תזכיר חוק

 

שם החוק המוצע

חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון מס' 4) (תיקון – סמכויות אכיפה), התשפ"א-2021

 

מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים

חוק איסור הונאה בכשרות, תשמ"ג-1983, נועד למנוע הונאת צרכנים בכל הנוגע לכשרות המזון. תכליתו של החוק היא להביא לכך שבית עסק לא יוצג ככשר אלא אם ניתנה לו תעודת הכשר מן הרבנות המקומית או גורם אחר שהוסמך לפי החוק, ובכך למנוע את הונאת הציבור שומרי הכשרות הנובעת מהצגת בית העסק או מוצר ככשרים כאשר אינם כשרים בפועל. ביום 4.11.2021 אושר חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2021 ו-2022), התשפ"א-2021, הכולל את פרק י"ז שכותרתו "ייעול מערך הכשרות". התיקון לחוק משנה את המצב המשפטי שהיה קיים לפניו, בו תעודת הכשר לבית אוכל, למקום ייצור של מצרך ולמצרך, כהגדרתם בחוק, ניתנו רק על ידי מועצת הרבנות הראשית או רב שהיא הסמיכה לכך או על ידי רב מקומי המכהן באותו מקום, ובצה"ל על ידי הרב הראשי לצבא-הגנה לישראל או רב צבאי שהוא הסמיך לכך, וקובע כי הסמכות למתן תעודת הכשר לבית אוכל, למקום ייצור של מצרך או למצרך, תינתן גם לגופים נותני הכשר, אשר יקבלו רישיון לעניין זה מממונה הכשרות ברבנות הראשית לישראל. עוד נקבע בתיקון לחוק, כי ייבוא מוצר לישראל תוך הצגתו בכתב ככשר יתאפשר בשני מסלולים חלופיים – הראשון: כאשר בידי היבואן תעודת הכשר למוצר שניתנה ממועצת הרבנות הראשית, והמסלול השני, אשר נוסף בתיקון זה: כאשר בידי היבואן תעודת הכשר למוצר מגוף נותן הכשר והגוף נותן ההכשר דיווח לממונה על התחום ברבנות הראשית על מתן תעודת ההכשר למוצר, 7 ימים לפחות לפני ייבואו לישראל (להלן: "המסלול החלופי"). בתיקון לחוק נקבעו הוראות שונות שיחולו על גופים נותני הכשר, שמטרתם להבטיח כי גופים אלה יתפקדו באופן ראוי שיבטיח כי תעודת ההכשר שניתנות ישקפו באופן מלא את הכשרות בפועל של בעל התעודה.

 

התיקון המוצע מעגן מנגנון אכיפה מנהלית שקובע כי הפרה של חלק מההוראות תגרור הטלת עיצום כספי. מנגנון האכיפה המנהלית המוצע יאפשר להבטיח כי ההוראות החדשות שנקבעו יקוימו, שכן הפרה של הוראה מההוראות תגרור הטלת עיצום כספי, שתהפוך את ההפרה ללא כדאית.

 

התיקון המוצע גם מציע הוראות מסוימות בתיקון כעבירות פליליות.

 

השפעת החוק המוצע על קבוצות אוכלוסייה מסוימות

 

השפעת תזכיר החוק המוצע על התקציב ועל התקן המנהלי של המשרד היוזם, משרדים אחרים ורשויות אחרות.

 

 

להלן נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר

 

הצעת חוק מטעם הממשלה:

 

הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון מס' 4) (תיקון – סמכויות אכיפה), התשפ"א-2021

 

 

 

 

 

 

דברי הסבר

 

כללי

חוק איסור הונאה בכשרות, תשמ"ג-1983, (להלן: "החוק") נועד למנוע הונאת צרכנים בכל הנוגע לכשרות המזון. תכליתו של החוק היא להביא לכך שבית עסק לא יוצג ככשר אלא אם ניתנה לו תעודת הכשר מן הרבנות המקומית או גורם אחר שהוסמך לפי החוק, ובכך למנוע את הונאת הציבור שומרי הכשרות הנובעת מהצגת בית העסק או מוצר ככשרים כאשר אינם כשרים בפועל.

