תוכן עניינים

1. השם.. 4

2. סעיפי החוק.. 4

פרק א: פרשנות.. 4

פרק ב: הקרן להגדלת ההשקעה בתושב ולתמרוץ דיור. 5

פרק ג: מועצת הקרן. 10

פרק ד: שונות.. 17

3. תיקון חוק הסדרים במשק המדינה. 17

4. תיקון פקודת העיריות. 18

5. תיקון פקודת העיריות – הוראות מעבר. 18

דברי הסבר. 19

 

תזכיר חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג-2023, פרק __: רשויות מקומיות

תזכיר זה מיישם את החלטות הממשלה מיום 24 בפברואר 2023 בעניין התכנית הכלכלית לשנים 2023 ו-2024, והוא צפוי לעלות על סדר יומה של ועדת השרים המיוחדת לעניין התכנית הכלכלית האמורה, לאחר המועד האחרון למתן הערות הציבור.

א.  שם החוק המוצע

תזכיר חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024, התשפ"ג-2023, פרק __: רשויות מקומיות.

ב.  מטרת החוק המוצע והצורך בו

נוכח מבנה הארנונה הקיים, אשר מביא להעדפה מובנית של הרשויות המקומיות לתכנן לעסקים, שככלל מניבים להן הכנסות משמעותיות יותר מארנונה, ויוצר פערים כלכליים בין הרשויות המקומיות, מוצע להקים קרן שכספיה יחולקו בין הרשויות המקומיות בהתאם למספר ההיתרים לבניית יחידות דיור שניתנו בכל רשות מקומית, באופן שיגדיל את ההכנסה השוטפת של הרשויות המקומיות מקליטת דיור. בכך יהיה כדי להקטין את התמריץ השלילי של רשויות מקומיות בתכנון למגורים, לסייע להן בצמצום הפערים הכלכליים שנובעים מקליטת תושבים חדשים ולהגדיל את ההשקעה בתושבים.

ג. עיקרי החוק המוצע

מוצע להקים קרן שאליה יפרישו הרשויות המקומיות אחוז מסך הגידול העתידי של גבייתן מארנונה שאינה ממגורים, לעומת שנת 2022, שתהיה שנת הבסיס. ההפרשות לקרן ייעשו מהגידול בתקבולים העתידיים מארנונה שאינה ממגורים בלבד, באופן שיבטיח לרשויות המקומיות ודאות לגבי הכנסותיהן הקיימות. נוכח הפערים המשמעותיים בהיקף ההכנסות של רשויות מקומיות מארנונה שאינה ממגורים, מוצע לקבוע הבחנה בין הרשויות המקומיות לפי גובה הכנסותיהן ממנה, ובהתאם לקבוע את שיעור ההפרשות שלהן יידרשו, על מנת להתאימן למצב הכלכלי של הרשות המקומית. כלומר, מוצע לעגן בחקיקה חלוקה מחדש של מס הארנונה ברמה הארצית, בעוד היום הארנונה מהווה מס מקומי שמשמש לכיסוי הוצאות הרשות המקומית במתן שירותים מוניציפליים.   

כספי הקרן יחולקו בין הרשויות המקומיות בהתאם למספר ההיתרים לבניית יחידות דיור שיינתנו בהן, באופן שיגדיל את ההכנסה השוטפת של הרשויות המקומיות מקליטת דיור ויגדיל את ההשקעה בתושבים. ככל שתיוותר יתרה בקרן, חלקה ישמש להבטחת תשלום המענקים כאמור בשנים הבאות וחלקה האחר ישמש למימוש תכליות תזכיר החוק באמצעות פעילויות אחרות, בהתאם להצעות מועצת הקרן, בכפוף להסכמה רחבה של הרשויות המקומיות. החל משנת 2029 מועצת הקרן תוכל לבצע בחינה מחודשת של אמות המידה להקצאת כספי הקרן בכל שנה, ושינוי שלהם יהיה גם הוא כפוף להסכמה רחבה של הרשויות המקומיות.

מועצת הקרן תקום כגוף מינהלי חדש במשרד הפנים, אך תהיה לה עצמאות כלפי הממשלה, והיא תורכב מנציגי הממשלה, נציגי השלטון המקומי ומנציג ציבור. נציגי השלטון המקומי ייבחרו במנגנון בחירה שייקבע בהמשך על ידי שר הפנים ושר האוצר, באופן שיביא לידי ביטוי את השונות הקיימת בין הרשויות המקומיות ואת מגוון האינטרסים בהן.

