חוק עזר לגנים לאומיים ושמורות טבע, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק העזר"), חוקק בשנת 1967 ומאז תוקן תיקונים קלים מספר פעמים. חוק העזר מסדיר כללים בדבר סדרים והתנהגות של מבקרים בתחומי הגנים, אך הוא חל על 29 גנים לאומיים מוכרזים בלבד, מתוך כ- 85 גנים לאומיים מוכרזים המצויים כיום בישראל. בנוסף, השינויים שחלו בתרבות הטיול והנופש בחיק בטבע בקרב הציבור הישראלי, כגון הפרעה בגן על ידי שימוש בטיסנים וכלי רחיפה אחרים, אינן מקבלות מענה בחוק העזר הקיים.

מוצע לבטל את מרבית ההוראות בחוק העזר ולהתקין את הכללים המוצעים בהתאם לסמכות מליאת הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים (להלן – "הרשות"), לפי סעיף 18(א) לחוק.

הכללים המוצעים נועדו לתת מענה לכלל הגנים הלאומיים, לעדכן אותם ולקבוע הוראות חדשות הדרושות להתמודדות עם צרכי הגנים הלאומיים ושמירתם. בהתאם לתפקידי הרשות, הכללים המוצעים שואפים לאפשר שמירה על ערכי הטבע והמורשת המצויים בגנים, תוך פתיחה של גנים אלה לציבור הרחב, בין היתר לצורכי נופש בחיק הטבע. זאת כחלק מתפקידה של הרשות להגברת התודעה לתחומי שמירת הטבע בקרב הציבור.

ג. להלן נוסח טיוטת הכללים המוצעים:

טיוטת כללים מטעם מליאת הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים:

טיוטת כללי גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (סדרים והתנהגות בגנים לאומיים), התשפ"ב-2022

