תוכן עניינים

תזכיר חוק. 2

א. שם החוק המוצע. 2

ב. מטרת החוק המוצע והצורך בו 2

ג. עיקרי החוק המוצע. 2

ד. השפעת תזכיר החוק המוצע על החוק הקיים. 3

ה. השפעת תזכיר החוק המוצע על תקציב המדינה. 3

ו. השפעת תזכיר החוק המוצע על תקנים במשרדי הממשלה וההיבט המינהלי 3

ז. להלן נוסח תזכיר החוק המוצע. 3

תזכיר חוק פסיקת ריבית והצמדה (תיקון מס' 9), התשפ"ב-2021. 4

דברי הסבר. 9

 

תזכיר חוק

 

א. שם החוק המוצע

תזכיר חוק פסיקת ריבית והצמדה (תיקון מס' 9), התשפ"ב-2021.

 

ב. מטרת החוק המוצע והצורך בו

חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן – חוק פסיקת ריבית), מסדיר את המסגרת בעבור מנגנוני הריבית וההצמדה שיחולו על סכומים שנפסקו בפסקי דין של רשויות שיפוטיות. היקף תחולתו של החוק, אשר חל בתחילה רק על פסקי דין, התרחב מאוד וכיום חל על מגוון רחב של סוגי חובות, וכן מוחל על ידי השוק כברירת מחדל במגוון התקשרויות וחיובים. כך, אומץ מנגנון הריבית שבחוק במסגרת למעלה מ- 150 חוקים ביחס לחיובים הקבועים בדין, וכן מאומץ וולונטרית במסגרת התקשרויות וחוזים פרטיים, כמעין מנגנון ברירת מחדל במשק. מנגנון הריבית ושיעורה משמשים גם לחישוב הריביות בחובות רבים הנגבים בהוצאה לפועל. השימוש הנרחב בחוק מעיד על מרכזיותו עבור המשק הישראלי ועל ההשפעה שיש לחוק על מיליוני חייבים ונושים, חברות ומשרדי הממשלה השונים.

 

מנגנוני הריבית, כפי שקבועים בתקנות מכוח החוק, מסדירים את שיעורי הריבית ודרך חישובה. מנגנונים אלו עודכנו לאחרונה בשנת 2003 ומשכך נדרשה בחינה מחודשת שלהם בכדי להבטיח, על אף חלוף הזמן, כי הריביות יממשו את תכליות החוק, כל זאת תוך שמירה על האיזון בין האינטרסים של הנושים והחייבים. לפיכך, מונתה על ידי שר האוצר ושרת המשפטים, בשנת 2018, הוועדה הבין משרדית לבחינת הריביות לפי חוק פסיקת ריבית (להלן - הוועדה). על הוועדה הוטל לבחון את מנגנוני חישוב הריבית בחוק פסיקת ריבית ולוודא, בראי השינויים שחלו במשק בשני העשורים האחרונים, את התאמתם למאפייני המשק. בנוסף, נתבקשה הוועדה להמליץ על המנגנונים הראויים לחישוב הריבית שבחוק, לקדם מדיניות חקיקה ממשלתית בנושא ומתן המלצות ליישומן. דו"ח הועדה הסופי פורסם ביום 27 באוקטובר 2021 ונגיש לציבור באתר החשב הכללי. התיקון המוצע במסגרת תזכיר זה מבוסס על המלצות הוועדה כאמור. יצוין כי מנגנוני חישוב הריבית עצמם יקבעו בתקנות שיופצו בהקדם, בהתבסס על עבודת הועדה.

 

ג. עיקרי החוק המוצע

החוק המוצע מביא לידי ביטוי חלק ממסקנות הועדה, לרבות הותרת שתי חלופות לחישוב ריבית הבסיס, ריבית שקלית וריבית צמודה, אולם קביעת הריבית השקלית כריבית ברירת מחדל; שינוי מנגנון ריבית הפיגורים, בשל התכליות השונות של מנגנון הריבית והמנגנון התמריצי לתשלום החוב, כך שיופרדו השניים ויבנה מנגנון נפרד מהריבית שייקרא "דמי פיגורים"; זקיפת דמי הפיגורים לחוב אחת לרבעון, במקום ברמה יום-יומית; ביטול החלת מנגנון "ריבית דריבית" על דמי הפיגורים; וביטול ריבית מטבע החוץ הקבועה כיום בחוק.

