בתוקף סמכותי לפי סעיפים 83 ו-109 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984[1], באישור שר האוצר לפי סעיף 39ב לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985[2] ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
|
תיקון תקנה 20 |
|
בתקנה 20(31) לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז- 2007[3], במקום "תובענה ייצוגית לפי פרטים 6, 7 ו-9 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות;" יבוא "תובענה ייצוגית לפי פרטים 6 ו-7 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות;". |
___________ התשפ"ב
( __________ 2022)
(חמ )
________________
גדעון סער
שר המשפטים
דברי הסבר
בשנת 2018 הותקנו לראשונה אגרות בתובענות ייצוגיות. לאגרות שתי תכליות מרכזיות. התכלית הראשונה היא כיסוי העלויות הגבוהות של הליך התובענה הייצוגית. התכלית השנייה היא במידת האפשר, הפחתת תביעות הסרק וצמצום שיעורן ביחס לכלל התובענות הייצוגיות המוגשות לבתי המשפט.
בנוסף, נקבע בתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: "התקנות") פטור מאגרה לתובענה ייצוגית שתוגש בגין הפרטים הבאים בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: החוק): פרט 6 – תביעה בקשר למפגע סביבתי, פרט 7 – תביעה בעילה של אפליה, פרט 9 – תביעה בעילה שעניינה שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. הפטור מעוגן בתקנה 20 (31) לתקנות.
תיקי תובענות ייצוגיות הם מההליכים ה"יקרים" ביותר במערכת בתי המשפט בישראל. כך, מחקר שנערך במחלקת המחקר של הרשות השופטת ופורסם בחודש יולי 2021 מצא כי הדיונים בהליכים הייצוגיים הם הדיונים ה"כבדים" ביותר מבחינת עומס על בתי המשפט בישראל והשקעת זמן שיפוטי בבתי המשפט. על כן נמצא להשית עליהם אגרה ובשל כך הותקנו תקנות האגרות.
עם זאת, כאמור, בזמנו פטרו תחומים מסוימים מתחולת חובת תשלום האגרה בשל הרצון לעודד את התובענות הייצוגיות בתחומים הללו. מהנתונים שנאספו בשנים האחרונות עולה כי האגרות השפיעו על תמריצי התובעים הייצוגיים ובאי כוחם בהגשת תובענות ייצוגיות. כך, ניתן לראות עליה דרסטית בהגשת תובענות ייצוגיות בפרט 9 לתוספת השניה לחוק, הפטור מאגרה. תביעות לפי פרט זה גדלו בכ- 2000% בתקופה של שנה לאחר כניסת האגרות לתוקף מ- 1.4% לפני כניסת האגרות ל- 29.7% לאחר כניסת האגרות ("נתונים כמותיים על אודות אגרות בתובענות ייצוגיות", מחלקת המחקר של הרשות השופטת). העלייה הדרמטית במספר התובענות הייצוגיות שהוגשו בשנת 2020 היתה במקביל לעליה דרמטית במספר התובענות הייצוגיות שהוגשו בתקופת משבר הקורונה נגד עוסקים רבים בעניין אי פרסום באתר האינטרנט אודות הנגשת המקום הציבורי לאנשים עם מוגבלות.
מבחינת הנתונים, עולה כי מרביתן של התביעות שהוגשו בפרט זה הסתיימו בהסתלקות (בקשת תובע ייצוגי או בא כוחו למחיקת ההליך). כך, נמצא כי כ- 54% מההסתלקויות המתוגמלות הוגשו בפרט זה, כאשר 83% מתוכן הוגשו בתחום של פרסום הסדרי נגישות. עוד נתון מעניין לציון הוא שבתחום של פרסום הסדרי נגישות כ- 96% מהתיקים הסתיימו בהסתלקות.
יצוין כי בתובענות ייצוגיות גם בקשה להסתלק מההליך מאושרת על ידי בית המשפט ועל אף שהיא אינה מנוהלת כייצוגית יש לה עלויות רבות למערכת בתי המשפט - עלויות ישירות הנובעות מניהול הליכים שלא לצורך והן עלויות עקיפות הנובעת מהעומס על בתי המשפט מתיקים אלו. גם מבחינת הנתבעות, הגשת תובענה ייצוגית מצריכה עלויות רבות ולו מעצם העובדה כי הוגשה תובענה ייצוגית. נתבעות לעיתים מעדיפות לסגור תיקים כאלה בהסדר הסתלקות מחמת ההוצאות שהן יוציאו על עצם ניהול ההליך המשפטי ומכאן שהאיזון של התקנות שאינו מציב אגרות כלשהן לגבי פתיחת ההליך, אינו ראוי.
לפיכך מוצע להרחיב את חובת תשלום האגרה גם לתובענות ייצוגיות לפי פרט 9 לתוספת השניה לחוק.
עם זאת, מאחר שאין בכוונת התקנות לפגוע בהליכים שראוי לבררם, יחולו גם על תובענות ייצוגיות שהוגשו לפי פרט 9 לתוספת השניה לחוק ההסדרים המקלים שחלים על כלל האגרות בתחום. בהתאם למתווה הקבוע בתקנות, האגרה משולמת בשני שיעורים, בהתאם לערכאה אליה מוגשת התובענה. שני שיעורי האגרה אינם שווים. החלק הראשון, והקטן מבין השניים, משולם בפתיחת ההליך, והחלק הגדול יותר משולם בסוף ההליך – ובנסיבות רבות כלל אינו משולם על ידי התובע. יודגש כי במקרה שבו ההליך מסתיים בפסק-דין המקבל את התובענה כולה או חלקה, או המאשר הסדר פשרה – חלקה השני של האגרה ישולם על ידי הנתבע, שאף ישפה את התובע על החלק הראשון ששילם. במקרה שבו ההליך מסתיים בהסתלקות חלקה השני של האגרה ישולם על ידי התובע, אך לבית המשפט קיים שיקול דעת לקבוע כי הנתבע ישלם את החלק השני של האגרה וישפה את התובע על החלק הראשון ששילם. כלומר, ככל שהתובע הייצוגי הביא לתועלת לקבוצה, במרבית המקרים הוא לא יישא בתשלום האגרה.