תוכן עניינים

תזכיר חוק. 1

א. שם החוק המוצע. 1

ב. מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים. 2

ג. השפעת תזכיר החוק המוצע על התקציב ועל התקן המנהלי של המשרד היוזם, משרדים אחרים ורשויות אחרות. 4

ד. להלן נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר. 4

תזכיר חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 7) (הכרזות על יחידים ותיקונים שונים) התשפ"ב-2022. 5

1.  תיקון סעיף 2. 5

2.  הוספת סעיף 2א. 5

3.  תיקון כותרת סימן א' לפרק ב' 6

4.  תיקון סעיף 3. 6

5.  תיקון סעיף 4. 6

6.  תיקון סעיף 5. 6

7.  תיקון סעיף 6. 6

8.  תיקון סעיף 7. 6

9.  תיקון סעיף 8. 7

10. תיקון סעיף 10. 7

11. תיקון סעיף 11. 7

12. תיקון סעיף 12. 8

13. תיקון סעיף 13. 8

14. תיקון סעיף 17. 9

15. תיקון סעיף 32. 9

16. תיקון סעיף 70. 9

17. תיקון חוק בתי המשפט. 9

דברי הסבר. 9

 

תזכיר חוק

 

א. שם החוק המוצע

חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 7) (הכרזות על יחידים ותיקונים שונים), התשפ"ב-2022

 

ב. מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים

הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק המאבק בטרור, התשע"ו – 2016 (להלן – החוק) המסדיר נושאים רבים בתחום המאבק בטרור, ומתמקדת בנושא ההכרזות על יחידים בשני המסלולים הקבועים בחוק, כפי שיפורט להלן, על מנת שניתן יהיה להגשים את תכליותיו וליישם את ההסדרים שנקבעו בו באופן מיטבי. זאת, תוך שמירה על איזונים קפדניים בין הצורך להיאבק בטרור באופן אפקטיבי לבין החובה להגן על זכויות הפרט ולהבטיח קיומם של הליכים הוגנים.

 

התיקונים המוצעים הם:

 

ראשית, לפי החוק לא ניתן להכריז בישראל על אדם זר שהוא פעיל טרור, אלא אם אותו אדם הוכרז קודם לכן כפעיל טרור על-ידי גורם מוסמך מחוץ לישראל. מצב משפטי זה מהווה מגבלה של ממש בהתמודדות עם המאבק במימון הטרור, לנוכח התופעה שפעילים בארגון מוכרז ממשיכים לפעול באופן עצמאי לאחר הכרזתו, באופן שיש בו משום פגיעה בתכלית ובאפקטיביות של החוק. לפיכך, על מנת שגופי ממשל וגופים פיננסיים בחוץ לארץ יוכלו לפעול נגד פעילי ארגונים שהוכרזו, נדרש לתקן את החוק ולהסמיך את שר הביטחון להכריז באופן עצמאי על אדם זר כפעיל טרור, גם אם לא הוכרז מחוץ לישראל.

 

 

נוסף על כך, מנגנון ההכרזות במתכונתו הנוכחית אינו מאפשר לאמץ הכרזות של מועצת הביטחון על פעילי טרור שהם תושבים או אזרחים ישראלים, אלא רק הכרזות על פעילי טרור זרים. מטרת תיקוני החקיקה המוצעים בעניין זה היא להתאים את החקיקה לסטנדרטים הבין-לאומיים המחייבים בתחום המאבק בטרור על ידי אימוץ הכרזות מועצת הביטחון מכוח פרק VII למגילת האו"ם שהן החלטות מחייבות, על כל פעילי טרור באשר הם, באופן שיאפשר בין השאר לתפוס את רכושם של פעילי טרור ישראלים.

 

עיקריה של הצעת החוק הם:

 

1.  הסמכת שר הביטחון להכריז על אדם זר כפעיל טרור

 

מוצע לתקן את החוק ולקבוע בסימן א' לפרק ב' ששר הביטחון יהיה רשאי להכריז בצו על אדם זר כפעיל טרור, גם אם אותו אדם לא הוכרז קודם לכן כפעיל טרור מחוץ לישראל. זאת, במקביל לסמכות הקיימת כיום בסימן ב' לפרק ב', להכריז על אדם זר כפעיל טרור בשל הכרזה מחוץ לישראל. 

 

2.  אימוץ הכרזות מועצת הביטחון על פעילי טרור שהם תושבים או אזרחים ישראלים

 

מוצע לתקן את סימן ב' לפרק ב' בעניין אימוץ הכרזות מועצת הביטחון גם על פעילי טרור שהם תושבים או אזרחים ישראלים. מוצע לקבוע מנגנון דו שלבי שבו עם פרסום הכרזות מועצת הביטחון של האו"ם באתר האינטרנט שלה בנוגע לפעילי טרור שהם אזרחי או תושבי ישראל יתבצע אימוץ אוטומטי של ההכרזות, בהתאם למחויבות הבין-לאומית של ישראל, למשך פרק זמן ראשוני של עד 60 ימים. בשלב השני שר הביטחון יפעיל את שיקול דעתו אם לאמץ את הכרזה באופן קבוע.

 

בהקשר זה יובהר כי לנוכח ההשלכות של תפיסת חשבונות על אזרח או תושב ישראל שהוא פעיל טרור, התיקון למסלול ההכרזות הראשון נוגע אך ורק להכרזה פנימית, עצמאית, של שר הביטחון על אדם זר כפעיל טרור, ולא על אזרח או תושב ישראל. כמו כן, מוצע לקבוע מנגנונים בנוגע להליך ההכרזה הקבועה, הכוללים חובת יידוע למוכרז, זכות שימוע למי שיכול להיפגע מההכרזה, וכן ואת התנאים לביטול ההכרזה והקפאת הרכוש, תוך קיצור לוחות הזמנים לקבלת המלצות הוועדה המייעצת לשר הביטחון, לעומת המועדים הקבועים בנוגע להכרזות על ארגוני טרור ועל פעילי טרור זרים, וסייג להקפאה הגורפת של הכספים שלפיו יש לאפשר לפעיל טרור ישראלי מוכרז אמצעי מחייה סבירים להתנהלות שוטפת.

 

3.  תיקון הגדרת "נשק"

 

הצעה לתיקון המונח "נשק" נכללה בהצעת חוק המאבק בטרור (תיקון), התשע"ז – 2016 (הצ"ח הממשלה התשע"ז, עמ' 681), שהליכי חקיקתה לא הושלמו. הגדרה זו רלוונטית הן להגדרת "מעשה טרור" בסעיף 2 לחוק, והן לצורך חלק מן העבירות הקבועות בפרק ג' לחוק.

 

בסעיף 2 לחוק נקבעה ההגדרה ל"נשק" באמצעות הפניה להגדרת המונח בסעיף 144(ג) לחוק העונשין, התשל"ז– 1977 (להלן – חוק העונשין), אשר מגדיר "נשק" על פי מהותו ותפקודו. בסעיף קטן (ג1)(1) של אותו סעיף נקבע כי לעניין אותו סעיף "אחת היא אם בעת שנעברה העבירה היה הנשק תקין לשימוש או לא". ההפניה לסעיף קטן זה נשמטה בטעות מההגדרה "נשק" שבסעיף 2 לחוק ומוצע כעת לתקן את ההגדרה, ולקבוע  שיחולו לעניין זה גם הוראותיו של אותו סעיף קטן. מבחינה מהותית, אין הבדל בין נשק תקין לנשק שאינו תקין, הן לעניין הסיכון הטמון בשימוש בו (למשל בשל חומרי הנפץ שעלולים להתלקח גם בנשק שתפקודו פגום), והן לעניין חומרת המעשה והיסוד הנפשי של מבצע העבירה.

