טיוטת תקנות

 

א. שם התקנות המוצעות

תקנות בתי המשפט (סמכויות רשמים), התשפ"א-2020

 

ב. מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן

מטרתן של תקנות אלה היא לקבוע את סמכויות הרשם בהליכים אזרחיים המתנהלים בבתי המשפט. בסעיף 21 לחוק-יסוד: השפיטה[1] נקבע כי לבית משפט יכול שיהיה רשם, בין שהוא שופט ובין שאינו שופט. בפרק ג' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984[2] (להלן – "חוק בתי המשפט"), נקבעו סמכויות הניתנות לרשמים, ובהן הסמכות ליתן פסק דין בהיעדר הגנה (סעיף 86), הסמכות ליתן פסק דין מוסכם (סעיף 87), הסמכות להורות על מחיקת הליך מחוסר מעש (סעיף 88), הסמכות ליתן צו עיקול זמני (סעיף 89) ועוד.

 

כמו כן, לפי סעיף 91 לחוק בתי המשפט, ניתן להקנות לרשם סמכויות נוספות בתקנות, ובהתאם, בתקנות 1984 הוקנו לרשם סמכויות שונות כגון הסמכות ליתן החלטה בבקשת רשות להתגונן ועוד. תיקון מס' 62 לחוק בתי המשפט שנערך בשנת 2011 קבע כי תקנות המקנות סמכויות לרשם טעונות אישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.

 

ביום 1 בינואר 2021 צפויות להיכנס לתוקף תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018[3] (להלן – "התקנות החדשות" או "תקנות סדר הדין האזרחי"), שנועדו להחליף את תקנות סדר הדין אזרחי, התשמ"ד-1984[4] (להלן – "תקנות 1984" או התקנות הישנות"). כמו כן, טיוטת תקנות בית המשפט לעניני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 שנועדה להחליף את חלק ג'1 לתקנות הישנות, התפרסמה לציבור ביום 16 בדצמבר 2020, ובה הוראה שיורית להחלת התקנות החדשות.

 

לפיכך, ומכוח הסמכות שבסעיף 91 לחוק בתי המשפט, מוצע להלן להתקין תקנות אלו (להלן – תקנות הרשמים), אשר בהן תרוכז רשימת כל הסמכויות המוענקות לרשמים בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי. כפי שיפורט להלן, הסמכויות שמוצע ליתן לרשמים בתקנות הרשמים נועדו לשקף ככלל את סמכויות הרשמים כפי שניתנו להם במסגרת תקנות 1984, זאת מבלי לגרוע מהסמכויות שניתנו לרשמים מכוח חוק בתי המשפט או מכוח חוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995[5].

 

ג. להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות:

 

טיוטת תקנות מטעם משרד המשפטים:

טיוטת תקנות בתי המשפט (סמכויות רשמים), התשפ"א-2020

 

 

___ ב________ התשפ"א

(___ ב________ 2020)

 (חמ _____-3)

 

__________________

אבי ניסנקורן

שר המשפטים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דברי הסבר

 

מטרתן של תקנות אלה היא לקבוע את סמכויות הרשם בהליכים אזרחיים המתנהלים בבתי המשפט. בסעיף 21 לחוק יסוד: השפיטה[9] נקבע כי לבית משפט יכול שיהיה רשם, בין שהוא שופט ובין שאינו שופט. בפרק ג' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984[10] (להלן – "חוק בתי המשפט"), נקבעו סמכויות הניתנות לרשמים, ובהן הסמכות ליתן פסק דין בהיעדר הגנה (סעיף 86), הסמכות ליתן פסק דין מוסכם (סעיף 87), הסמכות להורות על מחיקת הליך מחוסר מעש (סעיף 88), הסמכות ליתן צו עיקול זמני (סעיף 89) ועוד. כמו כן, במסגרת חוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995[11] (להלן – "חוק בית המשפט לעניני משפחה") ניתנה לרשם גם הסמכות להפנות ליחידות הסיוע שליד בית המשפט (סעיף 5).

 

בנוסף, לפי סעיף 91 לחוק בתי המשפט, ניתן להקנות לרשם סמכויות נוספות בתקנות, ובהתאם, בתקנות 1984 הוקנו לרשם סמכויות שונות כגון הסמכות ליתן החלטה בבקשת רשות להתגונן ועוד. תיקון מס' 62 לחוק בתי המשפט שנערך בשנת 2011 קבע כי תקנות המקנות סמכויות לרשם טעונות אישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.

 

ביום 1 בינואר 2021 צפויות להיכנס לתוקף תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018[12] (להלן – "התקנות החדשות" או "תקנות סדר הדין האזרחי"), שנועדו להחליף את תקנות סדר הדין אזרחי, התשמ"ד-1984[13] (להלן – "תקנות 1984" או התקנות הישנות"). לפיכך, ומכוח הסמכות שבסעיף 91 לחוק בתי המשפט, מוצע להתקין תקנות אלה (להלן – "תקנות הרשמים") אשר בהן תרוכז רשימת כל הסמכויות המוענקות לרשמים בהליכים אזרחיים בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי. כפי שיפורט להלן, הסמכויות שמוצע ליתן לרשמים בתקנות הרשמים נועדו ככלל לשקף את סמכויות הרשמים כפי שניתנו להם במסגרת תקנות 1984 (ומבלי לגרוע מהסמכויות שניתנו לרשמים מכוח חוק בתי המשפט).

