תזכיר תקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור) (תיקון), תשפ"א - 2021

תוכן עניינים

טיוטת תקנות. 2

א. שם התקנות המוצעות. 2

ב. מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן 2

ג. להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות:. 2

1.  תיקון תקנה 1. 3

2.  תיקון תקנה 3. 3

3.  תיקון תקנה 8. 3

4.  תיקון תקנה 10. 3

5.  החלפת תקנה 11(א) 3

6.  תיקון תקנות 12 ו -13. 3

7.  תחולה ותחילה. 3

דברי הסבר. 4


 

טיוטת תקנות

 

א. שם התקנות המוצעות

טיוטת תקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור) (תיקון), תשפ"א - 2021

 

 

 

ב. מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן

תקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), תשס"ו-2006 (להלן- התקנות העיקריות) מסדירות את סדרי הדין המיוחדים החלים בתביעות נזיקין המוגשות כנגד עובד ציבור ועובד מדינה, בהתאם לתקנות 7ב ו- 7ג לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

מטרת התיקון היא להתאים את התקנות העיקריות להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018 (להלן – התקנות החדשות), אשר נכנסו לתוקף ביום י"ז טבת התשפ"א (1 בינואר 2021). 

במסגרת התיקון, מוצע לעדכן גם את מנגנון הגשת בקשה על ידי רשות ציבורית לפי סעיף 7ג(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] כך שבמקרים בהם היועץ המשפטי של הרשות מנוע מליתן את אישורו בדבר קיום התנאים להכרה בחסינות, מחמת ניגוד עניינים תפנה הרשות אל היועץ המשפטי של משרד הפנים, והוא ימנה יועץ משפטי של רשות מקומית אחרת כדי שזה ייתן את האישור. עוד מוצע כי במסגרת התיקון תשונה ברירת המחדל החלה היום בכל הנוגע להזמנת המצהירים לדיון כך שמצהירים לא יידרשו להתייצב לדיון אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת ולקבוע שככל שיקבע בית המשפט כי יתקיים דיון, יפרט בהחלטתו האם נדרשים המצהירים להתייצב לדיון.

 

 

ג. להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות:


 

טיוטת תקנות מטעם משרד המשפטים:

טיוטת תקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור)(תיקון), התשפ"א - 2021

 

 

בתוקף סמכותי  לפי סעיפים 7ב(ג) ו-(ד), 7ג(א) ו- 7ה לפקודת הנזיקין [נוסח חדש][1] (להלן – הפקודה), וסעיף 108 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984[2] ובאישור ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

 

 

 

תיקון תקנה 1

1.  

בתקנה 1 לתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), תשס"ו - 2006[3] (להלן – התקנות העיקריות), במקום המילים "התשמ"ד – 1984" יבואו המילים "התשע"ט – 2018[4]".

תיקון תקנה 3

2.  

בתקנה 3 לתקנות העיקריות, במקום "פרק ל"ב" יבוא "פרק י"ט".

תיקון תקנה 8

3.

בתקנה 8 לתקנות העיקריות, אחרי המילים "לאחר קבלת אישורו של היועץ המשפטי של הרשות הציבורית" יבוא "או אם  היועץ המשפטי של רשות ציבורית שהיא רשות מקומית מנוע מליתן אישורו מחמת ניגוד עניינים – באישורו של היועץ המשפטי של רשות מקומית אחרת שמונה על ידי היועץ המשפטי של משרד הפנים".

תיקון תקנה 10

 

בתקנה 10 לתקנות העיקריות במקום האמור בא יבוא: " בקשה לפי סעיפים 7ב(ג) או (ד) או 7ג(א) לפקודה תוגש כבקשה בכתב ויחולו הוראות תקנות 50-53 בתקנות סדר הדין, בשינויים המחויבים ובכפוף להוראות תקנות אלה.

 

החלפת תקנה 11(א)

4.

בתקנה  11(א), במקום האמור בה יבוא :

 

 

 

"11(א)

קבע בית המשפט כי יתקיים דיון, יפרט בהחלטתו האם נדרשים המצהירים להתייצב לדיון."

תיקון תקנות 12 ו -13

5.

בתקנות 12 ו- 13 לתקנות העיקריות בכל מקום, במקום "30 ימים" יבוא "60 ימים".

תחולה ותחילה

6.

תקנות אלה יחולו על הליכים שנפתחו ביום התחילה או לאחריו.

 

 

___ ב________ התשפ"א (___ ב________ 2021)

 (חמ _____-3)

 

__________________

בנימין גנץ

שר המשפטים

 

 

 

 

דברי הסבר

 

כללי

תקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), תשס"ו-2006 (להלן- התקנות העיקריות) מסדירות את סדרי הדין המיוחדים החלים בתביעות נזיקין המוגשות כנגד עובד ציבור ועובד מדינה, בהתאם לתקנות 7ב ו- 7ג לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

מטרת התיקון היא להתאים את התקנות העיקריות להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018 (להלן – התקנות החדשות), אשר נכנסו לתוקף ביום י"ז טבת התשפ"א (1 בינואר 2021). 

במסגרת התיקון, מוצע לעדכן גם את מנגנון הגשת בקשה על ידי רשות ציבורית לפי סעיף 7ג(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וכן לשנות את ברירת המחדל החלה היום בכל הנוגע להזמנת המצהירים לדיון.