ד. השפעת תזכיר החוק המוצע על החוק הקיים

יתוקנו פקודת העיריות [נוסח חדש], וחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992.   

 

ה.  השפעת תזכיר החוק המוצע על תקציב המדינה

אין.

 

ו.  השפעת תזכיר החוק המוצע על תקנים במשרדי הממשלה וההיבט המינהלי

אין.

 

ז.  להלן תזכיר נוסח החוק המוצע:

  

 

תזכיר חוק מטעם משרד האוצר:

 

הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג-2023, פרק __': רשויות מקומיות

פרק __': רשויות מקומיות

 

דברי הסבר

כללי

ארנונה היא מס שנתי המוטל על ידי הרשויות המקומיות על תושביהן המחזיקים בנכס, כהגדרת מונחים אלה בסעיף 269 לפקודת העיריות [נוסח חדש], אשר מטרתו לממן את הפעילויות השונות של הרשות המקומית, בעניינים המקומיים אשר בתחום סמכותה.

טרם שנת 1985 הוענק שיקול דעת רחב לרשות המקומית בכל הנוגע להטלת ארנונה, לקביעת שיעוריה ולסיווג הנכסים. על רקע האינפלציה מחד והגירעונות בתקציבי הרשויות מאידך, נקבעה, החל משנת 1985, שורת הגבלות סטטוטוריות על סמכות הרשויות המקומיות בענייני ארנונה (להלן – דיני ההקפאה).

הסמכות להטיל ארנונה נותרה בידי הרשויות המקומיות, אולם דיני ההקפאה הגבילו את כוחן של הרשויות המקומיות לשנות את תעריפי הארנונה. בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן – חוק ההסדרים 1992), נקבעו כללים ומגבלות ביחס להטלת ארנונה כללית על ידי הרשויות המקומיות, ביחס לשינוי ולעדכון תעריפי הארנונה. בהסתמך על ההוראות האמורות ואחרות, הותקנו במהלך השנים תקנות שנתיות ובסופו של דבר תקנות של קבע, תקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס"ז-2007 (להלן – תקנות הארנונה), שבהן עוגנו ההוראות בדבר הסכומים המזעריים והמרביים לסכום הארנונה הכללית שניתן לגבות על סיווגי נכסים שונים.

תמונת המצב בשלטון המקומי כיום, בין היתר בשל האופן שבו הוסדרו דיני הארנונה בישראל כמתואר לעיל, היא שתעריפי הארנונה למגורים נמוכים משמעותית ממרבית תעריפי הארנונה שאינה למגורים. כך למשל, התעריף הממוצע של ארנונה למגורים בכלל הרשויות המקומיות עומד על 52 ש"ח למטר רבוע, בעוד שהתעריף הממוצע של משרדים, שירותים ומסחר עומד על 184 ש"ח – פער של 132 ש"ח למטר רבוע; התעריף הממוצע בסיווג מלאכה עומד על 87 ש"ח – פער של 35 ש"ח; ובסיווג בנקים וחברות ביטוח על 1,023 ש"ח - פער של 971 ש"ח.

זאת, כאשר במקביל קיים פער משמעותי גם בהוצאות הרשות המקומית על תושבים, לעומת הוצאותיה על נכסים אחרים. ככלל, תושבים צורכים שירותים רבים ויקרים יותר, ובראשם שירותי רווחה וחינוך, אשר כוללים תחזוקת מבני חינוך, תשלום שכר לגננות ולסייעות, כמו גם שירותי ניקיון, תאורה, גינון, שטחים פתוחים, תחזוקת דרכים ותשתיות, תרבות, דת ואירועים. לעומת זאת, הוצאות הרשות המקומית על שירותים לעסקים מצומצמות משמעותית, כאשר הרשות נדרשת להשקיע בעיקר בהוצאות תברואה, תאורה ותחזוקת רחוב כללית. כך שהעלות של עסקים עבור הרשות המקומית נמוכה משמעותית מעלותם של תושבים, אך תעריפי הארנונה לנכסים שאינם למגורים, ככלל גבוהים יותר.

