טיוטת תקנות

 

א. שם התקנות המוצעות

תקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין)(תיקון), התשפ"ב - 2022.

 

 

ב. מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן

ביום 1.1.2021 נכנסו לתוקפן תקנות בית המשפט לעניני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 (להלן – "התקנות" או "תקנות סדרי הדין במשפחה"). תקנות אלה קובעות את סדרי הדין החלים בבית משפט לעניני משפחה, כאשר בתקנה 1 לתקנות אלה צוין כי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 יחולו על הליכים בבית המשפט לעניני משפחה בשינוים המחויבים לפי עניין, אלא אם נקבע אחרת בתקנות אלה. ואכן, בתקנות בית המשפט לעניני משפחה (סדרי דין) נקבעו הוראות סדרי דין ייחודיות להליכים בין בני משפחה, כהגדרתם בחוק בית משפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן – "החוק"). כעת, מבוקש לערוך מספר תיקונים לתקנות אלה, אשר נועדו בין השאר לסייע להתמודד עם שאלות שהתעוררו במסגרת ניהול ההליכים בבתי המשפט למשפחה, להבהיר את סדרי הדין החלים בבית משפט זה, ולכן להשלים את המענה הנדרש מבחינת סדרי הדין לצורך ניהול ההליכים.

 

 

ג. להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות:

 

טיוטת תקנות מטעם משרד המשפטים:

טיוטת תקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין)(תיקון), תשפ"ב-2022

 

___ ב________ התשפ"ב (___ ב________ 2022)

 (חמ _____-3)

 

__________________

גדעון סער

שר המשפטים

 

דברי הסבר

ביום 1.1.2021 נכנסו לתוקפן תקנות בית המשפט לעניני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 (להלן – "התקנות" או "תקנות סדרי הדין במשפחה"). תקנות אלה קובעות את סדרי הדין החלים בבית משפט לעניני משפחה, כאשר בתקנה 1 לתקנות אלה צוין כי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 יחולו על הליכים בבית המשפט לעניני משפחה בשינוים המחויבים לפי עניין, אלא אם נקבע אחרת בתקנות אלה. ואכן, בתקנות בית המשפט לעניני משפחה (סדרי דין) נקבעו הוראות סדרי דין ייחודיות להליכים בין בני משפחה, כהגדרתם בחוק בית משפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן – "החוק"). כעת, מבוקש לערוך מספר תיקונים לתקנות אלה, אשר נועדו בין השאר לסייע להתמודד עם שאלות שהתעוררו במסגרת ניהול ההליכים בבתי המשפט למשפחה, להבהיר את סדרי הדין החלים בבית משפט זה, ולכן להשלים את המענה הנדרש מבחינת סדרי הדין לצורך ניהול ההליכים.

 

סעיף 1: מוצע לתקן את תקנה 4 לתקנות סדרי הדין במשפחה ולהוסיף את תקנה 4(ב) הקובעת כי בהליכים לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן – חוק הנוער), שהועברו לבית המשפט לעניני משפחה מבית המשפט לנוער לפי סעיף 6 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, יחולו סדרי הדין שנקבעו לעניין חוק הנוער. עם זאת, אם בית המשפט דן בתובענה לפי חוק הנוער ובתובענה נוספת שבסמכותו, רשאי הוא להחיל את סדרי הדין לפי תקנות אלה באותו דיון, אם ראה כי הדבר נדרש בשל הדיון המשותף בתובענות. כלומר, ככלל, סדרי הדין יחולו בהתאם למהות הדין ולא לפי הפורום שדן בהליך. הוראה זו, מחד, משמרת את ייחודיות ההליכים לפי חוק הנוער אשר ביחס אליהם המחוקק קבע סדרי דין אחרים (תקנות הנוער (טיפול והשגחה)(סדרי דין), התשל"א-1970, בהתאם לסעיף 30(ב) לחוק הנוער). מאידך, מאפשרת לבית המשפט גמישות בניהול דיונים בהם הוא דן באותו הדיון בשתי התובענות שבסמכותו, בכך שהיא מאפשרת לו במקרים המתאימים להחיל סדרי דין הנוהגים בביהמ"ש לעניני משפחה, וזאת על מנת להקל על בית המשפט ועל הצדדים.