 

4.  תיקון המבהיר את טיבו המינהלי של ההליך השיפוטי להארכת צו להגבלת שימוש במקום המשמש לפעילות של ארגון טרור

 

צו להגבלת שימוש במקום המשמש לפעילות של ארגון טרור מצוי בסמכותו של המפקח הכללי של משטרת ישראל עד לתקופה מרבית של ששה חודשים, בהתאם להוראות סעיף 70(א) לחוק. הארכת הצו להגבלת שימוש במקום, מעבר לתקופה זו, היא בסמכותו של בית משפט השלום. מבחינה מהותית כבר כיום מדובר בהליך של ביקורת שיפוטית על הצו המינהלי אולם בפועל ישנה אי-בהירות בנוגע להליך ולסדרי הדין המתאימים, והדבר עלול ליצור אף היעדר אחידות בטיפול בהליכים אלה. לפיכך מוצע לתקן את החוק ולהבהיר במפורש כי ההליך אמור להתנהל במתכונת דומה לסדרי הדין הנהוגים בבית משפט לעניינים מינהליים.

 

5.  תיקון עקיף לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984

 

במסגרת הצעת החוק, מוצע תיקון עקיף לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984[1], כדי לתקן לקונה שקיימת בו בהקשר של הרכב השופטים בעבירות לפי סעיפים 335-332 לחוק העונשין שהן מעשה טרור. סעיף 37(ב) לחוק בתי המשפט קובע באילו עניינים ידון בית המשפט בדן יחיד, כאשר פסקה (1) מפנה לעבירות המנויות בתוספת הראשונה. בפרט 14 לתוספת הראשונה נכללו עבירות לפי חוק המאבק בטרור או עבירות שהן מעשה טרור, ובשל חומרתן ישנו כפל ענישה (לפי סעיף 37 לחוק המאבק בטרור). בפרט זה נכלל בין השאר סעיף 329 לחוק העונשין (חבלה בכוונה מחמירה שדינה 20 שנה), אך נראה כי בשל שגגה לא נכללו עבירות בדרגה שקולה או פחותה יותר – עבירה לפי סעיף 332 לחוק העונשין (סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה שדינה 20 שנות מאסר), עברה לפי סעיף 332א לחוק העונשין (יידוי או ירי של אבן או  חפץ אחר לעבר כלי תחבורה שדינה יכול להגיע ל-20 שנות מאסר) עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין (חבלה חמורה שדינה 7 שנות מאסר), עבירה לפי סעיף 334 לחוק העונשין (פציעה שדינה 3 שנות מאסר) ביחד עם עבירה לפי סעיף 335 לחוק העונשין (חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות שדינה יכול להגיע ל-10 שנות מאסר).

 

המשמעות היא שניתן לקיים דיון בדן יחיד בעבירה לפי סעיף 329 שהיא מעשה טרור, אך כאשר העבירה שקולה או פחות חמורה – נדרש לעבור להרכב. התיקון המוצע יאפשר קיום דיון בדן יחיד גם בעבירות לפי סעיפים 332- 335 לחוק העונשין, שהן מעשה טרור.

 

ג. השפעת תזכיר החוק המוצע על התקציב ועל התקן המנהלי של המשרד היוזם, משרדים אחרים ורשויות אחרות.

התיקון העקיף המוצע לחוק בתי המשפט עולה בקנה אחד עם הצורך להתמודד עם העומס המוטל על בתי המשפט המחוזיים הדנים בעבירות חמורות ולצמצם את רשימת העבירות הנדונות בפני הרכב. עם זאת, ובשים לב להגנה על זכותו של הנאשם להליך הוגן, במקרים מורכבים או חמורים במיוחד, ובהתאם לאמור בסעיף 37(ב) לחוק בתי המשפט, יוכלו הצדדים לבקש מנשיא בית המשפט המחוזי או סגנו להורות על העברת הדיון בעבירות לפי סעיף 333 ו-335, לדיון פני שלושה שופטים.

ד. להלן נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר

 

תזכיר חוק מטעם משרד המשפטים:

תזכיר חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 7) (הכרזות על יחידים ותיקונים שונים) התשפ"ב-2022

 

דברי הסבר

כללי          בשנת 2016 הכנסת חוקקה את חוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 (להלן – החוק או חוק המאבק בטרור). החוק נותן לרשויות המדינה כלים בתחום המשפט הפלילי, האזרחי והמנהלי, לשם התמודדות עם איומי הטרור שבפניהם ניצבת המדינה, בחוק אשר החליף חלק ניכר מן החקיקה הישנה בתחום זה. זאת, תוך עדכונם וחידושם של הכלים העומדים לרשות מערכת אכיפת החוק במאמצים המתמשכים למאבק בטרור, ותוך יצירת איזונים קפדניים בין הצורך באכיפה אפקטיבית, מחד, ובין החובה להגן על זכויות הפרט ולהבטיח קיומם של הליכים הוגנים, גם במסגרת המאבק בטרור.

 

פרק ב' לחוק עוסק במנגנון ההכרזה על ארגון טרור ועל פעיל טרור, הן הכרזה של שר הביטחון על ארגון טרור הפועל נגד ישראל, והן הכרזה על ארגון טרור זר או פעיל טרור זר, בעקבות הכרזת מועצת הביטחון או מדינה זרה.

 

החוק כולל שני מסלולים שונים להכרזה: הראשון (בסימן א'), הכרזה של שר הביטחון על ארגון טרור, אם שוכנע כי מתקיימים באותו חבר בני אדם התנאים הקבועים בהגדרת "ארגון טרור" לפי החוק, וכן שיש לחבר בני האדם האמור זיקה לישראל; והשני (בסימן ב'), הכרזה של שר הביטחון על ארגון טרור זר או על פעיל טרור זר בשל הכרזה מחוץ לישראל - הכרזה של מועצת הביטחון של האומות המאוחדות או של גורם מוסמך מחוץ לישראל, מכוח סמכותו לפי הדין החל עליו, ובהתאם לתנאים הקבועים בחוק.

 

להכרזה על ארגון טרור או על פעיל טרור זר משמעות בהיבט של הוכחת חלק מהעבירות המנויות בחוק, דוגמת העבירות של חברות בארגון טרור וגיוס חברים ומתן שירות או העמדת אמצעים לארגון טרור, וכן חלה חובת דיווח על כל אדם שברשותו, בחזקתו או בשליטתו רכוש של ארגון טרור מוכרז. בנוסף, החוק קובע סמכות להוצאת צו תפיסה מנהלי בנוגע לרכוש של ארגון טרור או פעיל טרור מוכרז.

 

התיקונים המוצעים לחוק נועדו לתת מענה לקשיים שיפורטו להלן:

 

ראשית, בהתאם לחוק, לא ניתן להכריז בישראל על אדם זר שהוא פעיל טרור, אלא אם אותו אדם הוכרז קודם לכן כפעיל טרור על-ידי גורם מוסמך מחוץ לישראל.

