תוכן עניינים

א. שם החוק המוצע. 2

ב. מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים.. 2

ו. להלן נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר. 3

תזכיר חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג-2023, פרק  _': בנקאות ואשראי. 4

פרק __: בנקאות ואשראי 4

1. תיקון לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים) 4

2. תיקון לחוק ניירות ערך. 4

3. תיקון חוק הבנקאות (רישוי) 4

4. תיקון חוק הבנקאות (שירות ללקוח) 4

5. תיקון לחוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל (תיקוני חקיקה) 6

6. פרק בנקאות ואשראי - תחילה. 6

דברי הסבר. 6

 

תזכיר חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג-2023, פרק __': בנקאות ואשראי

 

תזכיר זה מיישם את החלטות הממשלה מיום 23 בפברואר  2023, והוא צפוי לעלות על סדר יומה של ועדת השרים המיוחדת לעניין התכנית הכלכלית לשנים 2023 ו-2024, לאחר המועד האחרון למתן הערות הציבור.

 

א. שם החוק המוצע

תזכיר חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג-2023, פרק ___': בנקאות ואשראי.

 

ב. מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים

תחום הבנקאות ובפרט שוק האשראי הקמעונאי מתאפיין בחסמי כניסה וחסמי מעבר גבוהים וברמת תחרות נמוכה. כתוצאה מכך רוב הציבור רוכש את מרבית השירותים הבנקאיים מהבנק שבו הוא מנהל את חשבון העובר ושב שלו מבלי לערוך הליך תיחור רציני הכולל השוואה בין ההצעות של בנקים אחרים או של גורמים חוץ-בנקאיים.

התחרות מצד גורמים חוץ-בנקאיים, על אף השיפור המסוים שחל בה בתקופה האחרונה, נותרה מוגבלת. זאת, בין היתר, כתוצאה מיתרונות מובנים שיש לבנקים כגון גישה למקורות מימון בעלות נמוכה דרך ניהול פיקדונות הציבור, וכן שליטת הבנקים, בגישה של חלק גדול מהמתחרים שלהם למערכת הפיננסית ולאפשרות להעביר כספים דרך מערכות התשלומים.

במסגרת תזכיר זה מוצע להגביר את התחרות בשוק זה באמצעות הגברת השקיפות בעמלות הנגבות מלקוחות הבנקים וחיזוק הגופים החוץ בנקאיים המתחרים בבנקים במספר היבטים ובכלל זה: גיוון והרחבה של אפשרויות המימון של נותן אשראי חוץ-בנקאי; הגדלת סכום האשראי שמפעיל מערכת לתיווך אשראי יהיה רשאי ליתן לתאגיד; והגברת היכולת של גוף מתפעל לעשות שימוש במידע שהגיע אליו כדין ובהסכמת הלקוח ובאמצעות זאת להתחרות בתאגידים הבנקאיים.

 

ג. השפעת תזכיר החוק המוצע על החוק הקיים

יתוקנו חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו-2016, חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968, חוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981  וחוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל (תיקוני חקיקה), התשע"ז-2017.

 

ד. השפעת תזכיר החוק המוצע על תקציב המדינה

אין.

 

ה. השפעת תזכיר החוק המוצע על תקנים במשרדי הממשלה וההיבט המינהלי

אין.

 

ו. להלן נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר

 

 

 

 

 

 

 

תזכיר חוק מטעם משרד האוצר:

תזכיר חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג-2023, פרק  _': בנקאות ואשראי

 

דברי הסבר

כללי

תחום הבנקאות ובפרט שוק האשראי הקמעונאי מתאפיין בחסמי כניסה וחסמי מעבר גבוהים וברמת תחרות נמוכה. כתוצאה מכך רוב הציבור רוכש את מרבית השירותים הבנקאיים מהבנק שבו הוא מנהל את חשבון העו"ש שלו מבלי לערוך הליך תיחור רציני הכולל השוואה בין ההצעות של בנקים אחרים או של גורמים חוץ-בנקאיים.

התחרות מצד גורמים חוץ-בנקאיים, על אף השיפור המסוים שחל בה בתקופה האחרונה, נותרה מוגבלת. זאת, בין היתר כתוצאה מיתרונות מובנים שיש לבנקים כגון גישה למקורות מימון בעלות נמוכה דרך ניהול פיקדונות הציבור, וכן שליטת הבנקים, בגישה של חלק גדול מהמתחרים שלהם למערכת הפיננסית ולאפשרות להעביר כספים דרך מערכות התשלומים.

