טיוטת תקנות

 

א. שם התקנות המוצעות

תקנות אוויר נקי (מניעת מפגעים מפסולת אורגנית), התשפ"ב-2022

 

ב. מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן

בשנת 2021, במסגרת מחויבותה של ישראל לפי הסכם פריז בדבר התמודדות בין-לאומית עם שינויי האקלים, קבעה הממשלה יעדים לאומיים להפחתת פליטות של גזי חממה (החלטת ממשלה מ' 171 מיום 25.7.2021, שעניינה "מעבר לכלכלה דלת פחמן"). באותה החלטה נקבעו יעדים מגזריים לצמצום פליטות של גזי חממה וביניהם - הפחתת פליטות גזי חממה שמקורן בתחום הפסולת המוצקה עד לשנת 2030, בהיקף של 47% לכל הפחות ביחס לפליטות שנמדדו בשנת 2015, אשר עמדו על 5.5 מיליון טונה.

מרכיב מרכזי בפליטות של גזי חממה בסקטור זה הוא הפסולת האורגנית שמקורה בפסולת העירונית. יותר משליש מסך כמות הפסולת העירונית הנוצרת בישראל היא פסולת אורגנית, במשקל של כשני מיליון טונות בכל שנה. להערכת הגורמים המקצועיים במשרד להגנת הסביבה (להלן – המשרד) רק כ-30% מפסולת זו מטופלת כיום – כ-600 אלף טון בשנה - ותוצרי הטיפול של הפסולת אינם איכותיים ואינם מאפשרים שימוש מעשי. מרבית הפסולת מוטמנת באתרי הטמנה ללא טיפול. פסולת אורגנית שלא עברה תהליך טיפול וייצוב מקדים טרם ההטמנה פולטת גזי חממה, ובפרט מתאן, בשיעור ניכר. הטמנת הפסולת האורגנית כיום מהווה כ-10% מסך פליטות גזי החממה של ישראל (כולל אתרי הטמנה ותאי הטמנה שההטמנה בהם הסתיימה).

נתון זה כולל גם פליטות של גזי חממה בשריפות באתרי הטמנה. שריפות אלה נוצרות במידה רבה בשל הפסולת האורגנית המוטמנת, והן גורמות גם לפליטות מזהמי אוויר נוספים. בנוסף, קיימת פליטה של גזי חממה בשל פיזור של פסולת אורגנית שאינה מטופלת כנדרש.

על מנת להפחית את פליטות גזי החממה נדרש טיפול בפסולת, בטכנולוגיות זמינות ובסטנדרטים מקצועיים המקובלים בעולם. כיום אין בישראל חובה חוקית לטפל בפסולת טרם הטמנתה, ולא נקבעו סטנדרטים מחייבים לגבי תוצרי הטיפול או לגבי הערכים בהם נדרשת הפסולת המטופלת לעמוד טרם ההטמנה. זאת בשונה מהמקובל במדינות המפותחות, ובעיקר במדינות האיחוד האירופי.

מבחינה סביבתית, קיימת עדיפות מובהקת לכך שהפסולת בכלל, והפסולת האורגנית בפרט, תעבור תהליך של מיחזור אשר יאפשר שימוש מעשי בה, במקום הטמנה של הפסולת הכרוכה גם היא במפגעים ובעלויות רבות. גם מבחינה משקית וכלכלית, למיחזור של הפסולת האורגנית קיימת עדיפות על פני הטמנה.

בהעדר סטנדרט מחייב לטיפול בפסולת אורגנית לכדי הפיכתה לדשונת, איכות הטיפול בפסולת האורגנית בישראל כיום, אינה מספקת, כך שתוצרי הטיפול אינם מתאימים לשימוש חקלאי או אחר. לאור התמריץ הכלכלי להימנע מתשלום על הטמנה מוסדרת של פסולת זו, חלק ניכר מתוצרי הטיפול מועברים ומפוזרים בשטחים חקלאיים או בשטחים פתוחים באמתלה של "טיוב הקרקע", גם כשבפועל לא נעשה בהם שימוש כתוצר איכותי תמורת תשלום. למותר לציין כי פרקטיקה זו יוצרת מפגעים סביבתיים ואקולוגיים העלולים לגרום לזיהום קרקע ומים, פגיעה בערוצי נחלים, שיבוש מערכות אקולוגיות ועוד.

לפיכך, מטרתן של התקנות המוצעות לקבוע אמצעים אשר ימנעו או יפחיתו את פליטת גזי החממה ויבטיחו טיפול מיטבי בפסולת, וכן מניעה של מפגעים סביבתיים נוספים. מטרה זו היא כאמור חלק מיישום החלטת הממשלה וקיום המחויבות הבינלאומית של מדינת ישראל בנושא, וכן מהווה אינטרס סביבתי ראשון במעלה לקידום הטיפול בפסולת בישראל.

 

 

ג. להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות:

 

טיוטת תקנות מטעם המשרד להגנת הסביבה:

טיוטת תקנות אוויר נקי (מניעת מפגעים מפסולת אורגנית), התשפ"ב-2022

 

 

___ ב________ התש_______ (___ ב________ ____20)

[תאריך עברי] ([תאריך לועזי])

(חמ _____-3)

 

__________________

תמר זנדברג

השרה להגנת הסביבה

 

דברי הסבר

 

כללי

בשנת 2021, במסגרת מחויבותה של ישראל לפי הסכם פריז בדבר התמודדות בין-לאומית עם שינויי האקלים, קבעה הממשלה יעדים לאומיים להפחתת פליטות של גזי חממה (החלטת ממשלה מ' 171 מיום 25.7.2021, שעניינה "מעבר לכלכלה דלת פחמן"). באותה החלטה נקבעו יעדים מגזריים לצמצום פליטות של גזי חממה וביניהם -  הפחתת פליטות גזי חממה שמקורן בתחום הפסולת המוצקה עד לשנת 2030, בהיקף של 47% לכל הפחות ביחס לפליטות שנמדדו בשנת 2015, אשר עמדו על 5.5 מיליון טון.

מרכיב מרכזי בפליטות של גזי חממה בסקטור זה הוא הפסולת האורגנית שמקורה בפסולת העירונית. יותר משליש מסך כמות הפסולת העירונית הנוצרת בישראל היא פסולת אורגנית, במשקל של כשני מיליון טונות בכל שנה. להערכת הגורמים המקצועיים במשרד להגנת הסביבה (להלן – המשרד) רק כ- כ-30% מפסולת זו מטופלת כיום – כ- 600 אלף טון בשנה, ותוצרי הטיפול של הפסולת אינם איכותיים ואינם מאפשרים שימוש מעשי. מרבית הפסולת מוטמנת באתרי הטמנה ללא טיפול. פסולת אורגנית שלא עברה תהליך טיפול וייצוב מקדים טרם ההטמנה פולטת גזי חממה, ובפרט מתאן, בשיעור ניכר. הטמנת הפסולת האורגנית כיום מהווה כ-10% מסך פליטות גזי החממה של ישראל (כולל אתרי הטמנה ותאי הטמנה שההטמנה בהם הסתיימה).

נתון זה כולל גם פליטות של גזי חממה בשריפות באתרי הטמנה. שריפות אלה נוצרות במידה רבה בשל הפסולת האורגנית המוטמנת, והן גורמות גם לפליטות מזהמי אוויר נוספים. בנוסף, קיימת פליטה של גזי חממה בשל פיזור של פסולת אורגנית שאינה מטופלת כנדרש.

על מנת להפחית את פליטות גזי החממה נדרש טיפול בפסולת, בטכנולוגיות זמינות ובסטנדרטים מקצועיים המקובלים בעולם. כיום אין בישראל חובה חוקית לטפל בפסולת טרם הטמנתה, ולא נקבעו סטנדרטים מחייבים לגבי תוצרי הטיפול או לגבי הערכים בהם נדרשת הפסולת המטופלת לעמוד טרם ההטמנה. זאת בשונה מהמקובל במדינות המפותחות, ובעיקר במדינות האיחוד האירופי.

מבחינה סביבתית, קיימת עדיפות מובהקת לכך שהפסולת בכלל, והפסולת האורגנית בפרט, תעבור תהליך של מיחזור אשר יאפשר שימוש מעשי בה, במקום הטמנה של הפסולת הכרוכה גם היא במפגעים ובעלויות רבות. גם מבחינה משקית וכלכלית, למיחזור של הפסולת האורגנית קיימת עדיפות על פני הטמנה.

בהעדר סטנדרט מחייב לטיפול בפסולת אורגנית לכדי הפיכתה לדשונת, איכות הטיפול בפסולת האורגנית בישראל כיום, אינה מספקת, כך שתוצרי הטיפול אינם מתאימים לשימוש חקלאי או אחר. לאור התמריץ הכלכלי להימנע מתשלום על הטמנה מוסדרת של פסולת זו, חלק ניכר מתוצרי הטיפול מועברים ומפוזרים בשטחים חקלאיים או בשטחים פתוחים באמתלה של "טיוב הקרקע", גם כשבפועל לא נעשה בהם שימוש כתוצר איכותי תמורת תשלום. למותר לציין כי פרקטיקה זו יוצרת מפגעים סביבתיים ואקולוגיים העלולים לגרום לזיהום קרקע ומים, פגיעה בערוצי נחלים, שיבוש מערכות אקולוגיות ועוד.

לפיכך, מטרתן של התקנות המוצעות לקבוע אמצעים אשר ימנעו או יפחיתו את פליטת גזי החממה ויבטיחו טיפול מיטבי בפסולת, וכן מניעה של מפגעים סביבתיים נוספים. מטרה זו היא כאמור חלק מיישום החלטת הממשלה וקיום המחויבות הבינלאומית של מדינת ישראל בנושא, וכן מהווה אינטרס סביבתי ראשון במעלה לקידום הטיפול בפסולת בישראל.

