טיוטת צו

 

1. שם הצו המוצע

הודעה על היתר דיג בתקופת הרבייה בשנת 2021

 

 

2. מטרת הצו המוצע והצורך בו

בתקנה 8א(א) לתקנות הדיג, 1937 נקבע האיסור על דיג דגים בים התיכון בתקופת הרבייה, למעט בדיג מכמרות ודיג בחכה מהחוף.

תקופת הרבייה היא התקופה שבין 1 במרס לבין 1 ביולי של כל שנה, ובלבד שהתקופה הכוללת אינה פחותה מ-60 ימים רצופים ואינה עולה על 90 ימים רצופים, ומשכה המדויק נקבע בהודעה לציבור המפורסמת על ידי פקיד הדיג הראשי במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, המתפרסמת בעיתונות.

על פי הודעת פקיד הדיג הראשי במשרד, תקופת הרבייה בשנת 2021 תחול בין 25 באפריל (י"ג אייר תשפ"א) ועד 30 ביוני (כ' תמוז תשפ"א).

https://www.moag.gov.il/yhidotmisrad/fishery/publication/2020/Documents/draft_heter_revia_2021.pdf

על אף האמור בתקנה 8א(א), רשאי פקיד הדיג הראשי להתיר, בהחלטה מנומקת בכתב, דיג בים תיכון בתקופת הרבייה, בשיטות דיג ובמועדים שיורה, ורשאי הוא לתת הוראות בעניין סוגי הדגים המותרים לדיג ושלל הדיג היומי המרבי המותר בדיג כאמור. הודעה על היתר זה תפורסם ברשומות.

 על פי מהותה של קביעתו של פקיד הדיג הראשי, המופנית לציבור בלתי מסוים של כלל בעלי רישיונות הדיג ומשנה נורמה משפטית, הרי שמדובר בתקנה בת פועל תחיקתי.

 

3. להלן נוסח טיוטת הצו המוצע:

 

טיוטת צו מטעם משרד החקלאות ופיתוח הכפר:

הודעה על היתר דיג בתקופת הרבייה בשנת 2021

 

 

___ ב________ התש_______ (___ ב________ ____20)

[תאריך עברי] ([תאריך לועזי])

(חמ _____-3)

 

__________________

ניר פרוימן

פקיד הדיג הראשי

 

 

דברי הסבר

 

במהלך השנים האחרונות (החל משנת 2015), החל משרד החקלאות ופיתוח הכפר, בעיקר באמצעות אגף הדיג, להוביל מספר מהלכים משמעותיים, שתכליתם שינוי אופן פעילות הדיג בישראל, תוך שימת דגש גדול על המצב של הידלדלות משאב הדגה בים התיכון (באזור ישראל ובכלל האגן). בין היתר נקבעו החל משנה זו הגבלות דיג משמעותיות, כפי שהובאו לבסוף לכדי מדיניות קבועה, עת אושר תיקון נרחב לתקנות הדיג, אשר נועד להוביל לשינוי המציאות בתחום פעילות הדיג והשמירה על משאב הדגה המתחדש.

אחת הדרכים הנפוצות במדינות העולם ואשר נחשבות לבעלות השפעה מהירה ומידתית, הינה הגבלה של פעילות הדיג בתקופה העיקרית בה מתרבים דגים חשובים. דגים חשובים הם דגים המהווים עוגן הן מבחינת המשך השמירה והשגשוג של מיני דגים מסחריים וכן הגנה על מיני דגים בעלי חשיבות לבריאות המערכת האקולוגית גם אם אינם מהווים מטרה למסחר (כרישים, צבים, יונקים ימיים).

בדומה למדינות אחרות, קביעת מגבלות הדיג השונות נעשית תוך שימת דגש גם על ההיבט הציבורי הרחב, הכולל לצד שמירה משופרת המתכתבת עם המידע המדעי העדכני, גם מתן אפשרות להמשך פעילות דיג שפגיעתה בתכלית ההגבלות הינה מוגבלת. זאת, בכדי שהציבור הרחב יוכל ליהנות מאספקה רציפה ככל הניתן של דגים טריים משדות הדיג המקומיים, שמגיעים לשווקים באמצעות הדייגים העוסקים בפעילות זו (בעיקר למטרת פרנסתם).

בשנים האחרונות ניכרת התאוששות של חלק ממיני הדגים החשובים (ביניהם גם דגים מתת משפחת הדקרים). ייתכן שלמהלך של השבתות הדיג בתקופת הרבייה בשנים האחרונות בשילוב מגבלות השלל ביחס לבעלי רישיונות לדיג ספורטיבי לאורך כל השנה, וכן יתר המגבלות ביחס למרחב אסורים לדיג ולגודל הדגים כפי שנקבעו בתקנות, ישנה השפעה חיובית ומצטברת על כך.

