תוכן עניינים

טיוטת תקנות. 2

א. שם התקנות המוצעות. 2

ב. מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן 2

ג. להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות:. 2

טיוטת תקנות בתי המשפט (אגרות) (תיקון), התשפ"ב-2021. 3

1.  תיקון הפתיח. 3

2.  תיקון תקנה 3. 3

3.  תיקון תקנה 14. 3

4.  תיקון תקנה 20. 3

5.  תיקון התוספת. 4

6.  תחולה. 4

דברי הסבר. 5

 

טיוטת תקנות

 

א. שם התקנות המוצעות

טיוטת תקנות בתי המשפט (אגרות) (תיקון), התשפ"ב-2021

 

ב. מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן

בעקבות הרפורמה המקיפה שהביא עמו חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן – החוק) מוצע לערוך תיקונים והתאמות בתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן – התקנות העיקריות). התיקון המוצע להלן נועד להסדיר את האגרות בעד הליכים לפי החוק המתנהלים בבית המשפט ולהתאים את נוסחן של התקנות העיקריות לשינויים בדין שאירעו בעקבות חקיקת החוק (הן שינויים בדיני חדלות הפירעון והן שינויים בנוגע לפירוק חברות בידי בית המשפט שלא במסגרת הליכי חדלות פירעון). תיקון זה מהווה נדבך משלים להסדרים הכלולים בתקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי (אגרות), התשע"ט-2019, שהן תקנות לפי החוק המסדירות את האגרות בעד הליכים לפי החוק המתנהלים בפני הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי או בפני רשם ההוצאה לפועל. טיוטה קודמת של התיקון פורסמה בזמנו להערות הציבור יחד עם תיקוני האגרות הנוספים לפי החוק, אך התיקון לא קודם עד עתה בשל קיומן של תקופות בחירות אשר הביאו להשהיה ממושכת באפשרות קידום החקיקה כנדרש.

 

ג. להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות:

 

טיוטת תקנות מטעם משרד המשפטים:

טיוטת תקנות בתי המשפט (אגרות) (תיקון), התשפ"ב-2021

 

__ ב___ התשפ"ב (__ב___ 2021)

(חמ 3-87-ת1)

 

_____________________

גדעון סער

שר המשפטים

 

 

דברי הסבר

 

כללי          חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן – החוק או חוק חדלות פירעון) פורסם ברשומות ביום כ"ח באדר התשע"ח (15 במרס 2018) ונכנס לתוקף 18 חודשים מיום פרסומו (16 בספטמבר 2019). החוק הסדיר באופן מקיף את דיני חדלות הפירעון של יחידים ושל תאגידים וזאת חלף שורה של דברי חקיקה ופסיקה אשר הסדירו את הנושא קודם לכן. סעיף 356(3) לחוק מסמיך את שר המשפטים, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, להתקין תקנות בעניין אגרות ותשלומים בעד הליכים לפי החוק. יצוין כי הליכים לפי החוק מתקיימים הן בפני בית המשפט, הן בפני הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי (להלן – הממונה) והן בפני רשם הוצאה לפועל.

מכוח הסמכות שבסעיף 356(3) לחוק פורסמו ביום 26 באוגוסט 2019 תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי (אגרות) (הוראת שעה), התשע"ט-2019 (להלן – תקנות האגרות לפי חוק חדלות פירעון), אשר הסדירו את חובת תשלום האגרה החלה על בקשות יחיד לצו פתיחת הליכים, המוגשות לממונה או לרשם ההוצאה לפועל; את חובת תשלום האגרה בעד הגשת תביעת חוב; את תשלום האגרה לממונה או לרשם ההוצאה לפועל בעד ניהול ההליך (תשלום הנגבה מקופת הנשייה) וכן הוראות נוספות בעניין אגרות בהליכים לפי החוק בעניינם של יחידים.

