תקנות שירות התעסוקה (תשלומים ממבקש עבודה בקשר לתיווך עבודה), (תיקון מס'...), התשפ"ב- 2021
תקנות שירות התעסוקה (תשלומים ממבקש עבודה בקשר לתיווך עבודה), תשס"ו-2006 (להלן – "התקנות") קובעות מה הסכומים המותרים לגבייה מעובדים זרים בגין תיווך עבודה. התקנות המוצעות מבקשות להסדיר ולהגביל את גביית התשלומים שרשאיות לשכות פרטיות לגבות מעובדים זרים בענף הסיעוד לאור פקיעת תוקפם של ההסדרים בתקנות שאיפשרו זאת בעבר בתקופות שונות. זאת, לאחר שבוצעה בדיקה כלכלית בהתאם להתחייבות המדינה במסגרת עתירה שהוגשה בנושא.
טיוטת תקנות מטעם משרד הכלכלה והתעשייה:
|
|
|
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 69ה ו-69ז(1) לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959[1] (להלן – החוק), בהתייעצות עם שר המשפטים, בהסכמת שר הפנים לפי סעיף 69יא לחוק, ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: |
||||||
|
|
|
|
||||||
|
תיקון תקנה 1 |
1. |
בתקנה 1 לתקנות שירות התעסוקה (תשלומים ממבקש עבודה בקשר לתיווך עבודה), תשס"ו-2006[2] (להלן- התקנות העיקריות)- |
||||||
|
|
|
(א) לפני הגדרת "התקשרות בין לאומית" יבוא- |
||||||
|
|
|
|
(1) "הסכום החד פעמי המירבי לגבייה" – סך השווה ל-1,472 שקלים חדשים שנוסף עליהם מס ערך מוסף כמשמעותו בחוק מס ערך מוסף. אולם, אם התשלום שולם בידי העובד בהעברה בנקאית נקובה במטבע זר שבוצעה בתוך 21 ימים לפני מועד כניסתו לישראל או בשני ימי העסקים שלאחר מועד הכניסה כאמור, או בהמחאה בנקאית שהוכנה בתוך 21 ימים לפני מועד כניסתו לישראל כאמור– סך במטבע הזר שהיה שווה ל-1,472 שקלים חדשים שנוסף עליהם מס ערך מוסף כמשמעותו בחוק מס ערך מוסף, לפי השער היציג האחרון שפרסם בנק ישראל לאותו מטבע במועד ביצוע ההעברה הבנקאית על ידי העובד הזר או במועד הוצאת ההמחאה הבנקאית; |
|||||
|
|
|
|
(2) "הסכום החודשי המירבי לגבייה"-סך של 69 שקלים חדשים שנוסף עליהם מס ערך מוסף כמשמעותו בחוק מס ערך מוסף; |
|||||
|
|
|
(ב) אחרי הגדרת "התקשרות בין לאומית" יבוא- |
||||||
|
|
|
|
"חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975"- חוק מס ערך מוסף; |
|||||
|
תיקון תקנה 3 |
2. |
בתקנה 3 לתקנות העיקריות- |
||||||
|
|
|
(1) במקום תקנת משנה 3(א) יבוא: |
||||||
|
|
|
|
"התשלום המותר לגבייה או לקבלה בידי לשכה פרטית |
3(א) |
לשכה פרטית המטפלת בעניינו של עובד זר בענף הסיעוד עם כניסתו לראשונה לישראל, (להלן- הלשכה הפרטית הראשונה) תהא רשאית– |
|||
|
|
|
|
|
|
|
|
