טיוטת תקנות

 

א. שם התקנות המוצעות

תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (השתתפות המדינה למימון התאמות)(תיקון מס' 1), התשפ"ב-2022

 

 

ב. מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן

תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (השתתפות המדינה במימון התאמות), התשס"ו-2006 (להלן – התקנות) באות מכוח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 (להלן – חוק שווין זכויות). מטרת התקנות הינה קידום שוויון ההזדמנויות בתעסוקה לאנשים עם מוגבלות והגדלת שיעור התעסוקה שלהם, על-ידי הפחתת העלויות למעסיקים הכרוכות בהתאמת סביבת העבודה לעובד עם מוגבלות זאת באמצעות השתתפות המדינה במימון ההתאמות בכדי להשוות את עלויות העסקת עובדים עם מוגבלות לעלויות התעסוקה של עובדים אחרים ללא מוגבלות.

 

המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה שבמשרד הכלכלה והתעשייה (להלן - המטה), החל להפעיל את התקנות בחודש אוקטובר 2007. לאור היקף הפניות הנמוך מהצפוי ובהסתמך על הניסיון שהצטבר במהלך השנתיים הראשונות להפעלת התקנות, הקים המטה בשנת 2009 ועדה בין-משרדית, לשם גיבוש הצעות לשינוי התקנות ולשינויים בנהלי העבודה ובתהליכי הטיפול בבקשה. הועדה העבירה את דו"ח ההמלצות שלה לאישור מנכ"ל המשרד בדצמבר 2010 (נכון למועד ההגשה - משרד התמ"ת).

הועדה הגישה המלצות בשורה של תחומים ולאור המלצות אלו, והניסיון שהמשיך להצטבר מהפעלת התקנות מאז עבודת הועדה, התגבשו ההמלצות הבאות לתיקון התקנות.

 

ג. להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות:

 

טיוטת תקנות מטעם משרד הכלכלה והתעשייה זרוע העבודה:

טיוטת תקנות   תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (השתתפות המדינה למימון התאמות)(תיקון מס' 1) התשפ"ב-2022

 

 

___ ב________ התש_______ (___ ב________ ____20)

[תאריך עברי] ([תאריך לועזי])

(חמ _____-3)

 

__________________[חתימה]

[שם מלא של המתקין]

[התפקיד שמכוחו מתקין]

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דברי הסבר

1.  תיקון תקנה 1:

תיקון ההגדרה של "התאמה", "התאמות", על-פי התקנות, השתתפות במימון התאמות שהן שירותי תרגום ותמלול מיועדות לעובד עם מוגבלות שיש לו ירידה בשמיעה של 50 דציבלים ויותר באוזן הטובה יותר, לצורך קליטתו הראשונית במקום עבודה. כמו כן, התקנות אינן מתייחסות להתאמה נוספת לעובד עם מוגבלות בשמיעה והיא תרגום שפת הסימנים באמצעות מגע המוכרת כשירותי תיווך תקשורת (להלן – שירותי תקתוק), המשמשת אנשים שהם חרשים וגם עיוורים.

הגדרה זו של ירידה בשמיעה מדירה קבוצות נרחבות של לקויי שמיעה אשר זקוקים לתרגום ותמלול ושעל פי הנוסח הנוכחי של הסעיף, מעסיקיהם אינם זכאים להשתתפות המדינה במימונן.

 

בנוסף, על-פי התקנות מעסיק של עובד ותיק עם לקות שמיעה לא יכול לקבל השתתפות של המדינה במימון התאמות אלה, הנדרשות לו לעתים לא מעטות במהלך ההעסקה, לשם השתתפות באירועים חד פעמיים, כגון הרצאות או הכשרות שלוקחים בהן חלק שאר העובדים ועוד אירועים ופעילויות במסגרת העבודה, מקצועיות ואחרות, דוגמת אלו. לפיכך מוצע כי שירותי תרגום, תמלול ותקתוק ינתנו לכל עובד עם מוגבלות שמיעה, בלי בחינה של דרגת הירידה בשמיעה, הן לצורך הקליטה הראשונית בעבודה אך גם כדי לאפשר לו להשתתף בפעילויות אחרות המתבצעות במסגרת ההעסקה, גם אם אינן נופלות בגדר ההגדרה "קליטה ראשונית".

 

תיקון הגדרת "מעביד" (מעסיק), בכדי להבדיל בין הזכאות להשתתפות במימון התאמות למעסיק שהוא גוף ציבורי (וגם "מעסיק ציבורי") לעומת מעסיק שאינו גוף ציבורי, תוקנה ההגדרה של מעסיק כללי.

על-פי התקנות בנוסחן הנוכחי, השתתפות במימון התאמות ניתנת רק למעסיק שאינו גוף ציבורי, כהגדרתו בחוק שוויון זכויות אנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998.