יצוין כי תקנות האגרות לפי חוק חדלות פירעון נקבעו כהוראת שעה עד לחודש מרץ 2021, ובהמשך תוקנו כך שרוב ההסדרים הקבועים בהן עוגנו בהוראות קבועות,[8] להוציא הוראת שעה אחת שתוקפה הוגבל עד ליום ט' בחשוון התשפ"ב (15 באוקטובר 2021) (להלן – הוראת השעה).

ההסדרים שנקבעו בתקנות האגרות לפי חוק חדלות פירעון היו מלכתחילה חסרים במובן זה שלא נגעו להליכים המתנהלים בפני בתי המשפט. על הליכים אלו המשיכו לחול תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן – התקנות העיקריות), בנוסח שקדם לחקיקת חוק חדלות פירעון והיה אפוא רלוונטי לדיני חדלות הפירעון שחלו לפני תחילת החוק. מכאן הצורך בתיקון התקנות העיקריות, כמוצע להלן.

יצוין כי תיקון לתקנות העיקריות שנועד להתאימן לדיני חדלות הפירעון שלאחר כניסת חוק חדלות פירעון לתוקף פורסם בזמנו להערות הציבור יחד עם תיקוני האגרות הנוספים לפי החוק, אך לא קודם עד עתה בשל קיומן של תקופות בחירות אשר הביאו עמן השהיה ממושכת באפשרות קידום החקיקה כנדרש.

כעת, לקראת מועד פקיעת הוראת השעה באמצע חודש אוקטובר 2021, מוצע לקדם שני תיקוני תקנות – תיקון אחד לתקנות האגרות לפי חוק חדלות פירעון, ותיקון שני לתקנות העיקריות כפי שיפורט להלן – אשר יביאו במשולב להשלמת ההסדרה הכוללת של נושא האגרות בהליכים לפי חוק חדלות פירעון המתנהלים בפני בית המשפט, הממונה או רשם ההוצאה לפועל.

עניינו של התיקון המוצע להלן באגרות שיוטלו במסגרת הליכים לפי חוק חדלות פירעון המתנהלים בבית המשפט. כן כולל התיקון המוצע להלן התאמה של נוסחן של התקנות העיקריות לשינויים בדין שאירעו בעקבות חקיקת חוק חדלות פירעון, הן מבחינת הליכים לפי חוק חדלות פירעון עצמו, והן מבחינת הליכי פירוק חברות שלא במסגרת הליכי חדלות פירעון (הליכים שהוסדרו במסגרת תיקונים עקיפים לדיני החברות, שנעשו כחלק מחקיקת חוק חדלות פירעון).

תקנה 1      מוצע לתקן את הפתיח לתקנות העיקריות כך שיכלול את הסעיפים המסמיכים המעודכנים לפי חוק חדלות פירעון ולפי חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן – חוק החברות), וכך שיכלול הפניות מקוצרות לחוקים האמורים, שכן הפניות אליהם משמשות במספר מראי מקום בגוף התקנות העיקריות.

תקנות 2 ו-5(1), (2), (4) ו-(5)        מוצעים התיקונים הבאים בתקנה 3 ובתוספת לתקנות העיקריות, שנועדו להסדיר, כמכלול, את האגרות בעד ההליכים הרלוונטיים המתנהלים בבית המשפט:

תקנה 3 לתקנות העיקריות קובעת את רשימת העניינים אשר בהם תשולם אגרת בית משפט, וזאת בהתאם לסכומים המפורטים בפרטים 3, 5 או 10 לתוספת. בהתאם לפרט 10 לתוספת בנוסחו כיום, עניינים המנויים בתקנה 3 והמתנהלים בפני בית המשפט המחוזי חייבים באגרה בסך של 1,153 שקלים חדשים. עובר לחקיקת החוק, זו הייתה האגרה הרלוונטית להליכי פירוק חברה והכרזת פשיטת רגל (המנויים, בהתאמה, בתקנות 3(4) ו-3(5) לתקנות העיקריות) שכן אלה התנהלו בפני בית המשפט המחוזי.

