תזכיר חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג-2023, פרק _': פסולת בניין

 

תזכיר זה מיישם את החלטות הממשלה מיום 23 בפברואר 2023 בעניין התכנית הכלכלית לשנים 2023 ו-2024, והוא צפוי לעלות על סדר יומה של ועדת השרים המיוחדת לעניין התכנית הכלכלית האמורה, לאחר המועד האחרון למתן הערות הציבור.

 

עוד יצוין כי תזכיר זה מבוסס על תיקוני החקיקה שהוצעו בהצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 24) (טיפול בפסולת בניין), התשע"ט-2018.

 

א. שם החוק המוצע

תזכיר חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג-2023, פרק __': פסולת בניין.

 

ב. מטרת החוק המוצע, עיקרי החוק המוצע והצורך בו

השלכת פסולת בניין ברשות הרבים היא בעיה רחבת היקף, המהווה את אחד המפגעים הבולטים ביותר שלהם חשוף הציבור הרחב. ערוצי נחלים וצדי דרכים בכל רחבי הארץ, מלאים בערמות של פסולת בניין שהושלכו שלא כחוק ושיוצרות מפגעים סביבתיים חמורים, לרבות זיהום מי תהום, הרס השטחים הפתוחים, הגנים הלאומיים ושמורות הטבע, ופגיעה בערך הקרקע.

מדי שנה נוצרים בישראל כ- 3.6 עד 6.2 מיליון טון פסולת בניין. פסולת זו היא תוצר לוואי של בנייה חדשה, הריסת מבנים, שיפוצים של נכסים והקמת תשתיות לאומיות ומוניציפאליות. אף שחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984 (להלן – חוק שמירת הניקיון) אוסר על אדם להשליך ברשות הרבים פסולת בכלל, ופסולת בניין בפרט, רק 2.7 מיליון טון של פסולת בניין מגיעה למתקני טיפול וסילוק מוסדרים. כך שלמעשה בין מיליון טון ל- 3.5 מיליון טון פסולת בניין מושלכים כל שנה לשטחים הפתוחים באופן לא חוקי. בכך דומה ישראל למדינות עולם שלישי שבהן פסולת אינה ממוחזרת אלא מושלכת בשטחים הפתוחים, בשדות ובצדי דרכים.

תהליך האיסוף והפינוי של פסולת הבניין והטיפול בה הוא מורכב, וכולל משתתפים רבים, ביניהם התושבים, קבלני בנייה ושיפוצים, משנעי פסולת בניין, בעלי מפעלי מיחזור או אתרי סילוק פסולת בניין, והרשויות המקומיות. במצב הנוכחי, מרכיבים רבים ממערך זה אינם מוסדרים באופן מלא, והמעקב והבקרה על אופן הטיפול בפסולת הבניין לוקים בחסר.

המשרד להגנת הסביבה משקיע משאבים רבים, תוך שילוב של גורמי פיקוח ואכיפה נוספים, בניסיון לאתר ולמנוע השלכת פסולת בניין במקומות שאינם מיועדים לכך. יחד עם זאת, בשל המגבלות של אמצעי האכיפה והתרחבות התופעה, מוצע להרחיב את היקף החקיקה בנושא, כך שיינתנו כלים להתמודד עם בעיית השלכת פסולת הבניין ברשות הרבים ולמנוע אותה ככל הניתן. זאת, בין השאר, באמצעות הטלת חובה על יצרני פסולת הבניין להתקשר עם בעל רישיון המחזיק במתקן מורשה שאליו תפונה פסולת הבנייה שייצרו. אצירת פסולת הבניין תבוצע אך ורק באמצעות כלי אצירה רשומים שהציבו בעלי רישיון, והם יפונו על ידי מובילים מורשים אל אתרים מורשים של בעלי הרישיון שעמם התקשרו יצרני פסולת הבניין.

יצוין כי כיום המגבלה החוקית על הובלת פסולת בניין היא חובת רישוי של הובלת פסולת באמצעות בעל רישיון עסק מתאים לפי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן – חוק רישוי עסקים), וכן חובות לפי חוק שירותי הובלה, התשנ"ז-1997 (להלן – חוק שירותי הובלה). כיום, לא מוטלת על יצרן הפסולת או על המוביל חובת התקשרות עם אתר הטיפול בפסולת. אמנם, כלל העוסקים בפסולת טעונים רישוי לפי חוק רישוי עסקים, אך כתוצאה מהביזור של פעולות הפינוי והטיפול בין גורמים רבים ונפרדים, בלא גורם מרכז, אין אפשרות מעשית לפיקוח על החוליות השונות בשרשרת ההובלה והטיפול.

התיקון המוצע מהווה נדבך נוסף במדיניות הממשלה לטיפול בפסולת מוצקה בכלל, ובפסולת הבניין בפרט. התועלות הצפויות למשק מהצעת החוק באות לידי ביטוי, בין השאר, בהפחתת הפגיעה בשטחים הפתוחים ובנוף, בחסכון בעלויות של ניקוי שטחים פתוחים מזוהמים, ובהגנה על איכותם של מי התהום.

 

 

ג. השפעת תזכיר החוק המוצע על החוק הקיים

מוצע לתקן את החוקים הבאים:

1.    חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984.

2.    חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התשנ"ה-1995.

3.    חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א-2011.

4.    חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים), התשס"ח-2008.

5.    פקודת המכרות.

ד. השפעת תזכיר החוק המוצע על תקציב המדינה

אין.

 

ה. השפעת תזכיר החוק המוצע על תקנים במשרדי הממשלה וההיבט המינהלי

אין.

 

ו. להלן תזכיר נוסח החוק המוצע:

 

 

תזכיר חוק מטעם משרד האוצר:

תזכיר חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג-2023, פרק _': פסולת בניין

 

 

דברי הסבר

כללי

השלכת פסולת בניין ברשות הרבים היא בעיה רחבת היקף, המהווה את אחד המפגעים הבולטים ביותר שלהם חשוף הציבור הרחב. ערוצי נחלים וצדי דרכים בכל רחבי הארץ, מלאים בערמות של פסולת בניין שהושלכו שלא כחוק ושיוצרות מפגעים סביבתיים חמורים, לרבות זיהום מי תהום, הרס השטחים הפתוחים, הגנים הלאומיים ושמורות הטבע, ופגיעה בערך הקרקע.

מדי שנה נוצרים בישראל כ- 3.6 עד 6.2 מיליון טון פסולת בניין. פסולת זו היא תוצר לוואי של בנייה חדשה, הריסת מבנים, שיפוצים של נכסים והקמת תשתיות לאומיות ומוניציפאליות. אף שחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984 (להלן – החוק) אוסר על אדם להשליך ברשות הרבים פסולת בכלל, ופסולת בניין בפרט, רק 2.7 מיליון טון של פסולת בניין מגיעה למתקני טיפול וסילוק מוסדרים. כך שלמעשה בין מיליון טון ל- 3.5 מיליון טון פסולת בניין מושלכים כל שנה לשטחים הפתוחים באופן לא חוקי. בכך דומה ישראל למדינות עולם שלישי שבהן פסולת אינה ממוחזרת אלא מושלכת בשטחים הפתוחים, בשדות ובצדי דרכים.

תהליך האיסוף והפינוי של פסולת הבניין והטיפול בה הוא מורכב, וכולל משתתפים רבים, ביניהם התושבים, קבלני בנייה ושיפוצים, משנעי פסולת בניין, בעלי מפעלי מיחזור או אתרי סילוק פסולת בניין, והרשויות המקומיות. במצב הנוכחי, מרכיבים רבים ממערך זה אינם מוסדרים באופן מלא, והמעקב והבקרה על אופן הטיפול בפסולת הבניין לוקים בחסר.