מוצע להתקין את התקנות מכוח מספר דברי חקיקה, שהעיקרי בהם הוא חוק אוויר נקי, התשס"ח-2008 (להלן – חוק אוויר נקי). סעיף 13 לחוק אוויר נקי מסמיך את השרה להגנת הסביבה לקבוע הוראות לעניין מניעה וצמצום של זיהום אוויר ממקורות פליטה נייחים, שהם כלל מקורות הפליטה שאינם כלי תחבורה. מקור פליטה מוגדר בחוק כ-

"מיתקן או מערך מיתקנים, נייח או נייד, לרבות מכונה, מכשיר או חפץ, וכן מקום, שנפלטים מהם מזהמים לאוויר או העלולים לגרום לפליטת מזהמים לאוויר, עקב פעולה או תהליך המתבצעים בהם או באמצעותם, לרבות כל פעולה או תהליך נלווים שיש להם או שעלולה להיות להם השפעה על פליטת מזהמים, ולמעט אם זיהום האוויר הנגרם או העלול להיגרם מהם זניח"

מטרת ההוראות המפורטות בתקנות המוצעות היא כאמור למנוע ולצמצם את זיהום האוויר הנובע מהעדר טיפול או מטיפול שאינו מספק בפסולת אורגנית. בנוסף, מוצע לקבוע בתקנות הוראות לעניין פעילות עסקי הטיפול בפסולת אורגנית, הכוללים אתרי מיון וטיפול, מיתקני טיפול שונים ועסקי הובלה. לעניין עסקים אלה, שחלקם הגדול טעוני רישוי לפי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן – חוק רישוי עסקים), מוצע להתקין את התקנות גם מכוח סעיף 10א לחוק האמור ומכוח סעיף 32 לחוק אוויר נקי אשר מסמיכים את השרה להגנת הסביבה לקבוע הוראות לעניין שמירה על איכות הסביבה ומניעת מפגעים מעסקים טעוני רישוי, ולעניין מניעת זיהום אוויר, לקבוע הסדרים לעניין החלטות נותן האישור במשרד להגנת הסביבה בהיבטים אלה.

עוד מוצע להתקין את התקנות מכוח סעיף 62ב(א) לפקודת בריאות העם, 1940 (להלן – פקודת בריאות העם), המסמיך את השרה להגנת הסביבה להתקין תקנות בעניין מפגעים, לרבות לעניין טיפול בפסולת, ומכוח סעיפים 5, 7 ו- 18 לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961 (להלן – החוק למניעת מפגעים), בשל מפגעי הריח הנגרמים מפסולת אורגנית שאינה מטופלת. יצוין כי לפי סעיף 53(ב)(4) לחוק אוויר נקי, על הפרת הוראות תקנות שהותקנו מכוח סעיף 13 לחוק ניתן להטיל עיצומים כספיים בהתאם להוראות החוק. כמו כן, הפרת הוראות התקנות מהווה עבירה לפי סעיף 63(ב)(2) לחוק אוויר נקי. הפרת הוראות התקנות הנוגעות לגרימת מפגעי ריח מהווה גם עבירה לפי סעיף 11 לחוק למניעת מפגעים, והפרות לעניין עסקים טעוני רישוי לפי חוק רישוי עסקים מהוות עבירה לפי סעיף 14 לחוק האמור. עוד יצוין כי החוקים האמורים מקנים, בהיבטים הרלוונטיים לכל אחד מהם, גם סמכות לנקיטת אמצעי פיקוח ואכיפה מינהליים כגון הוצאת צווים לסילוק מפגע.

 

תקנה 1

מוצע בתקנה 1 לקבוע את מטרת התקנות, שהיא למנוע ולצמצם מפגעים מפסולת אורגנית ומתהליכי הטיפול בה, להפחית פליטות של גזי חממה ומזהמי אוויר אחרים, וכן למנוע ולצמצם מפגעי ריח ומפגעים אחרים לבריאות הציבור ולסביבה.

בנוסף, מוצע לבסס את הסדרי הטיפול בפסולת על סדר העדיפות המקובל כהיררכיית הטיפול בפסולת כפי שנקבעה בדירקטיבת המסגרת לעניין פסולת באיחוד האירופי (EC2008/98 Framework directive on Waste) (להלן – דירקטיבת הפסולת). בהתאם להיררכייה, הטמנה של פסולת אורגנית היא בעדיפות אחרונה מבין הטיפולים המותרים בפסולת (יחד עם פעולות אחרות המהוות סילוק של פסולת ולא מיחזור או השבה). בדומה להסדרים הקבועים בדירקטיבת הטמנת הפסולת של האיחוד האירופי (Council Directive 1999/31/EC of 26 April 1999 on the landfill of waste), מוצע לקבוע איסור על הטמנה של פסולת אורגנית לא מטופלת.

בנוסף, כפי שיפורט להלן, מוצע לקבוע את דרכי הטיפול והשימושים המותרים בפסולת אורגנית מטופלת, את הסטנדרטים הנדרשים לשימושים אלה, והכל על מנת למנוע מפגעים בכלל, ופליטת מזהמים לאוויר בפרט.

 

תקנה 2

הגדרת "איסוף נפרד"  מוצע להגדיר את המונח "איסוף נפרד" לעניין פסולת אורגנית, לצורך ההבחנה המוצעת בתקנות בין אפשרויות הטיפול והשימוש בפסולת אורגנית שנאספה בנפרד, לבין פסולת שלא נאספה בנפרד. הבחנה זו היא חיונית, שכן פסולת אורגנית שהושלכה לפח מעורב עם סוגי פסולת אחרים מזדהמת ואפשרויות השימוש בה הן מוגבלות.

ככלל, המצב הרצוי מבחינת הטיפול בפסולת אורגנית הוא למחזר אותה ולהשתמש בה כחומר לדישון ולטיוב קרקע לצרכים חקלאיים. הפסולת האורגנית הנקייה עשירה בחומרי מזון ולאחר טיפול מתאים יש לה יתרונות על פני שימוש בחומרי דישון כימיים או חומרים תעשייתיים אחרים. עם זאת, פסולת אורגנית מזוהמת לא תוכל לשמש למטרות אלה, ולמעשה ניתן להשתמש בה בעיקר להפקת אנרגיה ואף זאת באופן מוגבל בהשוואה לפסולת אורגנית נקייה.

כיום, הרוב המכריע של הפסולת העירונית בישראל מושלכת לפחי פסולת מעורבת, ולא נאספת בנפרד. חלק מהפסולת העירונית מועברת למיתקני מיון הממיינים את הפסולת האורגנית מתוך הפסולת המעורבת, ומעבירים את הפסולת לטיפול. יחד עם זאת, מיון הפסולת והטיפול בה אינם מאפשרים ניקוי מספק שלה מהמזהמים בדיעבד, ועל כן לא ניתן לעשות בה בפועל שימוש חקלאי לדישון או לטיוב קרקע.

בבחינה שנעשתה נמצא כי במרבית מדינות האיחוד האירופי, פסולת שלא נאספה בנפרד נדרשת לעבור טיפול להוצאת החומר הפריק ביולוגית, אשר גורם לפליטות גזי חממה, ולהישלח להטמנה לאחר עמידה בערך סף, או שהיא מועבר להשבה במיתקנים ייעודיים לצורך הפקת אנרגיה, שכאמור יעילותם היא מוגבלת. מיתקנים כאלה לא קיימים כיום בישראל בפועל.

ההגדרה המוצעת מבהירה כי איסוף נפרד מתקיים כאשר הפסולת האורגנית מושלכת מלכתחילה למיכל ייעודי לסוג פסולת זה, והמשך האיסוף שלה באמצעות כלי ההובלה לפסולת, והטיפול בה בהמשך נעשים תוך שמירה על הפרדה מסוגי פסולת אחרים. זאת כאמור במטרה לשמור על הפסולת כשהיא נקיים ממזהמים. בכל הנוגע לפסולת עירונית, מוצע בנוסף להבהיר במסגרת הגדרה זו, כי הסטנדרט המינימלי לקיומו של איסוף נפרד הוא כאשר המיכל הייעודי לפסולת אורגנית ("פח חום") מוצב בסמוך לפחים לפסולת מעורבת ("פח ירוק") ופסולת אריזות ("פח כתום"). בהעדר פחים ייעודיים אלה לפחות, קיימת סבירות גבוהה שהפסולת שתושלך למיכל הייעודי לפסולת אורגנית תהיה מזוהמת בחומרים נוספים.

יצוין כי החובה להציב פחים ייעודיים לפסולת אריזות ברשויות המקומיות קבועה זה למעלה מעשור בחוק להסדרת הטיפול באריזות, התשע"א-2011 (להלן – חוק האריזות). בפועל, היקף היישום של חובה זו עומד – נכון ליולי 2022 – על כ – 65% ממשקי הבית בישראל, והמשרד פועל להרחבת היישום בכלים החוקיים העומדים לרשותו, באופן שעד סוף שנת 2025 צפויים להיפרס פחים ייעודים לפסולת אריזות ל – 90% ממשקי הבית בישראל. יובהר כבר כאן, כי התקנות המוצעות אינן מחייבות את האיסוף הנפרד של פסולת אורגנית עירונית, אלא קובעות את ההסדרים לטיפול בפסולת שנאספה בנפרד, לעומת פסולת אחרת.

הגדרת "אתר טיפול" ו- "טיפול"        ההגדרה המוצעת של אתר טיפול כוללת אתרים בהן מבוצעות פעולות טיפול בפסולת, בהיקף רחב העולה על טון ביום. כפי שיפורט להלן, טיפול בפסולת אורגנית יכול להיעשות באמצעות טכנולוגיות שונות, שיש להן תוצרים שונים. ההגדרה של אתר טיפול כוללת אתרים שמבצעים מיחזור של הפסולת לצורך שימוש בתוצר, אתרים המבצעים השבה לצורך הפקת אנרגיה, וכן אתרים שמבצעים פעולות להפחתת ריכוז מזהמים לצורך העברת הפסולת להטמנה. מהגדרה זו מוחרגים מיתקני טיפול מקומיים, המיועדים לטיפול בפסולת במקום היווצרותה.

עוד מוצע להגדיר "טיפול" כפעולות של השבה או הכנה לסילוק של פסולת, אשר מבוצעות באתר או במיתקן ייעודי.

הגדרת "אתר מיון"      ההגדרה המוצעת כוללת אתרים בהם מתבצע מיון של פסולת עירונית לסוגיה. כפי שצוין לעיל, כיום מרבית הפסולת העירונית נאספת באמצעות פחים לפסולת מעורבת ובחלקה תוך הפרדה לפסולת אריזות. כיום מוסדרת פעילות אתרי המיון באמצעות תקנות רישוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת), תשנ"ח-1998 ובאמצעות תנאים ברישיון עסק. מרבית אתרי המיון הקיימים פועלים בשילוב של תחנת מעבר לפסולת. יחד עם זאת, במסגרת האסדרה הקיימת לא נקבעו סטנדרטים מחייבים לגבי היקף המיון הנדרש.

מיון הפסולת הוא שלב חיוני בצמצום פליטות גזי החממה מהטמנה של פסולת, ויש להבטיח כי המיון ייעשה באופן שיצמצם את פליטות גזי החממה מהפסולת שתועבר להטמנה. הדברים אמורים הן לגבי שאריות המיון, שלא ניתן לטפל ולמחזר אותן, והן לגבי הפסולת האורגנית שיש לטפל בה באופן ייעודי לפני ההטמנה. על כן, מוצע לקבוע בתקנות כי מפעיל של אתר הטמנה לא יהיה רשאי להטמין פסולת שלא נאספה בנפרד ולא מוינה וטופלה כנדרש.