מוצע להגביר את התחרות בשוק זה באמצעות הגברת השקיפות ללקוחות הבנקים וחיזוק הגופים החוץ בנקאיים המתחרים בבנקים במספר היבטים כמפורט להלן.

 

לסעיפים 1 ו-2 המוצעים

שוק האשראי הקמעונאי בישראל, כלומר אשראי צרכני ואשראי לעסקים קטנים ובינוניים, מאופיין בריכוזיות גבוהה, ונשלט כמעט במלואו על ידי תאגידים בנקאיים. כך, נכון לשנת 2021, 67% מהאשראי הצרכני הכללי ניתן על ידי המערכת הבנקאית כאשר לגבי אשראי לעסקים קטנים ובינוניים נתח השוק של המערכת הבנקאית עמד על 93.4% בשנת 2021. יתרה מזאת, הריכוזיות בשוק האשראי מתבטא גם בריכוזיות המערכת הבנקאית עצמה, כאשר נתח השוק המצרפי של נכסי שני הבנקים הגדולים במערכת עמד בשנת 2021 על 54%, ונתח השוק של נכסי חמשת הבנקים הגדולים במערכת עמד בשנת 2021 על 99%.

במסגרת תיקון 4 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו-2016 (להלן – חוק שירותים פיננסיים מוסדרים),  נקבעה חובת רישוי על מפעיל מערכת לתיווך באשראי - שהיא משמשת לתיווך בין מלווים ללווים לשם ביצוע עסקאות למתן אשראי ולתפעולן – וניתנה למפקח על נותני שירותים פיננסיים סמכות פיקוח לגבי מפעיל כאמור.

בעקבות התיקון האמור, ולפי ההסדר החוקי הקיים, מפעילי מערכת לתיווך באשראי שנותנים אשראי ליחידים או לתאגיד בסכום שאינו עולה על מיליון שקלים חדשים, מפוקחים כיום במסגרת רישיון להפעלת מערכת לתיווך באשראי תחת פיקוחה של רשות שוק ההון והמפקח על נותני שירותים פיננסיים; ואילו גופים שמעוניינים לתת אשראי לתאגיד, באופן דומה למפעיל מערכת לתיווך באשראי אך בהיקף שעולה על מיליון שקלים חדשים ועד ל-6 מיליון שקלים חדשים, נדרשים להירשם כרכזי הצעה בהתאם לפרק ה'5 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968, והפיקוח עליהם נעשה על ידי הרשות לניירות ערך.

בחלוף הזמן, התברר כי הסדר פיקוחי זה לא השיג את מטרותיו, אלא יצר מצב שבו כלל הגופים שמפעילים מערכות לתיווך באשראי פועלים תחת פיקוחה של רשות שוק ההון ולעומת זאת, נכון להיום, אף גוף לא נרשם כ'רכז הצעה' אצל רשות ניירות ערך ולא הציע את השירות לתאגידים. זאת, בין היתר, עקב הנטל הרגולטורי הכרוך בפיקוח מקביל של שתי רשויות על גופים אלו.

על מנת להגביר את התחרות באשראי לעסקים קטנים ובינוניים, את היצע האשראי לעסקים אלו ולהפחית את הנטל הרגולטורי, מוצע לתקן את החוקים הרלוונטיים כך, סך חוב האשראי שתאגיד יוכל לגייס, באמצעות בעל רישיון להפעלת מערכת לתיווך אשראי, יגדל ממיליון שקלים חדשים לשישה מיליון שקלים חדשים.

 

לסעיף 3 המוצע

כאמור לעיל, שוק האשראי הקמעונאי בישראל, כלומר אשראי צרכני ואשראי לעסקים קטנים ובינוניים, מאופיין בריכוזיות גבוהה, אשר נשלט כמעט במלואו על ידי תאגידים בנקאיים. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא שבעוד שתאגיד בנקאי רשאי להשתמש בפיקדונות הציבור לצורך מתן אשראי, נותן אשראי אשר אינו תאגיד בנקאי (להלן – נותן אשראי חוץ-בנקאי) אינו יכול לעשות כן ועליו להשתמש באפיקי מימון אחרים. הבדל זה מעניק יתרון מובנה לתאגידים הבנקאיים בתחרות עם נותני אשראי חוץ-בנקאי, משום שהריבית אשר משולמת כיום בעבור פיקדונות הציבור נמוכה משמעותית מזו שמשולמת בעבור מקורות המימון אחרים.

