מוצע לתקן את חובות האתיקה המקצועית המוטלות על חוקרים פרטיים, ולהבהיר את האיסור על פגיעה בתחרות, תחת האיסור הקיים בדבר תחרות לא הוגנת, וכן לעדכן את ההוראות בעניין מעבר לקוחות בין חוקרים, והכל כדי לעודד את התחרות ולמנוע את הפגיעה בה בענף זה.
טיוטת תקנות מטעם משרד המשפטים :
|
|
|
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 21(א) ו-32 לחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב–1972 ולאחר התייעצות עם ועדת הרישוי שהוקמה לפי סעיף 2 לחוק, אני מתקין תקנות אלה: |
|||
|
החלפת תקנה 10 |
1. |
בתקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (אתיקה מקצועית), התשל"ג-1972 (להלן – התקנות העיקריות) , במקום תקנה 10 יבוא: |
|||
|
|
|
"איסור פגיעה בתחרות |
10. |
חוקר פרטי לא ייזום ולא יעשה פעולות שיש בהן כדי לפגוע בתחרות ולא ישתתף ביודעין בפעולות כאלה ולא יתן הסכמתו להן." |
|
|
תיקון תקנה 17 |
2. |
בתקנה 17 לתקנות העיקריות – |
|||
|
|
|
(א) במקום תקנת משנה (א) יבוא: |
|||
|
|
|
|
"(א) חוקר פרטי שקיבל עניין לטיפולו וידוע לו כי אותו עניין מטופל על ידי חוקר פרטי אחר, ימסור לחוקר הפרטי האחר, בלא דיחוי, הודעה ולפיה העניין הועבר לטיפולו ויוודא את מסירת ההודעה, וזאת אלא אם כן סבר שמסירת הודעה כאמור תסכל את מטרת החקירה."; |
||
|
|
|
(ב) תקנת משנה (ב) – בטלה; |
|||
|
|
|
(ג) בתקנת משנה (ג), במקום "תקנות משנה (א) ו-(ב) לא יחולו" יבוא "תקנת משנה (א) לא תחול". |
|||
___ ב________ התש_______
(___ ב________ ____20)
(חמ _____-3)
__________________
בנימין גנץ
שר המשפטים
דברי הסבר
לאחרונה נבחנו מחדש הוראות תקנות 10 ו-17 לתקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (אתיקה מקצועית), התשל"ג-1972 (להלן – התקנות העיקריות), ועלה כי הן עלולות לפגוע בתחרות בענף, ללא הצדקה, כפי שיפורט להלן.
בתקנות העיקריות מעוגנים כללי האתיקה המקצועית המחייבים את החוקרים הפרטיים. תקנה 10 לתקנות העיקריות קובעת: "חוקר פרטי לא ייזום ולא יעשה פעולות שיש בהן תחרות בלתי הוגנת בחבריו או רכישת לקוחות בדרך שאינה הוגנת, ולא ישתתף ביודעין בפעולות כאלה ולא יתן הסכמתו להן". הוראה זו עלולה להתפרש כמגבילה את התחרות בתחום החקירות הפרטיות, משום שהיא מגבילה פעולות שעלולות להיחשב כ"תחרות בלתי הוגנת". היינו, יסוד ה"הוגנות" העמום עלול להתפרש ככזה שמצמצם תחרות. לא פעם נעשה שימוש בביטוי "תחרות בלתי הוגנת" דווקא כדי לפגוע בתחרות ולצנן אותה. התחרות צריכה להתקיים כדין ולהיבחן על פיו, ולא לפי "מבחני הוגנות" שעלולים לשמש כהצדקה לצינונה.
תחת הוראה זו, וכדי למנוע פגיעה בתחרות בענף החקירות הפרטיות, מוצע לקבוע הוראה שמבהירה את גבולות האיסור, היינו, הוראה שאוסרת על חוקר פרטי ליזום או לעשות פעולות שעלולות לפגוע בתחרות, להשתתף ביודעין בפעולות כאלה או לתת הסכמתו להן.
ויודגש, מובן כי גם כיום חל על חוקרים פרטיים, כמו על כלל השווקים בישראל, חוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח-1988 (להלן – חוק התחרות הכלכלית). מכוחו של חוק זה חל איסור, בין היתר, על עריכת הסדרים כובלים. כידוע, לפי חוק התחרות הכלכלית, "הסדר כובל הוא הסדר הנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים, לפיו אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין הצדדים האחרים להסדר, או חלק מהם, או בינו לבין אדם שאינו צד להסדר". אין עוררין כי סעיף זה חל היום על חוקרים פרטיים וימשיך לחול עליהם במלואו. אין בכוחה של ההוראה הקיימת או בכוחה של ההוראה המוצעת כדי לגרוע ממנו, לצמצמו או להתיר את שנאסר בו, הן משום שהיא נקבעת בחקיקת משנה והן משום שאין זו תכליתה כלל וכלל. ההוראה הקיימת כמו גם ההוראה המוצעת היא הוראה ספציפית שכמובן מתווספת להוראות חוק התחרות הכלכלית. לא גורעת ממנו. כאמור לעיל, ההוראה הקיימת מעוררת קושי, ומשכך מוצע לערוך בה תיקון מבהיר.
תקנה 17 קובעת מגבלות בעניין האפשרות של חוקר פרטי לקבל ענין שבטיפולו של חוקר פרטי אחר. נוסחה הנוכחי של התקנה, מגביל את אפשרות המעבר של לקוח מחוקר אחד למשנהו, ולא מאפשר מעבר שכזה מבלי קבלת הסכמתו בכתב של החוקר הראשון. הדבר מגביל באופן ניכר את חופש הפעולה של הלקוח, ופוגע בתחרות. מוצע לתקן את נוסח התקנה האמורה, ולקבוע הסדר לפיו חוקר פרטי שקיבל עניין לטיפולו וידוע לו כי אותו עניין מטופל על ידי חוקר פרטי אחר, ימסור לחוקר הפרטי האחר, בלא דיחוי, הודעה ולפיה העניין הועבר לטיפולו ויוודא את מסירת ההודעה, וזאת אלא אם סבר שמסירת ההודעה כאמור תסכל את מטרת החקירה.
הסדר זה דומה להסדר שנקבע ביחס לעורכי דין, בכלל 27 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו–1986. יצוין כי הכלל האמור תוקן בעקבות פסיקתו של בית המשפט העליון בבג"צ 4330/93 פריד גאנם נ' ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין, אשר פסל הסדר שהיה דומה לזה הקבוע היום בתקנה 17 לתקנות העיקריות, משום שקבע שהוא פוגע באופן בלתי מידתי בחופש העיסוק ואף באוטונומיה של הרצון הפרטי של הלקוח.