קביעה זו עולה בקנה אחד עם הוראות תכנית המתאר הארצית (תמ"א 1) לעניין טיפול בפסולת. בהתאם להוראות התכנית, חל איסור על הטמנה של פסולת שלא עברה מיון, וחולצו ממנה החומרים הניתנים למיחזור והמרכיבים פריקים ביולוגית רקבוביים בתכניות חדשות לאתרי הטמנה של פסולת מעורבת החל מינואר 2020. יש לציין כי לאיסור זה מטרות נוספות ובהן שמירת נפח הטמנה מירבי לטווח ארוך וניצול יעיל של משאבי הקרקע, וכן צמצום מפגעים נוספים הנגרמים מהטמנה של פסולת שאינה מטופלת, ובהם מפגעי זיהום אוויר, זיהום מקורות מים, מפגעי ריח ועוד.

הגדרת "דשונת" ו- "הדשנה" התוצר הרצוי כיום מטיפול בפסולת אורגנית הוא דשונת ("קומפוסט"), דהיינו, חומר דישון או טיוב של קרקע לצרכים חקלאיים. על מנת לשמש לייעוד זה, מוצע לקבוע בתוספת הראשונה לתקנות את הערכים הדרושים בהתאם לסטנדרטים המקובלים בתקנות הדישון של האיחוד האירופי (REGULATION (EU) 2019/1009 laying down rules on the making available on the market of EU fertilizing products) (להלן – תקנות הדישון האירופיות), במספר התאמות, וזאת לאחר התייעצות עם הגורמים המקצועיים במשרדי הבריאות והחקלאות בישראל, המופקדים על קביעת הסטנדרטים לאיכות המזון והייצור החקלאי.

דשונת מיוצרת בתהליכים שונים, שהם תהליך הדשנה ("קומפוסטציה") המתבצע בתנאים אירוביים, כלומר בנוכחות חמצן, או תהליך עיכול המתבצע בתנאים אנאירוביים. על מנת שפסולת אורגנית תהפוך לדשונת, כלומר תוכל לשמש בפועל לדישון או לטיוב של קרקע חקלאית, עליה לעמוד בערכים שונים המפורטים בתוספת הראשונה המוצעת. יתרה מזאת, על פי הסטנדרטים המקובלים באיחוד האירופי, לא ניתן להשתמש בדשונת שמקורה בפסולת מעורבת, בשל זיהום החומר כך שאינו מתאים למטרות אלה.

לפיכך, טיפול בפסולת אורגנית שמוינה מפסולת מעורבת, באמצעות תהליך הדשנה או עיכול, יביא לפירוק הרכיבים הפריקים ביולוגית שבפסולת, ויפחית את פליטת גזי החממה מהפסולת המטופלת, אך אינו מספיק לצורך שימוש בפסולת למטרות אלה. לאחר הטיפול יהיה עדיין צורך להעביר את הפסולת להטמנה או להשבה.

הגדרת "הכנה לסילוק" ו- "סילוק"    סילוק של פסולת הוא פעולה שאינה מאפשרת שימוש בפסולת. בישראל, כיום, סילוק הפסולת נעשה באמצעות הטמנה, והרוב המכריע של פסולת עירונית אכן מוטמן. על פי הדירקטיבה האירופית, ישנן פעולות סילוק נוספות כגון שריפה שאינה כוללת הפקה יעילה של אנרגיה. לצורך הטמנה של פסולת אורגנית נדרשות כאמור פעולות מקדימות למניעת פליטת גזי חממה ולייצוב של החומר, על מנת למנוע זיהום אוויר, זיהום מקורות מים וקרקע, ומפגעי ריח. כאשר מדובר בפסולת אורגנית מעורבת, שלא נאספה בנפרד ולא ניתן להשתמש בה, הפעולות הנדרשות הן הכנה לסילוק של הפסולת באתר ההטמנה. זאת, גם כאשר מדובר בפעולות הדשנה או עיכול שלו היו מתבצעות בפסולת אורגנית נקייה שנאספה בנפרד, היו מאפשרות מיחזור ושימוש בתוצר.

יש לציין כי פסולת אורגנית שמוטמנת ללא טיפול מקדים מעלה את הסיכון לבעירות פנימיות ושריפות של הפסולת המוטמנת. בשריפות אלה נפלטים חומרים מזהמים לאוויר, לרבות חומרים מסרטנים.

הגדרת "השבה", "השבה לאנרגיה" ו- "מיחזור"       פעולות השבה של פסולת הן פעולות המאפשרות שימוש מועיל בפסולת, באמצעות מיחזור של הפסולת והפיכתה למוצר או באמצעות ניצול של הערך הקלורי שבפסולת לצורך הפקת אנרגיה. על פי ההיררכיה של טיפול בפסולת, מיחזור עדיף על השבה לאנרגיה, מאחר שהוא מאפשר סבבים נוספים של שימוש בחומר ומעודד "כלכלה מעגלית" הממקסמת את חומרי הגלם. לעומת זאת, השבה לאנרגיה מאפשרת שימוש חד פעמי נוסף בפסולת בלבד. על כן, השבה לאנרגיה אכן עדיפה על סילוק של הפסולת והטמנתה ללא שימוש כלל, אך היא נחותה בהשוואה למיחזור.

מוצע כי ההגדרה של "השבה לאנרגיה" תפנה לערכי היעילות האנרגטית הקבועה בדירקטיבה האירופית, אשר מאפשרים להבחין בין שריפה של הפסולת לצורך כילוי וסילוק, לבין שריפה המאפשרת הפקת אנרגיה.

הגדרת "טיוב קרקע"   מוצע להגדיר טיוב של קרקע כשימוש בתוצר טיפול בפסולת אורגנית שנאספה בנפרד, שמטרתו לשמור, לשפר או להגן על תכונות הקרקע, אם היא משמשת לגידולים חקלאיים. ההגדרה המוצעת מבחינה בפועל בין פיזור של תוצרי טיפול כחלופה להטמנה באתר מוסדר, לבין שימוש מעשי בתוצר הטיפול, אשר מביא תועלת למשתמש בקרקע.

הגדרת "טיפול בגזם"  גזם שמקורו בפסולת עירונית הוא חלק מסוגי הפסולת האורגנית בהם עוסקות התקנות המוצעות. הטיפול הראוי בגזם העירוני הוא קיצוץ של הגזם הנקי ושימוש בו. ניתן להשתמש בגזם העירוני הנקי לטיוב קרקע. כמו כן, ניתן להשתמש בו לחיפוי קרקע אשר מקטין את התאדות המים ממנה ותורם לחסכון במים. החיפוי גם מוריד את טמפרטורת הקרקע, יוצר סביבה נוחה לפעילות של מיקרואורגניזמים ובכך מעודד פירוק של חומר אורגני הנמצא בקרקע. חיפוי עשוי למנוע נביטת עשבי בר בין צמחי נוי, ויכול להוות אלמנט קישוטי בגינה. עוד ניתן להשתמש בגזם כחומר רפד בבתי גידול, או להשתמש בו להשבה לאנרגיה.

הגדרת "מפעיל"          ההגדרה המוצעת מתייחסת למפעילים של אתרי טיפול ומיתקנים שונים לפי התקנות המוצעות. ככלל, הובלה, אחסון, מיון, טיפול וסילוק של פסולת הם עיסוקים הטעונים כיום רישיון לפי חוק רישוי עסקים. על כן, מוצע להגדיר את הגורם האחראי לאותם אתרים או מיתקנים כ"מפעיל". הגדרות דומות קיימות כיום בתקנות המים (מניעת זיהום מים) (שימוש בבוצה וסילוקה), תשס"ד-2004, ובתקנות אוויר נקי (מניעת זיהום אוויר וריח מתחנות דלק), תשע"ז-2017. ההגדרה מבהירה כי ייחשב למפעיל בין שידו השליטה המעשית באופן ההפעלה של האתר או המיתקן, וכאשר נדרש היתר או רישיון לפי דין להפעלת האתר או המיתקן- גם מי שהוא בעל הרישיון או ההיתר, או שהוא חייב להחזיק בהם.

הגדרת "מיתקן מוסדי"           במקומות בהם מיוצרת כמות גדולה של פסולת אורגנית על בסיס קבוע, כגון בתי מלון, מסעדות, חדרי אוכל או מפעלי מזון, קיים יתרון לטיפול בפסולת זו – ללא ערבוב עם פסולת שאינה פסולת אורגנית – באותו מקום באופן ייעודי, במקום לפנותה לטיפול במקומות אחרים. הקמת מיתקן ייעודי בתחומי המקום עשויה להיות יעילה מבחינה כלכלית, לחסוך בעלויות טיפול ולהביא לייצור דשונת או מוצר מועיל אחר.

מוצע להגדיר "מיתקן מוסדי" ולקבוע לגביו כללים וסטנדרטים הנוגעים לתשתיות ולפעילות בתקנה 14 המוצעת. מוצע כי מיתקן מוסדי יהיה מיתקן שקיבולתו עולה על 100 ק"ג ליום ואינה עולה על 1 טון ליום, אשר מטפל בפסולת בטכנולוגיה מקובלת, כגון הדשנה או עיכול, או טכנולוגיה אחרת שתפותח בעתיד ותוכר על ידי הממונה לאחר שתימצא מתאימה למטרה זו. יובהר כי מיתקן מוסדי לא יוכל לבצע סילוק של פסולת, אלא השבה בלבד.

יצוין, כי הממונה בתקנות אלה יהיה עובד המשרד להגנת הסביבה אשר הוסמך לפי חוק אוויר נקי, בין באופן כללי ובין לעניין תקנות אלה בלבד (ר' הגדרת "הממונה" בסעיף 2 לחוק אוויר נקי).

הגדרת "מיתקן ביתי" בישראל ובמקומות רבים בעולם מקובל לעשות שימוש במיתקנים ביתיים לייצור דשונת ("קומפוסטרים"). מיתקנים אלה יכולים לשמש בתי מגורים לצורך הפחתת כמויות הפסולת המושלכת לפח האשפה לאיסוף על ידי הרשות המקומית. במיתקן ביתי ניתן לייצר דשן לצורך שימוש בחצר ובגינה, ולחסוך בכך עלויות שינוע וטיפול בפסולת. מקובל להציב מיתקנים כאלה גם עבור מספר בתי מגורים או בגינות קהילתיות. כך, במקום להשליך את הפסולת לפח, מושלכת הפסולת האורגנית והופכת למוצר שימושי.

מוצע להגדיר מיתקן ביתי באופן שקיבולתו לא תעלה על 100 קילוגרם ביום. מדובר בקיבולת גדולה שיכולה לשרת בנייני מגורים גדולים או מספר בתי מגורים.

הגדרת "עיכול"           עיכול הוא סוג של טיפול בפסולת, המתבצע באמצעות חיידקים בתנאים אנאירוביים (ללא נוכחות חמצן). בתהליך העיכול נוצרים גז מתאן המשמש להפקת אנרגיה וחומר עיכול ("דיג'סטאט") שיכול לשמש לדישון או להיות מועבר להשבה או סילוק, בהתאם לאיכות תוצרי הטיפול.

