טיוטת תקנות

 

שם התקנות המוצעות

תקנות רואי חשבון (התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע) (תיקון) (הוראות בדבר חילופי רואי חשבון במהלך תקופת הביקורת), התשפ"ג-2023

 

 

מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן

 

התיקון המוצע נועד להגביר את התחרות ולהקל את התנאים של מעבר לקוח מרואה חשבון אחד לאחר, תוך עריכת איזון עם הצורך הייחודי המתקיים במקצוע ראיית החשבון והוא שלא לאפשר מעבר לקוח שמטרתו "קניית" דוחות במקרה בו רואה החשבון המבקר מנפיק דו"ח שאינו לרוחו של הלקוח.

 

יצוין כי טיוטת התקנות פורסמה להערות הציבור ביום 6.6.2018. ביום 28.11.2018 פנתה שרת המשפטים דאז איילת שקד ליו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת בבקשה להניח את טיוטת התקנות על שולחנה של הוועדה לצורך אישורן. אלא, שבשל התפזרות הכנסת המהלך לא הושלם. בשל חלוף הזמן, מפורסמות התקנות להערות הציבור פעם נוספת.

 

להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות:

טיוטת תקנות מטעם משרד המשפטים:

תקנות רואי חשבון (התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע) (תיקון) (הוראות בדבר חילופי רואי חשבון במהלך תקופת הביקורת), התשפ"ג-2023

______ התשפ"ג

(______  2023)                       

        

                                                                            יריב לוין                                                                                   שר המשפטים                

 

 

דברי הסבר

 

התיקון המוצע הוא פרי של בחינה מחדש של תקנה 1א(12) לתקנות רואי חשבון (התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע), התשכ"ה-1965 (להלן: "התקנה"). התיקון גובש בעקבות קושי שהוצף על ידי השוק בקשר לנחיצות התקנה, לאחר התייעצות במועצת רואי חשבון ובלשכת רואי חשבון בישראל. זאת בהינתן פסיקתו של בית המשפט העליון בבג"ץ 4330/93 פריד גאנם נ' ועד מחוז תל-אביב של לשכת עורכי הדין, פ"ד נ(4) 221 (להלן: "גאנם"), אשר ביטלה כלל דומה של לשכת עורכי דין. הבחינה העלתה כי לאור מאפייניו הייחודיים של מקצוע ראיית החשבון, אשר שונים ממאפייניו של מקצוע עריכת הדין, יש מקום להבחנה בין הוראת התקנה לבין הוראות הכלל שנידון בעניין גאנם. בנוסף, הוראת התקנה נועדה להגן על תכלית ראויה כפי שיפורט בהמשך. לצד זאת, הבחינה העלתה מספר קשיים משפטיים בנוסח התקנה אשר מצריכים תיקון.

 

ייחודם של שירותי ראיית החשבון הינו בכך שתוצריהם אינם מיועדים לשימוש הגורם אשר משלם בעדם, כי אם לגורמים חיצוניים, פרטיים וציבוריים, אשר עושים שימוש בדוחות הכספיים ובחוות הדעת הניתנות בגינם. בשל מבנה ייחודי זה, קיים חשש ממעברים של לקוחות בין רואי חשבון שמטרתם להימנע מהגשת דוחות כספיים שאינם לרוחו של הלקוח או לניסיונות ל"קניית" חוות דעתו של רואה החשבון על ידי הגורם המבוקר, מתוך רצונו של האחרון לייפות את דוחותיו ואת חוות דעתו של רואה החשבון המבקר לגביהם, עבור משתמשי הדוחות הכספיים. תכלית התקנה הינה לצמצם ככל הניתן את המעברים הלא רצויים האמורים והאפשרות לקניית חוות דעת כאמור. זאת, על ידי קביעת הגבלות על מעבר בין רואה חשבון אחד למשנהו שהמניע להם אינו לגיטימי. לצד זאת, התקנה בתצורתה הנוכחית אינה משקללת את הערך בתחלופת רואי חשבון, לאור ההכרה בחשיבותה של תחרות בריאה לצורך שימור רמתו הגבוהה של מקצוע ראיית החשבון, לשם מניעת פגיעה בלתי מידתית בחופש העיסוק של רואי החשבון ובחופש ההתקשרות של לקוחותיהם ולשם חיזוק עקרון אי התלות. על כן, קביעת ההגבלות בתקנה ראוי שתיעשה תוך יצירת איזון הולם בין ערכים אלה. 

