תזכיר חוק

 

א. שם החוק המוצע

חוק ברית הזוגיות לחסרי דת (תיקון)(הרחבת תחולה והוראות נוספות), התשפ"א-2021

 

ב. מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים

חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, התש"ע-2010 במתכונתו הקיימת היום מאפשר לבני זוג איש ואישה ששניהם חסרי דת המסכימים לחיות יחד ולקיים חיי משפחה ומשק בית משותף, לבוא בברית הזוגיות בפני רשם הזוגיות. חסר דת לעניין זה הוא מי שאינו יהודי, מוסלמי, דרוזי או בן עדה דתית נוצרית מוכרת. מטרת החוק המוצע היא להרחיב את תחולת החוק הקיים בשינויים מסוימים לציבור נוסף בישראל, כך שבברית הזוגיות יוכלו לבוא גם מי ששניהם בני אותה עדה דתית או שהם בני עדות דתיות שונות וכן בני זוג בני אותו מין. בני זוג אשר יבקשו לערוך ברית זוגיות ביניהם בפני רשם הזוגיות בהתאם לחוק, יוכלו לקבל מעמד רשמי להסכמה ביניהם לחיות יחד ולקיים חיי משפחה ומשק בית משותף, מבלי להינשא זה לזה.

לפי המציאות המשפטית הנוהגת בישראל, יכולים להינשא רק מי שהם בני אותה עדה דתית מוכרת אשר הדין הדתי שלהם מאפשר להם להינשא. כתוצאה מכך, בני זוג רבים אינם יכולים להינשא בישראל – דוגמאות לכך הן כאשר בני הזוג אינם בני אותה עדה דתית, כאשר אחד מבני הזוג הוא חסר דת או מי שלפי דיני המעמד האישי שלו אינו יכול להינשא לבן זוגו המיועד (למשל - פסול חיתון, כהן וגרושה, נישואין של בני זוג מאותו מין ועוד). בנוסף לכך, ישנם בני זוג אשר אף אם הם יכולים להינשא לפי הדין הדתי בישראל, הם אינם מעוניינים בכך בשל תפיסת עולמם השונה.

בנסיבות אלה נוצרה מציאות במסגרתה בוחרים בני זוג ישראלים רבים לערוך נישואין אזרחיים במדינת חוץ בהתאם לדיניה של אותה מדינה, ולאחר מכן לבקש את רישום הנישואין במרשם האוכלוסין בהתאם לתעודה הציבורית שניתנה במדינה הזרה.

בתקופה הנוכחית, עת מדינת ישראל מתמודדת עם התפרצות נגיף הקורונה, האפשרות לטוס למדינת חוץ הינה מוגבלת ומצומצמת, בעלת סיכון בריאותי לצידה, ובזמנים מסוימים, אף מנועה כליל. בשל כך, ולאור המציאות המשפטית שהוצגה מעלה, אזרחים ותושבים רבים בישראל אינם יכולים לממש את רצונם לקשור את גורלם יחדיו ולמסד את הקשר הזוגי ביניהם במשך תקופה ארוכה.

יצוין כי גם כאשר נערכים נישואין במדינת חוץ, תוקפם של נישואין אלה נותר בסימן שאלה והדבר אף עשוי להשפיע על היקף הזכויות והחובות החלות על בני הזוג. אשר להתרת נישואין אלה, המחוקק נדרש לכך בחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), התשכ"ט-1969, אך חוק זה ככלל, אינו חל על התרת נישואין (ובכלל זה- ביטול נישואין, גירושין לרבות גט מספק) של בני זוג מאותה עדה דתית. התרה זו תעשה בבית הדין שלו הסמכות הייחודית לכך ובהתאם לדין הדתי לפיו בית הדין נוהג, זאת על אף שבני הזוג בחרו להתחתן בנישואין אזרחיים ולא בנישואין דתיים,[1] ועל אף שלעיתים בית הדין הדתי עשוי שלא להכיר בתוקף הנישואין. ואולם בכל מקרה, בני הזוג נזקקים לפסק דין של גירושין בבית הדין הדתי ולו רק כדי להתגבר על איסור הביגמיה המונע מהם להינשא מחדש.

תופעה רווחת נוספת היא, שבני זוג רבים, אף כאלה אשר יכולים להינשא בישראל, בוחרים לחיות יחדיו כמשפחה ולנהל משק בית משותף, זאת מבלי להינשא זה לזה. בני זוג אלה עשויים להיחשב כ"ידועים בציבור" באם נמצא שזוגיות זו יציבה בהתאם לתנאים שנקבעו בפסיקה בעניין זה.

בני זוג אלה עשויים לקבל זכויות בדומה לזכויות אשר מוקנות לזוגות נישואין, ואף עשויים לחול עליהם דינים נוספים החלים על בני זוג נשואים. עם זאת, מדובר במעמד משפטי אשר יוכר תמיד בדיעבד, בהתייחס לזכות או חובה ספציפיים, ורק לאחר שהצדדים יוכיחו את התקיימות התנאים העובדתיים שנקבעו בפסיקה או בחקיקה, ואין מסגרת חוקית אשר מסדירה את מערכת היחסים ביניהם כמערכת ממוסדת, כלפי כולי עלמא.

לאור כל האמור, מוצע לתקן את החוק הקיים על מנת שההסדר המשפטי ייתן מענה לקשיים שזוגות ישראלים נתקלים בהם  ובפרט נתקלים בתקופה מורכבת זו, בה האפשרות להינשא מחוץ לישראל מוגבלת ביותר. בהתאם לכך מוצע בחוק זה לאפשר לבני זוג המעוניינים בכך לבוא בברית הזוגיות וליתן תוקף רשמי להתקשרות בין בני הזוג שנערכה באופן רשמי בפני רשם ברית זוגיות. בני הזוג שערכו ברית זוגיות, יירשמו ככאלה גם במרשם האוכלוסין, וככלל יהיו להם הזכויות והחובות בדומה לזוג נשוי.

על מנת למנוע חשש כי מי שבא בברית הזוגיות יחשב כנשוי לפי הדין הדתי, בני הזוג יצטרכו להצהיר במעמד עריכת ברית הזוגיות שאין בכוונתם להינשא זה לזה לפי הדין הדתי החל עליהם וכך תשמר ההפרדה בין מוסד הנישואין הדתי למוסד ברית הזוגיות. יודגש כי אין בהצעה האמורה לפגוע בדיני הנישואין והגירושין בישראל, או בסמכות השיפוט של בתי הדין הדתיים.

יצוין כי במהלך השנים פורסמו מספר תזכירי חוק ואף הצעות חוק פרטיות להרחבת תחולת החוק העיקרי, וכן על ידי מלומדים,[2] והם היוו בסיס לתזכיר זה.

