תזכיר חוק

 

א. שם החוק המוצע

חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס')(ריבית ודמי פיגורים), התשפ"ב-2021

 

ב. מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים

מטרת תזכיר חוק זה לבצע את ההתאמות הנדרשות בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן – חוק ההוצאה לפועל), בהתאם לתזכיר חוק פסיקת ריבית והצמדה (תיקון מס'), התשפ"ב-2021 אשר מתפרסם במקביל להערות הציבור (להלן – תזכיר חוק פסיקת ריבית והצמדה). במסגרת תזכיר חוק פסיקת ריבית והצמדה מוצעים תיקונים ליישום המלצות הוועדה הבין משרדית לבחינת מנגנוני הריבית בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (נובמבר 2021) (להלן – הוועדה). התיקון העיקרי המוצע בתזכיר חוק פסיקת ריבית והצמדה הוא שינוי מנגנון ריבית הפיגורים על ידי הפרדתה לשני רכיבים שונים של ריבית ודמי פיגורים. בשל ההפרדה בין שני הרכיבים, מוצע בתזכיר חוק פסיקת ריבית והצמדה להסדיר את הוראות החוק הנוגעות לכל אחד מהם בהתאם למאפייניהם השונים. כך למשל, מוצע לתקן את תקופת התחולה של הריבית ושל דמי הפיגורים, את מועד התווספותם לחוב, את תחולתם על חייב שמשלם ועוד. כמו כן, מוצע בתזכיר חוק פסיקת ריבית והצמדה לקבוע ריבית ברירת מחדל, כך שבמקרים שבהם לא נקבע מה סוג הריבית שתחול, תהיה זו ריבית שקלית וכן מוצע בתזכיר לעדכן את ההגדרות השונות שבחוק פסיקת ריבית והצמדה.

בעקבות התיקונים המוצעים במסגרת תזכיר חוק פסיקת ריבית והצמדה נדרשות התאמות גם בחוק ההוצאה לפועל המסדיר, בין השאר, את גבייתם של חובות לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה ואשר מפנה בהקשרים שונים לחוק פסיקת ריבית והצמדה. מטרת תזכיר זה הינה לבצע את ההתאמות הנדרשות בחוק ההוצאה לפועל וליישם את השינויים המוצעים בתזכיר חוק פסיקת ריבית והצמדה.

 

ג. השפעת החוק המוצע על קבוצות אוכלוסייה מסוימות

לא רלבנטי

 

 

ד. השפעת תזכיר החוק המוצע על התקציב ועל התקן המנהלי של המשרד היוזם, משרדים אחרים ורשויות אחרות.

לא רלבנטי

 

 

ה. להלן נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר

 

תזכיר חוק מטעם משרד המשפטים:

תזכיר חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס'...)(ריבית ודמי פיגורים), התשפ"ב-2021

 

דברי הסבר

כללי

בתזכיר חוק פסיקת ריבית והצמדה (תיקון מס'), התשפ"ב-2021 אשר מתפרסם במקביל להערות הציבור (להלן – תזכיר חוק פסיקת ריבית והצמדה) מוצעים תיקונים ליישום המלצות הוועדה הבין משרדית לבחינת מנגנוני הריבית בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (נובמבר 2021) (להלן – הוועדה). תיקון עיקרי המוצע בתזכיר הינו שינוי מנגנון ריבית הפיגורים על ידי הפרדתה לשני רכיבים שונים של ריבית ודמי פיגורים. בשל ההפרדה בין שני הרכיבים, מוצע בתזכיר חוק פסיקת ריבית והצמדה להסדיר את הוראות החוק הנוגעות לכל אחד מהם בהתאם למאפייניהם השונים. כך למשל, מוצע לתקן את תקופת התחולה של הריבית ושל דמי הפיגורים, את מועד התווספותם לחוב, את תחולתם על חייב שמשלם ועוד. כמו כן, מוצע בתזכיר חוק פסיקת ריבית והצמדה לקבוע ריבית ברירת מחדל, כך שבמקרים שבהם לא נקבע מה סוג הריבית שתחול, תהיה זו ריבית שקלית וכן מוצע בתזכיר לעדכן את ההגדרות השונות שבחוק פסיקת ריבית והצמדה.

בעקבות התיקונים המוצעים במסגרת תזכיר חוק פסיקת ריבית והצמדה נדרשות התאמות גם בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן – חוק ההוצאה לפועל או החוק העיקרי) המסדיר, בין השאר, את גבייתם של חובות לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה ואשר מפנה בהקשרים שונים לחוק פסיקת ריבית והצמדה. מטרת תזכיר זה (להלן – תזכיר חוק ההוצאה לפועל) הינה לבצע את ההתאמות הנדרשות בחוק ההוצאה לפועל וליישם את השינויים המוצעים בתזכיר חוק פסיקת ריבית והצמדה.

