תקנות הכלבת (חיסון)(תיקון), התשפ"ב–2022
הכלבת היא מחלה קטלנית הנגרמת על-ידי נגיף הסוג lyssaviruses, המועבר בעיקר בנשיכה או במגע עם בעל חיים נגוע. כ- 90% מהאנשים בעולם שמתו ממחלת הכלבת, ננשכו על ידי כלבים נגועים במחלה.
המחלה ניתנת למניעה כמעט בכל המקרים בעזרת שילוב של חיסונים ופיקוח. על כן, דרך ההתמודדות המרכזית עם החשש להדבקת אדם במחלת הכלבת היא חיסון אוכלוסיית הכלבים החיים במחיצתו.
תקנות הכלבת (חיסון), התשס"ה-2005 (להלן- התקנות) מסדירות את חובת החיסון לכלבים ותדירותו, וכיום קבועה בהן חובת חיסון בתדירות של אחת לשנה.
בהתאם להמלצות הוועדה הבין–משרדית לבחינת פרוטוקול חיסון הכלבת בישראל מנובמבר 2016, לאחר חיסון כלב בשני חיסונים ראשונים, ניתן להסתפק בחיסון נוסף, אחת לשנתיים. המלצה זו מתבססת על נתונים ומידע שהצטברו בשנים האחרונות לגבי רמת הנוגדנים אותם מפתחים הכלבים המחוסנים וכן על יכולת המעקב המתאפשרת בשל סימון של כלבים בשבב ואיגום הנתונים במרכז הרישום לפי חוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג–2002.
בהתאם, מוצע לתקן את התקנות ולקבוע בהן שלאחר ביצוע שני חיסונים ראשונים בכלב, יש לבצע חיסונים נוספים בתדירות של אחת לשנתיים.
בהתאם לקבוע בתקנות, רופא וטרינר עירוני רשאי להתיר החזקה של כלב ללא חיסון לתקופה של עד 3 חודשים בתום שנה ממועד חיסונו האחרון, בנסיבות הקשורות בבריאות הכלב. בנוסף, מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר או מי שהוא הסמיכו לכך, רשאי להתיר החזקה כאמור לתקופות של עד 3 שנים בכל פעם, אם מצא שחיסון הכלב לא יהיה יעיל או יגרום לפגיעה ממשית בבריאותו.
מוצע לקבוע כי תתאפשר החזקתו של כלב ללא חיסון גם במקרה בו הכלב לא חוסן כלל או שלא חוסן בהתאם לקבוע בתקנות, במקרים בהם הדבר מתחייב בשל מצבו הבריאותי של הכלב.
התיקון המוצע ככל שהוא נוגע לתדירות החיסון, נכלל במסגרת Error! Hyperlink reference not valid. שפורסמה בחודש פברואר 2020, ונכלל ברשימת פרטי חקיקת המשנה שיש להשלים את התקנתם לפי החלטת ממשלה מספר 987 מיום 16.1.22, שעניינה "מתווה מהיר לשיפור איכות הרגולציה והקלה על המשק – 'ניקיון אביב'".