 

ג. עיקרי החוק המוצע:

עיקר 1: הרחבת מוסד ברית הזוגיות לכלל תושבי ישראל

לפי החוק המוצע תורחב הזכות לערוך ברית זוגיות לכלל אזרחי ישראל, ויינתן מעמד רשמי להסכמת בני הזוג לברית הזוגיות ביניהם בפני רשם ברית הזוגיות, ובני הזוג יירשמו במרשם הזוגיות ובמרשם האוכלוסין. על פי המוצע, תבוטל ההגבלה הקיימת היום בחוק שרק בני זוג חסרי דת, איש ואישה, יכולים לערוך ברית זוגיות בניהם, ויוכלו לבוא בברית הזוגיות גם מי ששניהם בני אותה עדה דתית או שהם בני עדות דתיות שונות וכמו כן בני זוג בני אותו מין.

החוק המוצע בא לאפשר לבני זוג, אשר אינם יכולים או אינם מעוניינים להינשא לפי הדין האישי בישראל, לבוא בחוזה התקשרות ביניהם בעל מעמד חוקי, ולהקים משפחה במסגרת דומה לנישואין. הצעת החוק נותנת תוקף מחייב לברית זוגיות בין בני זוג שתערך בפני רשם הזוגיות שימונה על פי החוק, דבר שיקנה להם מעמד רשמי בדומה לאיש ואישה שנישאו בישראל (סעיף 13 לחוק המוצע). תפיסת היסוד של החוק המוצע היא, כי מקור תוקפן של הזכויות והחובות ההדדיות של בני הזוג וההכרה במעמדם כיחידה משפחתית הוא הדין האזרחי שמקנה תוקף משפטי לרצון האוטונומי של בני הזוג לבוא בברית הזוגיות, על ידי רישומם במרשם הזוגיות לפי החוק. בכך נבדלת ברית הזוגיות מהנישואין לפי הדין האישי, שבו הדין יוצר סטטוס משפטי של נישואין שמטרותיו ותנאיו נקבעים לפי הדין הדתי.

כמו כן, בני זוג הבאים בברית הזוגיות יכולים לקבוע מראש את מעמדם, להבדיל מידועים בציבור היכולים להיות מוכרים ככאלה רק בדיעבד, ובהתאם לתנאים הקבועים בפסיקה.

עיקר 2: מתווה ברית הזוגיות

על פי החוק המוצע, בני זוג רשאים לבוא בברית זוגיות אם התקיימו התנאים להתקשרות זו, כפי שקבוע בחוק. תנאים אלה מעוגנים בסעיף 3 לחוק המוצע, והם מהווים תנאי בסיס שאלמלא התקיימותם, לא יוכלו בני הזוג להגיש בקשה לערוך ברית זוגיות. למשל, בני הזוג צריכים להיות מעל גיל 18 לפחות, הם צריכים להיות תושבי ישראל, אין ביניהם קרבה משפחתית (בהתאם להגדרת "קרוב משפחה" שבסעיף המוצע), והם פנויים מהתקשרות אחרת, בין אם על דרך של נישואין או בדרך של ברית זוגיות, וזאת ביחס להתקשרות אחרת עם אותו בן זוג או עם בן זוג אחר. אם בני הזוג עמדו בתנאים האמורים, הם רשאים להגיש בקשה לערוך ברית זוגיות בפני רשם הזוגיות, כמוצע בסעיף 5 הקיים, וזאת לאחר שהצהירו כי התקיימו התנאים האמורים וכי אין כוונתם להינשא זה לזה לפי הדין הדתי החל עליהם. הרשם, לאחר שמצא שהתקיימו התנאים ולאחר שבדק את פרטי הרישום של בני הזוג במרשם האוכלוסין, יפרסם הודעה לציבור ובכך יאפשר למי שמעוניין להתנגד לעריכת ברית הזוגיות, למסור את התנגדותו, וזאת בתוך 30 ימים. ככל שלא הוגשה התנגדות, או שזו נדחתה, בני הזוג יתייצבו לפני הרשם, אשר יסביר להם את משמעות ברית הזוגיות ותוצאותיה וכן את משמעות הצהרתם שלא להינשא זה לזה, ולאחר שבני הזוג הסכימו לבוא בברית הזוגיות בהסכמה חופשית, יחתמו עליה בפני הרשם ופרטי בני הזוג יירשמו במרשם הזוגיות.

עיקר 3: שמירת מעמדם של הנישואין לפי הדין האישי וסמכות השיפוט בעניינם

מוסד ברית הזוגיות יתקיים לצד מוסד הנישואין, מבלי לפגוע במעמדם או לשנות את אופיים הייחודי של הנישואין לפי דין האישי.

על כן, לפי החוק המוצע לא יחול כל שינוי במכלול הדינים הנוגעים לנישואין וגירושין בישראל, ובני זוג המבקשים להינשא בישראל יהיו חייבים לעשות כן לפי הדין האישי. כמו כן, סמכות השיפוט הייחודית לדון בענייני נישואין וגירושין של בני זוג שהם בני העדה של בית הדין, תמשיך להיות נתונה לבתי-הדין הדתיים בעוד סמכות השיפוט בנוגע לברית הזוגיות תהיה נתונה לבית המשפט לעניני משפחה.

מעבר לכך, החוק המוצע קובע כי בני זוג שיבואו בברית הזוגיות יצהירו במפורש, בהסכם שייחתם בפני הרשם, כי אין בכוונתם להינשא זה לזו לפי הדין הדתי החל עליהם, על מנת שהתקשרותם בברית הזוגיות לא תחשב כנישואין לפי הדין הדתי.

החוק הקיים קובע כי מי שהם קרובי משפחה לא יוכלו לבוא בברית הזוגיות. על מנת למנוע מצב בו התקשרות בברית זוגיות תביא לפגיעה ביוחסין של ילדי בני הזוג, לרבות לעניין האפשרות להינשא בעתיד לפי הדין הדתי, מוצע להרחיב  את רשימת קרובי המשפחה האסורים לבוא בברית הזוגיות כפי שהיא קיימת היום בחוק (סעיף 2 לחוק הקיים) ולהתאימה לקרובים האסורים זה לזה לפי הדין הדתי.

החוק הקיים היום כולל מנגנון לפיו על רשם ברית הזוגיות לפנות לראשי בתי הדין הדתיים, על מנת לוודא כי אכן מדובר במי שהוא חסר דת ולאפשר להם להתנגד לרישום מקום בו עלה ספק בהשתייכותו של מי מבני הזוג לעדה הדתית של בית הדין.

לאור הרחבת ברית הזוגיות גם למי שהוא בן אחת העדות הדתיות המוכרות בישראל, הרי שאין עוד צורך בפניה לראשי בתי הדין הדתיים, על כן מוצע לבטל את ההוראות הקיימות בסעיפים 5, 6 ו-7 הקיימות היום והמאפשרות לבית הדין הדתי להתנגד לרישום במרשם הזוגיות מן הטעם שמדובר במי שאינו חסר דת.