בעקבות חקיקתו של חוק חדלות פירעון רבים מהליכי חדלות הפירעון אינם מתנהלים עוד בבית המשפט אלא בפני הממונה או רשם ההוצאה לפועל. בנוסף, חלק מההליכים הועברו לסמכותו העניינית של בית משפט השלום (הכוונה בפרט להליכי חדלות פירעון בעניינו של חייב שהוא יחיד שנפתחו לבקשת נושה), והליכים אחרים (בעניינם של תאגידים) נותרו בסמכות עניינית של בית המשפט המחוזי. נוכח תמורות אלו נדרש לערוך בתקנות העיקריות התאמות הן מבחינת הטרמינולוגיה שבה נוקטת תקנה 3 לתקנות העיקריות, כך שתתאים להליכים לפי חוק חדלות פירעון שעדין מתנהלים בבית המשפט, והן מבחינת סכומי האגרות הקבועים בתוספת בהתייחס להליכים אלו. בפרט מוצע להשוות בין סכום האגרה שישולם בעד בקשה לצו לפתיחת הליכים המוגשת לממונה ולרשם ההוצאה לפועל (סכום שנקבע, כאמור, בתקנות האגרות לפי חוק חדלות פירעון), לבין הסכום שישולם בעד בקשה כאמור המוגשת לבית המשפט. מוצע אפוא לתקן את תקנות 3(4) ו-3(5) לתקנות העיקריות, ולהתאימן לקביעות המהותיות שנקבעו עם חקיקת חוק חדלות פירעון, כדלקמן:

לגבי תקנה 3(4) לתקנות העיקריות – מוצע לתקנה כך שתתייחס רק להליך פירוק חברה בידי בית המשפט לפי פרק ב' לחלק שמיני א' לחוק החברות (קרי, פירוק של חברה סולבנטית בידי בית המשפט). הליך זה, המתנהל בפני בית משפט מחוזי, יחויב באגרה בסכום של 1,153 שקלים חדשים, בהתאם לקבוע בפרט 10 לתוספת. קביעה זו אינה משנה מן המצב הקיים כיום לעניין האגרה החלה על בקשה לצו פירוק המוגשת לבית המשפט לפי חלק שמיני א' לחוק החברות כאשר זו מוגשת על ידי בעל מניה. מוצע כי אגרה בסכום זהה תשולם גם כאשר בקשה זו מוגשת על ידי החברה הסולבנטית עצמה, שכן מדובר בהליך דומה הנדון בפני אותה ערכאה שיפוטית ולפי דין דומה.

בתור צעד משלים לקביעת אגרה זו, מוצע לתקן את תקנה 20(17) לתקנות העיקריות בכל הנוגע לבקשת חברה לפירוקה בידי בית המשפט. יובהר כי עד עתה התקנות העיקריות קבעו פטור מאגרה בהליך פירוק שנפתח לבקשת החברה עצמה בלי להבחין בין הליך פירוק של חברה סולבנטית להליך פירוק של חברה בעילה של חדלות פירעון. בעקבות הרפורמה שערך חוק חדלות פירעון נדרש לערוך הבחנה ברורה במסגרת התקנות העיקריות (הן מבחינה טרמינולוגית והן מבחינת גובה האגרה שתשולם בעד פתיחת ההליך) בין פירוק חברה שנעשה כחלק מהליכי חדלות פירעון לפי החוק, לבין פירוק חברה שאינה חדלת פירעון הנעשה לפי הוראות חלק שמיני א' לחוק החברות. ר' פירוט נרחב בעניין בדברי ההסבר לתקנה 4(1), להלן.