המשרד להגנת הסביבה (להלן – המשרד) משקיע משאבים רבים, תוך שילוב של גורמי פיקוח ואכיפה נוספים, בניסיון לאתר ולמנוע השלכת פסולת בניין במקומות שאינם מיועדים לכך. יחד עם זאת, בשל המגבלות של אמצעי האכיפה והתרחבות התופעה, מוצע להרחיב את היקף החקיקה בנושא, כך שיינתנו כלים להתמודד עם בעיית השלכת פסולת הבניין ברשות הרבים ולמנוע אותה ככל הניתן. זאת, בין השאר, באמצעות הטלת חובה על יצרני פסולת הבניין להתקשר עם בעל רישיון המחזיק במתקן מורשה שאליו תפונה פסולת הבנייה שייצרו. אצירת פסולת הבניין תבוצע אך ורק באמצעות כלי אצירה רשומים שהציבו בעלי רישיון, והם יפונו על ידי מובילים מורשים אל אתרים מורשים של בעלי הרישיון שעמם התקשרו יצרני פסולת הבניין.

יצוין כי כיום המגבלה החוקית על הובלת פסולת בניין היא חובת רישוי של הובלת פסולת באמצעות בעל רישיון עסק מתאים לפי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן – חוק רישוי עסקים), וכן חובות לפי חוק שירותי הובלה, התשנ"ז-1997 (להלן – חוק שירותי הובלה). כיום, לא מוטלת על יצרן הפסולת או על המוביל חובת התקשרות עם אתר הטיפול בפסולת. אמנם, כלל העוסקים בפסולת טעונים רישוי לפי חוק רישוי עסקים, אך כתוצאה מהביזור של פעולות הפינוי והטיפול בין גורמים רבים ונפרדים, בלא גורם מרכז, אין אפשרות מעשית לפיקוח על החוליות השונות בשרשרת ההובלה והטיפול.

החוק המוצע מהווה נדבך נוסף במדיניות המשרד לטיפול בפסולת מוצקה בכלל, ובפסולת הבניין בפרט. התועלות הצפויות למשק מהצעת החוק באות לידי ביטוי, בין השאר, בהפחתת הפגיעה בשטחים הפתוחים ובנוף, בחסכון בעלויות של ניקוי שטחים פתוחים מזוהמים, ובהגנה על איכותם של מי התהום.

סעיף 1(1)

מוצע להגדיר מספר מונחים בסעיף ההגדרות בחוק, ובהם המונחים המפורטים להלן:

להגדרה "אתר טיפול בפסולת"- מוצע להגדיר אתר טיפול בפסולת כמקום מורשה לפי דין שמתבצעים בו השבה או סילוק של פסולת. אתרים לטיפול בפסולת טעונים כיום ברישוי לפי חוק רישוי עסקים. סילוק פסולת כולל פעולה בפסולת שאינה השבה, כלומר פעולה שאינה כרוכה בשימוש בפסולת. פעולות סילוק כוללות בעיקר הטמנה ושריפה של פסולת שלא לשם הפקת אנרגיה, וכן פעולות הכנה ושלבי ביניים בתהליכים אלה. הגדרה זו תואמת את המונח "Disposal" הקבוע בדירקטיבה האירופית לעניין פסולת DIRECTIVE  2008/98/EC on Waste (להלן – הדירקטיבה).

להגדרה "השבה"- מוצע להגדיר השבה כפעולה שנועדה לאפשר שימוש בפסולת ובפסולת בניין, לרבות מיחזור או הפקת אנרגיה, וכן פעולות הכנה ושלבי ביניים בתהליכים אלה. הגדרה זו תואמת את המונח "Recovery" שבדירקטיבה.

להגדרה "מיחזור"- מוצע להגדיר מיחזור כעיבוד של פסולת ופסולת בניין למוצרים, לחומרים או לחומרי גלם. ההגדרה המוצעת תואמת את המונח "Recycling" שבדירקטיבה.

סעיף 1(2)

לנוכח פיצול פרק ג' לחוק, והוספת סימן ב' ייעודי לעניין פינוי פסולת בניין, מוצע להוסיף כותרת לסימן א' שבו, שתהיה "אתרים לטיפול בפסולת".

סעיף 1(3)

סעיף 7(ד) לחוק בנוסחו כיום קובע כי "לא יפנה אדם פסולת מאחד הסוגים המפורטים בסעיף קטן 7(א), אלא לאתר שנקבע לכך, למפעל טיפול באשפה, למפעל מיחזור או למישרפה, או בהתאם להוראות שנקבעו בחוק עזר של הרשות המקומית הנוגעת בדבר". מוצע לתקן את סעיף קטן (א) בהתאם להגדרה של "אתר טיפול בפסולת" שנוספה בסעיף ההגדרות לחוק, וכן לתקן את סעיף קטן (ד) באופן המבהיר כי לעניין יצרן פסולת בניין, יחולו הוראות סימן ב' לגבי פינוי פסולת בניין ולא ההוראה האמורה הקבועה בסעיף 7(ד).

סעיף 1(4)

מוצע להוסיף לפרק ג' לחוק, את סימן ב' שעניינו פינוי פסולת בניין, ואשר יכלול את סעיפים 7א עד 7טו, כדלהלן:

לסעיף 7א המוצע 

מוצע להגדיר מונחים שונים שבהם נעשה שימוש בסימן ב', ובהם המונחים המוסברים להלן:

להגדרות "אתר מורשה" ו- "בעל רישיון" – מוצע להגדיר אתר מורשה כמפעל, אתר או מתקן, לטיפול בפסולת בניין, שמפעילו הוא בעל רישיון לפי הוראות סעיף 7ב בסימן ב' המוצע. כפי שיובהר להלן, מפעיל יכול להיות הבעלים, המחזיק או המנהל של האתר, המיתקן או המפעל, והמבחן לעניין זה הוא מבחן השליטה האפקטיבית של אותו אדם או תאגיד באופן ושיטת ההפעלה של האתר. הגדרה זו כוללת "אתרי קצה" בלבד, שכן מטרת סימן ב' המוצע הוא להבטיח את הטיפול בפסולת עד סוף שרשרת הטיפול או הסילוק. כפי שיפורט להלן, במסגרת החוק המוצע יחויבו מפעילים של אתרי טיפול בפסולת בניין ברישיון ייעודי.

להגדרה "יצרן פסולת בניין" – מוצע להגדיר יצרן פסולת בניין כמי שמבצע בפועל עבודת בנייה שבמהלכה נוצרת פסולת בניין. על יצרן פסולת בניין מוטלות חובות שקבועות בסעיף 7ט המוצע.

הגדרה זו מכוונת בראש ובראשונה לקבלני בניין ושיפוצים המבצעים עבודות בנייה על פי הסכם עם בעל הזכויות בנכס, אך גם למקרים שבהם בעל הנכס, המחזיק או מי מטעמם (להלן – בעל הנכס), מבצע בעצמו את עבודת הבנייה, ואז החובות המוטלות על יצרן פסולת בניין כאמור יחולו עליו במישרין.

מוצע להבהיר כי במקרה כזה, שבעל הנכס מבצע את העבודות בלא קבלן, ועבודת הבנייה כוללת פעולות שמבוצעות על ידי גורמים חיצוניים, למשל עבודות חשמל ואינסטלציה, ייחשב בעל הזכויות בנכס, המבצע את העבודה העיקרית, ליצרן פסולת הבניין.

להגדרה "כלי אצירה רשום" – מוצע להגדיר כלי אצירה רשום ככלי קיבול לאצירת פסולת בניין, שנושא אמצעי זיהוי, סימון, מעקב ובקרה בהתאם להוראות סעיף 7י(ג) המוצע. יובהר כי קיימים סוגים שונים של כלי קיבול לאצירת פסולת בניין, ובכלל זה מכולות ושקים ייעודיים לאצירה ופינוי של חומרי בניין ופסולת בניין בגדלים שונים.