עם זאת, במקרים חריגים, בהם בשלב התרת ברית הזוגיות או מחיקת הרישום,  ימצא בית המשפט לענייני משפחה או רשם הזוגיות, בעצמו או בעקבות טענת אחד מבני הזוג, כי בני הזוג שבאו בברית הזוגיות נישאו כדת משה וישראל ונישואיהם לא הותרו, בני הזוג יופנו לבית-דין דתי שיקבע אם יש צורך בהתרת הנישואין לפי הדין הדתי וזאת טרם התרת ברית הזוגיות. במצבים אלה ברית הזוגיות לא תותר עד לקבלת תשובה בעניין זה מראש בית הדין הדתי, אלא אם הצד המבקש את ההתרה הראה כי הוא פעל כדין להתרת הנישואין הדתיים. מטרת הוראה זו היא  לסייע במניעת סרבנות גט ולמנוע מצב שבו בן זוג המבקש להתיר את ברית הזוגיות קושר את בן הזוג בו זמנית בנישואין הדתיים, דבר אשר אף עשוי ליצור קושי ביחס לחובות והזכויות שחלים על בני הזוג.

 עיקר 4: הדין החל על ברית זוגיות וייחוד ברית הזוגיות

 על פי החוק המוצע, על בני זוג שנרשמו במרשם הזוגיות, יחול ככלל ובכפוף לאמור בסעיף 13, הדין החל על בני זוג נשואים. בהמשך לעקרון ההפרדה בין ברית הזוגיות ובין מוסד הנישואין והנישואין הדתיים בפרט, ולאור העובדה שהדין האזרחי החל על מי שבא בברית הזוגיות הוא כמי שנישא, לרבות לעניין איסור הפוליגמיה, מוצע להימנע ממצב בו אדם הבא בברית הזוגיות יהיה בו זמנית נשוי וזאת בין ביחס לאותם בני זוג ובין ביחס לבני זוג אחרים. לפיכך, בני זוג אשר מבקשים לערוך ברית זוגיות ביניהם, אינם יכולים להיות נשואים זה לזה או לנשואים לאחר. אם קיבל רשם ברית הזוגיות הודעה שבני הזוג נישאו זה לזה בהתאם לפקודת הנישואין והגירושין (רישום) ימחק שמם של בני הזוג מהמרשם; בהתאם לכך אף לא ניתן לרשום במרשם האוכלוסין בני זוג כנשואים, כל עוד לא נמחק רישומם כבאים בברית הזוגיות.

עיקר 5: התרת ברית הזוגיות ומחיקה מהמרשם

החוק הקיים מסמיך את רשם הזוגיות למחוק את בני הזוג מהמרשם אם אחד מהם נפטר, אם בית המשפט נתן פסק דין חלוט המתיר את ברית הזוגיות, ואם בני הזוג ערכו נישואין לפי פקודת הנישואין והגירושין (רישום). מוצע להותיר עילות אלה, ואף לאפשר מחיקה אם בני הזוג נישאו במדינת חוץ, במידה והם הגישו בקשה משותפת למחיקת ברית הזוגיות בעניינם.

אשר לפירוק התא המשפחתי, ההתקשרות בברית הזוגיות מבוססת על הסכמה בין הצדדים לחיות יחד ולקיים חיי משפחה ולמסד את יחסיהם באופן רשמי באמצעות רישום במרשם מטעם המדינה. היציאה מברית הזוגיות מבטאת את פירוק התא המשפחתי ולפיכך אף היא צריכה להיעשות באופן רשמי ובאחריות ורצינות הנדרשות בכל פירוק של תא משפחתי. וזאת הן כאשר היא נעשית בהסכמת הצדדים והן כאשר צד אחד מבקש לפרק את הקשר הזוגי.

לפיכך מוצע לקבוע כי בקשה מוסכמת להתרת ברית הזוגיות תוגש לבית המשפט והוא שיוסמך להתיר את ברית הזוגיות בין במצב של הסכמה ובין אם לאו לצד סמכותו לדון בעניינים הקשורים בהתרה כגון ענייני רכוש והסדרים הנוגעים לילדי בני הזוג.

מוצע לקבוע כי כאשר צד אחד בלבד מבקש להתיר את ברית הזוגיות, יהיה בית המשפט מוסמך להתיר את ברית הזוגיות אם חלפו תשעה חודשים מיום הגשת התובענה ובית המשפט נוכח שאין סיכוי של ממש שבני הזוג ישובו לחיות יחדיו, או שחלפה שנה מיום הגשת התובענה לרבות אם לא ניתן לאתר את בן הזוג.

כמו כן, מוצע לקבוע כי ככלל, בית המשפט יעכב את התרת ברית הזוגיות עד סיום ההליכים הנוספים בין בני הזוג אם קיימים, בהליכים הנלווים לפירוד, דוגמת מזונות, הסדרי שהות ועוד.

מוצע להותיר את יתר המצבים בהם  בית המשפט רשאי לפי הדין הקיים היום להתיר את הנישואין, כאשר ברית הזוגיות נעשתה למראית עין, הרישום נעשה על יסוד מידע כוזב או שגוי, לרבות אם לא התקיימו התנאים לעריכת ברית זוגיות בין בני הזוג, או שבן הזוג של המבקש נישא לאחר או נרשם כבן זוגו של אחר.

מוצע לקבוע כי נמחקו בני הזוג ממרשם הזוגיות, דינם כדין בני זוג שנישואיהם הותרו, והם ייחשבו כפנויים להינשא או כפנויים לבוא בברית זוגיות, החל ממועד המחיקה.

 

ד. התייחסות לתחולת החוק על אזרחי ישראל תושבי איו"ש

יש כוונה היא להחיל את החוק גם על מי שגר באזור. החלת החוק כאמור נמצאת כעת בבחינה משפטית.

 

ה. השפעת טיוטת החוק המוצע על החוק הקיים

החוק המוצע, משנה את שם החוק, מתקן את סעיפים 1, 3, 5, 7, 8, 10, 13, 16, 17, מבטל את סעיף 6, מוסיף את סעיפים 10א, 11א ו-17א, ומחליף את סעיפים 2 ו-11 לחוק ברית הזוגיות לחסרי דת.

כמו כן, החוק המוצע כולל מספר תיקונים עקיפים לדברי חקיקה:

-  תיקון לחוק מרשם אוכלוסין, התשכ"ה-1965 לעניין שינוי פרט רישום בהתאם לפעולות שנעשו לפי חוק זה – עריכת ברית זוגיות ורישומה במרשם הזוגיות, מחיקתה מהמרשם ועוד;

-  תיקון לפקודת הנישואין והגירושין (רישום) לעניין הודעה מהממונה על המחוז לפי הפקודה לשלוח הודעה לרשם הזוגיות מדי חודש, אודות נישואין שנרשמו באותו מחוז במהלך החודש שקדם לו;

-  תיקון לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ה-2014, כך שההגדרה בחוק ל"תובענה בעניין סכסוך משפחתי" תכלול בתוכה גם בקשה להתרת ברית זוגיות.

ו. השפעת החוק המוצע על קבוצות אוכלוסייה מסוימות

כמפורט בעיקרי החוק, החוק ישפיע על קבוצות האוכלוסייה המנועות כיום לבוא בברית הזוגיות ואשר חלקן מנועות מלהינשא בישראל.