(1) לגבות או לקבל מהעובד הזר, במישרין או בעקיפין, תשלום שלא יעלה על הסכום החד פעמי המירבי לגבייה, ולא תגבה או תקבל לשכה פרטית זו או כל לשכה פרטית אחרת מעובד זר כל סכום מעבר לכך בין במישרין ובין בעקיפין, בין בישראל ובין מחוץ לישראל; |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(2) (א) לגבות או לקבל מהעובד הזר, במישרין או בעקיפין, בגין כל חודש בו העובד הזר מועסק כדין אצל מטופל סיעודי שהלשכה הפרטית מטפלת בעניינו, תשלום שלא יעלה על הסכום החודשי המירבי לגבייה; |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(ב) הלשכה הפרטית תוכל לגבות את הסכום האמור בסעיף קטן (א) מידי חודש בחודשו בלבד, החל מהיום הקובע כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 ולא יאוחר מהיום העשרים ואחד שלאחר המועד האמור. |
|
|
|
|
|
|
|
|
(3) לשכה פרטית ראשונה שקיבלה תשלום מעובד זר בענף הסיעוד כאמור בסעיף קטן (1), ולאחר מכן החלה לשכה פרטית אחרת לטפל בעניינו של העובד הזר, חייבת הלשכה הפרטית הראשונה להעביר ללשכה הפרטית האחרת, לפי בקשתה בכתב, מתוך הסכום החד פעמי המירבי לגבייה שקיבלה מהעובד הזר את הסך העולה על חלקה היחסי בטיפול בעובד הזר; לעניין זה, "החלק היחסי" – מכפלת הסכום החד פעמי המרבי לגבייה ביחס שבין מספר החודשים שהלשכה הפרטית הראשונה טיפלה בעניינו של העובד הזר לבין 63; הוראות פסקה זו לעניין לשכה פרטית ראשונה ולשכה פרטית אחרת יחולו בשינויים המחויבים גם לעניין לשכות פרטיות נוספות שהחלו לטפל בעניינו של העובד הזר; |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(4) על אף האמור בסעיף קטן (2), החלה לשכה פרטית אחרת לטפל בעניינו של עובד זר בענף הסיעוד אצל מעסיקו, או השימה אותו כדין אצל מעסיק אחר, הלשכה הפרטית הראשונה תהיה רשאית לגבות רק את החלק היחסי מהסכום החודשי המירבי לגבייה מאת העובד הזר ועד למועד בו סיימה את רישומו של העובד הזר כדין אצל המעסיק ברישומי רשות האוכלוסין וההגירה, והלשכה הפרטית האחרת לא תהיה רשאית לגבות את הסכום החודשי המירבי לגביה בגין החודש האמור; לעניין זה, "החלק היחסי" – מכפלת התשלום החודשי המירבי במספר ימי עבודתו של העובד הזר באותו חודש, לרבות המנוחה השבועית, חופשה שנתית ימי מחלה וימים שאין עובדים בהם לפי דין, הסכם קיבוצי או צו הרחבה ובכלל זה ימי חג, מחולק במספר כל הימים בחודש האמור; |
|
|
|
|
(2) בתקנת משנה (א1)(1), לאחר המילים "עם כניסתו לישראל" יבוא "לראשונה", המילים "התשל"ו-1975"- יימחקו, ואחרי "הגעתו לישראל" יבוא "או בהעברה בנקאית שבוצעה בתוך 21 הימים קודם כניסתו לישראל או תוך שני ימי העסקים שלאחר כניסתו כאמור", ואחרי "ההמחאה הבנקאית" יבוא "או ביצוע ההעברה הבנקאית". |
||||||
|
|
|
(3) בתקנת משנה (א2), אחרי המילים "תקנת משנה" יבוא "(א)(1) או". |
||||||
|
|
|
(4) בתקנת משנה (ב), אחרי המילים "נוסף על" יבוא " הסכומים לפי תקנת משנה (א) או על". |
||||||
|
|
|
(5) בתקנת משנה (ג), אחרי המילים "על אף האמור בתקנת משנה" יבוא "(א) ו-" ואחרי המילים "לפי תקנת משנה" יבוא "(א)(3) או". |