 שילוב הפער בין ההוצאות הגבוהות על תושבים לעומת עסקים להכנסות הגבוהות מעסקים לעומת ההכנסות מתושבים, מוביל לכך שלרשויות המקומיות קיים תמריץ שלילי משמעותי לקליטת תושבים חדשים ואילו תמרוץ יתר לתכנון עודף באופן משמעותי של שטחי תעסוקה ומסחר. עיוות התמריצים מביא בין היתר לעיוות בתכנון העירוני, אשר במקרים רבים נסמך היום על שיקולים כלכליים ולא על תכנון אופטימלי בהתאם לצרכי המשק והאזור. תכנון יתר של שטחי תעסוקה מביא לחוסר יעילות בשימוש בקרקע, שהרי שטחים רבים המתוכננים לשימושי משרדים אינם צפויים להתממש בעשורים הקרובים.

נתוני מינהל התכנון לגבי מלאי השטחים המתוכננים לתעסוקה בכלל המחוזות בארץ, מלמדים שקיים עודף תכנוני משמעותי של עשרות מיליוני מ"ר לתעסוקה לעומת הצורך הצפוי בהם עשרות שנים קדימה.

העיוות הקיים מביא, לצד סיבות נוספות, להיצע נמוך של דיור, בפרט באזורי הביקוש, לעלייה במחירי הדיור וכן להשפעה שלילית על יכולתה הכלכלית של רשות מקומית שקולטת תושבים חדשים, בפרט בהיקפים משמעותיים, אשר עשויה להביא לירידה ברמת השירותים שניתנת לתושבי הרשות המקומית, החדשים והוותיקים, ולחיזוק התמריץ השלילי של הרשות המקומית לתכנן למגורים.

מבנה הארנונה הקיים, אשר מביא כאמור להעדפה מובנית של הרשויות המקומיות לתכנן שטחים לעסקים על פני בניית יחידות דיור למגורים, באופן שיניב להן הכנסות משמעותיות יותר, מוביל להיצע רחב של שטחי עסקים עודפים לעומת מחסור בהיצע של תכנון למגורים, מצב אשר מביא גם לעלייה עקבית במחירי דירות למגורים ובמחירי השכירות שלהן, ומנגד ליציבות מחירי המשרדים במהלך העשור האחרון. עוד יש בכך להביא למצב שבו רשויות מקומיות שקולטות דיור בהיקפים משמעותיים, באופן שתורם להגדלת היצע הדיור, נאלצות לעיתים לשנות ולרדד מהשירותים הניתנים על ידן לתושביהן.         

נוסף לכך, בישראל, בדומה למדינות רבות בעולם, בין היתר בשל תופעת האגלומרציה, המבטאת התקבצות של פירמות ופעילות כלכלית במקום אחד לצורך ניצול יתרונות לגודל והגברת יעילות העובדים, מרכזי העסקים המשמעותיים ביותר מרוכזים בגלעין המטרופולין. תהליכים אלו מובילים להעמקת הפערים בין ההכנסות של רשויות מקומיות באזורי הביקוש לבין אלו של רשויות מחוץ לאזורי הביקוש, שבהן האוכלוסייה אמנם גדלה אך לא בהלימה לגידול בשטחי התעסוקה והמסחר.

מסקירה בינלאומית שערכה המועצה הלאומית לכלכלה, עולה כי על מנת לפתור בעיה זו, מדינות רבות ברחבי העולם יצרו מנגנוני חלוקה מחדש של הכנסות מארנונה, ובפרט ארנונה עסקית, וביניהן בריטניה, ארצות הברית, אירלנד, דרום קוריאה ושוודיה, לצורך צמצום פערים כלכליים ותיקון תמריצים ברשויות המקומיות.

במדינת מינסוטה בארצות הברית למשל, מיושמת החל משנת 1975 רפורמה בתחום המיסוי המוניציפאלי, והיום היא חלה ב-7 מחוזות המטרופולין של מינסוטה. לפי רפורמה זו, נקבעה שנת 1971 כשנת הבסיס שאליה יושווה בכל שנה שלאחריה הגידול בהכנסות מארנונה שאינה למגורים במחוז, כאשר חלק מהגידול בהכנסות עובר מדי שנה לקרן משותפת. כספי הקרן שנצברו מחולקים מחדש בין המחוזות במטרופולין. מטרות רפורמה זו הן קידום פיתוח אזורי יעיל ואפקטיבי, מניעת מרוץ לתחתית בקביעת שיעורי המס המוניציפלי וצמצום הפערים בין הרשויות המקומיות.