			בתוקף סמכותה לפי סעיף 18(א) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח–1998[1] (להלן – החוק), בהתייעצות עם שר הפנים, בהתייעצות עם שר הביטחון לעניין סעיף 16, בהסכמת שר התחבורה והבטיחות בדרכים לעניין סעיפים 3, 15 ו- 16, באישור השר ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת לפי סעיף 2(ב) לחוק העונשין, התשל"ז–1977[2], קובעת מליאת הרשות כללים אלה:
הגדרות	1.		בכללים אלה –
			"חוק הטיס" - חוק הטיס, התשע"א–2011[3];
			"חוק להגנת חיית הבר" – חוק להגנת חיית הבר, התשט"ו–1955[4];
			"חיית בר" – כהגדרתה בסעיף 1 לחוק להגנת חיית הבר;
			"הממונה" – עובד בכיר מקרב עובדי הרשות שמנהל הרשות הסמיך לעניין כללים אלה, כולם או מקצתם;
			"מנהל הרשות" – מנהל הרשות שמונה לפי סעיף 19 לחוק;
			"מקווה מים" – חוף ים ומקור מים כמשמעותו בסעיף 2 לחוק המים, התשי"ט–1959[5], למעט מי שופכין;
			"פסולת" – כהגדרתה בחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד–1984[6];
			"פקח" – מי שמינה מנהל הרשות לפקח לפי סעיף 58 לחוק;
			"ציד" – צידה כהגדרתה בחוק להגנת חיית הבר;
			"רכב" – כהגדרתו בפקודת התעבורה [נוסח חדש][7].
			פרק א': הגבלות ואיסורים
כניסה ושהייה	2.		(א) לא ייכנס אדם לגן לאומי ולא ישהה בו אלא בימים ובשעות שקבעה הרשות ושפורסמו בשילוט שהוצב בכניסה לגן הלאומי, אלא אם הכניסה והשהייה אושרו בהיתר שניתן לפי סעיף 20; אין באמור בהוראה זו כדי למנוע כניסה או מעבר בכלי שיט דרך הים למימי חופין המצויים בשטחו של גן לאומי בכפוף להוראות סעיף 15.
			(ב) לא יהלך אדם בתחום גן לאומי ולא יימצא בו אלא בדרכים, בשבילים, במקומות ובאיזורים שסומנו על ידי הרשות כמיועדים לכך.
			(ג) לא יכניס אדם לגן לאומי כלים חד-פעמיים, ולא יעשה בהם שימוש; איסור כאמור יפורסם בשילוט המוצב במקום בולט בגן הלאומי או בכניסה אליו; לעניין סעיף זה, "כלים חד-פעמיים" – כלים המיועדים לצרכי אכילה ושתיה, ושעל פי טיבם והחומרים שמהם הם עשויים, אינם מיועדים לשימוש חוזר, ולמעט מוצרים ארוזים כהגדרתם בחוק להסדרת הטיפול באריזות, תשע"א-2011 ומיכלי משקה.
כניסה ונהיגה ברכב	3.		(א) לא יכניס אדם רכב לגן לאומי, לא ינהג בו ולא יחנה אותו, אלא בהתאם להסדרי תנועה תקפים שנקבעו בהתאם לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961[8] ולוח התמרורים שלפיהן.
			(ב) נהג אדם ברכב בדרך שלא סומנה כמיועדת לסוג הרכב, או העמידו במקום אסור, או בנסיבות שיש בהן כדי להפריע למבקרים בגן לאומי או לרשות במילוי תפקידיה, רשאי פקח להורות, בכתב או בעל פה, לבעל הרכב על הזזתו של הרכב; לעניין זה, "בעל הרכב" – בעליו של הרכב, המחזיק בו או הנוהג בו.
			(ג) לא יופעל מנוע של אוטובוס או מונית שירות בזמן חנייה, בתחום גן לאומי לפרק זמן העולה על 10 דקות; בפרק הזמן האמור לא יימנה זמן הדרוש להעלאה או לירידת נוסעים מכלי הרכב, ולעניין אוטובוס - גם פרק זמן הדרוש למילוי אוויר במערכת הפנאומטית שלו; לעניין זה -
			"אוטובוס" – כהדרתו בפקודת התעבורה;
			"מונית שירות" – מונית בקו שירות, כמשמעותם לפי פקודת התעבורה.
הגבלת הכנסת בעל חיים	4.		(א) לא יכניס אדם לגן לאומי בעל חיים, ולא יחזיק בו בתחום הגן, אלא אם כן הדבר הותר בשילוט שהוצב בכניסה לגן הלאומי, או בהיתר שניתן לו על ידי הממונה ובהתאם לתנאיו.
			(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו לגבי חיית שירות כהגדרתה בתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), התשע"ג–2013[9] (להלן – חיית שירות); על אף האמור, בגן לאומי שבו עלולה להיגרם פגיעה בערכי הטבע שבגן אם תתאפשר כניסה של חיית שירות, תיאסר כניסתה של חיית שירות, ובלבד שיועמד לרשות המבקרים מיתקן הולם לשהיית חיית השירות בהתאם להוראות תקנה 10(ג) לתקנות האמורות; הודעה על איסור כניסה ומיתקן חלופי כאמור תפורסם בשילוט הכניסה לגן הלאומי ובאתר האינטרנט של הרשות.
איסור האכלת בעלי חיים ופינוי גללים	5.		(א) לא יאכיל אדם בעל חיים, לא יפזר מזון ולא ישאיר מזון בעבור בעל חיים בגן לאומי, למעט האכלת בעל חיים שהוכנס על ידי מבקר לפי הוראות סעיף 4.
			(ב) עשה בעל חיים שהוכנס על ידי מבקר את צרכיו בהטלת גללים בגן לאומי, חייב בעליו או מי שהפיקוח על בעל החיים בידו, לאסוף מיד את הגללים ולפנותם בהתאם להוראות סעיף 10.
מחנאות ולינה	6.		לא יקים אדם אוהל, מיתקן מחנאות ולינה או מחסה אחר, אלא בכפוף להוראות לפי דין, ולא ילון בתחום גן לאומי, אלא במקום שסומן על ידי הרשות כמיועד לכך.
הקמת מיתקן ישיבה	7.		לא יקים ולא יעמיד אדם מושב או מיתקן ישיבה בגן לאומי, ובכלל זאת כסא מרגוע או ערסל במקומות שסומנו על ידי הרשות כאסורים לכך.
הבערת אש	8.		(א) לא יבעיר אדם אש בגן לאומי, אלא במקומות שסומנו על ידי הרשות כמיועדים לכך, ובכל מקרה לא יבעיר אש בנסיבות אלה:
				(1) על עתיקות, שרידים ארכיאולוגיים או על שרידי אתר מורשת;
				(2) על ריהוט קבוע או זמני ועל ציוד ומיתקנים של הגן;
				(3) בסמוך לצמחייה או לחומרים מתלקחים;
				(4) בתנאי רוח חזקה.
		(ב) לא יבעיר אדם אש בגן לאומי, אלא אם כן התקיימו כל אלה:
				(1) הוא לא יעשה שימוש בצומח המצוי בגן הלאומי, אלא בחומר בעירה מעץ שהובא מחוץ לגן למטרה זו;
				(2) מצויים בידי המבעיר או בסמיכות אליו מים לכיבוי;
				(3) אם הוא מבעיר מדורה, יעשה שימוש במיתקן המיועד לכך או יניח סביבה אבנים;
				(4) לעניין שימוש בבלון גז –שימוש בבלון גז שמשקלו גדול יותר מ- 500 גרם יעשה אם רק הדבר הותר בשילוט המצוי במקום;
				(5) הוא לא יעשה שימוש בחומר בעירה נוזלי כגון בנזין, אלא אם כן הדבר הותר בשילוט המצוי במקום.
		(ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו- (ב), לא יראו הבערת אש במכשיר גז לבישול, הכולל בלון גז שמשקלו אינו עולה על 500 גרם, כהבערת אש לעניין סעיף זה.
			(ד) לא יעזוב אדם מקום שבו הבעיר אש בגן לאומי ללא השגחה, אלא לאחר שכיבה את האש כליל, אסף את פסולת שיירי האש ופינה את הפסולת האמורה למכלי אצירה ייעודיים שהציבה הרשות לפי סעיף 10, ובמקום שאין בו מכלי אצירה לפינוי גחלים יכסה את הגחלים הכבויות בעפר נקי.
איסור עישון	9.	(א) לא יעשן אדם בגן לאומי אלא במקום שסומן על ידי הרשות כמיועד לכך.
		(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאי מנהל הרשות להורות, אם נוכח כי איסור כאמור אינו תואם את אופיו של גן לאומי מסוים או את היקפו, כי האיסור לא יחול בתחום הגן או בחלקו; הודעה על החלטת מנהל הרשות תפורסם באתר האינטרנט של הרשות.
איסור השלכת פסולת	10.		לא ישליך אדם פסולת בגן לאומי, אלא במכלי אצירה המיועדים לכך שהציבה הרשות; אם במקום אין מכלי אצירה, או שמיכלי האצירה מלאים, יישא בעל הפסולת את הפסולת עימו, ולא ישאירה במקום.
