טיוטת תקנות

 

א. שם התקנות המוצעות

טיוטת תקנות החומרים המסוכנים (פסולת מסוכנת), התשפ"א-2021

 

 

ב. מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן

מטרת התקנות המוצעות היא לעדכן את הרגולציה החלה על פסולת מסוכנת הנוצרת ומטופלת בישראל. עדכון זה נדרש הן לצורך מילוי אחר התחייבות מדינת ישראל לארגון ה –  OECDבתחום הטיפול בפסולת המסוכנת בישראל, והן לצורך יישום עבודת מטה מקצועית שנעשתה במשרד להגנת הסביבה בנושא עדכון מדיניות ניהול הפסולת בישראל.

כיום, הטיפול בפסולת מסוכנת בישראל מוסדר בתקנות רישוי עסקים (סילוק פסולת חומרים מסוכנים), תשנ"א-1990 (להלן – תקנות רישוי עסקים). הגדרת הפסולת המסוכנת בתקנות הקיימות היא הגדרה מיושנת ומרחיבה, אשר אינה תואמת את המקובל כיום במדינות ה- OECD. כמו כן, הגדרה זו שונה מההגדרה הקבועה בחוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג–1993 (להלן – חוק החומרים המסוכנים) ובתקנות מכוחו העוסקות בייצוא וייבוא של פסולת מסוכנת, המכילה חומרים מסוכנים המפורטים בתוספות לחוק החומרים המסוכנים.

תהליך הבדיקה והסיווג של פסולת המוצע בתקנות מבוסס על עקרונות ומסמכים בינלאומיים מקובלים, ובעיקר רשימת הפסולת האירופית, וכן על שיטות בדיקה סטנדרטיות. רשימה זו כוללת סוגי פסולת על פי תהליכי ייצור שונים, וכן זרמי פסולת בעלי תכונות מסוימות. יצוין כי בין סוגי הפסולת מצויות גם קרקעות המכילות חומרים מסוכנים. גם כיום, על פי תקנות רישוי עסקים, קרקע מזוהמת המכילה חומרים מסוכנים נחשבת לפסולת מסוכנת והאסדרה הקיימת חלה לגביה.

עוד מוצע, כי יבוטל ההסדר העקרוני הקבוע בתקנות רישוי עסקים, לפיו אתר "ברירת המחדל" לפינוי פסולת מסוכנת הוא אתר הפסולת הרעילה בנאות חובב. במקום הסדר זה מוצע לקבוע, כי פינוי פסולת מסוכנת יהיה לאתר מורשה לטיפול בפסולת מסוכנת. כמו כן, מוצע לאמץ עקרונות משלימים הכלולים בדירקטיבה שעניינם אופן הניהול הסביבתי של הפסולת המסוכנת מעת היווצרה ועד ליעד הקצה, היררכית הטיפול הסביבתי בפסולת, שימוש בטכניקה המיטבית הזמינה וקביעת אופן סיום מעמד פסולת.

לאור כל האמור, מוצע לבטל את תקנות רישוי עסקים, ובמקומן להתקין את התקנות המוצעות, מכוח חוק החומרים המסוכנים, וכן מכוח פקודת בריאות העם, 1940, שעניינה מפגעים וסעיף 10א לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968.

 

 

 

ג. להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות:

 

טיוטת תקנות מטעם משרד להגנת הסביבה:

טיוטת תקנות החומרים המסוכנים (פסולת מסוכנת), התשפ"א-2021

 

 

___ ב________ התש_______ (___ ב________ ____20)

[תאריך עברי] ([תאריך לועזי])

(חמ 4389-3)

 

__________________[חתימה]

תמר זנדברג

השרה להגנת הסביבה

 

דברי הסבר

 

כללי

מטרת התקנות המוצעות היא לעדכן את הרגולציה החלה על פסולת מסוכנת הנוצרת ומטופלת בישראל. עדכון זה נדרש הן לצורך מילוי אחר התחייבות מדינת ישראל לארגון ה –  OECDבתחום הטיפול בפסולת המסוכנת בישראל, והן לצורך יישום עבודת מטה מקצועית שנעשתה במשרד להגנת הסביבה בנושא עדכון מדיניות ניהול הפסולת בישראל.

לאחר התייעצות מקיפה שנעשתה עם בעלי עניין, ולאחר לימוד מקצועי מעמיק, הוחלט לאמץ את עקרונות דירקטיבת המסגרת האירופאית של הקהילייה האירופאית בנושא הפסולתEC/2008/98  [14] (להלן – הדירקטיבה) כמסמך ייחוס.

כיום, הטיפול בפסולת מסוכנת בישראל מוסדר בתקנות רישוי עסקים (סילוק פסולת חומרים מסוכנים), תשנ"א-1990 (להלן – תקנות רישוי עסקים). הגדרת הפסולת המסוכנת בתקנות הקיימות היא הגדרה מיושנת ומרחיבה, אשר אינה תואמת את המקובל כיום במדינות ה- OECD. כמו כן, הגדרה זו שונה מההגדרה הקבועה בחוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג–1993 (להלן – חוק החומרים המסוכנים) ובתקנות מכוחו העוסקות בייצוא וייבוא של פסולת מסוכנת, המכילה חומרים מסוכנ    ים המפורטים בתוספות לחוק החומרים המסוכנים.

לפי תקנות רישוי עסקים, פסולת חומרים מסוכנים מוגדרת כפסולת המכילה חומר מסוכן, כמפורט בספר הכתום של האו"ם (הספר Recommendations of the Transport of Dangerous Goods של ארגון האומות המאוחדות)[15]. הספר הכתום הוא מסמך הממוקד בהסדרים לשינוע של חומרים מסוכנים והוא כולל רשימת חומרים וכן הוראות לגבי שינועם. ההפנייה בתקנות הקיימות אינה כוללת את ההוראות המהותיות לעניין שינוע, שאכן אינן מתאימות להסדרת הטיפול בפסולת המסוכנת, אלא לרשימת החומרים בלבד. מצב זו יוצר לעיתים קשיים מקצועיים ומשפטיים בהיבטים שונים. לפיכך, נדרש לתקן הגדרה זו.

ההגדרה של פסולת מסוכנת בתקנות המוצעות אינה נסמכת על רשימת חומרים בלבד, אלא גם על תכונות הסיכון הספציפיות של הפסולת אשר נבדקות בתהליך בדיקה מדורג ומובנה. בהעדר תכונות סיכון, לא תחשב הפסולת כמסוכנת אף אם היא מכילה חומרים מסוכנים. זאת כמקובל באסדרה העדכנית של התחום באירופה.

תהליך הבדיקה והסיווג של פסולת המוצע בתקנות מבוסס על מסמכים בינלאומיים מקובלים, ובעיקר רשימת הפסולת האירופית, וכן על שיטות בדיקה סטנדרטיות. רשימה זו כוללת סוגי פסולת על פי תהליכי ייצור שונים, וכן זרמי פסולת בעלי תכונות מסוימות. יצוין כי בין סוגי הפסולת מצויות גם קרקעות המכילות חומרים מסוכנים. גם כיום, על פי תקנות רישוי עסקים, קרקע מזוהמת המכילה חומרים מסוכנים נחשבת לפסולת מסוכנת והאסדרה הקיימת חלה לגביה.

עוד מוצע, כי יבוטל ההסדר העקרוני הקבוע בתקנות רישוי עסקים, לפיו אתר "ברירת המחדל" לפינוי פסולת מסוכנת הוא אתר הפסולת הרעילה בנאות חובב. במקום הסדר זה מוצע לקבוע, כי פינוי פסולת מסוכנת יהיה לאתר מורשה לטיפול בפסולת מסוכנת. כמו כן, מוצע לאמץ עקרונות משלימים הכלולים בדירקטיבה שעניינם אופן הניהול הסביבתי של הפסולת המסוכנת מעת היווצרה ועד ליעד הקצה, היררכית הטיפול הסביבתי בפסולת, שימוש בטכניקה המיטבית הזמינה וקביעת אופן סיום מעמד פסולת.

לאור כל האמור, מוצע לבטל את תקנות רישוי עסקים, ובמקומן להתקין את התקנות המוצעות, מכוח חוק החומרים המסוכנים, וכן מכוח פקודת בריאות העם, 1940, שעניינה מפגעים וסעיף 10א לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968.