 

ז. השפעת תזכיר החוק המוצע על התקציב ועל התקן המנהלי של המשרד היוזם, משרדים אחרים ורשויות אחרות.

הצעת החוק כרוכה בתוספת תקציבית וכן משליכה על תקנים מנהליים, כדלקמן – למשרד המשפטים לעניין רשם ברית הזוגיות, וייתכן גם לעניין הסיוע המשפטי; להנהלת בתי המשפט בכל הנוגע להרחבת סמכויות שיפוט של בתי המשפט לעניני משפחה; למשרד עבודה, הרווחה והשירותים החברתיים לעניין הרחבת הענינים בהם מוגשת תחילה בקשה ליישוב סכסוך אשר תטופל ביחידות הסיוע שליד בני המשפט. טרם נערכה הערכה תקציבית ומנהלית.

 

ח. להלן נוסח תזכיר החוק המוצע, דברי הסבר ונספח א' (נוסח החוק המשלב את החוק המוצע)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תזכיר חוק מטעם משרד המשפטים:

תזכיר חוק ברית זוגיות לחסרי דת (תיקון)(הרחבת תחולה והוראות נוספות), התשפ"א-2021

דברי הסבר

חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, התש"ע-2010 במתכונתו הקיימת היום מאפשר לבני זוג איש ואישה ששניהם חסרי דת המסכימים לחיות יחד ולקיים חיי משפחה ומשק בית משותף, לבוא בברית הזוגיות בפני רשם הזוגיות. חסר דת לעניין זה הוא מי שאינו יהודי, מוסלמי, דרוזי או בן עדה דתית נוצרית מוכרת. מטרת החוק המוצע היא להרחיב את תחולת החוק הקיים בשינויים מסוימים לציבור נוסף בישראל, כך שבברית הזוגיות יוכלו לבוא גם מי ששניהם בני אותה עדה דתית או שהם בני עדות דתיות שונות וכן בני זוג בני אותו מין. בני זוג אשר יבקשו לערוך ברית זוגיות ביניהם בפני רשם הזוגיות בהתאם להוראות החוק, יוכלו לקבל מעמד רשמי להסכמה ביניהם לחיות יחד ולקיים חיי משפחה ומשק בית משותף, מבלי להינשא זה לזה. בני הזוג שערכו ברית זוגיות, יירשמו ככאלה גם במרשם האוכלוסין, וככלל יהיו להם הזכויות והחובות בדומה לזוג נשוי.

על מנת למנוע חשש כי מי שבא בברית הזוגיות יחשב כנשוי לפי הדין הדתי, בני הזוג יצטרכו להצהיר במעמד עריכת ברית הזוגיות שאין בכוונתם להינשא זה לזה לפי הדין הדתי החל עליהם וכך תשמר ההפרדה בין מוסד הנישואין הדתי למוסד ברית הזוגיות. יודגש כי אין בהצעה האמורה לפגוע בדיני הנישואין והגירושין בישראל, או בסמכות השיפוט של בתי הדין הדתיים.

סעיף 1 לחוק המוצע מבקש לשנות את שם החוק העיקרי ולהתאימו למוצע בחוק זה לפיו כלל הזוגות במדינת ישראל יוכלו לערוך ביניהם ברית זוגיות, בהתאם ליתר הוראות החוק.

סעיף 2 לחוק המוצע מבקש לתקן את סעיף ההגדרות, סעיף 1 לחוק, במספר היבטים:

ראשית, מוצע למחוק את ההגדרות "בני זוג" ו"חסרי דת". עד היום יכלו לבוא בברית זוגיות בני זוג איש ואישה שהם חסרי דת. החוק המוצע מבקש לבטל הגבלה זו ולאפשר לכל בני זוג המעוניינים בכך, לבוא בברית זוגיות לרבות בני זוג ששניהם בני אותה עדה דתית או שהם בני עדות דתיות שונות ובני זוג בני אותו מין (ראו פירוט נוסף בסעיף מטה).

שנית, מוצע לשנות את ההגדרה "בקשה ליישוב סכסוך" הקיימת היום בחוק, לבקשה ליישוב סכסוך לפי החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ה-2014 (להלן – החוק להסדר התדיינויות). 

שלישית, מוצע לעדכן את הגדרת "ברית זוגיות" כך שמשמעותה תהיה "הסכמה בין בני זוג לחיות יחד ולקיים חיי משפחה ומשק בית משותף, אך מבלי להינשא זה לזה". תיקון זה מבקש להבהיר כי ברית הזוגיות מבוססת על הסכמה בין הצדדים לחיות יחדיו, ולקיים חיי משפחה ומשק בית משותף. הסכמה זו אף צריכה לבטא את רצונם של הצדדים שלא להינשא זה לזה, שכן מוסד ברית הזוגיות מבקש למסד את הקשר הזוגי בדרך חלופית לנישואין. הגדרה זו באה אף למנוע חששות הלכתיים, משאין כוונת הצדדים להינשא לפי הדין הדתי ובכלל.

רביעית, מוצע לעדכן את ההגדרה "ראש בית דין דתי" בהתאם למצב הקיים בפועל- ראש בית הדין הדתי לעניין דרוזים הינו נשיא בית הדין הדתי הדרוזי לערעורים; ראש בית הדין הדתי לעניין בני עדה נוצרית הינו ראש הערכאה הדתית העליונה בישראל של אותה עדה דתית נוצרית.

 

סעיף 3 לחוק המוצע מבקש לתקן את סעיף 2 לחוק  העיקרי שעניינו "הזכאים לערוך ברית זוגיות ולהירשם במרשם הזוגיות" והוא קובע את התנאים שעל בני הזוג לעמוד בהם על מנת לבוא בברית זוגיות. התנאים הקיימים היום הינם:

בני הזוג צריכים להיות בני 18 לפחות; תושבי ישראל (מי שהתגורר בישראל במשך תקופה של שלוש שנים מתוך חמש השנים שקדמו ליום הגשת הבקשה והוא אזרח, מי שניתנה לו אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק השבות, התש"י-1950 ומי שניתן לו רישיון לישיבת קבע לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, כאמור בסעיף ההגדרות); הם אינם קרובי משפחה.

הסעיף המוצע מבקש להרחיב את רשימת קרובי המשפחה שאינם יכולים לבוא בברית זוגיות, כגון מי שהיה בן זוג של אח ואחות, אח או אחות של בן הזוג או אחיין, וזאת על מנת למנוע קשיים לאחר מכן מבחינת הדין הדתי העברי, כגון חשש לממזרות. כמו כן, לעניין פסקה זו מוצע לקבוע כי דין מאומץ כדין בנו של אדם.

תנאי נוסף הקיים בחוק העיקרי הוא שבני הזוג אינם נשואים זה לזה, והם אינם רשומים במרשם האוכלוסין כנשואים זה לזה. מוצע להבהיר לעניין הנישואין את הדרישה כי לא ניתן פסק דין של בית משפט או בית דין דתי המצהיר על נישואיהם.