איסור השלכת, חומר או חפץ למקווה מים	11.		לא ישליך אדם כל חומר, חפץ או בעל חיים למקווה מים בגן לאומי, ולא יעשה כל פעולה שיש בה כדי לשנות או להביא לשינוי בצלילותם, ניקיונם או מסלול זרימתם.
איסור גרימת רעש	12.		(א) לא יגרום אדם לרעש בגן לאומי, בין בעצמו ובין באמצעות מכשיר או כלי אחר, במידה המפריעה או העלולה להפריע למבקרים בגן לאומי או לבעלי החיים המצויים בו, למעט רעש שנגרם כתוצאה מפעילות שגרתית וסבירה בתחום גן לאומי.
			(ב) לא יצעק אדם ולא יפעיל כלי נגינה, מקלט רדיו, רמקול, מגביר קול או מכשירי קול כיוצא באלה במקומות שסומנו על ידי הרשות כאיזורים המיועדים לבילוי שקט בתחום גן לאומי.
מניעת מטרד והגבלת משחק	13.		(א) לא יעשה אדם מעשה בגן לאומי שיש בו כדי לגרום לסכנה או להפרעה של ממש לשימוש שאר המבקרים.
			(ב) לא ישחק אדם בכדור משחק או בכל חפץ משחק אחר שעלול לפגוע במבקרים, בגן לאומי, במקומות שסומנו בשילוט שהוצב על ידי הרשות כאסורים לכך.
איסור טיפוס	14.		לא יטפס אדם בגן לאומי על מצוקים, עצים, קירות, גדרות, מבנים, שרידים ארכיאולוגים ומיתקנים, למעט על מיתקני שעשועים, אלא אם כן קיבל היתר לכך מאת הממונה, בהתאם לתנאי ההיתר ובמקומות שסומנו על ידי הרשות כמיועדים לכך.
הגבלת שיט	15.		(א) לא יכניס אדם ולא ישיט, בתחום גן לאומי, כלי-שיט המונע במנוע, אלא אם ניתן לו היתר לכך מראש ובכתב מאת הממונה, שיינתן בכפוף להוראות לפי פקודת הנמלים [נוסח חדש], תשל"א-1971[10] ובהתאם לנוהל שהורה עליו המנהל, באישור מנהל רשות הספנות והנמלים במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים או מי שהוא הסמיך לכך;
			(ב) רשאי אדם להכניס כלי-שיט המונע במפרשים או במשוטים ורשאי הוא להשיט כלי שיט כאמור, בתחום גן לאומי, בכפוף להוראות לפי פקודת הנמלים [נוסח חדש], תשל"א-1971[11]; ואלם המנהל רשאי להורות, בנוהל, באישור מנהל רשות הספנות והנמלים במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים או מי שהוא הסמיך לכך, על תנאים נוספים להכנסת כלי-שיט כאמור ועל השטתו, אם נוכח כי הדבר נדרש לשם הגנה על ערכי הטבע או על בטיחות המבקרים;
			(ג) לא יעגון כלי שיט כאמור סעיף קטן (א) או (ב) בגן לאומי אלא במקומות שסומנו כמותרים לכך, ובכפוף להוראות כל דין.
הגבלת טיס	16.		(א) לא יטיס אדם כלי טיס, מעל גן לאומי, בגובה הנמוך מ- 500 רגל מעל העצם הגבוה ביותר שנמצא ברדיוס של 600 מטרים מכלי הטיס, ולא ינחית אותם בגן לאומי, אלא בהיתר בכתב מאת הממונה, שיינתן בכפוף להוראות לפי חוק הטיס ובהתאם לנוהל שהורה עליו המנהל, באישור מנהל רשות התעופה האזרחית מראש ובכתב; הוראות סעיף זה לא יחולו על כלי טיס של משרד הביטחון, יחידות הסמך של משרד הביטחון, משטרת ישראל, צבא הגנה לישראל, וכן על כלי טיס המבצע פעילות של כיבוי או חילוץ אווירי.
			(ב) בסעיף זה -
			"הפעלה כללית", "הפעלה מסחרית", "כלי רחיפה" – כהגדרתם בחוק הטיס;
			"כלי טיס" – כלי או מיתקן שביכולתו להיתמך באטמוספרה מתגובות האוויר שאינן תגובות האוויר במגעו עם פני כדור הארץ, בין שהוא מאויש ובין שאינו מאויש, בין שהוא מופעל בהפעלה כללית ובין בהפעלה מסחרית, ולרבות כלי רחיפה, טיסן ממונע נהוג רדיו ובכלל זה רב-להב.
איסור ציד ודיג	17.		לא יצוד אדם חיית בר, ולא ידוג ערך טבע בגן לאומי, אלא בהיתר מאת הממונה ובכפוף להוראות כל דין.
איסור שילוט ופרסומת	18.		לא יתלה אדם שלט, לא יציבו ולא יפיץ חומר פרסומי או שיווקי בגן לאומי, אלא אם כן הוא למטרות עידוד הביקור, פעולות חינוך, הסברה והדרכה בתחומי שמירת הטבע וערכי הטבע והמורשת, וניתן לו היתר בכתב לכך מאת הממונה.
איסור לעסוק בעסק טעון רישוי	19.		לא יעסוק אדם בגן לאומי בעסק טעון רישוי על פי כל דין, אלא בהסכמת הרשות ועל פי התנאים שקבעה בהסכמה כאמור.
איסור עריכת אירוע	20.		(א) לא יערוך אדם אירוע בגן לאומי, אלא בהיתר בכתב מהממונה ובכפוף להוראות כל דין; לעניין זה, "אירוע" – התקהלות מאורגנת מראש של חמישים בני אדם או יותר, בין שהגישה אליה בתמורה ובין ללא תמורה, ובכלל זה הופעה, טקס או מופע בידור, החורגת מהפעילות השוטפת של הגן בהתאם להוראות כללים אלה.
			(ב) לא יינתן היתר לפי סעיף קטן (א) אם התקיים אחד מאלה:
				(1) האירוע בעל אופי פוליטי או מפלגתי או שהוא לשם קידום מטרות מסחריות בלבד.
				(2) תיפגע נגישות כלל הציבור לתחום הגן, ובאירוע שבו מוגבלת נגישות הציבור לחלק מסוים של האתר, תוגבל הנגישות לפרק זמן שעולה על שעה לאירוע בעל אופי פרטי;
			(ג) הממונה רשאי לתת היתר בתנאים, תוך התחשבות, בין היתר, בכל אלה, ורשאי הוא בהיתר כאמור לתת הוראות בסטייה מהוראות סעיפים 2, 12 או 18 לכללים אלה:
				(1) שמירת ערכי הגן הלאומי, כך שלא תיגרם פגיעה בערכי הטבע והמורשת שבגן;
				(2) שמירת המרחב הציבורי, באופן שלא תיפגע נגישות כלל הציבור לגן הלאומי;
				(3) התאמת האירוע לאופי הגן הלאומי ושמירת תדמיתו.
			פרק ב': הוראות כלליות והיתרים
הסמכת המנהל בסמכויות הממונה	21.		סמכויות הממונה לפי כללים אלה יהיו נתונות גם למנהל הרשות.
הצבת שילוט	22.	שילוט לפי הוראות כללים אלה יהיה בשלוש שפות לפחות – עברית, ערבית ואנגלית, במתכונת שאישר המנהל, ויוצב על פי אישור הממונה.
דרישת פרטים למתן היתר	23.		מנהל הרשות והממונה רשאים לדרוש ממבקש היתר לפי כללים אלה כל פרט ומידע הנחוצים לצורך מתן ההיתר.
סירוב לתת היתר וביטולו	24.		הממונה או המנהל, לפי העניין, רשאי לסרב לתת היתר, לשנותו או לבטלו בכל עת, ובלבד שנתן למבקש ההיתר או לבעל ההיתר, לפי העניין, הזדמנות להשמיע את טענותיו.
איסור העברת היתר	25.		היתר שניתן לפי כללים אלה הינו אישי ואינו ניתן להעברה לאחר.
ציות להוראות פקח	26.		(א) פקח רשאי לתת לאדם הנמצא בגן לאומי, אשר מבצע לנגד עיניו פעולה העלולה לפגוע בגן הלאומי או בערכי הטבע שבו, או לסכן את בטיחות המבקרים או רווחתם, הוראה בכתב או בעל פה, להימנע מביצוע אותה פעולה, או לחדול ממנה, או להורות לו כיצד לבצעה; אדם יציית להוראה כאמור שנתן לו פקח.
			(ב) לא יפריע אדם לפקח ולא ימנע ממנו למלא את תפקידו לפי כללים אלה.
אחריות קפידה	27.	עבירות על הוראות סעיפים 2 עד 12, 13(ב), 14 עד 15, 17 עד 18, ו- 20 לכללים אלה הן מסוג העבירות של אחריות קפידה.
פרסום באתר האינטרנט	28.	הרשות תפרסם הודעה על הסדרים שנקבעו לפי כללים אלה, ובכלל זה הגבהים המותרים לטיס בגנים הלאומיים, והסמכת הממונים לעניין כללים אלה, באתר האינטרנט של הרשות.
שמירת דינים	29.		הוראות כללים אלה באות להוסיף על הוראות כל דין, לרבות פרסומי מידע תעופתי כמשמעותם בסעיף 84 לחוק הטיס, ולא לגרוע מהן.
תיקון חוק העזר	30.		בחוק עזר לגנים לאומיים ושמורות טבע, התשכ"ז–1967[12], ההגדרות "ממונה על ילד", "צמח", "רכב מנועי", "עגלה" ו- "גן לאומי" בסעיף 1, וסעיפים 2-3, 7 עד 27 – בטלים.
תחילה	31.		תחילתם של כללים אלה 180 ימים מיום פרסומם.

