תזכיר חוק בתי דין דתיים (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2021

א. שם החוק המוצע

חוק בתי דין דתיים (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2021

ב. מטרת החוק המוצע והצורך בו

לחוק המוצע כמה מטרות:

1. הגברת השקיפות ואמון הציבור במערכת בתי הדין הדתיים באמצעות קביעה כי דיונים בענייני הקדשות לא יתנהלו כברירת מחדל בדלתיים סגורות.

2. הגמשת אפשרויות הפרסום של פסקי דין הניתנים בבתי הדין הדתיים.

3. הסדרה מפורשת של החיסיון הקיים בין טוען רבני וטוען שרעי ובין לקוחותיהם.

4. השוואת הטוענים הרבניים והטוענים השרעיים לעורכי הדין בכל הקשור לחוק בתי דין דתיים (מניעת הפרעה), התשכ"ה–1925.

ג. עיקרי החוק המוצע

עיקר 1

כדי להגביר את השקיפות ואת אמון הציבור בבתי הדין הדתיים מוצע לקבוע כי דיונים בענייני הקדשות דתיים לא יתנהלו, כברירת מחדל, בדלתיים סגורות.

עיקר 2

הדיונים בענייני משפחה בבתי הדין הדתיים מתנהלים בדלתיים סגורות. כדי להגמיש את אפשרויות הפרסום של פסקי דין הניתנים בבתי הדין, בלא להצריך הבאת כל החלטה ופסק דין בפני עצמם להחלטת דיין על דבר התרת פרסומם, מוצע להסמיך את מנהל מערכת בית הדין הדתי ואת היועץ המשפטי של מערכת בית הדין הדתי, כל אחד בפני עצמו, להרשות פרסום פסק דין או החלטה שניתנו בדלתיים סגורות ועברו חמש-עשרה שנים מיום מתן פסק הדין או ההחלטה, אם מצאו כי יש בהם עניין לציבור, ובלבד שהושמטו מהם שמות ופרטי זיהוי של בעלי הדין ושל קטינים שעניינם נדון בפסק הדין או ההחלטה, אלא אם אסר בית הדין במפורש בגוף פסק הדין או ההחלטה את פרסומם או שקבע מועד ארוך יותר להתרת פרסומם.

עיקר 3

מוצע להסדיר במפורש בחוק את החיסיון הקיים בבתי הדין הדתיים לגבי דברים ומסמכים שהוחלפו בין טוען רבני וטוען שרעי ובין לקוחו בכל הקשור לעיסוק המקצועי.

עיקר 4

מוצע להשוות את הטוענים הרבניים והטוענים השרעיים לעורכי הדין בכל הקשור לחוק בתי דין דתיים (מניעת הפרעה), התשכ"ה–1925.

 

ד. השפעת החוק המוצע על הדין הקיים

יתוקנו הוראות בחוקים אלו: חוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז–1956; חוק בתי-דין דתיים (מניעת הפרעה), התשכ"ה-1965.

ה. השפעת תזכיר החוק המוצע על התקציב ועל התקן המנהלי

אין השפעה.

ו. להלן נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר

 

תזכיר חוק מטעם המשרד לשירותי דת:

תזכיר חוק בתי דין דתיים (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2021

סעיף 1(א)

לפסקה (א)(1)

על פי סעיף 1א לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון) מתנהלים הדיונים בבתי הדין הדתיים על דרך הכלל בדלתיים סגורות. הסיבה לכך היא שעיקר עיסוקם של בתי הדין הדתיים הוא בענייני משפחה, וזו הדרך המתאימה לדיונים אלו, כמקובל בבתי המשפט לענייני משפחה. למרות זאת, החוק החריג את ענייני ירושה, ולא חייב בהם דלתיים סגורות. עתה, בהתחשב בפרשיות קשות שהתפרסמו בענייני הקדשות רבניים שחשפו בתי הדין הרבניים עצמם, מוצע כי על דרך הכלל ענייני הקדשות לא יידונו בדלתיים סגורות, ולפיכך גם החלטה או פסק דין בענייני הקדשות לא יידרש מכוח החוק להיתר פרסום פרטני של ההחלטה או פסק הדין. חשוב לציין כי הקדשות דתיים מיועדים בדרך כלל לצורכי ציבור, וחשוב כי הנעשה בהם ייחשף לעיני הציבור ו"השמש המטהרת". לא למותר לציין כי זה שנים שבתי הדין הרבניים נוהגים לפרסם את פסקי הדין בענייני הקדשות עם פרטי הזיהוי של המעורבים בהם, וזאת כדי להגביר את השקיפות, את האחריות המוטלת על מי שאמורים לעסוק בענייני ציבור באמונה, וכדי להגביר את אמון הציבור בשיפוט של בתי הדין הרבניים.

לפסקה (א)(2)

מאחר שהליכים בענייני משפחה מתנהלים בבתי הדין הדתיים בדלתיים סגורות, יש צורך בהיתר פרטני לכל החלטה או פסק דין כדי לאפשר את פרסומם. בהתאם לכך מקפידים בתי הדין הרבניים זה שנים כי בטרם פרסומו של פסק דין כאמור תינתן החלטה, אם בגוף פסק הדין ואם בהחלטה נפרדת, המתירה את פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים של בעלי הדין וקטינים המעורבים בעניין. בדרך זו נוהגים בתי הדין הרבניים לפרסם מדי שנה מאות פסקי דין שיש בהם עניין רב לציבור, הן הכללי והן זה הנזקק לשירותי בתי הדין – דיינים ורבנים ברחבי העולם, בעלי דין, עורכי דין, טוענים רבניים, אנשי תקשורת ואנשי משפט ומקצועות חופשיים באשר הם.