 

על מנת להשיג את האיזון האמור, מוצע לקדם תיקון שמטרתו לצמצם את תחולת התקנה, כך שהדרישה להסכמת רואה החשבון במעבר בין רואה חשבון אחד למשנהו יחולו במהלך תקופת הביקורת, כהגדרתה בתקנות רואי חשבון (ניגוד עניינים ופגיעה באי-תלות כתוצאה מעיסוק אחר), התשס"ח-2008, ובמהלכה בלבד. ההגדרה לתקופת הביקורת היא זו: "התקופה השוטפת שלגביה נערכת הביקורת, לרבות פרק הזמן עד למועד שבו ניתנת חוות דעת רואה החשבון המבקר על הדוחות הכספיים לתקופה השוטפת". כך, עם סיום תקופה זו, יוכל המבוקר לעבור לטיפולו של רואה חשבון אחר, ללא צורך בקבלת הסכמתו של רואה החשבון הקודם. זאת, בניגוד למצב הנוהג כיום, לפיו כל חילופי רואה חשבון, בין אם נעשים בתוך תקופת הביקורת ובין אם נעשים בין תקופת ביקורת אחת לזו שאחריה, דורשים קבלת הסכמתו של רואה החשבון הקודם. לצד זאת, מוצע לקבוע כי מעבר שמתבצע שלא בתקופת הביקורת יהיה חייב ביידוע מצד רואה החשבון החדש לרואה החשבון הקודם. זאת תוך זמן סביר ממועד ההתקשרות. הכל כדי להבטיח תקשורת ורצף בין רואי החשבון המטפלים בלקוח כמקובל בעולם. התכלית של הבטחת תקשורת זו היא לאפשר לרואה החשבון הקודם למסור לרואה החשבון החדש מידע רלוונטי שעשוי להשפיע על עבודתו של האחרון, וכן לאפשר לרואה החדש להכיר טוב יותר את המבוקר, כנדרש בתקני ביקורת מקובלים.

 

כמו כן, מוצע לקבוע כי לגבי מעבר בין רואה חשבון אחד למשנהו במהלך תקופת הביקורת, היעדר הודעה בכתב על אי הסכמתו של רואה החשבון הקודם למעבר הלקוח לטיפולו של רואה החשבון החדש תוך זמן סביר, ייחשב כהסכמה למעבר. זאת, על מנת למנוע מצבים של שימוש לרעה ביכולתו של רואה החשבון לסרב למעבר לקוח.

בנוסף, על מנת להתאים את תוכנה של התקנה לחיי המעשה ולקביעותיה של מועצת רואי חשבון בפועל, מוצע לקבוע כי עצם קיומו של סכסוך כספי בין הלקוח ובין רואה החשבון המסרב לא ייחשב כנימוק סביר להתנגדות למעבר כאמור. הצעה זו נועדה למנוע שימוש בכוח שהוענק לרואי חשבון בתקנה למטרות גבייה או עיכוב לקוחות. זאת, תוך הבנה שלרואי החשבון קיימים אמצעים אחרים לגביית כספים, ככל בעלי המקצועות האחרים, כגון  הגשת תביעה אזרחית נגד הלקוח.

 

בנוסף, מוצע לבטל את ההוראה שלפיה אם דרש הלקוח לקבוע את שכרו של רואה החשבון "למטה מן הסביר והמקובל במקצוע" יהיה זה נימוק סביר להתנגדות של רואה החשבון למעבר של לקוחו לרואה חשבון אחר. להוראה זו אין עוד הצדקה, ולפיכך מוצע לבטלה. להצעת ביטול הוראה זו מספר טעמים. ראשית, אין כיום אמות מידה לבחינת שכר כ"סביר ומקובל במקצוע", ולא בכדי. בשוק תחרותי המחיר מגלם תכונות שונות. בין היתר, מושפע המחיר הן מאיכות השירות ורמתו והן מהיעילות של נותן השירות. מחיר נמוך יכול לפיכך להעיד, למשל, על התייעלות של משרד רואי החשבון בצמצום הוצאותיו ועל אסטרטגיה תחרותית מוצלחת שלו. אין במחיר נמוך כדי ללמד בהכרח על ירידה באיכות הביקורת החשבונאית. שנית, העובדה שבפועל מועצת רואי חשבון אינה עושה שימוש בהוראה דנן משום שהיא אינה ישימה. שלישית, להוראה האמורה עלולה להיות השפעה שלילית על התחרות בשוק. ההוראה יוצרת חסם מעבר בין רואה חשבון אחד למשנהו. היא עלולה בשל כך להפחית תחרות ואף להנציח מחירים גבוהים משום היותם "מקובלים". רביעית, אל מול כל האמור נבחן חששם של רואי החשבון בדבר פגיעה בעקרון אי התלות עם ביטולה של ההוראה הקיימת, ונמצא כי חשש זה אינו מצדיק הותרתה של ההוראה דנן וכי ההסדר המוצע נותן מענה הולם לחששות אלה.

 

בהתאם לטעמים שהובאו לעיל, מודגש כי תקנה זו תחול על מתן שירותי ראיית חשבון בלבד, כהגדרתה בחוק רואי חשבון, תשט"ו-1955, היינו עבודת הביקורת החשבונאית, ולא תחול על שירותים המהווים שירותים נלווים לראיית חשבון.