 

בד בבד עם כניסתן לתוקף של התקנות החדשות, צפויות להיכנס לתוקף תקנות בית משפט לעניני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 (להלן – "תקנות סדרי דין במשפחה"). תקנות סדרי דין במשפחה התפרסמו לציבור ביום 16 בדצמבר 2020, והן עתידות להחליף את חלק ג'1 לתקנות 1984 ("תובענות בעניני משפחה") שבו עוגנו סדרי הדין החלים בבית משפט לעניני משפחה. רשם בבית משפט לעניני משפחה מתמנה לפי סעיף 2(ה) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, ודינו כדין רשם בית משפט שלום. רשם בערכאה זו פעל עד כה בהתאם לסמכויות שהוקנו לו בתקנות הישנות. לפיכך, בתקנות אלו מוצע להתייחס גם לסמכויות אשר צפויות להיות מעוגנות בתקנות סדרי דין במשפחה. למען הסר ספק, חלק זה בתקנות המוצעות ייכנס לתוקף אחרי כניסתן לתוקף של תקנות סדרי דין במשפחה ובכפוף לכך.

 

בתקנה 1 לתקנות הרשמים מוצע לקבוע הגדרות למילים "רשם", "רשם בית משפט לעניני משפחה" ו"תקנות סדר הדין האזרחי"; תקנה 2 לתקנות הרשמים מבקשת לקבוע את סמכויותיו של רשם בבית משפט; תקנה 3 מבקשת לקבוע את סמכויותיו של רשם בבית משפט לעניני משפחה, בכפוף לכניסתן לתוקף של תקנות סדרי דין במשפחה; תקנה 4 מבקשת לקבוע את סמכויותיו של רשם בבית המשפט העליון; תקנה 5 מבקשת לקבוע את סמכויותיו של רשם בכיר; תקנה 6 מבקשת לקבוע את סמכויותיו של רשם שהוא שופט; ותקנה 7 מבקשת לקבוע הוראות תחולה ותחילה לתקנות אלה.

 

ככלל, אין בסמכויות הניתנות מכוח תקנות אלה כדי להרחיב את סמכויות הרשמים אשר ניתנו להן מכוח החוק או מכוח תקנות 1984, אלא רק להתאימן לדין החל כיום. לשם הנוחות, לצד כל סמכות שמוצע להעניק לרשם בתקנות אלה, מובהר להלן אם ובאיזו תקנה היא הוקנתה לו בחוק ו/או בתקנות 1984.

 

תקנה 2 לתקנות הרשמים קובעת כי מבלי לגרוע מסמכויותיו לפי כל דין, מקום שבו ניתנה לבית המשפט סמכות בתקנות המפורטות להלן מתוך תקנות סדר הדין האזרחי, סמכות זו תהיה נתונה גם לרשם: 

 

תקנת משנה 9(ב) לתקנות החדשות – סמכות להארכת המועד להגשת כתב הגנה – מוקנית לרשם לפי סעיף 90(11) לחוק בתי המשפט. בהתאם, הוקנתה לרשם גם בתקנה 19 סיפה לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 20(ב) לתקנות החדשות – סמכות ליתן החלטה בבקשת רשות להתגונן שהוגשה לפי חוק ההוצאה לפועל – הוקנתה לרשם בתקנה 205(ג) לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 20(ד) לתקנות החדשות – סמכות להתנות על רשות להתגונן בתנאים – הוקנתה לרשם בתקנה 210 לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 20(ו) לתקנות החדשות (למעט הסמכות להורות על קיום קדם-משפט) – סמכות לתת כל הוראה בדבר סדרי הדיון בתובענה שניתנה בה רשות להתגונן –  הוקנתה לרשם בתקנה 213 לתקנות הישנות. הסמכות  להורות על קיום קדם-משפט, אשר בסיפה לתקנת משנה זו – לא תינתן לרשם, אלא רק לרשם שהוא שופט, כפי שמפורט בתקנת משנה (ג).

 

תקנת משנה 21(ג) לתקנות החדשות – סמכות להורות על עיתוי שמיעת התביעה שכנגד וסדר ניהולה – דומה במהותה לסמכות הרשם להורות על הפרדת הדיון בתביעה שכנגד שעוגנה בתקנה 53(ב) לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 23(ה) לתקנות החדשות – סמכות להורות על עיתוי שמיעת ההודעה לצד שלישי וסדר ניהולה – הוקנתה לרשם בתקנה 222 לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 33(ג) לתקנות החדשות – הסמכות להאריך את המועד להגשת כתב הגנה או כתב תשובה לבקשה לסעד זמני מוקנית לרשם בהתאם לסעיף 90(11) לחוק בתי המשפט ובהתאם הוקנתה לרשם בתקנה 19 סיפה לתקנות הישנות (לעניין הארכת כתב הגנה) וכן בתקנה 241(ג) לתקנות הישנות (לעניין הארכת המועד להגשת בקשה בכתב).

 

תקנת משנה 33(ד) רישא לתקנות החדשות – בתקנת משנה 33(ד) רישה לתקנות החדשות נקבע כי ניתן לדרוש שהנחיה, הודעה או כל פעולה אחרת של מזכיר משפטי תועבר לעיונו ולהכרעתו של השופט הדן בתיק. מוצע ליתן לרשם סמכות לדון בהשגה כאמור על החלטת מזכיר משפטי, כאשר הוא דן בתיק.

