חוק ההסגרה, התשי"ד-1954 1

(1) בקשת ההסגרה היא כדי להעמידו לדין במדינה המבקשת;

(2) המדינה המבקשת את הסגרתו התחייבה מראש להעבירו בחזרה למדינת ישראל לשם נשיאת עונשו בה, אם הוא יורשע בדין ויוטל עליו עונש מאסר.

(ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי למנוע מהאזרח הישראלי לוותר על החזרתו למדינת ישראל לשם נשיאת עונשו בה.

(ג) הוראות סעיף 10 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, יחולו, בשינויים המחויבים, על נשיאת מאסר בישראל לפי סעיף זה.

(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), הוכרז אדם בר-הסגרה בשל עבירת הסגרה אחת לפחות, ניתן להסגירו גם בשל עבירה שאינה עבירת הסגרה.

(1) בין מדינת ישראל לבין המדינה המבקשת קיים הסכם בדבר הסגרת עבריינים;

(2) האדם נאשם או נתחייב בדין במדינה המבקשת בשל עבירת הסגרה (להלן - המבוקש).

(ב) מדינת ישראל תנהג הדדיות ביחסי הסגרה, אלא אם כן החליט שר המשפטים אחרת.

(ג) לענין חוק זה -

(2) הסכם מיוחד שאליו הגיעו מדינת ישראל והמדינה המבקשת לענין הסגרתו של מבוקש, בהתאם להוראות חוק זה ;

(1) בקשת ההסגרה הוגשה בשל עבירה בעלת אופי מדיני, או שהוגשה כדי להאשים את המבוקש או להענישו על עבירה בעלת אופי מדיני, אף אם אין מבקשים את הסגרתו בגלל עבירה כאמור;

(2) קיים יסוד לחשוד שבקשת ההסגרה הוגשה מתוך הפליה בשל גזעו או דתו של המבוקש;

(3) בקשת ההסגרה הוגשה בשל עבירה צבאית שהיא אחת מאלה:

(א) עבירה אשר אדם יכול להתחייב בה רק אם היה חייל בשעת עשייתה;

(ב) עבירה בניגוד לדיני שירות ביטחון;

(4) המבוקש עמד לדין בישראל על מעשה העבירה שבגללו מבקשים את הסגרתו, ונמצא זכאי או חייב;

(5) המבוקש הורשע במדינה אחרת על מעשה עבירה שבגללו מבקשים את הסגרתו, ונשא את עונשו או את החלק הנותר ממנו בישראל;

(6) בקשת ההסגרה הוגשה בשל עבירה שנתיישנה או עונש שנתיישן לפי דיניה של מדינת ישראל;

(7) בקשת ההסגרה הוגשה בשל מעשה עבירה שבשלו קיבל המבוקש חנינה או מחילה במדינה המבקשת;

(8) היענות לבקשת ההסגרה עלולה לפגוע בתקנת הציבור או באינטרס חיוני של מדינת ישראל.

(ב) לענין סעיף קטן (א)(1) לא תיחשב כעבירה בעלת אופי מדיני כל אחת מעבירות אלה:

(1) עבירה ששתי המדינות התחייבו באמנה רב-צדדית להסגיר בשלה;

(2) רצח, רצח בנסיבות מחמירות, המתה בנסיבות של אחריות מופחתת, המתה בקלות דעת, או גרימת חבלה חמורה;

(3) כליאת שווא, חטיפה או לקיחת בני ערובה;

(4) עבירת מין לפי סעיפים 345 או 348(א) ו-(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977;

(5) הכנה או החזקה של נשק, חומר נפיץ או חומר משמיד אחר, או שימוש בכל נשק או חומר, הכל במטרה לסכן חיי אדם או לגרום נזק חמור לרכוש;

(6) גרימת נזק לרכוש במטרה לסכן חיים;

(7) קשר לבצע כל אחת מהעבירות המפורטות בפסקאות (1) עד (6).

(ב) בקשת הסגרה מטעם המדינה המבקשת תוגש לשר המשפטים, והוא רשאי להורות כי המבוקש יובא לפני בית המשפט המחוזי כדי לקבוע אם הוא בר-הסגרה; עתירה כאמור תוגש על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו.

(ג) בקשת הסגרה מטעם מדינת ישראל תוגש למדינה שבה נמצא המבוקש על ידי היועץ המשפטי לממשלה או מי שהוסמך לכך על ידו.

(ב) תוקפו של צו לפי סעיף קטן (א) לא יעלה על עשרים ימים; ואולם רשאי בית משפט שלום להתיר ולחזור ולהתיר את ההחזקה במעצר לתקופות נוספות מעבר לעשרים ימים אם ביקש זאת היועץ המשפטי לממשלה על יסוד נסיבות המעכבות הגשת עתירה לפי סעיף 3.

(ג) תקופות המעצר לפי סעיפים 6 ו-7 יחד לא יעלו על שישים ימים; ואולם אם הודיע היועץ המשפטי לממשלה, לאחר שהמדינה המבקשת הגישה בקשת הסגרה לגבי המבוקש העצור, כי יש לכאורה מקום להגיש עתירה כאמור בסעיף 3, רשאי שופט להאריך את המעצר, מטעם זה, לתקופה נוספת שלא תעלה על עשרה ימים.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאי בית המשפט, בלא בדיקת הראיות, להכריז על מבוקש כבר-הסגרה אם המבוקש ביקש זאת.

