תקנות החומרים המסוכנים (יישום פרוטוקול מונטריאול בענין חומרים הפוגעים בשכבת האוזון) (תיקון), התשפ"ג–2023

 

 

 

דברי הסבר

רקע

אמנת וינה להגנה על שכבת האוזון נחתמה בשנת 1985. במסגרת האמנה, חתמו המדינות החברות בשנת 1987 על פרוטוקול מונטריאול בעניין חומרים הפוגעים בשכבת האוזון, במטרה לצמצם או להפסיק לחלוטין את השימוש בקבוצה של חומרים סינטטיים נדיפים לגביהם הוכח כי הם גורמים להרס שכבת האוזון (להלן – "הפרוטוקול" או "פרוטוקול מונטריאול"). הפרוטוקול נכנס לתוקף בינואר 1989 וישראל אשררה אותו בשנת 1992.

כחלק מהליך אשרור הפרוטוקול, על תיקוניו עד לאותו מועד, הותקנו בישראל תקנות החומרים המסוכנים (יישום פרוטוקול מונטריאול בעניין החומרים הפוגעים בשכבת האוזון), התשס"ד–2004 (להלן – "התקנות העיקריות"). התקנות קבעו הוראות בדבר הגבלות הייצור, הצריכה, הייבוא והייצוא של חומרים מפוקחים בשל הפגיעה שהם גורמים או עלולים לגרום לשכבת האוזון הסטרטוספרית.

את מרבית הצריכה בעבר של HCFCs החליפו חומרים ממשפחת הפחמנים ההידרו-פלואורים – HFCs, וישנו גידול משמעותי בשימוש בהם לצורך קירור ומיזוג אוויר.  גזים המכילים פלואור (HFCs) הם גזי חממה בעלי פוטנציאל התחממות גלובלית (GWP – Global Warming Potential) גבוה מאד.

במפגש הצדדים של פרוטוקול מונטריאול שהתקיים באוקטובר 2016 בעיר קיגאלי, בירת רואנדה, אומץ תיקון לפרוטוקול, לפיו יצומצמו הייצור והשימוש ב- HFCs ברמה הגלובלית (להלן – "תיקון קיגאלי"). התיקון האמור מחייב את המדינות המפותחות, ובהן מדינת ישראל, להתחיל לצמצם את השימוש ב-HFCs משנת 2019 באופן הדרגתי, באחוזים ביחס לשנת הבסיס.

כדי לעמוד במחויבות הבינלאומית של מדינת ישראל, ולאשרר את התחייבות מדינת ישראל לתיקון קיגאלי, וכדי לסייע במאמץ העולמי להפחתת פליטת גזי חממה ולמאבק בהתחממות הגלובלית, תוקנו בשנת 2020 התקנות העיקריות, ונקבעו בהן הסדרים  לצמצום הדרגתי של השימוש ב-HFCs במדינת ישראל.

הסדרים אלה מפרטים את מדרגות ההפחתה לפי שנים כפי שנקבעו בתיקון קיגאלי. מדרגת ההפחתה הראשונה אשר קבעה צמצום של 10% בכמות השימוש הלאומית ב- HFCs כבר נכנסה לתוקף ביולי 2022 ומיושמת בדרך של חלוקת מכסות ייבוא על ידי משרד הכלכלה והתעשייה, אשר מחלק את המכסות לצורכי המשק השונים באמצעות רישיונות יבוא לפי פקודת היבוא והיצוא, התשל"ט–1979, ובהתאם להוראת מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה.

לקראת כניסתה לתוקף של מדרגת ההפחתה השנייה ב1.1.2024, לפיה ידרש צמצום של 40% בכמות השימוש הלאומית ב- HFCs, נמצא כי לשם יישומה נדרשת היערכות נרחבת יותר של המשק בסיוע של הממשלה, וזאת, בין היתר, באמצעות פתיחת האפשרות לייבא גזים חלופיים.

חומרים כאלה קיימים כיום, אם כי רוב התחליפים הם בעלי רמת דליקות גבוהה יחסית הדורשת היערכות מתאימה, בין היתר בהיבטי בטיחות, תחזוקה ופעילות שוטפת, לפי סוגי הציוד והמערכות. במקביל לתיקון התקנות כאמור לעיל, בוצעו במקביל פעולות היערכות ליישום התיקון בשיתוף פעולה עם משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ועם משרד הכלכלה והתעשייה. במסגרת פעולות אלה, נדרש לחוקק חוק שיסדיר את העיסוק בטכנאות מזגנים על מנת להבטיח כי השימוש בתחליפים לא יגרום לסיכון של הציבור.

מסיבות שונות, התעכבו הליכי החקיקה של החוק מעבר למתוכנן, וכעת הוא מונח לדיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת לקראת קריאה שניה ושלישית.

 על מנת לאפשר את המשך ההיערכות ליישום התקנות וייבוא החומרים החליפיים תוך שמירה על בטיחות ובריאות הציבור, נמצא כי יש מקום לתקן את חלק א'1 בתוספת השלישית לתקנות, הקובע את שיעורי ההפחתה והכמות המרבית לצריכה של HFCs שנקבעו בתיקון קיגאלי באופן שידחה את כניסתה לתוקף של מדרגת ההפחתה שנקבעה לשנת 2024 – 40% ביחס לשנת הבסיס, לשנת 2025, ואולם אם יפורסם החוק שיסדיר את העיסוק בטכנאות מזגנים עד לתום שנת 2024 יהיה ניתן לאפשר הפחתה נוספת ביעד ההפחתה לשנת 2025 כך שיעמוד על 15% ביחס לשנת הבסיס וכן לקבוע מדרגות הפחתה נוספות שיאפשרו השגה מדורגת ומתונה יותר של יעד ההפחתה שנקבעה בתיקון קיגאלי לשנת 2029 – 70%  ביחס לשנת הבסיס. שיעורים אלה קובעים את המכסה אותה תוכל רשות מוסמכת לחלק ליבואנים (ובמידת הצורך גם ליצרנים) לפי תקנה 3(ה), וכן את הכמויות המותרות לצריכה ולמכירה לפי תקנות 3(ה) ו- 4.

בטרם יאושרר תיקון קיגאלי, יהיה על המשרד להגנת הסביבה ביחד עם משרד הכלכלה והתעשייה לוודא את מוכנות המשק לעמידה ביעד ההפחתה שנקבע לשנת 2029, ולהחליט אם נדרשת פריסה של יעד ההפחתה של 70% על גבי שנתיים נוספות.