____________

יושב ראש מליאת הרשות

לשמירת הטבע והגנים הלאומיים

___________ התשפ"ב

(__________ 2022)

(חמ 2737 – 3)

דברי הסבר

כללי

יצוין כי חוק העזר הותקן בעבר מכוח חוק גנים לאומיים ושמורות טבע, תשכ"ג-1963, שבוטל והוחלף בחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998 (להלן – "החוק"). מוצע לבטל את מרבית הוראותיו של חוק העזר ולהתקין את הכללים המוצעים בהתאם לסמכות מליאת הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים (להלן – "הרשות"), לפי סעיף 18(א) לחוק.

לסעיף 1

הכלל המוצע מגדיר מונחים המוזכרים בכללים, וברובם מפנים להגדרות הקיימות בחקיקה הקיימת, כגון "חוק להגנת חיית הבר", "חיית בר" "מקווה מים", "פסולת", "ציד", ו"רכב". כמו כן, ההגדרות מתייחסות לבעלי תפקידים ברשות המוסמכים ליישם את הכללים ולאכוף אותם, והם מנהל הרשות, פקח וכן עובדים בכירים של הרשות שיוסמכו כממונים לצורך מתן היתרים פרטניים לפי הכללים המוצעים.

לסעיף 2 – כניסה ושהייה

מוצע להסדיר את הכניסה לגן הלאומי בימים ובשעות שקבעה הרשות ושפורסמו בשילוט שהוצב בכניסה לגן הלאומי. הגבלת הכניסה נועדה לאפשר פיקוח שוטף ולהגן על ערכי הטבע והמורשת המצויים בגן הלאומי, וכן לאפשר שמירה על בטיחות המבקרים. כמו כן, מוצע להגביל את תנועת המבקרים לשבילים המסומנים בגן הלאומי, מאותם טעמים. הכלל המוצע נועד לשרת תכליות שטיבן שמירה על הגן הלאומי ועל בטיחות המבקרים בגן.