(ב) מבוקש שהוכרז כבר-הסגרה והוסגר זמנית למדינה המבקשת, הורשע בה והוטל עליו עונש מאסר, ובטרם נשא באותה מדינה את כל עונשו הוחזר לישראל כאמור בסעיף קטן (א), יועבר, עם סיום נשיאת עונשו בישראל, למדינה המבקשת לנשיאת העונש שהוטל עליו בה, או החלק ממנו שטרם נשא, והכל אם לא הוסכם אחרת בין מדינת ישראל לבין המדינה המבקשת.

(1) עדות, בגלל זה בלבד שנגבתה במדינה זרה;

(2) מסמך או עדות שנקבעו בהסכם בין ישראל ובין המדינה המבקשת ככשרים להתקבל כראיה לענין הסגרה.

(ב) הערעור יוגש לבית-המשפט העליון כבית-משפט לערעורים פליליים תוך שלושים יום מיום מתן ההחלטה.

(ג) הוראות סעיף זה באות להוסיף על התרופות והסעד שבית-המשפט העליון כבית-דין גבוה לצדק רשאי לתתם בין לפני הערעור ובין לאחר מכן לפי כל דין, ולא לגרוע מהם.

(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א) רישה, ניתן להסגיר מבוקש על פי הסכם הכולל הוראות בענין הסגרה אך אינו הסכם מיוחד להסגרה, אם קיבלה מדינת ישראל התחייבות מראש של המדינה המבקשת, שהמבוקש לא ייעצר, לא יועמד לדין, לא ייענש באותה מדינה, ולא יוסגר למדינה שלישית אלא בהתאם להוראות סעיף קטן (א).

(ג) שר המשפטים ייתן את הסכמתו לפי סעיף קטן (א) אם סבר, לאחר שניתנה למבוקש הזדמנות לטעון את טענותיו בכתב, שאין מניעה להסכים לכך לפי הוראות חוק זה, וקיבל מהמדינה המבקשת את ההתחייבויות המפורטות בחוק זה לענין הסגרת אזרח ותושב ואי ביצוע עונש מוות.

(ב) מבוקש שהועמד לדין בישראל או הנושא את ענשו בישראל על עבירה אחרת, התקופה שבה נשא בענשו או עמד בדין לא תובא בחשבון ששים הימים האמורים בסעיף-קטן (א).

(ב) הוגשה בקשה לחזרה מרצון, יודיע שר המשפטים על כך בלא דיחוי למדינה המבקשת.

(ג) הוגשה הבקשה לחזרה מרצון אחרי שהוגשה עתירה לבית המשפט לפי סעיף 3, יודיע היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט על כך ובית המשפט יפסיק את הדיון בעתירה.

(ד) מבוקש שביקש לחזור מרצון, יוחזק במשמורת חוקית בתקופה שיימצא בישראל עד לחזרתו למדינה המבקשת, ובלבד שתקופה זו לא תעלה על חמישה עשר ימים; בית המשפט המחוזי רשאי, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה, להאריך תקופה זו לתקופה נוספת אחת של עד חמישה עשר ימים, אם סבר שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את עיכוב חזרתו של המבוקש למדינה המבקשת.

(1) כי רק חלק מעבירות ההסגרה יהיו עבירות-הסגרה לגבי אותה מדינה;

(2) כי עציר ישוחרר ממעצרו, אם לא הוגשה בקשה להסגרתו או אם לא הוגשו הוכחות מספיקות להכריז עליו שהוא בר-הסגרה תוך תקופה שנקבעה בהסכם;

(3) כי מסמכים וכל חומר אחר שנתפסו אצל מבוקש היכולים לשמש הוכחה נגדו במשפט, יימסרו למדינה המבקשת;

(4) כי המועד לביטול הכרזה על מבוקש שלא הוסגר יהיה קצר מן המועד שנקבע בסעיף 19, ינהגו כמותנה, על אף האמור בחוק זה או בכל חוק אחר.

(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א)(3) אין למסור למדינה המבקשת מסמכים וכל חומר אחר ששר המשפטים קבע, לאחר התייעצות עם ראש הממשלה או השר הנוגע בדבר, שאין למסור אותם או את חלקם בשל אינטרס חיוני של מדינת ישראל.

(1) כל עבירה שעליה מבקשים את הסגרתו כעבירה שעליה הוא נאשם בישראל;

(2) מבוקש שנעצר לפי סעיף 5 או 7 - כעצור שטרם הוגש כתב-אישום;

(3) הכרזתו כבר-הסגרה, אם הוא מבוקש בתורת נאשם - כהגשת כתב-אישום;

(4) הכרזתו כבר-הסגרה, אם הוא מבוקש בתורת נידון - כגזר-דין המטיל את העונש שהוא חייב לשאתו במדינה המבקשת.

(א) למדינה המבקשת יש הסכם הסגרה עם מדינת ישראל;

(ב) למדינה המקבלת, כשהיא אינה המדינה המבקשת, יש יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל.

(2) שר המשפטים לא יאשר בקשה להעביר מוסגר דרך מדינת ישראל אלא אם כן קבע היועץ המשפטי לממשלה שהתקבלו מהמדינה הנוגעת בדבר ההתחייבויות האמורות בסעיפים 1א ו-16;

(3) בסעיף קטן זה, "המדינה המבקשת" - המדינה המסגירה את האדם או המדינה המקבלת אותו.

(ב) העברת מוסגר בשמי מדינת ישראל, בלא תחנת ביניים בישראל, אינה טעונה אישור.

(1) שם הפקודה יהיה "פקודת העדות (משפטים פליליים זרים)";

(2) הסעיפים 3 עד 20 ו-23 - יימחקו.

(ב) כדי להסיר ספק נאמר בזה, כי חוק העבריינים הפליטים, 1881, אינו חל בישראל מיום הקמת המדינה.