טיוטת תקנות

א.  שם התקנות המוצעות:

       אכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן)(תיקון והוראת שעה), התשפ"ג - 2022

ב.  מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן:

סעיף 38(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") קובע כי הטלת עונש מאסר שלא על-תנאי, תתאפשר אך אם בית המשפט קיבל קודם לכן תסקיר של שירות המבחן. יחד עם זאת, לפי סעיף 38(ב) שר המשפטים מוסמך לסייג את חובת התסקיר לפי סוגי בתי משפט, לפי עבירות, לפי גיל הנאשמים או לפי כל סיווג אחר. הסייגים לחובת התסקיר נקבעו באכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן), תשכ"ד – 1964. מאז תוקנה האכרזה לאחרונה, בשנת 1967, חלפו שנים רבות וחלו שינויים באשר להסדרים החוקיים הרלוונטיים להסדרה, וכן ישנם סייגים באכרזה שהתייתרו או שקיים צורך בעדכון שלהם נוכח תיקוני חקיקה שהתקבלה במרוצת השנים. מוצע על כן לתקן את האכרזה.

ג. להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות:

טיוטת תקנות מטעם משרד המשפטים:

אכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן)(תיקון והוראת שעה), התשפ"ג - 2022

 

 

דברי הסבר

סעיף 38(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – החוק) קובע כי בית משפט לא יטיל על נאשם עונש מאסר שאינו על-תנאי, אם לא קיבל קודם לכן תסקיר של שירות המבחן לפי סעיף 37 לחוק. סעיף 38(ב) לחוק מסייג את חובת התסקיר וקובע כי שר המשפטים רשאי לסייג את חובת התסקיר לפי סוגי בתי משפט, לפי עבירות, לפי גיל הנאשמים או לפי כל סיווג אחר.  משמעות סיוג חובת התסקיר היא כי  בית המשפט רשאי לגזור את דינו של נאשם אשר נכנס תחת מי מהסייגים המפורטים באכרזה למאסר בפועל ללא תסקיר של קצין המבחן, לפי שיקול דעתו.

סעיף 38 לחוק מקורו בסעיפים 19(ב) ו- (ז) לחוק לתיקון דיני העונשין (דרכי ענישה) התשי"ד-1954 (להלן – חוק לתיקון דרכי העונשין). מכוחו של סעיף 19(ז) לחוק לתיקון דרכי העונשין פורסמה על ידי שר המשפטים אכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן), תשכ"ד – 1964 (להלן – האכרזה), אשר ביטלה אכרזות קודמות. האכרזה תוקנה לאחרונה בשנת 1967 והיא פורטת שורה של סייגים לחובת קבלתו של תסקיר מבחן בטרם יגזור בית המשפט עונש מאסר בפועל על נאשם.  

הסייגים המנויים באכרזה אינם מונעים מבית המשפט להורות על קבלתו של תסקיר מבחן בטרם יגזור את דינו של נאשם, אלא שהעניין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. בהתאם לסייג הקבוע בפסקה 1(1) לאכרזה הנוכחית – לגביו אין מוצע תיקון – הוחרג מחובת תסקיר נאשם שביום ביצוע העבירה מלאו לו 21 שנה. משמעותו של סייג זה היא כי יתר הסייגים המנויים באכרזה נוגעים לנאשמים בני 18 – 21 בלבד. מדובר בפלח מוגבל יחסית של הנאשמים, אך מדובר בנאשמים שהם בגירים צעירים. ביחס לנאשמים מעין אלה קיימת חשיבות לתסקיר שירות המבחן לשם מיצוי האפשרות לבחון את שילובם בהליכי שיקום, וכאמור לבית המשפט נתון שיקול הדעת להורות על תסקיר שירות המבחן גם באותם מקרים הנכנסים תחת הסייגים האחרים המנויים באכרזה.

 

מאז פורסמה האכרזה חלפו שנים רבות. בתקופה זו הוחלף סעיף 19(ז) לחוק לתיקון דרכי העונשין – הוא מקור הסמכות שמכוחו הוצאה האכרזה – בסעיף 38(ב) לחוק. העובדה שהאכרזה עודה מפנה לסעיף 19(ז) לחוק כמקור הסמכות להוצאתה, סעיף שכאמור אינו בתוקף עוד, היוותה בסיס לטענות באשר לתוקפה של האכרזה. טענות אלה נדחו בערכאות (וראו למשל: ע"פ 1019/13 פאיס נ' מדינת ישראל (6.7.2015)), ואולם ראוי לעדכן את מקור הסמכות מכוחו מסויגת חובת התסקיר לפני גזירת עונש מאסר שאינו על-תנאי.

על כך יש להוסיף כי האכרזה בנוסח הנוכחי כוללת הפניות לחיקוקים נוספים שאינם בתוקף או שהוחלפו בחקיקה מאוחרת יותר, וכן כי בהינתן הזמן שחלף מאז תוקנה האכרזה לאחרונה, יש מקום לעדכונה.