 

יצוין כי בכוונת משרד האוצר להפיץ תזכיר משלים ובו תיקונים פרטניים לחיקוקים רבים שכוללים הוראות פרטניות של הטלת ריביות המתייחסות לחוק פסיקת ריבית.

  

ד. השפעת תזכיר החוק המוצע על החוק הקיים

תיקון חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961.

 

ה. השפעת תזכיר החוק המוצע על תקציב המדינה

אין.

 

ו. השפעת תזכיר החוק המוצע על תקנים במשרדי הממשלה וההיבט המינהלי

אין.

 

ז. להלן נוסח תזכיר החוק המוצע

 

תזכיר חוק מטעם משרד האוצר:

תזכיר חוק פסיקת ריבית והצמדה (תיקון מס' 9), התשפ"ב-2021

 

דברי הסבר

כללי           הריבית במשק הישראלי והעולמי היא בעלת תפקיד מרכזי בהסדרת מגוון מערכות היחסים הכלכליות במשק, ובעלת השפעה נרחבת על הכלכלה והחברה. הריבית משקפת את מחיר הכסף ומשמשת, בין היתר, לשם היוון תזרימי מזומנים ותמחור עסקאות פיננסיות.

חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן – חוק פסיקת ריבית), מסדיר את המסגרת בעבור מנגנוני הריבית וההצמדה שיחולו על סכומים שנפסקו בפסקי דין של רשויות שיפוטיות. היקף תחולתו של החוק, אשר חל בתחילה רק על פסקי דין, התרחב מאוד וכיום חל על מגוון רחב של סוגי חובות, וכן מוחל על ידי השוק כברירת מחדל במגוון התקשרויות וחיובים. כך, אומץ מנגנון הריבית שבחוק במסגרת למעלה מ- 150 חוקים ביחס לחיובים הקבועים בדין, וכן מאומץ וולונטרית במסגרת התקשרויות וחוזים פרטיים, כמעין מנגנון ברירת מחדל במשק. מנגנון הריבית ושיעורה משמשים גם לחישוב הריביות בחובות רבים הנגבים בהוצאה לפועל. השימוש הנרחב בחוק מעיד על מרכזיותו עבור המשק הישראלי ועל ההשפעה שיש לחוק על מיליוני חייבים, נושים וחברות ומשרדי הממשלה השונים.

מנגנוני הריבית, כפי שקבועים בתקנות מכוח החוק, מסדירים את שיעורי הריבית ודרך חישובה. מנגנונים אלו עודכנו לאחרונה בשנת 2003 ומשכך נדרשה בחינה מחודשת שלהם. מוצע לתקנם ולעדכנם בכדי להבטיח, על אף חלוף הזמן, כי הריביות יממשו את תכליות החוק, כל זאת תוך שמירה על האיזון בין האינטרסים של הנושים והחייבים. לפיכך, מונתה על ידי שר האוצר ושרת המשפטים, בשנת 2018, הוועדה הבין משרדית לבחינת הריביות לפי חוק פסיקת ריבית (להלן - הוועדה). על הוועדה הוטל לבחון את מנגנוני חישוב הריבית בחוק ולוודא, בראי השינויים שחלו במשק בשני העשורים האחרונים, את התאמתם למאפייני המשק. בנוסף, נתבקשה הוועדה להמליץ על המנגנונים הראויים לחישוב הריבית שבחוק, לקדם מדיניות חקיקה ממשלתית בנושא ומתן המלצות ליישומן. דו"ח הועדה הסופי פורסם ביום כ"א מרחשוון התשפ"ב (27 באוקטובר 2021) ונגיש לציבור באתר החשב הכללי. התיקון המוצעבמסגרת תזכיר זה מבוסס על המלצות הוועדה כאמור. יצוין כי מנגנוני חישוב הריבית עצמם יקבעו בתקנות שיופצו בהקדם, בהתבסס על עבודת הועדה.

מסקנות הועדה הבאות לידי ביטוי בתזכיר החוק, כוללות הותרת שתי חלופות לחישוב ריבית הבסיס, ריבית שקלית וריבית צמודה, אולם קביעת הריבית השקלית כריבית ברירת מחדל; שינוי מנגנון ריבית הפיגורים, בשל התכליות השונות של מנגנון הריבית והמנגנון התמריצי לתשלום החוב, כך שיופרדו השניים ויבנה מנגנון נפרד מהריבית שייקרא "דמי פיגורים"; זקיפת דמי הפיגורים לחוב אחת לרבעון, במקום ברמה יום-יומית; ביטול החלת מנגנון "ריבית דריבית" על דמי הפיגורים; וביטול ריבית מטבע החוץ הקבועה כיום בחוק.

