תזכיר חוק

א. שם החוק המוצע:

חוק זכויות החולה (תיקון מס' ...)(מקבל החלטות רפואיות דחופות חלופי זמני), התשפ"ג-2023

 

ב. מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים

מטרת תיקון החוק המוצע היא ליצור מנגנון מסודר, אפקטיבי ומכבד לצורך קבלת החלטות רפואיות דחופות עבור מטופלים שאינם כשירים לתת הסכמתם מדעת, לא מונה להם אפוטרופוס לעניינים רפואיים ולא הפקידו ייפוי כוח רפואי מתמשך קודם לכניסתם למצב זה וזאת באמצעות מקבל החלטות חלופי זמני (להלן – מקבל החלטות זמני).

כיום כאשר יש מטופל שאיננו כשיר לקבל החלטה מדעת בנוגע לפרוצדורה רפואית דחופה ולא הותיר ייפוי כח כאמור, מופנים בני המשפחה לבית המשפט לענייני משפחה לצורך מינוי אפוטרופוס רפואי זמני דחוף, ובמקרים מסוימים מבצעים את הפרוצדורה הרפואית ללא הסכמתו של האדם או מי מטעמו לפי סעיף 15 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו- 1996  ובהתאם לתנאיו. הליך מינוי אפוטרופוס זמני דחוף לאדם בבית המשפט לענייני משפחה כולל פעולות רבות שעל משפחתו של האדם לבצע דווקא בזמנים קשים ורגישים עבורם ועבור המטופל אשר זקוק לטיפול רפואי דחוף (הכנת בקשה משפטית והגשתה לבית המשפט ומרוץ להשגת המסמכים הרלוונטיים שיש לצרף לבקשה). כמו כן, היא מחייבת את כל המערכת – בני המשפחה המגישים את הבקשות, גורמים רפואיים וסוציאליים, באי כח היועץ המשפטי לממשלה, ובתי המשפט לענייני משפחה עצמם להידרש לדברים בלוח זמנים קצר מאד. בשל אילוצים אלה, לרוב אף לא מתקיים דיון שיפוטי ולרוב צו המינוי ניתן בהסכמתם של בני המשפחה.[1]

הצעת חוק זו מבקשת ליצור מנגנון חלופי מכבד המתייחס למצבים רפואיים דחופים בלבד והמבוסס על מעורבות משפחת המטופל בתהליך ההחלטה מי ישמש כמקבל החלטות זמני, תוך ליווי מקצועי של עובד סוציאלי של המוסד הרפואי המוכשר לכך והתחקות אחר רצונו, השקפת עולמו ואורחות חייו של המטופל. החוק מגדיר סדר פעולות ברור, החל משלב זיהוי המטופל כמי שאינו יכול לתת הסכמה מדעת בעניין רפואי, לאחר שהוסבר לו על ההליך הרפואי תוך שימוש, במידת הצורך, בהתאמות הנגשה בהתאם לחוק שוויון זכויות אנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998, בדיקה אם מונה אפוטרופוס לעניינים רפואיים או הופקד ייפוי כוח רפואי בעניין המטופל ולבסוף בקביעת מקבל ההחלטות זמני. קביעה זו תחול כל עוד לא הוגשה בקשה דחופה לבית המשפט לענייני משפחה למינוי אדם אחר לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962 (להלן – חוק הכשרות).

 

מקבל ההחלטות הזמני יקבל על כך אישור בכתב מעובד סוציאלי של המוסד הרפואי והתוקף לאישור יהיה למשך ששה חודשים בלבד לכל פעולה רפואית הנדרשת, כאשר במשך תקופה זו תהיה שהות בידי בני המשפחה או היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, להגיש בקשה למינוי אפוטרופוס זמני או קבוע או כל בקשה מתאימה  אחרת לפי חוק הכשרות, ככל שיהיה בכך צורך. במצב בו בן משפחה מתנגד לכך שבן משפחה ישמש כמקבל החלטות זמני ובכל מקרה אחר בו מי מבני המשפחה יחשוש כי מקבל החלטות הזמני שנקבע בסדר הקדימות לא יפעל לטובתו ולפי רצונו המשוער של המטופל, יוכל אותו בן משפחה לפנות להליך זמני דחוף לפי חוק הכשרות בבית המשפט לענייני משפחה. כאמור, מנגנון זה נבנה על מנת לשמור על כבודו, טובתו ורצונו של המטופל, על מעורבותם וכבודם של משפחתו והצורך להקל עליהם בשעותיהם הקשות, ואף להביא לייעול וחסכון במשאבים של גורמי המדינה המעורבים בהליך ושל בתי המשפט לענייני משפחה.