בסעיף קטן (ג) מוצע לאסור הכנסת כלי אוכל ושתייה חד פעמיים. איסור זה נועד בראש ובראשונה לצמצם את הפגיעה בטבע ובערכי הטבע המצויים בגנים הלאומיים מפני נזקי הכלים החד פעמיים, אשר מתפזרים ומתעופפים ויוצרים לכלוך בגן הלאומי. כלים אלה עלולים לסכן את בעלי החיים המצויים בגנים הלאומיים, מעבר לנזקים שהשימוש העודף יוצר לסביבה הגלובלית.

לסעיף 3 – כניסה ונהיגה ברכב

הכלל המוצע נועד להסדיר את הכניסה והחניה בתחום הגנים הלאומיים. עד כה, בהתאם לחוק העזר, הוסדר אופן הנהיגה בתחומי הגנים, בהתאם להסדרים שנקבעו על ידי הרשות. לאחרונה הוחלט כי יש מקום לאחד את ההסדרים בגנים לאומיים עם אלה שנקבעים בתקנות התעבורה ובהתאם ללוח התמרורים. במסגרת זו, בכוונת הרשות ומשרד התחבורה להסמיך את הרשות כרשות תמרור מקומית לפי פקודת התעבורה.

לסעיף 4 – הגבלת הכנסת בעלי חיים

הכלל המוצע נועד מגביל הכנסת בעלי חיים לגנים לאומיים, על מנת להגן על ערכי הטבע בגן, ועל בעלי החיים המצויים בגן הלאומי מפני טריפות, מחלות ורבייה לא מבוקרת. הכלל המוצע מאפשר את הכנסת בעלי החיים אם הדבר הותר בשילוט שהוצב בכניסה לגן הלאומי, או בהיתר שניתן על ידי הממונה ובהתאם לתנאיו. כך למשל, ישנם גנים לאומיים בהם מותרת הכנסת כלבים. כמו כן, ניתן לקבל היתר לטיול רכוב על סוסים בתנאים מסוימים.

בסעיף קטן (ב) נקבע סייג לאיסור לעניין חיית שירות לצורך כניסת אדם עם מוגבלות. בהתאם לתקנות העוסקות בנושא. ככלל, לפי התקנות אין מניעה להכנסת חיית שירות בכפוף להצגת תעודה המעידה על מוגבלותו של אדם ובהתאם להוראת כל דין. במקרה שהכנסת חיית שירות עלולה לפגוע בערכי הטבע, הרשות רשאית להציב מיתקן שהייה לחיית השירות במקום להכניסה לתחום הגן.

לסעיף 5 – איסור האכלת בעלי חיים ופינוי גללים

הכלל המוצע אוסר על האכלת בעלי חיים בגן הלאומי, וכן על פיזור מזון והשארתו. הכלל נועד להגן על בעלי חיים המצויים בתחום הגנים הלאומיים, שכן האכלה של אותם בעלי חיים על-ידי אדם עלולה להסב להם נזק. הסעיף מחריג הכנסת מזון שנועד להאכלת בעלי חיים שהכנסתם לגן הלאומי מותרת לפי סעיף 4.

סעיף קטן (ב) המוצע מחייב פינוי גללים של בעלי חיים שהוכנסו לגן לאומי על ידי מבקר. זאת על מנת למנוע לכלוך של הגן הלאומי שעלול אף לפגוע בערכי הטבע שבגן.

לסעיף 6 – מחנאות ולינה

הכלל המוצע בא להסדיר את המחנאות והלינה בתחום הגנים הלאומיים, במטרה לשמור על הגן הלאומי מחד ובטיחות המבקרים מאידך. בתחומי גנים רבים מצויים מקומות המיועדים ללינה, וניתן ללון בהם במקומות שסומנו כמיועדים לכך. לינה במקום שאינו מיועד לכך עלולה לפגועה בערכי הטבע בגן, ליצור הפרעה לפעילות בעלי חיים ליליים ועוד.

לסעיף 7 – הקמת מתקן ישיבה

הכלל המוצע מאפשר לרשות לקבוע מקומות מוסדרים בהם יהיה ניתן להעמיד כסאות, ערסלים, או סוגים שונים של אמצעי ישיבה. כלל זה נוסף בעקבות שימוש הולך וגובר באמצעים אלו בגנים הלאומים, באופן העלול לפגוע בחי ובדומם בשטח הגן וכן לצמצם את המרחב הציבורי לנופשים האחרים.

לסעיף 8 – הבערת אש

הבערת אש באופן בלתי מבוקר בגנים לאומיים עלולה לגרום לנזק רב ולסיכון המבקרים. עם זאת, לעיתים רבות הבערת אש היא חלק בלתי נפרד מהווי, בילוי או ממחנאות בחיק הטבע, ואין מקום לאסור אותה כליל. על כן, הכלל המוצע מסדיר את אופן השימוש באש בתחום הגן הלאומי כך שתתאפשר הנאה מחד ושמירה על בטיחות המבקרים והגן הלאומי מאידך. הכלל קובע ברירת מחדל, לפיה הבערת אש תותר רק במקומות שסומנו על ידי הרשות כמיועדים לכך, וקובעת מקרים בהם בכל מקרה תיאסר הבערת אש. בנוסף, מוצע לקבוע חובה לכבות אש ולא להשאיר אש ללא השגחה, על מנת למנוע שריפות שעלולות לפגוע באופן חמור בגנים הלאומיים. יצוין כי שינוי בגזייה הכוללת בלון גז שמשקלו עד 500 גרם מותרת גם ללא המגבלות המפורטות בתקנות המוצעות.