 

תקנה 1 – מטרה

מטרת התקנות המוצעות היא לקבוע הסדרים לעניין טיפול בפסולת מסוכנת, כדי להביא לצמצום כמות הפסולת המסוכנת הנוצרת וכן להפחית את הסיכון הנשקף ממנה לבריאות הציבור ולסביבה. זאת, בין השאר, באמצעות הוראות לטיפול נאות לפי סדר העדיפות הסביבתי הקבוע בדירקטיבה. היררכית הטיפול בפסולת נותנת עדיפות למניעה במקור, דרך שימוש חוזר והכנה לשימוש חוזר, מיחזור, השבה לאנרגיה, ורק במקרה שלא ניתן לטפל בפסולת בדרכים אלה, סילוק הפסולת.

 

תקנה 2 – הגדרות

בתקנה 2 מוצע להגדיר מונחים שנעשה בהם שימוש בתקנות המוצעות:

הגדרות "אתר טיפול" ו- "טיפול"       בהתאם להגדרות הקבועות בדירקטיבה, "טיפול" בפסולת כולל רשימת פעולות של סילוק ושל השבה של פסולת, ובהן פעולות הכנה. על פי התקנות המוצעות, מוצע להבהיר כי טיפול כולל רשימת פעולות אלה, המפורטות בתוספת הראשונה ובתוספת השנייה, המתבצעות במקום המורשה לכך. יצוין כי התקנות כוללות גם הסדרים לעניין טיפול בפסולת שאינה מוגדרת דווקא כ"מסוכנת" על פי התקנות המוצעות, אך בשל תכונותיה היא טעונה פיקוח או טיפול מיוחד. לפיכך, הגדרת אתר טיפול כוללת אתרים בפסולת זו. כמו כן, הגדרת אתר טיפול כוללת תחנת מעבר.

הגדרת "בעל הפסולת"            התקנות המוצעות קובעות חובות על אדם שבהחזקתו, בהשגחתו, בפיקוחו, או בהנהלתו מצויה פסולת. חובות אלה יחולו בפועל, ככלל, כאשר הפסולת אינה ברשותו של יצרן הפסולת, הנושא בעיקר האחריות לגביה. הטלת החובה על בעל הפסולת היא חיונית על מנת לוודא כי פסולת מסוכנת תטופל כיאות ולא תגרום לסיכונים ולמפגעים סביבתיים. יש להבטיח כי מי שקיבל לחזקתו פסולת מסוכנת ינהג כלפיה באופן התואם את הסיכון. למותר לציין כי הגדרה זו תואמת גם את ההגדרות הקיימות בתקנות רישוי עסקים.

הגדרת "היתר"            התקנות המוצעות, מכוחו של חוק החומרים המסוכנים, נסמכות במידה רבה על הסדרי הרישוי הקבועים בחוק זה. למשל, במסגרת היתר הרעלים ייקבעו הסיווג ושיטות הטיפול של אתרי הטיפול. כמו כן, במסגרת היתרי הרעלים של יצרני הפסולת ניתן יהיה לקבוע הוראות פרטניות לגבי הטיפול בפסולת המסוכנת, ככל שיידרש. יובהר כי גם כיום כוללים תנאי היתרי הרעלים הוראות בעניינים אלה.

הגדרת "המנהל"         במסגרת התקנות המוצעות יינתנו סמכויות לעובדי המשרד להגנת הסביבה שיוסמכו לכך, בהמשך להסמכות שניתנו לפי תקנות רישוי עסקים. מוצע כי למנהל יינתנו סמכויות לצורך ביצוע מספר סוגי תפקידים לפי הוראות התקנות, ובהם מתן הוראות לעניין סימון, טופס מלווה ודיווח, מתן אישורים לתכניות, וכן מתן הוראות והודעות לעניין סיווג פסולת, פסולת בפיקוח מיוחד ותוצרי לוואי, אישור הקלה לעניין תדירות פינוי פסולת מסוכנת, ועוד.

 כמו כן, לפי התקנות המוצעות נדרש המנהל לפרסם את רשימת אתרי הטיפול המאושרים לפסולת מסוכנת. יש לציין כי לפי התקנות המוצעות יינתנו סמכויות גם לממונה, שהוא ממונה לענין חומרים מסוכנים לפי החוק.

הגדרות "השבה", "טיפול", "מיחזור", "סילוק" ו- "שימוש חוזר" – ההגדרות המוצעות מבוססות על המונחים "Recovery", "Treatment", "Recycling", "Disposal" ו- "Re-use", בדירקטיבה, בהתאמה. ההגדרה "טיפול" קובעת כי טיפול הוא השבה או סילוק לרבות פעולות הכנה לטיפולים אלה, המבוצעים במקום המורשה לפי כל דין. מוצע להגדיר "השבה" כפעולה המנויה בתוספת הראשונה המוצעת לתקנות, שנועדה לאפשר שימוש בפסולת, ובכלל זה שימוש המחליף חומר אחר, לרבות מיחזור או הפקת אנרגיה, וכן פעולות הכנה ושלבי ביניים בתהליך כאמור. "מיחזור" הוא תת קטגוריה של פעולות השבה, אשר מהווה עיבוד של פסולת למוצרים. "שימוש חוזר" – הוא שימוש נוסף במוצר שהפך לפסולת, לאותה מטרה. כמו כן, מוצע להגדיר "סילוק" כפעולה המנויה בתוספת השנייה המוצעת לתקנות, שאינה השבה, ובכלל זה הטמנה ושריפה שלא לשם הפקת אנרגיה, גם כאשר בפעולה יש תוצר לוואי של הפקת חומר או אנרגיה.

הגדרת "יום התחילה"            מוצע לקבוע כי יום התחילה של התקנות המוצעות יהיה 3 חודשים מפרסומן, על מנת לאפשר פרק זמן מספק להיערכות ליישום על ידי המשרד ועל ידי העוסקים בפסולת. ההגדרה המוצעת מפנה לתקנה 16 לתקנות.

הגדרת "יצרן פסולת" בדומה להסדר הקיים בתקנות רישוי עסקים, מוצע להגדיר יצרן פסולת מסוכנת כמי שעוסק בחומרים מסוכנים, אשר פסולת נוצרת במהלך עיסוקו. ההגדרה כוללת גם עוסק בפסולת מסוכנת שמבצע ערבוב ופעולה אחרת בפסולת מסוכנת המשנה את טבעה או הרכבה. העיסוק בחומרים מסוכנים חייב בהיתר על פי חוק החומרים המסוכנים, ועל פי רוב, פסולת מסוכנת תיווצר כתוצאה מפעילות חייבת בהיתר. יחד עם זאת, פסולת מסוכנת עלולה להיווצר גם כתוצאה מעיסוקים בחומרים מסוכנים שפטורים מהיתר רעלים בשל כמות וריכוז נמוכים (בהתאם לתקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור), התשנ"ו- 1996).

הגדרת "פסולת"          הגדרת פסולת מבוססת על הדירקטיבה. ההגדרה מתייחסת לחומר או לחפץ ההופכים ל"פסולת" מעת שלמחזיק בהם אין עוד שימוש בהם, או שעליו להימנע מהמשך ההחזקה בהם לפי דין. זאת, אף אם מדובר לכאורה במוצר תקין שניתן לעשות בו שימוש. כלומר, ההגדרה משלבת היבטים אובייקטיביים וסובייקטיביים הנוגעים לאפשרות המעשית של שימוש באותו חומר או חפץ. עצם העובדה שהושלך, או שיש כוונה להשליכו, הופכת את החומר או החפץ לפסולת, וממועד זה יש לבחון את הפסולת ולטפל בה על פי הוראות התקנות המוצעות להלן.

הגדרת "פסולת מסוכנת"        כיום, לפי תקנות רישוי עסקים, תנאי הסף להגדרת פסולת כמסוכנת הוא עצם העובדה שהיא מכילה חומר מסוכן המנוי בספר הכתום (ר' לעיל בחלק הכללי). יחד עם זאת, על פי הסטנדרטים המקצועיים בעולם, הימצאות חומר מסוכן אינה תנאי מספיק, ונדרש כי לפסולת עצמה יהיו גם תכונות סיכון, ההופכות אותה למסוכנת.

לדוגמא – פסולת המכילה חומצה סליצילית, המוגדרת כחומר מסוכן על פי החוק (כחלק מקבוצת חומצות קארבוקסיליות דו־בסיסיות ארומאטיות או אליציקליות ותולדותיהן), אינה נחשבת לפסולת מסוכנת על פי הסיווג המקובל בעולם, שכן לחומצה זו אין תכונות סיכון. כמו כן, ישנם חומרים מסוכנים אשר הם בעלי תכונות סיכון אך בשל ריכוזם הנמוך בתוך אותה הפסולת, הפסולת כולה אינה פסולת מסוכנת. בהתאם לתקנות המוצעות, על מנת שפסולת תיחשב כמסוכנת עליה להכיל חומר מסוכן ולהיות בעלת תכונות סיכון אשר נבחנות ומחושבות על פי סטנדרטים מקצועיים מקובלים.