 

ביום 4.11.2021 אושר חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2021 ו-2022), התשפ"א-2021, הכולל את פרק י"ז שכותרתו "ייעול מערך הכשרות". התיקון לחוק משנה את המצב המשפטי שהיה קיים לפניו, בו תעודת הכשר לבית אוכל, למקום ייצור של מצרך ולמצרך, כהגדרתם בחוק, ניתנו רק על ידי מועצת הרבנות הראשית או רב שהיא הסמיכה לכך או על ידי רב מקומי המכהן באותו מקום, ובצה"ל על ידי הרב הראשי לצבא-הגנה לישראל או רב צבאי שהוא הסמיך לכך, וקובע כי הסמכות למתן תעודת הכשר לבית אוכל, למקום ייצור של מצרך או למצרך, תינתן גם לגופים נותני הכשר, אשר יקבלו רישיון לעניין זה מממונה הכשרות ברבנות הראשית לישראל.

עוד נקבע בתיקון לחוק, כי ייבוא מוצר לישראל תוך הצגתו בכתב ככשר יתאפשר בשני מסלולים חלופיים – הראשון: כאשר בידי היבואן תעודת הכשר למוצר שניתנה ממועצת הרבנות הראשית, והמסלול השני, אשר נוסף בתיקון זה: כאשר בידי היבואן תעודת הכשר למוצר מגוף נותן הכשר והגוף נותן ההכשר דיווח לממונה על התחום ברבנות הראשית על מתן תעודת ההכשר למוצר, 7 ימים לפחות לפני ייבואו לישראל (להלן: "המסלול החלופי").

 

בתיקון לחוק נקבעו הוראות שונות שיחולו על גופים נותני הכשר, שמטרתם להבטיח כי גופים אלה יתפקדו באופן ראוי שיבטיח כי תעודת ההכשר שניתנות ישקפו באופן מלא את הכשרות בפועל של בעל התעודה.

 

התיקון המוצע מעגן מנגנון אכיפה מנהלית שקובע כי הפרה של חלק מההוראות תגרור הטלת עיצום כספי. מנגנון האכיפה המנהלית המוצע יאפשר להבטיח כי ההוראות החדשות שנקבעו יקוימו, שכן כל הפרה של הוראה מההוראות תגרור הטלת עיצום כספי, שתהפוך את ההפרה ללא כדאית. 

 

יתרונה של האכיפה המנהלית, לעומת האכיפה הפלילית, טמון ביעילות הפעלתה,  המאפשרת תגובה מהירה להפרה ומסייעת בכך להחזיר את המפוקח למשטר ציות. לכן, ההפרות שבשלהן מופעלת אכיפה מינהלית הן רק הפרות שקל, פשוט וברור להיווכח בקיומן נוכח מקצועיותו של הממונה, שהוא המאסדר של התחום והיכרותו את ההוראות המחייבות את הפועלים בתחום שעליו הוא אמון. הפרות אלה אינן מחייבות בירור עובדתי מורכב, ויתר על כן -  אינן דורשות בירור של יסוד נפשי שאינו רלבנטי בהקשר של הוכחת  הפרת ההוראות הרגולטוריות. לכן, מוצע לקבוע כי הפרה של חלק מהוראות החוק תגרור הפעלה תגרור הטלה של עיצום כספי. 

 

סעיף 1

סעיף זה מתקן את סעיף 7א לחוק, המעגן לראשונה חלופה נוספת לייבוא מוצר לישראל תוך הצגתו בכתב ככשר, ומוסיף חובה החלה על היבואן אשר מייבא מוצר בהתאם למסלול החלופי, לוודא, טרם ייבוא המוצר לישראל, כי הגוף נותן ההכשר דיווח לממונה על הכשרות ברבנות הראשית, על מתן תעודת ההכשר שבעה ימים לפחות לפני מועד ייבוא המוצר לישראל. 

 

 

סעיף 2

תכליתה של הסנקציה המינהלית היא תכלית הרתעתית-מניעתית. גובה הסכום של העיצום הכספי נועד למנוע את התמריץ הכלכלי להפר את החוק, קרי לנטרל את קיומה של "ההפרה היעילה". עם זאת, גובה הסכום של העיצום הכספי צריך להיות מידתי ולא לסכן את המשך פעילותו הכלכלית של המפר, שכן מטרת הסנקציה המינהלית היא החזרת המפוקח למשטר ציות ולא לגרום בפועל להפסקת פעילותו.

 

סכום העיצום הכספי נקבע בהתחשב באופיו של שוק מוצרי המזון, ובשים לב למהות המפר, והוא דומה לסכומים שנקבעו בחקיקה קיימת על הפרות של הוראות בתחום מוצרי המזון, ובכלל זה ייבוא.

