טיוטת תקנות

א. שם התקנות המוצעות

תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה)(תיקון מס' __), התשפ"ב-2022.

 

ב. מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן

בפרק התשיעי לתקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ"ב-1981 קיימות הוראות לעניין אסדרת הפעילות של מטוסים זעירי משקל (להלן - מז"ם), ובהן הוראות לעניין הפעלת מז"ם, בין אם בהפעלה כללית ובין אם בהפעלה מסחרית.

במסגרת מיזם לאסדרה מחודשת של תחום התעופה התחביבית/ספורטיבית בישראל, ולאחר דיון מקצועי, הוחלט להגביל פעילות מסחרית במז"ם לפעילות הדרכה בלבד. הדבר הוא פועל יוצא מכך שאמות המידה המשמשות, בין היתר, לתיכון ולייצור כלי טיס כאלה פחות קפדניות מאלה המשמשות לכלי טיס "רגילים", שכן מלכתחילה אין הם מיועדים להפעלה מסחרית. בהתאם לכך, ובניגוד לאסדרה הקיימת מבוקש, כאמור, להגביל את היכולת להפעיל כלי טיס כאלה בהפעלה מסחרית, להדרכה בלבד.

מצ"ב קישור לפרסום באתר רשות התעופה האזרחית במירשתת ובו, גם דוח הערכת השפעות האסדרה (RIA) שנערך לטובת העניין.

 

ג. להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות:

 

טיוטת תקנות מטעם משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - רשות התעופה האזרחית:

טיוטת תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה)(תיקון מס' __), התשפ"ב-2022

 

___ _____ התשפ"ב (___ _________ 2022)

 (חמ 1299 - 3 - ת1)

__________________

מרב מיכאלי

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים

 

דברי הסבר

כללי

ליבו של התיקון הוא עדכון ההגדרות והתנאים הקשורים בהפעלה מסחרית במטוס זעיר משקל (להלן - מז"ם), כפי שאלה מפורטים בתקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ"ב-1983 (להלן - התקנות העיקריות), וזאת לנוכח בחינה מחודשת שערכה רשות התעופה האזרחית (להלן - רת"א) בנושא אסדרת ההפעלה של המז"ם בישראל.

בבסיס התיקון האמור הרצון להציג תפיסת עולם מקצועית שבבסיסה המז"ם הוא כלי טיס שנועד מראשיתו ועד אחריתו לשימוש תחביבי או ספורטיבי, ולא להפעלה מסחרית. זאת שכן כלי טיס כאלה מרושיינים מלכתחילה בהתאם לאמות מידה המתאימות לפעילות "תחביבית", ולא בהתאם לאלה המכוונות לכלי טיס שמתוכננים להפעלה כללית ולהפעלה מסחרית, שאמות המידה לגביהם קפדניות ומחמירות יותר (ראו, למשל, בהגדרה "כללי כושר אווירי" בתקנות הטיס (נוהלי תיעוד כלי טיס וחלקיהם), התשל"ז-1977 (להלן - תקנות התיעוד)).

"מטוס זעיר" (הוא המקבילה ל"מז"ם" שבתקנות העיקריות) מוגדר בתקנות התיעוד בתור "מטוס חד-מושבי שמשקלו המרבי המותר להמראה אינו עולה על 390 ק"ג או מטוס דו-מושבי שמשקלו המרבי המותר להמראה אינו עולה על 600 ק"ג, או אם הוא מיועד להמראה ונחיתה על פני מים – עד 650 ק"ג והמסוגל להסיע עד שני בני אדם לרבות הטייס.".

לפי סעיף 31 לאמנת שיקגו, כל כלי טיס המשתתף בתעופה הבין–לאומית חייב תעודת כושר טיסה (C of A - Certificate of Airworthiness) שניתנה או שקיבלה תוקף מאת מדינת הרישום שלו. בישראל הוחלט כי כל כלי טיס, בין אם הוא משתתף בתעופה בינלאומית או לא, יחויב בהוצאת תעודת כושר טיסה.[4]  תעודת כושר הטיסה היא המכשיר המרכזי של מדינת הרישום להבטיח כי נשמרת כשירותו האווירית של כלי הטיס בהתאם לתקני רישוי הכשירות האווירית החלים עליו, כלומר שהוא מתאים לתכן הסוג המאושר שעל בסיסו יוצר ומתאים להפעלה בטוחה. בישראל, ההליכים למתן תעודת כושר טיסה קבועים בפרק התשיעי לתקנות התיעוד, וזאת על בסיס כללי הכושר האווירי שאומצו בתקנות התיעוד. במקרה של מז"ם, כלי הטיס יכול לקבל תעודת כושר טיסה סטנדרטית או תעודת כושר טיסה למטוס זעיר כפי שיפורט מטה.

אפשרות אחת להוצאת תעודת כושר טיסה, שהיא היותר שכיחה לגבי מז"ם, היא תעודת כושר טיסה למטוס זעיר, לפי סימן ז' לפרק התשיעי לתקנות התיעוד. תעודה זו ניתנת באחת משלוש דרכים: הראשונה - על בסיס תעודת סוג שניתנת כפי שמפורט בתקנה 94א(א) לתקנות התיעוד; השנייה - על בסיס תעודת סוג כפי שמפורט בתקנה 94א(ב) לתקנות התיעוד; השלישית - על בסיס אישור תכן לפי תקנה 94א(ב1) לתקנות התיעוד.

הדרך הראשונה לקבל תעודת כושר טיסה למטוס זעיר היא באמצעות תקנה 94א(א) לתקנות התיעוד הקובעת כי "המנהל רשאי ליתן למבקש תעודת כושר טיסה למטוס זעיר בשל כלי טיס שניתנה עליו תעודת סוג באותה קטגוריה, אם המנהל בדק ומצא כי המטוס הזעיר כשיר לפעולה בטוחה". כלומר, במידה ולמז"ם יש תעודת סוג (Type Certificate), והוא נמצא כשיר להפעלה בטוחה, ניתן להנפיק לו תעודת כושר טיסה למטוס זעיר.

תעודת הסוג למטוסים זעירים ניתנת לפי תקנה 9א לתקנות התיעוד על בסיס פרק "S" של התקנות הבריטיות (ידוע גם כ-"BCAR-S" (להלן - התקן הבריטי)).

אם נבחן את התקן הבריטי נמצא בו התייחסות מפורשת להפעלה מסחרית. סעיף 1.3 לתקן הבריטי קובע כך:

"The level of airworthiness implied by these requirements is not appropriate to the use of microlight aeroplanes for the purpose of public transport or aerial work (other than aerial work consisting solely of the giving of instruction in flying), nor is it appropriate to the issue of UK Certificates of Airworthiness."

ניתן לראות כאן כי התקן הבריטי קובע, כבר בראשיתו, כי הוא אינו מתאים לכלי טיס המיועדים לפעילות מסחרית, מלבד פעילות הדרכה. כלומר, תעודת כושר אווירי למטוס זעיר לפי תקנה 94א(א) לתקנות התיעוד, מתבססת על התקן הבריטי שקובע שרמת הכושר האווירי שנקבעה בתקן אינו מתאים ל"עבודות  אוויר" או הסעת נוסעים במז"ם  (המכונה בבריטניה microlight).