להגדרה "מוביל מורשה" – מוצע להגדיר מוביל מורשה כמי שבידו הרישיונות הנדרשים לפי הדין הקיים, דהיינו, רישיון מוביל, לפי חוק שירותי הובלה, וסוג הרישיון שלו לפי חוק רישוי עסקים מאפשר לו להוביל פסולת בניין. יצוין כי חובת הרישוי לעסק של איסוף והובלת פסולת קבוע כיום בפרט 5.1ב לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשע"ג-2013 (להלן – צו רישוי עסקים). החוק המוצע אינו כולל חובת רישוי נוספת לגבי מובילים מורשים, אך מחייב אותם בהתקשרות עם בעלי רישיון של אתרי טיפול בפסולת בניין. ר' לעניין זה בסעיף 7יג המוצע.

להגדרה "הממונה" – מוצע להגדיר את הממונה כעובד המשרד שהשר הסמיכו לעניין סימן זה. סמכויות הממונה לפי החוק המוצע כוללות, בין השאר, סמכויות רישוי ופיקוח על אתרים לטיפול בפסולת בניין.

להגדרה "פסולת בניין" – לפי סעיף 1 לחוק, פסולת בניין מוגדרת "חומרים ושיירי חומרים המשמשים לבנייה, או שמשתמשים בהם בקשר לעבודות בנייה, לרבות ערימות אדמה וחלקי הריסות של מבנים". לעניין הסדר הפינוי והטיפול של פסולת בניין שמוצע לקבוע בסימן ב', מוצע למעט מהגדרה זו ערימות אדמה שאינן מעורבות בפסולת אחרת. סוג זה של פסולת בניין, המכונה גם "עודפי עפר" הוא בעל מאפיינים ייחודיים והוא מטופל לרוב באופן מספק במסגרת הליכי התכנון והבנייה. עוד מוצע למעט מהגדרה זו פסולת בניין שקיימת חובה לפנותה באופן אחר לפי כל דין. פסולת מסוג זה יכולה לכלול מרכיבים המצויים באקראי בפסולת הבניין והם בעלי מאפייני סיכון ייחודיים כגון חומרים מסוכנים, וקיים לגביהם הסדר ייעודי בחקיקה אחרת.

להגדרה "רשות מקומית" – בסעיף 1 לחוק מוגדרת רשות מקומית "למעט ועד מקומי". לעניין סימן ב' המוצע יש להבהיר כי הגדרת רשות מקומית תכלול עיריות, מועצות מקומיות ואזוריות, וכן איגודי ערים שבין תפקידיהם איסוף ופינוי של פסולת. עוד יובהר כי בהתאם לחוק איגודי ערים, התשט"ו-1955, איגוד ערים כולל גם אשכול כהגדרתו בסעיף 17ד1 לחוק איגודי ערים.

לסעיף 7ב המוצע    מוצע לקבוע סעיף חובת רישוי למפעיל שייקבע איסור על אדם להפעיל, בעצמו או באמצעות אחר, אתר לטיפול בפסולת בניין אלא אם כן יש בידו רישיון שניתן לו לפי הוראות סימן ב' המוצע, ובהתאם לתנאי הרישיון ולהוראות לפי החוק. יובהר כי למפעיל ייחשב מי שבידו השליטה האפקטיבית והיכולת לקבוע את שיטת ההפעלה ואופן ההפעלה של האתר לטיפול בפסולת בניין, וזאת בין אם היכולת נובעת מכוח זכות חוקית שבידו, ובין אם שליטתו בהפעלת האתר נובעת או משתקפת ממצב הדברים בפועל. כך, בין השאר, הבעלים של האתר, המחזיק והמנהל יכולים להיחשב למפעילי האתר על פי נסיבות העניין.

לסעיף 7ג המוצע

סעיף קטן (א)  מוצע לקבוע בסעיף את התנאים למתן רישיון לאתר טיפול בפסולת בניין בידי הממונה. תנאים אלה כוללים, פרט לחובת הגשת הבקשה, תנאי סף שלפיו לאתר ולמבקש הרישיון היתר מתאים לפי חוק התכנון והבנייה, ורישיון עסק מתאים לפי חוק רישוי עסקים. יצוין כי חובת הרישוי לעסק טיפול בפסולת קבוע כיום בפרט 5.1ג לצו רישוי עסקים, ולעניין אתר לסילוק פסולת יבשה בפרט 5.1ד לצו האמור. עוד נדרש בפסקה (3) המוצעת כי באתר יימצאו האמצעים והתשתיות המפורטים בפסקה ושמטרתם צמצום מפגעים סביבתיים ובריאותיים. יובהר כי דרישות תשתית אלה מחייבות את אתרי הטיפול גם לפי הוראות הדינים הקיימים.

לסעיף קטן (ב) מוצע לקבוע כי הממונה יהיה רשאי לקבוע ברישיון תנאים, ובכלל זה תנאים שיבטיחו כי תוצרי הטיפול בפסולת הבניין באתר טיפול בפסולת בניין המבצע פעולות השבה או מיחזור יהיו מתאימים לשימוש ויתקיימו בהם התנאים הקבועים בסעיף 7ח(ג) המוצע.

לסעיף קטן (ג) מוצע לקבוע כי השר להגנת הסביבה יהיה רשאי לקבוע בתקנות הוראות בהיבטים שונים הנוגעים ליישום החוק המוצע ולקידום מטרותיו. ההסמכה כוללת, כמקובל בחקיקה הקובעת חובות רישוי, תקנות לעניין אופן הגשת בקשה לרישיון או לחידושו והוראות לעניין קביעת אגרה בעד הגשת בקשה לרישיון. בנוסף, מוצע כי השר יהיה רשאי לקבוע תנאים נוספים למתן רישיון או לחידושו לצורך מימוש מטרות סימן ב' המוצע ואף כדי לעודד שימוש חוזר או שימוש נוסף בפסולת הבניין או בתוצרי הטיפול בה. לפי פסקה (3) המוצעת, השר יהיה רשאי לקבוע הוראות לעניין תנאים להתקשרות של בעל רישיון עם מוביל מורשה במטרה לשפר את הבקרה על אופן ביצוע ההתקשרויות ומימושן. עוד מוצע לקבוע כי בתקנות השר יהיה רשאי להסמיך את הממונה לשקול מידע בנוגע למבקש לעניין הרשעה בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לקבל את הרישיון, וכן מידע על פתיחת חקירה או הגשת כתב אישום בעבירה כאמור. הוראות דומות מצויות בהסדרי רישוי נוספים בחקיקה הסביבתית, ומטרתן לאפשר לממונה לשקול האם המידע הפלילי על אודות המבקש מצביע על אי התאמה להחזיק ברישיון לעיסוק זה, היוצר סיכונים משמעותיים לציבור. ר' לדוגמא, סעיפים 16(א)(3), 17(ב)(1)(ד) ו- 18(4) לחוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, התשע"א-2011 (להלן – חוק האסבסט). יודגש כי ההסדר המוצע נותן למעשה לבעלי הרישיון תפקיד ציבורי של מתן שירות לציבור רחב של קבלנים ואף לציבור הרחב העוסק בעבודות בנייה בעצמו. תפקידים אלה מצריכים רמה גבוהה של מהימנות אשר נבדקת תדיר באמצעות מידע פלילי. 