 

מצב משפטי זה, שלפיו לשר הביטחון אין סמכות עצמאית וישירה להכריז בישראל על אדם זר שהוא פעיל טרור, אלא אם גורם מוסמך מחוץ לישראל הכריז עליו קודם לכן, מהווה מגבלה של ממש בהתמודדות עם המאבק בטרור בכלל ובמימון הטרור בפרט, ופוגע בתכלית ובאפקטיביות של החוק בכל הנוגע להכרזות על ארגוני טרור ועל פעילי טרור.

 

בהקשר זה יובהר כי קיימת חשיבות מבחינת אכיפה כלכלית להכרזה גם על יחידים הפעילים בארגון. הכרזה על פעיל טרור זר מאפשרת נקיטת אמצעים לתפיסה ולחילוט רכושו בהתאם להוראות פרק ח'. הכרזה על ארגון טרור שבו חבר פעיל זר אינה מונעת בפני עצמה מאותו פעיל להמשיך ולבצע פעולות ברכושו המוחזק בישראל באין מפריע באופן עצמאי או להקים מחדש גוף חלופי, בשם אחר, במקום הארגון שהוכרז. מאחר שהכרזה על חבר בני אדם כארגון טרור לא מספיקה כדי לגרום לגופי ממשל ולגופים פיננסיים בחוץ לארץ לפעול נגד פעילי ארגונים שהוכרזו, יש צורך בהכרזה על הפעילים עצמם, כדי להגביל את תנועתם ואת פעילותם הפיננסית אשר מיועדת כולה או חלקה למימון טרור או לפעילות הטרור שהם עוסקים בה.

 

 

שנית, מנגנון ההכרזות במתכונתו הנוכחית, אינו מאפשר לאמץ הכרזות של מועצת הביטחון על פעילי טרור שהם תושבים או אזרחים ישראלים ולנקוט בסנקציות כלפי הגורמים המוכרזים, בעיקר לעניין תפיסת נכסיהם, וניתן לאמץ הכרזות על פעילי טרור זרים בלבד.

 

כך, סימן ב' לפרק ב' לחוק קובע מנגנון של אימוץ אוטומטי של הכרזות מועצת הביטחון של האו"ם בתוך ישראל, למשך תקופה של עד שלושה חודשים בנוגע לארגון טרור, ולמשך תקופה של 60 יום, בנוגע לפעיל טרור זר, כקבוע בסעיף 11(א)(3)(ב) לחוק (עם אפשרות להאריך את תקופת האימוץ הזמני של ההכרזה ביחס לשניהם). ההכרזה עומדת בתוקף ממועד פרסום ההכרזה באתר האינטרנט של מועצת הביטחון ועד להחלטה אקטיבית של שר הביטחון להכריז על הארגון או הפעיל הזר בהכרזה קבועה. במשך תקופה זו רואים את הארגון או את האדם הזר, לפי העניין, כאילו הוכרז עליהם כפעילי טרור או ארגוני טרור בישראל.

 

החוק מסדיר את הליך ההכרזה, ובכלל זה מנגנון לביטול ההכרזה, הכולל הגשת בקשה לביטול, הן על ידי מי שהוכרז כארגון טרור או כפעיל טרור, והן על ידי מי שנפגע במישרין מהכרזה כאמור, כקבוע בסעיף 13(א) לחוק, והן ביטול יזום של שר הביטחון, בתנאים כמפורט בסעיפים 13(ב), (ג) ו-(ד) לחוק.

 

הגבלת האפשרות לאימוץ הכרזות על יחידים רק לגבי מי שאינו תושב או אזרח ישראל (וכן היעדר אפשרות להכריז בהכרזה "פנימית" על יחידים ישראלים אף לפי התיקונים המוצעים למסלול ההכרזות הראשון בהצעת חוק זו), נבעה מהתפיסה שלפיה אין  מקום להכריז על אזרח או תושב ישראל שהוא פעיל טרור, ולנקוט נגדו את הצעדים המינהליים הנובעים מהכרזה זו - הטלת מגבלות פיננסיות גורפות כתפיסת חשבונותיו וכיו"ב, שעשויות להשפיע באופן ניכר על שגרת חייו של אזרח או תושב ישראל. זאת, מבלי שיש בידיו אפשרות אפקטיבית לתקוף את ההכרזה הזו בישראל, בהיעדר התשתית הראייתית המלאה שעל בסיסה נעשית ההכרזה שמחייבת למעשה פנייה למועצת הביטחון בבקשה להסרה מרשימת הסנקציות. לנוכח האמור, הדרך הראויה על פי תפיסה זו כשמדובר בתושב או אזרח ישראל היא להעמידו לדין פלילי בישראל בגין פעילותו, ולנקוט נגדו צעדים עונשיים, לרבות חילוט רכוש, במקרים הרלוונטיים, באמצעות הסנקציות הפליליות שרשאי בית המשפט להטיל לאחר הרשעה בדין.

 

בהקשר זה יצוין כי תפיסת רכוש גורפת בעייתית אף בשל היקף הפגיעה הקניינית הכרוכה בה, בשונה מהליכי חילוט בהליך הפלילי שבהם מקפידים על הבחנה בין רכוש הקשור לעבירות הטרור שבוצעו, לרכוש פרטי אחר, כקבוע בפרק ה' לחוק, אשר כולל בין השאר הגנות נרחבות על עניינו של "טוען לזכות ברכוש" שיוכיח כי יש לו זכות לגיטימית ברכוש שחולט.

 

עם זאת, יוזכר כי מנגנון ההכרזות נועד לתת מענה למחויבותה של ישראל למאבק בטרור, לא רק בתחומי מדינת ישראל, אלא כחלק מהמאמץ הבין-לאומי, מכוח היותה צד לאמנה הבין-לאומית למניעת מימון טרור, ובהתאם להמלצות ארגון ה-FATF (Financial Action Task Force) בנושא זה. מדובר בארגון הבין-לאומי המוביל בתחום המאבק בהלבנת הון ומימון טרור ואשר אמון בין השאר על קביעת הסטנדרטים המחייבים בתחום. בהתאם להמלצה 6 של ה-FATF, על המדינות לאמץ את הכרזות מועצת הביטחון על כל פעילי טרור באשר הם, ללא הבחנה, ובאופן מיידי  (without delay).

 

פרק 7 של מגילת האו"ם מהווה את המסגרת הנורמטיבית להכרזות של האו"ם על ארגונים ויחידים כעל גורמים העוסקים בטרור. מכוח פרק זה הוקמה ועדת משנה של מועצת הביטחון, המורכבת מנציגי חמש עשרה המדינות החברות במועצת הביטחון (להלן – ועדת המשנה), שהחלטותיה מחייבות את כל חברות האו"ם (ויתרה מזו, כל התחייבות של מדינה לאו"ם קודמת להתחייבות אחרות של אותה המדינה לאמנות אחרות אשר עליהן היא חתומה (סעיפים 25 ו-103 למגילת האו"ם)).

 

ההכרזות נעשות מכוח מספר החלטות של האו"ם, וביניהן החלטות 1267 ו-1989, והחלטות נוספות שהוצאו בעקבותיהן, שעוסקות במאבק הבין-לאומי בטרור.