טיוטת תקנות מטעם משרד החקלאות ופיתוח הכפר:
|
|
|
בתוקף סמכותי לפי סעיף 16 לפקודת הכלבת, 1934[1] ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לפי סעיף 2(ב) לחוק העונשין, התשל"ז–1977[2], אני מתקין תקנות אלה: |
|||
|
|
|
|
|||
|
תיקון תקנה 3 |
1. |
בתקנה 3 לתקנות הכלבת (חיסון), התשס"ה–2005 - |
|||
|
|
|
(1) במקום תקנת משנה (א) יבוא: |
|||
|
|
|
|
"(א) לא יחזיק אדם כלב אלא אם מתקיים בכלב אחד מאלה, ולא חלפו שנתיים מיום חיסונו האחרון: |
||
|
|
|
|
|
(1) הכלב חוסן בשני חיסונים לפחות לפני יום ו' בחשון, התשפ"ג (31 באוקטובר, 2022); |
|
|
|
|
|
|
(2) הכלב חוסן בהתאם למפורט להלן: |
|
|
|
|
|
|
|
(א) בחיסון ראשון בגיל חודשיים וחצי עד גיל שלושה חודשים, ואם הכלב הגיע לחזקתו בגיל העולה על שלושה חודשים ולא חוסן כלל – הוא חוסן בחיסון ראשון עם הגיעו לחזקתו; |
|
|
|
|
|
|
(ב) בחיסון שני בתוך תקופה שלא פחתה מחודש ולא עלתה על 3 חודשים ממועד חיסונו הראשון, ואם הכלב הגיע לחזקתו לאחר שחלפו שלושה חודשים ממועד החיסון הראשון – הוא חוסן בחיסון שני עם הגיעו לחזקתו. |
|
|
|
(2) בתקנת משנה (א1) - |
|||
|
|
|
|
(א) בתחילתה יבוא "על אף האמור בתקנת משנה (א),"; |
||
|
|
|
|
(ב) במקום "חלפה שנה מיום חיסונו האחרון של כלב, רשאי הרופא הווטרינר העירוני" יבוא "הרופא הווטרינר העירוני רשאי להתיר"; |
||
|
|
|
|
(ג) אחרי "את החזקתו של הכלב בלא חיסון" יבוא "בהתאם לתקנת המשנה האמורה"; |
||
|
|
|
|
(ד) המילה "נוספים" – תימחק. |
||
|
|
|
(3) בתקנת משנה (א2), אחרי " להחזקת כלב בלא חיסון" יבוא "בהתאם לתקנת משנה (א)" והמילים "מיום חיסונו האחרון" - ימחקו. |
|||
|
תחילה |
2. |
תחילתן של תקנות אלה ביום ו' בחשון, התשפ"ג (31 באוקטובר, 2022). |
|||
___ ב________ התש_______ (___ ב________ ____20)
[תאריך עברי] ([תאריך לועזי])
(חמ 3-798)
__________________
עודד פורר
שר החקלאות ופיתוח הכפר
דברי הסבר
כללי
הכלבת היא מחלה קטלנית הנגרמת על-ידי נגיף מהסוג lyssaviruses, המועבר בעיקר בנשיכה או במגע עם בעל חיים נגוע. כ- 90% מהאנשים בעולם שמתו ממחלת הכלבת, ננשכו על ידי כלבים נגועים במחלה. המחלה ניתנת למניעה כמעט בכל המקרים בעזרת שילוב של חיסונים ופיקוח. על כן, דרך ההתמודדות המרכזית עם החשש להדבקת אדם במחלת הכלבת היא חיסון אוכלוסיית הכלבים החיים במחיצתו.
ישראל מוגדרת מבחינה אפידמיולוגית כמדינה אנדמית לכלבת, ולכן נחשבת למדינה בעלת סיכון הדבקה גבוה לפי סטנדרטים בינלאומיים. לפיכך מונהגת בה מדיניות אפידמיולוגית של חיסון חובה לכלבים.
תקנות הכלבת (חיסון), התשס"ה-2005 (להלן- התקנות) מסדירות את חובת החיסון לכלבים ותדירותו, וכיום קבועה בהן חובת חיסון בתדירות של אחת לשנה.
בהתאם להמלצות הוועדה הבין–משרדית לבחינת פרוטוקול חיסון הכלבת בישראל מנובמבר 2016 (להלן – הוועדה הבין-משרדית), לאחר חיסון כלב בשני חיסונים ראשונים, ניתן לחסנו בחיסון כלבת בתדירות של אחת לשנתיים. המלצה זו מתבססת על נתונים ומידע שהצטברו בשנים האחרונות לגבי רמת הנוגדנים אותם מפתחים הכלבים המחוסנים כנגד מחלת הכלבת וכן על יכולת המעקב הטובה המתאפשרת בזכות הסימון של כלבים בשבב ואיגום הנתונים במרכז הרישום לפי חוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג–2002. בהתאם, מוצע לתקן את התקנות ולקבוע בהן שלאחר שני חיסונים ראשונים, יש לחסן את הכלב בחיסון כלבת בתדירות של אחת לשנתיים.
בנוסף, מוצע לתקן את התקנות כך שניתן יהיה לפטור מחובת החיסון בנסיבות הבאות:
א. בהיתר מרופא וטרינר עירוני, שיינתן מנימוקים מיוחדים שיירשמו ואשר נוגעים למצבו הבריאותי של כלב, לתקופה של עד שלושה חודשים;
ב. בהיתר ממנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, או ממי שהוא הסמיכו לכך, שיינתן מנימוקים מיוחדים שיירשמו, אם מצא שחיסון הכלב לא יהיה יעיל או יגרום לפגיעה ממשית בבריאותו, וזאת לתקופות של עד 3 שנים בכל פעם.
