צו התקשורת (בזק ושידורים) (שירות בזק החייב בקבלת רישיון מפאת גודלו), התשפ"ב-2022
לקבוע את הרף הרלוונטי שחציה שלו מחייבת קבלת רישיון למתן שירותי בזק מכוח חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.
טיוטת צו מטעם משרד התקשורת:
|
|
|
בתוקף סמכותי לפי סעיף 2(ב)(2) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982[1] (להלן - החוק), אני מצווה לאמור: |
|
הגדרות |
1. |
בצו זה - |
|
|
|
"בעלות" ברשת בזק – בעלות כמשמעותה בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969[2] או בחוק המיטלטלין, התשל"א-1971[3], לפי העניין, וכן החזקה בעשרה אחוזים או יותר מאמצעי שליטה בתאגיד שהוא בעלים כאמור |
|
|
|
"משתמש" של ספק מורשה – מי שמקבל שירות גישה לאינטרנט על גבי רשת גישה נייחת שבבעלותו של ספק מורשה; |
|
|
|
"רשת גישה" – כהגדרתה בסעיף 27א לחוק; |
|
|
|
"שימוש" – כהגדרתו בסעיף 5(א) לחוק; |
|
מאפייני שירות הבזק החייב בקבלת רישיון |
2. |
לעניין סעיף 2(ב)(2) לחוק, לא יספק אדם, דרך עיסוק, שירות בזק באמצעות אחד מהבאים, אלא אם יש בידו רישיון לכך שניתן לפי סעיף 4 לחוק: |
|
|
|
(א) באמצעות רשת גישה נייחת שבבעלותו, שמספר המשתמשים בה, הוא 100,000 לפחות. |
|
|
|
(ב) באמצעות רשת נייחת שמספר המנויים שלו, שמקבלים שירות גישה לאינטרנט באמצעותה, הוא 500,000 לפחות. |
___ ב________ התש_______ (___ ב________ ____20)
[תאריך עברי] ([תאריך לועזי])
(חמ _____-3)
__________________
ד"ר יועז הנדל
שר התקשורת
דברי הסבר
תיקון מס' 76 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 ("החוק" ו-"תיקון החוק") שצפוי להיכנס לתוקף ביום 2 באוקטובר 2022 מחולל שינוי יסודי באסדרת רישוי שירותי הבזק בישראל. עם כניסתו לתוקף של תיקון החוק מרבית הגורמים שמספקים שירותי בזק כיום יועברו מאסדרה באמצעות רישיון לאסדרה באמצעות רישום במרשם ייעודי לכך ובכפוף לתקנות היתר כללי. תקנות ההיתר הכללי יסדירו את אופן הרישום במרשם ואת ההוראות שיחולו על ספקי שירותי הבזק הרשומים בו ("ספקים מורשים", ו-"הוראות ההיתר הכללי").
בתיקון החוק כי מתן שירות בהיקף משמעותי יהיה כפוף לאסדרה באמצעות רישיון כדלקמן:
"2(ב) ...לא יספק אדם, דרך עיסוק, שירות בזק כמפורט להלן, אלא אם כן יש בידו רישיון לכך שניתן לפי סעיף 4 ובהתאם לתנאי הרישיון:
(2) שירות בזק הניתן באמצעות רשת בזק שמספר המשתמשים, המנויים בה, נקודות סיום הרשת או נקודות הקצה בה, עולה על מספר שקבע השר, למעט שירות בזק הניתן באמצעות רשת בזק כאמור על ידי ספק מורשה אחר; בסעיף זה "שימוש" כהגדרתו בסעיף 5(א) לחוק."
בהתאם לכך עולה הצורך לקבוע את נקודת הסף שממנה הופכת הפעילות לכזו המצריכה אסדרה באמצעות רישיון חלף להסתפקות באסדרתה תחת רישום במרשם.
בהתאם להמלצת מינהל כלכלה במשרד התקשורת מוצע לשמר חובה זו עבור מפעילים שהם בעלי רשת גישה ניידת (רט"ן), או נייחת, מסורתית או מתקדמת ("בעלי התשתיות"). הבעלות ברשת יוצרת חיבור משמעותי בין אספקת שירות הבזק למנוי לבין השליטה בה. בעל הרשת אינו "אורח" ברשתו שזכויותיו נובעות ממכשיר חוזי או רגולטורי, אלא הוא בעל כוח משמעותי בניהול הרשת ובשל כך מוצדק להתבונן בהחזקותיו באופן שונה. אנו מציעים למקד את ההחזקה ברשת הגישה שהיא מקטע הרשת היקר, המורכב והמשמעותי ביותר למתן שירותים בקנה מידה רחב וזאת להבדיל מהחזקת מקטעי תמסורת וליבה שמאפיינים הקף רחב יותר של מפעילים אך אינם מבטאים כוח ייחודי בתחום התקשורת.