 

 

הסנקציות, ובכללן חובת תפיסת כספים ונכסים, חלות על יחידים וישויות משפטיות הקשורים באלקאעדה, בטליבאן, בדאע"ש ואחרים, המנויים ברשימה שוועדת המשנה גיבשה, בכל מקום שבו הם נמצאים. המדינות גם מחויבות למנוע מהמממנים פעולות טרור במדינות אחרות לפעול משטחן, ולהעמידם לדין. לצד האמור, למדינות יש שק"ד בקביעת "חריגים הומניטריים" ליישום משטר הסנקציות.

 

בהקשר זה יודגש שוב כי קיימת חשיבות מבחינת אכיפה כלכלית להכרזה גם על יחידים הפעילים בארגון. המטרה של החלטות האו"ם ושל המלצות ה-FATF היא ליצור משטר גלובאלי שבו כל המדינות ישתפו פעולה ויחילו בשטחן את אותם כללים במטרה שלא לאפשר לפעילי טרור להעביר כספים או רכוש אחר. מרבית המדינות השותפות לנושא זה, כולל מדינות האיחוד האירופי, ארצות הברית, קנדה ועוד, מבצעות הליך מוסדר ושוטף לאימוץ אוטומטי של ההכרזות הבין-לאומיות ועדכונן התקופתי, ואף "מקפיאות" את כלל רכושו של הגורם המוכרז, פרט להשארת סכום סביר למחייה. המדינות פועלות באופן זה גם לגבי אזרחים שלהן שהוכרזו כפעילי טרור על ידי מועצת הביטחון.

 

יצוין עוד כי במסגרת דו"ח הביקורת שערך ארגון ה-FATF על מדינת ישראל בשנת 2018 נמתחה ביקורת על כך שמנגנון ההכרזות בישראל בנוגע למוכרזי טרור מונע יישום הכרזות של מועצת הביטחון ביחס לפעילי טרור שהינם אזרחים או תושבים ישראלים. ליקוי זה הוגדר בדוח הביקורת כליקוי משמעותי שעל המדינה לתקן ונכלל ברשימת הפעולות לתיקון בתעדוף גבוה. ברי כי הפער מול הדרישה הבין-לאומית אינו רצוי, ואף עלול לפגוע בתדמיתה של מדינת ישראל כמי שניצבת בחזית המאבק בטרור. מדינת ישראל מחויבת ליישם את החלטות מועצת הביטחון שהן החלטות מחייבות, כאמור לעיל, ולנקוט בסנקציות כלפי גורמים שהוכרזו על ידיה, בעיקר לעניין תפיסת הנכסים של מוכרזים.

 

יודגש כי מאחורי הדרישה הבינלאומית עומד רציונל אכיפתי והקושי גובר במיוחד במצב שבו קיימים שני פעילי טרור אשר הוכרזו על ידי מועצת הביטחון, ואשר מבצעים פעילות טרור במדינה זרה, כאשר האחד אזרח זר והשני אזרח ישראלי ולשניהם רכוש בישראל. בנסיבות שטיפול בכלים פליליים אינו אפשרי (למשל כאשר פעילי הטרור לא נמצאים בישראל או שלא ניתן להעמידם לדין מסיבה אחרת) את רכושו של פעיל הטרור הזר ניתן יהיה לתפוס, אך האזרח הישראלי יצליח לחמוק ממיצוי הדין.

 

לנוכח כל האמור לעיל, בשים לפרקטיקה המקובלת בכלל המדינות המאמצות ללא סייג את הכרזות מועצת הביטחון, ומחויבות ישראל ליישם את החלטות מועצת הביטחון אשר נוקטת כפי שפורט לעיל הליכים הוגנים וברורים העומדים בסטנדרט מבחינת תקינות הליכי ההכרזה בוועדת המשנה, החוק המוצע בא לפתור את הקושי שפורט במסלול ההכרזה השני, תוך שמירה על איזונים קפדניים בין הצורך להיאבק בטרור באופן אפקטיבי לבין החובה להגן על זכויות הפרט ולהבטיח קיומם של הליכים הוגנים.

 

לפיכך מוצע לתקן את סעיף 11 לחוק, בנוסחו המוצע בסעיף 11(3) להצעת החוק, כך שיקבע תהליך דו שלבי: בשלב ראשון, אימוץ אוטומטי של הכרזות מועצת הביטחון של האו"ם בנוגע לפעילי טרור שהם אזרחי או תושבי ישראל, למשך תקופה של עד 60 יום, ממועד פרסום הכרזת מועצת הביטחון באתר האינטרנט שלה ועד להחלטת השר אם להפוך את ההכרזה להכרזה קבועה. בשלב השני יופעל שיקול דעת פרטני של שר הביטחון והוא רשאי להחליט למנוע תחולה של הכרזות מסוימות שאינו מעוניין לאמץ, במידת הצורך. בשים לב לכך שמניעת יכולתו האדם המוכרז לנקוט בפעולות ברכושו היא חריגה בשיטתנו, ומבלי לגרוע מהעמדה כי הדרך הראויה כשמדובר בתושב או אזרח ישראל היא להעמידו לדין פלילי בישראל בגין פעילותו, ולנקוט נגדו צעדים עונשיים, לרבות חילוט רכוש, במקרים הרלוונטיים, באמצעות הסנקציות הפליליות שרשאי בית המשפט להטיל לאחר הרשעה בדין, מוצע להמשיך ולנקוט בסנקציות הנובעות מאימוץ קבוע של ההכרזה רק לאחר שתתקבל החלטה פוזיטיבית בעניין זה.

 

בשונה מההסדר הנוגע להכרזה פנימית על פעילי טרור זרים במסלול הראשון, בנוגע לפעילי טרור שהם אזרחי או תושבי ישראל מוצע להוסיף חובת יידוע למוכרז בדבר אימוץ זמני של ההכרזה, ככל שניתן לאתרו בשקידה סבירה, בנוסח המוצע בסעיף 11(4)(א) להצעת החוק, ואם תוגש בקשה לביטול ההכרזה מוצע לקצר את התקופה להמלצות הוועדה המייעצת לשר הביטחון מארבעה חודשים, שניתן להאריך ככל הדרוש לוועדה לגיבוש המלצתה, כקבוע בסעיף 5(ה)(2) לחוק, כדי לצמצם את משך הפגיעה הקניינית באדם שנכסיו נתפסו. בעניין זה מוצע שפרק הזמן להמלצות הוועדה המייעצת יעמוד על שלושים יום, בתוספת שתי הארכות נוספות של שלושים יום כל אחת, ולכל היותר שלושה חודשים במצטבר.

 

נוסף על כך, לצורך ייעול המאבק במימון טרור מוצע לקבוע בתיקון ששר הביטחון רשאי להכריז על אדם זר כפעיל טרור, אף אם אותו אדם לא הוכרז קודם לכן כפעיל טרור מחוץ לישראל.