לסעיף 9 – איסור עישון

מוצע לאסור על עישון בגנים לאומיים למעט במקומות שיועדו לכך. הסדר זה מוצע על מנת לצמצם את נזקי העישון לסביבה הטבעית ולצמצם את הסיכון הבטיחותי. נזקים אלה הם מעבר לטעמים הבריאותיים למניעת עישון. ראשית, סיגריות שלא כובו כראוי עלולות לגרום לשריפות משמעותיות, סכנה שגוברת בשמורות טבע יבשות במיוחד. מעבר לכך, עשן הסיגריות והבדלים יוצרים הפרעה משמעותית לבעלי החיים המתגוררים בשמורות הטבע ופוגעים בבריאותם. בדלי הסיגריות גורמים ללכלוך של הסביבה, שהוא בעייתי במיוחד בגנים הלאומיים ופוגע בחוויית הביקור. יצוין כי בסקירה בינלאומית שנערכה על ידי הרשות, נמצא כי במקומות רבים בעולם נקבעו איסורים על עישון בפארקים ושמורות, לרוב במקומות רגישים במיוחד.

בסעיף קטן (ב) מוצע להסמיך את מנהל הרשות להורות כי האיסור הכללי על עישון לא יחול בשטחו של גן לאומי מסוים או חלקו. הוראה כאמור יכול שתינתן לגבי גן לאומי שהיקפו גדול במיוחד והאיסור הגורף על עישון והצבת סימונים של מקומות מותרים בעישון אינם ישימים. הודעה על החלטה כאמור תפורסם באתר האינטרנט של הרשות. יובהר כי במקרה שהעישון יהיה אסור בחלק משטחו של גן לאומי, יסומנו המקומות המותרים בעישון בהתאם לסעיף קטן (א).

לסעיף 10 – איסור השלכת פסולת

הכלל המוצע אוסר על השלכת פסולת בגן לאומי, אלא למכלי אצירה המיועדים לכך שהציבה הרשות. השלכת פסולת פוגעת באופן חמור בערכי טבע, וכן עלולה ליצור בעיה תברואתית, אשר יהיה בה כדי לפגוע בבריאות המבקרים בגן הלאומי. נציין עוד, כי פסולת עלולה אף להיאכל על ידי בעלי החיים המצויים בשטח הגן הלאומי ובכך להזיק להם.

לסעיף 11 – איסור השלכת חומר או חפץ למקווה מים

הכלל המוצע בא להגן על איכות המים המצויים בתחום גן לאומי. לאיכות המים השפעה ישירה ומשמעותית על הסביבה הטבעית של הגן הלאומי. כמו כן, פגיעה באיכות המים עלולה לסכן את המבקרים בגנים הלאומיים.

לסעיף 12 – איסור גרימת רעש

הכלל המוצע נותן מענה לתופעה של הקמת רעש של מבקרים העולה כדי פגיעה משמעותית בסביבה, בבעלי החיים ובחוויית הביקור של המבקרים האחרים בגן הלאומי. יצוין, כי לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות (שימוש במערכות מוזיקה מתקדמות על ידי מבקרים וכו') הקמת הרעש שכיחה ומשמעותית יותר מאשר בעבר. בסעיף קטן (ב) מוצע להסדיר הגדרה של איזורים "שקטים" בתחומי הגנים הלאומיים, שבתחומם תיאסר הפעלה של כלי נגינה ומכשירי קול שונים. הגדרה כזו יכולה לתת שירות ייעודי למבקרים המעוניינים בכך, וכן לאפשר הגנה מוגברת לבעלי חיים רגישים לרעש.

לסעיף 13 – מניעת מטרד והגבלת משחק

הכלל המוצע נועד לאפשר לציבור המבקר בגנים הלאומיים לבלות בחיק הטבע ובחיק המשפחה בנועם ובשלווה. ברשות מתקבלות תלונות רבות אודות הפרעות ומטרדים שמקורם בהתנהגות בלתי רצויה של מבקרים אחרים בגן.

משחקי כדור ומשחקים אחרים יוצרים לעיתים מטרד או הפרעה למבקרים אחרים בגן. הכלל המוצע בסעיף קטן (ב) בעניין זה נועד לאפשר לרשות לקבוע מקומות מוסדרים שרק בהם יתקיימו משחקי כדור או משחקים אחרים באופן שלא יפגום בהנאת המבקרים האחרים.

לסעיף 14 – איסור טיפוס

הכלל המוצע אוסר על המבקרים לגלוש או לטפס על מצוקים, עצים, שרידים ארכיאולוגיים ועצמים נוספים בתחומי הגן הלאומי כמפורט בסעיף, אלא בהיתר מאת הממונה, בהתאם לתנאי ההיתר ובמקומות שסומנו על ידי הרשות. הכלל נועד להגן על בטיחות המטיילים ועל פגיעה אפשרית בגן הלאומי.

לסעיף 15 – הגבלת שיט

הכלל המוצע בא להסדיר את השיט בגנים לאומיים שתחומם כולל ים או מקווי מים המאפשרים שיט. לפי הכלל המוצע, השטת כלי שיט המונע במנוע טעונה היתר מאת הממונה. ההיתר יינתן בהתאם לנוהל שהמנהל יורה עליו, ובכפוף לאישור מנהל רשות הספנות והנמלים במשרד התחבורה. נוהל המנהל יסדיר את פעילות כלי השיט. עוד מוצע להבהיר כי השיט יהיה בכפוף להוראות לפי פקודת הנמלים [נוסח חדש], תשל"א-1971. בנוסף, לגבי כלי שיט המונעים במפרשים או במשוטים, ניתן יהיה להורות בנוהל על תנאים נוספים להבטחת בטיחות המבקרים או להגנה על הגן הלאומי, אולם השטת כלי שיט אלה לא תהיה טעונה היתר.