מאז הקמתם של בתי הדין הרבניים לפני כמאה שנה, הצטברו בתיקי בתי הדין, אשר עדיין שמורים בארכיון המדינה, פסקי דין רבים וחשובים שטרם פורסמו. עשויים להיות בהם עניינים החשובים לידיעת הציבור, ובין היתר למחקרים הלכתיים, משפטיים, היסטוריים, סוציולוגיים ועוד.

כדי להגמיש את אפשרויות הפרסום של פסקי דין אלה, בלא להצריך הבאת כל החלטה ופסק דין בפני עצמם להחלטת דיין על דבר התרת פרסומם, מוצע להסמיך את מנהל מערכת בית הדין הדתי ואת היועץ המשפטי של מערכת בית הדין הדתי, כל אחד בפני עצמו, להרשות פרסום פסק דין או החלטה שניתנו בדלתיים סגורות ועברו חמש-עשרה שנים מיום מתן פסק הדין או ההחלטה, אם מצאו כי יש בהם עניין לציבור, ובלבד שהושמטו מהם שמות ופרטי זיהוי של בעלי הדין ושל קטינים שעניינם נדון בפסק הדין או ההחלטה, אלא אם אסר בית הדין במפורש בגוף פסק הדין או ההחלטה את פרסומם או שקבע מועד ארוך יותר להתרת פרסומם.

מודגש כי אין מדובר בפתיחה גורפת של תיקי בתי הדין לעיון הציבור ואף לא לעיונם של חוקרים אקדמיים, הלכתיים או בעלי עניין מדיסציפלינות אחרות, אלא בהיתרי פרסום נקודתיים, בהתאם למשאבים, ליכולות ולסדרי העדיפויות של מערכות בתי הדין הדתיים, ועל פי שיקול דעת שיפעילו בכל מקרה ומקרה.

סעיף 1(ב)

החוק מכיר בחיסיון על דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין ללקוחו. סעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, פוטר עורך דין מלהעיד על דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח. כך גם סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, אוסר על עורך דין לגלות או למסור דברים או מסמכים שהוחלפו בין עורך דין ללקוחו, בכל הליך משפטי, חקירה או חיפוש.

אף שייתכן ללמוד על דרך ההיקש מחסיון יחסי עורך-דין–לקוח לחסיון יחסי טוען-בית-דין-דתי–לקוח, החקיקה אינה מתייחסת לחיסיון שבין טוען רבני או טוען שרעי ללקוחו, ועל כן נפגעים לקוחות טועני בתי הדין הדתיים, מאחר שהלקוחות אינם מרגישים חופשיים דיים להתייעץ עם הטוענים מתוך ידיעה שענייניהם ייוותרו חסויים באופן מוחלט לפני בתי הדין הדתיים. בכך מופר גם עקרון השוויון ונפגעים הטוענים הדתיים, שהרי החיסיון שחל על יחסי עורך-דין–לקוח אינו חל במפורש עליהם, והם נקראים, או עלולים להיקרא, לעיתים להעיד על דברים שמסר להם הלקוח.

מוצע לקבוע במפורש כי טוען רבני או טוען שרעי לא יחויב להעיד בבית הדין הדתי על דברים ומסמכים שנמסרו לו על ידי הלקוח, אלא אם כן ויתר בעל הדין על החיסיון (לא הוזכרו "טוענים דרוזיים", מאחר שאין פרקטיקה כזו בבתי הדין הדרוזיים. כמו כן אין מוכרת פרקטיקה דומה בבתי הדין הנוצריים).

עם זאת, מאחר שהחיסיון של יחסי עורך-דין–לקוח היא מוחלטת וספק אם הייתה מתקבלת לו הייתה נחקקת כיום, מוצע לקבוע במפורש כי החיסיון החדש לפי התיקון המוצע לא יחול על הליך פלילי, ועליו יחולו הוראות פרק ג' לפקודת הראיות.

סעיף 2

חוק בתי-דין דתיים (מניעת הפרעה), תשכ"ה–1965 קובע עונשים למי שמפריע לדיוני בית הדין הדתי, עם זאת סעיף 2(ג) לחוק מסייג את תחולתו על מי שנתון לשיפוט משמעתי על פי חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1965 ונמצא באולם בית הדין לרגל תפקידו. הטעם שעומד מאחורי הוראה זו הוא שבמקרה שניתן לפעול כנגד אדם במישור משמעתי יש לפנות לאופציה זו.

כיום לאחר התקנת תקנות הטוענים הרבניים, התשס"א-2001, ותקנות הטוענים השרעיים, התשכ"ג–1963, המחילים על הטוענים הדתיים כללי משמעת ושיפוט משמעתי, מוצע שהסייג הקיים לגבי עורך דין יחול גם על טוען דתי וייקבע שהוראות חוק בתי-דין דתיים (מניעת הפרעה), תשכ"ה-1965, לא יחולו גם על טוען דתי, רבני או שרעי, שנמצא באולם בית הדין לרגל תפקידו.