||||||
|
תיקון תקנה 4 |
3. |
בתקנה 4, במקום המילים "בתקנות 2" יבוא "בתקנות 2, 3(א)". |
||||||
|
תיקון תקנה 5 |
4. |
בתקנה 5, אחרי המילים "כאמור בתקנה" יבוא "3(א)(3) או". |
||||||
|
ביטול תקנה 9 |
5. |
תקנה 9 לתקנות העיקריות- מבוטלת. |
||||||
|
תחולה |
6. |
תקנות אלה יחולו לגבי עובד זר בענף הסיעוד שביום התחילה או לאחריו, מסרה רשות האוכלוסין וההגירה הודעה למחלקה הקונסולרית בנציגות ישראל בארצו כי ניתן יהיה להוציא אשרת כניסה לישראל לגביו. |
||||||
|
תחילה |
7. |
תחילתן של תקנות אלה תהא 4 חודשים מיום פרסומן (להלן- מועד התחילה). |
||||||
___ ב________ התשפ"ב (___ ב________ 2021)
(חמ _____-3)
__________________
אורנה ברביבאי
שרת הכלכלה והתעשייה
דברי הסבר
כללי
חוק שירות התעסוקה, תשי"ט-1959 קובע בסעיף 69ג כי "... לשכה פרטית לא תגבה ולא תקבל ממבקש עבודה, במישרין או בעקיפין, בישראל או מחוץ לישראל, תשלום כלשהו, אלא אם כן הוא תשלום מותר...", וסעיף 69ה לחוק קובע ששרת הכלכלה והתעשייה[3], בהתייעצות עם שר המשפטים ובאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, רשאית לקבוע סכום מרבי שמותר לגבות או לקבל כתשלום ממבקש עבודה.
מכוח סעיפי החוק האמורים לעיל הותקנו תקנות שירות התעסוקה (תשלומים ממבקש עבודה בקשר לתיווך עבודה), תשס"ו-2006 (להלן – "התקנות") במטרה להסדיר ולהגביל את גביית התשלומים שרשאיות לשכות פרטיות לגבות מעובדים זרים המועסקים בענפים שונים. תקנה 3(א) לתקנות, שעניינה "התשלום המותר לגביה או לקבלה בידי לשכה פרטית" הותקנה לראשונה בשנת 2006 כהוראת שעה, אשר תוקפה פקע ביום 1.9.2010, ובשנת 2013 תוקנו תקנה 3(א1) לתקנות כדי לאפשר ללשכות פרטיות לגבות תשלומים מעובדים זרים בענף החקלאות.
בשנת 2015 הוגשה עתירה על ידי ארגון "אחיעוז" – ארגון ארצי של חברות כוח אדם בישראל לתיווך עובדים זרים בענף הסיעוד, במסגרתה ביקשה העותרת מבית המשפט כי יורה לממשלה ליתן טעם מדוע לא יחודש תוקפה של הוראת השעה כאמור לעיל עד להסדר קבוע בחקיקה בדבר מקורות המימון, התשלום והגבייה של הלשכות (להלן- העתירה). במסגרת ההתדיינות בעתירה התחייבה הממשלה בפני בית המשפט העליון כי היא תבצע בדיקה כלכלית שתבחן את הוצאות לשכות התיווך אל מול מקורות המימון הזמינים להן, שלאחריהן תפעל להתקנת הוראת קבע, וכי עד לסיום הבדיקה תפעל לחידוש הוראת השעה שבתקנה 3(א) לתקנות. בהתאם לכך, בתחילת שנת 2017 הותקנה הוראת השעה ביחס לענף הסיעוד במסגרת תקנה 3(א3) לתקופה של שנה ועד ליום 31.3.2018. ביום 29.3.18 התקיים דיון בוועדת העבודה והרווחה בכנסת לאישור הארכת תוקף הוראת השעה, אך הוועדה החליטה שלא ליתן את אישורה. משכך, החל מיום 1.4.2018 פקע תוקפה של תקנה 3(א3) לתקנות, ונכון להיום לא רשאית לשכה פרטית ישראלית לגבות דמי תיווך מעובד זר בענף הסיעוד.
