קול קורא לקבלת הערות מהציבור בנושא תיקוני חקיקה בחוק הפיצויים לנפגעי
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן - חוק הפיצויים) נחקק במטרה להעניק פיצוי למי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מתאונת דרכים. מטרת החוק היתה להתמודד עם קושי שהיה קיים קודם לחקיקתו של החוק , שבו נפגעי תאונות דרכים, לא מעטים, נותרו ללא פיצוי בשל הצורך להוכיח שמישהו גרם לנזק הגוף שלהם ברשלנות (דבר שלא היה אפשרי במקרה של תאונה עצמית או במקרה שבו האחריות לתאונה רבצה על הנפגע, למשל). המקרים הללו גרמו לתופעה של "נפגעים רבים, שהפכו תוך שנייה מאנשים בריאים לשברי כלים, ממפרנסי משפחות לנטל על משפחתם ועל החברה - ואין מושיע" (דנ"א 4655/09 סקאלר ני יובינר, פ"ד סה(1) 735, 748 (2011)). משכך נחקק החוק במטרה לפצות נפגעים מבלי שיצטרכו להוכיח אשם (משטר של אחריות מוחלטת).
יחד עם זאת, הרצון לפצות נפגעים אינו מתקיים בחלל ריק. האפשרות להבטיח פיצוי המבוסס על עיקרון האחריות המוחלטת הקבוע בחוק כרוכה בעלויות המכוסות, בין השאר, בדרך של חיוב כל משתמש ברכב מנועי לרכוש ביטוח מתאים כאמור בסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן: פקודת הביטוח). חובה זו באה להבטיח גם את פיזור הנזק, בהתאם לאופיו הסוציאלי של החוק.
הגדרת המונח "תאונת דרכים" הקבועה בחוק היא הגדרה מסובכת ומורכבת, שכוללת חלקים רבים (הגדרה בסיסית שעליה מתווספות שלוש חזקות מרבות וחזקה ממעטת) ומונחי "שסתום" _"רכב מנועי", "שימוש ברכב מנועי") שלהם הגדרות נפרדות, מפורטות ומסובכות בפני עצמן. כל מילה וכל חלק בהגדרה זכו לתילי תילים של פרשנות, אשר יצרה לעיתים אבחנות דקות מן הדקות שקשה היה ליישמן ממקרה למקרה.
כל אלה, הקשו מאוד על הבנת החוק, יצרו חוסר ודאות ופגעו באפשרות לממש את תכליתו המקורית של החוק. תכליתו של תיקון מסי 8 לחוק (חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מסי 8), התשנ"א-1990 הייתה להביא לצמצום הגדרת המונח "תאונת דרכים" המזכה בפיצויים לפי החוק, וזאת על רקע הפרשנות המרחיבה שניתנה למונח זה בפסיקה עובר לתיקון. תכלית זו לא הושגה, באשר בתי המשפט שבו והרחיבו את פרשנותם לחלקים שונים של ההגדרות המרכיבות את הגדרת "תאונת דרכים". אמנם, בשנים האחרונות ניכרת מגמה של צמצום הפרשנות של ההגדרות השונות של החוק (ראו, למשל: רע"א 9084/05 אג"ד נ' ינטל [פורסם בנבו] (29.10.2007)), אך עדיין ריבוי ההגדרות וריבוי מונחי השסתום מייצרים התדיינויות רבות באופן שאינו מסייע לחוק להשיג את תכליתו. ואכן, נוסחו הנוכחי של חוק הפיצויים זכה לביקורת רבה בפסיקה (רי, למשל, רע"א 6168/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שפסו, פורסם בנבו (17.6.2014) ואף נשמעו קריאות לשנות את החוק ולקבוע הגדרה שתביא צדק, ודאות וביטחון במשפט (ע"א 3392/09 אליסן דהן נ' אריה חב' לביטוח בע"מ, תק-על 2010(4), 1825, 1831 (2010)).