עוד מוצע לקבוע כי השר יוכל לקבוע בתקנות אמות מידה לבדיקת מהימנותו המקצועית של המבקש. יובהר כי מהימנותו המקצועית של המבקש מתייחסת, בעיקרה, להפרות ולליקויים שביצע מבקש הרישיון או שנתגלו בפעילותו, ושבידי הממונה קיים לגביהם מידע מינהלי מבוסס. יודגש כי לא כל הפרה וכל ליקוי מהווים עילה לפתיחה בחקירה פלילית, ואין חולק כי אינם מהווים בהכרח עילה לסירוב למתן רישיון. עם זאת, בעת בחינת בקשה לרישיון מוטלת על הממונה האחריות לבחון את השלכות מתן הרישיון על כל היבטיהן, לצורך הגנה על האינטרס הציבורי. הדבר מחייב שקילת המידע הרלוונטי המצוי בפניו, באופן כולל וממצה. הוראה דומה קיימת בחקיקה הסביבתית, לדוגמה, בסעיף 24 לחוק האסבסט ובסעיף 8 לחוק הסדרת העיסוק בהדברה תברואית, התשע"ו-2016 (להלן – חוק המדבירים).

בסעיף קטן (ד) מוצע לקבוע את חובת הממונה לפרסם טופסי בקשה ורשימת מסמכים שיש לצרף לבקשה באתר האינטרנט של המשרד ולהעמידם לעיון הציבור בלשכות המחוזיות של המשרד.

לסעיף 7ד המוצע מוצע לקבוע כי תוקפו של רישיון יהיה לחמש שנים, והממונה רשאי לחדשו לתקופות נוספות של חמש שנים בכל פעם. תקופה זו תואמת את תקופות הרישיון לאתרים מסוגים אלה לפי צו רישוי עסקים.

לסעיף 7ה המוצע כמקובל בחקיקה הקובעת חובות רישוי, מוצע לקבוע כי הממונה רשאי להתנות את מתן הרישיון בתנאים מוקדמים, שיש לקיימם לפני מתן הרישיון, בין השאר, לעניין ציוד ותשתיות באתר. כמו כן, הממונה יהיה רשאי לסרב לתת רישיון לאחר שנתן למבקש הרישיון לטעון את טענותיו, תוך מתן נימוקים.

לסעיף 7ו המוצע מוצע לקבוע כי הממונה יהיה רשאי, בכל עת, לאחר שנתן לבעל הרישיון הזדמנות לטעון את טענותיו, לסרב לחדש את הרישיון, לבטלו או להתלותו לתקופה שלא תעלה על שנה, בהתקיים התנאים המפורטים בסעיף. בסעיף המוצע מפורטות ארבע עילות עיקריות לנקיטת אמצעים אלה, ובהן הפרת תנאי מהותי מתנאי הרישיון או הוראה מהותית מההוראות לפי חוק זה, וכן אם האתר גורם זיהום ניכר, מתמשך או חוזר ונשנה, או סיכון לסביבה או לציבור או מפגע אחר, והממונה נוכח כי לא ניתן למנוע את המשך הזיהום, הסיכון או המפגע בדרך אחרת.

לסעיף 7ז המוצע מוצע לקבוע כי הממונה יפרסם באתר האינטרנט של המשרד רשימה של אתרים מורשים לטיפול בפסולת בניין ואת שמות בעלי הרישיון, וזאת כדי להנגיש את המידע הנחוץ לציבור יצרני פסולת הבניין לצורך מילוי חובותיהם.

לסעיף 7ח המוצע מוצע לקבוע את החובות הבאות שיחולו על בעל רישיון:

סעיף קטן (א) מוצע לחייב בעל רישיון להתקשר עם כל יצרן פסולת שיפנה אליו, בתנאים שוויוניים, לצורך פינויה לאתר המורשה של בעל הרישיון. מאחר שלפי סעיף 7ט(א) המוצע יצרן פסולת הבניין חייב להתקשר עם בעל רישיון, שהוא לרוב גורם פרטי הפועל משיקולים עסקיים, יש להבטיח כי לא ייעשה שימוש מפלה בידי בעל הרישיון בכוחו היחסי. מאחר שקיים מספר מוגבל של אתרים שיכולים לקבל רישיון, וכיום התחרות בשוק זה מוגבלת מאד, הוראה זו נדרשת לשם הגנה על הציבור. יצוין כי הוראה דומה קיימת בסעיף 16 לחוק להסדרת הטיפול באריזות, התשע"א-2011.

בנוסף, מוצע לקבוע כי אם נוכח הממונה כי בעל רישיון אינו מקיים את חובתו לפי סעיף זה, הוא רשאי לתת לבעל הרישיון הוראות לשם הבטחת מתן השירותים על ידו בתנאים שוויוניים. הוראות אלה עשויות להתייחס למחיר השירות, איכות השירות ואספקתו. כדוגמאות אפשריות לאי קיום חובה זו, ניתן לציין מספר מצבים אפשריים: בעל רישיון שקובע את מחיר השירות שלא לפי כללים אחידים או לפי כללים שאינם מפורסמים לכלל ציבור מקבלי השירותים הרלוונטיים, וזאת בגביית מחירים גבוהים ממחירי השוק הסבירים או בגביית מחירים נמוכים ממחירי השוק הסבירים לשם פגיעה במתחרים אפשריים או בעל רישיון שמגביל את היקף השירותים הניתנים על ידו ואת האפשרות לקליטה של פסולת בניין באתר שבהחזקתו באופן שרירותי או לפי אמות מידה שאינם אחידות או שאינן מפורסמות לכלל ציבור מקבלי השירותים הרלוונטיים. יובהר כי לפי סעיף 15ה(ג)(4) המוצע, ניתן יהיה להטיל עיצום כספי לעניין סעיף זה רק במקרה של הפרת הוראות הממונה.

סעיפים קטנים (ב) ו-(ג) מוצע לקבוע איסור על בעל רישיון להעביר פסולת בניין מהאתר המורשה לאתר שאינו מורשה. הוראה זו נועדה למנוע מצבים שבהם, לאחר קליטת הפסולת באתר המורשה וקבלת תשלום עבורה, יפנה מפעיל האתר את הפסולת מהאתר וישליך אותה באופן לא מוסדר או יעבירה לאתר אחר שאינו מוסדר. מעבר לכך, ההוראה מאפשרת לבעל הרישיון להעביר פסולת בניין או תוצרי טיפול בין אתרים מורשים שונים שהוא מפעיל, או להעביר פסולת לאתרים מורשים של בעלי רישיון אחרים. העברה כזו עשויה להידרש, למשל, במצב של קליטת פסולת בניין מעבר לקיבולת האתר, וכן לצורך ביצוע שלבי טיפול נוספים בפסולת הבניין באתר מורשה אחר המתאים לכך. החריג לכך הוא במצבים שבהם בעל הרישיון ביצע פעולות מיחזור מספקות בפסולת הבניין, כך שתוצרי המיחזור מהווים מוצר חדש בפני עצמו, ואינם מהווים עוד פסולת. בהתאם להוראות הדירקטיבה, בהתייחס למונח 'end of waste', מוצע להבהיר כי תוצר מיחזור ייחשב למוצר אם הוא עומד בדרישות הטכניות לשימוש כמוצר לאותן מטרות ובאופן שעומד בהוראות כל תקן או דרישה חוקית לגבי אותו מוצר. כדי למנוע חוסר ודאות, מוצע לקבוע כי הממונה יהיה רשאי להודיע לבעל הרישיון כי השימוש בתוצר, על כל צורותיו, עלול לגרום להשפעה שלילית עודפת על הבריאות או הסביבה ולפיכך לא ניתן לפנותו אלא לאתר מורשה.