לגבי תקנה 3(5) לתקנות העיקריות – מוצע להתאים גם אותה לשינויים שנעשו במסגרת החוק. עם ביטול שלב "הכרזת פשיטת רגל" בהליכי חדלות פירעון של חייב שהוא יחיד, הרי שהשלב הרלוונטי לגביית אגרה בעת פתיחה בהליך חדלות פירעון הינו שלב הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, המוסדר בחלקים ב' ו-ג' לחוק חדלות פירעון (לגבי חייב שהוא תאגיד וחייב שהוא יחיד, בהתאמה).

יצוין, כי אגרה בעד בקשה לצו לפתיחת הליכים המוגשת על ידי חייב יחיד מוסדרת כיום בתקנות האגרות לפי חוק חדלות פירעון, שכן בקשה מסוג זה מוגשת לממונה או לרשם ההוצאה לפועל. סכום האגרה היה במקור 1,600 שקלים חדשים, ובחודש יולי 2021 הופחת וכיום עומד על 1,400 שקלים חדשים.

תוצאת הדברים היא כי במסגרת התיקון המוצע להלן לתקנות העיקריות, נותר להסדיר באופן משלים את חובת תשלום האגרה החלה על בקשות לצו לפתיחת הליכים המוגשות לבית המשפט – בין אם הן מוגשות לבית משפט השלום (בקשות בעניינו של חייב שהוא יחיד המוגשות על ידי נושה), ובין אם הן מוגשות לבית המשפט המחוזי (בקשות בעניינו של תאגיד).

בהתאמה לסכום הקבוע בתקנות האגרות לפי חוק חדלות פירעון, מוצע להעמיד גם את סכום האגרה בעד הגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים המוגשת לבית המשפט, השלום או המחוזי, על 1,400 שקלים חדשים. זאת, מתוך הבנה כי מדובר בהליכים תואמים, שעניינם דומה, וכי אין הבדל מהותי בתשומות הכרוכות בניהולם ובמשאבים הנדרשים בכל הנוגע להעמדת המערכות הייעודיות, ותשומות כוח האדם במענה לבקשות אלו, בין אם מוגשות לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, ובין אם לבית המשפט. מוצע לערוך תיקון זה באמצעות הוספת פרטים 3א ו-10א לתוספת לתקנות העיקריות, ותיקון פרטים 3 ו-10 לתוספת, הכל כמפורט בתקנה 5 לתיקון זה. בהתאם לכך מוצע, במסגרת תקנה 2 לתיקון זה, לתקן את ההפניות לתוספת ברישה של תקנה 3 לתקנות העיקריות, כך שיכללו את הפרטים החדשים שבתוספת.

בנוסף, נדרש להסדיר את תשלום האגרה בעד בקשת חייב להסדר חוב שלא במסגרת צו לפתיחת הליכים, המוגשת גם היא לבית המשפט, לפי חלק י' לחוק (לבית משפט השלום בעניינו של יחיד ולבית המשפט המחוזי בעניינו של תאגיד). מוצע לקבוע חובת תשלום אגרה בסך של 1,400 שקלים חדשים גם בעד בקשה מסוג זה. בהיותה בקשות הפותחת הליך לפי חוק חדלות פירעון המוסדרת במסגרת החוק, ועל מנת שלא לייצר העדפה מובנית לטובת הליכים אלו במקום שבו נדרש מהותית הליך אחר, מוצע לקבוע כי בעד בקשות לאישור הסדר חוב כאמור תשולם אגרה זהה לזו המשולמת בעד בקשות לצו לפתיחת הליכים.

יוער כי בהליך זה, המתנהל בפני בית המשפט, מעורבים גורמים רבים ומבוצעות פעולות רבות – קיום אסיפות סוג, מינוי מנהל הסדר במידת הצורך, מינוי מומחה במידת הצורך ועוד. מורכבות ההליך וההיבט המהותי של הסדר החוב המבוצע במסגרתו, אשר ככלל נובע ממקום של היתכנות כלכלית לביצועו, יש בהם כדי להצדיק השתת אגרה משמעותית על חייב המבקש לבוא בפתחו של ההליך.