 

בהקשר זה יובהר כי כאמור הפגיעה בקניין קשה וחמורה יותר בנוגע לאדם שהוא תושב או אזרחי ישראל, ואשר מרכז חייו הוא בישראל. פגיעה כאמור מוצדקת במסגרת הליך פלילי בישראל שננקט כנגד ישראלי שהוא פעיל טרור, אך ככלל אין מקום לתפיסה מנהלית וחילוט רכושו על סמך הכרזה וללא נקיטה בהליכים כאמור. לפיכך מוצע להגביל את אפשרות ההכרזה במסלול זה רק בנוגע לפעיל טרור זר. לגבי פעיל זר הפגיעה מוצדקת ומידתית מאחר שמרכז חייו מחוץ לישראל, אולם יתכן כי הוא מחזיק ברכוש בישראל, מה גם שקיים קושי אינהרנטי בגיבוש ראיות ונקיטת הליך פלילי נגד אדם שאינו מצוי בישראל. הכרזה כאמור מחד לא תשתק את יכולתו לפעול בקניינו אולם תאפשר נקיטת הליכים מנהליים לתפיסת רכושו המצוי בישראל וקטיעת שרשרת מימון הטרור.

 

סעיפים  1, 2 ו-10 - הגדרות

מוצע לתקן את הגדרת "נשק" בסעיף 2 לחוק, סעיף ההגדרות, למחוק את ההגדרות "זר", "מעשה טרור", "פעיל טרור" ו"תושב ישראל" מסעיף 10 לחוק, ולהעבירן לסעיף 2א המוצע, הכול כמפורט להלן.

 

"נשק"       בסעיף 2 לחוק נקבעה ההגדרה ל"נשק" באמצעות הפניה להגדרת המונח בסעיף 144(ג) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין). הגדרה זו, בחוק המאבק בטרור, רלוונטית הן להגדרת "מעשה טרור" בסעיף 2 לחוק, והן לצורך חלק מן העבירות הקבועות בפרק ג' לחוק. סעיף קטן (ג) בסעיף 144 לחוק העונשין מגדיר "נשק" על פי מהותו ותפקודו. בסעיף קטן (ג1)(1) של אותו סעיף נקבע כי לעניין אותו סעיף "אחת היא אם בעת שנעברה העבירה היה הנשק תקין לשימוש או לא". ההפניה לסעיף קטן זה נשמטה בטעות מההגדרה "נשק" שבסעיף 2 לחוק ומוצע כעת לתקן את ההגדרה, ולקבוע  שיחולו לעניין זה גם הוראותיו של אותו סעיף קטן. זאת, משום שמבחינה מהותית, אכן אין הבדל בין נשק תקין לנשק שאינו תקין, הן לעניין הסיכון הטמון בשימוש בו (למשל בשל חומרי הנפץ שעלולים להתלקח גם בנשק שתפקודו פגום), והן לעניין חומרת המעשה והיסוד הנפשי של מבצע העבירה.

 

יוער, כי הצעה לתיקון המונח "נשק" נכללה בהצעת חוק המאבק בטרור (תיקון), התשע"ז – 2016 (ראו: הצ"ח הממשלה התשע"ז, עמ' 681), שהליכי חקיקתה לא הושלמו.

 

"זר", "מעשה טרור", "פעיל טרור" ו"תושב ישראל"       לנוכח התיקונים המוצעים בשני מסלולי ההכרזות, כמפורט לעיל בחלק הכללי, ההגדרות המצויות בסימן ב', שמסדיר את הליך ההכרזה על פעיל טרור זר ועל ארגון טרור זר בהתבסס על הכרזות המתבצעות בחו"ל, רלוונטיות גם לסימן א' שעניינו הכרזת "פנים" של שר הביטחון. לפיכך מוצע למחוק את ההגדרות מסעיף 10 שבסימן ב' לפרק ב' לחוק, ולהעבירן ככתבן וכלשונן לסעיף 2א המוצע, סעיף הגדרות פרק ב' בכללותו.

 

סעיף 3       מוצע לתקן את כותרת סימן א' בפרק ב' בהתאם לשינויים המוצעים במסלול ההכרזה הראשון, שלפיהם במסגרת הכרזת "פנים" יוסמך שר הביטחון להכריז גם על פעיל טרור זר, ולא רק על ארגון טרור כפי שקבוע כיום בחוק.

 

סעיף 4       כיום, לפי סעיף 3 לחוק, שר הביטחון רשאי להכריז רק על חבר בני אדם כארגון טרור, אם שוכנע כי מתקיים בו האמור בפסקה (1) או (2) להגדרה "ארגון טרור" בסעיף 2, וכי יש לו זיקה לישראל. התיקון המוצע נועד להעניק לשר הביטחון סמכות עצמאית וישירה להכריז בישראל גם על אדם זר שהוא פעיל טרור, ולא להסתפק בכך באימוץ הכרזה על אדם זר שהוא פעיל טרור אם גורם מוסמך מחוץ לישראל או מועצת הביטחון של האו"ם הכריזו עליו קודם לכן, לפי סעיפים 11(א)(2) ו-(3) לחוק.

 

סעיף קטן (1)         מוצע לתקן את כותרת השוליים של הסעיף כך שתשקף את התיקון שנערך בסעיף שלפיו הסעיף עוסק לא רק בהכרזת שר הביטחון על ארגון טרור, אלא גם על פעיל טרור זר.

 

סעיף קטן (2)         בהתאם לתנאים ולרף הנדרש להכרזה על חבר בני אדם בסעיף קטן (א) לחוק, במסגרת סעיף קטן (א1) כנוסחו המוצע בסעיף קטן (2), על השר להשתכנע כי מדובר ב"פעיל טרור" כהגדרתו בסעיף 2 - "פעיל טרור" – אחד מאלה: (1) אדם הנוטל חלק בביצוע מעשה טרור או המסייע או המשדל לביצוע מעשה טרור; (2) אדם הנוטל חלק פעיל בארגון טרור מוכרז", וכי יש לו זיקה לישראל.

 

יוער כי לצורך הכרזה על אדם זר שהוא פעיל טרור לפי החוק כיום הבדיקה היחידה שנדרשת היא האם קיימת מניעה לאימוץ ההכרזה בשל היותו אזרח ישראלי או תושב ישראל, כלומר בשל כך שאינו "זר" כהגדרתו בסעיף 10 לחוק. לפי התיקון המוצע, שר הביטחון יידרש להשתכנע כי 1) מדובר באדם המשתתף, מסייע או משדל לביצוע מעשה טרור או 2) נוטל חלק פעיל בארגון טרור מוכרז, וכן כי יש לו זיקה לישראל.

 

לעניין התנאי הראשון, כי מדובר באדם המשתתף, מסייע או משדל לביצוע מעשה טרור, תידרש עמידה של הפעילויות הנדונות בהגדרת מעשה טרור, שמתקיימים לגביהן, באופן כללי, שלושה תנאים: האחד – הם נעשו מתוך מניע מדיני, דתי, לאומני או אידיאולוגי. השני – הם נעשו במטרה לעורר פחד או בהלה בציבור או במטרה להניע ממשלה או רשות שלטונית אחרת או ארגון ציבורי בין לאומי לעשות מעשה או להימנע מלעשות מעשה, והשלישי – במעשה שנעשה או שאיימו בעשייתו היה משום פגיעה חמורה בחיי אדם, ברכוש, בקודשי דת או בתשתיות, כמפורט בהגדרה, או סיכון ממשי לפגיעה כאמור.

 

כדוגמה להשתתפות במעשה טרור ניתן למנות, בין השאר, השתתפות בהכנה, תכנון, סיוע, תמיכה, מימון או קידום של מעשי טרור; אספקה, מכירה או העברת אמצעי לחימה וחומרים קשורים; גיוס פעילים ועוד, בדומה לתנאים להכרזות בחו"ל (ראו והשוו למשל לתנאי הכרזה (listing criteria) שבהתקיימם מועצת הביטחון של האו"ם מכריזה על יחיד, ישות או ארגון כקשור לארגוני דאע"ש או אל קאעדה, בהחלטה 2368 משנת 2017 S/RES/2368(2017)).