 

תקנה 37 לתקנות החדשות – תקנות משנה (א), (ב), (ו), (ז), (ח) ו-(י), עוסקות בסמכויות המוקנות ל"ממונה" כהגדרתו בתקנת משנה (א) לעניין הסדר פגישות המהו"ת. מוצע ליתן לרשם סמכויות המוקנות לממונה, ככל שמדובר בממונה שהוא רשם. הסמכויות המנויות בתקנות משנה אלה הוקנו לרשם בתקנה 99א לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 40(א) לתקנות החדשות – סמכות להורות על איחוד דיון בתובענות שנידונות באותו בית משפט – הוקנתה לרשם בתקנה 520 לתקנות הישנות.

 

תקנה 41 לתקנות החדשות – סמכות להורות על מחיקת כתב טענות או להתנות על מחיקתו בתנאים – הוקנתה לרשם בתקנה 100 לתקנות הישנות.

 

תקנה 44 לתקנות החדשות – סמכות להפסיק תובענה לבקשת תובע – הוקנתה לרשם בתקנה 154(ב) לתקנות הישנות.

 

תקנה 45 לתקנות החדשות – סמכות למחוק תביעה או בקשה מחוסר מעש המנויה בתקנה זו – מוקנית לרשם בסעיף 88 לחוק בתי המשפט, שבו נקבע כי רשם רשאי להורות על מחיקה כאמור בהתאם לתקנות סדר הדין. בהתאם לכך הוקנתה לרשם הסמכות בתקנה 156 לתקנות הישנות. הסמכות להורות על מחיקה מהטעמים המנויים בתקנת משנה (ב) הינה סמכות חדשה. מוצע להקנות סמכות זו לרשם על מנת שיוכל לדון בטעמים שניתנו מדוע לא יימחק הליך בעקבות אי ביצוע פעולה שהוא הורה על ביצועה. אשר לסמכות לבטל מחיקה מנהלית מטעמים מיוחדים – מאחר שמדובר בהחלטה על פי צד אחד הרי שסמכות הרשם לעניין זה עוגנה בתקנה 201 לתקנות הישנות. 

 

תקנות משנה 46(א) ו-47 לתקנות החדשות – סמכות להורות על תיקון כתב הטענות של בעל הדין (תקנת משנה 46(א)) ושל בעל הדין שכנגד (תקנת משנה 47(א)) – מוקנית לרשם בסעיף 90(11) לחוק בתי המשפט ובהתאם הוקנתה לרשם בתקנות 92 ו-94 לתקנות הישנות. אשר לתקנת משנה 47(ב) – הסמכות לשנות את מועד הגשת כתב הטענות המתוקן מוקנית אף היא לרשם בסעיף 90 (11) לחוק בתי המשפט ובהתאם הוקנתה לרשם בתקנות 93 ו-94 לתקנות הישנות.

 

תקנה 50 לתקנות החדשות – סמכויות הנוגעות לבקשה שהוגשה בכתב והדיון בה – דומות במהותן לסמכות הרשם שהוקנתה לו מכוח 241 לתקנות הישנות (בשינויים המחויבים, לאור שינוי ההוראות החלות על בקשה בכתב בתקנות החדשות). למען הסר ספק, סמכויות הרשם בתקנה זו יחולו כאמור כאשר מדובר בבקשה שבסמכותו לדון בה.

 

תקנה 51 לתקנות החדשות – סמכות לקבוע הוראות לגבי היקף וסדר טענות בעלי הדין, חקירת עדים והגשת המסמכים, במקרה שבו בית המשפט הורה כי הבקשה תידון בעל פה. מוצע להקנות סמכות זו לרשם לגבי בקשות הנדונות במסגרת הליך שבסמכותו לדון בו.

 

תקנה 53 לתקנות החדשות – סמכות לפסוק הוצאות בכל בקשה – הסמכויות לעניין פסיקת ההוצאות ושיעורן מוקנות לרשם מכח סעיף 99 לחוק בתי המשפט ובהתאם הוקנו לרשם מכוח תקנות 512-519 לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 56(א) לתקנות החדשות – הסמכות להורות על דחיית המועד למסירת תשובה לשאלון – מוקנית לרשם בסעיף 90(11) לחוק בתי המשפט ובהתאם הוקנתה לרשם בתקנה 109 לתקנות הישנות.

 

תקנה 57 לתקנות החדשות – סמכות להורות על דחיית המועד להחלפת תצהיר גילוי מסמכים מוקנית לרשם מכח סעיף 90(11) לחוק בתי המשפט. סמכות זו דומה במהותה (בשינויים המחוייבים לאור שינוי ההוראות בדבר גילוי מסמכים בתקנות החדשות) לסמכות הרשם ליתן צו בדבר גילוי מסמכים או לדחות את הבקשה לגילוי מסמכים לזמן אחר, שהוקנתה לו בתקנה 112 לתקנות הישנות.

 

תקנה 58 לתקנות החדשות – סמכות להורות על דחיית המועד לעיון במסמכים מוקנית לרשם מכח סעיף 90(11) לחוק בתי המשפט. בתקנה 116 לתקנות 1984 הוקנתה לרשם הסמכות ליתן צו לעיון במסמכים והעתקתם.