 

החוק המוצע קובע מדרג הפרות של הוראות על ידי גופים נותן הכשר. המדרג כולל שלוש דרגות, בהתאם לחומרת ההפרות. קבוצת ההפרות הראשונה כוללת את ההוראות אשר הפרתן תביא להטלה של עיצום כספי בסכום של 4,000 ₪.

 

קבוצת ההפרות השניה כוללת את ההוראות אשר הפרתן תביא להטלה של עיצום כספי בסכום של 12,000 ₪.

 

עוד קובע החוק ברשימת ההפרות הפרה החלה על יבואן שייבא לישראל מוצר תוך הצגתו בכתב ככשר מבלי שעמד בתנאי סעיף 7א. מוצע כי סכום העיצום הכספי שיוטל בגין הפרה זו יקבע בהתאם למהות המפר, כך שעל יחיד יוטל עיצום של 8,000 ₪, על תאגיד עם מחזור הכנסות שנתי של עד 100 מיליון ₪ - 20,000 ₪, ועל תאגיד עם מחזור הכנסות שנתי של מעל 100 מיליון ₪ - 40,000 ₪. בחלופה א' מוצע לקבוע בנוסף אפשרות למנגנון קביעת סכום העיצום כסכום כספי שייגזר מסכום הcif, המשקף את עלות המוצר, במכפלה של 8, על מנת למנוע את התמריץ הכלכלי של ההפרה. ההכרעה בין מנגנון זה של קביעת הסכום לסכומים שהוזכרו לעיל, יהיה לפי הנמוך.

 

החוק קובע מנגנון המאפשר הגדלה של העיצום הכספי, עד כדי הכפלתו, וזאת בתלות במספר היחידות של המוצר הוצג ככשר מבלי שעמד בתנאי סעיף 7א.

 

סעיפים 3 עד 5     

בסעיפים אלו מוצע לקבוע את אופן הפעלת הסמכות להטיל עיצום כספי. ההוראות המוצעות הן ההוראות המקובלות בהסדרי החקיקה הכוללים כבר היום סמכות זו. הוראות מפורטות אלו נועדו להבטיח זכויות בסיסיות של מפר במסגרת הליך מינהלי ראוי, הפעלה שיוויונית של הסמכות ביחס למפרים ושקיפות של פעולת הרשות.

השלב הראשון בהפעלת הסמכות כלפי מפוקח שיש לגביו תשתית ראייתית המעידה על יסוד סביר להניח כי בוצעה על ידו הפרה של הוראות החוק הוא משלוח  הודעה על כוונה להטיל עיצום כספי (להלן – הודעה על כוונת חיוב). הודעה זו מבהירה למפר כי לממונה יש תשתית ראייתית מבוססת המעידה על ביצוע הפרה על ידו. עוד מבהירה ההודעה מהו סכום העיצום הכספי הצפוי להיות מוטל על המפר בגין ביצוע ההפרה האמורה, כפי שמשתקפת מהתשתית הראייתית שבפני הממונה.

בסעיף 4 המוצע מעוגנת זכות הטיעון של המפר בפני הרשות, כמקובל בהליך מינהלי. מוצע כי מפר יוכל לטעון את טענותיו בפני הממונה בתוך 30 ימים מיום שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב, והממונה רשאי להאריך את התקופה האמורה מטעמים מיוחדים שיירשמו. למפר זכות לטעון את  טענותיו בכתב אולם לממונה שמורה הזכות להיענות לבקשת מפר לטעון את טענותיו בעל פה בפני הממונה.

בסעיף 5 מוצע לקבוע כי רק לאחר ששקל הממונה את טענות המפר יחליט האם יש להטיל עיצום כספי ומה גובהו. ככל שהממונה יחליט כי לא נתגלו עובדות חדשות הסותרות או משנות את התשתית הראשונית שעליה נסמך כי אכן בוצעה הפרה, יטיל על המפר עיצום כספי. סכום העיצום הכספי יהיה כפי שצוין בהודעה על כוונת חיוב, או בסכום מופחת, ככל שהמפר הביא בפני הממונה עדות לקיום נסיבות שבשלהן יכול הממונה להפעיל את סמכותו להפחית את סכום העיצום הכספי.