 

אשר לאינדיקציות לכך שאותו אדם נוטל חלק פעיל בארגון טרור מוכרז, המבחן לעניין זה יתבסס על ראיות נסיבתיות שיש בהן ללמד כי הוא מזוהה עם ארגון טרור מוכרז ורואה עצמו חבר בו, ובהקשר זה נפנה למבחנים בהגדרה "חבר בארגון טרור". בהגדרה זו נזכרים שני מבחנים רלוונטיים: ראשית, מי שנוטל חלק פעיל בפעילות הארגון או בפעילות מטעמו, יראו אותו כחבר בארגון הטרור. כמו כן מי שנקט בפעולה אקטיבית של הצטרפות לארגון טרור בהבעת הסכמה אקטיבית להצטרף לארגון, בפני אדם שהוא חבר בארגון או בפני מי שנחזה להיות שלוח מטעמו, וזאת אף בלי שהוכח כי היה מעורב באופן פעיל בפעילות מטעם הארגון.

 

לעניין תנאי הזיקה לישראל יובהר כי קשר לארגון טרור שהוכרז בישראל הינו בגדר זיקה ברורה ורלוונטית לצורך הכרזה ישראלית על פעיל טרור זר, וככלל על רקע זה תתבקש ההכרזה על פעיל טרור זר. מבלי למצות את רשימת השיקולים ששר הביטחון ישקול לעניין זה ניתן למנות כדוגמה לפעיל טרור בעל זיקה לישראל מי שפעל נגד ישראל או נגד גורמים ישראלים ויהודים בחו"ל, מחזיק בנכסים בישראל, נמלט מישראל על רקע חשד בביצוע מעשה טרור ועוד.

 

סעיף קטן (3) מוצע לתקן את הסעיף בהלימה להוספת סעיף קטן (א1), ולשלב אותו בהליך ההכרזה, כך שהן הכרזה על ארגון טרור והן הכרזה על פעיל טרור זר יהיו על בסיס בקשה מנומקת בכתב מאת ראש רשות ביטחון, כמפורט בסעיף ובשאר תנאיו. בהקשר זה יוער כי בסעיף קטן (ג) שלפיו נדרש מתן התראה לארגוני מעטפת לא מוצע לערוך שינוי, ולהוסיף להליך ההכרזה על פעיל טרור זר מתן התראה כאמור, משום שמדובר באדם זר שאינו נמצא בישראל. 

 

סעיפים 9-5           לפי החוק הכרזת שר הביטחון על ארגון טרור נעשית בתהליך דו-שלבי. בשלב ראשון, לאחר ששר הביטחון בחן את התשתית הראייתית לבקשה, הוא רשאי להכריז לפי סעיף 4 "הכרזה זמנית" על ארגון הטרור, ורק לאחריה, ולאחר שניתנה לארגון הזדמנות לשימוע מכוח סעיף 5, ניתן להכריז על הארגון באופן סופי לפי סעיף 6. סעיפים 7 ו-8 עניינם, בהתאמה, ביטול הכרזה על ארגון טרור, וזכות עיון לשם שימוע או לשם בקשה לביטול הכרזה. מוצע לתקן את סעיפים 4 עד 8 ולהתאים אותם ואת כותרות השוליים, במידת הצורך, לסמכות שר הביטחון להכריז על אדם זר שהוא פעיל טרור, כך שמרבית ההוראות הנוגעות להכרזה הזמנית ולביטולה יחולו גם לגבי הכרזה על פעיל טרור.

 

בהקשר זה יצוין כי סעיף 4 (ד) מורה על מסירת הודעה על הכרזה זמנית לארגון הפועל בישראל, ככל שניתן לאתרו בשקידה סבירה, בהקדם האפשרי. לא מוצע להחיל הוראה זו על פעיל טרור זר, משום שמדובר באדם זר שאינו נמצא בישראל, בדומה לכך שבסעיף 3(ג) לא מוצע להחיל את ההוראה בדבר מתן התראה לארגון, מאותו טעם. עם זאת, ולנוכח ההשלכות הנובעות מההכרזה, מוצע לקצר את פרק הזמן להמלצת הוועדה המייעצת לשר הביטחון ככל שפעיל הטרור הגיש טענותיו לעניין ההכרזה, מפרק זמן של ארבעה חודשים הנקוב למסירת המלצת הוועדה המייעצת לעניין הכרזה קבועה על ארגון טרור, לחודשיים כשמדובר בשימוע של פעיל טרור.

 

סעיף 11     בהתאם לסעיף 11 ניתן לאמץ הכרזות של מועצת הביטחון על פעילי טרור זרים בלבד. לנוכח הפער בין הסטנדרט המדינתי לסטנדרט הבין-לאומי מוצע לכלול בסעיף אפשרות לאמץ גם הכרזות של מועצת הביטחון על פעילי טרור שהם תושבים או אזרחים ישראלים, בהתאם למחויבות של ישראל למאבק בטרור, וכחלק מהמאמץ הבין-לאומי, כמפורט לעיל בחלק הכללי של דברי ההסבר. ההכרזה לפי הסעיף המוצע מבוססת על קביעת מועצת הביטחון של האו"ם, בשים לב לרצינות הליכי ההכרזה ועל עיקרי המידע שעמדו בבסיסה.

 

 

סעיף קטן (1)         מוצע לערוך בסעיף 11(א)(2) תיקון בהלימה לנוסח של סעיף 11(א)(1) לחוק, שלפיו שר הביטחון רשאי להכריז בצו על ארגון טרור שהוכרז על ידי גורם מוסמך מחוץ לישראל. התוספת המוצעת לסעיף קטן (1) שלפיה ההכרזה היא "בכפוף להוראות סעיף קטן (ב)" נועדה להבהיר כי לא יוכרז פעיל טרור זר לפי סימן ב' לפרק ב', אם הוא הוכרז או עומד להיות מוכרז לפי סימן א' לפרק ב'.

 

סעיפים קטנים (2), (3), (5), (6)     מוצע לתקן את סעיפים 11(א)(3), 11(א)(3)(ב)(2), 11(ב)(1) ו-11(ב)(2) לחוק, ולהתאים את ההוראות הנוגעות לאימוץ הכרזות מועצת הביטחון על אדם זר כפעיל טרור, לסמכות שר הביטחון אשר לפי המוצע יוכל להכריז לפי סימן א' על אדם זר כפעיל טרור, כאשר בסעיפים הנזכרים ניתנת עדיפות להכרזת "פנים" שנעשית על פי תשתית ראייתית מלאה, ואשר מבוססת על פעילות הארגון המכוונת נגד ישראל.

 

סעיף קטן (4)         לפי המוצע, אימוץ הכרזה של מועצת הביטחון של האו"ם על אזרח או תושב ישראל יתבצע בתהליך דו שלבי: בשלב ראשון, אימוץ זמני של הכרזת מועצת הביטחון, שייכנס לתוקפו באופן אוטומטי ממועד פרסום הכרזת מועצת הביטחון באתר האינטרנט שלה, ויאפשר לגופים הפיננסיים לפעול באופן מיידי להימנע מביצוע פעולות פיננסיות בחשבונות הפעילים המוכרזים, כמתחייב לגביהם.