סעיף 1       מוצע לתקן את סעיף ההגדרות בחוק לצורך יישום מסקנות הוועדה, כפי שבא לידי ביטוי גם בסעיפי החוק הבאים. כך לדוגמא, מוצע להוסיף הגדרה לדמי פיגורים, שיופעל עליהם מנגנון אחר מהמנגנון הקיים היום ביחס לריבית הפיגורים, כפי שיוסבר בהמשך. המונח דמי פיגורים נועד לבטא את העובדה כי לא מדובר בריבית כלל, כלומר, לא מדובר בסכום שמטרתו פיצוי הנושה על הנזק שנגרם לו, אלא סכום שמטרתו הנעת החייב לביצוע תשלום החוב. בנוסף, מוצע לתקן את הגדרת הפרשי הצמדה על מנת להתאים את המונחים הקבועים בהגדרה למונחים מעודכנים, ולמחוק את ההגדרה להפרשי הצמדה וריבית לאור תיקון ההגדרה של ריבית צמודה הכוללת את הריבית הצמודה וכן את הפרשי ההצמדה שיש להוסיף. בנוסף מוצע להוסיף הגדרות למועד הפירעון ולמועד התשלום בפועל, בהם נעשה שימוש בחוק, גם לצורך בהירות. לעניין הגדרת הריביות, מוצע לתקן את ההגדרה לריבית כך שתתייחס גם לריבית שקלית וגם לריבית צמודה, ולהבהיר כי ריבית צמודה היא ריבית בשיעור שיקבע בתקנות, לאחר הוספת הפרשי הצמדה.

סעיף 2       מוצע לתקן את סעיף 2 לחוק פסיקת ריבית, העוסק בסמכות לפסוק ריבית, כך שרשות שיפוטית תוכל לפסוק ריבית או הפרשי הצמדה על כל הסכום או מקצתו וכן לפסוק ריבית בשיעור נמוך יותר. בנוסף מוצע במסגרת הסעיף לקבוע ריביות ברירת מחדל – במצב בו הרשות השיפוטית לא נקבה בסוג הריבית, ובמצב בו כלל לא פסקה ריבית. זאת לאור חוסר הבהירות הנוצר במצבים אלו בהתאם לבחינת הועדה, שעשוי להקשות על יישום פסק הדין ולעורר מחלוקות בין הצדדים. בהתאם למסקנות הוועדה, במקרה בו לא ננקבה הריבית הרצויה, תחול ריבית שקלית, שנקבע כי תהווה ריבית ברירת המחדל.

סעיף 3       מוצע לתקן את סעיף 3 לחוק פסיקת ריבית, העוסק באפשרות של רשות שיפוטית לפסוק ריבית גם על הוצאות משפט ועל שכר טרחת  עורך דין, כך שרשות שיפוטית תוכל לפסוק גם הפרשי הצמדה. גם בעניין זה מוצע כי במידה ולא נקבה הרשות השיפוטית בסוג הריבית, תחול הריבית השקלית. בעניין הוצאות משפט ושכר טרחה שלא נפסקה לגביהם ריבית, מוצע שיחול הסדר דומה לזה המוחל בסעיף 2(ב), לעניין סכום התביעה.  

סעיף 4       מוצע למחוק את סעיף 3א לחוק פסיקת ריבית העוסק בהצמדה שרשות שיפוטית רשאית לפסוק במקום ריבית, זאת לאור שילוב האפשרות לפסוק הפרשי הצמדה בסעיפים 2 ו-3 לשם הבהירות.

סעיף 5       מוצע לתקן את סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית כך שיובהר כי הסמכות הקיימת לקבוע תקנות על ידי שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, תתייחס כעת לקביעתן של הריבית הצמודה והריבית השקלית כהגדרתן החדשה. במסגרת תיקון סעיף זה גם מוצע למחוק את ההתייחסות לריבית מטבע החוץ הקבועה כיום בחוק. ריבית זו נועדה לתת מענה למקרים שבהם התשלומים הנגבים הם במטבע חוץ, אולם בפועל לא נעשה שימוש בריבית זו. יתר על כן, ריבית זו מבוססת על ריבית הליבור אשר עתידה לצאת משימוש.