 

לסעיף 1

מוצע להגדיר את המונחים "דמי פיגורים" ו"ריבית שקלית" לצורך השימוש בהם בחוק. 

 

לסעיף 2

מוצע להתאים את נוסח הסעיף לתיקון המוצע בתזכיר חוק פסיקת ריבית והצמדה לפיו ריבית ברירת המחדל תהיה ריבית שקלית.

 

לסעיפים 3 ו- 4

מוצע להתאים את נוסח סעיפים 9 ו-10 לחוק העיקרי לתזכיר חוק פסיקת ריבית והצמדה ולקבוע שעל סכום ההוצאות, האגרות ושכר הטרחה (להלן – תשלומים נלווים) שנוספים לחוב יחולו ריבית שקלית ודמי פיגורים ממועד התווספותם לחוב ועד למועד התשלום בפועל. מכיוון שמדובר בריבוי של תשלומים נלווים בסכומים שאינם בהכרח גבוהים, מוצע לייצר עבור כל התשלומים הנלווים נקודת ייחוס אחת אחידה אשר ביחס אליה יחושבו התקופות לצורך צירוף הריבית לפי סעיף 7 לחוק פסיקת ריבית והצמדה וכן לצורך הוספת דמי הפיגורים. מוצע לקבוע שנקודת ייחוס זו תהיה מועד פתיחת התיק כשהריבית ודמי הפיגורים יחולו ממועד התווספות התשלומים הנלווים לחוב ביחס לנקודת זמן זו. כך למשל אם הוצאה בגין נקיטת הליך נוספה לחוב כחמישה חודשים לאחר פתיחת התיק, הריבית תיווסף לחוב לאחר שבעה חודשים ממועד זקיפת ההוצאה לחוב (בתום שנה ממועד פתיחת התיק) ואילו דמי הפיגורים על החיוב בגין הוצאה זו יווספו אחרי חודש (לפי מנגנון ההתווספות של אחת לשלושה חודשים). יצוין כי המשמעות היא שהתקופה להוספת הריבית או דמי הפיגורים תהיה קצרה יותר מזו הקבועה בחוק פסיקת ריבית והצמדה ואולם התועלת של יצירת אחידות בין כל התשלומים הנלווים עולה על העלות של קיצור התקופות, זאת בפרט מאחר שמדובר בקיצור שהינו חד פעמי ביחס לתשלומים בסכומים נמוכים.

 

לסעיף 5

מוצע להתאים את הנוסח של סעיף 69א לשינויים בתזכיר חוק פסיקת ריבית והצמדה כך שלמנהל תהיה סמכות לקבוע הוראות גם לעניין ריבית שקלית ובהתאם לשנות את המונח ריבית צמודה למונח ריבית. בנוסף, מכיוון שרכיב הפיגורים המתווסף לחובות נועד לתמרץ את החייבים לשלם, מוצע להעניק למנהל את הסמכות לקבוע הוראות גם לעניין ריבית הפיגורים ודמי הפיגורים המתווספים כך שיוכל להורות במסגרת פריסת החוב לתשלומים גם על הפחתת הפיגורים. בהקשר זה יובהר כי בעוד שדמי הפיגורים מוגדרים לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה הרי שהמונח ריבית פיגורים הינו רחב יותר ומתייחס למגוון המקרים שבהם נקבעה ריבית פיגורים על החוב ועל כן מוצע לקבוע את סמכות המנהל ביחס לשני רכיבים אלו.

 

לסעיף 6

מוצע להתאים את הנוסח של סעיף 69ב1(ה) לשינויים בתזכיר חוק פסיקת ריבית והצמדה ולקבוע שבתיקי מזונות כאשר רשם פורס חוב עבר במזונות, תהיה לו סמכות להפחית את הריבית, את דמי הפיגורים ואת ריבית הפיגורים בתיק בהתאם להוראות הסעיף. מוצע להותיר את שתי החלופות הן של דמי פיגורים והן של ריבית פיגורים על מנת לתת מענה גם לתיקים המתנהלים לפי מנגנון ריבית אחר מחוק פסיקת ריבית והצמדה.