כמו כן, נדרש כי אף אחד מהם אינו נשוי לאחר, אינו רשום במרשם האוכלוסין או במרשם המתנהל על פי דין במדינה אחרת כנשוי לאחר, ולא ניתן פסק דין של בית משפט או בית דין המצהיר על הנישואים. וכן אף אחד מהם לא רשום כבן זוגו של אחר במרשם הזוגיות או במרשם דומה התנהל על פי דין במדינה אחרת. מטרת דרישות אלה היא למנוע מצב של כפל מעמד לאותם בני זוג או למי מהם – כך שהם ירשמו בברית זוגיות לצד היותם נשואים.

הסעיף משאיר בעינו את הדרישה כי במידה שאחד מבני הזוג פסול דין או מי שמונה לו אפוטרופוס, בית המשפט צריך לאשר שהוא מסוגל לתת הסכמה מדעת לבוא בברית הזוגיות.

 הסעיף המוצע משנה מסעיף 2 הקיים בכך שהוא משמיט את הדרישה שבני הזוג יהיו "חסרי דת", ואין עוד צורך לוודא ששני בני הזוג רשומים ככאלה במרשם האוכלוסין.

 

סעיף 4 לחוק המוצע - בסעיף 3 לחוק העיקרי נקבע כי לבית המשפט לעניני משפחה סמכות ייחודית לדון בעניינים שבחוק למעט קביעת היותו של אדם חסר דת. מוצע למחוק את הסייג שבסיפא הקובע כי לבית משפט לעניני משפחה אין סמכות ייחודית לדון בקביעת היותו של אדם חסר דת לעניין חוק זה, וזאת בשל השינוי העקרוני המוצע בתיקון, והרחבת תחולת החוק על כלל הזוגות בישראל.

 

סעיף 5 לחוק המוצע – סעיף 5 לחוק העיקרי שכותרתו "בקשה לעריכת ברית זוגיות ולרישום במרשם הזוגיות" קובע כי בני הזוג המבקשים לערוך ברית זוגיות בפני רשם הזוגיות ולהירשם במרשם הזוגיות, יגישו לרשם הזוגיות בקשה בטופס שקבע השר, בצירוף תצהיר של בני הזוג כי מתקיימים בהם תנאי הכשירות שבסעיף 2 לחוק ובצירוף מסמכים אחרים שקבע השר.

מוצע לתקן את סעיף קטן (א) כך שבמועד הגשת הבקשה לרשם הזוגיות, ובמסגרת הצהרתם כי מתקיימים בהם התנאים שבסעיף 2 לחוק הם יצהירו גם כי אין בכוונתם להינשא זה לזה לפי הדין הדתי החל עליהם, זאת על מנת למנוע בהמשך ספיקות דתיים באשר להתקשרות ביניהם (ראו פירוט נוסף בסעיף 8 לחוק המוצע).

סעיף קטן (ב) לחוק העיקרי קובע כי רשם הזוגיות, לאחר שמצא כי מתקיימים התנאים בסעיף 2 לחוק, ולאחר שבדק את פרטי הרישום של בני הזוג במרשם האוכלוסין, לרבות פרט הרישום לעניין המצב האישי, יפרסם הודעה לציבור על הגשת הבקשה של בני הזוג לרישום, כדי לאפשר לציבור להביע התנגדות. בנוסף לכך נקבע בסעיף האמור כי רשם הזוגיות "יעביר העתק מן הבקשה לכל ראש בית דין דתי או למי שראש בית הדין הדתי הסמיך לכך לפי הוראות סעיף 6(ה)". היות שהמגבלה כי בני הזוג יהיו חסרי דת בוטלה כאמור בסעיף הקודם לחוק המוצע, אין עוד צורך שרשם הזוגיות יעביר העתק מהבקשה לראשי בתי הדין דתיים כפי שקבוע היום בסעיף קטן זה. בהתאם לאמור מוצע לעדכן את נוסח סעיף קטן (ב) וכן לבטל את סעיף קטן (ג) שמתייחס להודעות כלליות מאת ראש בית הדין הדתי.

 

סעיף 6 לחוק המוצע מבקש לבטל את סעיף 6 לחוק אשר עניינו "התנגדות בית דין דתי לרישום במרשם הזוגיות". היות שבוטלה המגבלה שרק בני זוג חסרי דת יכולים לערוך ברית זוגיות,  ובוטלה החובה להעביר העתק של בקשת בני הזוג לראשי בתי הדין הדתיים, מוצע לבטל גם את האפשרות של ראש בית הדין הדתי להתנגד לרישום במרשם הזוגיות בשל השתייכות בן הזוג לעדה הדתית של בית הדין, שכן אין עוד רלוונטיות לכך.

 

סעיף 7 לחוק המוצע מבקש לתקן את סעיף 7 לחוק, אשר קובע מי רשאי להגיש התנגדות מהציבור לרישום במרשם הזוגיות. לפי סעיף קטן 7(ג), אם הוגשה התנגדות מהציבור שעניינה השתייכות של אחד מבני הזוג לעדה דתית מוכרת, יעביר רשם הזוגיות העתק מההתנגדות לראש בית הדין הנוגע בדבר, ותינתן תקופה בה יוכל ראש בית הדין הדתי להביע התנגדותו לעריכת ברית הזוגיות בהתאם לסעיף 6 לחוק. היות שהצעת החוק מבקשת לבטל את סעיף 6 לחוק (כאמור בסעיף הקודם), מוצע לבטל את סעיף קטן 7(ג) ובכך תבוטל החובה של רשם הזוגיות להעביר התנגדויות כאמור לראש בית הדין הדתי הרלוונטי. 

 

סעיף 8 לחוק המוצע מבקש לתקן את סעיף 8 לחוק, בהתאמה לתיקון המוצע בסעיפים 5, 6 ו-7, כך שאם לא הוגשה התנגדות או שהיא נדחתה לפי סעיף 7 לחוק, יזמין רשם הזוגיות את בני הזוג להתייצב לפניו לבוא בברית זוגיות, כאמור בסעיף קטן 8(א) לחוק. כמו כן מוצע לתקן את סעיף קטן (ב) כך שכאשר בני זוג יתייצבו לפני רשם הזוגיות, הרשם יסביר להם את משמעות ברית הזוגיות ותוצאותיה, וכן את משמעות הצהרתם שלא להינשא זה לזה לפי הדין הדתי החל עליהם. בני הזוג אף יצהירו לפני הרשם, כי התנאים בסעיף 2 מתקיימים לגביהם וכי הם מסכימים לבוא בברית זוגיות ללא כוונה להינשא זה לזה לפי הדין הדתי החל עליהם. הצהרה זו, נועדה לוודא כי בני הזוג יכולים לבוא בברית זוגיות לפי החוק וכי אין כוונתם להינשא על פי הדין הדתי החל עליהם. הדרישה האחרונה בדבר כוונת הצדדים שלא להינשא זה לזה לפי הדין הדתי נועדה על מנת להסיר ספיקות לפי הדין הדתי היהודי. כך שלא יעלה חשש כי יראו בהתקשרות בברית הזוגיות בין שני יהודים כנישואין לפי הדין הדתי אשר עשויה להצריך גט. על מנת למנוע ספיקות אלה, מוצע לוודא כי בני הזוג הבאים בברית הזוגיות אינם מתכוונים להינשא זה לזה לפי הדין הדתי.