ככל שהמפר בחר שלא לטעון את טענותיו, תהפוך ההודעה הראשונית על כוונת החיוב לסופית (קרי: ל"דרישת תשלום"), בחלוף 30 ימים מהמסירה למפר ויהיה על המפר לשלם את סכום העיצום הכספי המצוין בה.

 

סעיף 6

חלק מההפרות הרגולטוריות הן הפרות נמשכות לפי טבען. מוצע לקבוע כי על ההפרה הנמשכת יווסף סכום של חלק החמישים על העיצום הכספי על כל יום נוסף של הפרה. בהפרה חוזרת, מוצע לקבוע כי יוטל על המפר כפל העיצום הכספי. ההפרה החוזרת מבטאת את הסלמת האמצעי הננקט ביחס למפר רצידיביסט.

 

סעיף 7         

מאחר שההסדר המוצע מסמיך את הממונה להטיל עיצום כספי בסכום קבוע, נדרשת הסמכה של הממונה להטיל עיצום כספי בסכום נמוך מזה הקבוע בחוק. הסמכה כזו קבועה בצורה מפורשת בסעיף זה. מוצע להקנות סמכות לשר, בהסכמת שר המשפטים, לקבוע בתקנות נסיבות ושיקולים שבהתקיימם יפחית הממונה את העיצום הכספי בשיעורים הקבועים לצידם (להלן- תקנות ההפחתה).

בתקנות ההפחתה רשאי השר להביא בחשבון, נסיבות ושיקולים המעידים על כך שמדובר במפוקח המציית בדרך כלל להוראות החוק או במפוקח המשתף פעולה עם הממונה אשר נכון לנקוט לגביו אמצעים למניעת הישנות ההפרה או לתקן את הנזקים שנגרמו בשלה. כמו כן, במסגרת תקנות ההפחתה ראוי אף להתחשב במחזור עסקאותיו של המפר ולהפחית את סכום העיצום הכספי במקרים שבהם קיים חשש להמשך פעילותו הכלכלית של המפוקח. זאת, מאחר שמטרת העיצום הכספי היא להשיב את המפוקח למשטר ציות ולא לסכן את פעילותו הכלכלית. 

 

סעיף 8

מוצע לקבוע הוראות עדכון בנוגע לסכומי העיצום הכספי הקבועים בסעיף 2 שיבהירו מהו הסכום שיש לשלם בשל פער זמנים בין ההודעה על כוונת חיוב ובין דרישת התשלום, או במקרה של עתירה לבית משפט השלום. העיצום הכספי יהיה לפי הסכום המעודכן במועד מסירת דרישת התשלום, ולגבי מפר שבחר שלא לטעון את טענותיו לפני הממונה – הסכום המעודכן ביום מסירת ההודעה על כוונת החיוב. כמו כן, במקרים שבהם הוגשה עתירה לבית המשפט או הוגש ערעור על פסק דין בעתירה כאמור, ובית המשפט או הממונה הורה על עיכוב תשלומו של העיצום הכספי, יהיה סכום העיצום הכספי (אם לא בוטל העיצום בעתירה או בערעור)  -- הסכום המעודכן ביום ההחלטה בעתירה או בערעור, לפי העניין.

 

סעיפים 9 עד 12   

מוצע לקבוע כי העיצום הכספי ישולם בתוך 30 ימים מיום מסירת דרישת התשלום. אם לא שולם עיצום כספי במועד, ייווספו עליו לתקופת הפיגור, הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, עד לתשלומו.

בנוסף, מוצע להסמיך את הממונה להחליט על פריסת התשלום של העיצום הכספי לבקשתו של מפר. יובהר כי סמכות זו נתונה לממונה כל עוד לא חלף מועד התשלום. לאחר שחלף מועד התשלום, החוב עובר לגבייה במרכז לגביית קנסות ויחול חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 (להלן – חוק המרכז לגביית קנסות). 

עוד מוצע לקבוע כי עיצום כספי ייגבה לאוצר המדינה וכי על גבייתו יחול חוק המרכז לגביית קנסות.