הגדרת "ערך סף להטמנה"      מוצע להגדיר ערך מירבי של צריכת חמצן ביולוגית שיש לעמוד בו לצורך הטמנה של פסולת אורגנית באתר הטמנה. הערך המוצע הוא 10 מיליגרם חמצן לגרם חומר יבש, והוא מבוסס על סקירה השוואתית של ערכים שנקבעו במדינות שונות. ערך של צריכת חמצן מבטא את מידת הפריקות של החומר, וכתוצאה ממנה את פוטנציאל הפליטה של גזי חממה מהפסולת המוטמנת. כמו כן, ערך זה מבטא את מידת היציבות של החומר אשר תורמת למניעת מפגעים נוספים כגון מפגעי ריח, יצירת תשטיפים ועוד.

הגדרת "פסולת אורגנית" ו- "פסולת עירונית"           לעניין התקנות המוצעות, מוצע להגדיר "פסולת אורגנית" כפסולת צמחים או פסולת מזון שהיא פריקה ביולוגית, ומקורה בפסולת עירונית או מתעשיית המזון, ולמעט פסולת נייר וקרטון. ישנם סוגים נוספים של פסולת אורגנית, כגון זבל בעלי חיים, פסדים, פגרים או בוצה, אך סוגים אלה לא נכללים בהגדרה המוצעת שכן לא מדובר בפסולת צמחים או מזון. כמו כן, ההגדרה לא כוללת פסולת חקלאית כגון גזם או שאריות צמחים מגידול חקלאי, שכן מדובר בפסולת שיש להסדיר את הטיפול בה בדרכים אחרות.

התקנות המוצעות מסדירות את שרשרת האיסוף והטיפול בפסולת אורגנית עירונית, ובכלל זה פסולת דומה מתעשיית המזון. הפסולת נוצרת בבתי מגורים, מוסדות, בתי עסק ומפעלים. מדובר בחלק ניכר של הפסולת האורגנית הנוצרת בישראל, שנדרשים לגביה הסדרים ייעודיים לצורך מניעת מפגעים מכלל שרשרת הטיפול בה. יש להדגיש כי הטיפול בפסולת העירונית הוא מורכב ביותר הן עקב הפריסה הרחבה של ייצור הפסולת, העלויות הרבות הכרוכות בשרשרת הטיפול, ובהעדר סטנדרטים מספקים במצב החוקי הקיים.

יצוין כי הגדרת פסולת עירונית כוללת את הפסולת המעורבת (ר' להלן), אך גם את הפסולת הארוגנית המופרדת במקור, ואת פסולת תעשיית המזון. ההגדרה אינה כוללת פסולת תעשייתית אחרת, או פסולת בניין.

הגדרת "פסולת מעורבת"        כפי שצוין לעיל, רובה המוחלט של הפסולת האורגנית העירונית נאספת כיום בפחים (ירוקים) שאינם ייעודיים לפסולת זו, ביחד עם פסולת מסוגים שונים. מדי שנה נוצרים בישראל, על פי ההערכות, כ- 2 מיליון טון של פסולת אורגנית עירונית, מתוך כ- 6 מיליון טון של פסולת מעורבת. הערבוב של הפסולת האורגנית עם פסולת אחרת מזהם את הפסולת האורגנית באופן שלא ניתן למחזר אותה ולהשתמש בה. התקנות המוצעות אינן מחייבות את האיסוף הנפרד של הפסולת האורגנית, אלא קובעות חובות איסוף וטיפול שונות בפסולת מעורבת, בהתאם לסטנדרטים המקצועיים המקובלים בעולם.

הגדרת "פסולת למיחזור"        כיום קיימים מספר סוגי הסדרים המחייבים איסוף נפרד ומיחזור של פסולת –חוק האריזות, אשר מחייב איסוף נפרד של פסולת אריזות בפח שצבעו כתום; חוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, תשע"ב-2012 (להלן – חוק ציוד אלקטרוני), אשר מורה על הסדרים לאיסוף נפרד של פסולת ציוד אלקטרוני וסוללות; וכן הסדרים ייעודיים לאיסוף נפרד לסוגי פסולת שנקבעו על ידי רשויות מקומיות. ההגדרה המוצעת נועדה להבהיר כי המונח "פסולת מעורבת" מתייחס לפסולת שלא נאספה בנפרד.

הגדרת "שאריות מיון"            כפי שיפורט להלן, פסולת עירונית שלא נאספה במקור וכוללת פסולת אורגנית, תידרש לעבור מיון באתרי מיון מורשים, ועל פי המוצע לא תורשה הטמנה של פסולת מעורבת ללא מיון. כפי שצוין לעיל, לעניין הגדרת "אתר מיון" הסדר זה תואם את ההוראות שנקבעו בפרק הפסולת בתכנית המתאר הארצית (תמ"א 1) (להלן – תמ"א 1). על פי ההגדרה המוצעת "שאריות מיון" יוגדרו על פי תהליך הטיפול הנדרש באתר מיון לפי תקנה 4 המוצעת. בנוסף יש להבהיר כי התקנות המוצעות מאפשרות הטמנה של  שאריות לאחר טיפול בפסולת (ר' תקנה 3).

הגדרת "תוצר טיפול"  מוצע להגדיר תוצר מטיפול בפסולת אורגנית, במיתקן או באתר ייעודי, אשר עומד בדרישות תקנות אלה. התקנות המוצעות קובעות את הערכים המחייבים לעניין שימוש בתוצרי הטיפול ולעניין סילוקם.

הגדרת "ת"י 801"       התקן הישראלי 801 קובע ערכים לקומפוסט, ואינו תקן מחייב כיום. התקן עוסק בקומפוסט מכלל החומרים האורגניים, ואינו כולל התייחסות ייעודית לקומפוסט מפסולת עירונית. חלק מהערכים שבתקן תואמים את הערכים הקבועים בתקנות הדישון האירופיות. במסגרת העבודה המקצועית שנעשתה במשרד, ובכלל זה ההתייעצות עם גורמי בריאות וחקלאות, מוצע לאמץ בתקנות המוצעות חלק מהערכים הקבועים בתקן, וכן את הסדרי האריזה והסימון, כפי שיפורט להלן.

הגדרת "תשטיפים"    מוצע להגדיר את המונח תשטיפים, כפי שמקובל בהסדרים קיימים לעניין אופן הטיפול בפסולת, כגון תקנות רישוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת), תשנ"ח-1998 (להלן – תקנות תחנת מעבר). תשטיפים הם נוזלים שבאו במגע עם פסולת או נבעו ממנה. פסולת אורגנית שאינה מטופלת כוללת שיעור גבוה של נוזלים וחומרים פריקים, ותשטיפי הפסולת עלולים לזהם את הקרקע והמים.

 

תקנה 3

מוצע לקבוע הגבלות על הטמנת פסולת אורגנית, כדי לצמצם את כמות גזי החממה ומזהמים אחרים הנפלטים מפסולת אורגנית לא מטופלת. להגבלות אלה תועלת נוספת בכך שהטיפול בפסולת טרם ההטמנה מקטין את נפח הפסולת המוטמנת, וחוסך בכך שימוש בזבזני ועודף בנפחי הטמנה המצויים במחסור בישראל. לפי המוצע בסעיף זה, פסולת אורגנית תוטמן רק באתר הטמנה המיועד לכך ומכיל את התשתיות הנדרשות לצמצם מפגעים סביבתיים הנובעים מהטמנת פסולת, ורק לאחר שהיא עברה טיפול וייצוב באתר טיפול או שהיא מהווה שאריות מיון, כהגדרתן בתקנות אלו, שמוינו באתר מיון.

בתקנת משנה (א) מוצע לאסור על כל אדם להטמין פסולת אורגנית, אלא אם הוא מפעיל אתר הטמנה המיועד להטמנת פסולת אורגנית. כדי להבטיח הטמנה של פסולת מטופלת ומיוצבת או שאריות מיון בלבד, מוצע להבחין בין פסולת המועברת להטמנה שמקורה בפסולת מעורבת, לבין פסולת שנאספה בנפרד. לעניין פסולת שלא נאספה בנפרד, קרי, פסולת מעורבת, תנאי להטמנה הוא ביצוע מיון של הפסולת באופן שיפחית משמעותית את כמות החומר האורגני, וכן טיפול בחומר האורגני שמוין. מתוך פסולת זו, ניתן יהיה להטמין שאריות מיון, שאינן אמורות לכלול אחוז משמעותי של פסולת אורגנית אלא בעיקר חומרים יבשים, וכן פסולת אורגנית שטופלה והגיעה לאיכות של ערך סף. ערך הסף המוצע הוא עד 10 מיליגרם חמצן לקילוגרם חומר יבש. ערך זו מייצג הפחתה משמעותית של החומרים האורגניים הפריקים ועל כן מצמצם את פליטות גזי החממה.

יצוין כי ההגבלה המוצעת תואמת את הוראות פרק הפסולת בתכנית המתאר הארצית (תמ"א 1), אשר קבעה איסור על הטמנת פסולת שאינה שאריות מיון בתאי הטמנה חדשים החל משנת 2022. לעניין פסולת שנאספה בנפרד, לא נדרש הליך מיון. בנוסף, ההנחה בבסיס התקנות היא שניתן לעשות שימוש מועיל בפסולת זו, בעיקר לצורך דישון וטיוב של קרקע חקלאית, ועל כן לא יהיה צורך להטמינה. במקרה שהשימוש בפסולת המטופלת לא יהיה אפשרי מסיבה כלשהי, ניתן יהיה להטמין אותה אם היא עומדת באותו ערך סף, כאמור לעיל.

על מנת להבטיח את היישום של תנאים אלה, מוצע להטיל על מפעיל האתר אחריות לקלוט ולהטמין פסולת רק לאחר שהוצג לו אישור מאת אתר הטיפול או המיון, לפי העניין, הרשום במרשם האמור בפרק ב' לתקנות. כמו כן, בתקנת משנה (ב), מוצע להטיל על מפעיל המטמנה אחריות לערוך בדיקה ויזואלית בעת קליטת הפסולת וכן בעת פריקתה, כדי לוודא שהפסולת שנקלטה באתר אכן מותרת בהטמנה לפי האמור בתקנה זו. כך, במקרה שהפסולת רטובה וזורמים ממנה תשטיפים, ברור שאין מדובר בפסולת העומדת בערך הסף, ועל מפעיל המטמנה להחזירה לשולח.