 

הצעת החוק המוצעת גובשה בהתאם להמלצות הצוות הבין משרדי לתחום האפוטרופסות וחלופות לתמיכה והגנה על בגירים (להלן – הצוות הבין משרדי), אשר מונה במסגרת החלטת ממשלה 2394 מיום 12/2/2017 ולאחר שנעשתה עבודה בין משרדית ובין מגזרית במסגרת צוות יישום שהוקם לקידום המלצות הצוות הבין משרדי.[2]

 

בדיוני הצוות הבין משרדי נבחנו הסדרים דומים הקיימים בחקיקה של אוסטרליה (מדינת ויקטוריה ומדינת קווינס לנד), שוויץ וארצות הברית. הסדרים אלו מאפשרים, בהעדר מינוי אפוטרופוס לעניינים רפואיים או מיופה כוח לעניינים רפואיים למטופל, לקבוע כי מקבל החלטות זמני אחר יוכל לתת הסכמה מדעת בשם המטופל. לעניין סדר הקדימות שנקבע בין בני המשפחה כדי לקבוע מיהו מקבל החלטות זמני, מצאנו כי במרבית ההסדרים שנסקרו, בראש סדר הקדימות נמצא בן או בת הזוג של המטופל ולאחר מכן צאצאיו של המטופל והוריו.[3]

 

עיקרי החוק:

 

עיקר 1 - קביעת רצף פעולות ברור, משלב זיהוי המטופל כבלתי כשיר לתת הסכמתו מדעת לטיפול רפואי דחוף לאחר הסבר מפורט ומונגש, ככל שנדרש, לאדם עם מוגבלות, לבדיקה אם הופקד ייפוי כוח מתמשך בעניינו או מונה לו אפוטרופוס ולקיום שיח עם בני המשפחה לצורך קביעת מקבל החלטות זמני. לצד זאת קביעת אפשרות חלופית לפניה דחופה לבית המשפט לענייני משפחה לפי חוק הכשרות אם קיימת התנגדות למינוי מקבל ההחלטות הזמני.

עיקר 2 - קביעת סדר קדימות למינוי מקבל החלטות זמני מבין קרובי משפחתו של המטופל, אלא אם בני המשפחה מגיעים להסכמה על מקבל החלטות זמני אחר מביניהם, אחד או יותר, ביחד או ביחד ולחוד.

עיקר 3- הסמכת מקבל החלטות זמני לקבלת החלטה ומתן הסכמה מדעת לטיפול רפואי במקום המטופל, קביעת התקופה בה ישמש מקבל החלטות זמני בתפקידו, עיגון חובתו לשמוע את המטופל ולפעול לטובתו ולרצונו של המטופל.

עיקר 4 – קביעה כי תנאי לקבלת החלטה לטיפול רפואי מסוים, על ידי מקבל החלטות זמני היא כי המטופל עצמו אינו מסוגל לתת החלטה מדעת לגבי אותו טיפול.

 

ג. השפעת החוק המוצע על קבוצות אוכלוסייה מסוימות

לחוק צפויה להיות השפעה ישירה ומשמעותית על חייהם של מטופלים שאינם מסוגלים לקבל החלטות בנוגע להליכים דחופים, וכן על משפחותיהם.

המנגנון הקיים של פנייה דחופה למינוי אפוטרופוס לאדם, דווקא במצבים בהם נדרש לו טיפול רפואי דחוף  ונדרשת פניות של בני המשפחה הקרובים לטיפול בו, אינו משרת באופן המיטבי את טובתו של האדם ולפיכך מוצע מנגנון חלופי לקביעת נציג שייתן הסכמה בשם האדם במצבים דחופים אלה. המנגנון המוצע כולל הוראות שמטרתן לשמור על זכויותיו ועל טובתו של האדם. תיקון החוק המוצע הינו בהתאם להמלצות הצוות הבין משרדי, כאמור.

 

ד. השפעת תזכיר החוק המוצע על התקציב ועל התקן המנהלי של המשרד היוזם, משרדים אחרים ורשויות אחרות.