 

סימן ב': התראה מינהלית

סעיפים 13 עד 15 

התראה מינהלית היא כלי אכיפה המקל עם המפר, ומחליף במקרים מסוימים, הטלה של עיצום כספי. ההתראה המינהלית מאפשרת למפר הזדמנות לתקן את ההפרה, ללא תשלום העיצום הכספי. זאת, למרות שהתשתית העובדתית שלפני הממונה מעידה כי הייתה הפרה של הוראות החוק. מנקודת מבטו של הממונה, מנגנון ההתראה מאפשר לו להבהיר את דרישותיו למי שנתון לפיקוחו, בטרם יטיל עליהם עיצום כספי. ההנחה בבסיס הוויתור על הטלת עיצום כספי היא שהוראות הרגולציה אינן בהירות דיין או שהרגולציה מחייבת תקופת התארגנות מבחינת המפוקחים שבמהלכה יהיה להם קושי לקיים את דרישותיה. ההתראה המינהלית מאפשרת להבהיר גם למפר וגם לציבור המפוקחים הרחב, כי ההתנהגות שבשלה נשלחה ההתראה היא הפרה של הוראות החוק. סעיף 13 מבנה את שיקול הדעת בהפעלת הסמכות וקובע כי הנסיבות למתן התראה ייקבעו בנהלים, באישור היועץ המשפטי לממשלה.

מפוקח שנמסרה לו התראה מינהלית ואינו מסכים עימה, יכול לתקוף את החלטת הממונה בשתי דרכים. האחת היא הגשת בקשה לביטול ההתראה, מאחת העילות המנויות בסעיף 14. השניה היא הגשת עתירה לבית המשפט כאמור בסעיף 22. אם המפר לא ביקש את ביטול ההתראה או לא עתר לבית המשפט (או שעתר ובית המשפט דחה עתירתו), רואים את המפר כמי שביצע את ההפרה.

עוד מוצע לקבוע בסעיף 15 כי אם נמסרה למפר התראה והמפר המשיך להפר את ההוראה שבשלה נשלחה ההתראה, ימסור לו הממונה הודעה על כוונת חיוב בשל הפרה נמשכת. לעניין זה יובהר כי מכיוון שבהתראה מינהלית מוותר הממונה, כאמור לעיל, על העיצום הכספי בשל ההפרה, סכום העיצום הכספי שיוטל במקרה זה הוא בשל הימשכות ההפרה, ואינו כולל את סכום העיצום הכספי בשל ההפרה הראשונה שבגינה ניתנה ההתראה. ההודעה על כוונת חיוב שימסור הממונה למפר במקרה זה תהיה כאמור בסעיף 3, בשינויים המחויבים. כך למשל במקרה זה תכלול ההודעה פרטים הנוגעים להפרה הנמשכת ובין השאר נתונים לעניין התמשכות ההפרה ולעניין תקופת ההפרה (ממועד משלוח ההתראה). במקרים שבהם ביצע המפר הפרה חוזרת לאחר משלוח התראה על ביצוע ההפרה הראשונה, ימסור לו הממונה הודעה על כוונת חיוב כאמור בסעיף 3, בשינויים המחויבים. כך למשל במקרה זה תכלול ההודעה פרטים הנוגעים להפרה החוזרת ולסכום העיצום הכספי המוטל בגינה, שהוא סכום גבוה יותר.

 

 

סימן ג': שונות

סעיף 16

לעיתים מעשה אחד של המפר יכול להוות הפרה של מספר הוראות לפי חוק זה או לפי חוק זה וחוק אחר  שגם בשל הפרתן ניתן להטיל עיצום כספי. לכן, מוצע לקבוע כי על מעשה אחד שמהווה כמה הפרות כאמור, ניתן להטיל רק עיצום כספי אחד. הוראה זו מגלמת את המחויבות של הרשות המינהלית שלא להטיל סנקציות במידה העולה על הנדרש. כך, במידה שהמפר קיבל מהממונה הודעה על כוונת חיוב לגבי מעשה שבשלו שילם כבר עיצום כספי, יוכל לטעון במסגרת זכות הטיעון כי אין להטיל עליו עיצום כספי נוסף מכוח הוראה זו.

 

סעיף 17

מוצע לקבוע כי על כל החלטה סופית של הממונה לפי הפרק המוצע, כגון ההחלטה להטיל עיצום כספי (לאחר מסירת דרישת תשלום), למסור התראה מינהלית או לפרסם שמו של יחיד,  ניתן יהיה להגיש עתירה לבית משפט השלום שבו יושב נשיא בית משפט שלום החלטות אלה הן החלטות מִנהליות ועל כן יש לקיים בעניינן ביקורת שיפוטית לפי כללי המשפט המינהלי, ככל החלטה מינהלית אחרת.