 

לסעיפים 10-7

סעיף 69ב7 קובע את תוצאות ההכרה בחייב משלם לפי הוראה לתשלום בשיעורים. בפסקה (1) נקבע שאם הכיר מנהל לשכת ההוצאה לפועל בחייב כחייב משלם, יפחית את הריבית המתווספת לחוב בשיעור של 25 אחוזים. ההצדקה לביצוע הפחתה זו הינה שהצורך המגולם במרכיב הריבית שעניינו תמרוץ החייב לשלם את החוב פוחת כאשר החייב משלם לפי צו התשלומים שנקבע לו, ולכן מוצדק להפחית את שיעור הריבית הנצברת לחוב. הפחתת הריבית מסייעת גם כתמריץ לחייב להמשיך ולשלם את חובו כדי לשמור על שיעור הריבית המופחתת. מאחר שהמטרה בפסקה זו היא להפחית את הרכיב התמריצי הנוסף לחוב, ומכיוון שבתזכיר חוק פסיקת ריבית והצמדה נקבעה הפרדה ברורה בין ריבית הבסיס לדמי הפיגורים, מוצע שכאשר חייב מוכר כחייב משלם ביחס לחובות שמתנהלים לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, יופחתו כל דמי הפיגורים הנצברים לחוב. בדרך זו גם יופחת כל הרכיב התמריצי וגם תישמר כל ריבית הבסיס. בהתאם לשינוי זה מוצע לתקן גם את סעיפים 69ב8, 69ב10 ו- 69ב15 כך שהוראות הסעיפים החלות על הפחתת שיעור הריבית יחולו גם על הפחתת דמי הפיגורים.

 

לסעיף 11

סעיף 75 לחוק העיקרי קובע את סדר הזקיפה של כספים שהתקבלו בתיק ביחס לרכיבי החוב השונים. בהתאם לסעיף, סדר הזקיפה של כספים אלו הינו קודם כל לכיסוי ההוצאות, לאחר מכן לתשלום הריבית ובסוף לתשלום קרן החוב. מכיוון שדמי הפיגורים הינם רכיב נפרד מהריבית יש לקבוע את מיקומם בסדר הזקיפה ולצורך כך מוצע לקבוע שאם חלים דמי פיגורים על חוב שבגינו נזקפו תשלומים, יזקפו כספים אלו  לתשלום דמי הפיגורים לאחר כיסוי ההוצאות ובטרם תשלום הריבית. זאת, מכיוון שדמי הפיגורים נצברים על קרן החוב והריבית במטרה לתמרץ את החייב לשלם אותן. לכן, כל עוד נותרו בתיק קרן חוב וריבית שלא שולמו הרי שדמי הפיגורים צריכים להמשיך ולהיצבר בגינן.

 

לסעיף 12

בשל השינוי שמוצע בתזכיר חוק פסיקת ריבית והצמדה בדבר קביעתה של הריבית השקלית כריבית ברירת מחדל, מוצע להתאים את הנוסח של סעיף 78א(ח) לחוק העיקרי כך שבמקום ההפניה להפרשי הצמדה וריבית כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית הצמדה תבוא הפניה לריבית השקלית.

 

לסעיף 13

סעיף 81א1(א) קובע מגבלה על גובה החוב שבגינו ניתן לפתוח תביעה על סכום קצוב וקובע שלא ניתן להגיש תביעה על סכום קצוב בגין חוב העולה על 75,000 ₪. הסעיף מבהיר שאין להביא בחישוב תקרה זו גם הפרשי הצמדה וריבית שנוספו לאחר הגשת הבקשה לפתיחת התיק. מוצע לקבוע שגם דמי פיגורים, אשר מתווספים לחוב לאחר הגשת הבקשה לפתיחת התיק, לא יובאו בחשבון לצורך חישוב תקרה זו.

 

לסעיף 14

מוצע להתאים את סעיף 81א3 לחוק העיקרי לשינויים המוצעים בתזכיר חוק פסיקת ריבית והצמדה. ראשית, כיום חלים על החוב לפי סעיף זה הפרשי הצמדה וריבית אלא אם הזוכה ביקש שתחול ריבית שקלית. מכיוון שבתזכיר חוק פסיקת ריבית והצמדה מוצע לקבוע את הריבית השקלית כריבית ברירת מחדל, מוצע גם בסעיף קטן (ב) לקבוע שהריבית שתחול על סכום התביעה כהגדרתו בסעיף תהיה ריבית שקלית. שנית, מוצע לקבוע שהריבית השקלית תחול עד למועד התשלום ולא עד תום המועד להגשת התנגדות כפי שקבוע היום בחוק. לבסוף, מוצע להחליף את ריבית הפיגורים שבסעיף קטן (ג) בדמי פיגורים אשר יחולו מתום המועד להגשת התנגדות ועד ליום התשלום. בנוסף להתאמות הדרושות בסעיף, מוצע לקבוע שהסדר הריביות המעוגן בסעיף זה יחול בנוסף לסכום התביעה גם על התשלומים הנלווים אליו. זאת מכיוון שההצדקה להחלת ריבית בסיס בלבד על סכום התביעה בתקופת הזמן שבה ניתן להגיש התנגדות מתקיימת גם לגבי תשלומים אלו. לצורך החלת הסדר זה על התשלומים הנלווים מוצע להגדיר בסעיף קטן (א)(3) את מועד הפירעון של האגרות, ההוצאות ושכר הטרחה כמועד שבו התווספו לחוב. כמו כן, מוצע להבהיר כי האמור בסעיפים קטנים (ד) ו- (ו) חל רק על סכום התביעה ואילו על התשלומים הנלווים יחולו הוראות סעיפים קטנים (א)-(ג).