 

תקנת משנה 59(ב) לתקנות החדשות – סמכות לעיין במסמך שנטענה לגביו או לשאלה הנוגעת אליו טענת חיסיון מוקנית לרשם מכח סעיף 90(11) לחוק בתי המשפט שלפיו יש לרשם סמכות לדון ולהורות בעניין גילוי מסמכים. בהתאם, הוקנתה לרשם סמכות כאמור בתקנה 119 לתקנות הישנות. 

 

תקנת משנה 60(א) לתקנות החדשות – סמכות לפסוק הוצאות או למחוק כתבי טענות במקרה שבו לא קיים בעל הדין את חובתו לגלות או לעיין במסמכים – הוקנתה לרשם בתקנות 511 (לגבי כל עניין שלפניו) ו-122 לתקנות הישנות, בהתאמה. 

 

תקנה 73 לתקנות החדשות – סמכות להורות על גביית עדות מוקדמת ועל אופן גבייתה – דומה במהותה לסמכות הרשם להורות על גביית עדות מוקדמת, שהוקנתה לו בתקנה 171 לתקנות הישנות. בסמכות זו נעשה שימוש במקרים בהם טרם מונה שופט שידון בתיק.

 

תקנה 76 לתקנות החדשות – סמכות להורות על הפרדת הדיון ולדון תחילה בחלק מהמחלוקות, העילות או הסעדים – הוקנתה לרשם בתקנה 48 לתקנות הישנות.

 

תקנה 84 לתקנות החדשות – סמכות להתנות הזמנת עד בהפקדת ערובה – הוקנתה לרשם בתקנה 179 לתקנות הישנות.

 

תקנה 86 לתקנות החדשות – סמכות להורות לבעל דין לשאת בהוצאותיו של עד – מוקנית לקשם לפי סעיף 90(8) לחוק בתי המשפט ובהתאם הוקנתה לרשם בתקנה 187 לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 87(ג) לתקנות החדשות – סמכות להורות על דחיית המועד להגשת חוות דעת נגדית לחוות דעת מומחה מוקנית לרשם מכל סעיף 90(11) לחוק בתי המשפט ובהתאם הוקנתה לרשם בתקנה 128(ב) לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 87(ד) לתקנות החדשות – סמכות לדחות את מועד הגשתה של חוות דעת מומחה בעניין שברפואה או לפטור מהגשתה – דומה במהותה לסמכות שהוקנתה לרשם בתקנות 127 ו-128(ב) סיפה לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 87(ה) לתקנות החדשות – סמכות להורות על דחיית המועד להגשת חוות דעת מומחה מטעם התובע בעניין שאינו ברפואה – מוקנית לרשם מכח הסמכות שניתנה בסעיף 90(11) לחוק בתי המשפט שלפיה רשם מוסמך ליתן ארכה לטעון. בהתאם הוקנתה סמכות כאמור לרשם בתקנה 129(א) רישה לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 87(ו) לתקנות החדשות – סמכות להורות על דחיית המועד להגשת חוות דעת נגדית מטעם הנתבע – מוקנית לרשם מכח הסמכות שניתנה בסעיף 90(11) לחוק בתי המשפט שלפיה רשם מוסמך ליתן ארכה לטעון.  בהתאם, הוקנתה לרשם סמכות כאמור בתקנה 129(א) סיפה לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 88(א) לתקנות החדשות – סמכות למנות מומחה מטעם בית המשפט – מוקנית לרשם מכח סעיף 90(10) לחוק בתי המשפט ובהתאם הוקנתה לרשם בתקנה 130(א) לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 88(ב) לתקנות החדשות – עוסקת בהתוויית שיקול הדעת של סמכות הרשם בעניין מינוי מומחה מטעם בית המשפט (ראו לעיל לעניין מתן סמכות לפי תקנה 88(א) לתקנות החדשות).

 

תקנת משנה 88(ד) לתקנות החדשות – סמכות לסטות מן ההוראות לעניין הסדר דיוני – הוקנתה לרשם בתקנה 130(ג) לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 89(ב) לתקנות החדשות – הסמכות להתלות או לבטל מינוי מומחה מטעם בית המשפט מטעמים של ניגוד עניינים אינה מעוגנת בחוק בתי המשפט ובתקנות הישנות. אולם, משעה שקיימת סמכות לרשם למנות מומחה מטעם בית משפט (בהתאם לחוק בתי המשפט), הרי שככל שהמומחה הצהיר על זיקות לניגוד עניינים יש להקנות לו את הסמכות להתלות או לבטל ולמנות מחדש מומחה מטעם בית המשפט.

 

תקנת משנה 91(א) לתקנות החדשות – סמכות להורות על דחיית המועד להגשת חוות דעת מטעם מומחה שמונה על-ידי בית המשפט מוקנית לרשם מכח סעיף 90(11) לחוק בתי המשפט ובהתאם הוקנתה לרשם בתקנה 134(א) לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 92(ב) רישה לתקנות החדשות – סמכות להורות על הפקדת ערובה להבטחת תשלומו, שכרו והוצאותיו של מומחה מטעם בית המשפט מוקנית לרשם מכח סעיף 90(8) לחוק בתי המשפט ובהתאם – הוקנתה לרשם בתקנה 131(ב) לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 92(ג) לתקנות החדשות – סמכות למחוק את כתבי הטענות או לדחות את הדיון בתובענה מהטעמים המנויים בתקנה 92 שעניינה שכרו והוצאותיו של מומחה מטעם בית המשפט אינהרנטית לסמכותו לשום את שכר המומחה ובהתאם הוקנתה לרשם בתקנה 131(ב) סיפה לתקנות הישנות.