נציין, כי ההתפתחות הטכנולוגית בתחום השיט (ביניהם אופנועי-ים) העלתה משמעותית את הימצאות כלים אלה בגנים הלאומיים ואת הסיכון הנשקף מהם לביטחון המבקרים והטרדתם, כמו גם לערכי הטבע והמורשת. עוד מוצע כי עגינת כלי שייט תהיה מותרת רק במקומות שסומנו כמיועדים לכך.

לסעיף 16 – הגבלת טיס

הכלל המוצע בא להסדיר הטסת כלי טיס, לרבות כלי רחיפה, בתחום הגנים הלאומיים. הטסת כלי טיס וכלי רחיפה, המראה ונחיתה שלו, יאסרו ככלל עד לגובה של 500 רגל ויותרו אך על פי היתר מאת הממונה. ההיתר יינתן בכפוף להוראות חוק הטיס, התשע"א-2011, ובהתאם לנוהל שהורה עליו המנהל באישור מנהל רשות התעופה האזרחית. האיסור המוצע לא יחול על מערכת הביטחון, משטרת ישראל וכלי כיבוי או חילוץ אווירי. נציין, כי ההתפתחות הטכנולוגית בתחום הטיס (טיסנים ורחפנים) העלתה משמעותית את הימצאות כלים אלה בגנים הלאומיים ואת הסיכון לביטחון המבקרים ובעלי החיים והטרדתם.

לסעיף 17 – איסור ציד ודיג

הכלל המוצע קובע איסור על ציד ודייג בתחום הגנים הלאומיים, אלא בהיתר מאת הממונה, שיינתן באופן חריג בלבד. כלל זה נועד להבטיח שמירה מרבית על הסביבה האקולוגית בגנים הלאומיים, מפני פגיעה העלולה להיגרם מפעולות ציד ודייג.

לסעיף 18 – איסור שילוט ופרסומת

הכלל המוצע מאפשר לציבור המבקרים לנפוש בחיק הטבע ובאתרי המורשת כאשר הוא נקי מפעילות פרסומית או שיווקית. הצבת שילוט והפצת חומר פרסומי או שיווקי עלולים לפגוע בערכי הטבע ובנוף הטבעי והסביבתי באתר וליצור לכלוך. עם זאת, יצוין, כי ניתן להפיץ חומר פרסומי או שיווקי אם הוא למטרות עידוד הפעילות בגן לאומי או עידוד פעולות חינוך, הסברה והדרכה בתחומי שמירת הטבע וערכי הטבע והמורשת, ובהיתר מאת הממונה.

לסעיף 19 – איסור לעסוק בעסק טעון רישוי

סעיף 29 לחוק מקנה לרשות סמכות להסכים – או לסרב - למתן רישיון עסק לאדם לפי חוק רישוי עסקים או עבור כל פעילות עסקית אחרת הטעונה רישוי לפי כל דין אחר, בתחומו של גן לאומי. הרשויות המוסמכות לתת רישיונות לעיסוקים שונים, אינן פועלות תמיד לפי הסעיף האמור, ושכיחים המקרים בהם ניתן רישיון עסק לעיסוק טעון רישיון עסק בתחום גן לאומי, ללא קבלת הסכמת הרשות.

הכלל המוצע נועד לקבוע בצורה מפורשת כלפי בעל העסק הפועל בתחום הגן הלאומי, כי בהתאם להוראות החוק עיסוקו טעון הסכמת הרשות בנוסף לקבלת רישיון העסק מאת הרשות המוסמכת. לפיכך, הכלל נועד להבהיר לבעל העסק עצמו שהוא נדרש לקבל את הסכמת הרשות בהפעלת עסקו בתחום הגן, וכן לאפשר לרשות את הסמכות לנקוט בפעולות אכיפה כנגדו בהתאם לכלל זה. יצוין, כי הוראה דומה קיימת כיום בסעיף 2(ב) לחוק העזר הקיים.

לסעיף 20 – איסור עריכת אירוע

הכלל המוצע נועד להגביל אירועים העלולים להפריע לציבור המבקרים ליהנות מנופש בחיק הטבע או כאלה העלולים לפגוע בגן הלאומי או בסביבתו, וביתר שאת במקומות בעלי חשיבות היסטורית, ארכיאולוגית, אדריכלית, טבעית או נופית. היתר למתן אירוע יינתן על ידי הממונה. לפי הכלל המוצע, לא יינתן היתר לאירוע בעל אופי פוליטי או מפלגתי, או אירוע שהוא למטרות מסחריות בלבד, וזאת לשם שמירה על אופיו הציבורי של הגן הלאומי. עריכת אירוע מוסדרת כיום במסמך מדיניות שאושר בידי מליאת הרשות וכל היתר שיינתן יהיה כפוף לשיקולים ולתנאים המוצעים בסעיף 20, ולמדיניות זו.

לסעיף 21 – הסמכת המנהל בסמכויות הממונה

הכללים המוצעים כוללים שורה של היתרים שיינתנו על ידי בעלי התפקידים ברשות לביצוע פעולות שונות. ככלל ההיתרים, הנדרשים ברמה המקומית, יהיו בסמכות הממונה שהוא עובד בכיר של הרשות (ר' הגדרה בסעיף 1). עם זאת היתרים בעלי השלכות ברמה הארצית יוכלו להיבחן על ידי מנהל הרשות עצמו. הכלל המוצע בסעיף 21 מבהיר כי הסמכויות שניתנו לממונה לפי הכללים המוצעים יהיו נתונות גם למנהל הרשות.