 

בשלב השני יופעל שיקול דעת פרטני של שר הביטחון והוא רשאי להחליט למנוע תחולה של הכרזות מסוימות שאינו מעוניין לאמץ, במידת הצורך. בשים לב לכך שמניעת יכולתו של האדם המוכרז לפעול ברכושו היא חריגה בשיטתנו, מוצע להמשיך ולנקוט בסנקציות הנובעות מאימוץ קבוע של ההכרזה רק לאחר שתתקבל החלטה פוזיטיבית בעניין זה. עוד מוצע להחיל על מנגנון ההכרזה את ההוראות הנוגעות לאימוץ זמני, כאמור בסעיף קטן (א)(3)(א) וכן את הוראות סעיפים 9-5 בשינויים המחויבים, ובשינויים אלה:

 

ראשית, בשונה מההסדר הנוגע להכרזה פנימית על פעילי טרור זרים במסלול הראשון, בנוגע לפעילי טרור שהם אזרחי או תושבי ישראל מוצע להוסיף חובת יידוע למוכרז בדבר אימוץ זמני של ההכרזה, ככל שניתן לאתרם בשקידה סבירה, בנוסח המוצע בפסקת משנה (א).

 

שנית, מובהר בפסקת משנה (ב) כי לעניין המועדים הנוגעים לזכות השימוע, מנין התקופה להגשת טענות בכתב טרם קבלת החלטה בדבר הכרזה קבועה יחל במועד פרסום הכרזת מועצת הביטחון באתר האינטרנט שלה.

 

שלישית, מאחר שההכרזה אינה נעוצה בבקשה של ראש רשות ביטחון אלא בהכרזת מועצת הביטחון מוצע לקבוע בפסקת משנה (ג) כי המשיב לטענות שבהן תדון הוועדה המייעצת יהיה עובד בכיר במשרד הביטחון ששר הביטחון מינה אותו לעניין זה.   

 

 

אשר למועדים למתן המלצת הוועדה המייעצת לשר הביטחון, בפסקת משנה (ד) מוצע לקצר את התקופה מפרק זמן של ארבעה חודשים, שניתן להאריך ככל הדרוש לוועדה לגיבוש המלצתה, כקבוע בסעיף 5(ה)(2) לחוק, כדי לצמצם את משך הפגיעה הקניינית באדם שנכסיו נתפסו כל עוד ההכרזה הזמנית עומדת בתוקפה. מוצע שפרק הזמן להמלצות הוועדה המייעצת יעמוד על שלושים יום, בתוספת שתי הארכות נוספות של שלושים יום כל אחת, ולכל היותר שלושה חודשים במצטבר.

 

בהתאם, מוצע גם שינוי בפסקת משנה (ה), שעניינה המועד להפיכת ההכרזה לקבועה, ונקבע בסעיף המוצע במפורש כי האם שר הביטחון החליט שלא להכריז הכרזה קבועה על פעיל הטרור, בהתייעצות עם שר החוץ, מטעמים שיירשמו, ובכלל זה אם הוגש נגדו כתב אישום או נפתחה נגדו חקירה פלילית בחשד לביצוע עבירת טרור, יעמוד האימוץ הזמני בתוקפו עד למועד ההחלטה או עד תום 60 ימים ממועד פרסום הכרזת מועצת הביטחון, לפי המוקדם.

 

סעיף קטן (7)         מוצע לערוך בסעיף 11(ד) תיקון שלפיו ועדת השרים לחקיקה תוסמך לפעול אם ראש הממשלה ראה צורך בכך במקרים מיוחדים שוועדת השרים תאמץ הכרזה על פעיל טרור ישראלי, אולם הסמכות להאריך מועדים למתן ההחלטה לפי סעיף 7(ד) כפי שהוחל בסעיף 11(א)(4) בנוסחו המוצע, לתקופות נוספות של חודש כל אחת, ובלבד שתקופת ההארכה הכוללת לא תעלה על שלושה חודשים, תיוותר בידי שר הביטחון.

 

סעיף 12     מוצע להוסיף לביקורת התקופתית של הוועדה המייעצת בסעיף 12 לחוק, המתקיימת אחת לארבע שנים, גם ביקורת תקופתית בנוגע לאימוץ הכרזה של מועצת הביטחון של האו"ם על פעיל טרור ישראלי לפי סעיף 11(א)(4)(ה) בנוסחו המוצע, על מנת לבדוק אם חלו שינויים בנסיבות שהביאו להכרזה זו.

 

סעיף 13     מוצע לתקן את סעיף 13 לחוק שעניינו ביטול הכרזה על ארגון טרור או על פעיל טרור, ולהעניק גם לישראלי ששר הביטחון החליט לאמץ הכרזה של מועצת הביטחון של האו"ם עליו כפעיל טרור, לפי סעיף 11(א)(4)(ה) בנוסחו המוצע, את הזכות להגיש בקשה לביטול ההכרזה, והמועדים הרלוונטיים להמלצת הוועדה המייעצת לשר הביטחון בבקשה לביטול ההכרזה הם המועדים המקוצרים שנקבעו לעניין המועד להמלצתה המנומקת להכרזה הקבועה בסעיף 11(א)(4)(ד) – שלושים יום במקום ארבעה חודשים, עם אפשרות לשתי הארכות נוספות של שלושים יום כל אחת.  

 

סעיף 14     התיקון המוצע לסעיף 17 לחוק נועד למנוע התחמקות של פעילי טרור מהשלכות ההכרזה באמצעות שינוי שם, כינוי או פרטי זיהוי ולהבהיר כי לא יהיה בשינוי פרטי הזיהוי כדי לאיין את ההכרזה. זאת, בדומה לקבוע בסעיף 17(ב) לגבי ארגון טרור, אשר מורה כי הכרזה על ארגון טרור לפי פרק ב' תעמוד בתוקפה לגבי אותו ארגון, גם אם כינויו, סמליו או מבנהו שונו לאחר ההכרזה.

 

סעיף 15     סעיף 32 לחוק קובע איסור פעולה ברכוש טרור ובהתאם לסעיף קטן (ב) בכך למעשה מוקפאים חשבונותיו של פעיל טרור. כחלק מהאיזונים המוצעים בחוק זה, מוצע לסייג את האמור כשמדובר באדם שהוא אזרח או תושב ישראל שהוכרז כפעיל טרור, כך שאמצעי מחייה סבירים לא ייכללו בהקפאה, שכן ההכרזה משפיעה באופן גורף על שגרת חייו, הרבה יותר מאשר הכרזה ישראלית על פעיל טרור זר.  הוספת סייג זה עולה בקנה אחד עם התנהלות מדינות האיחוד האירופי, ארצות הברית, קנדה ועוד, אשר מאמצות אוטומטית את הכרזות מועצת הביטחון של האו"ם, ו"מקפיאות" את כלל רכושו של הגורם המוכרז, פרט להשארת סכום סביר למחייה.