 

סעיף 9 לחוק המוצע מבקש לתקן את סעיף 10 לחוק העיקרי אשר קובע את התנאים בהם רשם הזוגיות יימחק את רישום הזוגיות מהמרשם ויודיע על כך לפקיד הרישום לפי סעיף 15 לחוק מרשם האוכלוסין.

לפי נוסח הסעיף הקיים, הרשם ימחק את ברית הזוגיות אם הוגשה לו בקשה מוסכמת כאמור על ידי בני הזוג. כן נקבע כי אם הוגשה בקשה כאמור יתייצבו בני הזוג לפני הרשם ויצהירו לפניו כי הם מסכימים להתיר את ברית הזוגיות. הרשם ימחק את רישומם מהמרשם לאחר שנוכח כי כל אחד מבני הזוג נתן את הצהרתו בהסכמה חופשית ובהבינו את משמעות ותוצאות ההתרה.

מוצע לקבוע כי כל בקשה להתרת ברית הזוגיות בין בני הזוג, לרבות בקשה שהוגשה בהסכמה, תהיה בסמכות בית המשפט לעניני משפחה. וזאת בשונה מסעיף 10 לחוק הקיים לפיו בקשה שהוגשה בהסכמה הינה בסמכות רשם הזוגיות. הסדר זה מבקש להביא את נושא פירוק התא המשפחתי כולו בפני בית המשפט דווקא ובכך לחזק את המעמד של ברית הזוגיות.[7] בהתאם לכך מוצע כי גם בקשה מוסכמת, שעד היום הייתה מוגשת לרשם הזוגיות, תוגש לבית המשפט. לפיכך, יתוקן סעיף 10 לחוק העיקרי, כך שסעיפים קטנים (א) עד (ג), שעניינם הגשת בקשה מוסכמת לרשם, יימחקו.

 

מעבר להגשת בקשה מוסכמת כאמור, ישנן עילות נוספות למחיקה על ידי הרשם בחוק הקיים והן אם אחד מבני הזוג נפטר; אם בית משפט נתן פסק דין חלוט המתיר את ברית הזוגיות; ואם התקבלה הודעה על עריכת נישואין דתיים בין בני הזוג לפי סעיף 4א לפקודת הנישואין והגירושין (רישום).

מוצע להשאיר הוראות אלה ולהוסיף עילה נוספת למחיקה לפיה התקבלה הודעה כי בני הזוג נישאו במדינת חוץ, ובני הזוג הגישו בקשה מוסכמת למחיקת שמותיהם ממרשם הזוגיות עקב הנישואין, או בני הזוג מסרו הודעה שהם נישאו זה לזה לפי הדין הדתי החל עליהם, ימחק רשם הזוגיות את שמם של בני הזוג ממרשם הזוגיות.

 

סעיף 10 לחוק המוצע, מבקש להוסיף את סעיף 10א לחוק. סעיף זה קובע את אופן הגשת הבקשה לבית המשפט כאשר מדובר בבקשה להתרת ברית הזוגיות שמוגשת בהסכמת הצדדים. בני זוג אלה רשאים להגיש לבית המשפט הסכם להתרת ברית הזוגיות ביניהם. בית המשפט יאשר את ההסכם אם נוכח שבני הזוג עשו את ההסכם בהסכמה חופשית, ולאחר שהבינו את משמעות ההתרה ותוצאותיה. כמו כן מוצע להבהיר בסעיף קטן (ב) שהסכם להתרת ברית הזוגיות יכול לכלול גם עניינים הקשורים ליחסי ממון בין בני הזוג, למזונות בני זוג וילדיהם, לאפוטרופסות והסדרי שהות הנוגעים לילדיהם. בהעדר הסכמה בעניינים אלה הצדדים יהיו רשאים להגיש לבית המשפט תובענות בעניינים אלה ובלבד שיגישו קודם לכן בקשה ליישוב סכסוך.

כאשר מוגש הסכם בין הצדדים אך אחד הצדדים היה פסול דין או מי שמונה לו אפוטרופוס, בית המשפט יאשר את ההסכם ביניהם לאחר שנוכח כי אותו צד מסוגל להבין בדבר, וכל אחד מהם הסכים להתרת ברית הזוגיות בהסכמה חופשית, והבין את משמעותה ותוצאותיה.

 

סעיף 11 לחוק המוצע מבקש להחליף את סעיף 11 לחוק העיקרי שעניינו התרת ברית זוגיות בידי בית המשפט. לפי הסעיף המוצע, אם לא הושגה הסכמה בין בני הזוג לעניין התרת ברית הזוגיות ביניהם, רשאי בן זוג להגיש תובענה לבית משפט לעניני משפחה, ובלבד שהגיש תחילה בקשה ליישוב סכסוך.

התרת ברית זוגיות עקב תובענה כאמור, הינה למעשה הסדר משפטי להליך פירוק התא המשפחתי עם כל ההשלכות של כך על בני הזוג וילדיהם. לפיכך, מוצע מחד לאפשר את התרת הקשר הזוגי גם כאשר אחד מבני הזוג אינו מעוניין בכך, ומאידך, בשים לב להשלכות האמורות על הצדדים וילדיהם, [על מנת לוודא כי אין מדובר במשבר זמני], מוצע לקבוע תקופת זמן מיום הגשת התובענה ועד להתרת ברית הזוגיות.[8]

בהתאם לכך מוצע לקבוע כי אם  הוגשה תובענה להתרת ברית הזוגיות, בית המשפט יתיר את ברית הזוגיות באחת מהעילות המפורטות בסעיף קטן (ב): בני הזוג הגיעו להסכם בדבר הסדר הסכסוך הכולל התרת ברית הזוגיות; אם בני הזוג לא הגיעו להסדר כאמור, בית המשפט יוכל להתיר את ברית הזוגיות באחד מהתנאים המנויים בפסקה (2)– אם חלפו תשעה חודשים מיום הגשת התובענה ובית המשפט נוכח כי אין סיכוי של ממש שבני הזוג ישובו לחיות יחדיו; אם חלפה שנה מיום הגשת התובענה לרבות אם לא ניתן לאתר את בן הזוג ולהמציא לו את הבקשה.[9] לפי סעיף קטן (ד) המוצע, מוצע לקבוע כי בית המשפט יהיה רשאי לקצר או להאריך את התקופה האמורה מטעמים מיוחדים שיירשמו, או אם התקיימו התנאים שבסעיף 5א(ב) (1) עד (3) לחוק יחסי ממון, התשל"ג-1973. תנאים אלה הם: ניתן כלפי בן הזוג האחר צו הגנה לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, צו למניעת הטרדה מאיימת לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001, או צו הרחקה להבטחת מדור שקט, ובלבד שאלו ניתנו לאחר דיון שנקבע למעמד שני הצדדים; הוגש כתב אישום נגד בן הזוג של המבקש הכולל אישום בעבירת אלימות שבוצעה במבקש או בילדו; בית המשפט ציווה על מעצרו של בן הזוג של המבקש, לאחר ששוכנע כי קיים חשד סביר שהוא עבר עבירת אלימות שבוצעה במבקש או בילדו, וקיים יסוד סביר לחשש שהוא יסכן את ביטחונם, או ציווה על שחרורו ממעצר בנסיבות האמורות וזאת בהתאם להוראות הדין, אם קבע כי התנאים, כולם או חלקם, נועדו להגן על המבקש או על הילד. הסעיף המוצע מחדש בעניין העילות להתרת ברית הזוגיות.