התיקון המוצע ככל שהוא נוגע לתדירות החיסון, נכלל במסגרת Error! Hyperlink reference not valid. שפורסמה בחודש פברואר 2020, ונכלל ברשימת פרטי חקיקת המשנה שיש להשלים את התקנתם לפי החלטת ממשלה מספר 987 מיום 16.1.22, שעניינה "מתווה מהיר לשיפור איכות הרגולציה והקלה על המשק – 'ניקיון אביב'".
לתקנה 1
פסקה 1 - כאמור לעיל, בתקנה 3(א) לתקנות נקבעה חובת חיסון בתדירות של אחת לשנה. מוצע לתקן את תקנה 3(א) לתקנות ולקבוע שכלב שחוסן בהתאם לאחד מאלה, יחוסן לאחר מכן בתדירות של אחת לשנתיים:
1. הכלב חוסן בשני חיסונים לפחות – בהתאם להנחיות יצרן תרכיבי הכלבת, חיסון כלבת יכול להינתן אחת לשלוש שנים, בכפוף למתן שני חיסונים קודמים. בהתאם להמלצת הוועדה הבין-משרדית, בהתאם למצב האפידמיולוגי במדינת ישראל ושיעור ההתחסנות בה, יש לחסן כלב בתדירות של אחת לשנתיים, ובלבד שהוא חוסן קודם לכן בשני חיסונים לפחות, כשהחיסון הראשון ניתן לכלב בגיל חודשיים וחצי עד גיל שלושה חודשים והחיסון השני ניתן בתוך תקופה שלא פחתה מחודש ולא עלתה על 3 חודשים ממועד חיסונו הראשון.
בהתחשב בכך שבעבר לא הייתה חובה לחסן כלב בשני חיסוני כלבת בשנה הראשונה לחייו ויש כלבים שכבר חוסנו בשני חיסונים לפחות, גם אם לא בשנה הראשונה לחייהם, מוצע להכיר בחיסונים אלו כחיסונים העומדים בדרישת התקנות, ובלבד שלאחר התיקון לתקנות הכלב יחוסן בתדירות של אחת לשנתיים מיום חיסונו האחרון.
2. הכלב חוסן בחיסון ראשון בגיל חודשיים וחצי עד גיל שלושה חודשים ובחיסון שני בתוך תקופה שלא פחתה מחודש ולא עלתה על 3 חודשים ממועד חיסונו הראשון, זאת בהתאם להמלצת הוועדה הבין-משרדית. במקרה בו הכלב הגיע לחזקתו של האדם המחזיק בו בגיל העולה על שלושה חודשים והוא לא חוסן כלל – הוא יחוסן בחיסון ראשון עם הגיעו לחזקתו, ואם הכלב הגיע לחזקתו לאחר שחלפו שלושה חודשים ממועד החיסון הראשון – הוא יחוסן בחיסון שני עם הגיעו לחזקתו.
פסקאות (2) ו- (3) – בהתאם לקבוע בתקנות, רופא וטרינר עירוני רשאי להתיר החזקה של כלב ללא חיסון לתקופה של עד 3 חודשים בתום שנה ממועד חיסונו האחרון, בנסיבות הקשורות בבריאות הכלב. בנוסף, מנהל השירותים הווטרינריים או מי שהוא הסמיכו לכך, רשאי להתיר החזקה כאמור לתקופות של עד 3 שנים בכל פעם, אם מצא שחיסון הכלב לא יהיה יעיל או יגרום לפגיעה ממשית בבריאותו.
מוצע לקבוע כי הסמכות להתיר החזקה של כלב ללא חיסון תינתן גם במקרה בו הכלב לא חוסן כלל או שהוא לא חוסן בהתאם לקבוע בתקנה (א) כנוסחה בהתאם לתיקון המוצע, במקרים בהם הדבר מתחייב בשל מצבו הבריאותי של הכלב.
לתקנה 2
מוצע לקבוע כי התקנות יכנסו לתוקף ביום ו' בחשון, התשפ"ג (31 באוקטובר, 2022).