 

תקנה 4

מוצע לקבוע את אמות המידה ואופן המיון של פסולת אורגנית, שמקורה בפסולת עירונית שלא הופרדה במקור. יש להבהיר, כי העדר הפרדה של הפסולת העירונית במקור פוגע באפשרויות הטיפול, המיחזור והשימוש בפסולת. הפרדה ואיסוף במקור הם תנאי למיחזור איכותי המאפשר הפיכת הפסולת לחומרים ויצירת חסכון בשימוש בחומרי גלם מקוריים. עם זאת, מאחר שכיום לא חובה כללית בדין הישראלי לבצע הפרדה ואיסוף במקור של פסולת עירונית, למעט לעניין פסולת אריזות ופסולת אלקטרונית, אין מנוס מהסדרה של המיון של הפסולת המעורבת.

מטרת המיון היא לחלץ מהפסולת המעורבת את החומרים הניתנים למיחזור והמרכיבים שהם פריקים ביולוגית, כאשר תוצרי המיון שיתקבלו יישלחו לאתר טיפול, ושאריות המיון לאתר סילוק. על פי המוצע בתקנה זו, על המיון להתבצע באמצעים ממוכנים, הכוללים הפרדה של הפסולת האורגנית וכן הפרדה לשלושה זרמי פסולת נוספים הניתנים לטיפול, לכל הפחות. זרמים אלה יכולים להיות – פלסטיק, מתכות, אל-מתכות, נייר וקרטון, וכן מיון של חומרים בעלי ערך קלורי גבוה שניתן לבצע בהם השבה לאנרגיה (RDF). הפסולת שתיוותר בסוף הליך המיון היא שאריות המיון שיותרו בהטמנה.

הדרישות האמורות נועדו להבטיח שהמיון יתבצע באופן איכותי מצד אחד, אך גם להגדיל את כמויות החומר הממוין שניתן להעביר למיחזור או להשבה לאנרגיה, במקום להטמנה. יצוין כי שיטת מיון זו מיושמת כבר היום בתעשייה הישראלית. ישנם שבעה מתקני מיון ממוכנים הפועלים בישראל, ועוד שני מתקנים בשלבי הקמה. לפי הערכות המשרד, עד מועד כניסת התקנות לתוקף יוקמו מספיק מתקנים אשר יוכלו למיין את כלל הפסולת המעורבת בישראל. לשם השגת מטרה זו, ניתנות למפעילים תמיכות מהקרן לשמירת הניקיון, הפועלת לפי סעיף 11 לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד–1984 (להלן – חוק שמירת הניקיון).

כמו כן, בתקנות משנה (2) ו-(3), מוצע לקבוע דרישות איכות ויעילות לגבי הליך המיון. בתקנת משנה (2) נקבע האחוז המזערי לחילוץ החומרים המיועדים לטיפול, שהוא 40 אחוזים מכלל הפסולת הנקלטת. האופן בו נבדקת העמידה בדרישה זו מפורט בתקנה 20 המוצעת.  

בתקנת משנה (3) נקבעה דרישת איכות פרטנית לאחוז הפסולת האורגנית שיכולה להימצא בשאריות המיון. למען הסר ספק יובהר כי הגדרת שאריות מיון בתקנות אלו מיועדת להבהרת האיסור על הטמנת פסולת אורגנית בלבד, להבדיל מהגדרת "שאריות מיון פסולת" המצויה בתוספת לחוק שמירת הניקיון. עוד יובהר כי על אתר מיון חלות גם הוראות תקנות תחנת מעבר לפסולת, ועל כן, בין היתר, תוצרי המיון יועברו רק לאתר לסילוק פסולת או לאתר לטיפול בפסולת, כאמור בתקנה 5(1) לתקנות האמורות. 

 

תקנה 5 והתוספת הראשונה

מוצע לקבוע בתקנה 5 את השימושים האפשריים והיעדים אליהם רשאי מפעיל של אתר טיפול או של מתקן מוסדי להעביר את תוצרי הטיפול. בתקנת משנה (א) מוצע לקבוע כי תוצרי הטיפול שמקורם בפסולת מעורבת יועברו אך ורק לאתר טיפול (אם נדרש לגביהם המשך טיפול), לאתר סילוק או לשימוש אחר שניתן לגביו אישור מראש ובכתב מאת הממונה. אישור ממונה כאמור עשוי להינתן, למשל, במקרה של טיפול חדשני בפסולת אורגנית שאינו מוסדר בתקנות אלו, או במקרה של ניסוי, כאמור בתקנה 9.

בתקנת משנה (ב) מוצע לקבוע את השימושים המותרים בתוצרי טיפול של פסולת אורגנית שהופרדה במקור, ואלו הם: (1) דישון, ככל שהתוצרת עומדת בערכי הסף הקבועים בטור ב' בתוספת הראשונה; (2) טיוב קרקע לצורך שימוש חקלאי, ככל שהתוצרת עומדת בערכי הסף הקבועים בטור ג' בתוספת הראשונה. הערכים המפורטים בתוספת מבוססים על תקנות הדישון האירופיות ומונים שורה של ערכים שנועדו להבטיח את איכות הדשונת והתאמתה לשימוש חקלאי, וכן מניעת מפגעים ממנה.

בתקנת משנה (ג) מוצע לקבוע חובות סימון על דשונת המועברת לשימוש חקלאי, התואמות את חובות הסימון והאריזה בת"י 801. לאחר השלמת הליך הטיפול בפסולת אורגנית שנאספה בנפרד, והפיכתה לדשונת, הפסולת למעשה הופכת למוצר חדש. מטרת הסימון היא בראש ובראשונה גילוי מידע לצרכן. בנוסף, סימון האריזה יאפשר מעקב במקרה שתתברר חריגה מהערכים הקבועים בתקנות אלו, אשר עלולה לגרום למטרדים סביבתיים.

בתקנת משנה (ד) מוצע להגביל את השימוש בדשונת שנוצרה במתקן ביתי לסביבה המיידית בה הותקן המתקן ולא לעשות בה שימושים אחרים. הסיבה לכך היא שמתקן ביתי הוא מתקן קטן הנועד לשימוש אישי, המקבל פסולת ממתחם מגורים מסויים ומשמש לדישון אותו מתחם. אופי השימוש והכמויות המטופלות במתקנים ביתיים לא צפויים לייצר מפגעים בתפעול נכון, אך במקרה שייקלטו במתקן כמויות גדולות של פסולת, עלולים להיווצר מפגעים משמעותיים. כמו כן, קיים חשש כי ייעשה שימוש לרעה במיתקן, במקום לפנות פסולת באופן מוסדר. על כן מוצע להגביל את מקורות הפסולת שיטופלו במתקנים אלו ואת השימוש בדשונת המתקבלת במתקן. בתקנת משנה (ה) מוגדר מהו "שימוש חקלאי" לצורך השימוש בדשונת. לעניין זה מובהר שהשימוש בדשונת מותר רק בקרקע המשמשת לחקלאות או גינון. השלכה של דשונת בקרקע שאינה מיועדת לכך אינה מותרת.

 

תקנה 6

בתקנת משנה (א) מוצע להקים מרשם לעוסקים המורשים בשרשרת הטיפול בפסולת האורגנית, שיכלול אתרי טיפול, מתקנים מוסדיים, אתרי מיון, מובילי פסולת וטכנולוגיות נוספות, והכל בהתאם למפורט בתקנה. המרשם נועד לשמש את העוסקים בתחום, החל מיצרני הפסולת השונים, מתקני הטיפול, המיון והסילוק וכן את הרשויות המקומיות והמשרד להגנת הסביבה. בתקנת משנה (ב) מוצע להסמיך את הממונה למחוק מהמרשם עוסק שלא התקיימו לגביו התנאים הקבועים בתקנות אלו או תנאים לפי דין אחר.

 

תקנה 7

מוצע לקבוע חובות לגבי קבלת אישור מראש או רישום של אתר טיפול בפסולת אורגנית. התקנה המוצעת מבחינה בין אתרים המטפלים באמצעות עיכול או הדשנה, שהן השיטות הנפוצות לטיפול בפסולת אורגנית, לבין אתרים המטפלים בטכנולוגיות אחרות שהשימוש בהן נפוץ פחות. כמו כן, מוצע להבחין בין אתרים המטפלים בפסולת עירונית באופן כללי, לבין אתרים המטפלים בגזם שנאסף בנפרד בלבד. חלוקה זו נועדה להבטיח את איכות הטיפול באתרים בהם פוטנציאל יצירת המפגעים הוא משמעותי יותר, בשל גודלם, סוג הפסולת הנקלטת או בשל אופן הטיפול המבוצע בהם. בנוסף, חלוקה זו מבקשת לעודד טיפול מקומי בפסולת האורגנית שנאספה בנפרד, על ידי הפחתת נטל הרישוי הנדרש מהם וקביעת חובת רישום במרשם בלבד. לטיפול מקומי בפסולת ישנם יתרונות סביבתיים וכלכליים כגון מניעת שינוע, צמצום פוטנציאל למפגעים הנובעים מהצטברות כמויות גדולות של פסולת אורגנית, מניעת ערבוב פסולת ועוד. ההצעה לעניין גדלי המתקנים, וכן טכנולוגיות הטיפול הקיימות, נבחנה במסגרת התייעצות עם מומחים שונים, בין היתר מהאיחוד האירופי.

תקנת משנה (1) קובעת את התנאים עבור אתרים המבצעים טיפול באמצעות הדשנה או עיכול, ומציעה לחייב אתרים גדולים, אשר נועדו לקלוט פסולת שלא נאספה בנפרד בכמות העולה על 1 טון ליום או פסולת אורגנית שנאספה בנפרד בכמות העולה על 20 טון ליום, בקבלת אישור הממונה במשרד להגנת הסביבה לתוכנית לטיפול בפסולת, כאמור בתקנה 8. עוד מוצע כי לגבי אתרים קטנים יותר, או אתרים הקולטים מעל 20 טון ביום אך מטפלים רק בגזם שנאסף בנפרד, יידרש רישום במרשם בלבד, כאמור בהוראות תקנה 11.

תקנת משנה (2) קובעת את הדרישות עבור אתרים המבצעים טיפול שלא באמצעות הדשנה או עיכול. באתרים אלה, נדרש אישור הממונה לפי תקנה 8, בכל מתקן המיועד לקלוט מעל 1 טון ביום, ואילו באתר שמיועד לקלוט פחות מ- 1 טון ביום, נדרש רישום במרשם.

 

תקנה 8

מוצע לקבוע בתקנה 8 את הליך האישור לגבי אתרים הנדרשים בכך לפי תקנה 7(1)(א) או 7(2)(א). בתקנת משנה (א) מוצע לקבוע כי על המבקש לפנות למשרד עם בקשה הכוללת את הפרטים אשר יאפשרו לממונה לבחון האם הטיפול המוצע יניב תוצרים אשר יעמדו בהוראות התקנות, וכך להערכת הפוטנציאל ליצירת מפגעים, בהתחשב, בין היתר, במיקום האתר, בטכנולוגיה המיועדת, סוג הפסולת והשימושים הצפויים בתוצרת. יובהר כי במקרה שמדובר באתר הטעון רישיון עסק או היתר פליטה לפי חוק אויר נקי, יש להגיש את בקשת האישור במסגרת הבקשה לרישיון או להיתר כאמור.