הדרך השנייה לקבלת תעודת כושר טיסה למטוס זעיר מפורטת בתקנה 94א(ב) לתקנות התיעוד, ומתייחסת לכלי טיס מיובא, והיא כוללת שלושה תנאים: הראשון - שתעודת הסוג תינתן לפי תקנה 9א או 13 לתקנות התיעוד; השני - שהרשות המוסמכת במדינת הרישום האחרונה של כלי טיס אישרה באמצעות תעודת כושר טיסה לייצוא או מסמך מקביל שכלי הטיס במצב כשיר להפעלה; השלישי - שהמנהל מצא כי כלי הטיס מתאים לתכן הסוג והוא במצב כשיר להפעלה בטוחה. גם כאן תעודת הסוג מתבססת על התקן הבריטי ולכן המסקנה זהה לדרך הראשונה המפורטת לעיל, לפיה הדבר מבוסס על ההנחה כי כלי הטיס לא ישמש ל"עבודות אוויר" או הסעת נוסעים.

הדרך השלישית לקבלת תעודת כושר טיסה למטוס זעיר היא אם כלי הטיס עומד בשורת הגדרות טכניות המפורטות בתקנה 94א(ב1)(1) לתקנות התיעוד, ויצרן המטוס בעל אישור בתוקף מה- FAA לייצר כלי הטיס על פי התקן המוסכם.

ה- FAA מאפשר ליצרנים לעבוד לפי תקנים לתיכון כלי טיס מאושרים של מכון ה- ASTM (שאינו גוף של הממשל הפדראלי), ולכן לא נמצא תקן לתיכון כלי הטיס של ה-FAA עצמו שמתייחס לסוגיית ההפעלה המסחרית. בניגוד לבריטניה, שם נקבע האיסור על פעילות מסחרית בתקן עצמו, הרי שה- FAA אוסר על פעילות מסחרית בתקנות עצמן.

תקנות הטיס האמריקאיות (להלן - הפ.א.ר) מתייחסות לכך בפירוש בחלק 91 הדן בהפעלת כלי טיס.

תקנה 91.327 לתקנות הטיס האמריקאיות קובעת כך:

a) No person may operate an aircraft that has a special airworthiness certificate in the light-sport category for compensation or hire except—

(1) To tow a glider or an unpowered ultralight vehicle in accordance with §91.309 of this chapter; or

(2) To conduct flight training.

ניתן לראות כאן כי גם הפ.א.ר קובע שכלי טיס עם תעודת כושר טיסה למטוס בקטגוריית ה-LSA (Light Sport Aircraft – המקבילה האמריקאית למז"ם) אינו רשאי לבצע הפעלה מסחרית, למעט למטרות הדרכה וגרירת דאונים. תקנה 94א(ב1) לתקנות התיעוד קובעת את אמות המידה למתן תעודת כושר טיסה למטוס זעיר לפי התקן האמריקאי, והיא מבוססת על תקנה 21.190 בפ.א.ר וכן על ההגדרה האמריקאית ל-LSA . כלומר מטוס זעיר לפי תקנה 94א(ב1) לתקנות התיעוד הוא מטוס בקטגוריית ה-LSA מבחינת המאפיינים הטכניים שלו כפי שמופיעים בתקנה 1.1 לפ.א.ר, וממילא צריך להיות כפוף למגבלות ההפעלה הקבועות בפ.א.ר. 91.327.

בשני המסלולים, הן הבריטי והן האמריקאי, אנחנו רואים את כוונת המחוקק הזר לאסור פעילות מסחרית במז"ם, למעט פעילות הדרכה. בתיקון זה רת"א מבקשת להתאים את ההוראות לפי חוק הטיס לנהוג בעולם, ולתקן טעות שחלה בכך שפעילות מסחרית במז"ם התאפשרה מלכתחילה בלי שתוגבל להדרכה בלבד, על אף שהתקנים עליהם תעודות כושר הטיסה מבוססות לא נועדו לאפשר פעילות מסחרית שכזו. רת"א איננה הגורם הראשוני שרישיין את תכן הכלים. בלא ההיכרות המעמיקה עם השיקולים שעמדו ברישוי התכן, רת"א איננה רואה עצמה כבר סמכא ובעלת היכרות מספקת עם כלי הטיס ורישויו כדי לאפשר הפעלה שחורגת מגבולות כוונת הגורם שרישיין את הכלי מלכתחילה. הניסיון הנצבר בישראל של הפעלה מסחרית במז"ם - מצומצם ולכן גורמי המקצוע אינם חושבים גם שניתן להסתמך על הרקורד הבטיחותי הנצבר בפועל לשנות עמדה זו.

יצוין כי בנוסף על תעודת כושר טיסה למטוס זעיר, מז"ם יכול לבקש ולקבל תעודת כושר טיסה סטנדרטית, במידה והוא עומד בדרישות סימן ב' לפרק התשיעי של תקנות התיעוד. תעודה זו ניתנת לרוב למטוסים השוקלים יותר מהמשקל הנקוב בהגדרת מז"ם, והיא ניתנת על סמך בסיס רישוי "מחמיר", המיועד לכלי טיס לשימוש בהפעלה מסחרית, כדוגמתFAR 23  בארה"ב או CS-23 באירופה, וזאת ללא קשר למשקל כלי הטיס. תעודת כושר טיסה סטנדרטית מאפשרת למז"ם להתנהל ככל מטוס, ובכלל זה לקיים הפעלה מסחרית לפי הפרקים ה- 11 או ה- 12 לתקנות העיקריות. כך למעשה, על סמך בסיס רישוי שמתאים להפעלה מסחרית, ניתן להפעיל כלי טיס שעונה להגדרה הפיזיקלית של מז"ם בהפעלה מסחרית שאינה מוגבלת למטרות הדרכה בלבד.

תיקון זה הוא נדבך נוסף בתיקון רחב יותר שנעשה כיום בתחום המז"ם. השלמתו נדרשת בין היתר על מנת לאפשר שורה של הקלות ושינויים עתידיים שנשקלים בעת הזו, ושנועדו לאפשר פיתוח של תעופה תחביבית וספורטיבית במז"ם. בין השאר, נבחנות הקלות בתחום הרישיון האישי, בתחזוקה וברכישת וייבוא כלים. הקלות אלו יינתנו על בסיס העובדה כי תעופה במז"ם נועדה למטרות פנאי והדרכה בלבד, ולכן ניתן להקל באסדרה לעניין זה. כלומר, הפסקת הפעילות המסחרית במז"ם היא בסיס לקידום הקלות שיתאפשרו רק לתעופה למטרות פנאי והדרכה. תיקון זה ייעשה, כפי שיפורט להלן, תוך התחשבות בבעלי הרישיונות הקיימים ובשים לב להתפתחויות עתידיות שעשויות להיות בשוק התעופה הספורטיבי והתחביבי.

הסמכות לקבוע את התקנות

בלב התקנות המוצעות הרצון לאסדר את הפעלת המז"מים בישראל, הן בהפעלה כללית והן בהפעלת המסחרית לצורכי הדרכה, כאשר בלב העניין קביעת איסור מפורש על הפעלה מסחרית במז"ם, זולת לצורכי הדרכה.