תזכיר החוק עשוי לחסוך במשאבי בתי משפט לענייני משפחה ובאי כח היועץ המשפטי לממשלה במשרד הרווחה והביטחון החברתי, המשיבים בהליכים אלו. עם זאת, טרם בוצעה הערכה תקציבית כך שיתכן והחוק ידרוש הוספת תקנים של עובדים סוציאליים במוסדות רפואיים.

 

ה. להלן נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר

 

 

טיוטת תזכיר חוק מטעם משרד הבריאות:

טיוטת תזכיר חוק זכויות החולה (תיקון מס' ...)(מקבל החלטות רפואיות חלופי זמני), התשפ"ג-2023

 

 

 

 

דברי הסבר

 

כללי

מטרת תיקון החוק המוצע היא ליצור מנגנון מסודר, יעיל , מהיר ומכבד למינוי מקבל החלטות חלופי זמני (להלן – מקבל החלטות זמני) לקבלת החלטות רפואיות דחופות, עבור מטופלים שאינם מסוגלים לתת, באותה עת, הסכמה מדעת בעניין טיפול רפואי הדרוש להם באופן דחוף. עובר למינוי יש לוודא כי לא מונה למטופל אפוטרופוס ולא מונה מיופה כוח מתמשך לעניינים רפואיים ולא התקיימו התנאים לכניסה לתוקף של ייפוי כוח מתמשך שהופקד, קודם לכניסתם למצב זה.

כיום, ענינו של מטופל שאיננו מסוגל לקבל החלטה מדעת בנוגע לטיפול רפואי דחוף הדרוש לו, ובפרט ביחס להליכים הטעונים הסכמה מדעת בכתב (כגון ניתוחים) לפי חוק זכויות החולה, התשנ"ו - 1996 (להלן – החוק העיקרי), מופנה לבית המשפט לענייני משפחה לשם מינוי אפוטרופוס או, במיעוט המקרים, אף לאישור הפעולה הרפואית הדחופה, בידי שופט. לחילופין, בחלק מהמקרים מתקיימות נסיבות חירום המאפשרות לתת טיפול גם ללא הסכמה, לפי סעיף 15 לחוק העיקרי.

תיקון זה מציע ליצור מנגנון 'מינוי' מקבל החלטות חלופי זמני, המבוסס על תפיסה הוליסטית המערבת באופן פעיל את בני משפחת המטופל בתהליך קבלת ההחלטה על הטיפול הרפואי הדחוף הנדרש. תוך התחקות אחר רצונו, השקפת עולמו ואורח חייו של המטופל.

החוק מגדיר סדר פעולות ברור, החל משלב זיהוי המטופל כבלתי מסוגל לקבל החלטה מדעת בעניין הרפואי העומד על הפרק, בדיקה האם המטופל מינה מיופה כוח לענייניו הרפואיים או מונה לו אפוטרופוס לעניינים אלו, ולבסוף, יידוע בני המשפחה הרלוונטיים על סדר הקדימות הקבוע בחוק העיקרי למינוי מקבל החלטות זמני ועל החלופות העומדות בפניהם בעניין זה, זאת, תוך ליווי מקצועי על ידי עובד סוציאלי במוסד הרפואי. העובד הסוציאלי יפעל במאמץ סביר לאתר את בני המשפחה בתהליך הקביעה מי יהיה מקבל ההחלטות הזמני, למשל יצירת קשר טלפוני לפי הפרטים המצויים בידו ובמידת האפשר יתעד מה המאמצים שנעשו לאיתור בני המשפחה ולקבל את עמדתם ביחס למינוי.

הקביעה מיהו מקבל ההחלטות החלופי הזמני תאושר בכתב על ידי עובד הסוציאלי של המוסד הרפואי ותתועד ברשומה הרפואית, ככל מידע על המטופל. תוקף הקביעה יהיה למשך ששה חודשים והוא יחול ביחס לכל פעולה רפואית הנדרשת בתקופה זו, ובלבד שיש עדיין אי-מסוגלות של המטופל להסכים מדעת לטיפולים הנחוצים לו.

