוג לניצולי השואה בשנות חייהם האחרונות, כשמספרם מתמעט מדי יום ביומו. מצב בריאותם של חלק נכבד מתוכם חמור ומעורר דאגה קשה."