בד-בבד מבוקש שלא לשנות את מצב הדברים הקיים, בו הדרכה לתפקידי עובד טיס יכולה להיעשות הן במסגרת בית ספר לעובדי טיס, המחזיק בין היתר ברישיון הפעלה אווירית לפי סעיף 17 לחוק הטיס, והן במסגרת מה שמכונה "הדרכה אישית", קרי בידי בעל רישיון מדריך טיסה שאינו פועל במסגרת בית ספר לעובדי טיס, אלא לפי תוכנית הדרכה שאישר המנהל לעניין זה (ראו גם בסעיף 16 לחוק הטיס). עם זאת, לגבי בעל רישיון להפעלת בית ספר, החייב גם ברישיון הפעלה אווירית, אין כוונה לשנות את מצב הדברים הקיים ככלל, זאת בצד שינויים קלים בהוראות החלות לגביו לעניין זה.

סעיף 19 לחוק הטיס מורה כי:

"בלי לגרוע מסמכותו לפי סעיפים 46(א) ו-47, רשאי השר לקבוע הוראות לעניין רישיון הפעלה אווירית ובעל רישיון כאמור, בעניינים אלה:

(1)  ההדגמות והבדיקות שמבקש רישיון חייב לעמוד בהן לצורך קבלת הרישיון;

(2)  פרטים נוספים שייקבעו במפרטי ההפעלה ואופן השינוי של מפרטי ההפעלה;

(3)  חובות בעל הרישיון כמפורט להלן:

(א) חובה להחזיק ולעשות שימוש, במסגרת פעילותו על פי הרישיון, בכלי טיס, במיתקנים ובציוד, לרבות ציוד תעופתי, המתאימים, הדרושים לצורכי ההפעלה המסחרית במסגרת הרישיון;

(ב) חובה להחזיק ולנהל ספר עזר למבצעים וספר עזר לתחזוקה, הכוללים הוראות והנחיות לעניין אופן הפעלת כלי הטיס, ביצוע פעולות בדק בהם, הדרכה והכשרה של עובדי הטיס ואנשי הצוות המועסקים על ידי בעל הרישיון והוראות נוספות שקבע השר, וכן חובה לעדכן את ספר העזר ולהפיצו לנוגעים בדבר, ולפעול על פי ספר העזר המעודכן כאמור; בתקנות לפי פסקת משנה זו רשאי השר לקבוע סוגי הוראות בספר העזר הטעונות אישור מראש מאת המנהל;

(4)  הדרכים למסירת הוראות והודעות לבעל רישיון."

במסגרת התקנות המוצעות מבוקש לתקן את תקנה 180ה לתקנות העיקריות, הקובעת אילו הוראות מהפרק השניים-עשר לתקנות העיקריות יחולו על בעל רישיון הפעלה אווירית המפעיל מז"ם.

סעיף 46(א) לחוק הטיס מורה כי:

"השר רשאי לקבוע חובות, הגבלות ותנאים נוספים שיחולו על בעל רישיון, ובכלל זה –

(1) חובה להחזיק ספרות מקצועית הנדרשת לצורך הפעלת הרישיון, לעדכנה ולהפיצה לנוגעים בדבר, ולפעול על פי הספרות המקצועית המעודכנת כאמור;

(2) חובה להעסיק כוח אדם בעל ניסיון וכשירות מתאימים ופעולות שעל בעל רישיון לנקוט במטרה להכשיר ולהדריך את כוח האדם האמור ולשמור על כשירותו;

(3) חובת תיעוד הפעולות שבעל הרישיון מבצע במסגרת רישיונו, ואופן שמירת התיעוד;

(4) חובות דיווח למנהל ביחס לפעילותו של בעל הרישיון.".

האיסורים שייקבעו בתקנות המוצעות מכוונים, בין היתר, לעובדי טיס, שהם אלה המפעילים את המז"מים. כן מבוקש לקבוע הוראות שונות לגבי בעל רישיון הפעלה אווירית המפעיל מז"ם בהפעלה מסחרית, קרי בעלי הרישיונות להפעלת בית ספר העושים כן למטרות הדרכה. כל אלה באים בגדר "רישיון" לצורך ההסמכה האמורה (ראו בסעיף 44 לחוק הטיס).

סעיף 48 לחוק הטיס מורה כי:

"השר רשאי לקבוע נסיבות שבהן לא תחול חובת רישיון לפי הוראות פרק זה, או לא יחול תנאי מהתנאים לקבלת רישיון, ורשאי הוא לקבוע לעניין זה תנאים חלופיים.".

כפי שצוין לעיל, התיקון מבקש לאפשר הפעלה מסחרית למטרות הדרכה במז"ם, בין שהיא נעשית בידי בעל רישיון להפעלת בית ספר לעובדי טיסה ובין שהיא נעשית בידי מדריך טיסה ב"הדרכה אישית", זאת בדומה למה שנהג עד הנה לעניין זה. לפי סעיף 17 לחוק הטיס, הפעלה מסחרית, ככלל, טענה רישיון הפעלה אווירית. עם זאת, סעיף 48 לחוק הטיס מאפשר לשר לקבוע נסיבות בהן לא תחול חובת רישיון הפעלה אווירית. היסטורית ראתה רת"א בתקנות המאפשרות לקיים "הדרכה אישית" כאלה שכאילו נקבעו לפי סעיף 48 לחוק הטיס (שכן תקנות אלה קדמו לחוק הטיס (וראו בסעיף 197 לחוק הטיס). הואיל והתקנות המוצעות לא באות לשנות מצב דברים זה, אזי מבוקש לקבוע את התקנות השייכות לעניין זה לפי סעיף 48 האמור.

סעיף 168 לחוק הטיס מורה כי:

"השר ממונה על ביצוע הוראות חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו, בין השאר בעניינים אלה..."   

לפיכך, מבוקש לקבוע את התקנות המוצעות לפי סעיפים 46(א), 48 ו- 168 לחוק הטיס.

התקנות המוצעות הן פרי הצעת רת"א, ולכן מתקיימות הוראות סעיף 168(ב) לחוק הטיס.

לאור העובדה שהתקנות המוצעות קובעות "עבירות ועונשים" (ראו, למשל, בסעיפים 142(א)(6) ו- 142(א)(8) לחוק הטיס), הרי שהן טעונות את אישור ועדת הכלכלה של הכנסת, וזאת לפי הוראות סעיף 2(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לתקנה 1 המוצעת שעניינה "תיקון תקנה 162"

הפרק התשיעי לתקנות העיקריות מכיל הוראות מיוחדות לבלונים, עפיפונים, רקטות בלתי מאוישות, טיסנים נהוגי רדיו, מטוסים זעירים ומטוסי הדרכה זעירים, כאשר ההוראות לגבי מטוסים זעירים קבועות בסימן ו' לפרק זה.

תקנה 162(א)(6) לתקנות העיקריות מגדירה על אילו מטוסים זעירים יחולו הוראות הפרק התשיעי, בעוד תקנה 162(א)(7) לתקנות העיקריות מגדירה מה הוא מטוס הדרכה זעיר לצרכי פרק זה.

ההגדרה למז"ם בתקנה זו יותר מפורטת מההגדרה בתקנה 1 לתקנות, והיא כוללת גם התייחסות לאמצעי שליטה כיוונית, מהירות מרבית בטיסה אופקית עם כוח מנוע מרבי לטיסה ממשוכת (Vh) בתנאים אטמוספריים סטנדרטיים בגובה פני הים ומהירות הזדקרות (Vs1) במשקל ההמראה המרבי ובמרכז הכובד הקריטי ביותר.