אי הכללתם של גופים ציבוריים שונים, לרבות רשויות מקומיות, משרדי ממשלה ועוד, למעשה מטילה על אותם גופים את החובה לממן התאמות עבור עובדיהם עם מוגבלות, מתקציבם. במצב זה, מוערמים קשיים תקציביים נוספים על גופים ציבוריים שחלקם גם כך מצויים במצוקה תקציבית.

נוכח העובדה כי כך או אחרת, מימון ההתאמות לעובדים עם מוגבלות נעשה מתקציב המדינה, מוצע בזאת כי גם מעסיק ציבורי יהיה זכאי להשתתפות המדינה במימון התאמות, בכפוף לכללים שייקבעו בתקנות. בכך יהיה מקור מימון מוגדר מחד, אך גם יתקיים מנגנון פיקוח ובקרה, מטעם הגורם המקצועי האמון על יישום התקנות, על כך שהתאמות מתבצעות לפי צורך ובאופן איכותי, תקין ושהולם את צרכי העובד עם המוגבלות.

כפי שיפורט בהמשך, השתתפות במימון התאמות למעסיק ציבורי תאושר לפי כללים נפרדים שייקבעו בתקנות אלו.

 

תיקון הגדרת "עלות התאמה", לפי תקנה 7(א), כדי שמעסיק יהיה זכאי להשתתפות המדינה במימון התאמות, בין היתר, עליו להעמיד ערבות בנקאית בשיעור של 20% מעלות ההתאמה. עלות הוצאת הערבות הבנקאית מוכרת כחלק מעלות ההתאמה שהמדינה תשתתף במימון שלה, בכפוף לסכום המרבי לו זכאי המעסיק.

מוצע לבטל את חובת המעסיק להעמיד ערבות בנקאית כנגד ביצוע תשלום השתתפות המדינה ומשכך מוצע גם להסיר עלות זו מהגדרת עלות ההתאמה.

 

2.  תיקון תקנה 2

תקנה משנה א' –

מוצע להפחית את חובת המעסיק שאינו גוף ציבורי  (להלן – מעסיק פרטי) לשאת בעלות מימון ההתאמה.

נכון להיום, השתתפות המדינה במימון התאמות מותנית בכך שגם המעסיק ישא בעלות התשלום עבור ההתאמה. סכום השתתפות המעסיק תלוי בגודלו של העסק, הנמדד על-פי מספר המועסקים בו, והוא נע בין 1,000 ל-5,000 ₪. מעסיק שמבקש להעסיק אדם עם מוגבלות נדרש כבר משלב הקליטה בעבודה, להשקיע מכספו בכדי לממן התאמות אלו. מצב זה מרתיע מעסיקים פרטיים מלקלוט אנשים עם מוגבלות בעבודה, שכן הם נדרשים להשקעה כספית, שאינה נדרשת אם היו בוחרים להעסיק עובד אחר ללא מוגבלות. זאת עוד בטרם הם עמדו על טיבו של העובד ואינם יודעים אם אכן ישתלב בסופו של דבר בהצלחה, בעבודה.

 

כדי לחזק את מטרת התקנות, עידוד מעסיקים להגביר שילוב של עובדים עם מוגבלות ולהסיר ככל שניתן חסמים להעסקה, מוצע להפחית את הנשיאה בנטל בה מחוייב המעסיק במימון ההתאמה, באופן הבא:

מעסיק קטן המעסיק עד 25 עובדים (כולל) – נשיאה בנטל של 500 ₪.

מעסיק בינוני, המעסיק 26-200 עובדים (כולל) – נשיאה בנטל של 1,500 ₪.

מעסיק גדול, המעסיק למעלה מ 200 עובדים – נשיאה בנטל של 2,500 ₪.

 

תקנת משנה ב' –

מוצע לקבוע כי השתתפות המדינה בעלות הדרכה ראשונית לא תעלה על 3,000 ₪ וזאת ללא קשר לעלות ההתאמה.

 

3.  הוספת תקנה 2א

תקנה 2א קובעת את כללי הזכאות להשתתפות המדינה במימון התאמות למעסיק שהוא גוף ציבורי.

כאמור, מוצע כי מעסיק ציבורי יהיה זכאי להשתתפות המדינה במימון התאמות. עם זאת, נוכח מאפייני המעסיק הציבורי לעומת מעסיק שאינו ציבורי, מוצע כי הזכאות תהיה בכפוף לתוספות שבתקנה 2א זו:

א)  מעסיק ציבורי יהיה זכאי להשתתפות המדינה במימון התאמות שהן ציוד אביזרים או רכישת שירותים, אך לא במימון התאמות שהן הדרכה ראשונית למעסיק, הדרכה וליווי מתמשכים בביצוע התפקיד והתאמות במימון מוגדל במקרקעין לפי תקנות משנה 6(א) ו- (ג).