 

סעיף 2: מוצע תיקון טכני לתקנה 6(ה) לתקנות סדרי הדין במשפחה, כך שבמקום המילה בקשה תבוא המילה תובענה.

 

סעיף 3: מוצע לתקן את תקנה 11 לתקנות סדרי הדין במשפחה שעניינה הוראות בעניין כתב תביעה. ראשית, מוצע להבהיר את הנוסח כך שאם הוגשה תובענה על ידי הוריהו או אפוטרופסו של קטין בעניין קטין, הדבר יירשם בחלקו הראשון של כתב התביעה, תוך ציון פרטי הקטין לרבות תאריך לידה ומספר זהות. שמות ההורים ובעלי הדין האחרים ירשמו כתובעים או נתבעים לפי עניין, תוך ציון מעמדם המשפטי כלפי הקטין. תיקון זה נועד להחזיר מהותית את המצב המשפטי ששרר טרם התקנות תקנות סדרי הדין במשפחה, ביחס לתובענות שהוגשו על ידי הוריו של קטין בעניין קטין ולמנוע מצב שבו קטין מופיע כתובע של הורהו בתביעה המוגשת על ידי אחד מהוריו כנגד ההורה השני. טרם ביטול תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, התובע היה צריך להגיש יחד עם כתב התביעה, את טופס 26א1, בו נעשתה הבחנה ברורה בין ההורים לבין הקטין עצמו, שהתובענה בעניינו. מכיוון שטופס זה בוטל, עלה צורך להבהיר בגוף התקנה את הדברים.

שנית, מוצע להוסיף טופס נלווה לתובענה המוגשת על ידי קטין לפי סעיף 3(ד) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, לאור ייחודיות תיקים אלה וקליטת התיק במזכירויות בתי המשפט. טופס זה יעוגן בתקנות, טופס 2א, בתוספת הראשונה.

 

סעיף 4: מוצע להבהיר את הרישא של תקנה 15 לתקנות סדרי הדין במשפחה, לפיה ביחס לכל סוג תובענה המפורט בפסקה נפרדת בתקנה 15, תוגש תובענה בנפרד. בחלק מהפסקאות המנויות בתקנה 15, משולבים מספר בקשות – כגון בקשה לאבהות ואימהות ובקשה לצו מידע גנטי בפסקה (5) על מנת לאפשר הגשה של שתי הבקשות בתובענה אחת. במקרה זה, אין חובה להגיש את שתי הבקשות יחדיו, אך קיימת אפשרות כזו, והדבר נתון לשיקול דעתו של התובע. כך גם ביחס לפסקאות (2) ו-(7) לתקנה זו שעניינן תביעה למזונות ומדור, ותובענה לפי חוק למניעת אלימות במשפחה ותובענה חוק מניעת הטרדה מאיימת, בהתאמה.    

 

סעיף 5: מוצע לתקן את תקנה 18 לתקנות סדרי דין במשפחה שעניינה בקשות בהליך, כך שאם מונה לקטין אפוטרופוס לדין בהליך עיקרי, ובמסגרת ההליך הוגשה בקשת ביניים, האפוטרופוס לדין יצורף כמשיב לבקשה ויקבל באופן ישיר את כתבי בי דין שבהליך.  

 

סעיף 6: מוצע לתקן את תקנה 20 שעניינה תחולת הוראות של הדיון המקדמי על הצדדים להליך בבית המשפט לעניני משפחה בתובענה שהוגשה לפי תקנה 15(א)(1) שהינה תובענה כספית או רכושית, לרבות סעד הצהרתי, פירוק שיתוף בכנס וסעד לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, ובתובענה לפי 15(ג) שהינה תובענה בענייני ירושה.

