תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון), התשפ"ג-2023.
בעקבות הערות שנדונו בוועדה המייעצת לענייני סדר דין אזרחי בראשות כב' השופט יצחק עמית, מוצע לערוך בתקנות מספר תיקונים, כפי שיפורט להלן.
|
|
|
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 108 ו-109 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984,[1] אני מתקין תקנות אלה: |
|
תיקון תקנה 11 |
1. |
בתקנה 11(3) אחרי "ומתי נולדה;" יבוא "הועלתה טענה של הפרת חובה חקוקה, יצוין החיקוק אשר הפרתו מהווה עילת תביעה". |
|
תיקון תקנה 39(א) |
2. |
בתקנה 39(א)(1) אחרי המילים "בעלי הדין" יבוא "לרבות בקשה לאישור פסק בוררות שהמשיב לא הגיש בעניינה בקשה לביטול הפסק;". |
|
תיקון תקנה 49(ב) |
3. |
בתקנה 49(ב) אחרי המילים "כתב הטענות האחרון;" יבוא "בקשה כאמור שלא הוגשה במועד, לא ניתן להגישה אלא אם הוגשה ברשימת הבקשות או בהתאם לתקנת משנה (ז), ובלבד שניתנה לכך רשות בית המשפט." |
|
תיקון תקנה 62 |
4. |
בתקנה 62 בסופה יבוא "לעניין זה "רשימת העדים" – לרבות בעלי דין ומומחים". |
|
|
|
|
|
|
|
_____________________ יריב לוין שר המשפטים
|
דברי הסבר
תיקון תקנה 11(3) – בתקנה זו מוצע להבהיר כי במסגרת הגשת כתב התביעה וכחלק מתמצית העובדות לביסוסה של עילת התביעה, יש לציין את החיקוק שלטענת התובע הפרתו מהווה עילת תביעה. יצוין, כי תיקון זה מהווה הבהרה בלבד שכן הצורך בציון הפרת החובה החקוקה הנטענת עולה מעקרונות היסוד, ובכלל זאת, תקנה 3(ב) וכן מתקנה 14(א) שלפיה יש לפרט כל מידע נוסף שתכליתו לסייע בהבהרת המחלוקת ובמיקוד הפלוגתות שבין בעלי הדין.
תיקון תקנה 39(א) – בתקנה 35 נקבעה החובה לקיום דיון מקדמי בין הצדדים בתוך 30 ימים ממועד המצאת כתב הטענות האחרון. כעת מוצע להחריג מהחובה לקיים דיון מקדמי בקשה לאישור פסק בוררות במקרה שבו לא מוגשת תגובה תוך 20 ימים – כך שדה פקטו אין מחלוקת בין הצדדים בעניינה. לעומת זאת, במקרה שבו בתגובה לבקשה לאישור פסק הבוררות מוגשת בקשה לביטול פסק הבוררות (תוך 15 ימים לפי תקנה 10 לתקנות סדרי הדין בעניני בוררות, התשכ"ט – 1968, או תוך 45 ימים ממועד מתן הפסק, לפי המוקדם, לפי סעיף 27 לחוק הבוררות, התשכ"ט- 1968, שאז יש מחלוקת בין הצדדים ולכן גם יש לקיים את הדיון המקדמי.
תיקון תקנה 49(ב) – תקנה 49(ב) קובעת כי בקשות המנויות בפסקאות (3) עד (7) בתקנת משנה (א), יוגשו לא יאוחר משישים ימים ממועד הגשת כתב הטענות האחרון. הבקשות המנויות בתקנה זו הן בקשות שאי הגשתן בפרק הזמן שנקבע עלולה לפגוע ביעילות ההליך ולגרום לבזבוז זמן שיפוטי יקר. כך למשל, אי הגשה של בקשה לצירוף צד להליך או לתיקון כתב טענות במועד שנקבע עלולה להביא לכך שבית המשפט ידון בהליך בלי שהונחה בפניו היריעה המשפטית המלאה ויכול שיידרש לדון מחדש בנושא מסוים לאחר שכבר החל לדון בהליך. הצורך בתיקון המוצע נעוץ בכך שהתקנה אינה כוללת הוראה בדבר הדין שיחול במצב שבו לא הוגשה בקשה במועד והאופן שבו ניתן להגיש בקשה בחלוף המועד. לפיכך, מוצע לתקן את תקנה 49(ב) כך שיובהר שגם בקשות בהתאם לפסקאות (3) עד (7) בתקנת משנה (א), שאמורות להיות מוגשות תוך שישים ימים ממועד הגשת כתב הטענות האחרון, ניתן יהיה להגישן ברשות בית המשפט בחלוף מועד זה בין במסגרת רשימת הבקשות או בכל שלב אחר בהליך בהתאם לתקנת משנה (ז).
ראו לעניין זה רע"א 6192/22 פלוני נ' שירותי בריאות כללית (ניתן ביום 4.1.23), פסקה 16, שם התייחסה כב' השופטת וילנר לצורך בהוראות אלה.
תיקון תקנה 62 – תיקון התקנה נועד להבהיר כי ברשימת העדים שעל בעלי הדין להגיש לפני ישיבת קדם המשפט, יכללו גם בעלי הדין עצמם ומומחים מטעמם שצפויים להעיד במהלך המשפט. ברע"א 1563/22 רילטקס סוכנויות בע"מ נ' דלתא גליל בע"מ (19.4.2023) קבעה כב' השופטת רונן כי רשימת עדים צריכה לכלול גם מומחים. עוד קבעה כי תקנה 62 לתקנות סד"א המתייחסת ל"עדים", יכולה לשאת הן את הפרשנות שהמונח כולל מומחים, והן את הפרשנות שהתקנה מתייחסת לעדים שאינם מומחים בלבד, ואולם מטרת התקנה היא לאפשר דיון בקלפים פתוחים, ולמנוע הפתעה ביחס לעד שצפוי להעיד. זאת, בייחוד כאשר עסקינן במומחה. על כן, הפרשנות שלפיה רשימת העדים כוללת גם מומחים היא הפרשנות המגשימה בצורה הראויה יותר את תכליתה של תקנה 62 (פסקה 12).