הבקשה תכלול את הטכניקה המיטבית הזמינה שהמבקש מתכוון ליישם במתקן. טכניקות אלו הן הטכניקות המוכרות לפי "מסמכי הייחוס" של הקהילייה האירופית, כהגדרתן בתקנות אויר נקי (היתרי פליטה), תש"ע-2010, כטכניקות הטיפול המיטביות הן מבחינת הטיפול בפסולת והן מבחינת תוצאות הטיפול על הסביבה.

בתקנת משנה (ב) מוצע כמקובל להסמיך את הממונה לדרוש מידע נוסף, ככל שיצטרך, על מנת לבחון את הבקשה, ועוד מוצע בתקנת משנה (ד) לתחום את המועדים להחלטת הממונה. בתקנת משנה (ה) מוצע להסמיך את הממונה לקבוע תנאים באישור, בין אם בתנאים ברישיון עסק או בהיתר זמני, בהיתר פליטה ובין אם באישור פרטני לפי תקנה זו. למותר לציין כי תנאים אלה יהיו בנוסף לתנאים שניתן ממילא לתיתם במסגרת רישיון העסק או היתר הפליטה, כגון תנאים למניעת מפגעי ריח וזיהום אוויר. כמו כן, בתקנת משנה (ו) מוצע להסמיך את הממונה לבטל את האישור אם נוכח כי האתר אינו עומד בהוראות התקנות או בתנאי האישור, וכן במקרה שפעילותו של האתר גורמת למפגעים.

 

תקנה 9

כדי לאפשר ולעודד חדשנות בתחום הטיפול בפסולת, מוצע לקבוע בתקנה 9 סמכות לממונה לאשר פעילות זמנית שמטרתה ביצוע ניסויים בטיפול בפסולת. אישור כאמור יינתן בתנאים ולתקופה שיורה עליה הממונה. במתן אישור לניסוי יידרש הממונה לשקול מהם התנאים אשר במסגרתם יוכל הניסוי להתבצע תוך מתן אפשרות לסטות באופן זמני מעמידה בהוראות התקנות, תוך קביעת דרכי בקרה והערכה. הנחת המוצא לכך היא כי בשלב של ניסוי אין עדיין ודאות לגבי היכולת לעמוד בסטנדרטים המקצועיים. ואולם, ללא מתן אפשרות לניסוי לא ניתן יהיה לפתח טכנולוגיות חדשות לטיפול בפסולת, שעשויות להיות עדיפות על הטכנולוגיות המוכרות הקיימות.

 

תקנה 10

מוצע בתקנה 10 להסמיך את הממונה לאשר טכנולוגיה לטיפול בפסולת, אם היא מספקת רמת שמירה על בריאות הציבור והסביבה שאינה נופלת מהטכנולוגיה המיטבית הזמינה. המטרה היא לאפשר כניסה של טכנולוגיות חדשות ונוספות שאינן מקובלות כיום בשימוש בעולם, ועל כן לא בהכרח אושרו במסמכי הייחוס, אך יכולות לעמוד באותה רמת הטיפול או ביצועים סביבתיים. טכנולוגיה כאמור יכולה להיות מאושרת עבור מתקנים ביתיים או מוסדיים, כמוצר מדף, או כטכנולוגיה התואמת את הגדרת הטכניקה המיטבית הזמינה לפי תקנה 8(א)(5).

 

תקנה 11

בתקנה זו מוצע להסדיר את אופן הרישום של מפעילים שאינם חייבים בקבלת אישור הממונה במרשם העוסקים בפסולת אורגנית, שיפורסם לפי תקנה 6. הרישום המרשם יבוצע באמצעות דיווח של מפעיל לפחות 30 יום לפני תחילת הפעילות, ויכלול פרטי מידע בסיסיים על האתר או המיתקן. כמו כן, יידרש המפעיל לעדכן את הרישום אם יחול שינוי בפרטים, וכן בסיום הפעילות.

בתקנת משנה (ב) מוצע כי הממונה יהיה רשאי לקבוע תנאים לאתר או למיתקן ולדרוש מידע נוסף לגביהם, באופן שיאפשר בקרה ופיקוח על הפעילות, וכן תיקון ליקויים ככל שישנם, תוך הפחתת הנטל הביורוקרטי על המפעילים. זאת בנוסף לסמכות הממונה בתקנה 6(ב) לבטל רישום ולהסירם מהמרשם. יצוין כי במקרה שיימצא הצורך להפסיק את פעילותו של אתר או מיתקן בשל מפגעים שהוא גורם, ניתן יהיה להורות על הפסקת הפעילות או הסרת המפגעים מכוח הסמכויות הקיימות בחוקים הרלוונטיים.

 

תקנה 12

בשל הפוטנציאל לגרימת מפגעים סביבתיים ובטיחותיים כתוצאה מטיפול לא נאות בפסולת אורגנית והחשש מטיפול בפסולת זו במיתקנים לא מוסדרים, מוצע לקבוע הוראות לעניין התשתיות הנדרשות למניעת מפגעים סביבתיים באתרים אלו, ואיסור על הפעלת אתר טיפול בהעדרן. לפיכך, בתקנה זו מוצע להסדיר את התשתיות המינימליות הנדרשות לתפעול אתר טיפול. בנוסף לדרישות אלו עשויות להתווסף דרישות פרטניות באישור הממונה לפי תקנה 8, בתנאי רישיון עסק או בהיתר פליטה.

כדי למנוע פליטת מזהמים, פיזור פסולת ויצירת מפגעים, מוצע לקבוע כי הטיפול בפסולת מתחילתו ועד סופו יהיה במתקנים או בכלים סגורים, לצורך מניעת מפגעי ריח ופליטת מזהמים לאוויר. יצוין כי מגבלה זו לא תחול לגבי אתר לטיפול בגזם שנאסף במקור. כמו כן, נדרש כי התשתיות באתר יכללו מתקן לטיפול בתשטיפים, באופן שהתשטיפים יעמדו בערכים המותרים להזרמה של התשטיפים לפי הדינים הרלוונטיים, כגון תקנות המים (מניעת זיהום מים)(מתכות ומזהמים אחרים), תשס"א-2000, כללי תאגידי מים וביוב (שפכי מפעלים המוזרמים למערכת הביוב), תשע"ד-2014, וכן תנאי רישיון העסק.

בנוסף, כדי להבטיח את איכות התוצרים המופקים באתר, מוצע לקבוע כי באתר המטפל בפסולת שהופרדה במקור ובפסולת שלא הופרדה במקור, תהיה הפרדה מוחלטת בין זרמי הפסולת, על מנת למנוע זיהום. עם זאת, המפעיל יוכל לקבל אישור לערבב פסולת שנאספה בנפרד כאשר הערבוב הוא עם פסולת דומה, כגון פסולת צמחית נקייה ממקור חקלאי.

לאור החשש המופחת לפגיעה בסביבה באתרים לטיפול בגזם, מוצע בתקנת משנה (ב) מוצע להקל בדרישות התשתית הנדרשות באתר טיפול בגזם עירוני שנאסף בנפרד.

 

תקנה 13

בשל הפוטנציאל לגרימת מפגעים סביבתיים ובטיחותיים כתוצאה מתפעול לא נאות של אתר טיפול, בתקנה זו מוצע להסדיר את אופן תפעול האתר, שיתבסס על שימוש בתשתיות הנדרשות לפי תקנה 12. בנוסף, בתקנה זו נכללות הוראות בדבר הגבלת פרקי זמן לאחסון הפסולת טרם תחילת הטיפול, כאשר הוראה זו מבחינה בין פסולת גזם עירוני שנאספה בנפרד, אותה ניתן לאחסן לפרקי זמן ארוכים יותר לפני שייווצרו מפגעים.

התקנה המוצעת מפרטת את הדרישות המינימליות לביצוע תהליך של הדשנה (קומפוסטציה) באופן שהתוצר של הטיפול יעמוד בדרישות הסביבתיות. הדשנה היא תהליך תלת שלבי, המתחיל בשלב מזופילי - תהליך הפירוק הראשוני של חומר אורגני, הגורם לעליה בטמפרטורה של החומר. לאחר שהטמפרטורה הפנימית של החומר עולה על 40 מעלות, מתחיל השלב התרמופילי - בו מתפרקים החומרים המוצקים בחומר והטמפרטורה הגבוהה מעקרת את החיידקים, הפתוגנים והווירוסים המצויים בו. לאחר מכן החומר עובר תהליך של התקררות והבשלה - בו מתפרקים חומרים נוספים והחומר מתייצב. לאורך כל התהליך משתחררים גזים שונים, בעיקר פחמן דו-חמצני, ונדרשת הזרמת חמצן רציפה לאורך התהליך כולו. הדרישות המוצעות מבוססות על הסטנדרטים המקצועיים הקבועים בתקנות הדישון האירופיות.

בתקנת משנה (א)(6) מפורטות ההנחיות התפעוליות הנדרשות לטיפול מסוג הדשנה, כדי להגיע לתוצר העומד בערכים הקבועים בתוספת הראשונה ומיועד לשימוש כדשונת, או לתוצר העומד בערכי הסף להטמנה. לשם כך, נקבעו שלוש דרישות בסיסיות: (א) הזרמה רציפה של אוויר לתוך החומר המטופל, הנחוץ לשם פירוק החומר; (ב) זמנים מינימליים לשלב התרמופילי, כתלות בטמפרטורת החומר, כדי להבטיח שהתוצר הסופי מעוקר ואינו מהווה סכנה לבריאות הציבור; (ג) שלב ההתקררות וההבשלה יסתיים רק כאשר החומר המטופל הגיע לערכים המחייבים לשימוש או להטמנה.

עיכול אנאירובי הוא תהליך פירוק החומר האורגני שלא בנוכחות חמצן. מדובר בתהליך רב שלבי, ובתקנת משנה (א)(7) מוצע לקבוע דרישות מינימליות הנדרשות לתהליך איכותי ובטוח, כאשר אופן השלמת התהליך תלויה בטמפרטורה ובזמני עיכול. הוראות אלו נלקחו גם הן מתקנות הדישון האירופיות.

בתקנת משנה (א)(8) מוצע לקבוע להגביל את זמן האחסון של תוצרי הטיפול, בהתאם לשימוש המיועד בהם, כדי להגביל ולמנוע מפגעים, ובעיקר מפגעי ריח, כתוצאה מעירום של תוצרים שאין להם שימוש. תוצר המיועד להטמנה יאוחסן עד 14 יום; תוצר המיועד לשימוש כדישון או לטיוב חקלאי ניתן לאחסן עד 180 יום, וזאת בשל כך שביקוש לתוצר קשור לעונת השנה, כאשר בתקופת החורף יתכן צורך באיחסון לתקופה ארוכה יותר; תוצר של גזם מקוצץ, שעלול להתפזר, להישרף או להירקב, יאוחסן עד  30 יום. יוער כי אחסון התוצר הוא חלק משרשרת הטיפול ועל כן יבוצע רק על משטח תפעול.