סעיף 6       מוצע לבצע תיקונים בסעיף 5 לחוק פסיקת ריבית על מנת לייחד את הסעיף להגדרת תקופת הריבית, השקלית או הצמודה, ולהותיר, בהמשך למסקנות הועדה, את העיסוק בדמי הפיגורים לסעיף נפרד הכולל מנגנון נפרד. כיוון שמבוצעת הפרדה בין מנגנון הריבית לבין דמי הפיגורים, ואלו יכולים לחול במקביל, מוצע כי הריבית, שקלית או צמודה, תחול עד מועד התשלום בפועל, כהגדרתו בסעיף ההגדרות המתוקן, שכן מוצדק לפצות את הנושה על נזקו לאורך התקופה כולה.

סעיף 7       מוצע להוסיף את סעיף 5א לחוק פסיקת ריבית שייוחד לדמי הפיגורים לאור המלצת הוועדה להפריד בין מנגנון הריבית, אשר מטרתה לפצות את הנושה על הנזק שנגרם לו לבין דמי הפיגורים אשר מטרתם להניע את החייב לביצוע התשלום. דמי הפיגורים יחולו מיד עם חלוף מועד הפירעון, אולם בניגוד להיום, דמי הפיגורים לא יצברו לחוב באופן יומיומי אלא ייזקפו לחוב אחת לרבעון במטרה לייצר לחייב נקודת זמן ברורה שבה עליו לשלם את החוב בטרם יגיע המועד שבו יתווספו דמי הפיגורים לחוב. זקיפה אחת לרבעון תחזק משמעותית את תמריץ החייב לשלם את חובו בטרם יתווספו לו דמי פיגורים. שיעור דמי הפיגורים יקבעו בתקנות בדומה לשיעור הריבית הצמודה והריבית השקלית. עם תיקון המינוח ריבית פיגורים לדמי פיגורים, נקבע בוועדה גם אין מקום להחיל על דמי הפיגורים מנגנון של "ריבית דריבית", והוא יחול בתקופה המקבילה רק על ריבית הבסיס, כאשר דמי הפיגורים ייצברו באופן נפרד מקרן החוב וריבית הבסיס. זאת כיוון שדמי הפיגורים אינם ריבית, ולכן אין סיבה לצבור אותם בדרך של ריבית דריבית. תחת זאת, הם ייצברו באופן לינארי – בכל מועד שבו יוטלו הם יתווספו לסכום הקודם שהוטל.

סעיף 8       מוצע לתקן את סעיף 6 לחוק פסיקת ריבית, העוסק בסייגים לפסיקת ריבית לפי החוק במקרים בהם נקבעה בהסדר אחר, ולהתאים את המונחים של סוגי הריבית למונחים המעודכנים.

סעיף 9       מוצע לתקן את סעיף 7 לחוק פסיקת ריבית, בהתאם למחיקת ההגדרה של הפרשי הצמדה וריבית. 

סעיף 10     מוצע להוסיף את סעיף 7א לחוק פסיקת ריבית, שיבהיר כי הוראות החוק הנוגעות לריביות, הפרשי הצמדה ודמי פיגורים, יחולו גם על תשלום חוב בשיעורים, בצורה מותאמת.

סעיף 11     מוצע לתקן את סעיף 8 לחוק העוסק בפיצויים במשפט פלילי ולהתאים את ההפניות לסעיפים המעודכנים בחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969.

סעיף 12     מוצע במסגרת סעיף תחולה להגדיר כי הוראות החוק יחולו גם על הליכים תלויים ועומדים בבתי המשפט, ועל תיקי הוצאה לפועל, במגבלות המצוינות בסעיף.

סעיף 13     מוצע להגדיר הוראת מעבר לפיה חיקוקים שהפנו ערב תחילת החוק ל"הפרשי הצמדה וריבית" כמשמעותם או כהגדרתם בחוק, הגדרה אשר מוצע למוחקה, יראו כאילו מפנים לריבית שקלית, הריבית שנקבעה כריבית ברירת המחדל, אלא אם כן נקבע באותו חיקוק אחרת, בצורה מפורשת. יצוין כי מלבד הוראת מעבר זו יידרשו תיקונים פרטניים לחיקוקים רבים שכוללים הוראות פרטניות של הטלת ריביות. תיקונים אלה ייערכו בהמשך.

סעיף 14     מוצע כי לשם היערכות ליישום תיקוני החקיקה המוצעים, תחילתו של החוק תהא שנה מיום פרסומו.