עוד יוער, כי ההסדר המוצע בעניין האגרה בעד בקשת חייב להסדר חוב יחול גם על אגרה בעד בקשת חייב לעיכוב הליכים לפי פרק א'1 לחלק י' לחוק (הפרק שכותרתו "עיכוב הליכים לשם גיבוש הסדר חוב – הוראת שעה"). זאת בהתאם לסיפא לסעיף 319ל לחוק, המורה כי לעניין אגרות ותשלומים שנקבעו בתקנות לפי סעיף 356(3) יראו את מגיש הבקשה לעיכוב הליכים כאילו הגיש בקשה להסדר חוב.

לבסוף, מוצע לקבוע חובת תשלום אגרה בסכום של 1,400 שקלים חדשים גם בעד בקשת אכיפה המוגשת לבית המשפט שעניינה מינוי כונס לאכיפת זכויותיהם של בעלי איגרות חוב שהובטחו בשעבוד צף. סעיף 194 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן – פקודת החברות), שעניינו אכיפה הטעונה רשות מבית המשפט, תוקן במסגרת התיקונים העקיפים בחוק חדלות פירעון (סעיף 359 לחוק חדלות פירעון, ס"ח התשע"ח, עמ' 393). הסעיף קובע בין השאר כי אכיפת זכויות של בעלי אגרות חוב המובטחות בשעבוד צף טעונה אישור בית המשפט, ולשם כך רשאי בית המשפט למנות כונס; וכי אם הורה בית המשפט על מינוי כונס לשם אכיפת זכויותיהם של בעלי איגרות חוב שהובטחו בשעבוד צף, יחולו על הכונס, ובכלל זה על דרך מינויו וזהותו, הוראות פרק ו' לחלק ב' לחוק חדלות פירעון. הסעיף קובע כי במקרים אלו יראו את החברה כאילו ניתן לגביה צו לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון, וכי הליכי אכיפת הזכויות בידי הכונס יתנהלו בהתאם לאותו חוק.

החלת הוראות חוק חדלת פירעון על הכונס בהליך מהסוג האמור וראיית החברה כחברה שניתן לגביה צו לפתיחת הליכים מעידות על הקבלה מהותית בין בקשת האכיפה לבין בקשה לצו לפתיחת הליכים, ומשכך מוצע לחייב באגרה את המבקש, גם בהקשר הזה, בסכום העומד על 1,400 שקלים חדשים. זאת, באמצעות הכללת הליך של בקשת אכיפה כאמור בתקנה 3(5) לתקנות העיקריות.  

תקנה 3      תקנה 14 לתקנות העיקריות מסדירה את אפשרות הגשת בקשה לפטור מאגרה בנסיבות מסוימות. בין השאר, האפשרות ניתנת כאשר המבקש טוען שאין ביכולתו לשלם את האגרה הנדרשת. תקנת משנה (ד) שם קובעת כך:

"(ד)  ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ג), תשמש החלטה או הכרזה כמפורט להלן, אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה:

...

(3) הכרזה כי החייב הוא פושט רגל לפי סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל ...".

 

פסקה (3) המצוטטת לעיל מתייחסת להליכי פשיטת רגל לפי הדין שקדם לחוק חדלות פירעון. מוצע להוסיף אחריה את פסקה (4), שבה תיכלל עילה מעודכנת לפי דיני חדלות הפירעון המעודכנים, ולקבוע כי גם כאשר בעניינו של חייב שהוא יחיד ניתן צו לפתיחת הליכים לפי חלק ג' לחוק חדלות פירעון בשנתיים שקדמו להגשת בקשתו לפטור מאגרת בית המשפט – יהווה הדבר ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה. כמו כן, מאחר שהליכי חדלות פירעון נמשכים, ככלל, מעבר לשנתיים, מוצע להרחיב במקרה זה את החזקה הבסיסית הקבועה בתקנת משנה 14(ד), ולאפשר ליחיד כאמור, גם לאחר שחלפו יותר משנתיים ממועד מתן הצו לפתיחת הליכים בעניינו, להציג בפני בית המשפט ראיה כי הוא עדין בהליכי חדלות פירעון, כדי לבסס את החזקה האמורה לעניין אגרת בית המשפט. 