לפי הקבוע בתקנות 34 עד 36 לתקנות סדר הדין האזרחי, חובה על בעלי הדין המיוצגים לבוא בהידברות מקדמית (מפגש פיזי או טלפוני) לאחר הגשת כתב הטענות האחרון, ולהגיש לביהמ"ש דיווח באשר לתוצאות הידברות זו. מטרת חובה זו היא כאמור בתקנה 34 היא "להביא לידי כך שבעלי הדין ייערכו היטב לקראת הדיון בתביעה וילבנו את יריעת המחלוקת תוך גילוי הדדי ושקיפות מלאה ביניהם, באופן שיאפשר להם להיות מוכנים כראוי לדיון וכן לבחון את האפשרות לפתור את המחלוקת באמצעות מנגנון חלופי ליישוב הסכסוך". חובה זו כאמור הוחלה בבית המשפט למשפחה רק על הליכים כספיים או רכושיים ובכלל זה הליכים בין בני זוג או בין הורים שחל עליה החוק להסדר התדיינויות, התשע"ה-2014.

בהמשך להערות שהתקבלו בנושא עלתה התלבטות האם החלת הדיון המקדמי על הליכים כספיים ורכושיים שהחוק להסדר התדיינויות חל עליהם, מהווה נטל מיותר, שכן לכאורה דיון זה מתנהל במסגרת ישיבות מהו"ת ביחידות הסיוע, או שמא יש היגיון בהחלת תקנה זו גם לאחר קיומו של הליך ליישוב סכסוך וזאת על מנת לקבוע צעדים דיוניים מוסכמים שיש בהם כי לצמצם ולייעל את ההליכים.

בהמשך להערות אלה  מוצעות שתי חלופות לתיקון: חלופה אחת היא  לתקן את התקנה כך שיובהר כי קיום השיח בהליך מעין זה, נועד לאפשר קביעת צעדים מוסכמים בהליך המשפטי, ואין צורך לבחון את האפשרות לפתור את המחלוקת באמצעות מנגנון חלופי ליישוב הסכסוך. תיקון זה יבהיר כי הוספת חובה לצדדים לקיים דיון מקדמי, לא נועדה ליצור כפילות בין ישיבות מהו"ת מכוח החוק להסדר התדיינויות, לבין הדיון המקדמי, וכי הליך יישוב הסכסוך והניסיון להגיע להסכמות עוד טרם הגשת תובענה, ימשיך להיעשות, כפי שנעשה עד היום, ביחידות הסיוע שליד בתי המשפט.

חלופה שניה היא להחריג לגמרי מהחובה לקיים דיון מקדמי, כל תובענה כספית או רכושית שהחוק להסדר התדיינויות חל עליה, ולהסתפק בהליך יישוב הסכסוך שנעשה ביחידות הסיוע, ללא חובות נוספים לצדדים, כפי שהדבר נעשה בתובענות לא רכושיות עליהן חל החוק להסדר התדיינויות.

 

סעיף 7: מוצע תיקון מבהיר לתקנה 29 לתקנות סדרי הדין במשפחה. תקנה 29 מאפשרת לבית המשפט, אם הדבר נדרש לצורך טיפול בבקשה, מיוזמתו או לבקשת צד, ליתן צו שמסמיך את המבקש לקבל מפקיד הרישום ידיעה בנוגע לרישום נוכחי של מי מהצדדים, וכן תעודת לידה, תעודת פטירה או תמצית מן המרשם לגבי מי מהצדדים. מבוקש להבהיר כי הוראה זו חלה גם לגבי מי שהתביעה בעניינו, גם אם הוא אינו צד פורמלי להליך, למשל- מידע על מנוח שהצד הוא עיזבון המנוח.