הגדרת "פריט מראה"             השלב הראשון בסיווג פסולת כמסוכנת הוא בדיקת הסיווג על פי התוספת השלישית לתקנות המוצעות. התוספת השלישית מאמצת את קטלוג הפסולת האירופי המסווג כל סוג פסולת כמסוכנת או כלא מסוכנת. הקטלוג, והתוספת השלישית בעקבותיו, כוללים סיווג של פריטי מראה, כלומר, סוגי פסולת שבתנאים מסוימים תהיה בעלת תכונות סיכון ובתנאים אחרים לא יהיו לה תכונות כאלה, למשל על פי ריכוז החומר המסוכן שמצוי בה. פריט מראה מסומן בתוספת השלישית באמצעות כוכבית.

הגדרת "תחנת מעבר"              מוצע להגדיר תחנת מעבר כמתקן נייח וקבוע שבו מתבצע אחסון זמני של פסולת מסוכנת, ובכלל זה העברה של פסולת מסוכנת מכלי קיבול אחד לכלי קיבול אחר ומיון של פסולת מסוכנת לרכיביה. ההגדרה מבוססת על פעילות תחנות מעבר כיום, ועל ההגדרה של תחנת מעבר בתקנות רישוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת), התשנ"ח-1998. בתחנת מעבר לא מתקיימת פעילות של השבה או סילוק, למעט מיון שהוא פעולת הכנה להשבה או לסילוק. עם זאת, ייתכן כי באתר מסוים יתקיימו גם פעילות של תחנת מעבר וגם פעילות של טיפול בפסולת מסוכנת, אך הדבר יחייב היתרים מתאימים עבור שתי הפעולות.

הגדרת "תכונות סיכון"            תכונות הסיכון מפורטות בנספח השלישי לדירקטיבה, ובתוספת הרביעית לתקנות המוצעות. תכונות אלה כוללות, לדוגמה – חומרים שהם רעילים לאדם או לסביבה (Toxicity / Eco-Toxicity), חומרים מוטגניים שעלולים לגרום להשפעות שליליות על חומר גנטי ועל עוברים, חומרים דליקים או נפיצים, חומרים מאכלים (קורוזיביים), ועוד. חומר שהוא בעל אחת או יותר מתכונות הסיכון, הוא חומר שחשיפה אליו עלולה להביא להשלכות שליליות על האדם, בעל חיים, צומח או על הסביבה. השלכות אלה עשויות להיות השלכות אקוטיות (מיידיות), כרוניות או מושהות (עתידיות). מוצע, כאמור, כי תכונות הסיכון יפורטו בתוספת הרביעית לתקנות המוצעות.

 

תקנה 3 – סימון פסולת מסוכנת

מוצע להטיל על יצרן פסולת מסוכנת או על בעל פסולת מסוכנת את החובה לסמן את הפסולת כמסוכנת באופן בולט לעין. חובה זו מעוגנת גם כיום בהוראות שונות בדין הקיים ובהיתרי רעלים מכוח החוק. הסימון משמש כאמצעי אזהרה בסיסי מפני סיכונים שיוצרת הפסולת המסוכנת. כך למשל, פסולת מסוכנת שהיא דליקה יש לאחסן במקום שבו היא לא חשופה לסיכוני שריפה, או במקום שיש בו אמצעים לטיפול בשריפה.

בנוסף, הסימון כולל זיהוי של הפסולת והרכבה המשמש לאחסן, לשנע ולטפל בפסולת באופן התואם את תכונותיה. לצורך הסימון נדרש יצרן הפסולת או בעל הפסולת לסווג אותה. כלומר, עם היווצרותה של פסולת המכילה חומר מסוכן, על יצרן הפסולת לבדוק האם היא מסוכנת, לסווג אותה ולסמן אותה בהתאם. בהתאם להוראות תקנה 4(ג) המוצעת, כל עוד לא בוצע סיווג, יצרן הפסולת נדרש לסמן את הפסולת כמסוכנת.

 

תקנה 4 – סיווג פסולת מסוכנת

מוצע, כי סיווג הפסולת ייעשה בתהליך מדורג על ידי יצרן של פסולת המכילה חומר מסוכן. בתקנת משנה (א) מוצע להבהיר, כי מועד הסיווג המחייב המועד שבו הפסולת נוצרה לראשונה במהלך העיסוק או כאשר חל שינוי בעיסוק שיש בו כדי להשפיע על תכונות הסיכון. במרבית המקרים, פסולת מסוכנת נוצרת בתהליכים קבועים של העסק, ועל כן תהליך הסיווג מתבצע באופן חד פעמי.

יצרן הפסולת הוא הקרוב ביותר לפסולת, מבחינת הידע לגבי מרכיביה ותהליך היווצרותה ולכן הוא הגורם המתאים ביותר לביצוע הסיווג. כמו כן, יצרן הפסולת אחראי למניעת הסיכון ממנה כלפי הציבור והסביבה.

בשלב הראשון, על יצרן הפסולת לבדוק האם הפסולת מסווגת כמסוכנת לפי התוספת השלישית, המבוססת על קטלוג הפסולת האירופאי[16] (להלן – הקטלוג). סיווג הפסולת בהתאם לקטלוג מאפשר סיווג עקבי ואחיד התואם את המקובל באירופה ובמדינות ה- OECD. כאמור, נקודת המוצא היא כי כל פסולת המכילה חומר מסוכן היא בעלת פוטנציאל סיכון, אך הסיווג לפי הקטלוג מאפשר לצמצם את תחולת ההסדר רק לפסולת המהווה סיכון של ממש. זאת, בשונה מהדין לפי התקנות הקיימות המחיל את הנורמה המחמירה על כל פסולת שמכילה חומר מסוכן, ולא מאפשר סיווגה באופן פרטני.

כפי שצוין לעיל לעניין ההגדרה "פריט מראה", הקטלוג כולל שורה ארוכה של סוגי פסולת, ולגבי כל אחד מהם נקבע האם היא מסווגת כפסולת מסוכנת או לא, או אם היא טעונה בחינה נוספת (פריט מראה). הקטלוג מסווג את הפסולת על פי התהליך בו נוצרה או על פי סוגה. כאשר תהליך ההיווצרות ידוע, והסיווג לפי הקטלוג הוא סופי, די בבדיקה זו על מנת להשלים את הסיווג ואין צורך בשלבי בדיקה נוספים.

לדוגמא - הסעיף בקטלוג העוסק ב"פסולת שמקורה בייצור, פורמולציה, אספקה ושימוש בציפויים (צבעים, לכות ואמייל זגוגי), דבקים, חומרי איטום ודיו להדפסה" מתייחס לכמה זרמי פסולת (פריטים).

 

בדוגמא זו, אם ידוע ליצרן הפסולת אם הפסולת מכילה ממסים אורגניים או חומרים מסוכנים אחרים, די בבדיקה בקטלוג על מנת לדעת אם הפסולת מסוכנת או לא. אם הרכב הפסולת אינו ידוע, יהיה עליו לבצע אנליזה או בדיקה אחרת, לפי הוראות תקנה 5, על מנת לקבוע את הסיווג המתאים. יש לציין, כי כבר כיום התעשייה הכימית בישראל מורגלת לעבוד עם סיווג זה, בוודאי בכל הנוגע לייצוא וייבוא של פסולת מסוכנת שמחייבת התאמת הסיווג למקובל בעולם.

בתקנת משנה (ג) מוצע לקבוע כי בעל פסולת שיש לו יסוד סביר להניח כי הפסולת שברשותו מכילה חומרים מסוכנים, אך מקור הפסולת או הרכבה אינם ידועים לו, יידרש לסווג את הפסולת. נזכיר כי לבעל הפסולת חובה למנוע סיכון לאחרים ולסביבה מהפסולת המסוכנת שברשותו. אחריות זו נובעת, בין היתר, מהוראות סעיפים 338-339 לחוק העונשין, התשל"ז-1993 שעניינם מעשי פזיזות ורשלנות והזנחת השמירה של כלי יריה וחמרים מסוכנים.