לצורך ביצוע הבדיקה הכלכלית לה התחייבה המדינה במסגרת העתירה התקשרה זרוע העבודה במשרד הכלכלה והתעשייה עם חברה חיצונית. לאחר הליך ארוך, בחודש נובמבר 2020 פורסמה להערות הציבור טיוטת דו"ח הערכת השפעת נטל רגולטורי (RIA) בנושא "תקנות שירות התעסוקה (תשלומים ממבקש עבודה בקשר לתיווך עבודה)" (להלן- הבדיקה הכלכלית). הדו"ח כלל פירוט אודות הבדיקה הכלכלית שבוצעה עבור הזרוע, ושמטרתה קביעת גובה דמי התיווך שייגבו מהעובד הזר המועסק בענף הסיעוד. במסגרת הבדיקה, נבנה מודל נורמטיבי להוצאות הישירות והעקיפות של לשכות התיווך הפרטיות בגין הליך הטיפול היעיל בהבאת העובד הזר המועסק בענף הסיעוד ולאורך שהותו בישראל, וזאת במטרה לקבוע סכום שייצר הלימה בין הרגולציה לבין הוצאות הלשכות בגין הליך הטיפול בעובד, ותוך התחשבות ביכולת לחייב את העובד בהוצאות אלו.
הסכומים המפורטים בתקנות, כאמור להלן, מתבססים על הבדיקה הכלכלית שתוארה לעיל, כמפורט בהרחבה בדו"ח הבדיקה הכלכלית. בקצרה, נציין כי במסגרת הבדיקה, נשקלו ההוצאות הישירות והעקיפות של לשכות תיווך פרטיות מטווחי גודל שונים, ונבחנו אפשרויות שונות למיצוע הסכום ולגבייתו מהעובד. בסופו של דבר, הומלץ בדו"ח על קביעת דמי תיווך בסכום אחיד, בהתבסס על ממוצע משוקלל המבוסס על התפלגות הטיפול בעובדים כיום, וגבייתו בתצורת שני רכיבים: תשלום חד פעמי, עם הגעת העובד לישראל, ותשלום שוטף, בגבייה אחת לחודש.
להלן פירוט עיקרי התיקון המוצע-
תקנה 1
מוצע להוסיף בתקנה 1 לתקנות העיקריות את ההגדרות הבאות:
1. "הסכום החד פעמי המירבי לגבייה" – סך השווה ל-1,472 שקלים חדשים שנוסף עליהם מס ערך מוסף כמשמעותו בחוק מס ערך מוסף. אולם, אם התשלום שולם בידי העובד בהעברה בנקאית נקובה במטבע זר שבוצעה בתוך 21 ימים לפני מועד כניסתו לישראל או בשני ימי העסקים שלאחר מועד הכניסה כאמור, או בהמחאה בנקאית שהוכנה בתוך 21 ימים לפני מועד כניסתו לישראל כאמור– סך במטבע הזר שהיה שווה ל-1,472 שקלים חדשים שנוסף עליהם מס ערך מוסף כמשמעותו בחוק מס ערך מוסף, לפי השער היציג האחרון שפרסם בנק ישראל לאותו מטבע במועד ביצוע ההעברה הבנקאית על ידי העובד הזר או במועד הוצאת ההמחאה הבנקאית;
2. "הסכום החודשי המירבי לגבייה"-סך של 69 שקלים חדשים שנוסף עליהם מס ערך מוסף כמשמעותו בחוק מס ערך מוסף;
3. "חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975"- חוק מס ערך מוסף.
הסכומים האמורים בהגדרות המוצעות בסעיף 1 ו-2 לעיל נקבעו בהתאם לתוצאות הבדיקה הכלכלית .