על מנת לדייק הגדרה זו מוצע, בצד כמה תיקוני נוסח פעוטים (בתקנה 1(1)(א) ו- (ב) המוצעת), להוסיף להגדרה זו גם את הצורך בקיומה של תעודת כושר טיסה למטוס זעיר. הגדרה זו למעשה תכלול את כל המטוסים המבוססים על תקנים בעלי דרישות תכן מופחתות (כפי שפורט לעיל). הגדרה זו תפריד את המטוסים הזעירים עם דרישות התכן המופחתות ממטוסים שמשקלם עשוי להיות נמוך יותר מ-600 ק"ג אך התכן שלהם עומד בתקן המחמיר של FAR23 או CS-23. התכן במטוסים אלה עובר בדיקות מחמירות וקפדניות ויותר, ועומד בסטנדרטים הבינלאומיים המקובלים לכלל המטוסים, ולכן אין להגבילם כפי שמז"ם מוגבלים בשלל תחומים.

מטוסים בעלי תעודת כושר הטיסה למטוס זעיר זוכים למגוון הקלות, בין היתר בהליכי רישוי ודרישות כושר אווירי, זאת לצד מספר מגבלות הפעלתיות שנובעות מהדרישות המופחתות (לתקנה 1(1)(ג) המוצעת).

עוד מוצע לבצע בתקנת משנה (א)(7) לתקנות העיקריות את אותם תיקונים, זאת על מנת לייצר אחידות בחקיקה.

לתקנה 2 המוצעת שעניינה: "תיקון תקנה 163"

תקנה 163 לתקנות העיקריות קובעת תנאים להפעלה לפי "רישיון הפעלה מבצעית", רישיון שניתן לפי הפרק התשיעי, של מספר סוגים של כלי טיס.

מוצע למחוק את ההתייחסות לאסדרת ההפעלה של מטוס זעיר מתקנה זו, וזאת על מנת לייחד למטוסים זעירים תקנה מפורטת שתעסוק בהפעלתם ה"מבצעית" (היא למעשה המונח ששימש טרם חקיקת חוק הטיס לשקף את המונח "הפעלה מסחרית", שהוגדרה בחוק, לעניין זה) במסגרת תקנה 180ג1 חדשה, שתוצע להלן (לתקנה 2 המוצעת).

לתקנה 3 המוצעת שעניינה: "הוספת תקנה 180ג1"

מוצע להוסיף תקנה חדשה, "180ג1" מספרה, שכותרת השוליים שלה תהיה "הפעלה מסחרית במטוס זעיר", ובה יאוגדו כלל ההוראות השייכות לעניין הפעלה מסחרית של מז"ם.

"הפעלה מסחרית" מוגדרת בחוק הטיס בתור: "הפעלת כלי טיס לצורכי עסק שעיקרו הסעת נוסעים, הובלת טובין או מתן שירות, באמצעות כלי טיס, בתמורה".

כיום ישנם שלושה מפעילים אוויריים בעלי רישיונות הפעלה מבצעית, כלשון התקנות הנוכחיות, במטוסים זעירים לפי הפרק התשיעי שבמפרטי ההפעלה שלהם מאושר לבצע עבודה אווירית. מתוך שלושת המפעילים, אחד מפעיל מז"ם אחד למטרות עבודות אוויר וחמישה כלי טיס שאינם מז"ם לאותה מטרה. המפעיל השני מפעיל מז"ם למטרות הדרכה בלבד על אף שרישיונו מאפשר גם לבצע פעילות מסחרית. המפעיל השלישי סיים את הליך הרישוי לאחרונה ועל אף שמפרט ההפעלה מאפשר לו לבצע עבודה אווירית הוא אינו פעיל כיום.רישיונות אלו ניתנו להפעלת מז"מים, אף שלפי התקנים ששימשו לתיכונם ולקביעת הכשירות האווירית הראשונית והנמשכת שלהם, המז"מים לא נועדו לשמש להפעלה מסחרית, זולת למטרות הדרכה, כי אם להפעלה "ספורטיבית" או לשימושי פנאי.

מטרת התקנות המוצעות היא, כאמור, "להתיישר" עם התקנים הבין-לאומיים בנושא ויצירת הלימה בין תקני התיכון והייצור של המז"מים לבין השימושים המותרים בהם לפי חוק הטיס, וזאת על ידי קביעת איסור כללי ברור, שאיננו היום, על הפעלה מסחרית של מז"ם, זולת הפעלה מסחרית למטרות הדרכה.

לפיכך, מבוקש לקבוע בצורה ברורה את האיסור על הפעלת מטוס זעיר בהפעלה מסחרית, אלא אם זו הפעלה מסחרית למטרות הדרכה המבוצעת על ידי טייס בעל רישיון מדריך טיס ובו הגדר הדרכה למטוס זעיר מתאים (לתקנה 180ג1(א) לתקנות העיקריות המוצעת).

בהשלמה לכך מבוקש לקבוע את ההוראות שיחולו על הפעלה מסחרית של מז"ם למטרות הדרכה, תוך הבחנה בין שתי צורות ההדרכה הקיימות היום: הדרכה לפי תוכנית אימונים ופיקוח שאושרה לפי תקנה 34(2)ב.3 לתקנות הטיס (רישיונות לעובדי טיס), התשמ"א-1981 (המכונה גם: "הדרכה אישית") לבין הדרכה במסגרת בית ספר לעובדי טיס. כך, בדומה לנהוג היום, את החובה ברישיון הפעלה אווירית ומפרטי הפעלה מתאימים מבוקש להחיל רק לגבי הדרכה הנעשית במסגרת בית ספר לעובדי טיס, ולא על הדרכה אישית. מטרת ההוראה האמורה היא בעיקר לשמר את מצב הדברים הקיים היום, זאת בשעה ששאלת היחס שצריך להתקיים בין הדרכה אישית לבין הדרכה בשורות בית ספר לעובדי טיס היא שאלה מורכבת, שלא ניתן להכריע בה בהקשר פרטני זה (לתקנה 180ג1(ב) לתקנות העיקריות המוצעת) (לתקנה 3 המוצעת).

לתקנות 4, 5(1) ו-5 (4) המוצעות שעניינן: "תיקון תקנה 180ד" ו-"תיקון תקנה 180ה", בהתאמה.

תקנה 180ד לתקנות העיקריות, שעניינה: "תקפו של רישיון", קובעת ש"רישיון להפעלה מבצעית של מטוס זעיר (להלן: רממ"ז)" אינו מוגבל בזמן. תקנה 180ה לתקנות העיקריות עושה, במספר מקומות, שימוש במונחים המבוססים על קיומו של "רישיון הפעלה מבצעית", כגון: "רממ"ז" או "רמא"ז".   

כפי שצוין לעיל, המונח המתאים לפי חוק הטיס בהקשר זה של הפעלה מסחרית בכלי טיס, הוא "רישיון הפעלה אווירית".

בהתאם מוצע בכל המקומות האלה לשנות את המינוח ולהתאימו ל"רישיון הפעלה אווירית", לפי חוק הטיס (לתקנות 4, 5(1) ו- 5(4) המוצעות).

לתקנה 5 המוצעת שעניינה: "תיקון תקנה 180ה"

תקנה 180ה לתקנות העיקריות, שעניינה: "תחולת תקנות", קובעת את ההוראות מהפרק השנים עשר לתקנות העיקריות - שעניינו: "הפעלת מוניות-אויר", ובו הוראות לעניין רישוי והפעלה מסחרית של כלי טיס קטנים ובינוניים בהפעלה מסחרית - שיחולו על בעל רישיון להפעלה מסחרית של מטוס זעיר.