בתקנת משנה (ד) מוצע להבהיר כי כל עוד לא בוצע סיווג על ידי יצרן הפסולת או בעל הפסולת, לפי העניין, תחשב הפסולת כמסוכנת. זאת במטרה למנוע סיכון לבריאות הציבור ולסביבה שעלול להיגרם אם פסולת שיש לה תכונות סיכון לא תטופל כנדרש. החובה לטפל בפסולת כמסוכנת מתייחסת להיבטי האחסון והסימון שלה.

בתקנת משנה (ה) מוצע לקבוע את המועדים לבדיקה ולסיווג של קרקע המכילה חומרים מסוכנים. על פי המוצע, החובה תחול על יצרן פסולת המבצע פעילות המנויה בתוספת החמישית. לגבי פעילויות אלה ישנה סבירות גבוהה להיווצרות קרקע מזוהמת, המהווה פסולת מסוכנת. התוספת החמישית כוללת שתי קבוצות. הקבוצה הראשונה כוללת פעילויות שרמת הסיכון מהן גבוהה במיוחד, ולגביה נדרש כי הבדיקה והסיווג יבוצעו ויעודכנו מדי 10 שנים, וכן כאשר קיים חשש לקיום סיכון ולפני סיום פעילות. לגבי הקבוצה השנייה הבדיקה אינה נדרשת באופן שוטף, אלא רק כאשר קיים חשש לקיום סיכון וכן לפני סיום הפעילות.

התוספת החמישית מעגנת את מדיניות המשרד בנושא קרקעות מזוהמות כפי שפורסמה בשנת 2015 לראשונה, ועודכנה בשנת 2017. הידע המקצועי בארץ ובעולם מלמד שזיהומי קרקע משמעותיים נגרמים ככלל מקבוצות מסוימות של פעילויות תעשייתיות. בקבוצות אלה, ועל פי רמת הסיכון לזיהום, הקרקע המזוהמת בתחום העסק מהווה פסולת שעלולה להיות מסוכנת, והיא מחייבת בדיקה וטיפול ככל פסולת אחרת בתחום העסק. בשל ייחודיות הפסולת מסוג זה, מוצע לקבוע תהליך סיווג מותאם, שאף הוא מבוסס על הסטנדרטים הנהוגים במדינות המתקדמות, כפי שבאים לידי ביטוי בהנחיות המשרד המפורסמות באתר האינטרנט שלו. בין היתר, מוצע כי הבדיקה והסיווג ייעשו בהתאם לתכנית שתאושר על ידי המנהל.

בתקנת משנה (ו) מוצע לקבוע את המועדים לבדיקה ראשונה של קרקע מזוהמת שאינה חפורה בהתאם לתקנות, באופן דיפרנציאלי ובהתחשב בבדיקות שבוצעו עוד טרם כניסת התקנות לתוקף. ככלל, לוח הזמנים המוצע הוא עד תום 10 שנים מהמועד בו בוצעה בדיקה וסיווג של הקרקע לאחרונה, ואם חלפו יותר מ- 10 שנים – בין שנה לארבע שנים לאחר יום התחילה של התקנות, בהתאם לסוג הפעילות.

בתקנת משנה (ז) מוצע להסמיך את המנהל ואת הממונה לדרוש מיצרן הפסולת או מבעל הפסולת לבצע סיווג של פסולת המכילה חומר מסוכן במועד ובאופן שיורה. נזכיר, כי על פי התקנה המוצעת, חובת הסיווג של הפסולת מוטלת על יצרן הפסולת או על בעליה. עם זאת, ייתכנו מקרים בהם היצרן או בעל הפסולת לא יבצע את המוטל עליו או שיבצע את הסיווג באופן לקוי. במקרים אלה מוצע, כי הגורמים המוסמכים יוכלו לחייב את יצרן הפסולת או את בעליה לבצע סיווג כנדרש.

 

תקנה 5

התקנה המוצעת מפנה למתודולוגיה ולשיטות הבדיקה המקובלות במדינות המתקדמות על מנת לבצע סיווג של פסולת כמסוכנת. הסיווג ושיטות הבדיקה המקובלים נקבעים ברגולציה האירופית שהתקנה המוצעת מפנה אליה. יצוין כי המשרד פרסם מדריכים מקצועיים מפורטים לעוסקים בארץ שנועדו לשמש ככלי עזר להבנת הרגולציה האירופית ויישומה המעשי.

פסקה (1) המוצעת מפנה לתקנה (EC) 1272/2008 של פרלמנט הקהילייה האירופית בדבר סיווג, סימון ואריזה של חומרים (CLP). רגולציה זו קובעת את תכונות הסיכון של חומרים לפי הרכב וריכוז. פסקה (2) המוצעת כוללת שיטות בדיקה שנקבעו בתקנה (EC) 440/2008 של פרלמנט הקהילייה האירופאית. שיטות הבדיקה הן מסוגים שונים – אנליזות כימיות, שיטות בדיקה פיזיקליות ושיטות נוספות, בהתאם לסוג תכונת הסיכון הנבדקת. למשל, בדיקת דליקות תעשה באמצעות בדיקה פיזיקלית. יצוין כי מרבית בדיקות המעבדה השכיחות ניתנות לביצוע במעבדות מוסמכות בארץ כבר כיום.

לעניין פסולת שהיא קרקע מזוהמת גובשה בארץ מתודולוגיה מקצועית מפורטת לבדיקה ולסיווג, שנסמכת על המידע המקצועי בעולם תוך התאמות לתנאים הייחודיים של הארץ. בפסקה (3) מוצע להפנות להנחיות המקצועיות של המשרד המתפרסמות באתר האינטרנט ומתעדכנות מעת לעת. יצוין כי קרקע שאינה חפורה תסווג בדרך שונה מקרקע חפורה, וזאת מאחר שהסיכונים העלולים להיגרם מהימצאות של חומרים מסוכנים בקרקע נמדדת בדרך שונה מקרקע חפורה. גם הסיכונים הנובעים מקרקע מזוהמת שאינה חפורה שונים מהסיכונים הנובעים מקרקע שנחפרה.

הסיכון הנשקף מקרקע שאינה חפורה נובע בקיומם של רצפטורים כגון מי תהום, כמו גם מקיומם של מסלולי הסעה למזהמים בקרקע שיאפשרו תנועה של מזהמים וכתוצאה מכך חשיפה של הרצפטורים לחומרים המסוכנים. ערכי הסף הראשוניים אליהם יש להשוות את ריכוזי המזהמים בקרקע הנבדקת קבועים בהנחיות בנושא ערכי סף לחומרים מזהמי קרקע Very Strict Levels - VSL 2017. במקרים בהם ימצאו חריגות מערכים אלה יהיה צורך להעריך את הסיכונים הנשקפים מהקרקע המזוהמת בהתאם לערכי TIER 1 הקבועים במסמך הנחיות לביצוע סקרי סיכונים (IRBCA). במקרים בהם תהיינה חריגות גם מערכים אלה, ניתן יהיה לבצע סקר סיכונים לקביעת ערכים מבוססי סיכון פרטניים לאתר בהתאם לאותן ההנחיות (TIER 2, TIER 3).

 

תקנה 6

מוצע לקבוע, כי למנהל תהא סמכות לקבוע כי חומר או חפץ מסוימים או סוג מסוים של פסולת, המכילים חומר מסוכן, מהווים פסולת מסוכנת או פסולת הטעונה פיקוח או טיפול מיוחד, בהתאם לאמות מידה מקובלות בעולם. במקרה כזה, המנהל יהיה רשאי להורות ליצרן או לבעל הפסולת לטפל בפסולת כנדרש לצורך מניעת הסיכון מהפסולת, ובכלל זה יהיה רשאי לתת הוראות לעניין פינויה של הפסולת. יובהר, כי המנהל יהיה רשאי לקבוע את האמור גם לעניין סוג מסוים של פסולת.

יוער, כי סמכות דומה קיימת גם במצב המשפטי הקיים כיום, וזאת לפי הסיפה של הגדרת "פסולת" בתקנות רישוי עסקים, המאפשרת למנהל לקבוע כי יש להחיל על הפסולת הוראות הנוגעות לפסולת מסוכנת. 

עוד מוצע לתת למקבל ההודעה את האפשרות להשיג על קביעת המנהל בפני עובד מקצועי בכיר של המשרד, וזאת בתוך 45 ימים מיום שנמסרה לו ההודעה אודות הקביעה. למותר לציין כי הוראה זו אינה שוללת את יכולת המבקש לעתור כנגד החלטה זו, על פי העילות המקובלות במשפט המינהלי.