סעיפים קטנים (ד) עד (ו)   בדומה לחובות רישום, דיווח ועיון המוטלות על גורמים מפוקחים שונים לפי חוקים סביבתיים אחרים, מוצע לקבוע חובה על בעל רישיון לנהל רישום מלא ומפורט של כמויות פסולת בניין שנכנסו לאתר המורשה שבבעלותו ופרטים נוספים לגבי אופן הטיפול והסילוק של פסולת הבניין. בעל הרישיון יגיש לממונה דיווח שנתי על פרטים אלה, וישמור את הרישום לתקופה של שלוש שנים. הוראות אלה נדרשות לצורך פיקוח ובקרה על הטיפול בפסולת הבניין.

לסעיף 7ט   המוצע מוצע לקבוע כי על יצרן פסולת בניין להתקשר עם בעל רישיון בלבד, לשם פינוי פסולת הבניין שברשותו לאתר מורשה, וכן לאסור על יצרן פסולת בניין להשליך את פסולת הבניין שברשותו, אלא לכלי אצירה רשום, אשר הציב בעבורו בעל הרישיון, כפי שיפורט להלן בסעיף 7י המוצע. דהיינו, בניגוד למצב הנוכחי, שלפיו קבלני בניין מציבים בעצמם מכולות ושקים לאצירת פסולת הבניין ומפנים אותם, לפי החוק המוצע רק בעל רישיון יוכל לבצע פעולות אלה. זאת בכפוף לאפשרות לסטות מההסדר כמוצע בסעיף 7יד. יובהר כי על ההתקשרות עם בעל הרישיון לכלול את כלל ההיבטים למימוש חובותיו של יצרן פסולת הבניין, דהיינו, הן את הצבת כלי האצירה הרשום, הן את הפינוי באמצעות מוביל מורשה והן את הטיפול  באתר המורשה. עוד מוצע להבהיר, בסעיף קטן (ג), כי על יצרן פסולת בניין לנקוט אמצעים למניעת פיזור פסולת הבניין מכלי האצירה ולמניעת מפגעים ממנו. מצבים כאלה עלולים להתרחש למשל במקרים של מילוי כלי האצירה מעבר לקיבולתו, כך שהפסולת נשפכת ממנו אם אינו מכוסה. יצוין כי הוראות מעין אלה שכיחות כיום בחוקי עזר של רשויות מקומיות רבות לעניין איסוף ופינוי פסולת.

לסעיף 7י המוצע    

סעיף קטן (א)         כאמור לעיל לעניין סעיף 7ט המוצע, מוצע לקבוע איסור על הצבת כלי לאצירת פסולת בניין במי שאינו בעל רישיון. עוד מוצע לקבוע כי ניתן יהיה להציב כלי אצירה רשום בלבד, קרי, כלי אצירה הנושא אמצעי זיהוי, סימון, מעקב ובקרה בהתאם להוראות שקבע השר בתקנות לפי סעיף זה. עוד מוצע לקבוע כי כלי אצירה לא יוצב בלי שניתן לכך אישור מאת ראש הרשות המקומית שכלי האצירה מוצב בתחומה או ממי שהוא הסמיכו לכך, ובהתאם לתנאים שנקבעו באישור כאמור.

לפי סעיף קטן (ב) המוצע, בקשה להצבת כלי אצירה רשום תוגש לראש הרשות המקומית, ותכלול, לכל הפחות, את פרטי כלי האצירה, הכמות הצפויה של פסולת הבניין שתפונה, והאתר המורשה שאליו תפונה פסולת הבניין.

בסעיף קטן (ג) מוצע לקבוע כי אישור בקשה להצבת כלי אצירה על ידי ראש הרשות המקומית, יכלול תנאים והוראות לעניין סימון כלי האצירה, אופן הצבת כלי האצירה ופינויו בתום השימוש, וכן תנאים נוספים הנדרשים להבטחת פינויה הסדיר של פסולת הבניין, והפיקוח עליה. יצוין כי כבר כיום ישנן רשויות מקומיות אשר קבעו בחוקי עזר הסדרים דומים.

סעיף קטן (ד)  מוצע לקבוע כי השר להגנת הסביבה, בהתייעצות עם שר הפנים, יקבע הוראות לעניין סעיף זה ובכלל זה הוראות לעניין אמצעי זיהוי, סימון, מעקב ובקרה שיותקנו בכלי אצירה רשום. אמצעים אלה יכול שיכללו אמצעי מעקב ובקרה אלקטרוניים, כדי להבטיח כי הפסולת שנאצרה בהם לא תושלך ברשות הרבים.

סעיף קטן (ה) לשם מתן אפשרות, לרשות מקומית החפצה בכך, להסדיר את אופן פינוי פסולת הבניין הנוצר בתחומה, בהתאם למאפייניה ואופן פעילותה של אותה רשות, מוצע לקבוע כי רשות מקומית רשאית, באישור השר להגנת הסביבה, לקבוע בחוק עזר הוראות שיסטו מהוראות תקנות שהותקנו לפי סעיף זה, למעט לעניין אמצעי הזיהוי, הסימון, המעקב והבקרה שיותקנו בכלי האצירה כאמור בסעיף קטן (ג). הוראה זו משלימה את ההוראה הקבועה בסעיף 7יד, המאפשר לרשות מקומית לסטות מהוראות סימן ב' בחוק עזר.

לסעיף 7יא המוצע בשל החשיבות של הפרדת פסולת לסוגיה ופינויה כזרמים נפרדים להמשך טיפול, מוצע לקבוע איסור על השלכת פסולת שאינה פסולת בניין לכלי אצירה רשום. כיום ישנן רשויות מקומיות אשר קבעו בחוקי עזר הסדר דומה. .

לסעיף 7יב המוצע מוצע לקבוע כי על רשות מקומית לנקוט אמצעים סבירים לפיקוח על הצבת כלי אצירה וכלי אצירה רשומים בתחומה, ועל קיום התנאים להצבת כלי אצירה רשום שקבעה כאמור במסגרת אישור לפי סעיף 7י(א)(3) או בחוק עזר לפי סעיף 7י(ה), לפי העניין.

לסעיף 7יג המוצע מוצע לקבוע איסור על הובלת פסולת בניין בידי מי שאינו מוביל מורשה. להשלמת ההסדרים המוצעים בסעיף 7י, מוצע לקבוע כי מוביל מורשה רשאי להוביל פסולת בניין בכלי אצירה רשום בלבד, וכן רק לאתר מורשה של בעל הרישיון שעמו התקשר יצרן פסולת הבניין, כאמור בסעיף 7ט.

לסעיף 7יד המוצע

סעיף קטן (א) מוצע לקבוע כי רשות מקומית תהיה רשאית לקבוע הוראות, בחוק עזר, באישור השר להגנת הסביבה, בעניין אצירה ופינוי של פסולת בניין בידי הרשות המקומית או בידי מובילים מורשים הפועלים מטעמה, גם אם הוראות חוק העזר יסטו מהוראות הסימן המוצע בחוק. לריכוז הפעולות בידי הרשות המקומית יתרונות רבים במתן השירות לציבור תושביהן, אך נמצא כי לא לכולן היכולת והאמצעים לממש תפקיד זה. לפיכך מוצע כי תישמר לרשויות המעוניינות בכך האפשרות להסדיר את פעילותן בחוק עזר, באישור השר כאמור. אישור זה נועד להבטיח, בין השאר, כי האצירה והפינוי על ידי הרשות המקומית ייעשו באופן מפוקח ומבוקר שלא יפגע במימוש מטרות החוק.

סעיף קטן (ב) מוצע להבהיר כי במקרה שרשות מקומית קבעה הסדרים בחוק עזר בסטייה מהוראות סימן זה, לא יחולו בתחומה הוראות סעיפים 7ט(א) ו-(ב) ו-7י עד 7יג, שמהווים את עיקר ההסדרים לפי סימן ב'. כמו כן, כדי לוודא כי לא ייפגע יישום החוק, תהיה הרשות המקומית חייבת במסירת דיווח שנתי לממונה, במתכונת שיורה.