הפרק השנים עשר לתקנות העיקריות מסדיר, כאמור, רישוי והפעלה מסחרית של כלי טיס קטנים ובינוניים, ולכן אינו מתאים בשלמותו להפעלת מז"ם. לפיכך, תקנה 180ה מפנה להוראות הפרק הזה שצריכות לחול גם על הפעלה מסחרית של מז"ם, ומורה את השינויים המתחייבים לתחולתן.

בעקבות השינויים המוצעים לעיל באסדרה של הפעלה מסחרית של מז"ם, הוחלט לעדכן את ההפניות להוראות מהפרק השניים-עשר כך שיתאימו בצורה מיטבית למאפייני ההפעלה, כך:  

1. תקנה 180ה(2) לתקנות העיקריות קובעת כי על המפעיל האווירי להחזיק שני כלי טיס לפחות המתאימים לסוגי הפעילות המבוקשים. לאחר דיון מקצועי ברת"א הוחלט כי אין צורך בדרישה זו לגבי הפעלה מסחרית של מז"ם, שתוגבל עתה למטרות הדרכה בלבד, וכי ניתן להקל על המפעילים האוויריים על ידי הסרת דרישה זו. שינוי זה נובע מההבנה כי ניתן לבצע הפעלה מסחרית יעילה ובטיחותית לצורכי הדרכה גם עם כלי טיס אחד. בנוסף, שינוי זה יקל על הכניסה לשוק זה בכך שניתן יהיה להתחיל לבצע פעילות מסחרית עם כלי טיס אחד, בעוד שהעלות של שני כלי טיס כתנאי לתחילת פעילות עשוי להרתיע מפעילים פוטנציאליים (לתקנה 5(2) המוצעת);

2. תקנה 180ה(4) לתקנות העיקריות קובעת החרגות לתחולת תקנה 241 לתקנות העיקריות, שמגדירה את תכולת ספר העזר למבצעים. מוצע בזאת לבטל את הדרישה לנהלים לטיסות ניסוי, שכן הם אינם רלוונטיים להפעלה מסוג זה (לתקנה 5(3) המוצעת);

3. תקנה 180ה(9) לתקנות העיקריות קובעת החרגות לתחולת תקנה 251 לתקנות העיקריות, המגדירה אילו רישומים על המפעיל האווירי לשמור. מוצע לקבוע כי תקנה 251(ג) לא תחול על בעל רישיון הפעלה אווירית למז"ם, היות והיא נוגעת למטוסים רב מנועיים בלבד, מה שלא קיים בתחום המז"ם (לתקנה 5(5)  המוצעת);

4. תקנה 180ה(14) לתקנות העיקריות קובעת החרגות לתחולת תקנה 260 לתקנות העיקריות, המגדירה את דרישות המידע להפעלה מהמפעיל האווירי. מוצע להוסיף להחרגות הללו גם את תקנות 260(א)(4) ו- 260(א)(5) לתקנות העיקריות, זאת מאחר והן נוגעות להפעלה לפי כללי טיסת מכשירים ולהפעלת מטוסים רב מנועיים ואינן רלוונטיות למטוסים זעירים (לתקנה 5(6) המוצעת);

5. תקנה 180ה(15) לתקנות העיקריות קובעת תחולה של מספר תקנות מתוך הפרק השנים עשר. מוצע למחוק מרשימה זאת את התקנות 281 ו- 283 לתקנות העיקריות שחלות לפיה היום. כך, תקנה 281 לתקנות העיקריות מתנה הפעלת כלי טיס לפי הפרק השניים-עשר בקיום כל אלה: א. חובת עמידת כלי הטיס וציודו בתקנות הישימות; ב. חובת התקנת טרנספונדר בכלי הטיס; ג. על כלי הטיס להכיל מכשירים וציוד שאושרו והם במצב תקין להפעלה. יצוין כי חובת התקנת טרנספונדר והפעלתו קבועה כבר בתקנות 21 עד 25 לתקנות העיקריות, כאשר מטוסים זעירים מוחרגים מחובת נשיאת והפעלת טרנספונדר במרחבים שפורסמו במסגרת שירותי המידע התעופתי שהם ייעודיים להפעלת מטוס זעיר (אזורים המכונים "בועות אז"ם"), ולפיכך להחריג גם פעילות מסחרית ככל שמתקיימת במטוסים המופעלים ב"בועות אז"ם" בלבד, ולא מותקן בהם כבר טרנספונדר. בנוגע לחובת עמידה בתקנות הישימות, חזקה כי יש חובה לציית לחוק. כלומר, פעילות מז"ם מסחרית המתקיימת כולה בתוך בועת מז"ם יכולה להתקיים ללא צורך בהתקנת טרנספונדר, בדומה לפעילות מז"ם למטרות פנאי. כל פעילות מחוץ לבועות דורשת הפעלת טרנספונדר, חובה המעוגנת בתקנות 21 עד 25 לתקנות העיקריות ובפמ"ת.

תקנה 283 לתקנות העיקריות, שעניינה: "הגאים כפולים", דורשת מערכת הגאים כפולה ותקינה בכלי טיס שבו נדרשים שני טייסים לביצוע ההפעלה. במידה ותעודת הסוג של כלי הטיס לא דורשת שני טייסים, ניתן להסתפק במערכת הגאים הניתנת להעברה מטייס לטייס. היות ותבוטל הפעילות המסחרית שאינה למטרות הדרכה במז"ם, ניתן להסתפק בתקנה 19(א) הקובעת חובה על כלי טיס "למטרת הדרכת טיסה" להיות מצויד במערכת ניהוג כפולה בפעולה מלאה. לפיכך, מוצע בתקנה 5(7) המוצעת למחוק את תקנות 281 ו- 283 מרשימת התקנות בפרק השניים-עשר, אליהן מפנה הפרק התשיעי (לתקנה 5(7) המוצעת);

6. מוצע להוסיף את תקנה 314(א) לתקנות החלות על הפעלה מסחרית של מז"ם. תקנה זו, שעניינה: "דרישות שדה תעופה", קובעת חובה על מחזיק רישיון הפעלה אווירית לפי הפרק השניים-עשר, לנחות בשדות תעופה רק אם השדה מתאים לביצוע ההפעלה המיועדת בהתחשב בגודלו, פני השטח שלו, במכשולים שבו ובסביבתו, בתאורה וכדומה. אין בתוספת זו כדי לאיין את האפשרות של מפעיל מז"ם לבצע הפעלה משטח הפעלה (בכפוף לתנאים בתקנה 79ב לתקנות העיקריות). מטרת התוספת היא לוודא כי ככל שמז"ם נוחת בשדה תעופה במסגרת הפעלה מסחרית, שדה תעופה זה מתאים לביצוע ההפעלה (להוספת פסקה (15א) לתקנה 180ה לתקנות העיקריות).