 

תקנה 7

התקנה המוצעת כוללת הוראות כלליות לעניין העיסוק בפסולת מסוכנת והצורך למנוע סיכונים ומפגעים כתוצאה מהעיסוק כאמור.

תקנת משנה (א)           מוצע להבהיר כי האחריות למניעת סיכון ומפגעים מפסולת מסוכנת מוטלת על כל עוסק בפסולת - יצרן פסולת מסוכנת, בעל פסולת מסוכנת או בעל אתר טיפול בפסולת מסוכנת - וכן על מוביל פסולת מסוכנת. לשם קיום חובותיהם על העוסקים לפעול בהתאם לתנאי היתר הרעלים שבידם ובהתאם להוראות כל דין. כך למשל, על מוביל פסולת מסוכנת יחולו גם הוראות לפי חוק שירותי הובלה, התשנ"ז-1997.

תקנת משנה (ב)           מוצע להבהיר כי מוביל של פסולת מסוכנת נדרש לפעול למניעת סיכון גם לאור המידע שנמסר לו מאת יצרן הפסולת או בעל הפסולת שמסר לו את הפסולת המסוכנת.

תקנת משנה (ג)           בעל אתר טיפול בפסולת מסוכנת נדרש להחזיק בהיתר רעלים, אשר במסגרתו נקבעים תנאים למניעה ולצמצום פגיעה בסביבה או בבריאות הציבור. בכלל זה, יידרש בעל אתר הטיפול ליישם את הטכניקה המיטבית הזמינה כפי שנקבע בתנאי היתר הרעלים. ההגדרה "טכניקה מיטבית זמינה" (BAT), המוצעת בתקנת משנה (ג), מבוססת על ההגדרה בדירקטיבה האירופאית בעניין רישוי סביבתי משולב. גם הסטנדרטים לאישור טכניקה מיטבית זמינה יהיו מבוססים על הסטנדרטים המקובלים על פי הדירקטיבה האירופית, המאפשרים על פי רוב בחירה בין מספר טכניקות אפשריות העומדות בדרישות.

עוד מוצע להבהיר בתקנה זו כי הצורך ליישם טכניקה מיטבית זמינה אינו גורע מסמכות הממונה לקבוע תנאים בהיתר הרעלים לעניין שימוש בטכניקה חדשנית, שטרם נמצא שהיא עומדת בתנאים של טכניקה מיטבית זמינה. ההגדרה המוצעת בתקנת משנה (ג) ל"טכניקה חדשנית" מבוססת אף היא על הדירקטיבה. ככלל, הטכניקה צריכה לעמוד במספר תנאים על מנת להיחשב לחדשנית – ראשית, מדובר בטכניקה שטרם נבחנה בקנה מידה תעשייתי; שנית, מדובר בטכניקה שיש לה פוטנציאל להגיע לביצועים סביבתיים שווי ערך או טובים יותר מאשר הטכניקות הקיימות.

יובהר כי מאחר שמדובר בטכניקה חדשנית, יהיה על הממונה לקבוע במסגרת תנאי היתר הרעלים את התנאים שיאפשרו מעקב ובקרה אחר הביצועים, ובכלל זה הגבלת זמן. מטרת הוראות אלה לאפשר ולעודד קידום טכניקות סביבתיות חדשניות, בדגש על חדשנות ישראלית. בישראל קיימות מאות חברות טכנולוגיות סביבה (קלינטק) שיש להן פוטנציאל לשיפור ביצועים סביבתיים, ועל פי מדיניות המשרד יש מקום לעודד פיתוחים אלה ולהסיר חסמים רגולטוריים לאישורם ככל הניתן.

תקנת משנה (ד)           כפי שקיים גם כיום בהיתרי הרעלים לעוסקים ברעלים, מוצע לעגן בתקנת משנה (ד) את החובה לאחסן פסולת מסוכנת בנפרד מפסולת שאינה מסוכנת, את האיסור לערבב פסולת מסוכנת עם פסולת אחרת או עם חומר אחר, ואת האיסור למהול או לדלל פסולת מסוכנת, אלא אם אותה פעולה אושרה לו בהיתר הרעלים, ובהתאם לתנאים שנקבעו לעניין זה. מטרת הוראה זו למנוע הגדלת כמות הפסולת המזוהמת בחומרים מסוכנים, וכתוצאה מכך הגדלת הסיכונים מפסולת בכלל. עם זאת, במסגרת היתר הרעלים של העוסק, ניתן לאשר פעולות מסוימות כחלק מהליך טיפול או הכנה לטיפול.

תקנה 8

התקנה המוצעת כוללת הוראות לעניין פינוי פסולת מסוכנת, בכל הנוגע ללוחות הזמנים לפינוי הפסולת המסוכנת ואופן הפינוי.

 

תקנת משנה (א) מוצע להחליף את המשטר הקבוע כיום בתקנות רישוי עסקים, לפיהן חלה חובה לפינוי הפסולת המסוכנת לאתר הפסולת הרעילה בנאות חובב כברירת מחדל, וכל פינוי למקום אחר טעון אישור המנהל. בתקנה המוצעת, מוצע לקבוע משטר חלופי המאפשר פינוי הפסולת המסוכנת לאתרי טיפול מורשים שונים. שינוי ברירת המחדל יקל על הביורוקרטיה במתן אישורים, והוא נדרש גם מטעמים סביבתיים. ברירת המחדל הנוכחית נדרשה בעבר הרחוק על מנת לבסס טיפול מוסדר בפסולת מסוכנת, ומניעת העברתה לאתרי הטמנה שאינם ייעודיים או להשלכה פיראטית. כיום, אפשרות הפינוי להטמנה, המהווה פעולת סילוק של הפסולת, מנוגדת להיררכיית הטיפול הסביבתי, אשר דורשת העדפת פעולות השבה ומיחזור.

עוד מוצע, כי העיקרון לפיו יצרן פסולת מסוכנת או בעל פסולת מסוכנת יפנה אותה בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-  6 חודשים ממועד היווצרותה או מהמועד שהגיעה לחזקתו, יוותר בעינו.

 

כמו כן, מוצע כי ייקבעו כללים בסיסיים במסגרת התקנות לעניין אופן הפינוי והחובות שיחולו על מפנה הפסולת (יצרן או בעל פסולת מסוכנת) כמפורט להלן –

במסגרת תקנת משנה (א)(1) מוצע לקבוע חובה על מפנה הפסולת למסור לאתר הטיפול אליו הוא מעביר את הפסולת וכן למוביל את כל המידע הנדרש לעניין תכונות הסיכון של הפסולת ותנאי האחסון והטיפול הנדרשים, ככל הדרוש על מנת למנוע סיכונים בהובלה, באחסון ובטיפול בפסולת.

במסגרת תקנת משנה (א)(2) מוצע לקבוע חובה על מפנה הפסולת לקבל מידע מאתר הטיפול לגבי יעדי ביניים ויעד הטיפול הסופי, במקרה שבו אתר הטיפול אליו הוא מעביר את הפסולת המסוכנת אינו האתר שבו יבוצע הטיפול הסופי בפסולת.

במסגרת תקנת משנה (א)(3) מוצע לקבוע חובה על מפנה הפסולת לקבל היתר לייצוא פסולת מסוכנת אם אתר הטיפול אינו נמצא בישראל, לפי הוראות תקנות החומרים המסוכנים (יבוא ויצוא פסולת חומרים מסוכנים), התשנ"ד-1994. אמנם תקנות אלה עומדות בפני עצמן ומחייבות את היצואן של הפסולת, אך למען הסדר הטוב והבהרת היחס בין התקנות מצאנו לנכון לכלול התייחסות גם לנושא זה בתקנות המוצעות המהוות הסדר כללי לעניין הפסולת המסוכנת.

תקנת משנה (ב) מוצע כי ניתן יהיה לבקש ולקבל אישור המנהל או הממונה לארכה, זאת על מנת לאפשר פינוי יעיל כלכלית ליצרני פסולת קטנים. בנוסף, מוצע כי תינתן סמכות למנהל לפי תקנות מוסדות רפואיים לתת ארכה לפינוי הפסולת המסוכנת אם יצרן הפסולת הוא מוסד רפואי.

תקנת משנה (ג)                       מוצע להמשיך את המצב הקיים כיום ולהבהיר כי יצרן פסולת מסוכנת או בעל פסולת מסוכנת יכול לטפל בה בתחומי עסקו, ובלבד שהוא מחזיק בהיתר לטיפול באותו סוג הפסולת.