בעבר נעשה ניסיון לתקן מצב זה בחקיקה. הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס׳ 24), התשע"ב-2012 (ס"ח 701 התשע"ב) (להלן - תיקון מס׳ 24) הייתה הצעת חוק ממשלתית אשר הציעה רפורמה משמעותית בחוק הקיים. ההצעה ביקשה לתקן את הגדרת המונח "תאונת דרכים" ואת הגדרות המשנה שלו, כדי להחזיר את חוק הפיצויים למקורותיו - חוק שנועד לפצות את מי שנפגעו בתאונות דרכים במובנו הפשוט וההגיוני של מונח זה. ההצעה ביקשה לבטל את החזקות המרבות הקבועות בהגדרה הקיימת של "תאונת דרכים" ואשר מרחיבות את תחולת החוק גם על אירועים שאינם כאלה, על פי השכל הישר, לצמצם את הגדרת "שימוש" ברכב, כך שלא יחול על פעולות שאין להן קשר לנהיגה ברכב או לנסיעה בכביש ולהשאיר רק את ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" על כנה; להבהיר שקורקינטים חשמליים ואופניים חשמליים חוקיים, דהיינו, כאלה שעומדים בדרישות תקנות התעבורה, לא ייחשבו כ"רכב מנועי" לצורך הפקודה; לצמצם את הגדרת המונח "שימוש" כך שאירועים שונים לא ייחשבו עוד "תאונת דרכים"; והבהרה כי במקרה של תאונה שמעורבים בה כלי רכב אחדים חובת הפיצוי של מי שנמצאו מחוץ לרכב ולא עשו בו "שימוש" תוטל על מבטחת הרכב הפוגע. הצעת החוק נדונה בכנסת ה 19 לקריאה שניה ושלישית, אך הדיונים בה הופסקו וההצעה לא הפכה לחוק. לאחר מכן נעשו מספר ניסיונות לפרסם תזכיר חוק ולהתחיל את הליך החקיקה מחדש, אך הם לא צלחו.
במשך השנים ולמרות מגמת הצמצום בפסיקה כפי שתוארו לעיל וההכרעה של בית המשפט העליון בחלק מן השאלות שנדונו בהצעת החוק (למשל, בסוגית האופניים החשמליים, ראו ע"א 7023/19 עזבון אסולין ז"ל נ׳ דרוויש, פורסם בנבו 12.10.20), נמשכת ההתדיינות המרובה בערכאות בשאלת הפרשנות של חוק הפיצויים. זאת, משום שדי בשינוי קל בנסיבות מקרה שהוכרע בפסיקה כדי לעורר מחדש את שאלת תחולתו של החוק. דבר זה מעכב מתן פיצוי לנפגעים ומעמיס על מערכת המשפט וכן מביא להחלת החוק על אירועים שאינם "תאונת דרכים" במובנו הפשוט של מונח זה, ועקב כך לייקור פרמיות ביטוח החובה שבעלי הרכבים חייבים לשלם כדי לממן את הסדר האחריות המוחלטת העומד בבסיס חוק הפיצויים. דהיינו, הצורך בתיקון החוק נותר בעינו.
לנוכח חלוף הזמן מאז שפורסם תיקון מס׳ 24 והפסיקה החדשה שהתקבלה מאז, נראה כי נדרשת בחינה מחודשת של ההסדרים שנקבעו בו - האם עדיין יש צורך בתיקון הבעיות שהתיקון עסק בהן, כגון תיקון הגדרת "שימוש" או תחולת הגדרת "רכב מנועי" על כלים חשמליים, האם התיקונים המוצעים עומדים במבחן הזמן ואם לא, מהם הפתרונות החדשים לאותן בעיות.
הנושא ידון במשרד המשפטים, בראשותה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (משפט אזרחי), הגב׳ כרמית יוליס, כאשר המטרה היא לגבש תיקון חקיקה חדש, שישקף ויאזן נכונה את מכלול האינטרסים והזכויות של הצדדים הנוגעים בדבר, בשים לב לכלל הנתונים והשיקולים הרלוונטיים, תוך שימוש בהסדרים שהוצעו בתיקון מס׳ 24 כנקודת פתיחה לדיון. עבודת המטה תרוכז על ידי עו"ד ד"ר תמר קלהורה מהמחלקה למשפט אזרחי בייעוץ וחקיקה.
משכך, מוזמן הציבור להעביר הערותיו והצעותיו לגיבוש תיקון החוק. כל המעוניין בכך, מוזמן להעביר הצעות והערות עד ליום 21 ביוני 2022 למחלקת ייעוץ וחקיקה (משפט אזרחי) במשרד המשפטים, בדואר אלקטרוני tamarc@iustice.gov.il, או בדואר לכתובת: רח׳ צאלח א-דין 29, ירושלים (לידי עו"ד ד"ר תמר קלהורה).