 

סעיף 16     צו להגבלת שימוש במקום המשמש לפעילות של ארגון טרור מצוי בסמכותו של המפקח הכללי של משטרת ישראל עד לתקופה מרבית של ששה חודשים, בהתאם להוראות סעיף 70(א) לחוק. הארכת הצו להגבלת שימוש במקום, מעבר לתקופה זו, היא בסמכותו של בית משפט השלום. מבחינה מהותית מדובר בהליך מינהלי אולם הוראת סעיף 70(ד) אינה קובעת את סדרי הדין ובפועל ישנה אי-בהירות בנוגע להליך ולסדרי הדין המתאימים. כך, לעתים עשוי בית המשפט לנהל את ההליך במתכונת דומה למתכונת של הליך פלילי או כהליך אזרחי על כל המשתמע מכך ובכלל זה חקירת עדים, גילוי מסמכים, צורך בהגשת תצהיר תמיכה מפורט לבקשה, בהגשת תעודות חיסיון ובקשות לסגירת דלתיים ועוד. הדבר עלול ליצור אי בהירות וכן היעדר אחידות בטיפול בהליכים אלה. לפיכך מוצע לתקן את החוק ולהבהיר במפורש כי ההליך אמור להתנהל במתכונת דומה לסדרי הדין הנהוגים בבית משפט לעניינים מינהליים.

 

סעיף 17     סעיף 37(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט) קובע באילו עניינים ידון בית משפט מחוזי בהרכב של שלושה שופטים, ובכללם משפטים בשל עבירה שענשה עשר שנים ומעלה. סעיף 37(ב) לחוק בתי המשפט קובע כי "על אף האמור בסעיף קטן (א), בעניינים הבאים ידון בית משפט מחוזי בשופט אחד, אם לא הורה נשיא בית המשפט או סגנו, לבקשת בעל דין... או ביוזמתו, לעניין מסוים, כי יידון בשלושה". פסקה (1) לסעיף 37(ב) מפנה לעבירות המנויות בחלק א' בתוספת הראשונה, זאת אף שהעונש הקבוע בצד העבירות המנויות בו הוא עשר שנות מאסר או יותר.

 

בפרט 14 בחלק א' לתוספת הראשונה מנויות עבירות לפי סעיפים 21, 30 ו-31 לחוק המאבק בטרור, וכן עבירות לפי סעיפים 329 ו-448 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, "שהן מעשה טרור, שחלות עליהן הוראות סעיף 37 לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016" אשר מורה על כפל ענישה הקבוע לעבירות שהן מעשה טרור, בשל חומרתן.

 

בפרט 14 נכלל כאמור סעיף 329 לחוק העונשין (חבלה בכוונה מחמירה אשר דינה מאסר 20 שנים), אך לא נכללו בו עבירות בדרגה שקולה או פחותה של חומרה, לפי הסעיפים הבאים בחוק העונשין: סעיף 332 לחוק העונשין (סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה שדינה 20 שנות מאסר), סעיף 332א לחוק העונשין (יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה שדינה יכול להגיע ל-20 שנות מאסר), סעיף 333 לחוק העונשין (חבלה חמורה שדינה 7 שנות מאסר), סעיף 334 לחוק העונשין (פציעה שדינה 3 שנות מאסר) ביחד עם סעיף 335 לחוק העונשין (חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות שדינה יכול להגיע ל-10 שנות מאסר), שחלות עליהן הוראות סעיף 37 לחוק המאבק בטרור.

 

המשמעות היא שניתן לקיים דיון בדן יחיד בעבירה לפי סעיף 329 שהיא מעשה טרור, אך כאשר העבירה שקולה או פחות חמורה נדרש לקיים את הדיון בהרכב של שלושה שופטים. בהקשר זה נביא את דברי כב' השופט עמי קובו בת"פ (מרכז) 17534-10-19‏ מדינת ישראל נ' פלוני (נבו 18.1.2021):

 

"בתיק זה כתב האישום הוגש מלכתחילה בעבירה של חברה מחמירה בנסיבות של מעשה טרור לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ביחד עם סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 זאת לצד עבירות נלוות.

במסגרת הסדר טיעון כתב האישום תוקן לסעיף של חבלה חמורה בנסיבות של מעשה טרור לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א) לחוק העונשין ביחד עם סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור, ולצד עבירות נלוות.

כתב האישום המקורי בהתאם לתוספת הראשונה סעיף 14 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 הינו בסמכות דן יחיד. עם זאת לאחר שכתב האישום הוקל במסגרת הסדר טיעון הרי שכתב האישום המתוקן איננו עוד בסמכות של דן יחיד אלא בסמכות מותב תלתא. זאת מפני שהעבירה לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335 אשר אינם בסמכות דן יחיד לפי סעיף 1 לתוספת הראשונה איננו מופיע בסעיף 14 לתוספת הראשונה אשר החריגה את סעיף 329 ואת סעיף 448 בנסיבות של מעשה טרור. לפיכך לאחר תיקון כתב האישום לקולא, ובהיעדר החרגה, כאמור, כתב האישום הינו בסמכות הרכב שופטים. אין ספק שמדובר בלקונה בחוק ואולם איני סבור שניתן בדרך של פרשנות להתגבר על הלקונה האמורה וראוי שעניין זה יוותר בידי המחוקק לפתרון".

 

לנוכח האמור, מוצע להוסיף לפרט 14 לחלק א' לתוספת הראשונה גם עבירות לפי סעיפים 335-332 לחוק העונשין, דבר אשר יאפשר קיום דיון בדן יחיד.

 

תיקון מוצע זה עולה בקנה אחד עם תיקון חוק בתי המשפט (תיקון מס' 60), התש"ע-2010 (ס"ח התש"ע, עמ' 652), שבמסגרתו נוספו עבירות חדשות לחלק א' לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט, בהתאם להמלצות הוועדה המייעצת לעניין סדר דין פלילי בראשות כבוד שופטת בית המשפט העליון, כתוארה אז, מרים נאור (להלן – ועדת נאור). השיקולים שהנחו את הוועדה היו, מחד גיסא, העומס המוטל על בתי המשפט המחוזיים הדנים בעבירות חמורות והצורך לצמצם את רשימת העבירות הנדונות בפני הרכב, ומאידך גיסא הרצון למנוע פגיעה בצדק וזכותו של הנאשם להליך הוגן. זאת ועוד, תיקון זה אף תואם את תיקון חוק בתי המשפט (תיקון מס' 94), התשע"ח-2018 (ס"ח התשע"ח, עמ' 660), אשר הרחיב את העבירות המנויות בחלק א' לתוספת הראשונה. במסגרת תיקון זה הוספו העבירות לפי סעיפים 329 ו-448 לחוק העונשין לפרט 14 לחלק א' לתוספת הראשונה.

 

 

 

בחינת העבירות המוצעות להוספת לפרט 14 לחלק א' לתוספת הראשונה, אשר הינן כאמור עבירות לפי סעיף 333 ו-335 לחוק העונשין, בהתאם לשיקולים שהנחו את ועדת נאור, מובילה למסקנה כי ניתן לנהל משפט בעבירות הקבועות בהם בפני שופט אחד ואין הן מחייבות, בכל מקרה, דיון לפני הרכב. עם זאת, בהתאם לאמור בסעיף 37(ב) לחוק בתי המשפט, במקרים מורכבים או חמורים במיוחד, יוכלו הצדדים לבקש מנשיא בית המשפט המחוזי או סגנו להורות על העברת הדיון בעבירה כאמור, לדיון לפני שלושה שופטים.