תקנת משנה (ד)                       מוצע, כי יצרן פסולת המבצע פעילות המנויה בתוספת החמישית לתקנות, דהיינו עוסק בפעילות מזהמת קרקע בסיכון ופעילות מזהמת (מעגל ראשון ושני לפי מדיניות המשרד בנושא קרקעות מזוהמות), יפעל לטיפול בקרקע הלא חפורה ככל שהיא מכילה חומר מסוכן בריכוז החורג מערכי הסף הראשוניים (VSL 2017). מוצע, כי הטיפול יבוצע בהתאם לתכנית שתאושר על ידי המשרד (המנהל או הממונה). התכנית תכלול את אופן הטיפול, יעד הפינוי ושלבי ביניים ככל הנדרש. הגשת תכנית אחת העוסקת בכל ההיבטים הללו, מהווה טיוב לעומת המצב הקיים בו נדרש אישור המשרד לתכנית שיקום ובנוסף אישורי מנהל פרטניים לפינוי.  הצורך באישור תכנית טיפול כאמור נובע מהייחוד של קרקעות מזוהמות. במקרים אלה, קיים צורך לאפיין את האתר ממנו נחפרת הקרקע ולהבטיח כי בתום החפירה לא תיוותר עוד קרקע מזוהמת באותו אתר בהתאם לשימוש המותר בו. בנוסף, כאשר ישנה השבה של קרקע, באתר או באתר אחר, ללא טיפול או לאחר טיפול, לצורך שימוש חוזר למשל בתשתיות (כמצע לכבישים ועוד) נדרשת גם בחינה של יעד הפינוי לגביו מתבקשת ההשבה, בהתאם לקריטריונים שקבע המשרד במדיניות מפורטת שפורסמה בחודש אוגוסט 2017 (עדכון מספר 3 למדיניות המשרד בנושא קרקעות מזוהמות (פרק 6 - ערכים ועקרונות לשימוש חוזר בקרקע מזוהמת (השבה)) - לאחר קבלת הערות הציבור. יצוין, כי בהתאם למדיניות זו, במסגרת המונח השבה נכללים גם שימוש כגון חומר כיסוי במטמנות וכן שימוש כתחליף חומר גלם בתעשיית המלט.

תקנה 9

התקנה המוצעת כוללת הוראות לעניין הובלה של פסולת מסוכנת, ובכלל זה הובלת פסולת מסוכנת בליווי של טופס ובו פרטים אודותיה.

 

 

תקנת משנה (א) מוצע, כי פסולת מסוכנת תפונה כשהיא ארוזה ומשונעת לפי הוראות תקנות שירותי הובלה, תשס"א-2001.

תקנות משנה (ב) ו- (ג) מוצע, כי עוסק בפסולת יפנה פסולת מסוכנת כאשר היא מלווה בטופס המפרט את תיאור הפסולת, מרכיביה, כמותה ותכונות הסיכון שלה, אריזתה, פרטי יצרן הפסולת, מוביל הפסולת, הטיפול המיועד בפסולת ויעדי הפינוי של הפסולת, במתכונת שהורה המנהל או הממונה (בתקנות אלה, "טופס מלווה"). הוראות אלה מעגנות את הדרישה הקיימת כיום בהיתרי הרעלים, לליווי פסולת מסוכנת בטופס מלווה. עיגון הדרישה בתקנות עצמן ירחיב את התחולה שלה גם על עסקים קטנים שלא חייבים בהיתרי רעלים אך מייצרים פסולת מסוכנת. יש לכך חשיבות מאחר שהדרישה כאמור מהווה דרישה סטנדרטית בעולם ומאפשרת מעקב אחר תנועת הפסולת, והגורמים העוסקים בה עד ליעד הטיפול הסופי. יובהר, כי הטופס המלווה יידרש בכל תנועה של פסולת מסוכנת מאתר לאתר.

תקנה 10

מוצע לאמץ הסדר חדש המקובל באירופה, ומעוגן בדירקטיבה, שעניינו תוצרי לוואי (Byproducts). מאחר שהגדרת פסולת כוללת כל חומר שלמחזיק בו אין כוונה להשתמש בו, תוצרי לוואי של תהליך ייצור, שאינם המוצר העיקרי של אותו תהליך - הינם פסולת. יחד עם זאת, ישנם תוצרי לוואי שניתן – ואף רצוי - לעשות בהם שימוש. ההסדר המוצע, המבוסס על הדירקטיבה ומעוגן גם בחקיקה במדינות אירופה, מאפשר שימוש בתוצרי לוואי בתעשייה והוצאתם מהגדרת פסולת.

תקנת משנה (א)          מוצע כי יצרן פסולת מסוכנת יוכל להעביר לשימוש של אחר, חומר או חפץ שהוא תוצר של תהליך הייצור המבוצע בעסקו, המוגדר למעשה כ"תוצר לוואי" ובלבד שיתקיימו התנאים המצטברים הקבועים בתקנת משנה מוצעת זו-קיים שימוש ודאי לאותו חומר או חפץ; ניתן לעשות שימוש באותו חומר או חפץ במישרין, ללא כל עיבוד נוסף למעט פעולות נהוגות בתעשייה לגבי מוצר או חומר גלם; החומר או החפץ נוצר כחלק בלתי נפרד מתהליך הייצור; השימוש בחומר או בחפץ מותר על פי דין ועומד בכל תקן או דרישה חוקית לגביו, לרבות לעניין הגנת הסביבה ובריאות הציבור לגבי אותו שימוש, ואינו צפוי לגרום השפעה שלילית על בריאות הציבור והסביבה.

המשמעות היא, שתוצר לוואי העומד בכלל התנאים האמורים, אינו מהווה פסולת מסוכנת לעניין תקנות מוצעות אלה.

תקנת משנה (ב)                       מוצע כי על אף האמור בתקנת משנה (א), במקרה בו נוכח המנהל כי קיים חשש ממשי לכך שהשימוש בתוצא לוואי צפוי לגרום השפעה שלילית עודפת על בריאות הציבור והסביבה, בסמכותו להורות ליצרן הפסולת לחדול מהעברת התוצר לשימוש האמור ולקבוע הוראות בהקשר זה.

תקנת משנה (ג)                       מוצע לייצר מנגנון השגה על החלטת המנהל לפי תקנת משנה (ב), בפני עובד בכיר של המשרד, שתוגש תוך 45 ימים ממועד מסירתה.

 

תקנה 11

מוצע לקבוע, במפורש ולמען הסר ספק, כי אתר טיפול בפסולת מסוכנת טעון היתר רעלים לפי החוק. בהתאם למצב החוקי הקיים, אתר לטיפול בפסולת מסוכנת, כמו כל עיסוק אחר בחומרים מסוכנים, טעון היתר רעלים כאשר העיסוק הוא בכמויות וריכוזים של חומרים מסוכנים העולים על הספים הקבועים בתקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור), התשנ"ו–1996. לפי הניסיון שנצבר במשרד, תקנות סיווג ופטור אינן מותאמות למאפיינים הייחודיים של פסולת מסוכנת, השונה מחומרים מסוכנים, שהם מוצר. על כן, הסיווג של פסולת מסוכנת לפי תקנות סיווג ופטור מחייב פעמים רבות ניתוח מורכב. מאידך, ברור, מבחינה מקצועית, שהעיסוק בפסולת מסוכנת הינו בעל פוטנציאל סיכון גבוה, והוא מחייב הסדרה פרטנית המתייחסת לסוגי הפסולת המסוכנת, סוגי הטיפולים, ואמצעי הבטיחות הנדרשים. לאור כל זאת, מוצע כי כל אתר לטיפול בפסולת מסוכנת יהיה טעון היתר רעלים.

תקנת משנה (א)          מוצע כי במסגרת היתר רעלים לאתר טיפול, יקבע הממונה את הנושאים שלהלן:

סוגי הפסולת המותרים לטיפול באתר ושיטות הטיפול המותרות באתר – היבטים אלה מוסדרים כיום במסגרת אישורי המנהל לפי תקנות רישוי עסקים. מאחר ולפי ההסדר המוצע בתקנה 8 פינוי פסולת מסוכנת ייעשה לאתרים מורשים, ללא צורך באישור פרטני או רוחבי מטעם המנהל, מוצע כי ההוראות והמגבלות לגבי הטיפול ייקבעו בהיתר הרעלים של אתר הטיפול;

דירוג הטיפול ומספרו לפי התוספת הראשונה או השנייה – מטרת התקנות, בין היתר, היא להביא לטיפול סביבתי בפסולת מסוכנת על פי היררכיית הטיפול בפסולת. לצורך כך נדרש להגדיר בכל אתר לטיפול בפסולת את דירוג הטיפול כסילוק או כהשבה. קביעת הדירוג תעשה לפי הפעולות לטיפול בפסולת מסוכנת המפורטות בתוספות הראשונה והשנייה לתקנות המוצעות, המבוססות על הדירקטיבה.