גיוון והרחבה של אפשרויות המימון של נותן אשראי חוץ-בנקאי עשוי להוזיל את עלויות המימון של נותן אשראי חוץ-בנקאי ובכך, לצמצם את היתרון המבני האמור לעיל ולהגביר את התחרות בשוק האשראי למשקי בית ולעסקים קטנים ובינוניים.

לפי סעיף 21(א)(1) לחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981 (להלן – חוק הבנקאות (רישוי)), מי שאינו תאגיד בנקאי אינו יכול לעסוק בקבלת פקדונות כספיים ובמתן אשראי כאחת. 'קבלת פיקדונות  כספיים' מוגדרת באותו סעיף כקבלת פקדונות משלושים בני אדם או יותר בעת ובעונה אחת (להלן – מגבלת השלושים), ולמעט קבלת אשראי מתאגיד בנקאי, קבלת אשראי מספקים, קבלת דמי קדימה מקונים וקבלת פקדון כספי כערובה לחיוב.

על מנת להרחיב ולגוון את מקורות המימון של נותני אשראי חוץ-בנקאיים, מוצע למעט מהגדרת 'קבלת פקדונות כספיים' גם קבלת אשראי מגוף מוסדי – כלומר: ממבטח ומחברה מנהלת. בכך יתאפשר לנותן אשראי חוץ-בנקאי לקבל אשראי מגוף מוסדי בלי שתחול לגבי אשראי זה מגבלת השלושים. לפי המוצע, אפשרות זו תעמוד רק לתאגיד שניתנו לגביו הוראות מאסדר בעניין הלימות הון ונזילות, וזאת על מנת לאזן בין הרחבת מקורות האשראי לבין הסיכונים הטמונים במתן אשראי.

 

לסעיף קטן 4 המוצע

לפסקה 1 המוצעת

בשנים האחרונות קמות חברות רבות בתחום ה'פינטק' – תחום שבמסגרתו נעשה שימוש בטכנולוגיה חדשנית לצורך אספקת מוצרים ושירותים בתחום הפיננסי, כגון: אשראי, שירותי תשלום, ניהול השקעות, ניהול פיננסי, ביטוח ועוד (להלן – חברות הפינטק). חברות אלו מצליחות לערער את השליטה של השחקנים המסורתיים בתחום באמצעות פתרונים טכנולוגיים ייחודים, שלרוב יעילים יותר מהמוצרים הקיימים, ואף מציעות פתרונות ייעודים לאוכלוסיות שעד כה לא קיבלו פתרון מספק. פעילות חברות הפינטק בישראל יכולה להגביר את הנגישות למוצרים ושירותים שונים, לעלות את רמת השירות בתחום, להביא להפחתה בעלויות השירותים הפיננסיים בישראל ולחולל תחרות בשוק הפיננסי.

ביום 3 במאי 2021 פרסמה רשות התחרות דו"ח בנושא חברות הפינטק וקשיים בפעילותן מול המערכת הבנקאית, זאת בהמשך לפניות שהגיעו אל רשות התחרות מאת חברות פינטק בנוגע לקשיים שלהן בפעילות מול המערכת הבנקאית. מהבדיקה עלה כי הבנקים מטילים דרישות שמקשות על חברות הפינטק לפתוח ולנהל חשבון בבנק. חלק מהדרישות שמציבים הבנקים הן בלתי ישימות, מעכבות ואף מונעות את כניסתן של חברות הפינטק לפעילות בישראל ולתחרות בבנקים. יש לציין כי חשבון בנק הוא מוצר חיוני לצורך פעילות של חברות פינטק שכן בלעדיו, הן לא יכולות להציע מוצרים ושירותים עבור לקוחותיהן. יתרה מזאת, הדין הכיר בחשיבות שירות זה, וסעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) קובע כי קיימת חובה על לתת שירותים אלו. לפיכך, קשיים בפתיחת חשבון וניהולו עשויים להיות חסם משמעותי לכניסת חברות פינטק לפעילות בשוק.