תקנה 4(1) תקנה 20(17) לתקנות העיקריות קובעת לאמור:

"20. עניינים הפטורים מאגרה

פרט אם יש על כך הוראה מפורשת בתקנות אלה, ועל אף האמור בתקנה 6א, לא תשולם אגרה בעד העניינים שלהלן:

...

(17)  בקשת חייב לפשיטת רגל או בקשת חברה לפירוקה לפי החלטתה, ובקשות במסגרת ההליכים האלה:

(א)   הליך ביניים לפי פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן – פקודת החברות), או לפי פקודת פשיטת הרגל, במסגרת הליך פירוק או פשיטת רגל שהגיש החייב, המפרק ובכלל זה מפרק זמני שמונה לפי סימן ו' לפרק י"ב לפקודת החברות, מנהל מיוחד לפי סימן ז' לפרק י"ב לפקודת החברות או לפי סעיף 23 לפקודת פשיטת הרגל, או נאמן שמונה לפי סעיף 45 לפקודת פשיטת הרגל;

(ב) הליך ביניים לפי הפרק השלישי בחלק התשיעי לחוק החברות, התשנ"ט-1999, שהגיש בעל תפקיד כמשמעותו בחוק האמור;"

 

נוסח הפסקה אינו עולה בקנה אחד עם השינויים המהותיים והטרמינולוגיים שנעשו בחוק חדלות פירעון שתוארו לעיל, ומשכך מוצע להתאים את נוסחה, כמפורט להלן.

ראשית, הרישא לפסקה (17) קובעת פטור על "בקשת חייב לפשיטת רגל" ועל "בקשת חברה לפירוקה לפי החלטתה". מוצע למחוק רישה זו, מהטעמים המפורטים להלן:

בעניינו של חייב שהוא יחיד, קביעה זו יסודה בחובה המעוגנת בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן – פקודת פשיטת הרגל), שלפיה חייב המגיש בקשת פשיטת רגל נדרש להפקיד פיקדון אצל הכונס הרשמי, בסך של 1,600 שקלים חדשים, עם הגשת בקשתו. במקור, כדי שלא לחייבו פעמיים נקבע הפטור האמור מאגרת בית המשפט. אולם במסגרת חקיקת חוק חדלות פירעון בוטלה חובת הפקדת הפיקדון, מתוך כוונה כי אגרה בעד בקשה לצו לפתיחת הליכים תיקבע בתקנות רלוונטיות לפי החוק. ואכן, במסגרת תקנות האגרות לפי חוק חדלות פירעון הוטלה אגרה בסכום דומה על יחיד המבקש צו לפתיחת הליכים (תחילה בסכום של 1,600 שקלים חדשים ובהמשך הופחתה לסכום של 1,400 שקלים חדשים).

בהינתן שחובת הפקדת הפיקדון בוטלה כאמור, אין עוד חשש לחיוב כפול בעניינו של חייב המבקש צו לפתיחת הליכים, ומשכך אין עוד צורך בפטור הקבוע כיום במסגרת תקנה 20(17) לתקנות העיקריות. בנוסף וכפי שתואר לעיל, במסגרת הרפורמה שערך החוק עברו בקשות לצו לפתיחת הליכים שמגישים חייבים שהם יחידים להיות מוגשות לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, ולא לבית המשפט, כך שכבר אין רלוונטיות להתייחס אליהן במסגרת התקנות העיקריות (זאת להבדיל מבקשות שמגישים נושים או חייבים שהם תאגידים).