לסעיף 15

סעיף 81א4 עוסק בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל להפחית ריביות שנצברו בתיק ההוצאה לפועל. הסעיף קובע שהרשם יהיה רשאי להפחית ריביות אלו מטעמים מיוחדים. יחד עם זאת, כפי שפורט בהרחבה בהמלצות הוועדה, בעוד שתכלית הריבית היא לפצות את הזוכה על העיכוב בקבלת התשלום המגיע לו, תכלית רכיב הפיגורים היא לתמרץ את החייב לשלם את חובו. משכך, מוצע להעניק לרשם ההוצאה לפועל שיקול דעת נרחב יותר להפחית את רכיב הפיגורים בתיק לצורך מימוש תכלית זו. כך למשל, אם מצא שהחייב שילם מחוץ להוצאה לפועל את התשלומים שבהם הוא מחויב לפי צו תשלומים או הסדר עם הזוכה, אם שוכנע כי היעדר תשלום בתקופה מסוימת לא נבע בשל השתמטות של החייב מתשלום החוב או אם הוא סבור כי הפחתת הפיגורים תסייע לתשלום החוב או לסגירת התיק. בעוד שדמי הפיגורים הם רכיב נפרד מריבית הבסיס ולכן אין מניעה שהרשם יפחית אותם במלואם הרי שריבית הפיגורים כוללת גם את ריבית הבסיס וגם את רכיב הפיגורים ולכן יש לבחון את הפחתתה בהתאם לשיעורי הריבית הפרטניים בתיק. על כן, מוצע לקבוע כי הרשם יהיה רשאי להפחית את ריבית הפיגורים, ואולם הפחתה של ריבית הבסיס תהיה רק מטעמים מיוחדים כפי שקבוע היום בסעיף 81א4.

 

לסעיף 16

מוצע להוסיף לחוק את סעיף 81א5 ולקבוע שבתיקים המתנהלים לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, כאשר חייב משלם את חובו לפי צו תשלומים שקבע רשם ההוצאה לפועל או לפי כללי המנהל כהגדרתם בסעיף 69ב2 לחוק, לא ייווספו לחוב דמי פיגורים. בהמלצות הוועדה נקבע כי חייב שנקבעו לו תשלומים לשיעורין לא יידרש לשלם דמי פיגורים אם הוא משלם את השיעורים שנקבעו. המלצה זו עוגנה גם בתזכיר חוק פסיקת ריבית והצמדה שם נקבע כי הוראות החוק, לרבות הוראת סעיף 5א לתזכיר המוצע, יחולו גם על חייב המשלם את חובו בשיעורים. מכיוון שדמי הפיגורים מוטלים על החייב אחת לשלושה חודשים מוצע לקבוע שאם שילם החייב בתקופת שלושת החודשים שקדמו למועד התווספות דמי הפיגורים את סך התשלומים שהוא חייב בהם לפי צו התשלומים האחרון שניתן לחייב או לפי כללי המנהל, לא ייווספו דמי פיגורים לחוב על אותה תקופה. הבחינה האם עמד החייב בתשלומים שנקבעו לו תיערך במועד שבו נדרשים להתווסף דמי הפיגורים כשבמועד זה תבחן מערכת ההוצאה לפועל מהו צו התשלומים המעודכן בתיק והאם החייב שילם את הסכום הכולל שהוא נדרש לשלם בשלושת החודשים הקודמים למועד זה. לעניין זה, מוצע לקבוע כי עמידה בצו התשלומים תיבחן לפי תשלום הסכום הכולל של התשלומים שבהם מחויב החייב ואולם לא ייבחנו מועדי התשלום או מספר השיעורים ששולמו בפועל. זאת, על מנת לתמרץ חייבים לשלם את סך השיעורים בהם הם חייבים בטרם ייווספו דמי הפיגורים וכן על מנת לאפשר יישום אוטומטי של ההסדר בידי מערכת ההוצאה לפועל. לצורך ההגדרה מה ייחשב תשלום, מוצע להפנות לסעיף 69ב4(ג) לחוק שם נקבע מה ייחשב תשלום לצורך הכרה בחייב משלם לפי הוראה לתשלום בשיעורים. לבסוף, ביחס לתיקים שבהם יש מספר חייבים החבים ביחד ולחוד מוצע להחיל את ההוראה שחלה בסעיף 69ב8 ביחס לחייב משלם ולקבוע שבתיק שבו יש מספר חייבים החבים בחוב ביחד ולחוד לא ייווספו דמי פיגורים לחוב כולו.