במטרה לבחון סוגיה זו ואת טעמי הבנקים לסירוב למתן שירות כאמור, מוצע כי לקבוע שתאגיד בנקאי המסרב לתת שירות מהשירותים המנויים בסעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) לגוף פיננסי כהגדרתו בחוק וכן לחברת תשלומים שתהיה מפוקחת על ידי רשות לניירות ערך, או שלא נתן שירות זה לאחר שישה חודשים מיום הפנייה של גוף כאמור (להלן – עיכוב במתן השירות), ימסור הודעה על כך למפקח על הבנקים וינמק את סירובו למתן השירות או הסיבה לעיכוב במתן השירות .

 

לפסקה 2 המוצעת

נכון לשנת 2021, משק בית ממוצע בישראל משלם לבנקים עמלות בסך 2,100 ש"ח כל שנה, כאשר ההנחה המקובלת היא שחלק גדול של הלקוחות לא מודע להיקף העמלות שהוא משלם לבנקים. מצב זה נוצר, בין היתר, בגלל שהעמלות נגבות ישירות מהחשבון של הלקוחות, ובמרבית המקרים הוא אינו שקוף ללקוחות באופן מספק. בשנים האחרונות, נעשו מספר צעדים כדי לקדם את השקיפות ללקוחות, אולם המודעות לגובה העמלות שנגבות ממשקי הבית עדיין נמוכה, ופעמים רבות נמנע הלקוח לברר באופן אקטיבי מהו היקף העמלות שנגבות ממנו.

יתרה מזאת, כאמור לעיל, תחום הבנקאות ובפרט שוק האשראי הקמעונאי מתאפיין בחסמי כניסה וחסמי מעבר גבוהים וברמת תחרות נמוכה. כתוצאה מכך רוב הציבור רוכש את מרבית השירותים הבנקאיים מהבנק שבו הוא מנהל את חשבון העו"ש שלו מבלי לערוך הליך תיחור רציני הכולל השוואה בין ההצעות של בנקים אחרים או של גורמים חוץ-בנקאיים

היעדר השקיפות ללקוחות וכוח השוק שקיים אצל הבנק המנהל את חשבון העובר ושב של הלקוח, ורמת התחרות הנמוכה, מוביל לכך שמשקי הבית משלמים מחיר גבוה על השירותים הבנקאיים.

נוכח האמור לעיל, ועל מנת להגביר את השקיפות והמודעות הצרכנית של לקוחות, מוצע לחייב את הבנקים,  לשלוח לכל לקוח, בתחילת כל חודש קלנדרי ובכל אחת מהדרכים בהן הוא מתקשר עם הלקוח, הודעה שבה יפורט הסכום הכולל של העמלות שגבה הבנק מהלקוח בחודש הקודם למועד שליחת ההודעה כאמור והסכום הכולל של הריביות שגבה הבנק מהלקוח בחודש שקודם למועד שליחת ההודעה כאמור.

כך יתאפשר ללקוחות להבין את המחיר אותו הם משלמים עבור שירותים בנקאיים והמודעות הצרכנית לעניין זה תגבר. הצעה זו למעשה תשווה את השקיפות של עלות השירותים הבנקאיים לשקיפות של עלות מוצרים אחרים כגון: חשמל ומים, שהתשלום עבורם מתבצע לאחר קבלת השירות, והיא תקל על הלקוח להבין את העלות האמיתית של שירותים אלו.

על מנת למנוע מצב בו הודעה זו מכילה פרטים רבים שיקשו על הלקוח להבין את האמור בה, מוצע לקבוע כי הבנק ימסור במסגרת ההודעה רק את הסכום הכולל של העמלות שנגבו ממנו ואת הסכום הכולל של הריביות שנגבו ממנו, וללא פרטים נוספים.

בנוסף, מוצע לקבוע שהודעה כאמור תישלח ללקוח בכל אחת מהדרכים שבהם בחר הלקוח, במסגרת הסכם ההתקשרות, לקבל הודעות מהבנק. כך יתאפשר ללקוח לקבל את הודעה שתימסר לו באמצעים הנוחים לו, ותקל עליו להגביר את המודעות הצרכנית שלו לעניין זה.

 

לפסקה 3 המוצעת

במסגרת החוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל (תיקוני חקיקה), התשע"ז-2017, תוקן חוק הבנקאות (שירות ללקוח), ונקבע בו כי תאגיד בנקאי לא ימנע, במעשה או במחדל, מגוף פיננסי העוסק בתפעול הנפקה של כרטיסי חיוב שמנפיק התאגיד הבנקאי  (להלן – גוף מתפעל) לעשות שימוש במידע שהגיע לידי הגוף המתפעל אגב ביצוע הנפקה או תפעול ההנפקה. מטרת הוראה זו הייתה למנוע מתאגיד בנקאי להגביל את יכולתו של גוף מתפעל להשתמש במידע שהגיע אליו כדין ובהסכמת הלקוח, ובכך לפגוע ביכולתו של הגוף המתפעל להתחרות בתאגיד הבנקאי.