ב)   הסכום המרבי של השתתפות המדינה יהיה בכפוף לנשיאה בעלויות של המעסיק הציבורי, בשיעור של 25% מעלות ההתאמות שאושרו למעסיק. דהיינו, על מעסיק ציבורי לשאת מתקציבו, לכל הפחות ברבע מעלות ההתאמות שמבקש לבצע.

 

4.  תיקון תקנה 3

תקנת משנה ב' –

להוציא הדרכה ראשונית למעסיק, השתתפות המדינה למעסיק לא ניתנת אם עלות ההתאמה אינה עולה על 1,000 שקלים חדשים. במצב זה, מעסיקים אינם מקבלים כלל סיוע כאשר מדובר בהתאמות שעלותן נמוכה מ 1,000 ₪. דבר שמטיל נטל בעיקר על מעסיקים קטנים ובינוניים, אך לא עליהם בלבד.

לפיכך, מוצע כי העלות המינימלית של התאמה שמזכה את המעסיק בהשתתפות המדינה במימונה, תיקבע בשתי מדרגות לפי גודל המעסיק באופן הבא:

-     מעסיק קטן ובינוני – המעסיק עד 200 עובדים (כולל) – העלות המינימלית של התאמה המזכה בהשתתפות המדינה יהיה 250 שקלים חדשים

-     מעסיק גדול – המעסיק למעלה מ- 200 עובדים – העלות המינימלית של התאמה המזכה בהשתתפות המדינה יהיה 750 שקלים חדשים

בכך יקטן הנטל על מעסיקים המבקשים לקלוט עובדים עם מוגבלות ובפרט על מעסיקים קטנים ובינוניים.

 

הוספת תקנת משנה ד' –

מעסיק ציבורי לא יהיה זכאי להשתתפות במימון ההתאמות שהן הדרכה ראשונית למעסיק וליווי והדרכה מתמשכים ולהשתתפות במימון מוגדל מן הטעמים כי מעסיק ציבורי ממילא מבצע מהתאמות אלה ועל כן לא נדרש במימון ההשתתפות.

 

5.  תיקון תקנה 4

תקנת משנה א' -

מוצע כי טפסי הבקשה ונספחיהם לא יהוו חלק מהתקנות אלא יפורסמו על-ידי המנהל. במהלך שנות הפעלת התקנות, נדרש לא אחת לשנות סעיף זה או אחר בטפסי הבקשה, להוסיף נספח לטופס הבקשה בשל התניות המופיעות בחוקים אחרים ו/או בשל צרכים מנהליים, המתעוררים מעת לעת והנדרשים לביצוע התקנות. בהיותם של טפסי הבקשה חלק מהתקנות, לא מתאפשרת הגמישות הנדרשת בתיקון ושינוי הטפסים ומשכך, מוצע להוציאם מנוסח התקנות.

בנוסף, מוצע לקבוע כי כחלק מבקשתו להשתתפות המדינה במימון התאמות, המעסיק יצהיר על בדבר קיום חוקי עבודה בנוסח שייקבע ויפרסם המנהל.

 

6. תיקון תקנה 5

תקנת משנה ד' –

הוספת "תקתוק" להוראות בדבר תרגום ותמלול וכן הדרכה ראשונית למעסיק וליווי והדרכה מתמשכים בביצוע התפקיד, שכן הוראות הסעיף בדבר מכירת ההתאמה, השכרתה או שההתאמה חדלה לשמש עובד –אינן רלוונטיות להתאמות מסוג זה.

 

7. תיקון תקנה 6

תקנת משנה א' –

השתתפות המדינה במימון מוגדל עבור התאמות במקרקעין לעובד עם מוגבלות של 75% בניידות לפחות, תאושרנה רק למעסיק שאינו גוף ציבורי.

 

תקנת משנה ב' –

השתתפות המדינה במימון מוגדל עבור ציוד מחשוב לעובד המחזיק בתעודת עיוור, כלשונה תחול רק לגבי מעסיק שאינו גוף ציבורי וכאמור, ללא חובת נשיאה בעלות מצד המעסיק.

 

הוספת תקנת משנה ב1 –

מעסיק ציבורי הנדרש לרכוש ציוד מחשוב עבור עובד המחזיק בתעודת עיוור, ישא בנטל של 25% לפחות מעלות ההתאמות שיאושרו למעסיק בגין עובדו. שכן כאמור, מעסיק ציבורי נדרש גם לממן מתקציבו נתח מההתאמות, זאת בניגוד למעסיק שאינו גוף ציבורי.

 

8.  תיקון תקנה 7

 

תקנת משנה א' -

מוצע לקצר את פרק הזמן שבין המועד בו התקבלה חשבונית שהוציא המעסיק על סכום ההשתתפות הסופי שאושר לו ועד לביצוע התשלום בפועל ל- 45 במקום 60, לפני נוסחן הנוכחי של התקנות. פרק זמן זה יחול מיום שהגיש המעסיק את החשבונית על הסכום שנדרש בהודעה שקיבל מהמנהל.