 

סעיף 8: מוצע לתקן את תקנה 45 לתקנות, כך שתקנה 137 לתקנות סדר הדין האזרחי, לא תחול. תקנה 137(א) מתייחסת למועדים להגשת ערעור על החלטה, כאשר ביחס להליכים בבית המשפט לעניני משפחה נקבעו מועדים אחרים. תקנה 137(ב) מתייחסת לאפשרות של המשיב בערעור להגיש ערעור שכנגד בתוך 60 ימים מהיום שבו הומצא לו הערעור. מכיוון שבהתקנות סדרי הדין במשפחה לא קיימת התייחסות לסוגיית הערעור שכנגד, התוצאה הפרשנית עשויה להיות שעקרונית המשיב בערעור רשאי להגיש ערעור נוסף. על מנת למנוע התארכות הליכים בהליכי משפחה ולאור העובדה שכמעט ולא נעשה שימוש במנגנון של ערעור שכנגד בהליכים אלה. מוצע שלא להחיל את תקנה 137 לתקנות סדר הדין האזרחי, כך שכל צד שמבקש להגיש ערעור, רשאי יהיה לעשות כן בהתאם למועד הקבוע בדין (בתוך 45 יום מההחלטה) ולא ניתן יהיה להגיש ערעור בתקופה נוספת.

 

סעיף 9: מוצע לתקן את תקנה 43 לתקנות, כך שיובהר כי נוכחות האפוטרופוס לדין במעמד שמיעת דבריו של קטין לפני בית המשפט, אינו גורע מהצורך בנוכחות של עובד יחידות הסיוע כפי שהיה עד תחילת התקנות. כמו כן, מוצע להבהיר כי התרשומת שתיערך, תכלול את עיקרי דבריו של הילד בלבד. בתרשומת זו, אין מקום להתרשמות מקצועית או הבעת דעה של מי מהגורמים והיא נועדה לתאר דברים כהווייתם.

 

סעיפים 11 עד 13: מוצעים תיקונים טכניים לניסוח תקנות 66, 79 ו-80, ובעקבות כך גם ביטול תקנה 81. אין שינוי במהות.

 

סעיף 14: מוצע לבצע תיקון טכני-לשוני לנוסח תקנה 83 לתקנות שעניינה הוראה בדבר משמורתו של מאומץ, לפיו בית המשפט יקבע את מקום השמתו של הילד, במקום הנוסח הישן שהילד יימסר למשמורת שקבע בית המשפט. מובן כי מקום ההשמה יקבע בהתאם לסמכויות בית המשפט לפי חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981.

 

סעיף 15 ו-16: מוצעים תיקונים טכניים להבהרת נוסח תקנות 124 ו-141.

 

סעיף 17: מוצע לתקן את ניסוח תקנה 142 לתקנות, שעניינה צדדים בבקשה לאבהות או אימהות, כך שיהיה ברור כי לבקשה לקביעת אבהות או אימהות, הצדדים להליך יהיו הורהו של הילד וההורה הנטען של הילד.

 

סעיף 18: מוצע לתקן את תקנה 143 אשר מתייחסת לצירוף מסמכים לבקשה לאבהות או אימהות. הוראה זו נועדה להקל על הדרישות בדבר המסמכים הנדרשים ולהבהירן. כך למשל, לפי התיקון, לא יהיה צריך לצרף תעודת לידת חי של ילד אם הוא נולד בישראל, אלא רק במקרים שהוא לא נרשם במרשם האוכלוסין. כמו כן, אם הוגשה בקשה לקביעת אבהות או אימהות טרם הלידה, נדרש יהיה לצרף תעודת לידה מאומתת כדין או הודעת לידת חי, לאחר הלידה וטרם מתן פסק הדין. כן מוצע להשאיר שיקול דעת לבית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לאשר למבקש להגיש מסמכים חלופיים כמפורט בהחלטתו, המעידים על דבר הלידה, מועדה, מיקומה, זהות הנולד ופרטי ההורים במדינת המקור, ובלבד שהוכח להנחת דעתו של בית המשפט כי אין אפשרות לקבל תעודת לידה במדינת חוץ בנסיבות העניין

 

סעיף 19: בסעיף זה מוצע לתקן את התוספת הראשונה לתקנות סדרי הדין, להוסיף את טופס 2א (ראו פירוט בסעיף 3 לעיל), וכן לתקן את טופס 5 שעניינו תצהיר נלווה לכתב טענות, כך שיתאים גם לתצהיר הנלווה לבקשת ביניים.