עם זאת, גם לאחר התיקון האמור, נראה שקיים קושי לגופים המתפעלים לעשות שימוש במידע שמצוי בידם אגב ביצוע הנפקה או תפעול הנפקה, וזאת בשל הקושי שלהם לקבל את הסכמת הלקוחות לשימוש במידע על ידי הגוף המתפעל, הסכמה הדרושה בהתאם להוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.

על מנת לממש את מטרות התיקון האמור, מוצע בהחלטה זו לתקן את סעיף 7ד(ב) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), כך שתאגיד בנקאי יאפשר לגוף מתפעל, במסגרת הסכם ההתקשרות שבין התאגיד הבנקאי לבין הלקוח שלטובתו מונפק כרטיס החיוב, לקבל את הסכמת הלקוח לעשות שימוש במידע שהגיע לידיו אגב ביצוע ההנפקה או תפעול ההנפקה, לצורך מתן שירותים ללקוח שלגביהם מפוקח הגוף המתפעל, ולא ימנע מהגוף המתפעל, במעשה או במחדל, לקבל את הסכמת הלקוח כאמור.

כמו כן, מוצע לקבוע כי הסכם ההתקשרות עם הלקוח להנפקת כרטיס החיוב לא יותנה במתן הסכמה לגוף המתפעל, זאת על מנת שללקוח תינתן האפשרות לבחור האם להסכים להתיר לגוף המתפעל להשתמש במידע.

 

לפסקה 4 המוצעת

סעיף 9ט לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), קובע, בין היתר, שהנגיד, לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת, יקבע, בכללים, רשימה של שירותים שבעדם רשאי תאגיד בנקאי לגבות עמלות מלקוחותיו, ואופן חישובן של העמלות שניתן לגבות בעד שירותים אלה (להלן – התעריפון המלא). כמו כן, הנגיד רשאי לקבוע בכללים תעריפונים מצומצמים מתוך התעריפון המלא, לגבי סוגי שירותים בנקאיים או סוגי לקוחות (להלן – תעריפונים מצומצמים).

במסגרת סמכויות אלו קובע הנגיד אילו שירותים רשאי הבנק לגבות בגינם עמלות וכיצד יחושבו. סמכות זו, בשונה מהסמכות שיש לנגיד לפי סעיף 9יב, אינה נוגעת לפיקוח על גובה העמלות אלא רק לאפשרות לגבות אותן ולאופן חישובן. במסגרת התעריפונים האמורים מפרסם כל בנק את השירותים שאותם הוא מעניק ללקוחותיו, את גובה העמלות בגינם ואת אופן חישובם בהתאם להוראות שקבע הנגיד.

יצוין, כי מרבית העמלות שמפורסמות במסגרת התעריפונים הן עמלות שקובעים הבנקים באופן עצמאי; ולגביהן אין לבנק מניעה להפלות מחירים בין לקוחותיו, ולגבות מהם, עבור אותם שירותים, עמלות בגובה שונה, לרבות גבייה של עמלה נמוכה מעמלת המינימום שקבועה בתעריפון.

בנסיבות אלו, ייתכן מצב שבו הנגיד יקבע, מכוח סמכותו לפי סעיף 9ט, כי באופן חישוב עמלה מסוימת, הבנק יהיה חייב לציין עמלת מינימום לאותו שירות, ברם, בפועל, ומאחר שהבנק רשאי לגבות עמלה נמוכה מעמלת המינימום שקבועה בתעריפון, לאחר משא ומתן בין לקוח מסוים לבין התאגיד הבנקאי, העמלה שיגבה התאגיד הבנקאי תהיה נמוכה מעמלת המינימום.

קביעת עמלת מינימום, במצב שכזה, פוגעת בעיקר בלקוחות עם מודעות צרכנית נמוכה אשר אינם מודעים לאפשרות של הבנק לגבות עמלה נמוכה יותר מעמלת המינימום הקבועה בתעריפונים, ולמעשה, היא מטעה את אותם הלקוחות.