 

תקנה 1

סעיף1 לתקנות העיקריות מגדירה את המושג "תקנות סדר הדין" כ"תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 (להלן – התקנות הישנות). מוצע להתאים את ההפניה בסעיף ההגדרות לשם התקנות החדשות.

 

תקנה 3

סעיף 3 לתקנות העיקריות מפנה לפרק ל"ב לתקנות הישנות שעניינו "המצאת כתבי בי-דין". מוצע להתאים את ההפניה לפרק המתאים בתקנות החדשות. פרק י"ט לתקנות החדשות מחליף את פרק י"ט בתקנות הישנות  ועוסק ב"המצאות".

 

 

תקנה 8

סעיף 8 לתקנות העיקריות קובע כי בקשת רשות ציבורית לפי סעיף 7ג(א) לפקודה, שעניינה קביעה  שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לפקודה, תוגש לאחר קבלת אישורו של היועץ המשפטי של הרשות. בשנים שלאחר התקנת התקנות העיקריות התגלו מצבים שבהם היועץ המשפטי של הרשות היה מנוע מליתן את אישורו, מחמת ניגוד עניינים. כדי להתמודד עם הסיטואציה התפתח נוהג ולפיו במקרים אלו פונה הרשות אל היועץ המשפטי של משרד הפנים, והוא ממנה יועץ משפטי של רשות מקומית אחרת כדי שזה ייתן את האישור. פרקטיקה זו אף הוזכרה בהסכמה במסגרת דיון שהתקיים בבית המשפט העליון ברעא 775/11 אברהם פלקסר נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל‏, פ''ד סז(1) 353 (להלן – עניין פלקסר). מוצע לעגן את הנוהג שהתפתח בתקנות.

 

תקנה 10

סעיף 3 לתקנות העיקריות מפנה  לסימן א' לפרק כ' לתקנות הישנות שעניינו "בקשה בכתב". מוצע להתאים את ההפניה לסעיפים המתאימים בתקנות החדשות, סעיפים 50-53  המחליפים את סימן א' לפרק כ' בתקנות הישנות, ועניינם: הגשת בקשה בכתב והדיון בה; דיון בעל פה בבקשה; דיון בבקשות והוצאות הבקשה.

 

תקנה 11(א):

סעיף 11(א) לתקנות העיקריות, עוסק בסוגיית התייצבות המצהירים לדיון שנקבע בבקשה בנושא חסינות עובד הציבור (השגת תובע על הכרה של המדינה בחסינות לפי סעיף 7ב(ג) לפקודה; השגת עובד המדינה על החלטת המדינה שלא להכיר בחסינותו לפי סעיף 7ב(ד) לפקודה; בקשת רשות ציבורית או עובד רשות ציבורית מבית המשפט להכיר בחסינות העובד לפי סעיף 7ג).

החלטת המדינה להכיר בחסינות עובד הציבור, כמו גם החלטת רשות ציבורית לבקש מבית המשפט להכיר בחסינות, היא החלטה מנהלית (וראו פסיקת בית המשפט בעניין פלקסר). לאור האמור, הדיון בהחלטות בהתאם לסעיפי החוק שהוזכרו לעיל, הוא דיון המתבצע בהתאם לדין המנהלי, על אף העובדה שהוא מתקיים בבית המשפט האזרחי, שעתיד להמשיך ולדון בתביעת הנזיקין נגד הרשות.

אשר על כן, יש מקום להתאים את הליך הדיון בבקשה, למהותה המנהלי, באופן שהדיון יעשה ככל האפשר על סמך המסמכים שהוגשו לבית המשפט. כך שהזמנת המצהירים וחקירתם תעשה במקרים חריגים ועל פי החלטה מפורשת של בית המשפט.

בהתאם, מוצע להחליף את ברירת המחדל בדבר התייצבות המצהירים הקבועה בתקנה 11(א) ולפיה לא יידרשו המצהירים להתייצב לדיון אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת  ולקבוע שככל שיקבע בית המשפט כי יתקיים דיון יפרט בהחלטתו האם נדרשים המצהירים להתייצב לדיון.

 

תקנות 12 ו- 13

בסעיפים 12 ו – 13 לתקנות העיקריות נקבע המועד להגשת כתב הגנה לאחר מתן החלטה בבקשות בנושא החסינות. המועד שנקבע בתקנות אלו הוא תוך 30 ימים מיום שניתנה החלטת בית המשפט. מועד זה תאם את פרק הזמן שהקצב בתקנות הישנות להגשת כתב הגנה ועמד על 30 ימים מיום שהומצא כתב התביעה לנתבע. בתקנות חדשות שונה מועד הגשת כתב ההגנה ל- 60 ימים מיום שהומצא כתב התביעה לנתבע. מוצע להתאים את מועד הגשת כתב ההגנה למועד הקבוע בתקנות החדשות ולקבוע כי כתב ההגנה יוגש בתוך 60 ימים מיום שניתנה החלטת בית המשפט.

 

תחילה ותחולה – מוצע לקבוע כי תקנות אלה יחולו על הליכים שנפתחו ביום פרסומן או לאחריו

 



[1] דיני מדינת ישראל, נוסח חדש 10 עמ' 226; ס"ח התשס"ה עמ' 950

[2] ס"ח התשמ"ד, עמ' 198.

[3] ק"ת תשס"ו מס' 6475 עמ' 704.

[4] ק"ת תשע"ט עמ' 422