בעלות על תשתית נייחת כאמור בשוק תקשורת מפותח, אינה מחייבת החזקה ישירה בתשתית והיא יכולה להיעשות גם באמצעות החזקת אמצעי שליטה בתאגיד שבבעלותו תשתית נייחת. בעלות במתכונת כאמור יכולה לנבוע ממגוון של שיקולים ובראשם שיקולים פיננסיים ומימוניים הנוגעים להקמת ותפעול הרשת. גם מצב זה מבטא כוח וזכויות עודפות למחזיקים בתאגיד שמקבילות לבעלות ישירה בתשתית ולכן יש לראות גם בהם כבעלי תשתית. לעניין זה, מוצע לקבוע שיעור החזקות של 10% מאמצעי השליטה שמבטא שיעור השקעה של ממש ולעתים גם כרוך בהקניית זכויות ניהוליות שונות (מינוי דירקטור בהנהלת התאגיד, זכויות וטו על קבלת החלטות שונות וכדומה).[4]
לעמדת מינהל כלכלה במשרד התקשורת בעל תשתית נייחת שעל גבי רשת הגישה שבבעלותו מנויים לשירות תשתית אינטרנט 100,000 ויותר משתמשים, מהווה בעל תשתית נייחת שהיקף פעילותו רחב ומחייב קבלת רישיון. לעניין זה, מוצע לראות ב"משתמש" כל לקוח, בין שהוא מנוי קמעונאי (פרטי או עסקי) או משתמש קצה המקבל את שירות הגישה לאינטרנט שהוא השירות הנפוץ ביותר, על גבי רשת הגישה של בעל התשתית.
קביעת הרף על סך של 100,000 משתמשים מפריד בין מפעילים שרשת הגישה שהם מפעילים היא משמעותית, בקנה מידה ארצי או לפחות משקפת פעילות מקומית אינטנסיבית.
סוג אחר של ספקים שיש להכפיפם לאסדרה באמצעות רישיון הם ספקים שלהם מספר גדול מאוד של מנויים (ללא תלות באופן מתן השירותים ובבעלות ברשת). מאחר שספק מורשה יכול שיהיה בעל השפעה נרחבת מפאת גודלו גם ללא אחזקה בתשתית נייחת או בחברה שבבעלותה תשתית נייחת, שכן מתן שירות למספר גדול של מנויים משליך הן על השירות הניתן להם והן על תמונת שוק התקשורת הכללית. נכון יהיה לקבוע רף זה על 500,000 מנויים בשירות גישה לאינטרנט שמעליו יחויב הספק בקבלת רישיון. מספר זה מבטא שיעור של כ-20% מכלל מנויי שירות הגישה לאינטרנט (ברשת נייחת) שהוא שיעור משמעותי המצריך אסדרה הדוקה יותר של המשרד. גם לעניין זה, המנויים יכולים להיות פרטיים או עסקיים, ואולם, כאמור, הם יכולים לקבל את שירות הגישה לאינטרנט הקמעונאי מהספק בכל דרך שהיא ולאו דווקא באמצעות הרשת שבבעלותו.
להגדרה "בעלות" - מוצע לראות בבעלות כאמור כבעלות במשמעותה בחוק המקרקעין או בחוק המיטלטלין וזאת מכיוון שמיתקנים שונים ברשת הבזק עשויים להחשב למקרקעין או מיטלטלין לפני העניין. כמו כן, מוצע לראות, בהמשך למתואר לעיל, גם בהחזקה באמצעי שליטה בשיעור של 10% או יותר כהחזקה ברשת בזק.
להגדרה "משתמש" – מוצע לראות ב"משתמש" כמי שמקבל שירות על גבי רשת הבזק, בין שהוא מנוי, הקשור בהתקשרות חוזית, עם בעל הרשת ובין שהוא קשור בהתקשרות חוזית עם גורם אחר המספק את השירות על גבי רשת הבזק (היינו במתכונת של מתן שירות "סיטונאי").
[2] ס"ח התשכ"ט, עמ' 259; התשנ"ה, עמ' 138.
[3] ס"ח התשל"א, עמ' 184; התשפ"א, עמ' 244.
[4] בעלות ישירה כאמור או תאגיד המוחזק באמצעי שליטה בשיעור האמור שאינם מספקים שירותי אינטרנט למשתמשי הקצה על גבי הרשת שבבעלותם אינה יוצרת חובה להירשם במרשם או לקבל רישיון בפני עצמה וככל ששירותי הבזק ניתנים על ידי ישות משפטית שונה, ואולם היא עשויה להשליך על סיווגו של גוף לצורך בחינת אופן האסדרה של גופים החזקתו.