באשר לקביעת זהות מקבל ההחלטות הזמני, התיקון קובע סדר קדימות בין בני המשפחה השונים של המטופל (בן זוג או בת זוג, ילדים, הורים ולבסוף אחיו),  אולם בני משפחה יכולים להסכים ביניהם על מינוי בן משפחה אחר כמקבל החלטות זמני. בהעדר הסכמה או בכל מקרה אחר בו עולה חשש כי לא ימונה מקבל החלטות זמני שיפעל לטובתו ולפי רצונו המשוער של המטופל, או אם אין למטופל בני משפחה, ימשיך לחול הדין הקיים לפי חוק הכשרות משפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962  (להלן – חוק הכשרות) וניתן, לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לאישור הפעולה או למינוי אפוטרופוס או כל הליך נדרש אחר לפי חוק הכשרות.

מנגנון זה מבוסס על הערבות ההדדית שבין בני משפחה, ועל המציאות הנוהגת לפיה כי כאשר נערך תהליך מינוי אפוטרופוס לאדם שיש לו משפחה, בשיעור מכריע של המקרים ממנה בית המשפט לענייני משפחה בן משפחה ובשיעור המכריע של המקרים ללא מחלוקות בין בני המשפחה. הצעת החוק מבקשת להפוך את התוצאה הזו – לברירת המחדל הננקטת בכל מקום בו אין מחלוקת בין בני המשפחה, ולייתר את הצורך לפנות לבית המשפט לענייני משפחה לשם כך, תוך שהיא שומרת על זכותו של בן משפחה המתנגד למקבל ההחלטות שנקבע, לפנות לבית המשפט להגשת בקשה מתאימה לפי חוק הכשרות. שיטה זו נועדה לשמור על כבודו, טובתו ורצונו של המטופל, ועל מעורבותם וכבודם של משפחתו ולצד זאת להביא לייעול וחסכון במשאבים של המשפחות, המוסדות הרפואיים, מערכת הרווחה, ומערכת בתי המשפט.

 

סעיף 1

סעיף זה מבקש להוסיף לסעיף ההגדרות הקיים (סעיף 2 לחוק העיקרי) הגדרות ל"בני משפחה" ול"בן זוג" של מטופל, בכדי להגדיר ולקבוע את הטווח המשפחתי הרלוונטי למנגנון המוצע, ולתחם אותו לבני משפחה קרובים בלבד. רק מתוך הקבוצה המוגדרת, "בני זוג" ו "בני משפחה", עשוי להיקבע מקבל החלטות זמני לפי המנגנון המוצע, ויש ליידע קבוצה זו במשפחה ולערבה בהפעלת מקבל החלטות זמני ובאפשרות להתערב במנגנון זה ולשנות את הקבוע בו, או לפנות לבית המשפט לענייני משפחה.

כן מבקש הסעיף להוסיף הגדרה ל"מיופה כוח".

 

סעיף 3

סעיף זה בהצעת החוק מבקש להוסיף לחוק העיקרי את סעיף 16ב, המתאר את ליבת המנגנון המוצע.

סעיף קטן (א): הסעיף קובע כי ייקבע מקבל החלטות זמני במקרים בהם המטופל זקוק לטיפול רפואי דחוף והוא אינו מסוגל לתת הסכמה מדעת על אף התאמות הנגשה בהתאם לחוק שוויון זכויות אנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998 ; כמו כן, הוא יאושר רק כאשר לא מונה אפוטרופוס לעניין שעליו יש לתת הסכמה מדעת וכן לא הופקד ייפוי כוח מתמשך בעניינים הרפואיים  שניתן להכניס לתוקף על ידי המטופל. ככל שמונה אפוטרופוס או קיים ייפוי כוח מתמשך לא יהיה ניתן לקבוע מקבל החלטות זמני והאפוטרופוס או מיופה הכוח יוכלו לקבל החלטה מדעת בשם המטופל.

 

סעיפים קטנים (ב) ,(ג) ו – (ד): הסעיפים קובעים סדר קדימות בין קרובי משפחתו השונים של המטופל אשר מי מהם (אחד או יותר) ישמש כמקבל החלטות זמני ואת המעבר בתוך סדר הקדימות תוך מתן עדיפות לבן המשפחה בסדר קדימות גבוה יותר. יהיה על בני המשפחה באותו סדר קדימות להסכים מי מבניהם ישמש כמקבל החלטות זמני; כן נקבע שיש לבצע מאמץ סביר לאיתור בן המשפחה בסדר קדימות גבוה יותר וככל שאינו ניתן לאתרו במאמץ סביר יש להתקדם בסדר הקדימות בקרב בני המשפחה.