7. עוד מוצע שההפניה לתקנה 318 בפרק השנים עשר לא תכלול את תקנת משנה (ג). תקנה 318 לתקנות העיקריות, שעניינה: "מבחן ראשוני ותקופתי של טייסים", מפרטת את כלל המבחנים הראשוניים והתקופתיים הנדרשים מטייס, על מנת להיות מועסק על ידי מחזיק רישיון הפעלה אווירית לפי הפרק השניים-עשר. בתקנה 318(ג) האמורה, קיימת דרישה לביצוע מבחן מכשירים חצי שנתי. היות וככלל, מז"מים אינם מצוידים לביצוע טיסה לפי כט"ם, וטיסה כאמור אף אסורה עליהם (ראו בתקנה 93(א) לתקנות העיקריות וכן בפמ"ת ב-1-08), ובפרט אלה המופעלים לפי רישיונות הפעלה למז"מים לפי הפרק התשיעי הקיימים כיום. והואיל ואין כוונה לשנות את האסדרה לעניין זה, מבוקש שלא להחיל דרישה זה (להוספת פסקה (15ב) לתקנה 180ה לתקנות העיקריות).

8. עוד מוצע להוסיף את תקנה 322 לתקנות העיקריות, שעניינה: "מועדי בחינות ובדיקות", לתקנות שיחולו על הפעלה מסחרית של מז"ם. כך, תקנה 322(א) האמורה קובעת כי איש צוות רשאי לבצע בחינה, מבחן באוויר או אימון תקופתי שהוא נדרש לבצעם, 30 ימים לפני או אחרי התאריך בו הוא נדרש להשלימם, וזה ייחשב כאילו השלימם במועד שנדרש. התקנה מספקת למפעילים האוויריים גמישות בחידוש בחינות ובדיקות, וכן עקביות ופשטות ביישום, בכך שהתאריך נשאר קבוע. תקנה 322(ב) לתקנות העיקריות מאפשרת לבוחן לתת לטייס, שנכשל בביצוע תמרון, לבצע אותו בשנית באותה טיסה. בנוסף, התקנה מאפשרת לבוחן לבחון תמרונים נוספים בכדי לקבוע את כשירות הטייס הנבחן. הסיפא של התקנה קובעת איסור על העסקת אדם שנכשל במבחן שכזה על ידי מחזיק רמ"א עד להשלמת המבחן. הוספת תקנה זו לרשימת ההפניות המופיעות בפרק התשיעי, והחלתה על הפעלה מסחרית של מז"ם, חשובה שכן היא מעניקה גמישות הן לנבחנים והן לבוחנים.

כן מוצע להוסיף את תקנה 323 לתקנות העיקריות, שעניינה: "הסמכת טייס בוחן", לתקנות שיחולו על הפעלה מסחרית של מז"ם. תקנה זו מאפשרת למנהל רת"א למנות טייס-בוחן לטייסים המועסקים על ידי מחזיק הרמ"א. כתב ההסמכה מפרט אילו מבחנים רשאי הטייס-בוחן לבצע, על איזה סוגים ודגמים של כלי טיס וכו'. תקנה זו מאפשרת למפעיל האווירי לקיים את תקנה 318 לתקנות העיקריות באופן עצמאי על ידי העסקת טייס-בוחן ובכך מנתקת חלק מהתלות של המפעיל האווירי ברת"א. הואיל ועניינית אין כל סיבה שלא להחיל הסדר זה גם לגבי הפעלה מסחרית של מז"ם, מבוקש להוסיף את התקנה לאלה שיחולו על הפעלה מסחרית כאמור (להוספת פסקה (15ג) לתקנה 180ה לתקנות העיקריות) (לתקנה 5(8) המוצעת).

לתקנה 6 המוצעת שעניינה: תחילה

כפי שצוין לעיל, היום הפעלה מסחרית במז"ם אינו אסורה בתקנות, ולמעשה קיימים מספר בעלי רישיונות "הפעלה מבצעית", הפועלים "בשטח", ואשר התקנות המוצעות משנות לגביהם את אופן ההתנהלות בפועל.

לפיכך, ובמטרה לאפשר כניסה הדרגתית של התקנות המוצעות לפועל, מבוקש לקבוע כי הן יחלו בתום 90 ימים מפרסומן, כאשר תחולתן לעניין זה תהיה למעשה, וכפי שיפורט להלן, על כל מי שאינו מחזיק ברישיון הפעלה מבצעית. זמן זה יאפשר למי שנמצא בהליך רישוי, אם יחפוץ בכך, להשלימו לפני כניסת התקנות לתוקף, וימנע ממי שטרם החל בתהליך, להתחילו רק כדי "לעקוף" את התקנות, זאת שכן מדובר בתהליך רישוי שלרוב נמשך זמן רב יותר.

משכך, מבוקש כי התקנות יחלו 90 ימים מיום פרסומן (לתקנה 6 המוצעת).

לתקנה 7 המוצעת שעניינה: הוראת מעבר

כפי שצוין לעיל, לאור זאת שהתקנות משנות את מצב הדברים הנוהג בפועל, יש צורך בהתחשבות באלה המסתמכים על הדין ועל מצב הדברים הקיים, ולאפשר להם תקופת הסתגלות הולמת לשינויים שמנחיל התיקון המוצע.

לפיכך מבוקש לקבוע כי השינויים המוצעים יחולו על מי שערב כניסת התקנות לתוקף החזיק ברישיון הפעלה מבצעי רק שלוש שנים לאחר יום התחילה, כך שבמשך כל התקופה הזו הוא יוכל להוסיף להפעיל מז"ם בהפעלה מסחרית אף אם אינה לצורכי הדרכה. זאת היות ומדובר בשינוי מהותי באסדרה החלה היום, ויש צורך לתת למחזיקי הרישיון הפועלים היום זמן מספיק כדי להתמודד עם השינויים.

זמן ארוך זה נועד גם כדי לבחון שינויים המתפתחים בעולם התעופה בכל הנוגע לתקנים המדוברים, כך שבמידה ויהיה שינוי מהותי ברגולציה העולמית הנוגעת לתכן ולתקנים של כלי טיס מסוג מז"ם, תקנות אלה ייבחנו מחדש (לתקנה 8(א) המוצעת).

לצד זאת, מבוקש לקבוע כי על מחזיקי הרישיון הקיימים יחולו השינויים המנויים בסימן ו' תשעים ימים מיום פרסום התקנות. הסיבה לכך היא שהשינויים המנויים בסימן ו' נועדו לשפר את עבודת המפעילים האוויריים כבר כיום וברובם מכילים הקלות שלא דורשות עבודה רבה מצד המפעילים האוויריים, מצד אחד, בשעה שהנטלים הנוספים שיש שם בהחלט יכולים להתקיים בתוך 90 הימים שנקבעו לתחילת התקנות, כך:

1.  שינוי המינוח "רממ"ז" הוא חסר משמעות למפעילים האוויריים.

2.  השינוי בתקנה 5(2) מהווה הקלה בדרישות ואינו דורש היערכות.

3.  השינוי בתקנה 5(3) מהווה הפחתה בדרישות תכולת ספר העזר למבצעים ואינו דורש היערכות.

4.  השינוי בתקנה 5(4) מהווה תיקון לשוני ואינו דורש היערכות.

5.  השינוי בתקנה 5(5) מהווה הפחתה בדרישות לשמירת רישומים ואינו דורש היערכות.

6.  השינוי בתקנה 5(6) מהווה הפחתה בדרישות לדרישות מידע להפעלה ואינו דורש היערכות.

7.  השינויים בתקנה 5(7) מהווים הפחתה בדרישות להתקנת טרנספונדר ולדרישה להגאים כפולים ואינם דורשים היערכות.