בפרק המוצע, מוצעת מתכונת חדשה היוצרת דבר חקיקה עצמאי. מניסיון העבר עולה כי חקיקת פרקים בחוק התכנית הכלכלית השנתית או בחוק ההתייעלות הכלכלית השנתית, הקובעת הסדרים משפטיים עצמאיים וחדשים ואינה כוללת רק תיקוני חוקים אחרים, מקשה על איתורם ותיקונם בעתיד (למשל פרק כ"ו לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו־2010), התשס"ט–2009, שעניינו אזורי עדיפות לאומית). פרקים אלה כוללים לא אחת הסדר מקיף שלו היה מוצע ונקבע שלא במסגרת חוק התכנית הכלכלית או חוק ההתייעלות הכלכלית, היה נחקק כחוק חדש ונפרד.

מוצע על כן לקבוע מתכונת חדשה, ולפיה הסעיף הראשון בפרק זה, יקים את החוק החדש שייווצר – חוק הקרן להגדלת ההשקעה בתושב ולתמרוץ דיור, התשפ"ג-2023, והסעיף השני בפרק יביא את נוסח החוק המוצע כדבר חקיקה נפרד.

להלן ההסבר לסעיפי חוק הקרן להגדלת ההשקעה בתושב ולתמרוץ דיור, התשפ"ג-2023, כנוסחם בסעיף 2 לתזכיר החוק:

 

לסעיף 1 לחוק המוצע

מוצע להגדיר את מטרות החוק, לצמצם את התמריץ השלילי בהגדלת היצע הדיור בתחומי רשות מקומית וכן לסייע בצמצום הפערים הכלכליים הנובעים, בין השאר, מקליטת תושבים חדשים, על ידי הגדלת הכנסותיהן השוטפות מקליטת דיור, באופן שיגביר משמעותית את האטרקטיביות הכלכלית בקליטת תושבים חדשים ברשות המקומית, וכן להגדיל את ההשקעה בתושבים.

 

לסעיף 2 לחוק המוצע

מוצע לקבוע הגדרות הרלוונטיות להוראות החוק המוצע.

 

לסעיפים 3 ו-4 לחוק המוצע

מוצע להקים קרן, שתיקרא הקרן להגדלת ההשקעה בתושב ולתמרוץ דיור (להלן - הקרן), אשר כספיה לא יהיו חלק מהכנסות המדינה ומתקציב המדינה. נכסי הקרן יחולקו בין הרשויות המקומיות בהתאם להיתרי הבנייה למגורים שיינתנו בהן, באופן שיגדיל את ההכנסה השוטפת של הרשויות המקומיות מקליטת דיור. הקרן בעיקרה תמומן על ידי הרשויות המקומיות, אשר יידרשו להפריש אחוז מסך הגידול העתידי של גבייתן מארנונה שאינה ממגורים, לעומת שנת 2022 שתהיה שנת הבסיס.

 

לסעיפים 5 ו-8 לחוק המוצע

בהתאם למנגנונים שיושמו בעולם, מוצע לקבוע כי מקורות הקרן יהיו בעיקרם ההפרשות שיידרשו להעביר אליה הרשויות המקומיות. כך, מוצע לקבוע כי אחוז מסך הגידול העתידי של גביית הרשויות המקומיות מארנונה שאינה למגורים, לעומת שנת 2022 שתהווה את שנת הבסיס, יופרשו לטובת הקרן.