יתרה מזאת, לפי התיאוריה הכלכלית, מחיר מינימום נועד להגן על יצרן בשוק שמתאפיין בכוח שוק משמעותי בצד הביקוש. כאמור לעיל, המצב בשוק הבנקאות הוא הפוך, כלומר לכל בנק כוח שוק כלפי לקוחותיו ביחס למוצרים בנקאיים רבים. אי לכך, מעבר לפגיעה בלקוחות בעלי מודעות צרכנית נמוכה, קביעת מחיר מינימום בשירותים בנקאיים למשקי בית ועסקים קטנים אינו תואם ואינו נדרש בשוק הבנקאות.

נוכח זאת, מוצע לקבוע שאופן חישובן של עמלות בתעריפון המלא ובתעריפונים המצומצמים לא יכלול סכום או שיעור מזערי.

 

לסעיף 5 המוצע

ביום 31 בינואר 2017 פורסם ברשומות החוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל (תיקוני חקיקה), התשע"ז-2017 (להלן – החוק להגברת התחרות). במסגרת החוק תוקן חוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981, ונוסף בו סעיף שלפיו בנק בעל היקף פעילות רחב, קרי בנק ששווי נכסיו עולה על 20% משווי הנכסים של כלל הבנקים בישראל, לא יעסוק בתפעול הנפקה וסליקה של עסקאות בכרטיסי חיוב. סעיף זה נועד להביא להפרדה בין הבנקים הגדולים לבין חברות כרטיסי האשראי שבבעלותם ולאפשר לחברות אלו להוות 'איום תחרותי' על המערכת הבנקאית בתחום האשראי הקמעונאי.

על מנת לאפשר לחברות כרטיסי האשראי המופרדות לצבור נתח שוק משמעותי שיאפשר להן לגייס בסיס לקוחות רחב, נקבע בסעיף 9(ג) לחוק, כי מתום ארבע שנים מיום התחילה ועד תום שבע שנים מיום התחילה, היינו: מיום 31 בינואר 2021 עד ליום 31 בינואר 2024, סך מסגרות האשראי בכרטיס אשראי של לקוחות בנק בעל היקף פעילות רחב המנפיק כרטיסי חיוב, בכל שנה, לא יעלה על 50% מסך מסגרות האשראי בכרטיסי אשראי של לקוחות הבנק כפי שהיה בשנת 2015. לצד הוראה זו, ועל מנת למנוע פגיעה בלקוחות בעלי מסגרת אשראי נמוכה, הסעיף קובע כי בחישוב סך מסגרות האשראי כאמור, יובאו בחשבון מסגרות אשראי של לקוחות הבנק הגבוהות מ-5,000 שקלים חדשים, ולא תופחת מסגרת אשראי של לקוח לסכום נמוך מ-5,000 שקלים חדשים רק בשל האמור בסעיף. השיעור והסכומים בהוראה זו תוקנו מספר פעמים על בצו של שר האוצר.

בינואר 2023 התקין שר האוצר תקנות לעניין שינוי ההגדרה "בנק בעל היקף פעילות רחב" (להלן – תקנות בעל היקף פעילות רחב), וההוראה המחייבת בנק בעל היקף פעילות רחב המנפיק כרטיסי חיוב לצמצם את מסגרות האשראי בכרטיסי אשראי שהנפיק ללקוחותיו נקבעה לתקופה נוספת, בהתאם ליום התחילה של התקנות, ואף הורחבה לגבי בנקים נוספים.

בעקבות יישום ההוראה כאמור, התקבלו מספר פניות מהציבור ובנוגע להשלכות של הוראות אלה על ההתנהלות הסדירה של משקי הבית. זאת על רקע הגידול בצריכה בכרטיסי אשראי שהתרחשה מאז מועד קביעת ההוראות, ובפרט הגידול בביקושים למסגרות אשראי הנובעים מגידול טבעי של האוכלוסייה, מהגידול בשימוש בציבור בתשלומים דיגיטליים, ומעליית ההוצאה הממוצעת של משק בית בישראל.

על אף הפוטנציאל שיש בהוראה זו כדי לקדם את התחרות, נוכח ההשלכות כאמור לעיל מוצע לתקן את חוק להגברת התחרות כך שלאחר יום 31 בינואר 2024, תבוטל ההוראה המחייבת בנק בעל היקף פעילות רחב המנפיק כרטיסי חיוב לצמצם את מסגרות האשראי בכרטיסי אשראי שהנפיק ללקוחותיו.