תקנה 2
תקנת משנה 2(1)
מוצע להחליף את תקנה 3(א) שכבר אינה בתוקף ולקבוע במקומה את התשלום המותר לגבייה או לקבלה מעובד זר בענף הסיעוד כדלקמן:
1. במסגרת תקנת משנה 3(א)(1) מוצע לקבוע כי לשכה פרטית המטפלת בעובד עם כניסתו לישראל תוכל לגבות ממנו את הסכום החד פעמי המירבי (סכום השווה ל-1,472 ₪ בתוספת מע"מ. קרי, סכום העומד כיום על כ-1,723 ₪). סכום זה ייגבה מהעובד בגין השירותים שקיבל מהלשכה הפרטית לאורך הליך השמתו אצל המעסיק לראשונה. בין היתר, כוללים שירותים אלו שיחות שביצעה הלשכה הפרטית עם המעסיק לצורך בירור ההתאמה, ביקור נציגי הלשכה בבית המעסיק, קליטת העובד, טיפול במסמכים ועוד.
2. במסגרת תקנת משנה 3(א)(2) מוצע לקבוע כי הלשכה הפרטית תהא רשאית לגבות מהעובד סכום חודשי מירבי לתשלום (69 ₪ בתוספת מע"מ. קרי, סכום העומד כיום על כ-81 ₪). הסכום ייגבה בגין השירותים הניתנים לעובד הזר על ידי הלשכה באופן שוטף, ובין היתר – סיוע בקשר להיתרים, אשרות, ביטוחים ותשלומים, ביקורים שוטפים, טיפול בבעיות שונות, איתור מעסיק/עובד מחליף ועוד. מוצע כי הסכום המותר לגבייה ישולם בשני אופנים מצטברים- הראשון כסכום חד פעמי והשני כסכום לגבייה חודשית, בשים לב לכך שמדובר בשירותים מתמשכים שניתנים במהלך שהותו של העובד הזר בארץ ובשים לב לתקופת שהייתו.
הלשכה הפרטית תוכל לגבות את הסכום האמור מידי חודש בחודש בלבד, החל מהיום הקובע כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 ועד ליום העשרים ואחד שלאחר היום הקובע כאמור. כלומר, היא לא תוכל לגבות את הסכום בתחילת ההעסקה עבור מספר חודשים במצטבר או בסוף ההעסקה באופן רטרואקטיבי.
יצוין, כי הסכומים האמורים ניתנים לגבייה בנוסף לתשלום החוזי המירבי הקבוע בתקנה 2 לתקנות העיקריות (שעומד, נכון להיום, על כ- 3,700 ₪).
3. במסגרת תקנה 3(א)(3) מוצע לקבוע הסדר התקזזות במקרה של מעבר עובד בין מספר לשכות פרטיות לאורך שהותו בישראל. בהתאם לנוסח, על הלשכה הפרטית הראשונה שטיפלה בעובד לשלם ללשכה אליה עבר העובד את החלק היחסי מתוך הסכום שנגבה מהעובד באופן חד פעמי – כאשר היחסיות תחושב ביחס לזמן המקסימלי הקבוע בחוק לשהות העובד בישראל, שהוא 63 חודשים.
4. במסגרת תקנה 3(א)(4) מוצע לקבוע הסדר גבייה של התשלום המותר החודשי במקרה של מעבר עובד בין מספר לשכות פרטיות באותו חודש. בהתאם לנוסח, הלשכה הפרטית שטיפלה בעובד ושאותה הוא עוזב תוכל לגבות מהעובד את החלק היחסי של התשלום החודשי המירבי ביחס לאותו חודש והלשכה הפרטית החדשה שאליה הוא עובר לא תוכל לגבות ממנו את תשלום חודשי עבור אותו חודש. החלק היחסי" לעניין סעיף זה יהא מכפלת התשלום החודשי המירבי במספר ימי עבודתו של העובד הזר באותו חודש, לרבות המנוחה השבועית, חופשה שנתית ימי מחלה וימים שאין עובדים בהם לפי דין, הסכם קיבוצי או צו הרחבה ובכלל זה ימי חג, מחולק במספר כל הימים בחודש האמור.