כמו כן, מוצע בסעיף קטן (ג) לקבוע כי אם היו בין בני הזוג הליכים נוספים תלויים ועומדים הקשורים ליחסי הממון ביניהם, למזונות בני זוג, מזונות ילדים, אפוטרופסות או הסדרי שהות הנוגעים לילדים, בית המשפט יעכב את התרת ברית הזוגיות עד לסיום ההליכים הנוספים בין בני הזוג. עם זאת, מוצע להשאיר שיקול דעת לבית המשפט שלא לעכב את התרת ברית הזוגיות, אם ראה טעם לעשות כן בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה, ובלבד שבית המשפט יקבע הסדרים זמניים בהליכים הנוספים. זאת בשונה מההסדר הקיים היום בסעיף 11(ב)(2) לחוק המוצע לפיו בית המשפט היה רשאי לעכב את התרת ברית הזוגיות עד שיסיימו ההליכים הקשורים.

עוד מוצע לקבוע, בדומה להסדר הקיים היום, כי בית המשפט יהיה רשאי לתת פסק דין המתיר את ברית הזוגיות אם בהתקיימות נסיבות מסוימות המפורטות בסעיף קטן (ה) ביניהם – ברית הזוגיות נעשתה למראית עין; הרישום במרשם הזוגיות נעשה על יסוד מידע כוזב או שגוי כך שלא התקיימו התנאים הנדרשים בסעיף 2 לחוק; לא ניתן לקבל את הסכמת בן הזוג להתרת ברית הזוגיות מחמת ליקוי נפשי או שכלי, שבשלו אין הוא מסוגל להבין את המשמעות של הדבר; בן זוגו של המבקש נישא לאחר, בישראל או במדינת חוץ, או נרשם כבן זוגו של אחר במרשם הזוגיות או במרשם דומה המתנהל על פי דין במדינה אחרת.

יובהר כי טרם מתן פסק דין להתרת ברית הזוגיות, בני הזוג יצהירו כי לא נישאו זה לזה לפי הדין הדתי. אם אלה נישאו, ולא נמחק שמם מברית הזוגיות כאמור בסעיף 10 לחוק, יחולו הוראות סעיף 11א המוצע להלן, סעיף חדש שלא קיים היום בחוק.

 

סעיף 12 לחוק המוצע מבקש להוסיף את סעיף 11א לחוק, בעניין בני זוג שנישאו. במקרה בו הוגשה תובענה לפי סעיף 11 לחוק (בקשה שלא בהסכמת הצדדים) והתברר לבית המשפט במסגרת הליך התרת ברית הזוגיות שלפניו כי בנוסף לברית הזוגיות שבין הצדדים, נערכו ביניהם גם נישואין לפי הדין הדתי החל עליהם, עליו לברר תחילה האם יש צורך בגירושין או בהתרת הנישואין קודם להתרת ברית הזוגיות.

לפיכך, בית המשפט יעכב את ההחלטה בעניין התרת ברית הזוגיות עד לקבלת החלטה של ראש בית הדין הדתי שלו סמכות שיפוט ייחודית בעניין הנישואין שנערכו. בית המשפט יפנו לראש בית הדין הרלוונטי, והוא ימסור לבית המשפט, וכן לבני הזוג, בתוך שלושה חודשים מיום משלוח הפנייה, את קביעתו האם יש צורך בגירושין או בביטול הנישואין על פי הדין הדתי שלפיו הוא דן. ניתן יהיה להאריך תקופה זו, אם הדבר נדרש לצורך בירור העובדות. עם זאת, רשאי בית המשפט להתיר את ברית הזוגיות אם נוכח כי בן הזוג אשר ביקש את ההתרה, הוא זה שפתח בהליך על פי דין להשתחרר מקשר הנישואין. הוראה זו נועדה לתת מענה למסורבות גט, אשר פעלו במסגרת הליך להתרת הנישואין ולמנוע מצב בו בן זוג יבקש את התרת ברית הזוגיות ולצד זאת ימנע מן הצד השני להשתחרר מקשר נישואין דתי.

התיר בית הדין את הנישואין שנערכו או קבע כי אין צורך בגירושין או שהדין הדתי אינו מאפשר גירושין, או שלא נמסרה הודעה במועד, יחליט בית המשפט בבקשה להתרת ברית הזוגיות. יובהר כי בחינת הצורך בהתרת נישואין דתיים שנערכו אין בה כדי להקנות לבית הדין סמכות שיפוט בענינים הכרוכים בגירושין.

החוק המוצע מבקש למנוע מצב לפיו ברית הזוגיות בין בני הזוג תותר, ובכך דינם כדין בני זוג שנישואיהם הותרו, בעוד נישואי בני הזוג טרם הותרו בהתאם לדין הדתי ולכאורה הזכויות והחובות החלות על בני זוג נישואין, עדיין חלות עליהם. אמנם לפי הוראות סעיפים 2 ו- 10 לחוק העיקרי שעניינם התנאים לבוא בברית הזוגיות ועילות למחיקה מהמרשם, בני זוג אינם יכולים להיות במעמד כפול, דהיינו להיות לבוא בברית זוגיות ובמקביל להיות נשואים זה לזה.

 

סעיף 13 לחוק המוצע: סעיף 13 לחוק העיקרי קובע מהו הדין החל על בני זוג הרשומים במרשם הזוגיות. כבר לפי החוק הקיים היום, דין בני זוג הרשומים במרשם הזוגיות כדין בני זוג נשואים; דין בני זוג שרישומם נמחק ממרשם הזוגיות, כדין בני זוג שנישואיהם הותרו; ודין אדם שבן זוגו נפטר בעת שהיה רשום כבן זוגו במרשם הזוגיות, כדין אלמן. חריג לכלל זה, הם זכויות וחובות על פי הדין האישי ולעניין רישום לפי חוק מרשם האוכלוסין, דינים הנוגעים למעמד וכן דינים הנוגעים לילדים, אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 וחוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996 [כאשר שני חוקים אלו יחולו כן יכולים לחול על בני זוג שבאו בברית זוגיות אך רק לאחר שחלפו 18 חודשים מיום שבני הזוג נרשמו במרשם]. בנוסף נקבע כי הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 יחולו על בני זוג שרשומים במרשם הזוגיות, כאשר ניתן לאשר הסכם ממון גם בפני רשם הזוגיות.