8.  השינוי בתקנה 5(8) שמוסיף את פסקה (15א) אינו מהווה הפחתה בדרישות מהמפעיל אך גם לא החמרה שדורשת היערכות החורגת מתשעים ימים שכן מצופה מהמפעיל האווירי לנחות בשדה תעופה המתאים לביצוע ההפעלה המיועדת בלבד.

9.  השינוי בתקנה 5(8) שמוסיף את פסקה (15ב) מהווה הפחתה בדרישות מבחן ראשוני ותקופתי של טייסים ואינו דורש היערכות.

10. השינוי בתקנה 5(8) שמוסיף את פסקה (15ג) מתחלק לשני חלקים – תקנה 322 ותקנה 323.

11. תקנה 322(א) מאפשרת גמישות ובהירות לגבי מועדי בחינות או בדיקות ואינה דורשת היערכות. תקנה 322(ב) עשויה להוסיף לנטל על המפעיל האווירי מאחר והיא אוסרת על מחזיק הרמ"א להעסיק אדם שלא עבר מבחן כפי שנאמר בתקנה עד להשלמת המבחן בו נכשל. על אף הוספת הנטל, תשעים ימים הם זמן מספיק להשלמת מבחן על ידי מחזיק הרמ"א.

12. תקנה 323 מהווה הקלה בכך שניתן למחזיק הרמ"א למנות טייס בוחן מתוך אחד מהטייסים המועסקים על ידו. שינוי זה מהווה הקלה משמעותית אפשרית בנטל למפעילים ואין הם מחוייבים לבחור בה גם כאשר תיכנס לתוקף, כך שאין מניעה שתכנס לתוקף לאחר תשעים ימים.

כאמור, הנטלים וההקלות שמתווספים למפעילים האוויריים אינם דורשים יותר מתשעים ימי היערכות (לתקנה 8(ב) המוצעת).

 

"נ ו ס ח    מ ש ו ל ב"

סימן א': כללי

תחולה

162.  (א)  פרק זה יחול על הפעלה בישראל של כל אלה:

(1) בלון בלתי מאויש הקשור לפני הקרקע או מספר בלונים הקשורים יחדיו, או חפץ המצוי עליו, בעלי קוטר של יותר ממאה ושמונים ס"מ או בעלי קיבולת גז של יותר מ-3.25 מטר מעוקב;

(2) עפיפון השוקל יותר משנים וחצי ק"ג שעומדים להטיסו כשהוא קשור לחבל או לכבל;

(3) רקטה בלתי מאויישת, למעט –

א. רקטה שמשתמשים בה לזיקוקין באויר;

ב. מודלים של רקטות –

1. המונעות על ידי חומר הנעה במשקל של לא יותר ממאה גרם;

2. שחומר ההתנעה בהן הוא בעל בעירה איטית;

3. העשויות מנייר, מעץ או מפלסטיק שביר, שאינם מכילים חלקי מתכת בעלי ממדים מהותיים והשוקלות לא יותר מחצי ק"ג לרבות חומר ההנעה;

4. מופעלות באופן שאינו מהווה סכנה לבני אדם, לרכוש ולכלי טיס אחרים;

(4) בלון חפשי בלתי מאוייש –

א. הנושא מטען השוקל יותר משני ק"ג ובתנאי שבעת שמחלקים את משקלו הכללי של המטען בשטח החתך הקטן ביותר של הבלון, יעלה יחס המטען מול השטח על 13.5 גרם לסנטימטר רבוע;

ב. הנושא מטען במשקל כולל העולה על 6 ק"ג בין אם המטען הוא יחידה אחת או יותר;

ג. שמשתמשים בו בחבל או בכלי אחר לתליית המטען, הדורש כח של יותר מ-25 ק"ג כדי להפריד בין המטען התלוי לבין הבלון.

 (5) (נמחקה).

 (6) מטוס זעיר שמתקיימים לגביו כל אלה:

א. יש לו אמצעי שליטה כיוונית;

ב. (נמחקה);

ג. (נמחקה);

ד. מהירותו המרבית בטיסה אופקית עם כוח מנוע מרבי לטיסה ממושכת (Vh) בתנאים אטמוספריים סטנדרטיים בגובה פני הים, אינה עולה על 120 קשר (Cas) (138 מי"ש);

ה. מהירות ההזדקרות שלו (Vs1) במשקל ההמראה המרבי ובמרכז הכובד הקריטי ביותר, אינה עולה על 45 קשר (Cas) (51 מי"ש);

ו. ניתנה לו תעודת כושר טיסה למטוס זעיר.

(7) מטוס הדרכה זעיר שמתקיימים לגביו כל אלה:

א. יש לו אמצעי שליטה כיוונית;

ב. הוא מסוגל לשאת עד שני אנשים;

ג. הוא משמש להדרכה בלבד;

ד. (נמחקה);

ה. ניתנה לו תעודת כושר טיסה למטוס זעיר.

 (8) טיסן נהוג רדיו;

 (9) בלון מאוייש;

 (10)  (נמחקה).

  (ב)  למטרות פרק זה, ג'יקוגליידר המחובר לכלי רכב המצוי על פני הקרקע ייחשב כעפיפון.

163.  (א)  לא יפעיל אדם בלון, עפיפון או רקטה בלתי מאויישת אלא ברשיון הפעלה מבצעית שנתן לו המנהל ולפי תנאי הרשיון.

  (ב)  לא יפעיל אדם בלון מאוייש אלא ברשיון הפעלה מבצעית מאת המנהל או במסגרת רשיון הפעלה מבצעית שניתן לאחר ובפיקוחו ואחריותו של בעל רשיון ההפעלה, ובהתאם לתנאי הרשיון.

  (ג) לא יפעיל אדם בלון מאוייש בהפעלה מסחרית, אלא אם כן נתקיימו שני אלה:

 (1) ניתנו לו רישיון להפעלה מבצעית ומפרטי הפעלה מתאימים בידי המנהל כאמור בסימן ח' לפרק זה, לפי העניין, ובהתאם לתנאי הרישיון;

 (2) הוא מחזיק ברישיון הפעלה מסחרית.

  (ד)  לא יפעיל אדם טיסן נהוג רדיו אלא במסגרת רשיון הפעלה מבצעית ועל פי האמור בתקנה 180ז.

164.  לא יפעיל אדם בלון, עפיפון, רקטה בלתי מאויישת, מטוס זעיר, מטוס הדרכה זעיר וטיסן נהוג רדיו באיזור אסור, באיזור מסוכן או באיזור מוגבל אלא באישור הרשות המשתמשת באותו אזור או המפקחת עליו.

165.  לא יפעיל אדם כלי טיס האמור בתקנה 164 או טיסן נהוג רדיו באופן שיהיה בו כדי להוות סכנה לבני אדם, לרכוש או לכלי טיס אחר.

סימן ו': מטוסים זעירים

180א. בסימן זה, "מטוס זעיר" – לרבות מטוס הדרכה זעיר, אם לא נאמר במפורש אחרת.

180ב. (בוטלה).

180ג. הוראות סימן זה החלות על אדם שהורשה כאמור בתקנה 163 יחולו על אדם המבצע הפעלה שפרק זה חל עליה ללא רשיון ומפרטי הפעלה מתאימים כאמור בתקנה 163.