 

תקנות 101-94 לתקנות החדשות – מוצע לקבוע כי הוראות סימן א' לפרק ט"ו שעניינו סעדים זמניים יחולו גם על רשם במסגרת סמכויותיו ליתן סעד זמני על פי דין, באופן הדומה לתקנה 372 לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 103(א) לתקנות החדשות – סמכות להטיל עיקול זמני על נכסי המשיב מוקנית לרשם לפי סעיף 89 לחוק בתי המשפט ובהתאם הוקנתה לרשם בתקנה 374(ב) לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 103(ג) לתקנות החדשות – סמכות להורות על רישום הערה בפנקס המקרקעין בעקבות מתן צו עיקול זמני על מקרקעין מוקנית לרשם באופן אינהרנטי מכח סמכותו ליתן צו עיקול זמני. סמכות דומה במהותה לסמכות כאמור הוקנתה לרשם בתקנה 375 לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 104(א) לתקנות החדשות – סמכות להודיע למחזיק על מתן צו עיקול על נכסי משיב שבידיו מוקנית לרשם באופן אינהרנטי מכח סמכותו ליתן צו עיקול זמני ובהתאם הוקנתה לרשם בתקנות 376(א) ו-377 לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 104(ד) לתקנות החדשות – הסמכות להורות כיצד לנהוג בנכס שהמחזיק הודה ששייך למשיב נגזרת מהסמכות הכללית למתן צו עיקול זמני.

 

תקנת משנה 105(ג) לתקנות החדשות – סמכות להורות על קיום דיון בבקשה לאישור העיקול נגזרת מהסמכות הכללית למתן צו עיקול זמני ובהתאם הוקנתה לרשם בתקנה 379 לתקנות הישנות.

 

תקנה 106 לתקנות החדשות – הסמכות ליתן הוראות בנוגע לעיקול זמני לטובת תובע שזכה בתביעתו ולפסוק הוצאות בקשר אליו. סמכות זו הוקנתה לרשם בתקנה 381 לתקנות הישנות.

 

תקנה 107 לתקנות החדשות – ההוראה לפיה אין להמשיך בפעולות לפי הוראות חוק ההוצאה לפועל בתביעה בה הוטל עיקול זמני והתובע זכה בתביעתו הינה הוראה חדשה שלא עוגנה בתקנות הישנות (בתקנות הישנות נקבע בתקנה 382 כי הוראות חוק זה ימשיכו לחול מבלי שניתן שיקול דעת לסטות מהוראה זו). ואולם, משניתנה סמכות זו בתקנות החדשות לבית המשפט, ובשים לב לכך שלרשם ניתנה סמכות לדון ולהחליט בענין מתן צו עיקול זמני, יש ליתן לו גם סמכות זו.

 

תקנה 124 לתקנות החדשות – הסמכות ליתן צו עיכוב יציאה מהארץ דומה במהותה לסמכות הרשם שהוקנתה לו בתקנה 384 לתקנות הישנות.

 

תקנה 125 לתקנות החדשות – הוראה המסמיכה את בית המשפט לדרוש מהמבקש פרטים נוספים של המשיב לצורך בקשת המבקש למתן לצו עיכוב יציאה מהארץ הינה סמכות חדשה אשר לא עוגנה בתקנות הישנות. ואולם, משניתנה לבית המשפט בתקנות החדשות, יש לתתה גם לרשם. מדובר בנדבך מהותי בסמכות הכללית המוקנית לרשם ליתן צו עיכוב יציאה מהארץ, שכן הצורך בדרישת פרטים נוספים הינו חיוני למניעת טעויות בזיהוי.

 

תקנה 127 לתקנות החדשות – סמכות להורות על מתן ערובה חלף פקיעת צו עיכוב יציאה מהארץ – הוקנתה לרשם בתקנה 386 לתקנות הישנות.

 

תקנה 128 לתקנות החדשות – סמכות לבטל צו עיכוב יציאה מן הארץ בכפוף לבקשת היועץ המשפטי לממשלה –  הוקנתה לרשם בתקנה 387 לתקנות הישנות.

 

תקנה 130 לתקנות החדשות – סמכות ליתן פסק דין בהעדר כתב הגנה מוקנית לרשם לפי סעיף 86 לחוק בתי המשפט ובהתאם הוקנתה לרשם בתקנה 97 לתקנות הישנות.

 

תקנה 131 לתקנות החדשות – סמכות לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד מוקנית לרשם לפי סעיף 86(3) לחוק בתי המשפט.

 

תקנה 132 לתקנות החדשות – סמכות ליתן סעד להבטחת ביצוע פסק הדין בעת מתן פסק הדין או בתכוף לאחריו. הסמכות מוקנית כיום בתקנות 372 ו-363 לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 135(ב) לתקנות החדשות – סמכות להורות על פטור ממתן ערובה מטעם המערער או שינוי סכומה –  הוקנתה לרשם בתקנה 432 לתקנות הישנות.  