בתקנת משנה (א)(9) מוצע להורות בדבר אופן פינוי תוצרי הטיפול, כאשר במקרה שהפינוי הוא לאתר הטמנה ייעשה הפינוי באמצעות מוביל פסולת הרשום במרשם. עוד מוצע בתקנת משנה (א)(10) לחייב  רישום דיגיטלי של פינוי הפסולת באמצעות תעודות משלוח דיגיטליות. דרישה זו חיונית להסדרת השוק ולפיקוח אפקטיבי, לצורך מניעת השלכת פסולת במקומות שלא נועדו לכך, והיא ישימה בעלות סבירה בטכנולוגיות המקובלות כיום.

 

תקנה 14

כפי שצוין לעיל לעניין הגדרת "מיתקן מוסדי", מתקן מעין זה נועד לקלוט ולטפל באופן מקומי בכמות פסולת קטנה יחסית, ועל כן פוטנציאל המפגעים הסביבתיים שהוא עלול לגרום מצומצם בהשוואה לאתר טיפול. למתקנים מוסדיים יתרון סביבתי בכך שהם מטפלים בפסולת בסמוך למקור היווצרותה, ומכיוון שעל פי התקנות המוצעות הם יהיו רשאים לקלוט רק פסולת שנאספה בנפרד, הם צפויים להפיק תוצר איכותי.

בתקנה זו מוצע להסדיר את אופן הטיפול בפסולת במתקן מוסדי ואת התשתיות המינימליות הנדרשות בו. בתקנת משנה (א) נמנים התנאים לתפעול המתקן, הכוללים איסור קליטת פסולת שאינה פריקה ביולוגית, אשר עלולה לפגוע בהליך הטיפול ובתוצר המתקבל; הוראות הרצה לפי תפעול ראשוני של המתקן, הכוללות בדיקות ודיגומים של איכות התוצר; הגבלת משך הזמן בו ניתן לאחסן פסולת לפני טיפול, וחובה לאחסנה בכלי סגור למניעת מפגעים; הגבלת זמן אחסון התוצר בתחום המתקן; הוראות בדבר פינוי תוצר הטיפול.

בתקנת משנה (ב) מוצע לקבוע דרישות תשתית מינימליות למניעת מפגעים ממתקן מוסדי, הכוללים משטחים אטומים באזורי האחסון, התפעול והטיפול למניעת מעבר מזהמים מהפסולת לקרקע; חיבור המערכת למתקן שימנע העברת מזהמים מתשטיפי הפסולת לפני הזרמתם למערכת הביוב הציבורית; כדי למנוע מפגעי ריח וכניסת מזיקים, מוצע לקבוע כי הטיפול בפסולת מתחילתו ועד סופו יהיה במכלים סגורים; וכן הצבת שילוט עם פרטי המפעיל ליצירת קשר.

 

תקנה 15

מתקנים לטיפול ביתי בפסולת אורגנית מופרדת, המיועדים לטיפול קרוב למוקד ייצור הפסולת, הם בעלי פוטנציאל נזק מועט ביחס למתקן מוסדי או אתר טיפול, ותפעולם אינו כרוך בפעולות מסובכות או מורכבות. לאור הקירבה הגדולה לאוכלוסייה מוצע לקבוע בתקנה זו הנחיות מינימליות לתפעול ואחזקה של מתקנים אלו, והן איסור השלכה או קליטה של פסולת שאינה אורגנית מופרדת במקור, החזקת המתקן כשהוא סגור או בהתאם להנחיות היצרן, ושמירה על ניקיון באיזור המיתקן.

 

תקנה 16

בתקנה זו מוצע להסדיר את חוליית שינוע הפסולת. בכל יום מסולקים בישראל עשרות אלפי טונות של זרמי פסולת שונים, כאשר חלק משמעותי מן הפסולת אינו מגיע ליעד חוקי, אלא מושלך או נשרף בשטחים פתוחים ובאתרים לא מורשים, ונגרמים בשל כך מפגעים סביבתיים חמורים. לאורך השנים נמצא כי קיימים קשיים ממשיים בפיקוח על שינוע הפסולת, שכן הפריסה הרחבה של כלי רכב המשנעים פסולת, והתנועה המהירה בכל רחבי הארץ מאפשרים ביצוע הפרות בקלות ובמהירות.

אמנם כל העוסק בשינוע פסולת מחויב ברישיון עסק לפי פרט רישוי 5.1ב בצו רישוי עסקים, הכולל מפרט אחיד מאושר, אך בפועל מובילים רבים אינם מחזיקים ברישיונות עסק מתאימים. המוצע בסעיף זה אינו מיועד להחליף את הדרישה לרישיון עסק או את התנאים המפורטים במפרט המאושר, אלא לייעל ולהדק את הפיקוח על שרשרת הטיפול בפסולת, וכן לאפשר לכל העוסקים בטיפול בפסולת נגישות למידע אודות מובילים מורשים לשינוע פסולת אורגנית.

מוצע בתקנה זו לקבוע את ההוראות המינימליות הבאות. ראשית, אופן הובלת הפסולת תהיה בכלים סגורים ואטומים, לשם מניעת התעופפות ופיזור הפסולת, למניעת מפגעי ריח, אבק או מזיקים ולמניעת דליפות של תשטיפים. דרישה זו מופיעה גם במפרט המאושר להובלת פסולת. כמו כן, על המכולה לשאת מידע בדבר המוביל וסוג הפסולת המיועדת לשינוע במכולה זו. שנית, מוצע לחייב שימוש באמצעים דיגיטליים לאיכון מיקום, בקרת משקל ובקרת פריקת הפסולת. מדובר באמצעים זמינים וזולים יחסית שנועדו לאפשר בקרה על הובלת פסולת, המתבצעת מטבעה על ידי כלים ייעודיים וגורמים מפוקחים. הדרישות הטכניות לגבי איכון המשאיות יינתנו בשים לב למניעת פגיעה בפרטיות. עוד נדרש כי המוביל ידווח לממונה 30 יום לפני תחילת עיסוקו בהובלת פסולת לצורך רישומו במרשם, ולצורך כך יעביר את המידע המפורט בתקנת משנה (ג) המוצעת.

 

תקנה 17

בתקנה זו מוצע לקבוע את הדרישות לעניין רישום ודיווח שעל מפעילי האתרים השונים לבצע לעניין קליטת פסולת באתר.

בתקנת משנה (א) מפורטות דרישות הרישום המוטלות על מפעיל אתר טיפול, הכוללות את פרטי מוביל הפסולת ומועד קליטת הפסולת, וכן נדרש רישום של סוג הפסולת שהתקבלה באתר, כמותה ומקורה. על המפעיל מוטלת החובה לבצע בדיקה חזותית, לגבי תכולת המשאית ולוודא התאמה בין הרשום בתעודת המשלוח לבין תכולת הרכב. דרישה זו נועדה לייצר בקרה נוספת שתבטיח שהפסולת שהתקבלה היא אכן הפסולת המתאימה להיקלט באותו אתר, ולעניין אפשרויות הפינוי של הפסולת לאחר הטיפול. כך, לעניין פסולת שנאספה בנפרד, ניתן יהיה לאחר הטיפול לעשות בה שימוש לדישון, אך אם הפסולת היא מעורבת, יידרש פינויה להטמנה לאחר עמידה בערך הסף. לפיכך, אם מדובר בפסולת שנאספה בנפרד, על מפעיל אתר הטיפול לבדוק כי קיים אישור מאת בעל הפסולת המקורי על כך שהפסולת הופרדה במקור ונאספה בנפרד, ולבצע רישום על כך. אם מדובר בפסולת שמוינה באתר מיון, על מפעיל האתר לרשום את פרטי אתר המיון.

בתקנת משנה (ב) מפורטות דרישות הרישום המוטלות על מפעיל אתר מיון. יוער כי מכיוון שאתר מיון הוא גם "תחנת מעבר", כמשמעה בתקנות תחנת מעבר, דרישות הרישום בתקנה זו מוסיפות על דרישות הרישום בהן האתר חייב לפי תקנות תחנת מעבר.

בתקנת משנה (ג) מפורטות דרישות הרישום המוטלות על מפעיל אתר הטמנה. בדומה לתקנת משנה (ב), גם לאתר הטמנה ישנם חובות רישום מכח דין אחר, במקרה זה חוק שמירת הניקיון ותנאי רישיון העסק. על כן מוצע להשלים את החובות הקיימות בדרישות ייעודיות לעניין פסולת אורגנית, הכוללות בדיקת רישום מוביל הפסולת במרשם, ורישום קיום התנאים להטמנת פסולת לפי תקנה 3, שהם (א) קבלת אישור מאתר הטיפול שהפסולת עומדת בערך הסף הטמנה או אישור מאתר מתקן המיון שהפסולת היא שאריות מיון; ו- (ב) שהמפעיל ערך בדיקה חזותית לוודא שהפסולת שהתקבלה תואמת את האמור בתעודת המשלוח, ובמקרה של העדר התאמה, החזרת הפסולת לשולח.

תקנת משנה (ד) מציעה להטיל על מפעיל אתר טיפול חובת דיווח אודות הפרטים המפורטים בתקנת משנה (א). דיווח כאמור יהיה דיווח דיגיטלי למערכת מידע ממוחשבת, ובמתכונת שיורה עליה הממונה. חובה דומה הוטלה על אתרי מיון ואתרי הטמנה כאמור לעיל.

כדי לאפשר לממונה לבצע פיקוח ובקרה על מערך הטיפול, המיון וההטמנה, מוצע בתקנת משנה (ה) להסמיך את הממונה לדרוש ממפעילים את המידע ששימש להם לעריכת הדיווח.

 

תקנה 18

מוצע בתקנה זו להטיל חובת רישום על מפעילי אתרי טיפול ואתרי מיון, בגין שאריות המיון, הפסולת האורגנית או הדשונת המפונה מהאתר. הרישום יכלול את פרטי מוביל הפסולת, בדומה לדרישה המפורטת בתקנה 17(א)(1) עד (4). בנוסף, יש לרשום ולשמור אסמכתאות לגבי פרטי מקבל התוצר ואופן השימוש המתועד ככל שמדובר בדשונת, את פרטי אתר הטיפול ככל שמובלת פסולת המיועדת לטיפול, או את פרטי אתר הסילוק, ככל שמדובר בשאריות מיון או פסולת העומדת בערך הסף להטמנה. רישום זה הוא חיוני לצורך מעקב ובקרה אחר תוצרי הטיפול, על מנת להבטיח שיפונו ליעדים המתאימים להם ועל מנת למנוע השלכת פסולת ברשות הרבים.