תקנת משנה 2(2)
לאור הוספת הגדרת חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 כאמור בתקנה 1 לעיל מוצע למחוק בתקנת משנה 3(א1)(1) לתקנות המקוריות את המילים "התשל"ו-1975". בנוסף, כיום תקנה משנה 3(א1)(1) לתקנות העיקריות מתייחסת למשמעות ביצוע התשלום של הסכום המותר לגבייה בענף החקלאות באמצעות המחאה בנקאית שנקובה במטבע זר, וכעת מוצע להוסיף גם התייחסות למקרה שבו התשלום מבוצע באמצעות העברה בנקאית.
תקנת משנה 2(3)
מוצע להחיל את ההסדר של ההחזר היחסי לעובד זר שעזב את ישראל ביציאה שאינה זמנית הקבועה בתקנה 3(א2) לתקנות העיקריות גם על הסכום החד פעמי שלשכה פרטית ישראלית תהא רשאית לגבות מעובד זר בענף הסיעוד כמוצע בתיקון זה.
תקנת משנה 2(4)
מוצע להחיל גם על ענף הסיעוד את הוראת תקנה (3)(ב) לתקנות העיקריות כך שלשכה פרטית ישראלית תוכל לגבות מעובד זר החזר בעד הוצאות טיסה שבה העובד הגיע לישראל בנוסף לסכומים המותרים לגבייה מעובד זר בענף הסיעוד כמוצע בתיקון זה.
תקנת משנה 2(5)
מוצע להחיל גם על ענף הסיעוד את הוראת תקנה (3)(ג) לתקנות העיקריות כך שלשכה פרטית ישראלית לא תוכל לגבות או לקבל תשלום בעד תיווך לעבודה של עובד זר שנמצא בישראל. עם זאת, אין בהוראה זו כדי למנוע העברת כספים בין הלשכות הפרטיות ביחס לסכום החד פעמי המותר לגבייה כמפורט בתקנה 3(1) לעיל.
תקנה 3
מוצע לתקן את תקנה 4 לתקנות העיקריות כך שההוראה על עדכון הסכומים ושמנגנון העדכון הקבוע בה (מדד המחירים לצרכן) יחול גם על הסכומים שניתן לגבות מעובד זר בענף הסיעוד כאמור בתקנה 3 לעיל.
תקנה 4
מוצע לתקן את תקנה 5 לתקנות העיקריות כך שהתנאים בהם לשכה פרטית צריכה לעמוד כדי לגבות את כספי הקיזוז מהלשכה הפרטית הראשונה ברגע שעובד זר מתקשר איתה יחולו גם ביחס לסכום החד פעמי המירבי לגבייה ששילם עובד זר בענף הסיעוד.
תקנה 5
מכיוון שפג תוקפה של תקנה 3(א) לתקנות העיקריות ובתיקון זה מוצע להחליף אותה כמפורט לעיל, מוצע לבטל את תקנה 9.
תקנה 6
מוצע בתקנה זו לקבוע שתקנות אלה יחולו לגבי עובד זר שביום התחילה או לאחריו, מסרה רשות האוכלוסין וההגירה הודעה למחלקה הקונסולרית בנציגות ישראל בארצו כי ניתן יהיה להוציא אשרת כניסה לישראל לגביו. כלומר, תקנות אלה לא יחולו על עובד זר בענף הסיעוד שכבר נמצא בישראל, אלא רק על עובד זר שיגיע לעבוד בישראל לאחר פרסומן.
תקנה 7
מוצע שתחילתן של תקנות אלה יהא ארבעה חודשים מיום פרסומן. זאת, כדי לתת לרשות האוכלוסין וההגירה זמן היערכות להסדרת הנושא מול המדינות שאיתם מדינת ישראל חתומה על הסכמים בילטרליים להבאת עובדים זרים בענף הסיעוד וכן לצורך הסדרת המנגנונים לקבלת הכספים וכדו'.