 

תקנת משנה 135(ג) לתקנות החדשות – סמכות להורות על מחיקת ערעור בגין אי תשלום ערובה להבטחת הוצאות או להורות על דחיית המועד להפקדת הערובה – נגזרת מסמכותו של רשם להורות על הפקדת ערובה לתשלום הוצאות לפי סעיף 90(1) לחוק בתי המשפט. הסמכות להורות על דחיית המועד להפקדת הערובה – הוקנתה לרשם גם מכוח תקנה 431 לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 136(ב) לתקנות החדשות – סמכות להורות שהערעור לא יומצא למשיב שאינו נוגע בדבר מוקנית לרשם לפי סעיף 90(7) לחוק בתי המשפט ובהתאם הוקנתה לרשם מכוח תקנה 412(ב) לתקנות הישנות.

 

תקנה 143 לתקנות החדשות – תקנה זו קובעת שתקנה 40 לעניין איחוד תובענות תחול גם על ערעורים. סמכות זו עוגנה בתקנה 520 לתקנות הישנות.

 

תקנה 147(ב) לתקנות החדשות – מוצע להעניק לרשם את הסמכות למחוק ערעור שהוגש לאחר המועד הקבוע בדין ולא ניתנה הארכת מועד להגשתו וכן מקום שבו אין למערער זכות להגישו. יוזכר כי למזכיר משפטי נתונה סמכות לא לקבל ערעור שהוגש שלא בהתאם להוראות התקנות החדשות; משכך  אך הגיוני ליתן לרשם סמכות למחוק ערעור.

 

תקנות 157-151 לתקנות החדשות – הסמכויות המנויות בתקנות אלה לעניין פסיקת ההוצאות ושיעורן מוקנות לרשם מכח סעיף 99 לחוק בתי המשפט ובהתאם הוקנו לרשם מכוח תקנות 519-512 לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 161(3) לתקנות החדשות – הסמכות להורות כי מסמך שהומצא לנמען בדואר לכתובת שציין בכתב טענותיו ולא נדרש, לא הומצא כדין – מוקנית לרשם מכח סמכותו לפי סעיף 90(7) בחוק בתי המשפט.

 

תקנת משנה 164(א) לתקנות החדשות – סמכות להורות על דרך המצאה חלופית מוקנית לרשם לפי סעיף 90(7) לחוק בתי המשפט ובהתאם הוקנתה לרשם בתקנה 498(א) לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 165(א) לתקנות החדשות – סמכות להורות על הגשת העתק אישור ההמצאה מוקנית לרשם לפי  סעיף 90(7) לחוק בתי המשפט.

 

תקנה 172 לתקנות החדשות – סמכות להפסיק את הייצוג של בעל דין – הוקנתה לרשם בתקנה 473(ב) לתקנות הישנות. למען הסר ספק, סמכות הרשם בתקנה זו תחול כאשר מדובר בהליך שבסמכותו לדון בו.

 

תקנות 174-173 לתקנות החדשות – סמכויות בעניין טענת פסלות. רשם דן בבקשות פסלות שמוגשות נגדו בהליכים אשר נתונים לסמכותו מכוח סעיף 105ב לחוק בתי המשפט.

 

תקנות משנה 175א(ד), (ו) ו-(ז) לתקנות החדשות – הסמכות להורות על שינוי מועד הדיון וחיוב הוצאות בשל כך, אינן מעוגנות בחוק בתי המשפט ובתקנות הישנות, שכן מדובר בהסדר חדש שהוסף במסגרת הרפורמה בסדר הדין האזרחי. ואולם, יש מקום להקנות סמכויות אלו לרשם, שכן מדובר בסמכות חיונית לצורך ניהול שוטף של ההליך.

 

תקנה 176 לתקנות החדשות – סמכות ליתן הוראות בדבר תיקון כל פגם או טעות, היקף כתב טענות וכן סמכות לשנות מועד שנקבע בחיקוק מטעמים מיוחדים – סמכות חשובה לצורך ניהול הליכים שבסמכות רשם לפי דין. הסמכות לעניין המועדים דומה במהותה לסמכות שהוקנתה לרשם בתקנה 528 לתקנות הישנות. הסמכות להורות על תיקון הפגם או לנהוג בו בדרך אחרת – הוקנתה לרשם בתקנה 526 לתקנות הישנות. למען הסר ספק, סמכויות הרשם בתקנה זו יחולו כאמור כאשר מדובר בהליך שבסמכותו לדון בו.

 

תקנה 178(ג) ו-(ד) לתקנות החדשות – סמכות לעניין התייצבות מצהיר – הוקנתה לרשם בתקנה 522(ג) ו-(ד) לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 179(ב) לתקנות החדשות – סמכות להכיל את תקופת הפגרה במניין הימים שנקבעו בתקנות החדשות –  הוקנתה לרשם בתקנה 529 לתקנות הישנות.

 

 

תקנה 3 לתקנות הרשמים מבקשת לעגן את סמכויותיו של רשם בבית משפט לעניני משפחה, וזאת נוסף על סמכויותיו לפי תקנה 2. מוצע להפנות לתקנות סדרי הדין הנוגעות בדבר כפי שהן מוצעות בטיוטת תקנות סדרי דין במשפחה, אשר התפרסמו להערות הציבור ביום 16 בדצמבר 2020.