תקנת משנה (ב)           מוצע כי המנהל יפרסם את פרטי אתרי הטיפול, בעלי ההיתר והמידע שפורט בתקנת משנה (א), באתר האינטרנט של המשרד.

 

תקנה 12

בתקנה זו מוצע לאמץ הסדר נוסף הקבוע בדירקטיבה ומקובל באירופה, שעניינו אפשרות לקביעה כי חומר או חפץ מסוים אשר מהווים פסולת מסוכנת, חדלו להיות פסולת, לאחר שעברו מחזור ועמדו בתנאים (End of Waste).

מוצע כי הממונה יהיה רשאי לאשר כי חומר או חפץ כאמור, חדל מלהיות פסולת ובלבד שהוכח להנחת דעתו כי החומר או החפץ עומדים בתנאים המצטברים הנדרשים לקבלת מעמד סיום פסולת, כדלקמן -  

לחומר או לחפץ קיים שימוש מקובל למטרות מסוימות;

לחומר או לחפץ קיים ביקוש;

החומר או החפץ עומדים בדרישות הטכניות לשימוש לאותן מטרות ובאופן שעומד בהוראות כל תקן, דרישה חוקית או אמת מידה לגבי אותו מוצר;

השימוש בחומר או בחפץ לא יגרום להשפעה שלילית על הבריאות או הסביבה.

תקנה 13

על מנת להבטיח את מימושה של מטרת התקנות המוצעות, שהיא הבטחת הטיפול הסביבתי בפסולת מסוכנת, נדרשים מעקב, בקרה ואכיפה על קיומן של הוראות התקנות.

תקנת משנה (א)          מוצע לקבוע שעוסק בפסולת ינהל רישום מלא ומפורט אודות הפסולת והטיפול בה בנושאים המפורטים בתקנת משנה זו, כמפורט להלן –

(1) מועד היווצרות הפסולת המסוכנת או הגעתה לחזקתו, לפי העניין – בהתאם לתקנת משנה 8(א) על עוסק בפסולת מסוכנת לפנותה לאתר מורשה בהקדם האפשרי ולא יאוחר משישה חודשים ממועד היווצרותה. על מנת לבקר את קיומו של תנאי זה, ולמנוע הצטברות עודפת של כמויות פסולת גדולות, קיים צורך לתעד את מועד היווצרות הפסולת על מנת לבצע מעקב אודות הפינוי כדין.

(2) כמות הפסולת ותכונות הסיכון שלה, לרבות הליכי הסיווג שבוצעו בהתאם להוראות תקנות 4 ו 5 -  רישום כמות הפסולת, תכונות הסיכון והליכי הסיווג מאפשר מעקב ובקרה של בעל העסק ושל הרגולטור אודות האמור.

(3) יעדי הפינוי והטיפול בפסולת המסוכנת בהתאם להוראות תקנה 8 ואסמכתאות המעידות עליהם – רישום יעד הפינוי והטיפול בפסולת המסוכנת ושמירת האסמכתאות מאפשר מעקב ובקרה של בעל העסק ושל הרגולטור אודות האמור, כמו כן, המעקב מאפשר לבעל העסק לוודא כי נסגר מעגל הטיפול בפסולת וכי היא הגיעה ליעדה.

(4) מועדי הובלת הפסולת ופינויה ופרטי מוביל הפסולת בצירוף הטפסים המלווים כאמור בתקנה 9 – רישום המועדים ופרטי המוביל כאמור, מאפשר מעקב ובקרה של בעל העסק ושל הרגולטור אודות האמור. בנוסף, פרטי המוביל נדרשים לעיתים לרגולטור, לשם בקרה רוחבית על הובלת פסולת מסוכנת והשלמת הטיפול בה.

(5) שיטת הטיפול באתר הטיפול ודירוג הטיפול לפי תקנה 11 – על בעל הפסולת החובה להכיר את שיטות הטיפול בפסולת ובעיקר בהיבט הדירוג הסביבתי של שיטת הטיפול בפסולת הנוצרת במפעלו,  נוכח מטרת התקנות שעניינה בטיפול בפסולת מסוכנת לפי סדר העדיפות הסביבתי כך שבעל הפסולת יעדיף טיפולי השבה ומחזור על טיפולי סילוק. הצורך לתעד את סיווג שיטת הטיפול, מחייב את בעל הפסולת להכיר ולבחון את האמור.

תקנת משנה (ב)           מוצע לקבוע, כי בעל אתר טיפול בפסולת מסוכנת, יגיש דיווח יזום אחת לרבעון למנהל, וזאת בשונה מבעלים אחרים של פסולת מסוכנת. המשרד רואה באתרי הטיפול מוקדים של פעילות סביבתית בפסולת מסוכנת ולכן נשקף מהם סיכון מוגבר, ומוצא חשיבות בריכוז המידע על ידם והעברתו לרגולטור בצורה יזומה לצורכי מעקב ובקרה. כבר כיום, בהיתרי הרעלים של אתרי הטיפול בפסולת מסוכנת נדרשים דיווחים יזומים אחת לרבעון. תקנת משנה (ב) המוצעת משקפת לפיכך את המצב הקיים.

תקנת משנה (ג)           מוצע, כי התיעוד הנדרש בתקנת משנה (א) יישמר בכל עסק של עוסק בפסולת מסוכנת, לרבות יצרן ובעל פסולת מסוכנת, במשך שלוש שנים לפחות, בין היתר, על מנת שיוכל להציגם למנהל, לממונה ולמפקח הגנת הסביבה, לפי דרישתם. מוצע כי התקנה תעגן את החובה של עוסק בפסולת לאפשר לגורמי הפיקוח לעיין ברישום וכן למסור להם עותקים לפי דרישתם. יוער כי הוראה דומה קיימת בתקנות רישוי עסקים.

תקנה 14

 ישנם סוגים של פסולת מסוכנת אשר נקבעו לגביהם הסדרים חוקיים נפרדים וייחודיים אותם מוצע לפטור מהוראות תקנות אלה:

 

o פסולת רדיואקטיבית שהטיפול בה מוסדר בתקנות החומרים המסוכנים (סילוק פסולת רדיואקטיבית), תשס"ב-2002;

o פסולת זיהומית שהטיפול בה מוסדר בתקנות בריאות העם (טיפול בפסולת במוסדות רפואיים), תשנ"ז-1997;

o פסולת אסבסט שהטיפול בה מוסדר בחוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, התשע"א-2011;

o פסולת של תכשירי הדברה רשומים ואריזותיהם, שחלות עליהם אחת מאלה:

o תקנות הגנת הצומח (הסדר יבוא ומכירה של תכשירים כימיים), התשנ"ה- 1994;

o תקנות מחלות בעלי חיים (תכשירים כימיים), התשמ"ב – 1982;

o תקנות החומרים המסוכנים (רישום תכשירים להדברת מזיקים לאדם), התשנ"ד-1994.

o בוצה לפי תקנות המים (מניעת זיהום מים) (שימוש בבוצה וסילוקה), תשס"ד-2004.

 

 

עוד מוצע בתקנת משנה (6) לקבוע סייג לגבי פסולת המכילה חומרים מסוכנים שמקורה במשקי בית פרטיים או פסולת מסוכנת שמקורה במוצרים המתאימים לשימוש ביתי ואשר מחמת הרכבה וטבעה היא בעלת תכונות דומות לפסולת כאמור גם אם מקורה בבתי עסק או במוסדות. עמדת המשרד היא שאין מקום להטיל על כל בעל משק בית בישראל לבצע סיווג של הפסולת שברשותו כגון מיכלי חומרי הדברה ביתיים, חומרי ניקוי מסוימים ועוד. כמו כן, מוצע לפטור מהוראות התקנות פסולת מסוכנת שמקורה במוצרים המתאימים גם לשימוש ביתי, ואשר מחמת הרכבה, טבעה וכמותה היא בעלת תכונות דומות לפסולת כאמור, גם אם מקורה בבתי עסק או במוסדות. הוראה זו עולה בקנה אחד עם הסייגים לתחולת חוקים שעניינם פסולת שאינה מסוכנת. כך למשל, בסעיף 50 לחוק להסדרת הטיפול באריזות, תשע"א-2011, נקבע סייג לתחולת החוק לגבי " (2)    אריזה של מוצר שהוא חומר מסוכן, לרבות חומר רדיואקטיבי וחומר ציטוטוקסי, אלא אם כן הוא מיועד לשימוש ביתי;".