ההפרשות לקרן יעשו רק מהגידול בארנונה שאינה למגורים, קרי, מהתקבולים העתידיים בארנונה, באופן שיבטיח לרשויות המקומיות ודאות לגבי הכנסותיהן הקיימות. על מנת להתאים את שיעור הגידול שתידרש להפריש כל רשות מקומית למצבה הכלכלי, מוצע לקבוע הבחנה בין רשויות מקומיות ביחס להפרשות שלהן יידרשו. ההבחנה תיערך בהתאם לגובה הכנסותיהן מארנונה שאינה למגורים, כך שרשויות שהכנסותיהן מארנונה שאינה למגורים הן הגדולות ביותר יפרישו 49% מהגידול בהכנסותיהן וכך במתווה יורד, כאשר רשויות שהכנסותיהן מארנונה שאינה למגורים הן הנמוכות ביותר יפרישו רק 10% מהגידול בהכנסות אלו, באופן שישמר עבורן שיעור גדול יותר  מהגידול בהכנסות מארנונה שאינה למגורים. מוצע לתת ביטוי גם למדד החברתי-כלכלי של הרשות המקומית, אשר יש בו ללמד על היקף השירותים שנדרשת הרשות המקומית לספק לתושביה, ולקבוע שרשות מקומית אשר המדד החברתי-כלכלי שלה אינו עולה על 4, תירש להפריש פחות מהגידול בארנונה שאינה ממגורים. 

הכספים שהופרשו על ידי הרשויות המקומיות יועברו לקרן, שמתוכה הם יחולקו בין הרשויות המקומיות באופן שעבור כל היתר לבניית יחידת דיור שניתן ברשות מקומית בשנה קלנדרית, החל משנת 2021 ואילך, תהא זכאית הרשות בחלוף שלוש שנים משנת מתן ההיתר, למענק בסך 2,000 ש"ח שיועבר לתקציבה השוטף מידי שנה. כך למשל, עבור היתרים שניתנו ברשות מקומית בשנת 2021 תהיה זכאית הרשות למענקים לדיור החל משנת 2024.

בנוסף, מוצע לקבוע שעבור כל היתר לבניית יחידת דיור שניתן ברשות מקומית בין השנים 2018 עד 2020, בהן התממשו הסכמי גג בהיקפים נרחבים, אשר מגדילים את מלאי יחידות הדיור ברשות ביחס לשנה הקודמת, תהיה זכאית הרשות המקומית החל משנת 2024 למענק בסך 1,500 ש"ח.

באופן זה, ייווצר מודל תקצוב קבוע בשל היתרים לבניית יחידות דיור ברשות המקומית, שמשקפים את מאמץ הרשות לקליטת תושבים חדשים אליה, באמצעות תשלום המענקים לדיור והמענקים לתמיכה. מענקים אלו נועדו לסייע לרשויות המקומיות לשפר את רמת השירותים לתושביהן, הן החדשים והן הקיימים, ולצמצם פערים בין רשויות מקומיות אשר נהנות היום מהכנסות גבוהות משמעותית מארנונה שלא למגורים ובהתאם טיב השירותים אשר הן נותנות לתושביהן, לעומת רשויות מקומיות אשר הכנסותיהן מארנונה כאמור אינן גבוהות. תמרוץ הרשויות המקומיות כאמור יהווה חלק משמעותי מהמדיניות הממשלתית  להגדיל את היצע הדיור ולמתן את מחירי הדירות למגורים.

כך, המענקים כאמור, אשר יועברו מהקרן, ישמשו לאותה תכלית שעבורה נגבה מס הארנונה על ידי הרשויות המקומיות, של אספקת שירותים מוניציפליים, בחלוקה מוסדרת בין הרשויות המקומיות השונות, בהתאם למפורט לעיל, ובאופן שיאפשר גם לרשויות מקומיות שאין להן שטחי תעסוקה ומסחר נרחבים, לצמצם את הפערים במתן שירותים מוניציפליים שניתנים על ידן לתושביהן, לעומת הרשויות שנהנות משפע של שטחים כאמור.

הבסיס לשינוי היסודי המוצע בחלוקת ההכנסות מארנונה שאינה ממגורים בין רשויות מקומיות, נובע מהיות הארנונה תשלום חובה מסוג מס, כך שאין כל זיקה בין התשלום לשירות כלשהו שניתן לנישום האינדיבידואלי. כך, גם אם הרשות המקומית לא מספקת שירותים מוניציפליים מסוימים, כגון: מדרכה סלולה, תאורת רחוב ושירותי פינוי אשפה למחזיקים בנכס באזור מסוים, עדיין אלו לא יהיו פטורים מתשלום ארנונה, ולהיפך, לא ניתן למנוע את ההנאה מהשירותים המוניציפליים שמספקת הרשות המקומית מנישומים שמסרבים לשלמה (מיסוי מקרקעין בישראל, ארנונה עירונית, ספר ראשון, 72-75).