 

תקנה 5 לתקנות סדרי דין במשפחה – סמכות לקבוע זמן לעשיית דבר שנקבע בתקנות אלה דומה במהותה לסמכות רשם בתקנה 528 לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 15(ב) לתקנות סדרי דין המשפחה –סמכות להורות על איחוד דיון בתיקי משפחה, בדומה להוראת תקנה 40 לתקנות החדשות אשר הייתה נתונה גם בתקנה 520 לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 17(ג) לתקנות סדרי דין המשפחה – סמכות לאשר שליחת שאלון הינה חלק מההליכים המקדמיים, והיא מעוגנת בסעיף 90(11) לחוק בתי המשפט בדבר מסירת שאלונים.

 

תקנה 27 ו-28 לתקנות סדרי דין המשפחה – סמכות להזמנת עד מטעם בית המשפט לרבות קביעת שכר עדים והוצאותיהם וסמכות לקבל ראיה אף אם אינה קבילה בבית משפט אחר – יש להקנותה לרשם לגבי הליכים שבהם הוא מוסמך לדון, על מנת לאפשר לו ניהול תקין של ההליך. כמו כן, רשם רשאי לקבוע שומת שכר עדים והוצאותיהם כאמור בסעיף 90(8) לחוק בתי המשפט.  

 

תקנה 34 לתקנות סדרי דין המשפחה – סמכות ליתן צו עיקול זמני מוקנית לרשם לפי סעיף 89 לחוק בתי המשפט, כך שגם סמכות ליתן צו עיקול בתביעה למזונות מוקנית לרשם.

 

תקנה 35(א) לתקנות סדרי דין במשפחה – סמכות ליתן צו עיכוב יציאה מהארץ לבגיר דומה במהותה לסמכות הרשם שהוקנתה לו בתקנה 384 לתקנות הישנות.

 

תקנות 38-37 לתקנות סדרי דין במשפחה – סמכות רשם להפנות ליחידת הסיוע כאמור בסעיף 5(ד) ו(ה) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, בדומה לתקנה 258יט לתקנות הישנות. סמכות נלווית לכך היא הסמכות להסביר לבעלי הדין בדבר החיסיון החל על דברים שנמסרו ליחידות הסיוע, כאמור בתקנה 38 אשר החליפה את תקנה 258ט1 לתקנות הישנות.

 

תקנה 41 לתקנות סדרי דין במשפחה – סמכות לקבל הודעה על הפסקת הייעוץ או הגישור הוקנתה לרשם לפי תקנה 258כג לתקנות הישנות.

 

תקנה 43 לתקנות סדרי הדין במשפחה – סמכות לאשר הסכמים נתונה לרשם לפי סעיף 87 לחוק בתי המשפט. לפי תקנה 43, אשר עתידה להחליף את תקנה 258כו לתקנות הישנות, בית המשפט נדרש להסביר לבעלי הדין שהגישו תובענה לאישור הסכם או שינוי הסכם, את משמעות הוראות ההסכם ולברר שהם ערכו אותו בהסכמה חופשית. הוראה זו יונקת סמכותה מסעיף 3(ג) לחוק בית משפט לעניני משפחה, ומכיוון שגם רשם בית משפט רשאי לאשר הסכמים, הרי שעליו לפעול כאמור טרם מתן אישור להסכם בין הצדדים.

 

תקנה 47 לתקנות סדרי דין במשפחה – סמכות להורות על פטור ממתן ערובה מטעם המערער או שינוי סכומה –  הוקנתה לרשם בתקנה 432 לתקנות הישנות. כמו כן, סמכות להורות על מחיקת ערעור בגין אי תשלום ערובה להבטחת הוצאות או להורות על דחיית המועד להפקדת הערובה – נגזרת מסמכותו של רשם להורות על הפקדת ערובה לתשלום הוצאות לפי סעיף 90(1) לחוק בתי המשפט. הסמכות להורות על דחיית המועד להפקדת הערובה – הוקנתה לרשם גם מכוח תקנה 431 לתקנות הישנות.

 

תקנה 64 לתקנות סדרי דין במשפחה – סמכות לכלול את תקופת הפגרה במניין הימים שנקבעו בתקנות החדשות –  הוקנתה לרשם בהליכי אימוץ ילדים בתקנה 271א לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 140(ד) לתקנות סדרי דין במשפחה – בתובענה לקביעת גיל, סמכות לדרוש מהמבקש מתן פרטים נוספים ומפורטים יותר בתצהיר – הוקנתה לרשם לפי תקנה 351(ד) לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 144(ב) לתקנות סדרי דין במשפחה – סמכות להכיל את תקופת הפגרה במניין הימים שנקבעו בתקנות החדשות – הוקנתה לרשם בתקנה 529 לתקנות הישנות.

  

תקנה 4 לתקנות הרשמים מסדירה את סמכויותיו של רשם בבית המשפט העליון וקובעת כי מבלי לגרוע מסמכויות אחרות שניתנו לו בתקנה 2, לרשם בבית המשפט העליון יהיו גם הסמכויות המפורטות להלן מתוך סמכויות בית המשפט בתקנות החדשות:

 

תקנת משנה 33(ד) סיפה לתקנות החדשות – בתקנת משנה 33(ד) סיפה לתקנות החדשות נקבע, לעניין השגה על החלטת מזכיר משפטי בבית המשפט העליון, כי "בבית המשפט העליון רשאי הנשיא להסמיך שופט בית משפט שלום המכהן בבית משפט זה לעיון ולהכרעה בעניין כאמור, בין אם נקבע שופט שידון בתיק ובין אם טרם נקבע". הלכה למעשה, כבר היום רשמים בבית המשפט העליון דנים בהשגות על המזכירות בעניין אי קבלת מסמך. לצורך הקלה על העומס השיפוטי בבית המשפט העליון, מוצע ליתן סמכות זו גם לרשם בבית המשפט העליון.

