תזכיר חוק

 

א. שם החוק המוצע

חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס'...) (שמירת חומר ארכיוני במשרדי עורכי דין), התשפ"ג–2023

 

 

ב. מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים

 

כללי לשכת עורכי הדין (שמירת חומר ארכיוני במשרדי עורכי דין), התשל"א–1971 (להלן – הכללים), שהותקנו מכוח סעיף 109 לחוק לשכת עורכי הדין, התשל"א-1971, מטילים חובות על עורכי הדין בדבר שמירת חומר ארכיוני במשרדיהם. הכללים מטילים על עורכי הדין נטל משמעותי ביחס לחובתם שלא לבער חומר ארכיוני, כהגדרתו בכללים, גם בחלוף שנים ארוכות מאז הטיפול בתיק. זאת, הן בהיבט החובה לשמור על החומרים לאורך שנים ארוכות, ובפרט בקשר לחובה להודיע בצורה מפורטת, בכתב, לכל לקוח ולקוח, גם בחלוף שנים ארוכות, בדבר ביעור החומר.

ככלל, על עורך הדין מוטל להעניק ללקוחותיו שירות משפטי מקצועי ככל הניתן, וזוהי חובתו המקצועית. על פניו, שמירת מסמכים לתקופה ארוכה אינה כלולה במסגרת השירות המקצועי האמור.

לאור האמור, ועל מנת להתאים את הנטל המוטל על עורכי הדין בהקשר האמור כך שהוא יהיה מידתי יותר ורלוונטי יותר לתפקידם המקצועי של עורכי הדין, מוצע מחד גיסא להאריך את מספר השנים שעל עורך הדין לשמור את החומר הארכיוני שברשותו שנצבר אגב הטיפול בתיק, אך מאידך גיסא לבטל את החובה המוטלת היום על עורכי הדין, לפי הכללים, להציע בסוף תקופת השמירה ללקוח או ליורשיו, במכתב רשום, לקבל את החומר בחזרה, להעתיקו או לצלמו, בטרם יבערו את החומר.

 

 

 

 

ג. להלן נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר

 

תזכיר חוק מטעם משרד המשפטים:

תזכיר חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס'...)(שמירת חומר ארכיוני במשרדי עורכי דין), התשפ"ג–2023

 

דברי הסבר

 

           כללי לשכת עורכי הדין (שמירת חומר ארכיוני במשרדי עורכי דין), התשל"א-1971 (להלן – "הכללים") הותקנו על-ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, באישור שר המשפטים, מתוקף סמכותה לפי סעיף 109 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן – "החוק" או "חוק לשכת עורכי הדין").

           לפי ההסדר הקיים בכללים, כל עוד לא הוסכם אחרת בכתב בין עורך הדין לבין לקוחו, לא יהא עורך הדין חייב לשמור על החומר הארכיוני שלו יותר מחמש השנים הנמנות מיום סיום טיפולו של עורך הדין בעניין שמסר לו הלקוח או מיום סיום ההליכים המשפטיים בהם ייצג עורך הדין את הלקוח, לפי העניין (להלן – "תקופת השמירה"). עם זאת, קובעים הכללים סייג לפיו לא יבער עורך דין חומר ארכיוני אלא אם הציע לפני כן במכתב רשום שנשלח ללקוח או ליורשים, לפי הכתובת הידועה לעורך הדין באותה עת מהמסמכים שבידיו או הרשומה במינהל האוכלוסין לקבלו בחזרה, להעתיקו או לצלמו והלקוח או היורשים לא עשו אחד מאלה תוך המועד שנקבע בהצעה.

עורכי דין אשר טיפלו במשך עשרות שנים במאות ואלפי לקוחות, ואשר מעוניינים לבער את החומר הארכיוני שברשותם, ניצבים בפני נטל רגולטורי משמעותי, בדמות החובה להודיע לכל לקוח ולקוח, גם עשרות שנים לאחר סיום הטיפול, על ביעור החומר שברשותם. בחלוף זמן כה רב, הכתובת הידועה לעורך הדין עשויה להיות לא רלוונטית, ויהיה עליו לפנות לרשות האוכלוסין ביחס לחלק ניכר מהחומר הארכיוני שנשמר במשרדו. כל זאת, כאשר סביר להניח שבחלוף הזמן חלק ניכר מהחומר הארכיוני אינו רלוונטי עוד ללקוחות.

           במסגרת תזכיר החוק מוצע להסדיר את הטיפול בחומר ארכיוני בחקיקה ראשית, במסגרת תיקון חוק לשכת עורכי הדין והוספת סעיף 90א.

           בהתאם לאמור, מוצע לבטל את הסייג הקיים היום בכללים, ולאפשר לעורך הדין לבער את החומר הארכיוני בתום תקופת השמירה. במקביל, מוצע להאריך את תקופת השמירה מחמש שנים, כפי שקבוע כאמור בכללים, לשבע שנים.

 

כן מוצע לקבוע כי שר המשפטים יקבע בצו סוגי מסמכים שלגביהם תיקבע תקופת שמירה ארוכה יותר, בהתאם למאפייניהם של המסמכים. רשימת המסמכים תיקבע בתוספת.

           סעיף 109 לחוק לשכת עורכי הדין, קובע כי המועצה הארצית של הלשכה רשאית, באישור שר המשפטים, להתקין כללים בכל ענין הנוגע לארגון הלשכה ופעולותיה, ובשורת נושאים המפורטים בסעיף האמור, במידה שלא נקבעו הוראות באותו עניין בחוק. על כן מוצע, יחד עם הסדרת נושא שמירת החומר הארכיוני בחוק לשכת עורכי הדין, לבטל את הכללים.