תזכיר חוק התכנון והבנייה (תיקון מס'...), התשפ"א–2021.
מוצע לבצע שני תיקונים בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965 (להלן – החוק), כמפורט בנוסח הצעת החוק ובדברי ההסבר.
התיקון המוצע הראשון עוסק בזהות נציגי השלטון המקומי במועצה הארצית לתכנון ולבניה בהתאם לסעיף 2(ג) לחוק. מוצע להרחיב את סמכות ראשי הרשויות המקומיות שהינם חברי המועצה הארצית, כך שהם יהיו רשאים למנות במקומם, או את אחד מסגניהם כהוראת הסעיף הקיים, או את מהנדס הרשות המקומית כפי שמוצע בתיקון.
התיקון המוצע השני עניינו במשך התקופות שבהן ניתן להכריז על מרחב תכנון מיוחד בהתאם לקבוע בסעיף 33 לחוק. לאור מורכבות ההליכים והתמשכותם במרחב תכנון מיוחד ולצורך השלמת הליכים שכבר החלו במרחב תכנון כאמור, מוצע לקבוע כי ניתן יהיה להאריך את תקופת תוקפו של צו למרחב תכנון מיוחד, גם בתקופה הנוספת השנייה (כמשמעותה בסעיף 33(ב) לחוק), לתקופה מרבית של חמש שנים. זאת בדומה לתקופה המקורית שניתן לקבוע בצו כאמור ולתקופת ההארכה הראשונה כפי שנקבעו בסעיף 33 לחוק.
אין השפעה
תזכיר חוק מטעם משרד הפנים:
|
1. |
בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965[1] (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 2(ג), אחרי "אחד מסגניו" יבוא "או מהנדס הרשות המקומית". |
|
|
תיקון סעיף 33 |
2. |
בסעיף 33(ב) לחוק העיקרי, במקום "שלוש שנים" יבוא "חמש שנים". |
לסעיף 1 להצעת החוק, תיקון סעיף 2(ג) לחוק העיקרי:
תיקון סעיף 2(ג) לחוק העיקרי. סעיף 2 עוסק בהרכב המועצה הארצית לתכנון ובניה, וקובע, בין השאר, את נציגי השלטון המקומי במועצה הארצית (סעיף 2(ב)(6) ו(7)). בסעיף 2(ג) נקבע כי במקומו של ראש רשות מקומית כחבר המועצה הארצית יכול לבוא אחד מסגניו שימנה לכך. על מנת להרחיב את האפשרויות הקיימות על פי הסעיף האמור, מוצע לאפשר לראש הרשות שהינו חבר המועצה הארצית, למנות במקומו, או את אחד מסגניו כהוראת הסעיף הקיים, או את מהנדס הרשות המקומית.
לסעיף 2 להצעת החוק, תיקון סעיף 33(ב) לחוק העיקרי:
סימן ד' לחוק העיקרי עוסק באפשרות להקים מרחב תכנון מיוחד, הרכב הועדה המיוחדת וסמכויותיה. בסעיף 33(א) לחוק העיקרי נקבע כי צו המכריז על מרחב תכנון מיוחד יהיה לתקופה שנקבעה בו, אך לא יותר מחמש שנים מיום תחילתו. סעיף קטן (ב) ממשיך וקובע כי שר הפנים רשאי, להאריך תקפו של צו כאמור לתקופה נוספת שלא תעלה על חמש שנים (להלן - התקופה הנוספת הראשונה) וכן רשאי הוא לשוב ולהאריך את תקפו של צו כאמור, בדרך האמורה, בתקופה נוספת שנייה שלא תעלה על שלוש שנים.
מוצע לתקן את החוק, ולאפשר להאריך תוקפו של צו כאמור, גם בתקופה הנוספת השנייה, לתקופה שלא תעלה על חמש שנים, בדומה לתקופה המקורית שנקבעה בסעיף קטן (א) ולתקופת הנוספת הראשונה כפי שנקבעה בסעיף קטן (ב).
יובהר, כי כוונת התיקון המוצע הינה לאפשר לשר הפנים להאריך את התקופה הנוספת השנייה לתקופה מרבית של חמש שנים נוספות (מיום פקיעת התקופה הנוספת הראשונה), גם אם ניתן צו לתקופה נוספת שנייה בהתאם לסעיף קטן (ב).קודם לתחילת התיקון המוצע.