הדגים המשתייכים לתת משפחת הדקרים (Epinephelinae) משמשים מיני מטרה בולטים לדיג בישראל. דקרים כדגים טורפים מקומיים גדולים הם בעלי חשיבות לבריאותה של המערכת הימית בכל אזור מזרח הים התיכון (הלבנט), כמו גם במדינות נוספות באגן הים התיכון. חשובה באופן מיוחד העובדה שהם משמשים לוויסות והתמודדות עם תופעת הפלישה והתבססות של מינים פולשים דרך תעלת סואץ, כמו דגים ממשפחת הסיכניים הניזונים בעיקר מאצות ועלולים לפגוע ביציבות המערכת האקולוגית. שמירה מיטבית על מיני הדקרים מהווה גם כלי חשוב בתחרות עם מינים פולשים בעייתיים במיוחד, כדוגמת המין זהרון הדור שהולך ומתרבה באזורנו בשנים האחרונות ומהווה איום משמעותי על שגשוג מיני דגים רבים.

מיני הדגים מתת משפחת הדקרים מצויים בלחץ דיג משמעותי בעולם כולו וכך גם במזרח הים התיכון וספציפית בישראל וזאת בעיקר בשל ערכם המסחרי הגבוה. הדקרים פגיעים במיוחד לפעילות דיג תקופת הרבייה שלהם בשל אסטרטגיית הרבייה שלהם, המורכבת מקבוצות דגים בהן מספר הזכרים קטן בהרבה ממספר הנקבות. פגיעה בזכרים גדולים בקבוצה כזו, עלולה להוביל להפסקה של אירוע הרבייה, ולדחיית ההטלה של מיליוני ביצים.

בגלל מאפייניהם הביולוגיים – התקבצותם באתרים מוגדרים לצרכי רבייה, כמו גם מנגנון החלפת הזוויג מנקבה לזכר בגיל של מספר שנים, דקר הסלעים הוא מין מבוקש ביותר לדיג בתקופת הרבייה, אך גם מינים נוספים מקרב תת המשפחה, כדוגמת דקר המכמורת (לוקוס לבן) שמחירו הוא הגבוה ביותר בשוק, הדוקרנית האדומה, שעיקר מזונה מבוסס על דגי סיכן ודקר אלכסנדרוני, שהוא הנדיר מדקרי המסלע המקומיים.

מספר מדינות באגן הים התיכון ובכללן ישראל, פועלות זה שנים לקביעת הגבלות דיג על דגים מתת משפחה זו, ומספר מדינות אף קבעו איסור גורף של דיג דקרים בתקופת הרבייה המרכזית (בין חודש אחד ועד ל-4 חודשים). בשל העובדה שדגים אלו מתקבצים כאמור לפעילות רבייה (המוכרת בין אנשי הדיג בשם "חתונות של דקרים"), בשל קרבתם לאזורים סלעיים, ומבנה ההרמון המיוחד, נדרשת עבורם הגנה נרחבת ייחודית גם בהשוואה למינים אחרים המתרבים גם הם בעונת האביב.

בחלקים של הים התיכון תועדה ירידה של עד 95% מהאוכלוסייה וכן הפיכת אזורי הרבייה למטרות דיג אינטנסיבי. באופן שמרני ניתן להעריך כי נצפתה ירידה של 50% במספר דגי דקר הסלעים ברחבי הים התיכון בין השנים 1990-2010.

 

על פי הודעת פקיד הדיג הראשי במשרד, תקופת הרבייה בשנת 2021 תחול בין 25 באפריל (י"ג אייר תשפ"א) ועד 30 ביוני (כ' תמוז תשפ"א).

https://www.moag.gov.il/yhidotmisrad/fishery/publication/2020/Documents/draft_heter_revia_2021.pdf

 

הגנה על תת משפחת הדקרים

משקלול המידע הקיים עולה כי יש חשיבות רבה ובולטת להגנה נרחבת על מיני הדגים מתת משפחת הדקרים. לכן, ההיתר שיינתן מכוח תקנה 8א(א1) לתקנות הדיג לאפשרות דיג בתקופת הרבייה, גם בתנאיו השונים המגבילים, לא יחול כלל על דיג של מינים מתת משפחה זו, ולגביהם יהיה איסור דיג גורף לאורך תקופה של 67 ימים.