 

תקנה 19 והתוספת השנייה

כדי להבטיח את אמינות הדיגום ועמידה בהוראות תקנות אלו, מוצע לקבוע בתקנה זו כי בדיקות ודיגומים הנדרשים על פי תקנות אלו, יבוצעו על ידי מעבדה מוסמכת, כהגדרתה בחוק הרשות הלאומית להסמכת מעבדות, התשנ"ז-1997. כיום ישנן מספר מעבדות בישראל המבצעות דיגומים ובדיקות המפורטים בתקנות, אך זאת ללא הסמכה מטעם הרשות. הליך ההסמכה של מעבדות לעניין שיטות הבדיקה יכול להימשך כשנתיים, על פי ההערכות, ועל כן מועד תחילתה של תקנה זו יידחה, כפי שיפורט להלן. 

לעניין ביצוע דיגומים של תוצרי טיפול בפסולת לפי תקנה 21 המוצעת (ר' להלן) נדרש כי המעבדה תהיה מוסמכת לפי השיטות המנויות בתוספת לעניין כל ערך.

 

תקנה 20

בתקנה זו מוצעות דרישות הדיגום והדיווח החלים על אתרי מיון. בתקנת משנה (א)(1) מוצע לדרוש ביצוע חישוב של מאזן מסה רבעוני. דרישה זו נועדה לבדוק את העמידה בהוראות תקנה 4(2), קרי, חילוץ של לפחות 40 אחוזים מהפסולת הנקלטת באתר המיון לצורך העברתה לטיפול. בתקנת משנה (א)(2) מוצע לבצע דיגום של שאריות המיון – על מנת לבדוק עמידה בהוראת תקנה 4(3), קרי, הימצאות של עד 10 אחוזים בלבד של פסולת אורגנית בשאריות מיון. הדיגום לעניין זה יבוצע לפי ת"י 2221, שהיא שיטת בדיקה תקנית לקביעת ההרכב של פסולת מוצקה עירונית, ובתדירות המצוינת בתקנות משנה (א)(2)(א)-(ט), בהתאם לגודל אתר המיון. לפי התדירות המוצעת, מתקנים קטנים יבצעו דיגום רבעוני בלבד ואילו מתקנים גדולים יבצעו דיגום חודשי; מתקנים המצויים בטווח שבין המתקנים הקטנים והגדולים יבצעו דיגומים המשקפים פריסה שווה, ככל הניתן, לאורך השנה. התדירות המוצעת מבוססת על תקנות הדישון האירופיות. בתקנת משנה (ב) מוצע לקבוע תדירות דיווח לממונה על בסיס רבעוני.

 

תקנה 21

בתקנה זו מוצעות דרישות הדיגום והדיווח שיחולו על אתרי הטיפול. דרישות אלו נועדו להבטיח את איכות הטיפול בתוצרים המופקים באתר הטיפול, בין לצורך שימוש בהם כאמור בתקנה 5 ובין לצורך עמידה בערך הסף להטמנה. הדיגום נועד הן לבקרה עצמית של המפעיל על הליך הטיפול והן כדי לפקח על עמידה בדרישות לפי התקנות.

בתקנת משנה (א)(1) מוצע לחייב בביצוע חישוב מאזן מסה שנתי, המשקף את הפסולת שנכנסה לאתר, והפסולת המטופלת או התוצרת שיצאה ממנה, בהתאם ליעד הפינוי. לעניין אפיון הרכב הפסולת ותדירות הדיגום נקבעו דרישות לצורך קביעת איכות הפסולת הנקלטת – כזו שנאספה בנפרד או מעורבת. כאמור, בדיקה זו נדרשת כדי להתאים את הליך הטיפול לאיכות הפסולת המתקבלת באתר הטיפול וליעד הפינוי המותר. בפסקת משנה (3) מוצע לקבוע את תדירות הדיגום של פסולת שנאספה בנפרד בהתאמה לכמות הפסולת המטופלת באתר הטיפול, כאשר אתר הקולט עד 3,000 טון שנה נדרש לבדיקה אחת בשנה, ואתרים הקולטים מעל 180 אלף טון בשנה נדרשים בתדירות של 12 בדיקות בשנה. לגבי פסולת מעורבת נדרש דיגום עבור כל 500 טון של פסולת. בפסקה (ג) מוצע כי תדירות הדיגום לגבי אתר שאינו בטכנולוגיה של עיכול או הדשנה תיקבע על ידי הממונה. בתקנת משנה (ב) מוצע לקבוע כי תדירות העברת הדיווח לממונה על תוצאות הדיגום תהיה אחת לרבעון.

 

תקנה 22

בתקנה זו מוצע לקבוע כי מפעיל מתקן מוסדי יידרש לבצע דיגום שנתי של התוצר בהתאם לת"י 801, וכן לדווח לממונה על תוצאות הדיגום, ועל כמויות הפסולת שפונו מהמיתקן ויעדי הפינוי. מדובר בדרישות מינימליות המשקפות את הרצון להקל בדרישות על מפעילי מיתקנים אלה, בצד הצורך לקיים בקרה ומעקב אחר הטיפול ותוצריו, ולהבטיח כי פעילות המיתקנים המוסדיים תהיה תקינה ולא תגרום למפגעים סביבתיים.

 

תקנה 23

בכל פעילות של טיפול בפסולת יכולה להתרחש תקלה או אירוע חריג שגורם למפגע סביבתי. מטרת תקנה זו היא לחייב מפעילי אתר טיפול, מיון והטמנה במסירת דיווח לממונה על אירועים ותקלות אלה. הדיווח יימסר בתוך פרק זמן מוגדר של עד 7 ימים. בנוסף מוצע לחייב בדיווח על תוצאות דיגום החורגות מהערכים הקבועים בתקנות וכן לגבי כניסת פסולת שלא תואמת את דרישות התקנות. דהיינו, כניסת פסולת שאינה עומדת בערך הסף להטמנה לאתר הטמנה או בדרישות הכניסה לאתר טיפול לפי תקנה 17.

 

תקנה 24

בתקנה זו מוצע לקבוע הוראות לשמירת מסמכים לעניין יישום תקנות אלו, וטעונים רישום, כגון תוצאות דיגום, בדיקות הנדרשות לפי התקנות, אישורים וכו'. פרק הזמן המוצע לשמירת המידע הוא 3 שנים.

 

תקנה 25

פסולת אורגנית שטופלה בהתאם לדרישות תקנות אלו יכולה להיות תוצר המיועד להטמנה, דשונת המיועדת לשימוש או שאריות מיון. במקרה שתוצר הטיפול אינו עומד בדרישות התקנות, או שפינויו נעשה ליעד שאינו מתאים לכך, צפויים להיגרם מפגעים סביבתיים שונים. לפיכך, מוצע בתקנה זו כי לממונה תינתן סמכות להורות על הפסקת שימוש בתוצר, סילוקו ומתן הוראות למניעת המפגעים. הוראה זו מתווספת על סמכויות הנתונות לממונה לפי חוק אוויר נקי, להוצאת צווים מינהליים, וזאת על מנת לוודא כי הממונה יוכל לפקח באופן אפקטיבי ומותאם על יישום הוראות התקנות.

 

תקנה 26

לשם חיזוק יכולת הפיקוח והאכיפה מוצע כי בהתאם לדרישת ממונה, מוביל פסולת יעביר נתוני איכון לגבי הובלת פסולת אורגנית או שאריות מיון באופן דיגיטלי. סמכות זו היא חיונית לצורך בקרה על עסקים אלה, שהם ניידים מטבעם, וביכולתם לבצע עבירות והפרות בקלות יחסית. היכולת לשחזר ולאתר את הגורם שביצע את ההפרה בדיעבד, לאחר שפסולת הושלכה בשטח פתוח, היא מוגבלת ביותר ומחייבת מתן אמצעים וכלים ייעודיים. כאמור לעיל, במתן ההוראות למסירת המידע תינתן התייחסות מתאימה למניעת פגיעה בפרטיות.

 

תקנה 27

בתקנה זו מוצע להסמיך את הממונה לדרוש ביצוע דיגומים ובדיקות נוספות על ידי מפעיל של אתר טיפול, אתר מיון או אתר הטמנה, מעבר לנדרש בתקנות 17 עד 21. מטרת הוראה זו להבטיח כי במקרה הצורך, על מנת להבטיח את איכות הטיפול בפסולת אורגנית ולמנוע יצירת מפגעים, ניתן יהיה לדרוש בקרה נוספת על הפעילות. נדגיש, כי הטיפול בפסולת אורגנית הוא בעל פוטנציאל גבוהה ליצירת מפגעים לכל אורך שרשרת הטיפול ולאחר סיומה, וכי הדרישות שנקבעו בתקנות המוצעות משקפות את הסטנדרטים המינימליים המקובלים באירופה. עם זאת, ייתכנו נסיבות בהן דרישה זו לא תהיה מספקת, והתקנה המוצעת מבהירה זו.

 

תקנות 28 ו- 29

התקנה המוצעת קובעת את המועדים המוצעים לתחילתן של התקנות, תוך קביעת יישום מדורג בפריסה לאורך מספר שנים. ההוראות העיקריות הקובעות את סטנדרט הטיפול המחמיר בפסולת אורגנית ייכנסו לתוקף, על פי המוצע, בשנת 2028. המדובר בתקנה 3 שעניינה איסור על הטמנת פסולת אורגנית שאינה מטופלת, ותקנה 4 הקובעת את איכות המיון של פסולת מעורבת באתרי המיון.

כמו כן, מוצע לקבוע את תחילתן של מספר תקנות החל משנת 2025, על מנת לאפשר פרק זמן מספיק להיערכות ליישום. במועד זה ייכנסו לתוקף תקנה 6 שעניינה במרשם העוסקים ותקנות נוספות הקשורות לרישום במרשם, וכן הוראות הנוגעות לביצוע דיגומים על ידי מעבדות מוסמכות. שאר הוראות התקנות ייכנסו לתוקף, על פי המוצע, בתוך 180 יום מפרסומן.

תקנה 29 המוצעת קובעת הוראות מעבר לעניין אתרי טיפול בפסולת אשר פועלים כדין מכוח היתר פליטה או רישיון עסק טרם תחילתן של התקנות. לעניין אתרים אלה, החייבים לפי התקנות המוצעות ברישום במרשם או בקבלת אישור הממונה, מוצע כי תכנית הטיפול של האתר תוגש לממונה בתוך שנה מיום פרסומן של התקנות, כך שניתן יהיה לתת להם אישור עד שנת 2025, וכן מוצע כי החובה לפיה תשתיות הטיפול יעמדו בדרישות הטכניקה המיטבית הזמינה תחול לגביהם החל משנת 2025, בהתאמה.