180ג1. (א) לא יפעיל אדם מטוס זעיר בהפעלה מסחרית אלא אם כן הוא בעל רישיון מדריך טיס ובו הגדר הדרכה למטוס זעיר מתאים, וההפעלה נעשית למטרות הדרכה.

(ב) לא יפעיל אדם מטוס זעיר בהפעלה מסחרית, שאינה הדרכה לפי תוכנית אימונים ופיקוח שאושרה לפי תקנה 34(2)ב.3 לתקנות הרישיונות, אלא אם כן ניתנו לו רישיון הפעלה אווירית ומפרטי הפעלה מתאימים בידי המנהל כאמור בסימן ו' לפרק זה, ובהתאם לתנאיהם.

 

180ד. תוקפו של רישיון הפעלה אווירית לגבי מטוס זעיר אינו מוגבל בזמן, זולת אם הותלה או בוטל בידי המנהל ואלא אם הותלה או בוטל רשיון ההפעלה המסחרית שלו.

180ה. על מבקש או מחזיק ברישיון הפעלה אווירית לגבי מטוס זעיר יחולו הוראות הפרקים הראשון עד השביעי וכן הוראות הפרק השנים עשר המפורטות להלן בהתאמה לפי הענין, ולפי האמור להלן:

(1)  תקנות 234 ו-235;

(2)  תקנה 236, ואולם פסקה (א)(2) לא תחול;

 (3)  תקנות 237 עד 240;

(4)  תקנה 241, בשינויים אלה:

(א). פסקאות (14) ו-(15) לתקנת משנה (ב);

(ב). במקום פסקה (16) ייקרא: "(16)  נהלים לטיסות מבחן וטיסות העברה";

(5)  תקנה 242(א) ו-(ב);

(6)  תקנות 243 עד 248;

 (7)  תקנה 249, אולם –

(א) לענין תקנת משנה (א), אחרי פסקה (2) יבוא:

"(3)  במקרה של ממונה על המבצעים המועסק על ידי מחזיק ברישיון הפעלה אווירית לגבי מטוס זעיר המבצע הפעלה של מטוסים זעירים, הוא מחזיק ברשיון תקף עם הגדר מטוס זעיר."

(ב) לענין תקנת משנה (ב), אחרי פסקה (2) יבוא:

"(3)  במקרה של טייס ראשי המועסק על ידי מחזיק ברישיון הפעלה אווירית לגבי מטוס זעיר המבצע הפעלה של מטוסים זעירים –

א.  מחזיק ברשיון טייס תקף עם הגדר מטוס זעיר;

ב.  מחזיק ברשיון מדריך טיס עם הגדר מטוס זעיר;

ג. בעל נסיון של 500 שעות טיסה, מהן לפחות 200 שעות כמדריך;

(4) מי שממלא תפקיד של טייס ראשי רשאי למלא גם את תפקידו של הממונה על המבצעים."

(8)  תקנה 250;

(9)  תקנה 251, אולם:

(א) לענין תקנת משנה (א)(4), במקום "כל טייס המועסק על ידו" יבוא "כל טייס המטיס כלי טיס המופעל על ידי בעל הרשיון";

(ב) תקנת משנה (ג) לא תחול;

 (10) תקנה 252, למעט המלים "שיש לשאתו בכל כלי טיס כאמור" שבתקנת משנה (א);

(11) תקנות 254 עד 256;

(12) תקנה 258;

(13) תקנה 259, למעט פסקאות (4) ו-(5) אולם – במקום "לכל אדם המועסק על ידו" ו"כל טייס" ברישה, יבוא "לכל טייס המטיס כלי טיס המופעל על ידיו" ו"לכל טייס כאמור" – בהתאמה;

(14) תקנה 260, למעט פסקאות (2), (3), (4) ו-(5) לתקנת משנה (א);

 (15) תקנות 266, 278, 280, 295, 302, 304 ו- 305;

(15א) תקנה 314(א);

(15ב) 318, למעט תקנת משנה (ג);

(15ג) תקנות 322 ו-323;

(16) הוראות סימן ט'.

180ו. (א)  לא יטיס אדם מטוס זעיר אלא אם כן נתקיימו כל אלה:

 (1) אם המטוס הזעיר הוא חד-מושבי הוא נושא אדם אחד בלבד;

 (2) אם המטוס הזעיר הוא דו-מושבי הוא נושא אדם אחד בלבד אלא אם כן נתקיים אחד מאלה:

(א) (נמחקה);

 (ב) המטוס הזעיר מוטס בידי טייס מפקד בעל רישיון טייס מסחרי עם הגדר מטוס זעיר או בעל רישיון טייס תובלה בנתיבי אוויר עם הגדר מטוס זעיר, באחת מאלה:

(1) בהפעלה כללית;

(2) בטיסה המבוצעת לצורכי הדרכה, כשהטייס המפקד הוא בעל רישיון מדריך טיס ובו הגדר הדרכה למטוס זעיר מאותו סוג;

(ג)  המטוס הזעיר מוטס בידי טייס מפקד בעל רישיון טייס פרטי עם הגדר מטוס זעיר שהתקיימו בו כל אלה:

(1) הוא צבר ניסיון של 50 שעות טיסה בתפקיד טייס מפקד על מטוס זעיר מאז קיבל את רישיון הטיס שלו ובו הגדר מטוס זעיר, אלא אם כן הוא בעל רישיון עם הגדר מטוס או הליקופטר נוסף על הגדר מטוס זעיר או שהוא טייס פעיל בחיל האוויר הישראלי – שאז הניסיון המזערי בתפקיד טייס מפקד במטוס זעיר שיידרש ממנו להטסת נוסע במטוס זעיר דו-מושבי יהיה כמפורט בטבלת השעות שבתוספת השלישית א';

(2) הוא קיבל תדריכי קרקע וכן 2 שעות הדרכה זוגית להטסת נוסע בידי מדריך טיס בעל הגדר מטוס זעיר, בעניינים אלה:

(א) משמעויות משקל נוסף בטיסה, ובכלל זה: השפעה על מהירות ההזדקרות, הגישה לנחיתה ומרחקי ההמראה והנחיתה;

(ב) חלוקת קשב בהפעלת מטוס זעיר עם נוסע ואיסור החזקת הגאים בידי מי שאינו בעל רישיון טיס ובו הגדר מטוס זעיר מתאים;

(ג)  חישובי מסה ואיזון;

(ד) מתן תדריך בטיחותי לנוסע טרם הטיסה;

(3) המדריך כאמור בפסקה (2) אישר בכתב, ביומן הטיסות האישי שלו, כי הוא כשיר לשמש טייס מפקד במטוס זעיר דו-מושבי המוביל נוסע;

(4) הוא ממלא אחרי האמור בתקנה 105 לתקנות הרישיונות.

(3) (נמחקה).

  (ב)  על אף האמור בתקנה 93(4) ו-(5), לא יטיס אדם אוירון זעיר –

(1) מעל איזור מאוכלס או מעל התקהלות בני אדם;

(2) בגובה של מעל 500 רגל מעל פני השטח, אם לא נקבע אחרת בפמ"ת ובהתאם לקבוע בספר העזר למבצעים של בעל הרשיון;

(3) מחוץ לאזורים ולנתיבי טיסה שנקבע בפמ"ת לטיסת אוירונים זעירים;

 (4) אלא משדות תעופה או מנחתים שנקבעו בפמ"ת לטיסת אוירונים זעירים או משטח הפעלה לפי תקנה 79ב.