לסעיף 7טו המוצע מוצע להבהיר כי הוראות סימן זה באות להוסיף על הוראות כל דין אחר. יחד עם זאת, מוצעת התייחסות מפורשת לפסולת בניין שמהווה גם פסולת אסבסט לפי חוק האסבסט. ככלל, ההוראות לעניין פינוי פסולת בניין יחולו גם על מי שמבצע עבודת אסבסט לפי חוק האסבסט. יחד עם זאת, מאחר שלסוג פסולת זה קיימת הסדרה ייעודית לצורך מניעת סיכונים בריאותיים וסביבתיים חמורים, וייתכנו מצבים של סתירה בין הוראות שני החוקים, מוצע לקבוע כי בכל סתירה בין הוראות סימן זה להוראות חוק האסבסט, יגברו ההוראות לפי חוק האסבסט.

לכותרת סימן ג'      לאור החלוקה המוצעת של פרק ג' לסימנים, מוצע להוסיף לפני סעיף 8 לחוק את כותרת "סימן ג': סילוק גרוטות רכב".

סעיף 1(5)

סעיף 13 לחוק קובע עונשין בשל עשיית עבירות בניגוד לחוק. סעיף 13(ב) קובע עונש מאסר של שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, על העבירות המפורטות בו (קנס זה עומד נכון ליום פרסום הצעת החוק על עד 226,000 שקלים חדשים). בפסקה (1) מוצע לתקן את נוסח סעיף 13(ב)(4) בהתאמה להגדרה המעודכנת של "אתר טיפול בפסולת". בפסקה (2) מוצע להוסיף מספר עבירות - הפעלת אתר לטיפול בפסולת בניין בלא רישיון או בניגוד לתנאי הרישיון, בניגוד להוראות סעיף 7ב; הפרת חובת ההתקשרות של יצרן פסולת בניין עם בעל רישיון, בניגוד להוראות סעיף 7ט(א); השלכת פסולת בניין לכלי שאינו כלי אצירה רשום, בניגוד להוראות סעיף 7ט(ב); הצבת כלי אצירה, בניגוד להוראות סעיף 7י(א); השלכת פסולת שאינה פסולת בניין, לכלי אצירה רשום, בניגוד להוראות סעיף 7יא; והובלת פסולת בניין, בניגוד להוראות סעיף 7יג.

סעיף 1(6)

מוצע להוסיף לחוק פרק שעניינו עיצומים כספיים, כמקובל בחוקים סביבתיים רבים בשנים האחרונות. מוצע לתת למנהל סמכות להטיל עיצום כספי על אדם אשר הפר את ההוראות המפורטות בסעיף 15ה המוצע (להלן - המפר). העיצום הכספי הוא אמצעי אכיפה רגולטורי יעיל ומהיר שמטרתו העיקרית היא כפיית קיום ההוראות החוקיות והחזרת המפוקח למשטר ציות. לנוכח העובדה שמדובר בהליך מינהלי, המיועד להוות סנקציה קלה יחסית להפעלה על-ידי רשות מנהלית, עשויה יעילותו ומהירותו לשמש גורם מרתיע ולהביא להקטנת השכיחות של הפרת החובות המפורטות בסעיף. הטלת העיצום הכספי נבחנת מהטלת סנקציה פלילית בכך שהיא אינה מלווה בקלון החברתי הכרוך בהרשעה בפלילים, והיא אף אינה גוררת אחריה רישום פלילי.

לסעיף 15ד המוצע 

מוצע להגדיר את ה"מנהל" כמי שהוא עובד המשרד הכפוף במישרין למנהל הכללי של המשרד, שהשר הסמיכו לעניין פרק זה.

לסעיף 15ה המוצע 

מוצע להסמיך את המנהל להטיל עיצום כספי במקרה של הפרת אחת מהחובות המנויות בסעיף 15ה המוצע, לפי ארבעה מדרגים של סכומי עיצומים כספיים, כמפורט להלן:

לסעיף קטן (א)      

ההפרה המוצעת למדרג זה היא הפעלת אתר לטיפול בפסולת בניין בלא רישיון, בניגוד להוראות סעיף 7ב. הפרה זו הינה במדרג הגבוה ביותר לנוכח התמריץ הכלכלי המשמעותי להתנהגות זו, ופוטנציאל הנזק הגבוה ממנה, ועל כן מוצע לקבוע כי הפרת ההוראה תוביל להטלת עיצום כספי בשיעור של 100,000 שקלים חדשים.

לסעיף קטן (ב)       

במדרג חומרה נמוך יותר, מוצע לקבוע כי הפרת ההוראה לעניין הובלת פסולת בניין על ידי מי שאינו מוביל מורשה בניגוד להוראות סעיף 7יג(א)(1), תוביל להטלת עיצום כספי בשיעור של 75,000 שקלים חדשים. עיצום זה מבטא את החומרה היתרה בעיסוק שאינו מוסדר, ואת האפשרות להטיל על מי שהוא מוביל מורשה עיצומים בשל מספר הפרות נוספות.

לסעיף קטן (ג)       

במדרג השלישי, מוצע לקבוע כי הפרת ההוראות המפורטות בסעיף קטן (ג) תוביל להטלת עיצום כספי בשיעור של 50,000 שקלים חדשים. ההפרות המוצעות בסעיף קטן (ג) הן: בעל רישיון שהפר תנאי מתנאי הרישיון, בניגוד להוראות סעיף 7ב; בעל רישיון שהציב כלי אצירה שאינו כלי אצירה רשום, בלא אישור או בניגוד לתנאי האישור, בניגוד להוראות סעיף 7י(א); בעל רישיון שהעביר תוצרי מיחזור לאחר, בניגוד להוראות סעיף 7ח(ג); בעל רישיון שלא קיים את הוראות הממונה, בניגוד להוראות סעיף 7ח(א); בעל רישיון שהעביר פסולת בניין מאתר מורשה לאתר אחר שאינו מורשה, בניגוד להוראות סעיף 7ח(ב); בעל רישיון שלא הגיש לממונה דיווח שנתי, בניגוד להוראות סעיף 7ח(ה); מוביל מורשה שהוביל פסולת בניין שלא בכלי אצירה רשום, בניגוד להוראות סעיף 7יג(א)(2); מוביל מורשה שהוביל פסולת בניין לאתר שאינו אתר מורשה של בעל הרישיון שעמו התקשר יצרן פסולת הבניין, בניגוד להוראות סעיף 7יג(ב).

לסעיף קטן (ד)       

במדרג הנמוך ביותר, מוצע לקבוע כי על בעל רישיון שלא ניהל רישום או לא שמר רישום ומסמכים ששימשו אסמכתה לרישום, בניגוד להוראות סעיף 7ח(ד) ו- (ו), יוטל עיצום כספי בשיעור של 25,000 שקלים חדשים.

לסעיף 15ו המוצע  

לפי המוצע בסעיף זה, בהתקיים התשתית הראייתית המנהלית המעידה על ביצוע הפרה כאמור בסעיף 15ה המוצע, ימסור המנהל למפר הודעה על כוונתו להטיל עיצום כספי (להלן - הודעה על כוונת חיוב), אשר תציין את המעשה או המחדל המהווים את ההפרה, את סכום העיצום הכספי והתקופה לתשלומו, את זכותו של המפר לטעון את טענותיו בפני המנהל, וכן את שיעור התוספת על העיצום הכספי אם תימשך ההפרה או תחזור על עצמה.