במצב החוקי היום, הארנונה משמשת כמס מקומי לכיסוי הוצאות הרשות המקומית במתן שירותים מוניציפליים. כעת, מוצע לעגן בחקיקה ראשית חלוקה מחדש של הארנונה שאינה ממגורים ברמה הארצית, לצורך הגשמת תכליות תזכיר החוק.

ככל שתיוותר יתרה בקרן, חלקה ישמש להבטחת תשלום המענקים כאמור בשנים הבאות וחלקה האחר ישמש למימוש תכליות תזכיר החוק באמצעות פעילויות אחרות, בהתאם להחלטות שתקבל מועצת הקרן, בכפוף להסכמה רחבה של הרשויות המקומיות. החל משנת 2029 מועצת הקרן תוכל אף לבצע בחינה מחודשת של הקריטריונים להקצאת הכספים שיופרשו אל הקרן בכל שנה, ושינוי שלהם יהיה גם הוא כפוף להסכמה רחבה של הרשויות המקומיות.

 

 

לסעיף 7 לחוק המוצע

מוצע כי נוכח מבנה הקרן, אשר היא עצמאית ומנותקת מתקציב המדינה, ייקבע במפורש בחקיקה כי הכספים ממנה יחולקו גם לאזור יהודה ושומרון, לצורך צמצום פערים כלכליים בקליטת תושבים חדשים. זאת, באופן שמהסכום שתהיה זכאית לקבל כל רשות מקומית באזור יהודה ושומרון מהקרן, ינוכה סכום השווה לשיעור מהגידול בארנונה שאינה ממגורים של הרשות, בהתאם לגובה הכנסותיה באותה שנה. יובהר, כי גם אם הגידול של רשות מקומית באזור מארנונה שאינה ממגורים יעלה על הכספים שזכאית הייתה לקבל מהקרן בהתאם להיתרי הבנייה שניתנו בה, היא לא תפריש כספים לקרן, הן בשל סוגיות בדין הבינלאומי והן בשל המצב החוקי השונה ביחס להוצאת היתרי בנייה באזור יהודה ושומרון, כך שהרשויות המקומיות שם אינן הגורם המוסמך ליתן היתרי בנייה למגורים.

 

לסעיפים 6, 9 עד 18, 19 עד 22 ו-25 לחוק המוצע

מוצע להקים את מועצת הקרן כגוף מדינתי חדש. למועצת הקרן תהיה עצמאות כלפי הממשלה ולכן גם יועץ משפטי נפרד שיהיה עובד המדינה, אך היא לא תהיה תאגיד נפרד מהמדינה. מבנה זה של מועצת הקרן נדרש נוכח רגישות הנושא, שילובם של נציגי השלטון המקומי במוצעת הקרן, אשר מהם יבוא אף יושב ראשה, ונוכח תפקידה הציבורי הממוקד בהיקפו שאינו מחייב פעילות יומיומית או עיתית ולכן אינו מחייב במנגנון של קבע. לכן, מוצע כי מועצת הקרן תפעל מכוח חוק כגוף לווייני, והיא תנהל  באופן עצמאי את הקרן, אך לא תהווה תאגיד נפרד מהמדינה (הסמכות המינהלית, יצחק זמיר, 481-492).

בהיותה גוף לווייני, אמנם תקבל הקרן שירותים ממשרד הפנים, בעיקר בתקופת הביניים עד שתמנה מועצת הקרן את בעלי התפקידים הנדרשים וביניהם יועץ משפטי, רואה חשבון ומבקר פנימי, אך כאמור, תפעל לפי שיקול דעתה העצמאי.

מועצת הקרן תורכב מנציגי הממשלה, שימנו ראש הממשלה, שר האוצר ושר הפנים, לפי העניין, מנציג ציבור, ומנציגי השלטון המקומי, באופן שיצור מבנה מאוזן. נציגי השלטון המקומי ייבחרו במנגנון בחירה כפי שייקבע בתקנות, באופן שיביא לידי ביטוי את השונות הקיימת בין הרשויות המקומיות ואת מגוון האינטרסים שקיים בהן, לרבות מספר התושבים ברשות, מאפייניה הדמוגרפיים והכלכליים, כך שיתאפשר למשל לקבוע כי לכל רשות מקומית קול יחסי בהתאם למספר התושבים בה.