לגבי הסיפא של פסקה (17) העוסקת בעניינה של חברה המגישה בקשה לפירוקה לפי החלטתה – כפי שהוסבר לעיל בעקבות חקיקת החוק נדרש להבחין במסגרת התקנות העיקריות בין הליכי פירוק של חברה בעקבות חדלות פירעונה, המוסדרים בחוק חדלות פירעון, לבין הליכי פירוק של חברה סולבנטית לפי חלק שמיני א' לחוק החברות. לגבי הליכים בעניינה של חברה חדלת פירעון – כפי שהוסבר בהרחבה לעיל, מוצע לקבוע כי חובת תשלום האגרה תחול באופן אחיד על כל הבקשות לצו לפתיחת הליכים המוגשות לבית המשפט (שלום או מחוזי) לפי חוק חדלות פירעון, בסכום של 1,400 שקלים חדשים, וקביעה זו רלוונטית בין היתר לאגרה בעד בקשת חברה חדלת פירעון לצו לפתיחת הליכים בעניינה. לגבי פירוק של חברה סולבנטית – מוצע להשוות את האגרה בעד בקשתה לצו פירוק המוגשת לבית המשפט לאגרה שמשלם בעל מניה שמגיש בקשה זהה, בסכום של 1,153 שקלים חדשים. לגבי שני המקרים (חברה חדלת פירעון וחברה שאינה חדלת פירעון), בעקבות ההסדרה המעודכנת של האגרות הרלוונטיות תופסק גביית הפיקדון לפי תקנה 4 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ה-1985 (תקנות שהותקנו בעבר לפי פקודת החברות).

נוכח כל האמור נדרש עתה למחוק את הרישא לתקנה 20(17) לתקנות העיקריות.

שנית, לגבי הסיפא לתקנה 20(17), היא נחקקה במסגרת תקנות בתי המשפט (אגרות)(הוראת שעה מס' 2), התשע"ז-2017 (ק"ת התשע"ז, עמ' 1718), ותוקפה נקבע עד ליום 3 במרס 2023. הסיפא האמורה כוללת רשימה של הליכי ביניים שלגביהם נקבע פטור מאגרת בית משפט (להלן – הוראת השעה בעניין אגרות בעד בקשות ביניים). במקביל לתיקון המוצע כאן לתקנות העיקריות, מוצע לערוך תיקון מקביל של הוראת השעה בעניין אגרות בעד בקשות ביניים, שייכנס לתוקפו יחד עם תיקון התקנות העיקריות, ושיאפשר להתאים את המונחים וההליכים המפורטים שם לדינים המעודכנים בעקבות תחילת חוק חדלות פירעון.

תקנות 4(2) ו-5(3)  פרט 5א לתוספת לתקנות העיקריות קובע כי בקשת רשות ערעור וערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל יחויבו באגרה בסך של 414 שקלים חדשים. ואולם, תקנה 20(27) קובעת כי ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל לאחר קבלת רשות ערעור, יהא פטור מאגרה. מוצע להרחיב הסדרים אלה כך שיחולו גם בקשר לבקשות רשות ערעור ולערעורים על החלטות הממונה, בהינתן ההקבלה שיצר החוק במסגרת ההסדרים המשפטיים החלים על שני גופים אלה, בפרט בכל הנוגע לניהול הליכי חדלות פירעון של חייבים יחידים. אגב כך מוצע תיקון נוסח כך שבמקום "ראש ההוצאה לפועל" יבוא המונח "רשם ההוצאה לפועל" שהוא המונח המעודכן לתיאור גורם זה.

תקנה 6        מוצע לקבוע כי על הליכי פירוק לפי פקודת החברות, על הליכי פשרה או הסדר שניתן במסגרתם צו הקפאת הליכים לפי חוק החברות ועל הליכי פשיטת רגל לפי פקודת פשיטת הרגל, שהיו תלויים ועומדים ערב תחילתו של התיקון המוצע (קרי, ערב פרסומו של התיקון), ימשיכו לחול הוראות הדין שחלו עליהם קודם לכן.