לסעיף 15ז המוצע  

מוצע לתת למפר שקיבל הודעה על כוונת חיוב כאמור בסעיף 15ו המוצע, זכות לטעון את טענותיו בכתב בפני המנהל לעניין הכוונה להטיל עליו עיצום כספי ולעניין סכומו, בתוך 30 ימים מיום מסירת ההודעה, ובכך לממש את זכות השימוע שלו, כמקובל בהליך מינהלי.

לסעיף 15ח המוצע 

מוצע לקבוע כי המנהל, לאחר ששקל את טענותיו של המפר, יחליט אם להטיל על המפר עיצום כספי. כמו כן, רשאי המנהל לשקול אם להפחית את גובה העיצום בהתאם להוראות סעיף 15י המוצע. אם החליט המנהל להטיל על המפר עיצום כספי ישלח למפר דרישת תשלום לגבי סכום העיצום הכספי המעודכן ואת התקופה לתשלומו (להלן - דרישת תשלום). אם החליט המנהל שלא להטיל על המפר עיצום כספי, ימסור המנהל למפר הודעה על כך. בשני המקרים, יפרט המנהל את נימוקי החלטתו.

עוד מוצע לקבוע כי במקרה שבו המפר בחר שלא לטעון את טענותיו, תיחשב ההודעה על כוונת חיוב שנשלחה על ידי המנהל כהחלטה סופית שלו וכדרישת תשלום, בתום 30 הימים שבמהלכם היה רשאי המפר לטעון את טענותיו לפני המנהל, וזאת, כדי למנוע סרבול מיותר הכרוך במסירת הודעה נוספת על ידי המנהל.

לסעיף 15ט המוצע 

מוצע לקבוע כי במקרה שבו מתבצעת הפרה נמשכת ייווסף לסכום העיצום הכספי הקבוע לאותה עבירה, סכום יומי נוסף לכל יום שבו נמשך ביצוע ההפרה על ידי המפר. התמדה באי-מילוי החובה שהופרה תגרור הטלת עיצום כספי מוגבר, שהוא פועל יוצא של משך התקופה שבמהלכה בוצעה ההפרה. כמו כן מוצע לקבוע כי במקרה של הפרה חוזרת, שהיא הפרה שבוצעה בתוך שנתיים מביצוע ההפרה הקודמת שבשלה הוטל עיצום כספי או שבשלה הורשע המפר, ייווסף על סכום העיצום הכספי הקצוב שהיה ניתן להטילו בשלה אילו בוצעה לראשונה, סכום נוסף בשיעור העיצום הכספי האמור.

לסעיף 15י המוצע  

מוצע לקבוע כי המנהל אינו רשאי להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהסכומים הקבועים בפרק זה. מוצע לקבוע כי השר, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, יהיה רשאי לקבוע סוגי מקרים, נסיבות ושיקולים שבשלהם יהיה רשאי המנהל להטיל עיצום כספי בסכום נמוך מן הקבוע בסעיף 15ה המוצע. דוגמאות אפשריות לכך הן: פעולות שביצע ביוזמתו למניעת הישנות ההפרה או עובדת היותה של ההפרה הפרה ראשונה.

לסעיף 15יא המוצע

לסעיף קטן (א)       מוצע לקבוע כי במקרה שבו בחר המפר לטעון את טענותיו לפני המנהל ונמסרה לו דרישת תשלום לפי סעיף 15ח המוצע, יהיה סכום העיצום הכספי לפי הסכום המעודכן במועד מסירת דרישת התשלום. במקרה שבו בחר המפר שלא לטעון טענותיו בפני המנהל, יראו לפי הוראות סעיף 15ח המוצע את ההודעה על כוונת החיוב כדרישת התשלום והעיצום הכספי יהיה לפי סכומו המעודכן ביום מסירת ההודעה כאמור. כמו כן, במקרים שבהם הוגש ערעור לבית משפט השלום כאמור בסעיף 15טז המוצע, ובית המשפט הורה על עיכוב תשלומו של העיצום הכספי, יהיה סכום העיצום הכספי לפי סכומו המעודכן ביום ההחלטה בערעור.

לסעיף קטן (ב)       

מוצע לקבוע מנגנון אוטומטי לעדכון סכומי העיצום הכספי, ב-1 בינואר בכל שנה, בהתאם לשיעור שינוי מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

לסעיף 15יב המוצע

מוצע לקבוע כי מפר שהפר הוראה המנויה בסעיף 15ה המוצע, יחויב בתשלום העיצום הכספי בתוך 30 ימים מיום מסירת דרישת התשלום כאמור בסעיף 15ח המוצע. ויובהר לעניין זה כי בהתאם להוראות סעיף 15ח המוצע, אם מפר לא טען את טענותיו בתוך 30 ימים לאחר שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב, יראו את ההודעה על כוונת חיוב כדרישת תשלום שנמסרה במועד האמור.

לסעיף 15יג המוצע

מוצע לקבוע כי המנהל, לפי בקשת המפר, רשאי להחליט על פריסת התשלום של העיצום הכספי, עד עשרה תשלומים חודשיים.

לסעיף 15יד המוצע

מוצע לקבוע כי על תקופת פיגור בתשלום העיצום הכספי ייווספו הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן – הפרשי הצמדה וריבית).

לסעיף 15טו המוצע           

מוצע לקבוע כי עיצום כספי ייגבה לקרן לשמירת הניקיון, ועל גבייתו יחול חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995. מוצע כי כספי העיצום הכספי שייגבו לקרן לשמירת הניקיון לפי הוראות סעיף זה יתנהלו בחשבון נפרד, וישמשו למניעת השלכת פסולת בניין, מניעה וניקוי של מפגעים הנובעים מפסולת בניין, וכן לפיתוח, הקמה וייעול של אמצעים חלופיים להטמנת פסולת בניין שפגיעתם פחותה מזו של ההטמנה, ועידוד השימוש בהם.

לסעיף 15טז המוצע           

סעיף (א)    מוצע לקבוע כי על החלטת המנהל לפי פרק זה ניתן לערער לבית משפט השלום שבו יושב נשיא בית משפט השלום, שבאזור שיפוטו ניתנה ההחלטה בדבר דרישת התשלום. יצוין כי הוראה זו מהווה חריג לכללי הסמכות הרגילים החלים בבתי משפט השלום, שלפיהם לכלל בתי משפט השלום בכל מחוז קיימת סמכות מקבילה. ערעור כאמור יוגש בתוך 30 ימים מיום מסירת דרישת התשלום למפר.

מוצע כי הסמכות המקומית תיקבע בהתאם למקום מושבו של מקבל ההחלטה על הטלת העיצום הכספי, בדומה לסדרי הדין המינהליים, ולא בהתאם למקום מושבו של האדם שעליו מוטל העיצום הכספי, כפי שנהוג בסדרי הדין האזרחיים.

סעיפים (ב) ו-(ג) מוצע לקבוע כי הגשת ערעור כאמור בסעיף קטן (א) המוצע, אינה מהווה עילה לעיכוב תשלום העיצום הכספי, אלא אם כן הסכים לכך המנהל או שבית המשפט הורה על כך. אולם, אם התקבל הערעור כאמור לאחר ששולם העיצום הכספי, יוחזר העיצום הכספי או כל חלק ממנו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו עד יום החזרתו.

לסעיף 15יז המוצע מוצע לחייב את המנהל לפרסם את החלטותיו בדבר הטלת עיצום כספי. פרסום זה הוא כלי שתכליתו היא הבטחת שקיפות ביחס להפעלת שיקול הדעת של המנהל, אשר בידיו מסור כלי רב עוצמה. לפיכך, וכדי להבטיח כי השימוש בכלי של העיצום הכספי ייעשה באופן שוויוני וענייני, מוצע לחייבו לפרסם את החלטותיו בדבר הטלת העיצומים הכספיים, מהות ההפרה שבשלה הוטל העיצום הכספי ונסיבות ההפרה, סכומי העיצום הכספי שהוטל, שיעורי ההפחתה של העיצום הכספי, אם ניתנו והנסיבות שבשלהן ניתנו, פרטים על אודות המפר ככל שהם נוגעים לעניין ושמו של המפר, אם הוא תאגיד, והאם הוגש ערעור ותוצאותיו.

