תוכן עניינים

תזכיר חוק. 2

א. שם החוק המוצע. 2

ב. מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים. 2

ג. השפעת החוק המוצע על קבוצות אוכלוסייה מסוימות. 2

ד. השפעת תזכיר החוק המוצע על התקציב ועל התקן המנהלי של המשרד היוזם, משרדים אחרים ורשויות אחרות. 2

ה. נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר. 3

תזכיר חוק כלי הירייה (תיקון מס' 24), תשפ"ג - 2023. 3

1.  תיקון סעיף 10א(ה) 3

2.  תיקון סעיף 10ג 3

3.  תיקון התוספת הראשונה. 3

דברי הסבר. 4

 

תזכיר חוק

א. שם החוק המוצע

תזכיר חוק לתיקון חוק כלי היריה (תיקון מס' 24), התשפ"ג -2023

 

ב. מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים

תזכיר החוק כולל שלושה תיקונים מוצעים לחוק כלי היריה, התש"ט-1949 (להלן- "החוק") כמפורט להלן:

התיקון הראשון, עניינו מתן סמכות לבעל רישיון מיוחד ביחידות של משרד ראש הממשלה ויחידות סמך של משרד ראש הממשלה שעיקר עיסוקן ביטחון המדינה להרשות נשיאת כלי ירייה לאדם הפועל מטעמן, אף אם אינו עובד באותה היחידה, באופן דומה להרשאה הניתנת לעובדים באותן היחידות.

התיקון השני, עניינו נשיאת כלי ירייה בידי מאבטחים המועסקים בארגוני שמירה מחוץ למקום וזמן העבודה. מוצע לשנות את ברירת המחדל הקבועה כיום בחוק כך שמאבטחים יוכלו לשאת את כלי הירייה גם מחוץ למקום וזמן העבודה, אלא אם כן השר הורה, בצו, באישור הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת שלא לשאת כלי ירייה כאמור, מטעמי שלום הציבור וביטחונו. תוקפו של צו כאמור יהיה לתקופה של עד 12 חודשים ויחול בשטח המדינה כולה או באזור מסוים, כפי שיקבע השר בצו.  

התיקון השלישי, עניינו החרגת מיכלי גז מדמיע שנועדו להגנה עצמית בכל משקל, מחובת הרישיון על החזקתם ונשיאתם, וזאת לאור הנזק המועט והזמני שנגרם משימוש בהם, בשונה משימוש בכלי ירייה.

 

ג. השפעת החוק המוצע על קבוצות אוכלוסייה מסוימות

אין השפעה.

 

ד. השפעת תזכיר החוק המוצע על התקציב ועל התקן המנהלי של המשרד היוזם, משרדים אחרים ורשויות אחרות.

אין השפעה.

 

 

 

 

 

 

ה. להלן נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר

תזכיר חוק מטעם המשרד לביטחון לאומי:

תזכיר חוק כלי הירייה (תיקון מס' 24), תשפ"ג - 2023

 

 

 

 

 

 

 

דברי הסבר

סעיף 1

ישנן יחידות של משרד ראש הממשלה ויחידות סמך במשרד ראש הממשלה שעיקר עיסוקן הוא ביטחון המדינה (להלן: "היחידות"). לפי הוראת סעיף 10א לחוק כלי היריה, התש"ט-1949[2] (להלן – החוק), שר רשאי למנות עובד אחראי "מתוך עובדי משרדו" שראוי לקבל רישיון מיוחד להחזקת כלי ירייה לצרכי ביטחון בקשר לתפקידיהם של עובדי משרד השר. העובד האחראי, לו ניתן הרישיון המיוחד, רשאי להרשות עובדים אחרים באותו משרד, אם הדבר דרוש לפי דעתו לצרכי ביטחון בקשר לתפקידיהם של עובדי משרד השר, לשאת כלי ירייה בתחום שהוגדר ברישיון. על פי סעיף 10א(ה) לחוק, "עובד משרד השר" מוגדר כ"עובד המדינה שהשר נעזר בו לשימוש בסמכויותיו או במילוי תפקידיו". במקרים מסוימים, נדרשות היחידות להסתייע באנשים שאינם עובדי היחידות לפעול בשמן ומטעמן, בפעילויות שתכליתן ביטחון המדינה. לשם כך, מוצע לתקן את ההגדרה שבסעיף 10א(ה) לחוק, כך שלעניין היחידות ייחשב "עובד משרד השר" גם אדם הפועל מטעמן. באופן זה, יהיה רשאי בעל הרישיון המיוחד ביחידות אלה להרשות לאדם הפועל מטעמן לשאת כלי ירייה בתחום שהוגדר ברישיון, גם אם אינו עובד היחידה.

 

סעיף 2

לפי הוראת סעיף 10ג לחוק, החל משנת 2008, תעודת הרשאה הניתנת על ידי בעל רישיון מיוחד המחזיק ברישיון לפי סעיף 18(א) לחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, תשל"ב-1972, למועסקים על ידו בשירותי שמירה, תוגבל למקום ולפרק הזמן בהם מתבצעת השמירה. עד לשנת 2008 לא היו כל הגבלות על נשיאת כלי ירייה על ידי מאבטחים בישראל. בשנת תשס"ח-2008 תוקן החוק (תיקון מס' 15) ונוספה הסיפא "ובלבד שתעודת ההרשאה כאמור תוגבל לאזור שבו הוא מועסק". בתיקון מספר 18 בשנת תשע"ו-2016 שונתה הסיפא באופן הבא "ובלבד שתעודת הרשאה כאמור תוגבל למקום ולפרק הזמן שבהם מתבצעת השמירה". יחד עם שינוי זה ובאותו התיקון, נוסף סעיף 10ג(ה)(1) המאפשר כמפורט לעיל, לשר להורות בהוראת שעה כי יורשה למאבטחים להוציא את כלי הירייה ממקום וזמן עבודתם, מטעמים של שמירה על שלום הציבור וביטחונו.