 

סעיף קטן (ה): הסעיף קובע את המנגנון ומקנה את האפשרות לבני המשפחה להסכים על מקבל החלטות זמני, מקרבם, שלא לפי סדר הקדימות שקבע החוק תוך מתן עדיפות לבני משפחה בסדר קדימות גבוה יותר; המטרה היא לקבוע סדר קדימות בקרב בני המשפחה מחד, אך לאפשר לבני המשפחה לסכם ביניהם מי יהיה מקבל החלטות זמני, מאידך ובכך לאפשר לבני המשפחה לסכם ביניהם מי המתאים להיות מקבל החלטות זמני עבור המטופל.

 

סעיף קטן (ו) ו – (ז): מחייב את המועמד לשמש כמקבל החלטות זמני לאשר בפני העובד הסוציאלי של המוסד הרפואי את העובדה כי המטופל לא מינה מיופה כוח וכי לא מונה לו אפוטרופוס לעניינים רפואיים וכן לאשר כי הוא מסכים לשמש כמקבל החלטות זמני; העובד הסוציאלי במוסד הרפואי ייתן אישור על כך למקבל החלטות הזמני על מנת שיוכל לתת הסכמה מדעת בשם המטופל במשך ששה חודשים, ככל שהמטופל אינו מסוגל לתת הסכמה מדעת בעצמו לטיפול הנדרש במשך תקופה זו.

 

סעיף קטן (ח): הסעיף מדגיש את החשיבות שבבירור כשירותו של המטופל לתת את הסכמתו מדעת לפני כל הליך רפואי גם במשך התקופה בה יש לו מקבל החלטות זמני, שכן מקבל החלטות זמני ייתן הסכמה מדעת בשם המטופל ככל שזה אינו מסוגל לתת הסכמה מדעת בעצמו להליך הרפואי הנדרש וזאת על אף התאמות כפי שקבוע בסעיף קטן (א);

 

סעיף קטן (ט): הסעיף מגדיר את משך תוקפה של קביעת מקבל החלטות זמני, ששה חודשים, וזאת במטרה לאפשר לבני המשפחה לסייע למטופל וזמן התארגנות כדי לבחון במשך תקופה זו האם יש מקום להגשת בקשה מתאימה לבית המשפט לענייני משפחה לפי חוק הכשרות אם למינוי אפוטרופוס ואם לכלי משפטי אחר, ככל שיש צורך; ככל שיחלפו ששה חודשים ומתעורר שוב צורך רפואי דחוף ניתן להחיל את ההסדר המוצע מחדש.

 

סעיף קטן (י): הסעיף קובע את דרכי פעולתו של מקבל החלטות זמני ובכלל זה מעגן את חובתו לשתף את המטופל בכל עניין והחלטה הנוגעים אליו ולברר את דעתו, שכן יתכנו מצבים בהם המטופל מסוגל לבטא את רצונו גם אם אינו מסוגל לתת הסכמה מדעת לפעולה רפואית, לכן קיימת חשיבות לנסות לברר את דעתו לפני כל פעולה תוך ביצוע התאמות במידת הצורך;

 

סעיפים קטנים (יא), (יב) ו-(יג): הסעיפים מבהירים כי בן משפחה או היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו רשאים לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בעניינו של המטופל להכרעת בית המשפט בבקשה מתאימה לפי חוק הכשרות. עד להכרעת בית המשפט לענייני משפחה בבקשה לא ישמש בן המשפחה מקבל החלטות זמני.

מטרת הסעיפים לאפשר, לצד ברירת המחדל שבדין, גם את האפשרות לבקש מבית המשפט שלא לנהוג לפיה במקרה הספציפי, וכן להכריע במקרים בהם יש מחלוקות בין בני המשפחה שבאותה דרגה.

 

סעיף קטן (יד): הסעיף בא לאזן בין זכותו של מטופל לקבל טיפול רפואי דחוף לו הוא זקוק לבין הצורך לאפשר לבן משפחה או ליועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בעניינו של המטופל. הסעיף מקציב משך של 24 שעות שהוא זמן סביר בנסיבות העניין, לפניה לבית המשפט לענייני משפחה, אשר בגבולותיו יעוכב הטיפול הדחוף הנדרש למטופל.