 

להלן נוסח המבוא לאכרזה וסעיף 1 לה, אשר מוצע לתקן:

 

"בתוקף סמכותי לפי סעיף 19(ז) לחוק לתיקון דיני העונשין (דרכי ענישה), תשי"ד-1954, אני מכריז לאמור:

סייגים לתחולת סעיף 19

1.סעיף קטן (ב) לסעיף 19 של החוק לתיקון דיני העונשין (דרכי ענישה), תשי"ד-1954, לא יחול –

(1) על נאשם שביום ביצוע העבירה מלאו לו 21 שנה;

(2) על נאשם המרצה עונש מאסר בשל עבירה אחרת;

(3) על נאשם שביחס אליו הוגש תסקיר של קצין מבחן תוך שנים-עשר החדשים האחרונים לפני מתן גזר הדין, והעתק התסקיר הוגש לבית המשפט;

(4) על עבירות שהעונש שנקבע להן בחוק הוא מאסר עולם ונקבע שהוא עונש חובה;

(5) על עבירות לפי החוק לתיקון דיני העונשין (בטחון המדינה), תשי"ז-1957;

(6) על עבירות לפי החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954, פרט לסעיף 2א של אותו חוק;

(7) על בתי דין לעבירות תנועה שהוקמו לפי תקנת-שעת-חירום (עבירות תנועה - דין חיילים), תש"ט-1949;

(8) על נאשם שמקום מגוריו הקבוע הוא מחוץ לשטח שמשפט ישראל חל עליו."

 

 

לסעיף 1: מוצע לתקן את המבוא לאכרזה כך שיציין את מקור הסמכות התקף שמכוחו רשאי שר המשפטים להכריז כאמור בסעיף 38(ב) לחוק. מוצע על כן למחוק את ההפניה לסעיף 19(ז) לחוק לתיקון דיני העונשין, שאינו עומד עוד בתוקף, ותחת זאת לציין את סעיף 38(ב) לחוק כמקור הסמכות להוצאת האכרזה.

לסעיף 2: מוצע לתקן את המבוא לאכרזה, כך שיפנה לסעיף 38(א) לחוק, במקום לסעיף 19(ז) לחוק לתיקון דרכי ענישה שאינו תקף עוד.

כן מוצעים התיקונים הבאים לעניין הסייגים לפי האכרזה –

פסקה (5) – תחת פסקה זו סויגה חובת תסקיר קצין מבחן ביחס לעבירות לפי החוק לתיקון דיני העונשין (בטחון המדינה), תשי"ז-1957. חוק זה בוטל והעבירות שנכללו בו קבועות כיום בפרק ז' לחוק, שעניינו עבירות נגד ביטחון המדינה, יחסי חוץ וסודות רשמיים. מוצע על כן לתקן את הפסקה כך שתפנה לחקיקה שבתוקף כיום. לצד זאת, בשים לב לכך שתחת פרק ז' לחוק נכללות עבירות ברמות חומרה משתנות, אשר עשויות להתבצע בטווח רחב של נסיבות, ואשר במקרים רבים לא יצדיקו בהכרח הטלת עונש מאסר בפועל, אין הצדקה לסייג מחובת קבלת תסקיר את כל העבירות המנויות בפרק ז'. מוצע אפוא כי מחובת תסקיר יוחרגו רק העבירות החמורות יותר בפרק ז' לחוק, אשר העונש הקבוע להן עומד על שבע שנות מאסר ומעלה. עוד נזכיר כי בכל מקרה שמורה לבית המשפט, כאן כמו גם בכל יתר הנסיבות המפורטות באכרזה, הסמכות להורות על הגשת תסקיר לעונש במקרים שבהם יסבור כי הדבר נדרש.

פסקה (5א) – מאז נקבע הסייג שבפסקה (5)  לסעיף 1 לאכרזה לגבי עבירות נגד ביטחון המדינה, נחקק חוק המאבק בטרור, תשע"ו – 2016 (להלן – חוק המאבק בטרור), וכיום חלק משמעותי של העבירות נגד ביטחון המדינה, בהקשר של טרור, קבוע בחוק זה. מוצע על כן לקבוע, כסייג משלים לסייג הקבוע בפסקה (5), גם סייג לעניין עבירות המנויות בחוק המאבק בטרור. לצד זאת, מאחר שבדומה לעבירות בפרק ז' לחוק, גם העבירות הקבועות בחוק המאבק בטרור עשויות להתבצע במגוון נסיבות וברמות חומרה שונות, מוצע להוסיף את פסקה (5א) ולהחיל את הסייג אך על עבירות שעונשן שבע שנות מאסר ומעלה, וכן להחילו רק ביחס לעבירה המהווה "עבירת טרור חמורה", כהגדרתה בחוק המאבק בטרור. הגדרתה של "עבירת טרור חמורה" לפי חוק המאבק בטרור כוללת שתי חלופות. החלופה האחת כוללת רשימה של סעיפי עבירה לפי חוק המאבק בטרור עצמו. החלופה השניה כוללת עבירה המהווה "מעשה טרור" כהגדרתו בחוק המאבק בטרור "שדינה, לאחר החמרת הענישה לפי סימן ב' בפרק ג', מאסר חמש שנים או יותר". לאור האמור מוצע להבהיר כי קביעת רף ענישה של שבע שנים בהגדרה זו, מתייחס גם הוא לעונש לאחר החמרת הענישה בהתאם להוראות סימן ב' בפרק ג' לחוק זה.