פרטי הפרסום יהיו כאלה שיאפשרו לציבור לערוך השוואה ביקורתית בין החלטות המנהל. הפרסום, ככלל, לא יכלול את שמות המפרים, ככל שהם יחידים. פרסום השם עשוי להוות פגיעה באדם לאורך זמן, וככל שניתן להשיג את תכלית השקיפות בלא פרסום השם של אדם פרטי, הרי שאין הצדקה לפגיעה זו. יחד עם זאת, ניתן לפרסם את שמו של מפר שהוא יחיד אם הדבר נחוץ כדי להזהיר את הציבור מפניו. כמו כן המנהל יימנע מפרסום פרטים שהם בגדר מידע לפי סעיף 9(א) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן - חוק חופש המידע), ובנוסף הוא רשאי שלא לפרסם פרטים שהם בגדר מידע שרשות ציבורית אינה חייבת למסור לפי סעיף 9(ב) לחוק חופש המידע, כדוגמת מידע שהוא סוד מסחרי.

לסעיף 15יח המוצע           

מוצע כי על מעשה אחד המהווה הפרה של הוראה מההוראות לפי חוק זה המנויות בסעיף 15ה ושל הוראה מההוראות לפי חוק אחר, לא יוטל יותר מעיצום כספי אחד.

לסעיף 15יט המוצע           

מוצע לקבוע כי תשלום העיצום הכספי לא יגרע מהאחריות הפלילית של אדם בשל ההפרה. עם זאת, אם שלח המנהל למפר הודעה על כוונת חיוב, בשל הפרה המהווה עבירה, לא יוגש נגדו כתב אישום בשל אותה הפרה, אלא אם כן התגלו עובדות חדשות, המצדיקות זאת. כמו כן, מפר שהוגש נגדו כתב אישום בשל הפרה המנויה בסעיף 15ה המוצע, לא יחויב בשל אותה הפרה בתשלום עיצום כספי, ואם חויב ושילם את העיצום הכספי - יוחזר לו הסכום ששילם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו עד יום החזרתו.

סעיף 1(7) 

מוצע לתקן את סעיף 19 לחוק שעניינו חוקי עזר, כך שסמכויות מסוימות הנתונות לשר הפנים לגבי חוקי עזר, יהיו נתונות גם לשר להגנת הסביבה לעניין התקנת חוק עזר לעניין טיפול בפסולת ושמירת הניקיון ברשות הרבים. סמכויות אלה הן עיכוב פרסום חוק עזר לפי סעיף 258 לפקודת העיריות [נוסח חדש] ולפי סעיף 22 לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש], וסמכות אישור חוק עזר לפי סעיף 14 לחוק איגודי ערים, התשט"ו-1955.

סעיף 2

מוצע לקבוע כי חלק מן העבירות שנוספו בסעיף 13 לחוק, יווספו לתוספת לחוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית- סמכויות פקחים), התשס"ח-2008. תוספת זו מאפשרת לפקחים שהם עובדי רשויות מקומיות להפעיל את מכלול סמכויות הפיקוח והאכיפה לעניין עבירות אלה, המוסיפות על הסמכויות הנתונות להם לפי דיני השלטון המקומי. זאת במטרה לעודד אכיפה אפקטיבית ועקבית של החקיקה הסביבתית הארצית.

סעיף 3

בתוספת השנייה בחוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א-2011, מנויים חיקוקים שלצורך פיקוח עליהם השר להגנת הסביבה רשאי למנות, מבין עובדי משרדו, ממוני הגנת הסביבה. לממונים אלה יהיו נתונות סמכויות לפי סעיף 5 לחוק, הכוללת דרישת הזדהות, דרישת ידיעות ומסמכים, ביצוע מדידות ודגימות וסמכות כניסה. תוספת זו כוללת כיום את חוק המדבירים, אשר במסגרתו נוסף ההסדר לחוק בתיקון עקיף. מוצע שסימן ב' לחוק שמירת הניקיון המוצע, בעניין פינוי פסולת בניין, ייווסף גם הוא לתוספת זו.

סעיף 4

בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, בפרט 23 לתוספת הראשונה, שעניינו איכות הסביבה, מופיעות החלטות מינהליות לפי חקיקה סביבתית שהן נושא לעתירה מינהלית לפני בית משפט לעניינים מינהליים. מוצע להחליף את פרט משנה (9) באופן שכל ההחלטות של רשות לפי החוק ייכללו בו, ובהן החלטות הממונה לפי החוק המוצע.

סעיף 5

לאור קביעת ההסדר המוצע שמטרתו הסדרת האצירה והפינוי של פסולת בניין לכלל הרשויות המקומיות, מוצע לבטל הסדר אחר הנוגע לטיפול בפסולת בניין, שנחקק בעבר במסגרת פרק בפקודת המכרות, אך טרם ייושם עד היום, בין השאר, בשל העדר התקנת תקנות שנדרשו ליישומו בפועל. ההסדר בפקודת המכרות נועד להטיל את האחריות למיחזור פסולת בניין על בעלי מחצבות. לנוכח ההסדר המוצע המטיל את האחריות על יצרני פסולת הבניין, דהיינו, העוסקים בעבודות בנייה, אין מקום להסדר הקיים בפקודת המכרות, שכאמור, אינו מיושם ממילא.

נוסחו של פרק י"ד לפקודת המכרות, שאותו מוצע לבטל מופיע בנספח לדברי ההסבר.

סעיף 6

מוצע לקבוע כי תחילתו של חוק זה יהיה שמונה עשר חודשים מיום פרסומו. זאת בכדי לאפשר תקופת התארגנות לכלל הגורמים, ובהם למשרד להגנת הסביבה, למפעילי אתר הטיפול בפסולת בניין ולרשויות המקומיות ליישום חובותיהם לפי ההסדר המוצע.

כמו כן מוצע לקבוע תקופת היערכות של שנים עשר חודשים מיום פרסום החוק, שתאפשר לרשות מקומית שכבר יש לה חוק עזר לעניין טיפול ופינוי פסולת בניין, שהוראותיו הן בסטייה מהוראות חוק זה, להביאו לאישור של השר להגנת הסביבה ושל שר הפנים.

כאמור בדברי ההסבר לסעיף 7יד לעיל, הוראה זו נועדה לאפשר לרשות מקומית המעוניינת בכך, להיות אחראית בעצמה על אספקת שירותי האיסוף והפינוי של פסולת הבניין בתחומה, כפי שקיים כיום במספר רשויות מקומיות. לפיכך מוצע כי תישמר לרשויות המעוניינות בכך לאשרר את תוקפו של חוק העזר שהתקינו באמצעות קבלת אישור השרים כאמור בהתאם להוראות החוק המוצע. אישור זה נועד להבטיח, בין השאר, כי האצירה והפינוי על ידי הרשות המקומית ייעשו באופן מפוקח ומבוקר שלא יפגע במימוש מטרות החוק.

לגבי רשות מקומית שלא ביקשה אישור לחוק עזר קיים, או שלא ניתן לגביו אישור השרים, יפקע תוקפו של חוק העזר, ככל שהוא בסטייה מהוראות חוק זה, או יפקעו תוקפן של ההוראות בחוק העזר הנוגעות לפינוי פסולת בניין ושהן בסטייה מהוראות חוק זה.