 

תקנות משנה 138(א)(2),(4) לתקנות החדשות – הסמכות להורות על הגשת תשובה בכתב לערעור או על השלמה לסיכומים בכתב דומות במהותן לסמכות הרשם בבית המשפט העליון להורות על הגשת סיכומים בכתב, שהוקנתה לו בתקנה 448(א1) לתקנות הישנות.

 

תקנת משנה 140(ב) לתקנות החדשות – סמכות ליתן הוראות לעניין מתן סיכומים בכתב בשלב הערעור – הוקנתה לרשם בבית משפט העליון בתקנה 448(א1) בתקנות הישנות.

 

תקנה 5 לתקנות הרשמים מסדירה את סמכויותיו של רשם בכיר וקובעת כי רשם בכיר שמוסמך לדון ולהחליט בהליך כלשהו, כולו או חלקו, תהיה נתונה לו, לעניין אותו הליך, כל סמכות הקבועה בדין, לרבות לפי התקנות החדשות, כאילו היה שופט. תקנת משנה זו נובעת מסעיף 85א לחוק בתי המשפט, המסמיך את הרשם הבכיר לדון ולהחליט בתובענה אזרחית שסכום התובענה או שווי הנושא במועד הגשת התובענה אינו עולה על 75,000 שקלים חדשים (למעט סוגים מסוימים של תובענות המפורטים בסעיף). תקנת משנה זו נועדה להבהיר שהסמכות שניתנה לרשם בכיר בחוק לדון ולהחליט בהליך מסוים, משמעה שבמסגרת אותו הליך יהיו לרשם הבכיר כל הסמכויות המוקנות לשופט בדין. כך למשל, בהליך אשר בסמכות רשם בכיר לדון ולהחליט בו, יש לו הסמכות, כנגזרת מסמכותו הכללית, גם ליתן במסגרתו החלטות ביניים, סעדים זמניים, החלטות בנוגע למחיקה או דחייה על הסף של כתב טענות, פסיקת הוצאות וכדומה – באופן זהה לסמכות שופט בהליך שבו הוא דן ומחליט.

 

תקנה 6 לתקנות הרשמים מסדירה את סמכויותיו של רשם שהוא שופט וקובעת כי מבלי לגרוע מסמכויותיו בהתאם לתקנות 2, 4 ו-5 (קרי סמכויות שניתנו לו מתוקף תפקידו כרשם, או מתוקף תפקידו כרשם בבית המשפט העליון (ככל שהתמנה לערכאה זו), או מתוקף תפקידו כרשם בכיר (ככל שהתמנה לתפקיד זה), רשם שהוא שופט רשאי לדון ולהורות בעניין שלפניו בהתאם לתקנות החדשות שלהלן:

 

תקנת משנה 20(ו) סיפה לתקנות החדשות – סמכות להורות על קיום קדם-משפט בבקשת רשות להתגונן –  הוקנתה לרשם שהוא שופט בתקנה 213 לתקנות הישנות.

 

תקנה 43 לתקנות החדשות – סמכות לדחות תביעה במקרים מיוחדים – הוקנתה לרשם שהוא שופט בתקנה 101 לתקנות הישנות.

 

תקנות 61 ו-63 לתקנות החדשות – סמכויות לעניין שלב קדם המשפט – הוקנו לרשם שהוא שופט בתקנות 149-140 לתקנות הישנות.

 

תקנות 101-95 לתקנות החדשות – סמכויות כלליות הנוגעות לסעדים זמניים –  הוקנו לרשם שהוא שופט בתקנות 373-360 לתקנות הישנות.

 

תקנה 122 לתקנות החדשות – סמכות להסדרת חובותיו של כונס נכסים –  הוקנתה לרשם שהוא שופט בתקנה 388 לתקנות הישנות.

 

תקנות 166, 167(ב) ו-169 לתקנות החדשות – סמכויות להורות על דרך ביצוע המצאה מחוץ לתחום המדינה ועל דינו של נתבע שכפר בסמכות בין-לאומית של בית המשפט –  הוקנו לרשם שהוא שופט מכוח תקנות 500 ועד 503א לתקנות הישנות.

 

תקנה 7 לתקנות הרשמים קובעת כי יום תחילת תקנות הרשמים יהיה יום תחילתן של התקנות החדשות, קרי 1 בינואר 2021. כמו כן, קובעת תקנה זו כי תקנות הרשמים יחולו על הליכים שנקבע לגביהם שיתנהלו לפי התקנות החדשות, או תקנות סדרי דין במשפחה, כולן או חלקן, לפי העניין. דהיינו, תחולת תקנות הרשמים תהיה בהתאמה לתחולת התקנות החדשות או תחולת תקנות סדרי דין במשפחה על הליך מסוים, כפי שנקבע בתקנה 180 לתקנות החדשות, או תקנה 145 לתקנות סדרי דין במשפחה (בהתאמה).