 

תקנה 15

מוצע לקבוע כי העונש המרבי למבצע עבירה על הוראה מהוראות התקנות, יהיה לפי סעיף 71א(א) לפקודת בריאות העם, דהיינו, מאסר שישה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, ולתאגיד – כפל הקנס. מאחר שמדובר בפעילות שיש בה פוטנציאל רב לסיכון של הציבור והסביבה, והתקנות חלות על עוסקים שאמורים להיות מוסדרים ומפוקחים על פי חוק החמרים המסוכנים, חוק רישוי עסקים ופקודת בריאות העם, ישנה הצדקה לקביעת הענישה המרבית המותרת על פי חיקוקים אלה. רשימת העבירות המוצעת כוללת מספר עבירות:

o אי ביצוע בדיקה, סיווג או סימון של פסולת לפי הוראות תקנה 3;

o אי ביצוע בדיקה או סיווג של פסולת לפי הוראות תקנות 4 ו-5;

o אי ביצוע טיפול או הוראות לפי הודעת המנהל כאמור בתקנה 6;

o הובלת פסולת מסוכנת על ידי מוביל שלא על פי הוראות שנמסרו לו מיצרן הפסולת או בעל הפסולת, בניגוד להוראות תקנה 7(ב);

o אחסון פסולת מסוכנת שלא בנפרד מפסולת שאינה מסוכנת או ביצוע פעולות כגון ערבוב, מיהול ודילול ללא אישור, בניגוד להוראות תקנה 7(ד);

o אי פינוי פסולת מסוכנת במועד או פינויה שלא במועד בניגוד להוראות תקנה 8;

o ביצוע הובלה של פסולת מסוכנת שלא בהתאם להוראות תקנה 9;

o ביצוע פעולה בניגוד להוראות המנהל לפי תקנה 10ב);

o אי ניהול רישום, אי דיווח ואי שמירת מסמכים בניגוד להוראות תקנה 13;

 

תקנה 16

תקנת משנה (א)           מוצע, כי התקנות יכנסו לתוקף רק שלושה חודשים מיום פרסומן וזאת על מנת לאפשר תקופת היערכות ליישום התקנות.

בנוסף, מאחר שבמסגרת תקנות אלה מוצע הסדר חדש לנושא המוסדר כיום בהסדר משפטי מיושן יותר, מוצע לקבוע הוראות מעבר מתאימות שיאפשרו למי שעסק כדין בפסולת מסוכנת ערב יום התחילה, ליישם את הוראות החוק באופן מדורג.

תקנת משנה (ב)     מוצע לקבוע הוראת מעבר שעניינה בסיווג פסולת מסוכנת. מוצע כי יצרן פסולת המכילה חומר מסוכן שנוצרה בעיסוקו ערב יום התחילה, יסווג את הפסולת לפי תקנת משנה 4(ב) ו(ג) ועל אף האמור בתקנה 4(א), בתוך תשעה חודשים מיום התחילה. עוד מוצע, כי עד לביצוע הסיווג ינהג בעל הפסולת המכילה חומר מסוכן בפסולת כפסולת מסוכנת, וזאת בשל הזהירות הנדרשת והאפשרות שאכן מדובר בפסולת מסוכנת.

 

 

התוספת הראשונה והשניה

מוצע במסגרת תוספות אלה להגדיר את טיפולי ההשבה (תוספת ראשונה) ואת טיפולי הסילוק (תוספת שניה). כמו כן מוצע לקבוע כי, מונחים שנקבעו בתוספות יפורשו, בין השאר, בהתאם להוראות הקבועות באמנות בין-לאומיות שישראל צד להן, ובשים לב למונחים מקבילים הנהוגים בקרב המדינות המפותחות בעולם ולהמלצות והנחיות שפרסמו ארגונים בין-לאומיים.

בשתי התוספות מנויים סוגי פעילויות השבה וסילוק על פי הדירקטיבה, כאשר בצד המונחים בעברית נרשמו מונחים אלה באנגלית. בתוספת הראשונה 13 סוגי טיפולי השבה, ובתוספת השנייה 12 סוגי טיפולי סילוק. יצוין כי קיום סוג טיפול ברשימות אלה אין משמעותו כי כל סוגי הפעולות יוכלו לקבל היתר.

התוספת השלישית

מוצע כי, התוספת תכלול את פריטי הפסולת ואת סיווגם בהתאם לקטלוג הפסולת האירופאי

COMMISSION DECISION of 3 May 2000 replacing Decision 94/3/EC establishing a list of wastes pursuant to Article 1(a) of Council Directive 75/442/EEC on waste and Council Decision 94/904/EC establishing a list of hazardous waste pursuant to Article 1(4) of Council Directive 91/689/EEC on hazardous waste (notified under document number C(2000) 1147).

בין היתר, מוצע שהתוספת תכלול סיווג ראשוני של כל פסולת כמסוכנת, שאינה מסוכנת או כפריט מראה במטרה לסייע בהליך הסיווג, עם זאת, מוצע להבהיר, כי הסיווג הסופי של פסולת ייעשה בהתאם לתכונות הסיכון ושיטת הסיווג כפי שקבועה בתקנה 3, וכי הסיווג הראשוני נועד לסייע בלבד. בנוסח המפורסם להערות הציבור מוצגים פרטים לדוגמא על מנת שלא להעמיס. הרשימה כולה תפורסם ברשומות יחד עם התקנות.

התוספת הרביעית

מוצע כי תוספת זו תכלול את רשימת תכונות הסיכון המקובלות בדירקטיבה, כחלק מאימוץ שיטת הסיווג האירופאית לפסולת. ברשימה מנויות 14 תכונות סיכון, כגון דליק, מסרטן, רעיל ועוד. גם ברשימה זו מופיע המונח באנגלית בצד המונח העברי.

התוספת החמישית

התוספת החמישית מונה את סוגי העיסוקים הנכללים במעגל הראשון והשני של העוסקים בפעילות תעשייתית היוצרת סיכון ליצירת פסולת מסוכנת בקרקע. הקבוצה הראשונה המופיעה בתוספת היא קבוצת העוסקים בפעילות מזהמת בסיכון. עסקים אלה נדרשים לבצע סיווג של קרקע לא חפורה אחת לשבע שנים וכן לפני סגירה של העסק. הקבוצה השנייה המופיעה בתוספת היא קבוצת העוסקים בפעילות מזהמת. עסקים אלה נדרשים לבצע סיווג של קרקע לא חפורה לפני סגירה של העסק.

הקבוצה הראשונה - קבוצת העוסקים בפעילות מזהמת בסיכון היא קבוצת המיקוד המרכזית של מדיניות המשרד בנושא הקרקעות, המונה כיום על פי הערכת המשרד כ- 850 עוסקים. פעילויות הנכללות בקטגוריה זו הן הפעילויות שהניסיון המצטבר בארץ ובעולם מלמד כי קיימת בהן סבירות גבוהה לנוכחות מזהמים בקרקע הגורמים לסיכון. לפיכך, מוצע כי על העוסקים המשתייכים לקבוצה זו תוטל חובה כברירת מחדל לבצע סקר היסטורי לצורך זיהוי מקורות אפשריים לזיהום של קרקע אחת לשבע שנים. יצוין, כי חובות אלה קיימות כבר כיום במסגרת היתרי הרעלים ורישיונות העסק של העסקים הרלבנטיים.

הקבוצה השנייה - קבוצת העוסקים בפעילות מזהמת כוללת עסקים לגביהם הסבירות למציאת מזהמים בקרקע הגורמים לסיכון היא ניכרת. מוצע, כי להבדיל מקבוצת העוסקים בפעילות מזהמת בסיכון, קבוצה זו לא תהיה מחויבת בהגשת סקר היסטורי כברירת מחדל עד השלב שלפני סגירת העסק. החובה לבצע את הסקר ההיסטורי טרם סגירת העסק מעוגנת גם כיום בתנאים בהיתרי רעלים ורישיונות העסק של העסקים הרלבנטיים. הטלת החובה במצב זה נועדה לבדוק האם קיימת פסולת מסוכנת בקרקע באתר, עוד בטרם ניתוק הזיקה של בעל העסק לקרקע.