מועצת הקרן תהא אחראית על חלוקת הכספים שנצברו בה, בהתאם לאמור, כאשר החל משנת 2029 תוכל מועצת הקרן לבצע בחינה מחודשת להקצאת הכספים שנצברו בה החל משנה זו ואילך, וזאת בכפוף להסכמה רחבה של הרשויות המקומיות להצעות החלוקה שתביא.

 

סעיף 3

כיום, לא נהוגה בכלל הרשויות המקומיות שיטת מדידה אחידה לצורך חישוב שטח הנכס לעניין תשלום הארנונה, אלא נהוגות 3 שיטות מדידה עיקריות. חישוב נטו-נטו, שבמסגרתו נמדד שטח הפנים של הדירה, כולל חדרי שירות ומרפסות סגורות ולמעט קירות חיצוניים ופנימיים, מרפסות פתוחות, חדרי מדרגות, מרתפים משותפים, חדרי כניסה, מקלט ומוסך; חישוב ברוטו, שבמסגרתו נמדד שטח הפנים של הדירה כולל חדרי מגורים, פרוזדורים, אולם כניסה, מרפסות מקורות, חדרי שירות ובנייני עזר, קירות פנימיים, מרפסות ושטחים מקורים, לא כולל קירות חיצוניים ושטחים משותפים (מקלט, חנייה, חדר כניסה, חדר מדרגות ומבני עזר);  חישוב ברוטו-ברוטו, שבמסגרתו נמדד כל השטח המקורה במבנה, לרבות קירות חיצוניים ופנימיים, מרפסות פתוחות, חדרי מדרגות, מרתפים משותפים, חדרי כניסה ומחסן המשמש את הבניין או המקלט.

שיטת המדידה הנפוצה ביותר ברשויות המקומיות היא חישוב ברוטו-ברוטו, שבה משתמשות כ-86% מהרשויות המקומיות. שיטת מדידה זו מקלה באופן משמעותי על מדידת שטח הנכס של הנישום על ידי הרשות המקומית, שכן אין צורך בכניסה למבנה אלא די במדידה חיצונית פשוטה, אשר יכולה להיעשות באמצעים טכנולוגיים זמינים.

במצב החוקי היום, תקנות הארנונה לא מאפשרות שינוי שיטת המדידה אלא במצב שהשתנה תחום השיפוט של הרשות המקומית. לכן, מוצע לקבוע בחוק ההסדרים 1992, כי רשות מקומית אשר תבקש לשנות את שיטת המדידה שלה ולעבור לשיטת מדידה מרחיבה יותר, באופן שיורחב שטח הנכס שימדד, תוכל להגיש בקשה לאישור השינוי האמור על ידי שר הפנים ושר האוצר.

 

סעיף 4

מחירי הדיור הגבוהים מחייבים התייחסות ומציאת פתרונות למצב במגוון היבטים. מוצעים כעת כמה כלים בהקשר זה להשמשת מבנים שנהרסו או ניזוקו, בנסיבות האמורות בסעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש], ומשכך זכאים לפטור מארנונה לתקופה מסוימת, תגדיל את היצע הדירות בשוק ותוכל להוות פתרון ראשוני מהיר למצב. כך ביחס למבנים המיועדים למגורים בעיקר, אך גם ביחס למבנים המיועדים לתעשייה, מסחר ותעסוקה, השמשתם צפויה לתרום משמעותית להכנסות הרשויות המקומיות ולהיטיב עם תושביהן. לכן, מוצע לקצר את התקופה שבה זכאים מבנים כאמור לפטור מארנונה, משלוש שנים לשנתיים בלבד, תקופה אשר תימנה ברציפות או במצטבר, ולאחריה יהיה בעליו של מבנה כאמור חייב בארנונה על פי סיווגו והכל לפי צו המסים של הרשות המקומית. עוד מוצע, כדי לתמרץ השמשת מבנים כאמור, לקבוע כי נכס שלא הושמש בחלוף 10 שנים ויותר, יהיה חייב בארנונה בסכום המרבי שקבוע לסוג הנכס המתאים למבנה, לפי השימוש האחרון שנעשה בו.