טיוטת צו בית הדין לעבודה (תיקון התוספת החמישית לחוק), התשפ"ב-2022.
מוצע להוסיף לתוספת החמישית לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 את חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002, ובכך להסמיך את רשמי בית הדין לעבודה לדון בתובענה של עובד נגד מעסיקו בגין אי מתן הודעה לעובד. תיקון זה יקל על העומס הרב המוטל על שופטי בית הדין האזורי ויהיה בו כדי לייעל את ההליך המשפטי ולקיים דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל תוך חיסכון במשאבי זמן שיפוטי ועלויות בתובענות שסכומן מצוי במסגרת סמכותו העניינית של הרשם.
טיוטת צו מטעם משרד המשפטים:
|
|
|
בתוקף סמכותי לפי 27(ב3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969[1] (להלן – החוק), בהסכמת שרת הכלכלה והתעשייה, לאחר התייעצות עם נשיאת בית הדין הארצי לעבודה ובאישור ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, אני מצווה לאמור: |
|
תיקון התוספת החמישית לחוק |
1. |
בתוספת החמישית לחוק, אחרי פרט 17 יבוא: |
|
|
|
"(18) חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002[2]". |
|
תחילה ותחולה |
2. |
תחילתו של צו זה 30 יום מיום פרסומו ותחולתו על תובענה שנפתחה מיום התחילה ואילך. |
___ ב________ התש_______ (___ ב________ ____20)
(חמ _____-3)
__________________
גדעון סער
שר המשפטים וסגן ראש הממשלה
דברי הסבר
סעיף 27(ב) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן – החוק) מסמיך רשם בית דין אזורי לדון בתובענות לשכר עבודה כמשמעותו בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, בתובענות לקצבה כמשמעותה בחוק האמור, למעט תובענות שענינן עצם הזכאות לקצבה, וכן בכל תובענה כספית אחרת שבין עובד למעסיקו שעניינה הזכויות שהעובד זכאי להן עקב עבודתו, לפי חוק, הסכם קיבוצי, או לפי צו הרחבה כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, המנויים בתוספת החמישית לחוק, ובלבד שסכום התובענה אינו עולה על 50,000 שקלים חדשים.[3]
הסמכויות שהוקנו לרשמי בית הדין האזורי בסעיף 27(ב) לחוק מתוחמות להוראות הסעיף המסמיך כרשימה סגורה, ורשם בית הדין האזורי אינו מוסמך לדון בתובענה הכוללת סעד או חוק שאינם כלולים ברשימת החוקים שבתוספת החמישית.[4]
חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002 (להלן – חוק הודעה לעובד) אינו נמנה על רשימת החוקים שבתוספת החמישית, ומשכך רשם בית הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בתובענות של עובד נגד מעסיקו לפי חוק זה.
חוק הודעה לעובד מהווה נדבך נוסף ברשימת חוקי המגן בדיני עבודה שכן הוא מטיל על מעסיק חובת מסירת פרטים ויידוע עובד באשר לתנאי עבודתו, לא יאוחר משלושים ימים מהיום בו החל לעבוד, כמפורט בהוראות החוק ובתקנות שהותקנו מכוחו.[5] עם חקיקת החוק, נקבע בסעיף 5 לחוק כי לבית הדין האזורי תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי על הפרת הוראות חוק זה. בשנת 2011 תוקן סעיף 5 לחוק ונקבע כי בית הדין לעבודה מוסמך "לפסוק פיצויים, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין" וכן "ליתן צו עשה לתיקון ההפרה". בנוסף, בית הדין הוסמך לפסוק פיצויים לדוגמה בנסיבות המתקיימות בסעיף, בסכום שלא יעלה על 15,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד, ביודעין, ומטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר. באותו תיקון אף נקבע סעיף לעניין היפוך חובת ההוכחה כך שהנטל מוטל על המעסיק בסעיף 5א לחוק.
ואולם, כאמור, משחוק הודעה לעובד לא מנוי על רשימת החוקים שבתוספת החמישית, רשם בית הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בתובענה כספית על הפרת החוק, ולפסוק פיצוי בגין הפרתו, כאשר הוא מוסמך לעשות כן בגין הפרה של חוק הגנת השכר, התשי"ג – 1958, המופיע בתוספת החמישית לחוק בית הדין לעבודה (וראו סעיף 26א לחוק זה).
כך למעשה, נוצר מצב בו רשם בית הדין האזורי רשאי לדון בתובענה לפי חוק הגנת השכר ולפסוק פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר בתביעות המצויות במסגרת סמכותו העניינית, אך אינו רשאי לעשות כן בגין אי מסירת הודעה לעובד. בשים לב לכך שחוק הודעה לעובד הוא חוק קוגנטי הדומה במהותו לחוק הגנת השכר ולפיצוי שניתן לפסוק מכוחו, אין הצדקה לכך שרשמי בית הדין לעבודה ידונו בתובענות לפי חוק הגנת השכר אך יהיו מנועים מלדון בתובענות לפי חוק הגנת השכר, וייאלצו בשל כך לפצל את הדיון או להעבירו להרכב, תוך עיכוב ממושך של ההליכים וסרבולם שלא לצורך.
לפי הנמסר מהנהלת בתי המשפט, אף שחלפו כשני עשורים מאז נחקק חוק הודעה לעובד, סעדים בגין הפרה של חוק הודעה לעובד נפוצים בתובענות שמגישים עובדים לבתי הדין האזוריים לעבודה.
נוכח האמור, מוצע להוסיף את חוק הודעה לעובד לתוספת החמישית לחוק ולהסמיך את רשמי בית הדין לעבודה לדון בתובענות בין עובד למעסיקו בגין הפרת זכויות שהעובד זכאי להן מכוח חוק הודעה לעובד. תיקון זה יקל על העומס הרב המוטל על שופטי בית הדין האזורי ויהיה בו כדי לייתר את הצורך בפיצול הדיון או העברתו להרכב, ובכך לייעל את ההליך המשפטי ולקיים דיון משפטי צודק ומהיר תוך חיסכון במשאבי זמן שיפוטי ועלויות למתדיינים. זאת, בתובענות כספיות שסכומן מצוי במסגרת סמכותו העניינית של הרשם.
[1] ס"ח התשכ"ט, עמ' 70.
[2] ס"ח התשס"ב, עמ' 210.
[3] נכון להיום ישנם אחד עשר חוקים בתוספת החמישית לחוק בית הדין לעבודה, ואלה הם: (1) חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958; (2) חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951; (3) חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951; (4) חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963; (5) חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987; (6) חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976; (7) חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת בן זוג), התשנ"ח-1998; (8) חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה), התשנ"ד-1993; (9) חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד), התשנ"ד-1993; (10) חוק דמי מחלה (היעדרות עקב היריון ולידה של בת זוג), התש"ס-2000; (11) חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001.
[4] ראו: בר"ע (ארצי) 31914-04-16 פלונית נ' רחל ויצחק קושניר (ניתן ביום 8.5.2016), בר"ע (ארצי) 26795-03-21 דניאל חי ילזירוב נ' מתן לוי (ניתן ביום 3.5.2021).
[5] תקנות הודעה לעובד (תנאי עבודה) (צורת הודעה ופרטיה) התשס"ב-2002.