 

הגנה על מינים נוספים

בנוסף למיני הדגים השייכים לתת משפחת הדקרים, סבור פקיד הדיג הראשי שיש להגביל לאורך כל תקופת ההיתר, את הדיג של שני מינים נוספים: אוכם גדול-קוץ, דג טורף השייך למשפחת המוסריים והנו מין צמוד סלע מקומי אשר נמצא בסטאטוס של סיכון בפרסומי ארגון ה-IUCN; וכן של המין סלפית צהובת סנפיר שהנו דג צמחוני מקומי, אשר נוכחותו באזורנו פחתה מאוד בשנים האחרונות, עד כי מוגבל מאוד בשלל הדיג והתצפיות ללהקות מין זה מרוכזות בעיקר באזור אחד בצפון הארץ. חשיבות ניכרת להגנה על מין זה, הינה בין היתר בשל התחרות הקיימת מול מיני דגים צמחוניים פולשים, בעיקר ממשפחת הסיכניים (אראסים) וההשפעה על בתי הגידול הסלעיים. בכדי להגן באופן מיטבי ולתקופה ממושכת (67 ימים), על אפשרות הרבייה של מיני דגים נוספים ועל הישרדותם של הדגיגים הצעירים, היתר הדיג בתקופת הרבייה כפי שנקבע בהתאם לתקנה 8א(א1), יתאפשר בחלק מהתקופה דיג באמצעות רשתות עמידה עם גודל עיניים הגדול מ-50 מ"מ מקשר לקשר (כדי למנוע דיג של הדגיגים הקטנים בגודלם) וכן לדיג באמצעות רשת טבעת (ספינות לדיג הקפה) רק מעומק מים של 30 מטרים ומעלה (הגנה על האזור הרדוד משמשת כלי אפקטיבי בצמצום הפגיעה במיני דגים נוספים המתרבים בתקופה הנקובה וכן בדגיגים המתקבצים תדיר באזור המים הרדודים).

 

ההיתר לדוג בשיטת דיג של רובה תת-ימי בצלילה חופשית, מאפשר למי שעוסק בשיטת דיג זו את האפשרות לבצע את פעילות הדיג באמצעות כניסה למים גם ישירות מהחוף (ולא באמצעות סירה בלבד). העובדה ששיטה זו הינה סלקטיבית למדי, מאפשרת להתיר את הפעילות גם בעומקים רדודים.

מבחינת נתוני השלל של הדגים בשיטות המותרות לעיל (רשת עמידה ורשת טבעת בעומק העולה על 30 מ'), נראה כי התרת אפשרות מוגבלת לדיג, בהתאם לתנאים שפורטו, במהלך התקופה שבין 25 באפריל ועד 20 במאי, לא תהווה פגיעה משמעותית בדגים המתרבים בתקופה זו ולכן גם לא בהשגת תכליות תקופת הרבייה. אי לכך מתן אפשרות לדיג בתקופה הנקובה לעיל ובכפוף למגבלות המנויות בגוף ההיתר, תאפשר מחד לציבור הדייגים להמשיך ולפעול באופן חלקי ומאידך, תוביל לשמירה משופרת ואחראית על רביית הדגים החשובים לשם שגשוג הדגה.

 

דיג באמצעות מערך חכות צף המבוצע בעומק הים (מעל 40 מטרים), אינו מהווה גורם המפריע לפעילות הרבייה של הדגים החופיים, מאחר ששיטה זו מכוונת לתפיסת דגים גדולים השוחים בגוף המים (בעיקר במים העליונים) וכאשר היא מתבצעת במרחק גדול מהחוף ובעומק הים, הרי שהיא מתבצעת רחוק ממרבית אזורי הרבייה והאימון של הדגיגים הצעירים. בעומק כזה ובשימוש בשיטת דיג זו, המתרחשת בחלק העליון של גוף המים אין כמעט מגע עם הדגים המתרבים בתקופה זו.

 

בנוגע להיתר הדיג של שני מינים פולשים ללא הגבלת מכסה – זהרון הדור ופלמידה לבנה – העובדה שמדובר במינים שפלשו למזרח הים התיכון ובאופן מסוים, יש ברצותנו לצמצם את פגיעתם והתחרות שלהם עם מינים ים תיכוניים מקומיים (ביתר שאת כשמדובר בזהרון ההדור, שהוא דג טורף חסר אויבים טבעיים מוכרים בים התיכון), הרי שהיתר הדיג בשיטות הנקובות לעיל, מתיישב עם המדיניות הרחבה של שמירה מיטבית על המינים המקומיים.

 

בנוסף, ההיתר שניתן נקבע לתקופה מסוימת ותחומה בתוך תקופת הרבייה. כך, ההיתר (למעט מערך חכות צף בעומק הים) אינו חל בסוף חודש מאי ובכל חודש יוני, שמהווים תקופה מרכזית ברביית מינים מקומיים רבים, תוך דגש מיוחד לרבייה של מיני דקרים, מיני דגים ממשפחת הספרוסיים ועוד וכן תקופה רגישה של רביית צבי הים הרגישים להילכדות ברשתות עמידה.