לסעיף 22 – הצבת שילוט

הוראות שונות בכללים המוצעים דורשות פעולה על שילוט שיוצב בתחום הגן. מוצע כי השילוט יוצב בהתאם למתכונת שיורה עליה המנהל, ותכלול את המידע בשלוש שפות. יצוין כי גם כיום מוצב שילוט בגנים לאומיים בהתאם לנוהל שאושר ברשות, לצורך שקיפות למבקרים ובאופן שאינו פוגע במרחב בטבעי.

לסעיף 23 – דרישת פרטים למתן היתר

כפי שצוין לעיל, הכללים המוצעים מפרטים שורה של היתרים לביצוע פעולות מסוימות. לצורך מתן ההיתר ולשם קביעת תנאים בהיתר, יידרשו על פי רוב פרטים רלוונטיים מאת המבקש. הסעיף המוצע מבהיר כי הגורם המוסמך למתן ההיתר רשאי לדרוש כל פרט ומידע רלוונטיים, באופן שיאפשר לו להפעיל את שיקול דעתו במתן ההיתר.

לסעיף 24 – סירוב לתת היתר וביטולו

הכלל המוצע מאפשר לממונה או למנהל לסרב לתת היתר, לשנות היתר או לבטלו בכל עת. טרם קבלת החלטות מעין אלה תינתן הזדמנות למבקש ההיתר, או לבעל ההיתר, להשמיע טענותיו. החלטות אלה יינתנו בכפוף לכל כללי המשפט המינהלי, כמקובל.

לסעיף 25 – איסור העברת היתר

ההיתרים שיינתנו לפי הכללים המוצעים הם היתרים אישיים, ועל כן היתר יהיה תקף עבור האדם שקיבל אותו בלבד, ולא ניתן יהיה להעבירו לאחר.

לסעיף 26 – ציות להוראות פקח ולהוראות שילוט

הציות להוראות הפקחים והתנהגות בהתאם לשילוט המוצב בגן לאומי הוא תנאי להתנהלות התקינה של הגן הלאומי ולהגנה על הערכים שבו. כיום, קיימות תופעות של זילות ואלימות כלפי פקחי הרשות בעת מילוי תפקידם. התנאי המוצע נועד לאפשר את האכיפה היעילה ואת ביצוע תפקידי הרשות על ידי הפקחים המוסמכים מטעמה. למותר לציין כי הפקחים הינם עובדי ציבור ובידם סמכויות אכיפה לפי החוק. הוראה דומה קיימת כיום בחוק העזר (ראה סעיפים 22 ו- 23).

לסעיף 27 – אחריות קפידה

מרבית העבירות לפי כללים אלה הן עבירות התנהגות טכניות במהותן, המתאימות לאכיפה באמצעות עבירות קנס. בהתאם לסעיף 22 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ניתן לקבוע בחיקוק כי עבירה פלילית תהיה מסוג של אחריות קפידה ולא תהיה טעונת הוכחה של מחשבה פלילית או רשלנות. במיפוי של הוראות הכללים שנעשה, נמצא כי חלק ניכר מבין ההוראות עונות לאמות המידה המקובלות לקביעת עבירות של אחריות קפידה. יצוין כי מטרת הקביעה היא לעודד גילוי רמת זהירות גבוהה, להחדיר דפוסי התנהגות רצויים בציבור, ולאפשר תגובה אכיפתית יעילה ומהירה.

לסעיף 28 – פרסום באתר האינטרנט

על מנת להגדיל את שקיפות הכללים וכללי ההתנהגות הנדרשים בגנים הלאומיים, מוצע להנגיש את המידע לגבי הוראות שניתנו על ידי הרשות באמצעות פרסום באתר האינטרנט. הפרסום יאפשר למבקרים לדעת על הגבלות שונות מראש, למשל באילו גנים ניתן להכניס בעלי חיים, מתי נדרש היתר לכך ובאילו תנאים. ברשות תפרסם גם את פרטי הממונים שהוסמכו, על מנת להנגיש את המידע בדבר הגשת בקשות להיתרים. יודגש כי הפרסום אינו תנאי לתוקפן של ההוראות הקבועות בכללים, בהיתרים ובשילוט.

לסעיף 29 – שמירת דינים

הכלל המוצע מציין כי כללים אלה באים להוסיף על הוראות כל דין ולא לגרוע מהן. עוד מבהיר הסעיף, לעניין הגבלות בדבר טיס, הכללים מוסיפים על המידע התעופתי המתפרסם לפי חוק הטיס.

לסעיף 30 – תיקון חוק העזר

עם התקנת הכללים, יבוטלו מרבית ההוראות בחוק העזר הקיים ויוחלפו בכללים החדשים. עם זאת, יעמדו בתוקפם הכללים שעניינם הגבלות על רחצה בסעיפים 4, 5 ו- 6 לחוק העזר, שנמצא כי אין מקום להחליפם בהסדר אחר בעת הזאת. הכללים בחוק העזר קובעים כי אדם יתרחץ בבריכה או במקום המיועד לכך, ובנוכחות מציל, חל איסור על רחצה בעירום וכן קבועה חובת ציות למציל.

לסעיף 31 - תחילה

מוצע לקבוע כי תחילת הכללים תהיה 180 ימים מיום פרסומם. פרק הזמן המוצע נועד לאפשר את היערכות הרשות ליישום הכללים החדשים. לעניין ציבור המבקרים מאפשר פרק הזמן המוצע הגשת בקשות למתן היתרים הנדרשים לפי הכללים, שבפועל נדרשו גם עד כה.

[2] ס"ח התשל"ז, עמ' 226; התשנ"ד, עמ' 348.

[7] דיני מדינת ישראל, נוסח חדש 7, עמ' 173.

[10] דיני מדינת ישראל [נוסח חדש] מס' 20, עמ' 443.

[11] דיני מדינת ישראל [נוסח חדש] מס' 20, עמ' 443.