יצויין, כי תיקון 18 נעשה על מנת לעגן את המציאות שכבר הייתה נהוגה החל משנת 2014[3] ובה השר לביטחון הפנים הוציא הוראה מנהלית בהתאם והאריכה מעת לעת, ולפניו הייתה נהוגה הנחייה דומה של גורמי הביטחון במשטרת ישראל החל משנת 2012, שאפשרה למאבטחים להוציא את כלי הירייה גם מחוץ לזמן ולמקום עבודתם, בתנאים שנקבעו. זאת מטעמים של שמירה על שלום הציבור וביטחונו[4] על רקע המצב הביטחוני הרגיש ששרר במדינה באותה העת וכחלק מההתמודדות גורמי הביטחון עם התגברות תופעת 'טרור הסכינאות' שהחלה בשנת 2011 ואופיינה בפיגועים ואירועים פתאומיים ובלתי ניתנים לצפייה בכל מקום ומועד ברחבי המדינה.

 

בהתאם לעמדות הגורמים המקצועיים במשרד לביטחון לאומי ובמשטרת ישראל, מאבטחים מיומנים, העוברים הכשרות לשימוש בכלי ירייה ומועסקים באבטחה יכולים להוות "מכפיל כוח" מבצעי בידי רשויות הביטחון במרחב הציבורי ולסייע במתן מענה מהיר, מיומן והולם באירועים של פעילות חבלנית עוינת.

לאור האמור, מוצע לתקן את סעיפים 10ג(ב) ו-10ג(ה)(1) לחוק, כך שלמאבטחים יותר לשאת את כלי הירייה גם שלא במקום ובפרק הזמן בו מתבצעת השמירה. לצד זאת, מוצע לקבוע כי השר יהיה רשאי להגביל את אפשרות נשיאת כלי הירייה למקום ולפרק הזמן בו מתבצעת השמירה, באמצעות צו, באישור הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת, וכי תוקף צו כאמור יהיה לתקופה של עד 12 חודשים, ויחול בכל המדינה או בשטח מסוים, כפי שיקבע השר בצו.  

 

סעיף 3

עד לשנת 1991 מכל גז מדמיע נכלל בהגדרת "כלי ירייה" בחוק כלי הירייה וכן בהגדרת "נשק" בחוק העונשין, תשל"ז-1977 , והעונש על נשיאתו או החזקתו ללא רישיון עמד על 7 או 10 שנות מאסר, לפי העניין. בשנת 1991 תוקנו החוקים לעיל במסגרת תיקון מס' [5]33, כך שמיכל גז מדמיע שמשקל תכולתו אינו עולה על המשקל שנקבע בתוספת הראשונה לחוק או שמכיל חומר או מסוגל להכיל או לפלוט חומר מסוג הקבוע בתוספת הראשונה לחוק ובריכוז הקבוע בתוספת הראשונה לחוק, הוחרג מהגדרת "כלי ירייה" לפי החוק, כך שלא חלה חובת רישוי בגין נשיאתו והחזקתו.

כפי שנכתב בדברי ההסבר מטרתו של תיקון מספר 33 הייתה, לפטור נשיאה והחזקת מכלי גז מדמיע שנכללו בתוספת הראשונה לחוק כלי הירייה מחובת הרישוי, הן לאור מיעוט הנזק הפיזי הנגרם מהם והן לאור העובדה כי הם משמשים בעיקר להגנה עצמית.

באותה העת, מכלי גז מדמיע יוצרו במשקל 30 גרם, ולכן נקבע משקל זה בתוספת כמשקל הפטור מחובת הרישוי. כיום, ישנם מכלים במשקלים שונים, אולם ריכוז החומר הפעיל בהם זהה לזה שבמכלים הקטנים יותר. משכך, לעמדת הגורמים המקצועיים במשטרת ישראל, אין הצדקה להבחנה על בסיס משקל המכל בלבד, כאשר החומר הפעיל וריכוזו זהה בשניהם ולכן מוצע לפטור מחובת הרישוי נשיאה והחזקת מכלי גז מדמיע בכל משקל ובלבד שמתקיימים יתר התנאים המפורטים בהגדרת ""מכל גז מדמיע" בחוק.

עוד יצוין שכיום לפי תקן ישראלי 1366 ניתן לייבא לארץ מכלי גז מדמיע המרססים בצורת "ערפל" בלבד, אשר פגיעתם בעיניים נמוכה, בעוד שמכלים המרססים סילון ישיר, אסורים לייבוא, שכן הם עלולים לפגוע בעיניים בצורה קשה יותר,. לאור האמור, מוצע לתקן את התוספת הראשונה לחוק כך שבכל הנוגע לעניין משקל המיכלים, ביחס לכלל סוגי החומרים המפורטים בתוספת במקום "30 גרם" יבוא "בכל משקל".