פסקה (7) – בפסקה זו סויגה חובת התסקיר בטרם הטלת עונש מאסר בפועל ביחס לבתי דין לעבירות תנועה שהוקמו לפי תקנות שעת חירום (עבירות תנועה – דין חיילים), תש"ט – 1949. תקנות שעת חירום אלו בוטלו בסעיף 27(2) לחוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 8), תשל"ה – 1975. מוצע אפוא למחוק פסקת משנה זו.

בנוסף, מוצע להוסיף את הסייגים הבאים לאכרזה –

פסקה (9) – מוצע לסייג מחובת תסקיר את עניינו של נאשם, המיוצג על ידי סנגור, ואשר מוחזק במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו – 1996, אשר הגיע להסדר טיעון עם התביעה במסגרתו סוכם משך עונש המאסר לו יעתרו הצדדים. במקרים בהם הושגה הסכמה כאמור בין נאשם מיוצג לתביעה, נראה כי אין מקום לדרישה מחייבת לקבלת תסקיר קצין מבחן, הן בשל הסכמה בין הצדדים על עונש מאסר, הן מאחר שבמצב זה אין הצדקה לעכב את גזירת דינו של הנאשם עד להשלמת תסקיר שירות המבחן, באופן שיאריך עוד את תקופת מעצרו. תחת סייג זה לא ייכנסו מקרים בהם הסכמת הצדדים היא על טווח ענישה, שכן במקרים אלה יכולה להיות לתסקיר חשיבות לצורך פרישת התמונה המלאה בפני בית המשפט בטרם יגזור את הדין. עוד יובהר, כי תחת סייג זה ייכנסו מקרים בהם יש הסכמה בין הצדדים על עונש המאסר, גם אם אין הסכמה על גובה הקנס שיושת על הנאשם, או שהוסכם על טווח לעניין גובה הקנס. זאת, מאחר שחובת התסקיר נקבעה בנוגע להטלת עונש מאסר בפועל. ועל כן אם במסגרת הסדר הטיעון יש הסכמה בין הצדדים על משך המאסר, יחול הסייג המוצע.

פסקה (10) – מוצע לסייג מחובת תסקיר את עניינו של נאשם אשר מוחזק במעצר עד תום ההליכים ואשר הודיע, באמצעות סנגורו, כי הוא מוותר על הכנת תסקיר בעניינו. במצב בו נאשם מיוצג, הנמצא במעצר עד תום ההליכים, מבקש לוותר על הכנת התסקיר בעניינו, נראה כי אין לכפות עליו את ההמתנה לתסקיר שירות המבחן, וייתכן שאף להאריך בכך את תקופת המעצר. כמובן, לבית המשפט נתון שיקול הדעת להכריע במקרה קונקרטי האם בכל זאת יש מקום להורות על קבלת תסקיר שירות המבחן, על אף בקשת הנאשם.

לסעיף 3: מוצע להוסיף, במסגרת הוראת שעה שתיקבע לתקופה של 18 חודשים מיום פרסום התיקון לאכרזה, את פסקה (11) שלפיה לא תחול חובת התסקיר על נאשם בעבירות של ייצור, ייבוא, ייצוא או סחר בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, או בעבירה של מכירה או מסירת נשק לאדם שאינו רשאי על פי דין להחזיק בו, לפי סעיף (ב3) רישה לחוק העונשין. בשנים האחרונות עלה מספר עבירות הנשק ונרשמה עליה במספר תיקי האלימות בהם היה שימוש בנשק. מספר הקרבנות בנפש, כתוצאה משימוש רחב היקף ובלתי-מורשה בנשק, בעיקר בחברה הערבית, עלה אף הוא. על הנזק הישיר שבעבירות הנשק יש להוסיף את הפגיעה בתחושת הביטחון בקרב הציבור ואת עליית הביקוש לנשק בלתי חוקי. נוכח האמור, הוחמרה לאחרונה בחקיקה הענישה בגין עבירות נשק, לרבות הענישה בגין סעיפים 144(ב2) – 144(ב3) רישה (חוק העונשין (תיקון מס' 140 - הוראת שעה), התשפ"ב – 2022). העבירות הקבועות בסעיף 144(ב2)-(ב3), הן עבירות שבמהותן מלמדות על פעילות עבריינית חמורה ואסורה. מדובר בגורמים שלהם תרומה לתפוצה הרחבה של נשק בציבור. מוצע אפוא לסייג מחובת תסקיר, בתקופת הוראת השעה, נאשמים בעבירות אלה.