 

עוד מוצע להבהיר כי עיכוב ביצוע החלטה של הממונה במקרה של הגשת עתירה, נתונה לשיקול דעתו של הממונה או של בית המשפט שאליו הוגשה העתירה. כן מוצע לקבוע כי אם התקבלה העתירה או ערעור על פסק דין בעתירה כאמור, סכום הכסף שיוחזר למפר יהיה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, כדי למנוע פגיעה כלכלית במפר שטענותיו נמצאו מוצדקות.

 

 

סעיף 18           

מוצע לחייב את הממונה לפרסם את החלטותיו בדבר הטלת עיצום כספי. תכלית חובת הפרסום היא הבטחת שקיפות ביחס להפעלת שיקול דעתו של הממונה, אשר בידיו מסורה סמכות רבת עוצמה. באמצעות הפרסום מובטחת בקרה ציבורית על כך שהשימוש בסמכות להטיל עיצום כספי הוא שוויוני וענייני.

על פי הסעיף המוצע, ככל שמדובר במפוקחים שהם יחידים, לא יפורסמו שמותיהם. פרסום השם מהווה פגיעה בפרטיות, וככל שניתן להשיג את מטרת הפרסום בלא פגיעה בפרטיות – ראוי שכך ייעשה. יחד עם זאת, ככל שנדרש להזהיר את הציבור מפני התנהלות של מפר מסוים, על אף שמדובר ביחיד, ניתן יהיה לפרסם את שמו ובלבד שניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו קודם לכן.

מוצע להבהיר כי חובת הפרסום כפופה למגבלות המנויות בסעיף 9(א) לחוק חופש המידע. עוד מוצע להבהיר כי הממונה רשאי שלא לפרסם פרטים שהם בגדר מידע שרשות ציבורית אינה חייבת למסור לפי סעיף 9(ב) לחוק חופש המידע, כדוגמת מידע שהוא סוד מסחרי.

עם זאת, על אף חשיבותו של הפרסום כמפורט לעיל, הרי שכדי למנוע פגיעה מעבר לנדרש במפר כתוצאה מהפרסום האמור, מוצע להגביל את תקופת הפרסום לארבע שנים אם מדובר בתאגיד, ולשנתיים אם מדובר במפר יחיד.

 

סעיף 19           

מוצע לקבוע כי תשלום עיצום כספי, המצאת התראה מינהלית או מתן התחייבות לפי חוק זה, לא יגרעו מאחריותו הפלילית של אדם, אם הפרת ההוראה בחוק מהווה גם עבירה פלילית לפי כל דין. אולם, מוצע להבהיר כי לא ניתן לנקוט במקביל באכיפה מינהלית ואכיפה פלילית, ונדרש לבחור את מסלול האכיפה המתאים לנסיבות.

על פי המוצע, אם החל הליך מינהלי נגד מפר, לא יוגש נגדו כתב אישום אלא אם כן התגלו עובדות חדשות המצדיקות זאת. ההיערכות לאכיפה מינהלית בכל הנוגע לאיסוף הראיות, לשיח עם המפר, וכד' נעשה בדרך שונה מאיסוף ראיות לצורך הליך פלילי. לכן יש להימנע מהסבת הליך האכיפה מהליך מינהלי להליך פלילי, אלא אם כן התגלו עובדות חדשות, המצדיקות את המעבר להליך הפלילי. במקרה כזה של הסבת ההליך להליך פלילי, אם המפר שילם עיצום כספי, יוחזר לו הסכום ששילם כעיצום כספי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום תשלומו או הפקדתו עד יום החזרתו.

באופן דומה מוצע לקבוע כי אם הוגש נגד אדם כתב אישום בשל מעשה המהווה גם הפרה, לא ינקוט נגדו הממונה בהליכי אכיפה מינהלית.

 

סעיף 20

מוצע לקבוע כי הפרה של הוראה מההוראות הקבועות בסעיפים 7ב(א), 7ב(ב),  תהווה עבירה פלילית שדינה מאסר שנה.

בנוסף, מוצע לקבוע עבירה פלילית שדינה מאסר שנה בגין הפרה של הוראה מההוראות המנויות בסעיפים 2טו או 7ב(ג). מוצע כי הפרה של הוראות אלה תהווה עבירה פלילית רק כאשר מתן התעודה, המסמך או האישור לפי הענין, שניתנו על ידי מי שאין בידו רישיון מהממונה כגוף נותן הכשר או כתב הסמכה מהשר כמועצה דתית מוסמכת, נעשה במטרה שאלו יוצגו בעסק אשר לו ניתנו.