 

מוצע להותיר את הוראות סעיף 13 לחוק העיקרי במספר שינוים. מוצע להבהיר כי הדין החל על בני זוג הרשומים במרשם הזוגיות, כדין בני זוג נשואים יחול גם לעניין עבירת ריבוי נישואין שבסעיף 176 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפיכך, בן זוג אשר עורך ברית זוגיות עם אדם אחר, לא יוכל לבוא בברית זוגיות עם בן זוג אחר, או להינשא לאחר. וכי כל זכות או חובה מכוח הדין החלות על בני זוג נשואים יחולו על בני זוג שנרשמו במרשם הזוגיות. לדוגמא, בחוק סיוע למשפחות שבראשן הורה עצמאי, התשנ"ב-1992, לא יחשב הורה עצמאי בן זוג שבא בברית זוגיות למעט לעניין החריגים. כאמור בסעיף 13(ד) הקיים -  "הוראות סעיף זה לא יחולו לעניין זכויות וחובות על פי הדין האישי ולעניין רישום לפי חוק מרשם האוכלוסין".

מוצע לצד הקביעה הקיימת היום בחוק כי דין בני זוג שרישומם נמחק ממרשם הזוגיות, כדין בני זוג שנישואיהם הותרו, להוסיף כי אם נמחקו בני זוג ממרשם הזוגיות, יהיו בני הזוג פנויים להינשא או לבוא בברית הזוגיות החל ממועד המחיקה.

עוד מוצע להוסיף חלופה אפשרית נוספת להתייחסות הציבור (פסקה (4) בסעיף קטן (א)) לפיה בן זוג הרשום במרשם הזוגיות לא יהיה זכאי לזכויות מכוח היותו ידוע בציבור של אדם אחר. זאת בשים לב שברית הזוגיות נותנת גושפנקא להסכמה בין הצדדים לקיים חיי משפחה ומשק בית המשותף, כחלופה למוסד הידועים בציבור ועל מנת לעודד בני זוג שלא חיים יותר חיי משפחה במשק בית משותף להסדיר את הפירוד ביניהם באופן פורמאלי ולהביא למחיקתם ממרשם הזוגיות. בהקשר זה יודגש כי בהתרת ברית הזוגיות גם בהעדר הסכמת הצדדים לא קיימים הקשיים שבהתרת נישואין לפי חלק מהדינים הדתיים לרבות המציאות של עיגון אחד מבני הזוג במשך שנים רבות. חלופה אחרת היא להותיר את המצב הקיים היום לפיו בהקשרים מסוימים מוכרות זכויות לידועים בציבור אף אם הם עדיין נשואים לאחר, ושכך יהיה גם ביחס לבאים בברית זוגיות.

כמו כן, בהתאם לנוסח המוצע בסעיפים 10 ו-10א לחוק לפיו התרת ברית הזוגיות תיעשה בכל מקרה בפני בית משפט בלבד ולא בפני רשם, מוצע לבטל את פסקה (ב) לסעיף קטן (ג). בפסקה זו נקבע חריג לקביעה שדין בני זוג בברית זוגיות כדין בני זוג נשואים לפיו הוראות חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 וחוק ההסכמים לנשיאת עוברים, התשנ"ו-1996 החלות על בני זוג נישואים, יחלו על בני זוג הרשומים במרשם הזוגיות, רק לאחר שחלפו 18 חודשים מיום רישום במרשם. הוראה זו ביקשה לקבוע יציבות של הקשר בין בני הזוג שבאו בברית זוגיות, בשים לב שרישום זה ומחיקתו נעשה על בסיס הסכמת הצדדים בלבד ובהליך מנהלי. משהליך התרת ברית הזוגיות מורכב יותר, ועליהם לפנות לבית המשפט לשם התרת ברית הזוגיות, נראה שאין מקום לחשש זה.

 

סעיף 14 לחוק המוצע מבקש לתקן את סעיף 16 לחוק העיקרי.

סעיף 16 לחוק העיקרי מתקן בתיקון עקיף את חוק מרשם האוכלוסין, כך שהרישום בפרט "מצב האישי" ישקף נכונה את מעמדו בהתאם לחוק זה. לפיכך, נקבע כי תושב הרשום במרשם הזוגיות, יירשם כ"בן זוג בברית הזוגיות"; תושב שנמחק רישומו ממרשם הזוגיות, יירשם כ"פנוי"; ותושב שבן זוגו נפטר בעת שהיה רשום כבן זוגו במרשם הזוגיות יירשם כ"אלמן". עוד נקבע כי לרשם הזוגיות תהיה אפשרות לעיין במרשם ובמסמכים שבו, וכי עליו למסור העתק מסמכים של פעולות שנעשו על ידו, לפקיד הרישום, וזאת בתוך 14 יום מעריכת הפעולה.

 

מוצע להותיר את ההוראות הקיימות היום בסעיף זה כאמור ולהוסיף כי גם אם אדם הציג תעודה ציבורית המעידה על רישומו במרשם מקביל במדינת חוץ, בפרט הרישום הנוגע למצבו האישי, יירשם כ"בן זוג בברית זוגיות". כמו כן מוצע לאפשר לרשם הזוגיות או למי שהוסמך על ידו, לעיין במרשם האוכלוסין ובמסמכים שבו, לצורך מימוש סמכויותיו לפי החוק המוצע.

 

סעיף 15 לחוק המוצע מבקש לערוך תיקון עקיף לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, כך שבקשה להתרת ברית זוגיות המוגשת לפי חוק זה לבית המשפט, תיחשב כ"תובענה בעניין סכסוך משפחתי" בגינה יש צורך להגיש תחילה בקשה ליישוב סכסוך, על מנת, שהצדדים ינסו תחילה לסיים את הסכסוך בדרכי שלום. על בקשה זו יחולו הוראות החוק להסדר התדיינויות, בין היתר, תקופת עיכוב ההליכים וקיום פגישת מהו"ת. בהתאם לקיים היום לגבי בקשות להתרת נישואין הרי שבבקשה מוסכמת להתרת ברית זוגיות לא יהיה צורך להגיש תחילה בקשה ליישוב סכסוך, אלא אם יש עניינים נוספים הנוגעים לבני הזוג וילדיהם שלא הוסכמו והבקשה מוגשת בעניינם.

 

סעיף 17 לחוק המוצע מבקש לקבוע כי תחילתו של חוק זה הוא ___ ימים מיום פרסומו, וכי ביחס לבני זוג שבאו בברית זוגיות טרם תחילתו של חוק זה, יחולו הוראות החוק כנוסחן ערב יום התחילה. 

 

לשם הנוחות, להלן נספח א' שהינו נוסח החוק המשלב את התיקון המוצע.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נספח א' - נוסח החוק המשלב את החוק המוצע

חוק ברית הזוגיות, התש"ע-2010